יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מערכה ראשונה: ראיה מן הבבלי שחוה"מ מחיוב בתפילין ● ראיות שסתם יו"ט אינו כולל חוה"מ ● ראיות שרק יו"ט נקרא שבת או שבתון ולא חוה"מ ● בביאור דברי הרא"ש בענין מקרא קודש לגבי חוה"מ ● מערכה שניה: ראיה מן הירושלמי שחוה"מ חייב בתפילין ● ארבע הדחיות ● ביאור הדעות שחוה"מ פטור מתפילין ● בדעת הזוהר ● מקור מן הבה"ג ● השתלשלות המנהג ● מה שנראה להלכה
00:37 (08/09/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

יש מחלוקת הראשונים אם חול המועד חייב בתפילין או לא, והרא"ש ועוד הרבה ראשונים מביאים ראיה מן הירושלמי שחייב, ולא הבנתי איך דוחין ראיית הרא"ש ועוד ראשונים מן הירושלמי שמבואר שם שבחול המועד מחויבים בתפילין. וכן הריטב"א מביא ראיה מן הבבלי שחייב ולא הבנתי כלל איך אפשר לדחות ראיה זו, ומתוך זה נראה שעיקר שחוה"מ זמן תפילין. ומקודם נביא ראיה מן הבבלי ואח"כ מן הירושלמי. מערכה ראשונה, ראיה מן הבבלי שחוה"מ מחיוב בתפילין סתם לשון הגמרא שממעט שבתות וימים טובים מתפילין, משמע שחוה"מ חייב, שבלשון שבתות וימים טובים לא נכלל חוה"מ אלא אם כן מוסיפים מילה (לדוגמה יו"ט שני לענין לולב (ע' ריש לולב הגזול)). הדעות שחוה"מ פטור מתפילין, י"א שמלאכת חוה"מ מן התורה, וי"א משום מצוות סוכה ומצה. בגמרא בין בבבלי ובין בירושלמי מבואר שנתמעט רק שבת ויו"ט, א' מצד שחוה"מ לא נקרא יו"ט, ב' מצד שחוה"מ לא נקרא שבת. מנחות (דף לו עמוד ב): דתניא: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים - ולא לילות, מימים - ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי; ר"ע אומר: לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד! נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' עקיבא; דתניא, ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? ת"ל: (שמות פרק יג) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות. רש"י שהן עצמן אות - בין הקדוש ברוך הוא לישראל דכתיב (שמות לא) כי אות היא וגו'. הפסוק בשלימות (שמות פרק לא): אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: ורואים מכאן שכדי שיהא אות צריך שיהא נקרא שבת. תלמוד ירושלמי (מסכת עירובין פרק י): אית דבעי נישמעינה מן הדא והיו לך לאות מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות. ולא כבר כתיב מימים ימימה. לית לך אלא כיי דאמר רבי יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין ליה מן אתרין סגין. ומקודם נביא ראיות שחוה"מ לא נקרא יו"ט ואח"כ ראיות שחוה"מ לא נקרא שבת, וכן שסוכה ומצה לא נקרא אות. ראיות שסתם יו"ט אינו כולל חוה"מ מגילה (דף כא עמוד א): בראשי חדשים ובחולו של מועד - קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה - מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה. ביום טוב חמשה. ביום הכפורים - ששה, בשבת - שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן. תלמוד ירושלמי (מסכת תענית פרק ב) מבואר, שאם רוצים להוסיף חוה"מ אומרים זה מפורש. רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא אין אתת איתא מישאלו נכון אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים: ברכות (דף מב עמוד ב): אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס. אתמר נמי, אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ, ובשעת הקזת דם, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס. ובחוה"מ אין יין מצוי עי' סוכה (מז ע"ב): דאי אמרת בעינן כוס - כוס כל יומא מי איכא רש"י (שם): מכל מקום - היכי משכחת לה זמן בחולו של מועד, ואפילו לא בריך יומא קמא הא בעינא כוס של יין, ואין יין מצוי לכל אדם בחולו של מועד. ויותר מזה, בכל מסכת ביצה מבואר הרבה פעמים לשון יו"ט וכל אחד יודע שבזה לא נכלל חוה"מ, וכל מסכת מועד קטן הוזכר הרבה פעמים מועד ולא הוזכר בשום מקום יו"ט, משום שמועד זה חול המועד ויו"ט זה יו"ט וחה"מ לא יו"ט. שו"ר שהריטב"א הביא ראיה זו שחוה"מ זמן תפילין. חידושי הריטב"א (מסכת מועד קטן דף יט עמוד א): ונראין דברי רבינו שמשון ז"ל (שחוה"מ זמן תפילין) דכל היכא דאמרינן בתלמודא שבתות וימים טובים היינו ימים טובים ממש כדאיתא במסכת ברכות (מ"ט א') גבי טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון, וגבי בירך על היין שלפני המזון (שם מ"ב ב'), ולא עוד אלא דבימים טובים לא כתיב בהו אות אלא דאיתקוש לשבת כדכתיב אלה מועדי יי' ומדכתיב נמי את שבתותי תשמורו כי אות היא ואלו הן ימים טובים שהן ג"כ מקודשין ומברכין בהם ברכת קידוש כעין זכור דשבת וזה נראה ברור, ויש מחמירים לחוש לדברי שניהם ולהניח במועד בלא ברכה ואין כאן משום בל תוסיף. חידושי הריטב"א מסכת עירובין (דף צו עמוד א): יצאו שבתות כו'. פי' דהא גבי שבת כתיב אות והוא הדין לימים טובים דכולהו שבתון נינהו כדכתיב (ויקרא כ"ג) תשבתו שבתכם, [אף שפסוק זה מדבר ביוה"כ מ"מ עי' יומא (דף פא ע"ב) שמרבים מפסוק זה יו"ט לענין תוספת שבת] ונחלקו המפרשים ז"ל אם חולו של מועד (כנגד) [כדין] ימים טובים אם לאו, יש אומרים שאינו זמן תפילין שאף בחולו של מועד יש אות דבפסח איכא איסור אכילת חמץ ובחג חובת סוכה, ואחרים כתבו שהוא זמן תפילין דאשכחן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ד) שכותב אדם תפילין לעצמו במועד ואם לא היה זמן תפילין במועד היה אסור כדמוכח התם במכילתין, וליכא למימר דההיא אתיא כמאן דאמר שבתות וי"ט זמן תפילין, דדוחק הוא לאוקומי כל הנהו אמוראי דשרו לכתוב תפילין במועד (דשרו תפילין במועד) דלא כהלכתא דהא קי"ל כר"ע דאמר שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין. וכדעת הזה נראה לי חדא דבכל דוכתא דאמרינן בגמ' בתלמודא (בכמה דוכתי) שבתות וימים טובים אין חולו של מועד [בכלל], וכדמוכח נמי בפרק כיצד מברכין (ברכות מ"ב ב') ובפרק שלשה שאכלו כאחת (שם מ"ט א') דמני שבתות וימים טובים לחוד וראשי חדשים וחולו של מועד, ועוד דהא אות דכתיב גבי שבת בשמירת מלאכה היא ודכוותה אות דימים טובים היינו מפני שהם עצורים ממלאכה, וכדתנן (מגילה ח' ב') אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ואילו חולו של מועד מותר מן התורה בכל מלאכת דבר האבד ובכל שהוא לצורך המועד ואפילו בפרהסיא ושלא בשנוי וכל מה שאסרו בו [אינו] אלא מדברי סופרים וכדברירנא בדוכתא, ואעפ"כ ראוי לחוש לדברי האומרים שאין זמן תפילין במועד ומניחן בלא ברכה מפני הספק, וליכא למימר דשמא אינו זמנן ועבר משום בל תוסיף דכל שעושה מפני הספק אין בו משום בל תוסיף כדברירנא במסכת ר"ה (ט"ז ב'), ותדע דהא קי"ל דכל שלא בזמנו בעי כוונה והכא כן דעתו שאם אינו זמנן שלא תהא הנחה למצוה כלל. מה שהזכיר ראיה מטעה בברכת המזון ולא הזכיר של יו"ט ע' בזה במשנה ברורה (סימן קפח ס"ק כז) שחוה"מ לא נקרא יו"ט: וחוה"מ דינו כר"ח - לענין שאין צריך לחזור וה"ה לענין שאם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה שנתן[יט] מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה ואינו חותם כמו בר"ח. שער הציון (שם ס"ק יט): כן משמע ממגן גבורים, וכמו שאומרים בתפלת מוסף, או שיאמר ימים קדושים, וכמו שכתבו שארי אחרונים, אבל לא יאמר ימים טובים [אליה רבה]: אליה רבה (שם יד): וחול המועד וכו'. בין לענין שאין צריך לחזור ובין לענין שיאמר ברוך שנתן קודם הטוב ומטיב, ולא יאמר ברוך שנתן ימים טובים, דחול המועד לא איקרי יום טוב, אלא יאמר ברוך שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה, כן כתב שיירי כנסת הגדולה [הגהות הטור אות ט]. ומזה קצת ראיה שאין אומרים בחול המועד הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב. והראיה של הריטב"א שע"כ חוה"מ לא בכלל יו"ט שהרי אין חוזרים אם שכח יעלה ויבוא,שאין חיוב לאכול לחם. (הג"ה, בב"י (שם) אחר שהביא כל הפוסקים שבחול המועד לא מחזירין אותו בברכת המזון הביא דברי התשב"ץ קטן (ס' רי"ד) שס"ל שבחול המועד מחזירין אותו בערבית ושחרית אולם לפי הגרסה שלנו המתוקנת נראה שט"ס מה שנזדמן להב"י בתשב"ץ ולפי הגרסא המתוקנת כתוב שבחול המועד אין מחזירין בברכת המזון. לשון הבית יוסף (שם): ומיהו חול המועד משמע דדינו כראש חודש וכן כתב סמ"ג (עשין כז קט ע"ד) והכל בו בהלכות (י"ט) [ברכת המזון] (סי' כה כג) אבל בתשב"ץ (קטן) סימן (שצ"ח) [רי"ד] כתב דבחול המועד אין מחזירין אותו כי אם בסעודת שחרית ושל לילה אבל אם אוכל בחצי היום סעודה אחרת אינו חוזר: ורבינו ירוחם כתב בנ"ח ח"ב (נז ע"ג) דנראה מדברי הרמב"ם (סוכה פ"ו ה"ז) ורש"י (סוכה כז. ד"ה במיני תרגימא) שאע"פ שחייב לאכול בשבעת ימי החג י"ד סעודות אחת ביום ואחת בלילה יכול להשלימן בפירות. לשון תשב"ץ המתוקן (הוא תלמיד מהר"ם מרוטנבורג) ועיקר התשובות בשם רבו מהר"ם מרוטנבורג (ריד): אם שכח ביום טוב יעלה ויבוא, מחזירין אותו בברכת המזון ובתפלה, הן ביום הן בלילה. לבד מחול המועד, שאין מחזירין אותו בברכת המזון, כי אם בתפלה. וביום טובנא נמי אינו חוזר כי אם בסעודת שחרית ושל לילה, אבל אם אוכל פעם אחרת באמצע היום אינו חוזר. הערה נ"א (במהדורת מכון ירושלים תשעא): עי' בית יוסף סימן קפח שגירסתו בדברי התשב"ץ כאן היא: ובחול המועד אין מחזירין אותו כי אם בסעודת שחרית ושל לילה וכו' ע"כ. ולגרסא זו דעת התשב"ץ היא שגם בחול המועד מחזירין אותו, וכתב הב"י שמשאר ראשונים לא משמע כן. וכ"כ הסמ"ג עשין כז, והכל בו סימן כה. ועי' גם לקמן בהגה שאין חיוב אכילת פת בחוה"מ. ועי' בהגר"א שם סק"י מש"כ בזה. עכ"פ למעשה זה מוכח שבחול המועד אין מחזירין אם שכחו יעלה ויבוא בברכת המזון, ואינו בכלל יו"ט וכמו שכתב הריטב"א כדבר פשוט ע"כ ההג"ה). וברמב"ם מפורש שחוה"מ לא נקרא יו"ט, (הלכות יום טוב פרק א הלכה א): ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראין ימים טובים, ושביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר (שמות י"ב) אך אשר יאכל לכל נפש וגו'. ולמדים מזה שרק אלו ששה ימים נקראים יו"ט ולא חוה"מ, וא"כ כשכתב הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה י): וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות. מבואר שרק שבת ויו"ט פטור ולא חוה"מ שהרי כתב מפורש שרק יו"ט נקרא יו"ט ולא חוה"מ. וכן מפורש בפסקי ריא"ז שהראיה שחוה"מ חייב בתפילין משום שלא נקרא יו"ט (הלכות תפילין לו): אין מניחין תפילין בשבתות וימים טובים, שנא' וקשרתם לאות על ידך, שהנחת תפילין היא אות לו לאדם שזוכר בהם ייחודו שלהקב"ה, יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, שהרי משמירת השבת אדם זוכר ייחודו שלהקב"ה שברא עולמו ושבת ביום השביעי, ועל זה נא' אני ה' אלהיכם אמת, ביחזקאל ואת שבתותיי קדשו והיו לאות ביני וביניכם. וכן בשמירת ימים טובים אדם זוכר ייח[ו]דו שלהקב"ה שצוהו על כל יום טוב ויום טוב לפי עניינו. לז. אבל מניחין תפילין בחולו שלמועד, שאינו בכלל ימים טובים כמבואר בקונטרס הראייות בסוף פרק ביצה. ראיות שרק יו"ט נקרא שבת או שבתון ולא חוה"מ לעיל הובא מרש"י שטעם שחוה"מ פטור משום שנקרא אות בגלל הפסוק של אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם, וכ"כ הרי"ף, (מנחות הלכות תפילין דף ח עמוד ב): תניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד דקסבר רבי עקיבא לילה זמן תפילין אבל שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין ונפקא ליה מהאי קרא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל והיה לאות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות דכתיב כי אות היא ביני (ובין בני ישראל) [וביניכם]. וע' בנצי"ב (בהעמק דבר שם) שלשון רבים שבתותי כולל גם יו"ט. ויש פסוק מפורש בתורה שיו"ט נקרא שבתון ולא חוה"מ. עי' (ויקרא פרק כג לט): אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. ומדויק מזה שיו"ט נקרא שבתון וחוה"מ לא נקרא שבתון. וכן מבואר בגמרא שיו"ט נקרא שבת שמצאנו בתורה ממחרת השבת, ויקרא (פרק כג יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. מנחות (דף סה עמוד ב) ממחרת השבת - מחרת י"ט. וממילא אף אם ס"ל שמלאכת חוה"מ מן התורה אבל לא נקרא שבתון וממילא לא נקרא אות. וכן במן כתוב שבת לא יהיה בו, וע' ברי"ף (פ' ערבי פסחים) שגם ביו"ט לא נפל מן, ומחויב בלחם משנה מפני שנקרא שבת. ומקורו במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח מסכתא דויסע פרשה ד) על הפסוק (שמות פרק טז כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ, ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת, ביום טוב מנין? ת"ל שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. ובחוה"מ ירד מן, וממילא אין דין לחם משנה בחוה"מ, והיינו משום שלא נקרא שבת (ראיה זו נתעוררתי ע"י המשכנות יעקב (ס' לח)). ואף שחוה"מ נקרא מקרא קודש, עי' חגיגה (דף יח עמוד א): מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש, הואיל וקרוי מקרא קדש - דין הוא שאסור בעשיית מלאכה. ואף שלכאורה מתמעט חוה"מ מלהיות מקרא קדש מן הפסוק מעין זה, (שמות פרק יב טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. מ"מ בענין מקרא קדש יש עוד פסוק שמרבה חוה"מ למקרא קדש, ויקרא (פרק כג) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. וא"כ מה שנאמר לענין פסח שרק יום ראשון ושביעי נקראים מקרא קודש, זה תוספת מקרא קדש, אבל עיקר של מקרא קודש גם חוה"מ בכלל, משא"כ לענין שבתון לא מצאנו בשום מקום שחוה"מ נקרא שבתון. וכן הרמב"ם כתב מפורש שרק יו"ט נקרא שבתון ובכלל שבתות ה' וחוה"מ לא נקרא שבתון. הל' יו"ט (פ"א הלכה ב): כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה שהרי נאמר בהן (ויקרא כ"ג) שבתון כלומר שבות, וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס או ארג וכיוצא באלו הרי בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר (ויקרא כ"ג) כל מלאכת עבודה לא תעשו, (שמות כ"ג) כל מלאכה לא יעשה בהם, ואם עשה בעדים והתראה לוקה מן התורה. רמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה יח): כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים שכולם שבתות ה' הן. והרי ידוע שחוה"מ אינו בקידוש וזה משום שלא נקרא שבתון. ואילו חוה"מ מפורש ברמב"ם שאינו נקרא שבתון, (הלכות יום טוב פרק ז הלכה א): חולו של מועד אף על פי שלא נאמר בו שבתון הואיל ונקרא (ויקרא כג, ל"ז) מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל, והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו ב מדברי סופרים. ורואים מכאן שחוה"מ לא נקרא שבתון, וא"כ מה שנאמר בתורה אך את שבתותי תשמורו כי אות היא, זה כולל רק שבת ויו"ט ולא חוה"מ, וממילא חוה"מ אינו אות, וממילא מחויב בתפילין, ובכסף משנה יש בו סתירה בדעת הרמב"ם בחיוב תפילין בחה"מ ע' לקמן, אולם הדבר מפורש וברור שהרמב"ם מחייב תפילין בחוה"מ. והראשונים שכתבו משום חוה"מ חייב בסוכה ומצה, (ע' תוס' מו"ק י"ט ע"א) קשה מאוד שלא מצאנו בשום מקום בתורה שמצה וסוכה נקראים אות, וכ"כ מפורש בגמרא שבת (קל"ב ע"א) שלא מצאנו לשון אות בתורה אלא בשבת מילה ותפילין. שו"ר כמעט כל הראיות האלו במשכנות יעקב (ס' ל"ח), ואחר שהביא כל הראיות האלו האריך עוד, עכ"פ ברור שדעתו שיש ראיות ברורות מן הש"ס בבלי וירושלמי שחוה"מ חייב בתפילין. בביאור דברי הרא"ש בענין מקרא קודש לגבי חוה"מ הלכות קטנות לרא"ש (מנחות הלכות תפילין ס' ט"ז): ושבתות וי"ט נפקא ליה מן והיה לך לאות וכן פסק רב אשי דלילה זמן תפילין הוא ולרבי יוסי הגלילי דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט לדידיה ודאי חול המועד בכלל י"ט כיון שקרוי מקרא קודש. אבל לר"ע דנפקא ליה שבתות וי"ט מוהיה לך לאות אין זה בכלל כדפרישית לעיל. וגם מה שכתב הגאון שסומא פטור מהתפילין הוא ליתא. דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ויש שמניחין תפילין בחוה"מ בלא ברכה והמברך לא הפסיד. הנה מסקנת הרא"ש שחוה"מ חייב בתפילין, אולם כתב זה רק בשיטת ר"ע שלמדים מ"אות" אבל לדעת ריה"ג שלומד מימים ימימה באמת כתב שחוה"מ חייב בתפילין, ולפי דבריו, מה שלשון הברייתא ששבת ויו"ט אינו זמן תפילין, לא מיחייב מה הדין בחוה"מ ורק מה שמחייב להכריע הוא סיבת הפטור, שאם סיבת הפטור מימים ימימה אז חוה"מ פטור ואם סיבת הפטור מ"אות" אז חוה"מ חייב. אולם קטע זה בדברי הרא"ש צע"ג מכמה טעמים, אחד, איך אפשר לומר שאותו לשון שהזכיר ריה"ג שבתות ויו"ט וכמו כן הזכיר ר"ע שבתות וימים טובים ושניהם לא נתכוונו לדבר אחד. שנית, איך כתוב בגמרא שלמ"ד שלמידים מימים ימימה, שההגבלה תלוי במקרא קדש, הרי יש כמה דרגות בימים מיוחדים, וזה שבת ויום כיפור שחייבים במוסף ונקראים שבת שבתון ומקרא קדש, פחות מזה יו"ט שחייב בקרבן מוסף ונקרא שבתון ומקרא קודש אבל לא שבת שבתון, פחות מזה חוה"מ שחייב בקרבן מוסף ונקרא מקרא קודש אבל לא שבתון, פחות מזה ראש חודש שחייב בקרבן מוסף אבל לא נקרא מקרא קדש ולא שבתון, ובברייתא לא כתוב שום רמז באיזה דרגא ממעטים, וא"כ מכיון שהברייתא לא פירט איזה דרגא שהוזכר בתורה ממעטים, והרי זה כל אחד יודע שר"ח לא מתמעט א"כ אולי גם חוה"מ לא נתמעט, וא"כ צריך לסמוך על מה שהברייתא פירט היינו שבת ויו"ט ולא מעבר לכך, וממילא גם לדיעה זו חוה"מ חייב בתפילין. שלישית, בירושלמי מפורש, שגם לדעה זו שממעטים מימים ימימה צריך גם הפסוק של אות, (מסכת עירובין פרק י): אית דבעי נישמעינה מן הדא והיו לך לאות מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות. ולא כבר כתיב מימים ימימה. לית לך אלא כיי דאמר רבי יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין ליה מן אתרין סגין. וביאור הענין שגם למ"ד שלמדים מימים ימימה, אין עדיין יודעים מה למעט ומה לא, רק שיש ימים שלא מניחים תפילין, ועל זה בא פסוק השני של לאות שלמדים שכל יום שנקרא אות פטור מתפילין וזה כולל לשון שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם, היינו כל מה שנקרא שבתון וממילא מתמעט חוה"מ, וזה גם לדעת ריה"ג שלומד מימים ימימה, ואילו לדעת ר"ע שימים ימימה מדבר בפסח ולא בתפילין ס"ל שמספיק מה שנקרא אות שפטור מתפילין, ועכ"פ למדים מן הירושלמי, שלשון ימים ימימה לא מחייב למעט אלא מכח פסוק השני של אות ושם הוזכר שבתותי, שמזה לא מתמעט חוה"מ. ועכ"פ מסקנת הרא"ש שחוה"מ חייב בתפילין. ואני בא להטעים ולחזק ראיה זו מלשון הברייתא שהזכיר שבתות ויו"ט, שהוזכר לענין פטור מתפילין, שזה ראיה חזקה שבחול המועד נוהג תפילין, דיש להקשות קושיה חזקה, איך יתכן שבכל הש"ס לא מבואר מה דין של תפילין בחוה"מ, הרי זה מעשים בכל יום שכל כלל ישראל צריך לדעת זה, שאחד עשר יום בשנה יש חול המועד, ולא יודעים אם מניחים תפילין או לא, היעלה על הדעת שהש"ס סומך על זה שיסתכלו בזוהר, הרי דבר זה הפלא ופלא. ובשלמא אם הש"ס סובר שחוה"מ מחויב בתפילין, אז זה מה שכתוב בגמרא פרט לשבתות וימים טובים, וסתם יו"ט בכל הש"ס לא כלול חוה"מ, וממילא נשמע שחוה"מ חייב, ולא הוצרך הגמרא לפרש משום שזה באמת פירוש גמור, אולם אם אתה אומר שפטור, וא"כ אתה צריך להכניס שחוה"מ כלול בלשון יו"ט, דבר שלא מצאנו בכל הש"ס, או שצריך להבין מסברה שזה אות, גם זה לא מובן כלל מאליו, כי באיזה מקום בתורה כתוב שחוה"מ נקרא אות, ובשלמה יו"ט שפטור הרי זה כתוב בברייתא מפורש שפטור, אבל חוה"מ לא כתוב, ואיך יתכן שהגמרא מתעלמת מזה ולא טורח עצמה להסביר, אלא ודאי שזה פשוט בגמרא שחייב וזה נלמד מדברים מפורשים בברייתא שנתמעט רק שבת ויו"ט. ונראה פשוט שזה גם דעת הרי"ף שהביא סתמא של הברייתא, (מנחות הלכות תפילין דף ח עמוד ב): תניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד דקסבר רבי עקיבא לילה זמן תפילין אבל שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין ונפקא ליה מהאי קרא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל והיה לאות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות דכתיב כי אות היא ביני (ובין בני ישראל) [וביניכם]. הנה סתם ומשמע שרק שבת ויו"ט מתמעטים ולא חוה"מ, וכן הביא הפסוק שכתוב שם שבתותי, וזה לא ממעט חוה"מ. מערכה שניה, ראיה מן הירושלמי שחוה"מ חייב בתפילין תלמוד ירושלמי (מסכת מועד קטן פרק ג הלכה ד): חד בר נש אובד תפילוי במועדא אתא לגבי ר' חננאל ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתוב לך א"ל רב איזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא, פתר לה בכותב להניח. וטווה על יריכו תכלת לציצתו. רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י טווה ואפילו בפלך. רב אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר. מתניתא פליגא על רב וטווה על יריכו תכלת לציצתו הא לאחר לא פתר לה בטווה להניח. הלכות קטנות לרא"ש (הלכות תפילין הל' ט"ז) כשמביא ראיה שחול המועד מחויב בתפילין ועוד ראיה מירושלמי דפ' בתרא דמועד קטן חד גברא אבד תפילין אתא לקמיה דרב חננאל שלח לקמיה דרבה בר בר חנא א"ל הב לי' תפילך וזיל כתוב לך. א"ל רב זיל כתוב ליה פי' בלא הערמה. מתני' פליגא על רב כותב אדם תפילין לעצמו הא לאחר לא. פתר לה הכתוב פי' להניחם עד לאחר המועד לעצמו כותב במועד כדי שיהיו מזומנים לו להניחן לאחר המועד מיד אבל לאחרים לא. אבל להניחן במועד אף לאחר שרי ואין לדחות ולומר דרב סבר דשבת זמן תפילין הוא. דהא כולי אמוראי סברי דשבת לאו זמן תפילין הוא. הילכך מסתבר לפרש גמרא דידן דלא פליג אירושלמי ונפרש י"ט דומיא דשבתות דאות שלהם היא שמירת שבת מעשיית מלאכה. ובספר העיתים של הרב הברצלוני ז"ל ראיתי כתוב ובפיסקא לגאון הלכה אסור להניח תפילין בשבתות וי"ט דכתיב ושמרת את החקה הזאת ואסור להניח תפילין בחול המועד. וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ע"כ. ואין נ"ל לסמוך על האי פיסקא משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואיהו מוקי ושמרת את החקה בחוקת הפסח. ושבתות וי"ט נפקא ליה מן והיה לך לאות וכן פסק רב אשי דלילה זמן תפילין הוא ולרבי יוסי הגלילי דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט לדידיה ודאי חול המועד בכלל י"ט כיון שקרוי מקרא קודש. אבל לר"ע דנפקא ליה שבתות וי"ט מוהיה לך לאות אין זה בכלל כדפרישית לעיל. וגם מה שכתב הגאון שסומא פטור מהתפילין הוא ליתא. דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ויש שמניחין תפילין בחוה"מ בלא ברכה והמברך לא הפסיד. ספר מצוות גדול (עשין סימן כב): אבל בירושלמי (מו"ק דף יב, ב) משמע שמניחין אותן, דקאמר ההוא גברא דאבד תפיליו אתא לקמיה דרב חננאל שדריה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב לך אחריני דתנן כותב אדם תפילין לעצמו לאחרים לא אתא לקמיה דרב אמר ליה לספרא זיל כתוב ליה להדיא, מתניתין פליגא עליה דרב [דאמר] כותב אדם תפילין לעצמו [לעצמו אין אבל] לאחרים לא, [רב] פתר ליה בכותב להניח, פירוש רב מפרש המשנה להניח עד לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים (מנחות שם תד"ה יצאו ע"ש). וכן פסקו רבינו שמשון ב"ר אברהם ורבינו [ברוך ב"ר יצחק (בסה"ת שם)]. ואות פסח וסוכות הוא מעשיית מלאכה ובחול המועד מותר מן התורה. הלכות קטנות למרדכי (הלכות תפילין רמז תתקסט): ועוד ראיה מן הירושלמי דמ"ק חד בר נש אוביד ליה תפליו בחולא דמועדא אתא לגביה דרב (חננאל) שלחיה לרבה בר בר חנה אמר ליה זיל כתוב ליה (והב) [או הב] ליה דידך וקאמר מתני' פליגא עליה דרב כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר ליה בכותב להניח פירוש לאחר המועד ויש לדחות דאליבא דר' יהודה דאית ליה ר"פ המוצא שבת זמן תפלין והכי אית ליה לר' מאיר ומיהו אינו נראה דא"כ צריך לומר דהלכה שבת זמן תפלין ואיך יתכן לומר דרב יסבור דלא ככולהו אמוראי דהכא דס"ל שבת וי"ט לאו ז"ת ובפ' השולח אמרינן עבד שהניח תפלין לפני רבו יצא לחירות וא"כ ה"ה אשה דגמר לה לה דפטור וסתם משנה פרק מי שמתו נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ותפלין [וא"כ ע"כ שבת וי"ט לאו זמן תפילין והוה מ"ע שהזמן גרמא ולכך נשים פטורות] הלכך נראה ראיה גמורה מן הירושלמי דחול המועד חייב בתפלין ר"י ובסמ"ק וכן בס"ה פי' דיש להניח בלא ברכה ומיהו מהר"ם היה מברך עליהם מההיא דירושלמי שהבאתי מצאתי. ארבע הדחיות וראיתי ארבע דחיות לראיה זו מן הירושלמי, אחד מן הב"י, אחד מן הגר"א, אחד מן המאירי, ואחד מן האבני נזר, ולא הבנתי שום דחיה. דברי הבית יוסף והיינו משום שהב"י מצא כתוב בזוהר (חדש, שיר השירים) שחול המועד פטור מתפילין, ועל כן רצו לדחות הראיה מן הירושלמי (וכנראה שאילו לא היו מוצאים דחיה מן הירושלמי, והיו מסכימים שבירושלמי כתוב שחוה"מ חייב בתפילין, לא היו משנים את ההלכה לומר שחוה"מ פטור מתפילין בעקבות הזוהר, כי זה הכלל שמחלוקת זוהר וירושלמי הלכה כהירושלמי שהוא יותר מוסמך והוא בתרא אלא משום שטוענים שמצאו דחיה לראיה מן הירושלמי ע"כ פסקו הלכה כמו הזוהר וזה גם נראה טענת הגר"א, ואילו הראיה מן הבבלי כלל לא הביאו). הנה קטע מן הזוהר והב"י הביאו יותר באריכות, זוהר (חדש, כרך ב, מגילת שיר השירים דף ח עמוד ב): וע"ד חולו של מועד איהו לענין עבידתא כגוונא די"ט ואצטריך חדוה כגוונא דיליה. ובגין כך באלין יומין דאינין תפילן דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל (ס"א קדישין). דחית הבית יוסף הראיה מן הירושלמי (או"ח סימן תקמה): כתב סמ"ג (לאוין ע"ה כח ע"ג) אסור לכתוב במועד ספרים תפילין ומזוזות אבל כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ובירושלמי (פ"ג ה"ד) מפרש רב במה דברים אמורים להניח פירוש להניחם אחר המועד אבל להניחם במועד אפילו להניחם לאחרים יכול לכתבן עכ"ל. ולדברי האומרים דאסור להניח תפילין בחול המועד יפרשו הירושלמי דהכי קאמר במה דברים אמורים להניח כלומר להניח בקרן זוית כדי למכרם אבל אם אין לו או לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניחם במוצאי יום טוב יכול לכתבן. ולא הבנתי כלל מה שאמר שכוונת הירושלמי להניח בקרן זית היינו למוכרן לאחר המועד, הרי הוא מדבר כאן בביאור המשנה שכותב לעצמן היינו שמותר לכתוב לצורך עצמן ולא לצורך אחרים וא"כ זה לא למוכרן. דברי הגר"א מקודם הביא דברי זוהר חדש לפרש הדיעה שפטור מתפילין, ביאור הגר"א (אורח חיים סימן לא), כשבא להסביר השיטה שחוה"מ פטור מתפילין, ומסביר למה נקרא אות: בחול המועד כו'. ר"ל במצה וסוכה וכ"כ בהלכות גדולות וספר העתים בשם הגאון וכ"ה בז"ח (=זוהר חדש) נ"א ג'. הנה נכון שכך מסבירים כמה ראשונים שהאות היא סוכה ומצה אבל אין שום מקום בתורה שמצה וסוכה נקראים אות, וכן הוא בגמרא (שבת קל"ב.) שרק מילה שבת ותפילין נקראים אות. ביאור הגר"א (שם), כשבא לדחות הראיה מן הירושלמי שהביא הראשונים שחוה"מ זמן תפילין: ומירושלמי שהביאו תוס' במ"ק שם ושם אין ראיה כלל דשם אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין כדקאמר שם מתניתין פליג' עלה דרב כותב אדם תפילין כו' לעצמו ופריק שם מתניתין אליביה דרב ומתניתין רבי יהודה היא דקאמר כותב כו' דס"ל שבת ויו"ט ז"ת (=זמן תפילין) הן וע' נ"י שם בסוגיא דשם ואין לדעה זו עיקר כלל . ולא הבנתי דחיה זו, הרי הראייה היא מדברי רב שהתיר הלכה למעשה לכתוב בשביל אחרים להניח בחוה"מ, והרי כתב הרא"ש שכל האמוראים (במנחות ל"ו ע"ב) ס"ל דשבת לאו זמן תפילין, ולא מסתבר שרב חולק בזה. (וכן במשנה (ברכות כ ע"א) שנשים פטורים מתפילין ושואל הגמרא פשיטא, אלמא שזה פשוט ששבת לאו זמן תפילין, וכן הוא בגמרא (קידושין דף לד עמוד א): ומצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות. מנלן? גמר מתפילין, מה תפילין - נשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות; וכן הוא בירושלמי (קידושין פרק א הלכה ז): אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ושופר ולולב ותפילין אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית ר"ש פוטר הנשים מן הציצית שהיא מ"ע שהזמן גרמא). ולא איירי בירושלמי לתרץ המשנה אליבא דרבי יהודה שס"ל דשבת זמן תפילין אלא לתרץ דברי רב שהתיר למעשה לכתוב תפילין בשביל להניח בחול המועד, ובזה הרי רב מסתמא ס"ל ככל האמוראים ששבת לאו זמן תפילין, וכן רבה בר בר חנה שג"כ התיר ע"י הערמה וזה היה אותו מעשה שהתירו כדי להניח בחוה"מ, ובכל זאת התיר לכתוב בשביל להניח בחול המועד לצורך אחרים, וא"כ מוכרח שחוה"מ זמן תפילין אפילו לפי הדעות ששבת לאו זמן תפילין. שו"ר שכל מה שהקשינו כאן על ביאור הגר"א, מקשה גם הקרן אורה, והוא הוסיף להקשות עוד קושיות חזקות על כל אלו שס"ל שבחה"מ לאו זמן תפילין מכח הסוגיה דמו"ק ומקשה על הגר"א ועל הב"י, ומסיק למעשה שחוה"מ זמן תפילין, והוא מוכיח זה גם מן הבבלי ובודאי מן הירושלמי (והוא מצטרף לאחיו הגאון בעל משכנות יעקב (ס' ל"ח) שמסיק שיש ראיות ברורות מן הבבלי והירושלמי שחוה"מ זמן תפילין). קרן אורה (מסכת מועד קטן דף יט עמוד א): והנה יפלא בעיני על מאור עיני הגולה הגר"א ז"ל בשולחן ערוך (או"ח סימן ל"א סע"ב) שכתב דאין לדיעה זו דחול המועד זמן תפילין עיקר כלל ע"ש, ואני בעניי אומר כי אדרבה דעה זו דלאו זמן תפילין אינה מתיישבת כלל לפי סוגיא דשמעתין. ועוד שם: ועתה נבא אל ד' הירושלמי (פ"ג ה"ד) שהביאו התוס' ז"ל, חד בר נש אביד תפילוי, ואמר לו רבה בב"ח לעשות על ידי הערמה, ורב הורה לרב חננאל לכתוב ליה להדיא בלא הערמה, ופריך עליה ממתני' דכותב לעצמו אין אבל לאחר לא, ומשני רב פתר לה בכותב להניח, ופירשו בו כל הראשונים דלעצמו שרי אפילו להניח לאחר המועד כדי שיהיה מזומנים לו לאחר המועד מיד, וכבר כתבתי לעיל דקשה להתיר בשביל אחר המועד, כיון שיש לו תפילין ואין צריך להם עתה, מוכח מהאי עובדא נמי דלצורך המועד מותר אפילו לאחר, ושמע מינה דזמן תפילין הוא, וכתב הגר"א ז"ל (או"ח סימן ל"א סע"ב) לדחות גם זה, דהירושלמי קאי אליבא דר' יהודה דאמר כותב אדם לעצמו, ור"י לטעמיה דשבת זמן תפילין. וכבר כתבתי ע"ז בחידושי בעירובין פ' המוצא תפילין דלשיטת הירושלמי שם אינו מוכרח לומר דר' יהודה סבירא ליה דשבת זמן תפילין, ובלאו הכי גם כן לאו דיחוי הוא, דלפי זה צ"ל דרב ורבה בב"ח נמי הכי סבירא ליה דשבת זמן תפילין, והוא דלא כהלכתא. דחיית האבני נזר שו"ר באבני נזר שדוחה ראית מן הירושלמי, שרש"י מפרש כוונת הירושלמי להניח, היינו לקיים מצוות תפילין ולא לענין פרנסה, (כנראה שלשון להניח היינו מצוות תפילן שמברכין להניח תפילין) ואז מותר גם לאחרים והיינו שכוונת הירושלמי היא שמקודם חשב שרק לעצמו מותר, ולא לאחרים, ועל כן הקשה על רב שהתיר גם לאחרים, ועל זה מתרץ "להניח" היינו שגם לאחרים מותר אם זה כדי לקיים המצווה, וא"כ לשון להניח לא מדבר כלל על שזה לאחר זמן, ולא אומר הירושלמי שיש שני דינים אחד למועד ואחד לאחר מועד אלא כוונת הירושלמי שהמשנה שמדבר לעצמו היינו גם לאחרים אם זה כדי לקיים המצווה ולא נאסר רק כשזה למכור וא"כ ניתן לומר שבין כך הכל לאחר זמן רק חידש הירושלמי שכוונת המשנה היא שגם לאחרים מותר כשזה לקיים המצוה. שו"ת אבני נזר (או"ח סימן ב ס''ק טז): ע"כ נראה ברור דרש"י הוציא פירושו מירושלמי דמשני רב פתר לה בכותב להניח. פי' דלהניח היינו לעצמו ולא מיעט ר' יהודה אלא בכותב למכור כפרש"י. אבל כל שכותב להניח התפילין לקיים המצוה היינו לעצמו (הכוונה שגם לאחרים אם להניח התפילין זה בכלל לשון המשנה לעצמו). ועל כן הקשה שפיר דתחילה הוה סבר דלאחרים לעולם אסור אפילו כוונתו רק לקיים המצוה להניח. ומשני כפרש"י דלהניח לעולם מותר. ואם כן אין ראי' מירושלמי כלל דחול המועד זמן תפילין. אולם לא הבנתי כלל, דאיך אפשר לומר שלשון להניח הוא לקיים מצות תפילין, והרי אותו לשון של הירושלמי משתמש גם לענין ציצית שהמשנה מדבר להניח, ואיך מצאנו לשון להניח לענין מצוות ציצית, הרי נוסח הברכה היא "להתעטף בציצית", אלא ודאי שלשון להניח היינו לאחר זמן, וזה שייך גם לענין ציצית, וממילא פירוש הירושלמי שרב התיר לחול המועד ושם התירו גם לאחרים ובמשנה שהתיר רק לעצמו איירי לאחר המועד. וכעת ראיתי במאירי (מו"ק י"ט ע"א) שכתב שאין ראיה מן הירושלמי שמותר להניח תפילין בחוה"מ משום שהירושלמי מדבר על ציצית רק רוצים לדמות גם לתפילין, ולא הבנתי כלל, הרי הירושלמי מדבר מפורש לענין תפילין, וכבר נתקשו במהדיר בזה. ולכאורה אם יש מחלוקת בין הזוהר ובין הירושלמי הלכה כהירושלמי, דהירושלמי הוא בתרא כלפי הזוהר, וכ"ש במחלוקת בבלי וזוהר הלכה כהבבלי, והרי אפילו תוספתא ובבלי הלכה כהבבלי, וכל מה שהב"י פוסק הלכה כהזוהר זה משום שלפי שיטתיה אין ראיה מן הירושלמי ולא מן הבבלי אולם צע"ג שבודאי יש ראיה מן הירושלמי ובאמת גם מן הבבלי כמו שכתבנו לעיל, וזה בודאי שבבלי נגד הזוהר הלכה כהבבלי. ביאור הדעות שחוה"מ פטור מתפילין הנה הסיבה ששבת לאו זמן תפילין הוא משום ששבת נקרא אות, ואין להניח אות אחר, כדאמרינן מנחות (לו ע"ב). למ"ד שחוה"מ לאו זמן תפילין כתבו תוס' שלמ"ד שמלאכת חוה"מ אסור מן התורה מובן אבל למ"ד שמלאכת חו"מ אסור רק מדרבנן, אז כתבו תוס' שמשום מצוות מצה וסוכה נחשב אות. תוס' (מסכת מועד קטן דף יט עמוד א): ולמאן דדריש (מנחות דף לו:) מלך לאות יצאו שבתות וימים טובים שהן בעצמן אות יש לומר לפי שאין עושין מלאכה כי אם בדבר האבד אבל קשיא למאי דפרישית לעיל (דף ב. ד"ה משקין) דמלאכה דחול המועד מדרבנן היכי ממעט להו יש לומר הואיל ואוכל מצה ויושב בסוכה אין צריך אות ואם הוא אמת דבחול המועד חייב בתפילין יש לומר הואיל ועושין מלאכה בו אין אות ומימים ימימה נמי לא ממעט אלא יום טוב דחלוק משאר ימים. הנה אולי ניתן להבין למ"ד שמן התורה אסור בעשיית מלאכה שזה נקרא אות כמו שנאמר (שמות פרק לא יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וע' בנצי"ב (שם בהעמק דבר) שלשון רבים שבתותי בלשון רבים כלל גם יו"ט, אולי ניתן להבין שגם חוה"מ למ"ד מלאכה אסור מן התורה נקרא שבתותי, אבל מצד מצוות מצה וסוכה לא מצאנו בשום מקום בתורה שמצוות מצה וסוכה נקרא אות וצע"ג, וע"ע שבת (קל"ב ע"א) שרק שבת מילה ותפילין נקראים אות. אולם גם טענה שמלאכה אסור מן התורה צע"ג שהרי לא מצאנו בשום מקום בתורה שחוה"מ נקרא שבת וכבר הארכנו בזה במערכת הראשונה הראיות מן הבבלי. בדעת הזוהר שחוה"מ פטור מתפילין הנה בזוהר מפורש הטעם שחוה"מ פטור מתפילין משום שדומה לענין עשיית מלאכה, ומשמע שס"ל שמלאכת חוה"מ אסור מן התורה, זוהר חדש (כרך ב מגילת שיר השירים דף ח עמוד ב): וע"ד חולו של מועד איהו לענין עבידתא כגוונא די"ט ואצטריך חדוה כגוונא דיליה. ובגין כך באלין יומין דאינין תפילן דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל (ס"א קדישין). וכעת הב"י שפסק בגלל הזוהר שחוה"מ פטור מתפילין, ובאמת כך מסקנת הב"י (ס' תק"ל) שמלאכת חוה"מ מן התורה, וא"כ לפי כל אלו שנוהגים למעשה שלא להניח תפילין בחול המועד בגלל הזוהר א"כ מוכריחים לפסוק שמלאכת חול המועד הוא מן התורה. וצ"ע על הגר"א (בס' ל"א) שכתב ע"פ הזוהר שחוה"מ פטור וביאר זה בגלל מצוות מצה וסוכה ואילו בזוהר מפורש הטעם משום איסור מלאכה. וכ"כ הרשב"א בטעם שחול המועד פטור מתפילין בגלל איסור מלאכה מן התורה. שו"ת הרשב"א (חלק א סימן תרצ): ולענין הנחת תפילין בחולו של מועד ששאלת מה דעתי. אני סובר שאין מניחין שגם הם אות. שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינה מלאכ' האבד. ומלאכה דאורייתא היא במועד דכולהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה (פ"ב דף י"ח). וכן מוכיח גם כן בשילהי שמעתא דפרק קמא דעבודה זרה (דף כ"א ב'). וכן דעת רבותינו בעלי התוספות וכן דעת הראב"ד ז"ל (ע' תמים דעים ס' מ'). אף על פי שהתירו לכתוב אותם לעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגין. באמת אף אם נאמר שמלאכת חוה"מ אסור מדאורייתא עדיין אין ראיה שפטור מן התפילין, משום שכיון שאין כאן כל המלאכות אינו בכלל אות, וכן משמעות מן סוף תוס' (מו"ק י"ט), וכ"כ מפורש בתשובת הרא"ש. שו"ת הרא"ש (כלל כג סימן ג): אבל אם צריך להניחם במועד, מותר לכתוב לעצמו, אבל לא לאחרים. אלמא, לדברי שניהם מניחין תפילין במועד; דדוקא שבת ויום טוב מיקרו אות, שאסורין בכל מלאכה וקרויין מקרא קדש. וכל שכן לרבינו תם ז"ל, שפירש שאיסור מלאכה של חול המועד בדבר שאינו אבד אינו אלא מדרבנן, דהשתא ליכא אות מדאורייתא. ומבואר שגם למ"ד שמלאכת חוה"מ מן התורה חייב בתפילין. וכן לא מצאנו שחוה"מ נקרא שבת והרי אות בתורה נאמר רק לענין שבת כמו שנאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם וע' לעיל במערכה ראשונה ראיה מן הבבלי באריכות בענין זה שחוה"מ לא נקרא שבת. מקור מן הבה"ג שחול המועד פטור מתפילין מה שהביאו תוס' (מו"ק י"ט) ועוד ראשונים בשם הבה"ג ורא"ש הל' תפילין (ס' ט"ז) בשם גאון שהובא בספר העיתים, לא מצאתי זה לא בספר העיתים ולא בבה"ג המצויה בידינו, וכנראה שאין לנו כל ספר העתים ולא כל ספרי הבה"ג. הנה בשלמא ספר העתים אין לנו על הלכות תפילין, אבל ספר בה"ג יש לנו על הלכות תפילין ושם כתוב רק שבשבת ויו"ט אין להניח תפילין ולא הוזכר חוה"מ. ספר הלכות גדולות (סימן כה הלכות תפילין): תניא (שם לו ב) רבי עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים, ת"ל (שמות יג, טו) והיה לאות על ידכה מי שצריך אות יצאו אילו שהן גופן אות. ובאמת מה שהביא הרא"ש (הל' תפילין ס' ט"ז) בשם העיתים בשם גאון, יש שם עוד כמה דברים תמוהין, ששם הביא שסומא פטור מן תפילין ומציצית משום שאינן בראיה עי' לשון הרא"ש הלכות תפילין: ובספר העיתים של הרב הברצלוני ז"ל ראיתי כתוב ובפיסקא לגאון הלכה אסור להניח תפילין בשבתות וי"ט דכתיב ושמרת את החקה הזאת ואסור להניח תפילין בחול המועד. וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ע"כ. לכאורה הגאון שהובא ברא"ש הכוונה הבה"ג, וכן הובא בתשובת הגאונים בשם רב שמעון קיירא, כידוע שזה הבה"ג. תשובות הגאונים (שערי תשובה סימן רסז): לר' שמעון קיירא ז"ל סומא פטור מן התפילי' ומן הציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא. ובס' קנ"ו שם הובא זה בשם רב ששנא גאון. וכבר הקשה הרא"ש שם שהרי תפילין אינו קשור לראיה ובאמת גם מציצית קשה שהרי קי"ל שסומא חייב בציצית. זבחים (דף יח עמוד ב): מיבעי ליה לכדתניא: וראיתם אותו - פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו? פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא - שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה - שאינה בראיה אצל אחרים (וכ"כ במנחות מג.) ואולי באמת כל מה שהביא בשם הגאון לאו מר רב אשי חתים עלה. השתלשלות המנהג המקור התפשטות המנהג שלא להניח תפילין בחוה"מ התחיל בתקופת מרן הבית יוסף או קצת מקודם. כסף משנה (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה י): ונחלקו הפוסקים בחולו של מועד שיש מהם אומרים דבכלל י"ט הם ואין מניחין בהם תפילין וי"א שמניחין וכן נראה מדברי רבינו שכתב בפרק י' משביתת י"ט כותב אדם תפילין לעצמו. ומנהג העולם היה להניחן עד שבימי רבנן בתראי מצאו בספר הזוהר לשיר השירים שמי שמניח תפילין בחול המועד כמי שקוצץ בנטיעות ונמנעו מלהניחם עוד בחול המועד. אולם בהלכות יום טוב (פרק ז הלכה יג) כתב בדעת הרמב"ם שפטור: ואם אין לו מה יאכל כותב וכו'. נראה שטעמו מפני שהוא סובר שאין מניחין תפילין בחוה"מ דבכלל יום טוב הוא וא"כ אין להתיר בכתיבת תפילין יותר מבמלאכה אחרת. וכן בבית יוסף כתב שדעת הרמב"ם שפטור מתפילין עי' ב"י (או"ח סימן תקמה) ואפשר שטעמו של הרמב"ם מפני שהוא סובר דאין מניחין תפילין בחול המועד דבכלל יום טוב הוא (עיי' הל' תפילין פ"ד ה"י) ואם כן אין להתיר בכתיבתן יותר מבמלאכה אחרת והרא"ש מפני שסובר שמניחין תפילין בחול המועד (וע' בבאר היטב (ס' ל"א ס"ק ב') שהעיר על הסתירה בב"י). ובגלל שלא ברור לו דעת הרמב"ם, הכריע לבסוף כדעת הזוהר, (אולם כבר הבאתי לעיל שמן הרמב"ם יוצא בבירור שחוה"מ חייב בתפילין). אולם למעשה לא הבנתי לא טענת הב"י ולא טענת הגר"א איך דוחים הירושלמי מהלכה שמבואר מניה שיש חיוב תפילין בחוה"מ. וכן לא מה שהאבני נזר רצה לדחות, ע' לעיל באריכות. וכן הראיה מן הבבלי חזק מאוד בלי פילפול אלא כך הסתימה של הלשון שנתמעט רק שבת ויו"ט ולא חוה"מ, וכמו שטענו הריטב"א והריא"ז, וא"כ יש לנו מחלוקת בין הזוהר להבבלי וזה פשוט שהלכה כמו הבבלי, ודברי הב"י והגר"א צע"ג וכך נתקשה בזה בקרן אורה (מו"ק י"ט ע"א) על דברי הגר"א והוכיח עוד ראיות חזקות שחוה"מ חייב בתפילין, וכן אחיו הגאון בעל משכנות יעקב (ס' ל"ח) האריך בזה להוכיח ראיות חזקות שחוה"מ זמן תפילין. ויוצא שמנהג רוב ישראל עד זמן הבית יוסף היה להניח בחוה"מ, ע"פ דעת רוב רובם של הראשונים, רק אח"כ שינו המנהג בגלל הזוהר ורק הרמ"א המשיך המנהג להניח ולא שינה בגלל הזוהר, והחסידים בחו"ל (תלמידי הבעש"ט) שהנהיגו נוסח ספרד, הנהיגו שלא להניח תפילין בחוה"מ, וכן בליטא חלקם הנהיגו ע"פ הגר"א, (המנהג בליטא, מן המ"ב נשמע שהוא הניח תפילין בלי ברכה, ובערוך השולחן (ס' ל"א) כתב שלאט לאט התחילו שלא להניח וכ"כ במשכנות יעקב (ס' לח), רק המשכ"י צועק על זה וכתב שצריך לעשות כמו מקודם להניח בחוה"מ). ואצל אשכנזים בחו"ל בארץ גרמניה והגלילות הניחו תפילין, וכעת כל מי שממשיך המנהג הזה, המשיכו להניח כל זמן שהיו בחו"ל. ובא"י הנהיגו כמעט כל האשכנזים ע"פ הגר"א שלא להניח, אפילו יוצאי גרמניה, כמו שנוהגים הרבה מנהגים ע"פ הגר"א מפני שהיו תלמידיו תחילת המתיישבים, כמו נשיאת כפיים בכל יום וברכת שהחיינו במילה. וכן הספרדים לא מניחים ע"פ פסק מרן. וכן החסידים לא מניחים, כמו שגם בחו"ל לא הניחו, וא"כ כמעט לא נשאר קהילה כאן בא"י שמניחים תפילין בחוה"מ. (אולם שמעתי שהרב שמואל טל שליט"א ביד בנימין הנהיג להניח תפילין בחוה"מ ע"פ בירור מקורי בהלכה). וכן יש מנהג בצאנז בחו"ל שהבחורים עד הנישואין מניחים תפילין בחוה"מ בצנעה, ע' שו"ת דברי יציב (חלק אורח חיים סימן י ב): ולזה אמר אא"ז מצאנז זי"ע שהבחורים יניחו תפילין בחוה"מ, שעדיין אינם בעלי דעת רחבה שיהיה שייך אצלם בחי' אכילה לש"ש ואכילת מצה בחוה"מ לא הוי אות אצלם ודו"ק. וכן כתב שם עוד טעם משום שהבחורים לא לובשים טלית גדול, וממילא אין עול מלכות שמים עליהם ולכן צריכים להניח תפילין, וכמובן שכל החילוקים אלו בין בחורים לנשואים, אינם חילוקים המבוססים ע"פ דרך הפשט, ורק אדמו"ר יכול להנהיג הנהגה כזו. כעת שמעתי שהגאון ר' אלעזר מ"מ שך זצ"ל רצה להנהיג להניח תפילין בחוה"מ, ולא הצליח. מה שנראה להלכה נראה להלכה שבין בבבלי ובין בירושלמי מבואר שחוה"מ חייב בתפילין, ורק בזוהר פוטר וגם אוסר. ויש כלל שמחלוקת זוהר והבבלי וכ"ש בבלי וירושלמי נגד הזוהר הלכה כמו הגמרא ולא כמו הזוהר, וזה דלא כהב"י והגר"א. משנה ברורה (סימן כה ס"ק מ"ב): כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע. וכבר האריכו שני האחים הגדולים, הגאון הרב יעקב ברוכין תלמיד הגאון ר' חיים מוולוז'ין, אב"ד קרלין, בעל משכנות יעקב (ס' ל"ח), ואחיו הגאון רב יצחק, אב"ד קרלין אחרי פטירת אחיו, בעל קרן אורה (מו"ק י"ט) באריכות גדול, שהעיקר שחוה"מ חייב בתפילין, וחלקו על הב"י והגר"א. (ע"ע במאמר "הרקע והמשמעות של הפסוק וברותי מכם המורדים והפושעים בי", שראוי לבטל מנהג שנהגו ע"פ הזוהר נגד הגמרא [ע' מ"ב ס' ע"ה ס"ק י"ד] כשזה מביא לידי קלקול). וכי תימא מה נעשה עם העונשים החמורים שכתוב ברשב"י בזוהר, הנה תקשה כל זה לדעת רבי מאיר ורבי יהודה שכולם סוברים שגם שבת ויו"ט זמן תפילין, כדאיתא בעירובין (צו ע"ב), מה עושים הם עם העונשים החמורים שהזכיר רשב"י, אלא הם לא סוברים הדין של רשב"י וממילא לא מפחדים מן העונשים, ואף דלא קיי"ל לענין שבת ויו"ט כך, מכיון שכל האמוראים ס"ל ששבת לאו זמן תפילין, מ"מ לענין חוה"מ קיי"ל כהברייתא שהובאו בגמרא (מנחות לו ע"ב) שרק שבת ויו"ט מתמעטים ולא חוה"מ, ולא ס"ל כדעת רשב"י. ויוכל להניח בלי ברכה ולעשות תנאי, שאם יש חיוב, זה יהא לשם מצוה ואם לא מחוייבים, זה לא יהא לשם מצוה, ואז לכ"ע אין בו איסור, וכ"כ הריטב"א המובא לעיל שאף שפסק שחייב מ"מ אמר להניח בלא ברכה ולעשות תנאי וכ"כ במ"ב. משנה ברורה (סימן לא ס"ק ח): והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה, כי הברכות אינן מעכבות, וספק ברכות להקל. ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר (הכוונה להחמיר היינו שלא לברך, ולהקל היינו לברך שזה נוסח הרגיל במ"ב ששלא לברך נקרא להחמיר ולא כלשון שהזכיר כאן מקודם, ע"פ הכלל שספק ברכות להקל היינו שלא לברך). גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל. ותפילין דר"ת אין להניחם בחוה"מ [פמ"ג]. עוד כתבו האחרונים [והובאו בארה"ח ע"ש] דאין נכון שבהכ"נ אחת קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו. ומי שאין מניח תפילין בחוה"מ שמתפלל בבה"מ שמניחין תפילין יש לו ג"כ להניחן ובלי ברכה וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם. הנה בודאי הלכה למעשה אין להניח תפילין בפרהסיא בחוה"מ במקום שלא נהגו כך, מפני המחלוקת ומפני לא תתגודדו אלא רק בצנעה בתוך ביתו, ויכול ללכת לבית כנסת לקרות קריאת שמע ולהתפלל בלי תפילין, ואינו בכלל מעיד עדות שקר, מכיון שעושה כן בגלל שהציבור סומך על גדולי פוסקים שאין תפילין בחוה"מ, ואין להתקוטט עם הציבור. ואולי יותר טוב לקרות קריאת שמע בביתו לפני התפילה עם תפילין לצאת חובת ק"ש. (ואינו דומה לתכלת "ארגמון קהה קוצים" שהארכנו במ"א שיש ללכת בפרהסיא, עי' מאמר ויגבה לבו בדרכי ה', ששם אין שום ביסוס למתנגדי תכלת רק שלא רוצים דברים חדשים או שכותבים דברים שאין בהם ממש, ולא ראיתי כעת מן המחברים ממתנגדי תכלת שכותבים דברים שיש בהם סמך של ממש, ועל זה נאמר שלא יתבייש מן המלעיגים. ושם זה דומה למנהג שביטלו לגמרי מצוות תפילין, שכתוב בתשובת הגאונים [עמנואל ס' קס"א] שיש להניח תפילין בפרהסיא). ומי שיכול לארגן מנין מיוחד בחוה"מ שמניחים תפילין, תבוא עליו ברכה. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, ט' אלול תשע"ד.