יום ו', יב’ בתשרי תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
חטיפת הנערים ע"פ דרך הטבע הוא המשך ישיר של הסכם אוסלו ● קרבה שנת השבע ● מה צריך לעשות כעת ● סיכום של כל המאמר
13:05 (25/06/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

מפורש בתורה ומבואר בספרי, כי יסוד של בעלות עם ישראל על א"י מותנה שהקב"ה הוא הבעלים על א"י. וכך איתא בספרי על הפסוק (פרשת בהר כ"ה כ"ג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי, וז"ל הספרי: כִּי לִי הָאָרֶץ, אל תרע עינך בה, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, אל תעשו עצמכם עיקר, אַתֶּם עִמָּדִי, דיו לעבד שיהא כרבו, כשהיא (=הארץ) שלי (=של הקב"ה) הרי היא שלכם. הובא ברמב"ן (ויקרא כה כג). ובעלות של הקב"ה על א"י מותנה ע"י ששומרים שביעית, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט ע"א): אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. ולמדים מזה, כשהארץ "אינו שלי" - שמכרו א"י לגוי ע"י היתר מכירה - אינו שלכם. כי הרי לענין ביטול בעלות של הקב"ה על א"י, אין שום נפקא מינה אם לא מוכרים את א"י לגוי רק עובדים בשביעית או שמוכרים לגוי, ועי"ז עובדים בשביעית, בשניהם נחשב שא"י הוא לא בבעלות של הקב"ה וממילא יש ח"ו הגזירה של ביטול בעלות של עם ישראל. אולם יש נפקא מינה אחת בין מי שעובד בשביעית בלי היתר מכירה ובין מי שעובד ע"י היתר מכירה, שמי שעובד בלי היתר מכירה, אז הרי בראש השנה עצמו הוא לא עובד בגלל שזה יו"ט, ורק בג' בתשרי מתחיל לעבוד, וא"כ ההכרזה שא"י לא בבעלות של הקב"ה הוא רק בג' בתשרי, אבל מי שמוכר א"י להפקיע שביעית עושים זה לפני ראש השנה, וא"כ כבר לפני ראש השנה מכריז שא"י לא בבעלות של הקב"ה. וזה אפילו שעל פי אמת המכירה לא חלה (בגלל שאין כלל גמירות דעת לישראל לתת הקרקע לגוי), מ"מ כיון שחושבים שהמכירה חלה, אז כבר יש את החטא שלא יודעים שהארץ של הקב"ה, שהרי תלוי בידיעה שידעו שהארץ שלי, וכאן אין את הידיעה הזו, אדרבה הידיעה היא שא"י הוא בבעלות הגוי ולא בבעלות הקב"ה. ואין זה משנה אם המכירה חלה או לא חלה, כל מי שחושב שהמכירה חלה ורוצה לסמוך על זה אז כבר מזמן המכירה חסר לו בידיעה שהארץ של הקב"ה (וע' לקמן שיש בזה נפקא מינה, שהעונשים על הסרת בעלות של הקב"ה מא"י התחילו כבר לפני ראש השנה). ונביא כאן ראיה חזקה שהמכירה לא חלה, משום שאין כאן גמירות דעת, שהישראל לא מוכן בשום פנים לתת את א"י לגוי אולם מי שמתעסק במכירה, חושבים, שא"צ לזה גמירות דעת והוא מוכר רק לענין הפקעה מאיסור ולא שצריך לתת הקרקע באמת לגוי אם רוצה אותו. וכ"כ בשבת הארץ (במבוא ס' י"ג סד"ה וחוץ מה) שמוכרים רק לענין הפקעה וממילא לענין זה יש גמירות דעת. אולם עצם הדבר הזה לא שייך כלל, ע' בזה במ"ב (בשע"צ ס' רמ"ו ס"ק כ'), ולא שייך למכור לענין הפקעת איסור בלי שבעולם המעשה הגוי לא יכול לקחת. וראה במאמר המוכר א"י רק לענין הפקעה. ועכ"פ למדים מכאן, שבגלל שאין כאן גמירות דעת למכור לא חלה המכירה כלל, ובכל זאת, העונש על המכירה יש כאן בגלל שמחשיבים את א"י שהיא מכורה לגוי ואינו עוד בבעלות של הקב"ה, ובענין זה אין שום נפ"מ אם המכירה חלה או לא חלה. וכן מפורש בתורה שע"י שלא שומרים שביעית, יש גלות והרבה צרות, ושבעים שנה של גלות בבל הגיע בעקבות חסרון שמירת שביעית. פרשת בחקותי (לד): אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: (לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. וכן נתקיים זה בפועל בגלות בבל. דברי הימים (ב פרק לו כ): וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס: (כא) לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה. ויקרא (פרק כה פסוק יח): וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. רש"י (שם): וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח - שבעון שמטה ישראל גולים, שנאמר (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל, כנגד שבעים שמטות שבטלו היו. רש"י (ויקרא פרק כו): ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר (ויק' כה יד), מה כתיב ביה או קנה מיד עמיתך (שם), דבר הנקנה מיד ליד. לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי. ויש שחשבו שע"י שמוכרים את א"י לגוים נפטרים ממצות שביעית, אבל הרי אם תמצא לומר שחלה המכירה אבל הרי הפקיעו מבעלות של הקב"ה על א"י וממילא יש כאן כל העונשים, שכיון שאינו של הקב"ה, אינו של עם ישראל. וכן בדורנו קרו דברים נוראים דווקא בזמן היתר מכירה, כגון הסכם אוסלו שהוא הבסיס לכל מסירת שטחים לערבים, וההמשך ההתנתקות. וההסכם הזה היה ביום כ"ז אלול תשנ"ג (13.9.93), בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י לקראת שנת השמיטה תשנ"ד, זה מחייב לבדוק עוד הפעם את כל ההיתר מעיקרא, או שכעת אין שייך עוד ההיתר. וכן אינתיפאדת אל אקצה התחילה בערב ראש השנה שנת השמיטה תשס"א בזמן היתר מכירה, שכתוצאה מכך היה שנה וחצי כל יום פיגוע או נסיון פיגוע. וע' בהעמק דבר של הנצי"ב (בראשית כ"ד נ"א) שהנהגה עליונה נקרא דבר ה'. בראשית (פרק כד) וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. שמות (פרק טז) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לה'. ויקרא (פרק י) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. והדברים מקבילים מאוד, מכיון שתאריך הסכם אוסלו היה בכ"ז אלול תשנ"ג, שראש הממשלה מכר חלק של ארץ ישראל לערפאת, בו בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י לגוי להפקיע חלק של הקב"ה בא"י לקראת שנת תשנ"ד. ואולם צריך לדעת, שאילו הקשר בין הדברים לא היה לו ראיות ברורות מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים או מחז"ל, לא היינו יכולים לבנות על זה שיש קשר ביניהם מכח דמיון התאריך והזמן, ורק כיון שהקשר בין הדברים הם דברים מפורשים בין בתורה בין בנביאים בין בכתובים ובין בחז"ל, ממילא זה שיש קשר בתאריך ובזמן נותן חיזוק לדבר, וכמו למשל הגימטריות של בעל הטורים, שכל מה שאומר יש בעצם הרעיון מקור בחז"ל, רק הבעל הטורים מסמיך לזה גמטריות וכדומה. ואילו היו רק גמטריות, לא היו יכולים לכתוב כל זה. וכן מה שהתאריך והזמן מדוייק, זה נותן לנו את החיוב ואת ההתעוררות לבדוק במקורות אם יש קשר ביניהם, כי יכולים להתעלם מן המקורות, ואז כשרואים את מה שקרה שיש קשר מצד התאריך והזמן במדוייק, מתעוררים לבדוק הדברים. יש עוד קשר חזק בין היתר מכירה ובין הסכם אוסלו היינו הפיקטיביות של המכירות, והיינו שבהיתר מכירה אף שבאופן רשמי אומרים וכותבים שמוכרים את א"י לגוי והגוי משלם הסכום (בער"ה תשס"ח מכרו יותר ממיליון וחצי דונם תמורת עשר מיליארד ₪), וכל אחד יודע שאם הגוי רוצה את הקרקע, היהודי לא יתן לו אף שלו יצוייר שישלם, וכן אם היהודי רוצה לתבוע את הכסף מן הגוי, הגוי לא מוכן לשלם. וכן הסכם אוסלו דומה לזה עכ"פ חלקית, היינו שהיה הסכם בין ראש הממשלה רבין ובין עראפת יש"ו, שישראל תיתן הרבה עיירות לערבים, ותמורת זה הערבים מתחייבים להפסיק בטרור, ואף שהחלק הראשון התקיים כפשוטו אבל החלק השני מצד הערבים כל אחד יודע שהכל שקר וכזב ולא שוה כלום, אבל עכ"פ הבטחה זו שוה כמו ששוה המכירה של א"י ע"י היתר מכירה, שכמו שזה לא שוה כלום אף זה לא שוה כלום. ויש ראיות ברורות מתורה נביאים וכתובים שהדברים קשורים זה לזה, ע' למשל במאמר היתר מכירה גם לדעת המתירים לא שייך היום. הדימיון במקורות, וע"פ הכלל מדה כנגד מדה (רש"י (במדבר פרק יד) ועוד הרבה מקומות) וכתבנו הרבה מאמרים להוכיח שכל המכירה בטלה ומבוטלת כי אין כאן שום גמירות דעת לתת הקרקע לגוי אפילו לשנת השביעית וגם אילו היה חל יש איסור חמור למכור את א"י לגוים ולהסיר חלק של הקב"ה מא"י. וחוץ מזה לדעת רוב רובם של ראשונים גם בקרקע של גוי אסור לעבוד, וכל ההיתר מבוסס על שיטה יחידאי. וכתוצאה מכך נשמע שאם מוכרים את א"י לגוי כדי להפקיע שביעית, אין א"י של הקב"ה אלא של הגוי. ועי"ז מגיעים כל הצרות שנותנים א"י לגוים, קרי הסכם אוסלו, אינטיפאדה, התנתקות, חורבן ישובים שכונות ומאחזים, מסתננים, מדינת כל אזרחיה וכו'. ואל תהא אותן ג' ימים מער"ה עד ג' תשרי שיש תוספת הסרת בעלות מהקב"ה על ע"י היתר מכירה, קל בעיניך, שהרי באותן ג' ימים כבר היו טרגדיות גדולות, שמלבד שהיה אז הסכם אוסלו בער"ה תשנ"ד. ובהמשך אחרי ז' שנים בער"ה תשס"א בעת שהרבנות הראשית הסירו בעלות של הקב"ה על א"י ע"י היתר מכירה, ובאותו יום התחיל האינטיפדא, אז סילקו תלמידי ישיבת עוד יוסף חי מקבר יוסף, ונשארו חיילים שם, ובראש השנה יורו המחבלים על החייל הדרוזי מדחת יוסוף, ופצעו אותו והתחיל לדמם, ואז במקום להוציא אותו משם ולהרוג המחבלים, התחילו ראשי צבא לעשות משא ומתן עם המחבלים שהם יצילו אתו עד שבמשך המשא ומתן יצא ממנו דם שמת מזה. והיה מלבד הפשע הגדול נגד החייל, יצא מזה חילול השם נורא אצל הדרוזים שמפקירים פצוע שמסר נפש למען עם ישראל בשטח ונותנים לו לדמם עד שמת, והכל בגלל שלא החשיבו עוד חלק זה של א"י בבעלות ישראל, ומפקירים השטח לערבים מחבלים. (מקום זה הוא המקום הראשון שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו לתת לזרעו את א"י). פרטים בקישור זה. וזה רק אחד מן הטרגדיות שקרה באותן ימים. וזה מחייב גם לכל תלמיד חכם שראוי לכך שיכתוב מאמרים להביא ראיות נגד היתר מכירה. חטיפת הנערים ע"פ דרך הטבע המשך ישיר של הסכם אוסלו בליל שישי, אור לט"ו סיון תשע"ד, נחטפו שלשה בחורי ישיבה בידי מחבלים בצומת גוש עציון, וכנראה הועברו לאיזור חברון, כל עם ישראל מתפלל לשלומם ולחזרתם לחיק משפחתם, וכעת הצבא עושה הרבה השתדלות להחזירם. וצריך לדעת שזה ע"פ הטבע אחד מן אלפי טרגדיות שקרו מאת הסכם אוסלו, והיינו הסכם אוסלו שהיה בכ"ז אלול תשנ"ג הסכימו שם ראש הממשלה דאז יצחק רבין, להפקיר עיירות של א"י שגרים שם הערבים לידי שליטת הערבים והצבא יצא מהם, רק ההעברה בפועל לקח זמן. ובשנה תשנ"ד הועברו עזה ויריחו תחילה לרשות הפלסטינאית. ואחר רצח רבין חשון תשנ"ו, לקח שמעון פרס השלטון לחצי שנה והוא העביר שכם וג'נין וראמאלה ועוד הרבה עיירות לערבים. ובסיון תשנ"ו לקח בנימין נתניהו השלטון, והוא העביר את חברון לערבים. וכל זה ע"פ הסכם אוסלו. כבר אחרי הסכם אוסלו ולפני שהעבירו בפועל את העיירות התחילו פיגועים וחטיפות, למשל בחשון תשנ"ד נחטף נחשון וקסמן ונהרג הי"ד, ואח"כ היו הרבה הפצצות אוטובוסים ופיגועים, ולאט לאט שהעבירו העיירות לערבים היו תמיד פיגועים, וסך הכל היו אלפי הרוגים ופצועים בעקבות הסכם אוסלו. וכעת שחברון והעיירות שסביבו ניתן בשילטון הערבים, והצבא כבר לא שם, וזה מה שנותן ע"פ טבע את האפשרות לחטוף יהודים ולהעבירם לעיירות שבשלטונם. וכעת צריך כאן לבדוק מה חטאנו שהגיע עלינו הסכם אוסלו. אלא שכמו שכתבנו שהסכם אוסלו היה בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י לערבי כדי להסיר שילטון הקב"ה מא"י, ואז הסירו ראש הממשלה את השילטון מחלקי א"י והפקירו את זה לערבים, וזה שהביאו ע"פ טבע את כל הצרות, כולל חטיפת הנערים כעת סיון תשע"ד, שבעקבות הסכם אוסלו יצא הצבא מחברון ובעקבות זה נחטפו הנערים. קרבה שנת השבע כעת סיון תשע"ד אנו סמוכים למועד של היתר מכירה, מועד של פורעניות, היה לא תהיה, שהוא ער"ה השנה תשע"ה, וע' לעיל מה שקרא בערב ראש השנה תשנ"ד בשעת היתר מכירה, הסכם אוסלו, ובערב ראש השנה תשס"א בשעת היתר מכירה, אינתיפאדת אל אקצה. ולצערינו הרב כבר בהכנה להיתר מכירה, שהכריזו עליהם הרבנים הראשיים, קרה דברים נוראים שהערבים השתלטו על א"י וחטפו נערים תמימים בחורי ישיבה, וכל עם ישראל מתפלל עליהם שיחזרו בשלום, וכל הצבא על גלגלים ובפעילות להחזיר את השבויים. והרבה מגדולי ישראל מחפשים מה לתקן ובודאי כל אחד צריך לתקן מה שצריך לתקן, אולם אי אפשר להתעלם מענין של היתר מכירה שיש לנו מקורות נאמנים שזה מביא לידי צרות צרורות וגלות ומכירה לגוי, וכאן לא נמכרו אלא נחטפו מן הגוים. בשנת תשס"ח, היה היתר מכירה בלתי רשמי, שהרי הרבנים הראשיים היו אז הרב שלמה עמאר והרב יונה מצגר, ושניהם נתמנו בתמיכת הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל שהתנה עמהם במפורש שלא יעשו היתר מכירה, ועל דעת כן נתמנו, וממילא הטכס המכונה "היתר מכירה" נעשה אז ע"י הרב אברהם יוסף, שהוא הרב של חולון, ולא רב רשמי של הרבנות הראשית, וממילא יתכן שהיה המתקה שלא היה חורבן וצרה בזמן היתר מכירה. (אף שאין אנו יודעים חשבונות שמים, אבל עכ"פ לחוש מיהו בעי, וכתבתי זה רק להעיר ולחשוש). אולם מה שמתוכנן לער"ה תשע"ה, שכעת הרבנים הראשיים הם הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, ושניהם אמרו מפורש שיעשו היתר מכירה, (אולם משתדלים לצמצמו) וא"כ יהא כאן מכירה רשמית מצד שלוחי הציבור להסיר חלק של הקב"ה מארץ ישראל, וא"כ יש לחשוש בצירוף כל הסימנים שעד עכשיו, שהצרות מגיעים עלינו בעקבות הכנה להיתר מכירה, שכבר הרבנים הראשיים הכריזו בפומבי שיעשו היתר מכירה, וכן ע"פ דרך הטבע החטיפה היתה כהמשך של הסכם אוסלו שהיה בזמן היתר מכירה. מה צריך לעשות כעת בכל גזירה יש שני מיני חיובים, אחד לעשות השתדלות טבעי לביטול הגזירה, שנית לתקוע בחצוצרות ושופר ולהתפלל ולבדוק המעשים ולתקן המעשים, כמו שמבואר ברמב"ם (ריש הלכות תענית). וא"כ בחלק הראשון של ההשתדלות הטבעית כעת בכדי לשחרר את האסירים, הוא לתפוס את המחבלים. ובאמת מעיקר דין תורה היו צריכים להרוג הרבה מן המחבלים, ולא לחוס עליהם כלל, ובזמן משה רבינו, השמידו עם ישראל את העיירות שחטפו שבויה אחת כמו שנאמר במדבר (פרק כא א): וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: (ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: (ג) וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה: רש"י (שם): וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי - אינה אלא שפחה אחת: (ב) וְהַחֲרַמְתִּי - אקדיש שללם לגבוה: (ג) וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם - בהריגה: וְאֶת עָרֵיהֶם - חרמי גבוה. ואף אם אי אפשר כעת להרוג את כולם מ"מ חלקם צריך להרוג עד שיחזירו את השבויים. ואח"כ להשתלט לגמרי על עיירות של הגוים ולגרשם מן הארץ, בקיצור ביטול הסכם אוסלו. אולם בחלק השני, נראה, שאנו צריכים לעשות הכל כדי שהקב"ה יתנגד לגזירת גלות, ואם הוא יתנגד, אז כל הגזירות יתבטלו ואף אחד לא יכול לנגוע בעם ישראל ובא"י. ואיך עושים שהקב"ה יתנגד לחורבן א"י ולצרות שעושים לנו הגוים, זה ע"י שאנו מתנגדים בכל הכח להסרת בעלות של הקב"ה מא"י והיינו לביטול היתר מכירה ושמירת שביעית כהלכתו. סיכום של כל המאמר יסוד בעלות של כלל ישראל על א"י תלוי שהקב"ה הוא הבעלים על א"י, ויסוד בעלות של הקב"ה על א"י תלוי בשמירת שביעית, ומי שמפיר זה גורם ח"ו לסילוק בעלות של הקב"ה על א"י וכתוצאה מכך להסרת בעלות של כלל ישראל על א"י. הפרה של שמירת שביעית והסרת בעלות של הקב"ה על א"י יכול להתבצע בשני דרכים, אחד לעבוד בשנת השביעית מלאכות האסורות בלי היתר מכירה, שנית היתר מכירה, שהיא הכרזה פומבית שהקב"ה לא בעלים על א"י, ויש נפ"מ בין הנהגה ראשונה להנהגה שניה, (על אף שמצד איסור שביעית אין שום נפ"מ כי בין כך המכירה לא חלה שאין גמירות דעת), שבהנהגה ראשונה האיסור חל רק בשעת עבודה בפועל, והכי מוקדם בג' בתשרי, ואילו בהנהגה שניה האיסור חל כבר בשעת המכירה היינו לפני ראש השנה, כי יש כאן הכרזה שא"י לא בבעלות הקב"ה אף שהמכירה לא חלה. בתורה כתוב שבעוון שביעית גולים ישראל, וזה נתקיים בפועל בגלות בבל כמבואר בסוף דברי הימים, וכן בדורינו נתקיים בפועל בשעת היתר מכירה לפני ראש השנה תשנ"ד, ע"י הסכם אוסלו, והתחילה אינתיפאדת אל אקצה בשעת היתר מכירה ערב ראש השנה תשס"א, כעת המצב שחטפו נערים, בעקבות הסכם אוסלו, שהיה בזמן היתר מכירה. והדבר תלוי כעת איך אנו מכינים עצמינו לקראת שנת השביעית תשע"ה, האם להחזיק שהקב"ה ישאר בבעלות על א"י או ח"ו להוציא הקב"ה מבעלות על א"י ע"י היתר מכירה, שאם הקב"ה ישאר בבעלות על א"י יש לנו הבטחה שכל הגזירות של חורבן יישובים יתבטלו.ויקרא (פרק כה יח): וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. אמן כן יהי רצון. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, כ"ו סיון תשע"ד.