יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מקורות בתנ"ך על הפסקת אש שמחזיק מעמד זמן מסוים ושוב נתפרץ מחדש ● חטא של מניעת גמר הכיבוש ● סיבה נוספת להשארת העמים, כדי שעם ישראל ילמדו לעשות מלחמה ● ויש כמה הסברים על התועלת כדי ללמדם מלחמה ● וכעת נבוא לענין שלנו, האם הפסקת אש היה טעות וחטא או הנהגה עליונה ● לימוד זכות על הממשלה למה הפסיקו המלחמה ולא גמרו אותה ● החלפת הממשלה וחזרה בתשובה בענין שמיטה ● חיוב אנשי חו"ל לבוא לא"י ● הפלישתים בזמן התנ"ך ● למה לא גירשו את הפלישתים
13:47 (13/08/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

כעת בט' באב תשע"ד הכריזה ממשלת ישראל על הפסקת אש שלושה ימים ממלחמת צוק איתן שנמשך כחודש. יש הרבה השגים ע"י מלחמה זו והיה הרבה נסים שהקב"ה הגן עלינו, וכן החלשת החמאס בעזה, אולם המלאכה לא נגמרה, ועדיין ראשי חמאס והמנגנון שלו חיים וקיימים, וכיון שכל העיקרון שלהם שהם חיים כאן הוא כדי להשמיד ח"ו כל היהודים בא"י הל"ת (=היה לא תהיה), וזה יסוד אמנה שלהם, שנקרא אמנה פלסטינאית (להבין ענין זה להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו שאצל עם ישראל יסוד האמונה הוא שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד, ועם ישראל מוכן למסור נפש למען אמונה זו, כך אצל חמאס ימש"ו יסוד האמונה שלהם הוא להשמיד כל עם ישראל בא"י, והם מוכנים למסור נפש למען זה). ממילא הם יעשו הכל כדי לשקם את עצמם מחדש, ולחדש את עיקר החיים שלהם כאן היינו לפעול כדי להשמיד עם ישראל בא"י הל"ת, וכל זה הוא רק ענין של זמן, ואז נצטרך ללחום נגדם עוד הפעם. ואף שאין אנו יודעים מה חשבונות שמים, והקב"ה יכול להתנהג אחרת ממה שאנו חושבים, אבל בדרך הטבע יקומו מחדש ודרך הטבע הוא ג"כ אחריות שלנו להבין את המצב ולהתנהג ע"פ זה. וממילא כל מה שנכתב כאן בענין מה יקרה, הכל בעירבון מוגבל, וכמובן לא נכתב דרך נביאות אלא דרך סברה, שבזה יכול להיות טעות, והקב"ה יכול להתנהג כפי שהוא רוצה, ועם כל זה חשוב לכתוב גם עמדה זו מה שמסתבר שיקרה. מקורות בתנ"ך על הפסקת אש שמחזיק מעמד זמן מסוים ושוב נתפרץ מחדש כל ספר שופטים שמואל ומלכים בנוי על יסוד מהלך הזה, והיינו שבזמן יהושע הקב"ה ציווה לגרש את כל הגוים מא"י, אולם יהושע לא גמר את העבודה, ובעקבות זה נדחה הדבר לזמן השופטים, אולם גם הם לא גמרו את העבודה, ואח"כ גזר הקב"ה שלא יעזור להם עוד לגרש, ואז היה מעמד הבוכים, כמו שנראה מן הפסוקים. וענין של פלשתים שהיה תמיד רק חצי עבודה, ולא גמרו איתם, עד חזקיה המלך, הוא יותר ברור בכל ספרי תנ"ך, עי' יותר באריכות בסוף המאמר. חטא של מניעת גמר הכיבוש שופטים (פרק א כז): וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת ישב יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: (כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס (כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר: פ (ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס: ס (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:(לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס: ס (לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק: (לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס: (לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה: פ אחרי החטא של השארת האומות בא"י הגיע מעמד הבוכים, שהקב"ה לא יעזור עוד לגרש את הגוים. שופטים (פרק ב א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים ס וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (ב) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם: (ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ: (ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: (ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה': פ והנביא מסביר כמה טעמים למה הקב"ה מעוניין שישארו הגוים ולא יוכלו לגרש אותם, אחד מהם כדי לנסות את ישראל אם ישמרו תורת ה', וכנראה שהכוונה, שאם בני ישראל לא ישמרו את התורה יהיו כאן גוים שיעשו להם צרות ועי"ז יחזרו בתשובה. שופטים (פרק ב כ): וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי: (כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת: (כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא: (כג) וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ: ויוצא לפ"ז, שמה שלא גרשו את הגוים היה שני זמנים שכל אחד סיבה אחרת, אחד מזמן יהושע ותחילת השופטים שעדיין היה עזרה מהקב"ה לגרש, אולם לא קיימו את ציווי ה' בשלימות, וזה היה בגדר חטא, ונענשו על זה. שנית, אחר מעמד הבוכים שכבר לא היה אפשרי לקיים המצווה כפשוטו וזה היה חלק של העונש שהקב"ה לא יעזור לגמור לגרש אותם בשלימות אלא רק פעולות זמניות שמחזיקים מעמד עד הסיבוב הבא, והכל כדי שעם ישראל יחזרו בתשובה. ונראה גם מן הפסוק שאף בזמן יהושע שזה היה בגדר עונש מ"מ היה גם רצון הקב"ה בזה, שישארו גוים כדי שיכול להשתמש בהם לצער את ישראל לעת הצורך אם לא ישמרו את התורה וכמו שביאר המצודות דוד (שופטים פרק ב פסוק כג): וינח - בעבור זה בחר בזה העונש והניח את העו"ג האלה האמורים למטה: לבלתי הורישם מהר - ר"ל אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר כ"א מעט מעט ולזה לא נתנם מאז ביד יהושע ובעבור העונש ולמען נסות וכו' הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה: והיה טענה על יהושע שלא גמר את העבודה. יהושע (פרק יא יח): יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה: רש"י (שם): ימים רבים עשה יהושע - בגנותו ספר הכתוב שהיה מתכוון לדחות את כבוש הארץ כדי להאריך ימיו לפי שנאמר ואתה תנחילנה אותם במדרש תנחומא: במדבר רבה (וילנא, פרשת מטות פרשה כב): אמרו רבותינו כתיב ביהושע (יהושע א) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים? בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ואף על פי שנתבשר בשורות מות לא איחר הדבר אלא נזדרז וישלח אותם משה. אבל יהושע כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד - מיד אני מת, כשם שעשה משה רבינו. מה עשה, התחיל מעכב במלחמתם, שנא' (שם יא) ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית? הריני מקצר שנותיך י' שנים. אמר שלמה (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. סיבה נוספת להשארת העמים, כדי שעם ישראל ילמדו לעשות מלחמה שופטים (פרק ג א): וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן: (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם: (ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת: (ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה: ויש כמה הסברים על התועלת כדי ללמדם מלחמה רש"י (שופטים פרק ג פסוק ב): רק למען דעת - רק לדבר הזה לבדו הניחם למען דעת ולהתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם כי עתה הם זקוקים ללמדם מלחמה: רק אשר לפנים - שהיו עומדים לשרת את ה': לא ידעום - למלחמות הללו וטכסיסיהם ולא נצרכו להם: רד"ק (שם): רק למען - רק הניחם למען ידעו דורות בני ישראל אלה הבאים אחר הדור הראשון שידעו מה היא המלחמה אם לא ישמרו דרך ה' וצריכים הם שילמדו אותם דרכי המלחמ' כי אין ה' נלחם בעבורם רק הדור אשר היה לפנים לא ידעו דרכי המלחמה כי לא הצטרכו להם כי ה' נלחם להם ואיש אחד מהם ירדוף אלף ומה היו אלה הגוים אשר הניח ה' אשר לא נתנם ביד יהושע חמשת סרני פלשתים וגו': והיינו שהחטא גורם שהקב"ה לא עוזר בלי השתדלות הרבה אלא בהשתדלות הרבה (בודאי אין הכוונה שהקב"ה בכלל לא עוזר, שהרי בלי שהקב"ה עוזר א"א כלל לעשות מלחמה אלא הכוונה שצריך הרבה השתדלות וזה בגלל החטא). מצודת דוד (שם): רק למען דעת - ר"ל רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז: ללמדם מלחמה - ר"ל הנה בהשאיר העו"ג הלא ילחמו בם ויהיה א"כ מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע המה לא ידעו טכסיסי מלחמה כי ה' נלחם להם אבל לאח"ז יצטרכו לדעתם כי בעבור מעשיהם יעזבם ה' אל המקרה ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשה מאז ויאמינו מעתה בה': כוונת המצודות שכיון שמעתה יצטרכו לעשות יותר מלחמה היינו יותר השתדלות טבעי, יבינו כמה חסד היה מהקב"ה בדורות הקודמים שלא היו צריכים הרבה השתדלות. וא"כ יש כאן שני סיבות להשארת הגוים. אחד, כדי שהגוים יענו את בני ישראל כשעוברים עבירות. שנית, כדי שידעו שבגלל החטא הקב"ה לא עוזר כ"כ אלא בהשתדלות טבעי הרבה. וכעת נבוא לענין שלנו, האם הפסקת אש היה טעות וחטא או הנהגה עליונה כפי שהתבאר יש שני זמנים שלא יכולים לכבוש את כל העמים. זמן אחד, שהקב"ה נותן את האפשרות לכבוש רק עם ישראל חוטא ולא מקיים את צו ה'. זמן שני, שהקב"ה לא עוזר לכבוש כל הגוים ואז באמת א"א לכבוש לגמרי ומה שניתן לעשות הוא תמיד רק חצי עבודה ותמיד הם נשארים עד הסיבוב הבא. ממילא כעת בענין הפסקת אש של מבצע צוק איתן, קשה לנו לדעת מה היה, האם זה היה חטא, היינו שבאמת היו יכולים להמשיך רק חטאו בזה שלא היכו עד הסוף, או שמן השמים לא נתנו להם את הרצון להמשיך, כי הרי בלי שהקב"ה עוזר במלחמה א"א ללחום, והקב"ה נותן להם את הכח ואת האומץ ללחום רק במידה שזה רצון הקב"ה, ואם זה רצון הקב"ה שלא יעשו רק חצי העבודה, אז א"א להם להמשיך יותר. ומה הסיבה שיכול להיות שהקב"ה רוצה שלא יגמרו איתם, זה יכול להיות כמו שנאמר בספר שופטים, כדי שישארו לעשות צרות ח"ו כשעם ישראל לא יקיים התורה או כדי שילמדו ישראל לעשות מלחמה. לימוד זכות על הממשלה למה הפסיקו המלחמה ולא גמרו אותה שמעתי טענה מאחד משרי הממשלה שאם מכים יותר מדאי בעזה, אז יצטרכו להרוג הרבה המכונים "חפים מפשע", ואז יתגבר האנטישמיות בעולם, והערבים יהרגו יהודים בכל העולם, וכאן אנו מחויבים לדאוג לחיים של יהודים בחו"ל, והרי כבר עכשיו שנהרגו רק קצת מהמכונים חפים מפשע, יש כבר אנטישמיות בעולם, וא"כ כ"ש כשיצטרכו להרוג הרבה מהם. ויש להעיר על זה שיש כלל שחייך קודמין, וממילא אמור להיות הנהגת ממשלת ישראל שחיי יהודים בא"י קודמין לחיי יהודים בחו"ל. אולם צריך לדעת שכאן המצב שבאמצע המלחמה הפסיקו אף שיכולים להמשיך, וזה אינו דומה כלל למה שנעשה במשך תקופת השופטים והמלכים שלא ראינו שבאמצע המלחמה כשעדיין יש נשק ויש מוטיבציה של החיילים, פתאום בורחים מן המערכה, והרי יש כלל תחילת נפילה ניסה ומאי שנא אם דרג המדיני בורח, כשעדיין יש אפשרות להמשיך. ועוד צריך לדעת שמבחינה מדינית יש לנו כאן ממשלה גרועה ביותר שלא מצאנו בספר שופטים שמואל מלכים. שכאן היהודים הרסו יישובים שלמים למסור לאויב בחורבן גוש קטיף וצפון השומרון, והוסיפו לחטא שאפילו בלי שום תמורה אלא חד צדדית. וראש ממשלה הנוכחי היה במשך כל הזמן בעד זה למעט השבוע האחרון שכבר היה הכל מוחלט ומוסגר לחורבן. וכעת הוא כבר כחמש שנים וחצי שנה ראש ממשלה ועדיין קרוב לחמישים אחוז מן המגורשים אין להם בתי קבע. ומאידך מה שכן עשה, הרס הרבה בתים של יהודים ביו"ש, בתירוץ שהם בלתי חוקיים, בזמן שהערבים בונים אלפי בתים ואין פוצה פה ומצפצף. וכן אחרי שנתגלה הריגת שלשה הנערים שנחטפו בחודש סיון, לא עשה שום תגובה. מה שכן נעשה, זה שבאופן פרטי בנו מועצה וחיילים בתים, ביישוב תקוע, כדי למחות נגד הריגת שלשה הנערים, ובאמצע המלחמה כשהרבה מן הישוב שם היו בעזה ללחום למען עם ישראל התחילה הממשלה להרוס את הבתים האלו, ואם לא התערבו הבג"ץ היה כולו נהרס. היינו חכמים להרע ולהטיב לא ידעו, את הבתים של המחבלים וערבים לא ידעו להרוס רק הבתים של יהודים מוסרי נפש למען עם ישראל ידעו להרוס, אבל לא לבנות. וא"כ יש כאן חטאים גדולים להתחנפות לאויב, וזה אותו סוג ענין של הפסקת הלחימה, ואולי עוד מעט יחייבו אותו להמשיך ללחום, כשיתבטל הפסקת האש, נחזה ונראה, (נכון לי"א אב תשע"ד, תקופה המכונה הפסקת אש) כעת י"ב אב, הערבים המשיכו לירות על א"י והמלחמה נמשכת, אולם יש להבין שע"פ דרך הטבע תחת שלטון זה לא יהא ניצחון מוחלט רק עד איזה מציאות של הפסקה זמנית שבזמן קצר יתחדש עוד הפעם. החלפת הממשלה, וחזרה בתשובה בענין שמיטה ומה צריך לעשות כעת. אחד, מבחינה של השתדלות טבעית. שנית, בבחינת ראיית עונשי שמים, היינו לחזור בתשובה. החלפת הממשלה הענין השתדלות טבעי, כנראה שאם יש אפשרות להחליף ממשלה זו ע"פ הכללים שהמדינה בנתה, ולהביא מנהיג אמיתי, שיכול להכות הכאה רצינית ולאבד את החמאס, צריך לעשות זה, אולם כשאי אפשר לעשות, נשאר רק חיוב תשובה על מה שלא זכינו מנהיג אמיתי שעושה מלחמה כמו שצריך. חזרה בתשובה באיזה ענין הכי קרוב לדעת על מה לחזור בתשובה. חלק הטבעי של כל לחימה והתחמשות האדירה של ערבי עזה, בא בעקבות הסכם אוסלו בכ"ז אלול תשנ"ג, שנמסרו עיירות של ערבים לפלסטינאים והקימו את הרשות הפלסטינאית שחרתה על דיגלה השמדת עם ישראל בא"י, שנקרא אמנה פלסטינאית, וכן בעקבות ההתנתקות היינו חורבן גוש קטיף וצפון השומרון שהיה בדיוק לפני תשע שנים אחרי תשעה באב תשס"ה, ועל זה אין צורך להאריך להסביר שזה סיבה הטבעית למלחמה עכשיו. וממילא כל מי שנתן יד לאחד משני הפשעים הנוראים שעשו אז, לתמוך בהסכם אוסלו או לתמוך בהתנתקות, יש חיוב לחזור בתשובה. וכן מי שהיה בידו למחות ולא מחה. שנית, מכיון שהסכם אוסלו היה בדיוק בזמן של היתר מכירה, וגם מכל הבחינות דומה מאוד היתר מכירה והסכם אוסלו, הארכתי בזה במאמר "הסכם אוסלו, היתר מכירה וחטיפת הנערים", ע"ש באריכות, והקשר ביניהם מבוסס היטב בתורה נביאים וכתובים וחז"ל, שבחטא של שביעית יש גלות, וכך היה שבעים שנה, ממילא יש חיוב לחזור בתשובה על ענינים אלו לבטל כליל את ההיתר מכירה. ויסוד הדבר מבואר בספרי (בהר): כי לי הארץ, אל תרע עינך בה, כי גרים ותושבים אתם, אל תעשו עצמכם עיקר, אתם עמדי, דיו לעבד שיהא כרבו, כשהיא שלי, הרי היא שלכם. הובא ברמב"ן (ויקרא כה כג) ולמדים מזה, כשהארץ אינו שלי, היינו, שמכרו א"י לגוי ע"י היתר מכירה, אינו שלכם, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. ואם מוכרים את א"י לגוי כדי להפקיע שביעית, אין א"י של הקב"ה אלא של הגוי. ועי"ז מגיעים כל הצרות שנותנים א"י לגוים, קרי הסכם אוסלו, אינטיפאדה, התנתקות, חורבן ישובים שכונות ומאחזים, מסתננים, מדינת כל אזרחיה וכו'. ובודאי יש עוד הרבה דברים לתקן רק כתבנו מה שיותר קרוב לנושא. ומלבד שמצד חזרה בתשובה צריך לתקן השמיטה, אז גם במה שכתבנו שצריך להחליף את הממשלה לממשלה שמוכנה לעשות מלחמה רצינית, שכדי להשיג מנהיג כזה צריך לבחור במנהיג שיתנגד להיתר מכירה ועושה הכל כדי שישמרו שביעית כהלכתו, מלבד שהוא מוכן לעשות מלחמה רצינית, ואז יהא לו סיעתיא דשמיא כמו שהתורה מבטיחה. חיוב אנשי חו"ל לבוא לא"י יש מצווה לבוא לא"י מצד מצוות יישוב א"י, וכעת ניתוסף עוד חיוב. מצד מצות ישוב א"י ע' אגרות חזון איש (ח"א ס' קע"ה): ...מצב הארץ נפרז מרחוק כידוע ואינו גרוע מן הגלות בחו"ל חלילה ומצות א"י הוכרעה ע"י הרמב"ם והרמב"ן וש"פ וידוע עד כמה שאף ה"חפץ חיים" זללה"ה לעלות. מצד הצלה בעקבות סכנה של אנטישמיות הנה בין אם מקבלים טענה זו שלא הרגו הרבה גוים בעזה, כדי להציל אנשי חו"ל, או לא מקבלים, צריך לדעת שהנהגה זו לא אמור להיות הרבה זמן ע"פ דרך הטבע, מכיון שהרי ידוע שמהות העזתים הוא שרוצים להרוג את כל יהודי א"י, גם במחיר שמאות אלפים מן הערבים ייהרגו, שהרי הם מכינים אותם להיות שהידים, היינו למות כדי להרוג יהודים, ומכיון שכל מהותם שם להרוג יהודים וכבר מחנכים אותם מקטנותן, וזה כל מהות של החיים שלהם, וא"כ ממילא הם כבר כעת מכינים עצמם למלחמה הבאה, ומכיון שלא גמרו אותם כעת, ממילא המלחמה הבאה הוא רק ענין של זמן, ומכיון שכעת היתה מלחמה השלישית אחרי ההתנתקות, וכל פעם הגיעו הטילים לטווח יותר ארוך, ויותר חזק, ממילא צריכים להתכונן למלחמה יותר גדולה, ואז כבר יצטרכו גם לשיטת הממשלה כעת שלא הורגים הרבה המכונים חפים מפשע, שעכ"פ אז יצטרכו להרוג הרבה המכונים חפים מפשע, כי בין באיכות ובין בכמות בין בחוזק כח החורבן שעושים הכלי הנשק, יהיה אז משני הצדדים. וממילא הממשלה כאן תיצטרך להרוג הרבה חפים מפשע ויהיה אנטישמיות בעולם, ואם ממשלה זו לא מוכנת לעשות זאת, הציבור יחליף הממשלה לממשלה אחרת, ויהודי חו"ל יהיו בסכנה, משא"כ לאנשי א"י אין סכנה כללית משום שהקב"ה דואג כאן בין בנסים גלוים ובין בנסים נסתרים ע"י השתדלות טבעית של מלחמה, ואז בהכרח ידונו על סברה זו האם חיי יהודי א"י קודמים או יהודי חו"ל, ויכריעו שחייך קודמים מחיי חבריך היינו שחיי יהודי א"י קודם לחיי יהודי חו"ל, ואז יהיו כל אנשי חו"ל בסכנה. וחוץ מדין חייך קודם לחיי חבריך, יש סברה אחרת, שהרי יש כעת כשש וחצי מיליון יהודים בא"י, ובלתי אפשרי לומר להם תלכו לחו"ל משא"כ אנשי חו"ל לא מחויבים לגור בחו"ל והרי צריכים ממילא להגיע באיזה שלב לא"י, וממילא אנשי א"י יש להם דין קדימה שהם נמצאים במקום שלא שייך שיעזבו משא"כ אנשי חו"ל נמצאים במקום ששייך שיעזבו, וא"כ אם יבואו אנשי חו"ל לטעון על ממשלת ישראל, איך אתם הורגים כ"כ ערבים הרי אתם מסכנים אותנו, אז יענו להם, מי ביקש לכם להיות בחו"ל תבואו לכאן, משא"כ לאנשי א"י א"א לומר תעזבו את א"י, להיכן ילכו. ומכח זה נמצאים למדים שכבר עכשיו צריך לומר לכל אנשי חו"ל, תבואו כעת לא"י כי כאן המקום הכי בטוח, כי יגיע הזמן שיהא מלחמה חזקה כאן בא"י ויצטרכו להרוג הרבה גוים מעזה ושאר מקומות של הפלשתינאים, וממילא אתם תהיו בסכנה מכח הערבים בכל העולם. הפלישתים בזמן התנ"ך מצאנו שמזמן תחילת השופטים היה המצב עם הפלשתים כל הזמן הולך וחוזר, ומלחמות היו תמיד רק חצי עבודה, ולא גמרו איתם עד זמן חזקיה מלך יהודה, וגם הוא לא גירש אותם רק היכה אותם עד שכבר לא עמדו עוד ללחום בעם ישראל. כיבוש יהודה שופטים (פרק א יח): וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ: השופט שמגר בן ענת. שופטים (פרק ג לא): וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל: ולא היתה תשועה שלמה. מצודת דוד (שם): ואחריו - בשנה שמת אהוד היה שמגר לשופט ומת בשנה ההיא: גם הוא - ר"ל לא היתה תשועתו גדולה כשל אהוד ומ"מ גם הוא עשה תשועה מה: וכן העידה דבורה הנביאה אח"כ שישועת שמגר בן ענת לא היתה שלמה, שופטים (פרק ה ו): בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת: שמשון הגיבור לחם כל הזמן נגד הפלשתים ולא היתה תשועתו שלמה. שופטים (פרק יג א): וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה: פ (ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה: (ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: עלי הכהן בסוף ימי השופט עלי הכהן היה מלחמה עם הפלשתים ולבסוף נהרגו עלי ובניו והרבה מעם ישראל. שמואל (א, פרק ד (א): וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק: (ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ: שמואל הנביא שמואל הנביא לחם נגד הפלישתים והצליח זמנית. שמואל (א, פרק ז ז): וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי הִתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֶל יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים: (ח) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: (ט) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד ויעלה וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַה' וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה': (י) וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יא) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר: (יב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה': (יג) וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יַד ה' בַּפְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל: (יד) וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאֱמֹרִי: שאול המלך עיקר מלחמתו של שאול המלך היה נגד הפלישתים. שמואל (א פרק ט טו): וַה' גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: (טז) כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי: דוד המלך כבר בתקופת שאול לחם נגד הפלישתים. שמואל (א פרק כג א): וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת: (ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה: שמואל (ב פרק ג יח): וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי ה' אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם: שמואל (ב פרק ה יט): וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ: (כ) וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים: שמואל (ב פרק ח): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: שמואל (ב פרק כא טו): וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ וַיִּלָּחֲמוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיָּעַף דָּוִד: (טז) וישבו וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד: (יז) וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל: פ (יח) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה: פ עוזיה המלך לחם נגד פלשתים. דברי הימים (ב פרק כו ג): בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יכיליה יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם: (ד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו: (ה) וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱ-לֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱ-לֹהִים: ס (ו) וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים: (ז) וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱ-לֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים: אחז המלך בימי אחז מלך יהודה נפלו הרבה יהודים בידי הפלשתים. דברי הימים (ב, פרק כח טז): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ: (יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי: (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (יט) כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּה': חזקיה המלך האחרון שמצאנו שלחם בפלשתים חזק מאוד היה חזקיה מלך יהודה. מלכים (ב, פרק יח): וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר: ואמרו חז"ל שחזקיה היכה את הפלישתים יותר מדוד ועוזיה. אחז המלך ישעיהו (פרק יד כח): בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה: (כט) אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף: רש"י (שם פסוק כט): אל תשמחי פלשת כולך - שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו': כי נשבר שבט מכך - כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (דברי הימים ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת: כי משרש נחש - משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב' יח) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר: למה לא גירשו את הפלישתים ויש לעיין למה מלכי הצדיקים לא גמרו איתם, וכנראה שהקב"ה לא רצה זה ע"פ מעמד בוכים, ורק בחזקיה הסכים הקב"ה שיכה אותם חזק אולם גם הוא לא גירש אותם אף שנצטוו לגרש אותם, אף שלא היו מז' אומות, כמו שנאמר ביהושע, שהרי צריך לגרש כל הגוים מא"י ורק ענין של לא תחיה כל נשמה מצומצם לז' אומות. יהושע (פרק יג א): וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: (ב) זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: (ג) מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים: ויש לעיין למה דוד שהיה צדיק גמור לא גרש אותם. ויש לומר שדוד המלך לא היה מצליח בכל המלחמות משום שהיה שם דלטורין (מלשינים). ויקרא רבה (וילנא, פרשת אמור פרשה כו ב): רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. והוה דוד מצלי עליהון, הדא הוא שדוד אומר (תהלים יב): אתה ה' תשמרם, אתה ה', נטר אורייתהון בלבהון, תנצרם מן הדור זו לעולם, מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה. אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין?! אלא, ע"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין. הוא שדוד אומר (תהלים נז): נפשי בתוך לבאים. לבאים, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע. בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, דכתיב בהם (שמואל א כג): היסגירוני בעלי קעילה בידו. ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, דכתיב בהון (תהלים נד): בבא הזיפים ויאמרו לשאול. באותה שעה אמר דוד: וכי מה השכינה עושה בארץ?! (שם נז): רומה על השמים אלהים, סלק שכינתך מביניהון. אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א יח): הלא הוגד לאדוני וגו'. ואכלכלם לחם ומים. אם לחם למה מים?! אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר: (שם): אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, י"ד מנחם אב תשע"ד.