יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
משה רבינו מתחיל לבאר את התורה במצוות כיבוש ויישוב ארץ ישראל ● מצוות כיבוש המוזכר כאן נאמר, גם אם מנהיגי עם ישראל הם רשעים ומחטיאי רבים כמבואר בספרי ● מצוות כיבוש אר"י בזמן הזה ● אפשרות הסבר למה משה רבינו התחיל דוקא בענין א"י ● עזה הוא ארץ ישראל (תוספת ראיות) ● מחלוקת המהרי"ט והרדב"ז
19:23 (27/07/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

משה רבינו מתחיל לבאר את התורה, ומדבר בשבעים לשון כדי שכל הגוים יבינו זה. דברים (פרק א ה): בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. רש"י (שם): הואיל - התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי: באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם: משה רבינו מתחיל לבאר את התורה במצוות כיבוש ויישוב ארץ ישראל ובאיזה נושא הוא מתחיל לדבר, איזה חלק של התורה הוא נחוץ ביותר, זה שעם ישראל צריכים לכבוש את כל א"י כולל רצועת עזה. דברים (פרק א ו): ה' אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: (ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם: רש"י (שם): פנו וסעו לכם - זו דרך ערד וחרמה: ובאו הר האמרי - כמשמעו: ואל כל שכניו - עמון ומואב והר שעיר: בערבה - זה מישור של יער: בהר - זה הר המלך: ובשפלה - זו שפלת דרום: ובנגב ובחוף הים - אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי. מצוות כיבוש המוזכר כאן נאמר, גם אם מנהיגי עם ישראל הם רשעים ומחטיאי רבים כמבואר בספרי ספרי (פרשת דברים פיסקא ח): לָתֵת לָהֶם, אלו באי הארץ. וּלְזַרְעָם, אלו בניהם. אַחֲרֵיהֶם, אלו שכבשו דוד וירבעם. וכן הוא אומר (מ"ב יד כה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו'. רבי אומר: לָתֵת לָהֶם, אלו עולי בבל. וּלְזַרְעָם, אלו בניהם. אַחֲרֵיהֶם, אלו ימות המשיח. כיבוש ירבעם בן יואש מבואר במקרא שהיה רשע ומחטיא את הרבים. מלכים (ב פרק יד כג): בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה: (כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: (כו) כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: (כז) וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ. מצוות כיבוש אר"י בזמן הזה במקום זה בתורה כתוב חיוב כיבוש וחיוב להושיב את א"י כולל רצועת עזה כמבואר ברמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין), וזה נוהג בכל הדורות: מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם (מסעי לג ורמב"ן שם) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ. ונכפל כזה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתב' (דברי' א) באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם. ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצוה אמרו ית' בענין המרגלים (שם) עלה רש כאשר דבר י"י א-להיך לך אל תירא ואל תחת. ואמר עוד (עקב ט) ובשלוח י"י אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב ותמרו את פי י"י א-להיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו, הוראה שהיתה מצוה לא יעוד והבטחה. וזו היא שהחכמים קורין אותה (סוטה פ"ח מ"ו) מלחמת מצוה. וכך אמרו בגמר סוטה (מד ב) אמר רב יהודה מלחמת יהושע לכבש דברי הכל חובה מלחמת דוד להרווחה דברי הכל רשות. ולשון ספרי (שופטי' יז יד) וירשתה וישבת בה בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת שבע' עממים שנצטוו לאבדם שנ' (ס"פ שופטי') החרם תחרימם. אין הדבר כן. שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם, כמאמרם (דב"ר שופטי') הגרגשי פנה והלך לו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא ארץ טובה כארצם זו אפריקי, נצטוינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את העממים הנזכרים אם רצו אחר כן שבטינו לעזוב את הארץ ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות אינם רשאין. שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה. וממאמרם מלחמת יהושע לכבש תבין כי המצוה הזו היא בכבוש. וכן אמרו בספרי (ס"פ עקב) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר וכו' אמר להם כל המקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו הרי הוא שלכם או רשות בידם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו א"י תלמוד לומר וירישתם גוים גדולים ועצומים ואחר כך כל המקום אשר וכו'. ואמרו ואם תאמר מפני מה כיבש דויד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן. הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות. ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו (ת"כ בהר פ"ה ה"ד וכעי"ז כתובו' קי ב, וש"נ, מלכים ספ"ה) שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי (ראה יב כט) מעשה ברבי יהודה בן בתירה ור' מתיה בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיה וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. עכ"ל. וכ"כ החז"א שהמצוה ליישב כל א"י נוהג בכל הדורות והיא בכלל מצוות ביעור ע"ז. ע' מה שכתב החזון איש (בשביעית ס' כ"ד) הדבר זה מוכרע בסברה שדין זה (של איסור מכירת קרקע א"י לגוי) בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי כוכבים וא"י היא גם בגלותינו. אפשרות הסבר למה משה רבינו התחיל דוקא בענין א"י אולי ניתן להסביר למה משה רבינו התחיל לדבר דוקא בענין א"י, משום שהרי כאן בא להוכיח את עם ישראל על חטא מרגלים וזה לאורך פרשת דברים, ואילו על חטא העגל הוכיח אותם רק בפרשת עקב, וכן על שאר דברים, משום שאילו היה מוכיח אתם מקודם על חטא העגל, היו עם ישראל יכולים לחשוב כי אנו לא ראוים שהקב"ה יעזור לנו לכבוש א"י בגלל חטא העגל, על כן הקדים משה רבינו להוכיח על חטא מרגלים, לומר שענין זה לכבוש א"י לא קשור לחטאים, וזה ממה נפשך צריך לחזור בתשובה על מה שלא רצו לכבוש את א"י ורק אח"כ בא להוכיח אותם על חטא העגל ושאר דברים. עזה הוא ארץ ישראל (תוספת ראיות) דבר זה מבואר בפסוקים מפורשים שהוא מארץ ישראל שנא' (בראשית י יט) ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה, וידוע הוא שארץ כנען הוא א"י. וכן (בדברים ב כג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, וע' רש"י שהיה שייך לפלשתים ומפני השבועה של אברהם אבינו לאבימלך לא יכלו לכבוש ומשום זה באו כפתורים לכבוש והותרו לישראל לכבוש מהם. וכן (דברים א' ז) פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובהר ובחוף הים וכתב רש"י שהוא אשקלון עזה וקיסרי. וכן בגבולות מסעי (במדבר לג ז) ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים: וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הור ההר: וידוע שעזה וכל גוש קטיף נמצא על יד הים שבין נחל מצרים להור ההר לכל השיטות. וכן כתוב מפורש (ביהושע יג א) והארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה, מן השיחור אשר על פני מצרים וגו' חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגיתי והעקרוני והעוים. וכן (שם טו כ): זאת נחלת בני יהודה למשפחותם, וחושב שם כל העיירות, ובפסוק מז, אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה עד נחל מצרים והים הגדול וגבול. וכן נכבש עזה בפועל בזמן השופטים כמו שנא' (שופטים א יח): וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה ואת עקרון ואת גבולה. (פסוק זה הובא בתוס' (גיטין ב ע"א ד"ה ואשקלון) ללמוד מזה שאף שעזה לא היה מעולי בבל מ"מ היה מעולי מצרים). וכן היה ברשות ישראל בזמן שלמה המלך כמו שנא' (מ"א ח סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים, וכן אמרינן הוריות (ג ע"א) מן הפסוק הזה שיושבי ארץ ישראל נקראו קהל ויושבי חו"ל לא נקראו קהל, ותחום עזה הוא בתוך גבולות אלו, אלמא שעזה הוא א"י. וכן (בדה"א יג ה) ויקהל דויד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון א-לקים מקרית יערים.וכן מבואר בסנהדרין (עא ע"א) שהיה נגעי בתים בתחום עזה, ונגעי בתים הוא רק במקום שנכבש, כדאמרינן ביומא (יב ע"א) אין הבית מטמא בנגעים עד שיכבשו הארץ ויחלקו לשבטים ולבית אב וכל אחד מכיר את שלו, אלמא שתחום עזה הוא מארץ ישראל שנכבש. רש"י (שבת דף קמה ע"ב): למדבר עזה - והיא מארץ ישראל. מחלוקת המהרי"ט והרדב"ז ולכאורה פליגי המהרי"ט והרדב"ז אם עזה היא א"י או חו"ל, דהמהרי"ט (ח"א ס' מ"ז) כתב שהוא חו"ל ופטור מן המעשרות, והרדב"ז (ח"ד אלף ק"ה) כתב שהוא א"י וחייב במעשרות, אולם באמת שכמעט שאין מחלוקת ביניהם, דהנה המהרי"ט כתב שם מפורש בכל התשובה שהוא אינו עולי בבל אבל הוא עולי מצרים, וכל מה שכתב שהוא חו"ל היינו שאינו עולי בבל. והרדב"ז שכתב שהוא א"י היינו שהוא עולי מצרים, ומה שכתב הרדב"ז שחייב במעשרות היינו בקרקעות של ישראל כ"כ שם מפורש בלשון השאלה, והמהרי"ט שכתב שפטור ממעשרות היינו פירות שגדלו בקרקע של גוי, כך תירץ היעב"ץ במור וקציעה (או"ח ס' ש"ו דף יד). ואף שס"ל למהרי"ט שאין קנין לגוי להפקיע מידי מעשר, זה רק בעולי בבל אבל הרי בסוריא איתא בגיטין (מ"ז ע"א) דיש קנין להגוי להפקיע וס"ל למהרי"ט שכל עולי מצרים דינו כסוריא לענין קנין גוי, וכ"כ שם מפורש (בד"ה ואני) שעולי מצרים דינו כסוריא לענין קנין גוי. (אולם דעת החז"א (שביעית ס' ס"ק י"ט ד"ה ירושלמ') שמה שנכבש ע"י עולי מצרים אין קנין לגוי להפקיע הקדושה). אולם בכל זאת יש מחלוקת ביניהם לענין דין הכל מעלין לא"י שאיש או האשה יכולים לכוף צד השני ללכת מחו"ל לא"י, מה הדין אם רוצה ללכת למקום שהוא כיבוש עולי מצרים, שדעת המהרי"ט (שם) שאינו יכול לכוף ומש"ה כתב שם במעשה שאחד שרצה לכוף להביא אשתו ממצרים לעזה שאינו יכול, אבל הרדב"ז (בפ"ד מהל' סנהדרין) כתב שאפשר לכוף גם לעולי מצרים וכתב שם זה בשם הכפתור ופרח. וכך דעת החזו"א (ס' ג' ס"ק י"ט ד"ה ונראה שכופין) שלענין זה עולי מצרים דינו כא"י, ומ"מ כתב שם החזו"א שגם מעולי מצרים לעולי בבל כופין משום שיש יותר קדושת המצות בעולי בבל. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, כ"ד תמוז תשע"ד.

 
 

00:25 (25/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
קונטרס חשיבות ארץ חמדה, חשיבות התישבות בכל שטחי א"י ואין לנו רק התורה שנתנה למשה רבינו ע"ה ומצוה לומר האמת אף שמקבלים בזיונות מזה, והסברת התקופה. מהדורא שנייה מורחבת (PDF)