יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
תפוסת המת ● הערה בדין נמצא מת חסר שאין לו תפוסה ● המחלוקת בין השרידי אש לבין החזו"א ● למה הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א לא התיר לפנות את אתר הבניה גם אילו היו קברות ישראל ● האם ע"פ תשובת הגרע"א ניתן היום לפנות לעת הצורך גם הר המנוחות וכדו'
16:40 (23/06/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

המאמר הזה נכתב בעקבות המאבק בין הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א ל'אתרא קדישא', שהגאון ר' משה שטרנבוך התיר לחפור ולבנות בבית שמש ו'אתרא קדישא' עשו הרבה הפגנות והשמצות נגדו. וראיתי התשובה של הגאון בפנים, ובודאי צדקו דבריו שיש לנו ראיות ברורות שאלו הם קברי עכו"ם, וכל טענות אתרא קדישא אין בהם ממש. ומ"מ מבין השורות יש לי הערות קטנות על המאמר, אף שזה לא נוגע כלל לעצם ההיתר שאין שום פקפוק עליו. ראיתי בקונטרס של הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א (הועתק מתשובות והנהגות ח"ו ס' רכ"ו) שכתב (בהגהות אות י"ב) לענין אם בקברי ישראל שמפנים באופן המותר, כגון מפני הזק הרבים, צריך לקחת תפוסת המת ג' אצבעות, שכתב שאין לנו כעת זה משום שכבר נהגו כל החברות קדישות שלא מביאים תפוסת המת, וציין לתשובת שרידי אש (ח"ב ס' ק') שלא נהגו לקחת תפוסת המת (וזה שם בשרידי אש אות נ"ב). אולם טענה זו לא נראה, שטעם השרידי אש הוא משום שס"ל שחיוב לקיחת תפוסה הוא רק כשמפנים משדה שאח"כ משתמשין במקומו וצריך לטהר את המקום וגם שלא יהא נאסר אח"כ, אבל כשמפנים מבית הקברות, שבין כך נשאר שם דין בית הקברות גם אחרי הפינוי, אין חיוב לקחת התפוסה, וא"כ כאן שרוצים להשתמש במקומו, יש חיוב לקחת תפוסה. ועוד הרי החזו"א שהובא שם במכתב הרביעי בהשגות על תשובת שרידי אש, בסוף דבריו, שחולק על השרידי אש וכותב שבכל גווני גם כשמפנים מבית הקברות צריך לקחות התפוסה, וא"כ אין לזה טענה. וכן נראה גם מן החזו"א (יו"ד ס' ר"ח ס"ק ו') שכתב שחיוב תפוסה הוא משום חיוב קבורה ולא משום טהרת א"י, וממילא בכל גווני גם כשמפנים מבית הקברות יש חיוב לקחת את התפוסה. אולם כל זה לא נוגע לענין המתחם בבית שמש שהרי בירר הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א בראיות ברורות ששם לא היו קברי ישראל רק קברי גוים, והסכים עמו הגאון ר' מנחם מנדל שפרן, ודעת רוב פוסקים שבקברי גוים אין חיוב לקחת התפוסה. ואף שדעת הרמב"ם שגם בקברי גוים יש חיוב לקחת התפוסה, ע' רמב"ם (פ"ט מהל' טומאת מת הל' ג'): ואם היה אחד מאלו שמצא בתחלה או בסוף הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו שיהיה ראשו בין ירכותיו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלן ואת תבוסתן בלבד שחזקתן עכו"ם. אולם רוב הראשונים חולקים וס"ל שבגוים אין להם תפוסה. ע' רשב"ם (ב"ב ק"א ע"ב בסוף העמוד). וכן בית הבחירה למאירי (שם): הא כל שאינו בדרך זה ודאי אינו ישראל ואין לו תפישה כך פירשוה גדולי המפרשים. חידושי הריטב"א (שם): כדרכו פרט לראשו בין ברכיו. דההוא גוי הוא שאין לו תפיסה לעולם ואפי' נקבר שם לדעת בעלים. חידושי הרמב"ן (שם): דהא פשיטא דלא ממעטינן יושב מתפוסה אלא משום דאמרינן גוי הוא ובידוע ליכא למימר הכי. שיטה מקובצת (שם): מושכב כדרכו. מושכב ולא יושב כדרכו. מפרש בירושלמי שרגליו מפושטות וידיו על לבו. ונראה כי כל זה לענין תפוסתו אתמר שאם לא מצאו כן אין לו תפיסה והתפיסה שנוטל מן הקרקע עמו שלש אצבעות מפני המוחל שלו. ולא ידעתי אם הלכה למשה מסיני הוא מפני שלא מצאו כן שמא עכו"ם הוא ואין לו תפיסה. יד רמ"ה (שם): מושכב פרט ליושב. כדרכו פרט לראשו מונח בין ירכותיו, דאיכא למתלייה בגוי הואיל ואינו מושכב כדרך ישראל, ואפילו תפישה לית ליה. וכ"כ בפשטות השרידי אש שבקברי גוים אין חיוב לקחת התפוסה, (ע' לקמן שהועתק בסוף אות נ"ב). וכן ע' בחזו"א (אהלות ס' כ"ב ס"ק י"ג) שנתקשה מאוד בדברי הרמב"ם אלו. וכתבנו זה למקרה שרוצים לפנות מקום שיש בו קבורת ישראל. הערה בדין נמצא מת חסר שאין לו תפוסה דין של תפוסת המת הוא רק כשמוצאים מת שלם ולא כשחסר אבר, כך מפורש בגמרא (נזיר ס עמוד א): תני עולא בר חנינא: מת שחסר – אין לו תפוסה ולא שכונת קברות. נזיר (דף נא עמוד ב): תני עולא בר חנינא: מת שחסר – אין לו רקב ולא תפוסה ולא שכונת קברות. רמב"ם (הלכות טומאת מת פרק ט הלכה ה): מת שחסר אבר שאם ינטל מן החי ימות אין לו תבוסה ולא שכונת קברות. ולא הבנתי כעת מה שכתב החזו"א (יו"ד ס' ר"ח ס"ק ו') שגם כשיש ראשו ורובו צריך לקחת את התפוסה, שו"ר דברי החזו"א (אהלות ס' כ"ב ס"ק כ"ד) שכתב תירוץ על זה: ומת החסר היינו במצאוהו שלם וחסר אבר, אבל מצאו עצמות יש לו שכונת קברות ולא מספקינן לי' לנקבר חסר. וא"כ מתורץ שמה שכתב החזו"א שגם בראשו ורובו יש לו תפוסה היינו שנמצא עצמות שתלינן שנקבר שלם, וכ"כ בפשטות בשרידי אש (תשובה ק אות ל"ב) שרק בנקבר חסר אין לו תפוסה אבל כשנקבר שלם ואח"כ נחסר יש לו תפוסה. ולפ"ז אם מפנים בית הקברות של יהודים מפני היזק רבים צריך לקחת גם את התפוסה ג' אצבעות. העתק של המחלוקת בין השרידי אש לבין החזו"א אם יש היום חיוב לקחת תפוסת המת כשמפנים מבית הקברות. שו"ת שרידי אש (חלק ב סימן ק, פינוי עצמות מתים הקונטרס, נא): והנה בין לטעם הרמב"ם ובין לטעם הר"ש – מחויב ליטול את התפוסה גם במת שנקבר ע"מ לפנותו. שמצד טומאת עפר קברות ודאי אין לחלק בכך, ומצד איסור הנאה הרי כל זמן שהמת בתוכו אסור הקבר אפילו בקרקע עולם, כמש"ל, והתפוסה כמת בתוכו דמי. ובזה אנהיר לן להבין דברי הירושלמי (נזיר פ"ט ה"ג): רבי יצחק בר גופתא בעא קמי רבי מנא, תמן את אמר: מלקט עצם והכל טהור, וכאן את אמר הכין? א"ל, אמור דבתרה: אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה. +מפרשי הירושלמי נדחקו הרבה בפירושו ועיין מ"ש הרה"ג רא"א קפלן בתשובתו אות ו', לחלק בין מי שקברוהו ע"מ לפנותו ושכחוהו לפנותו, דאז יש לו תפוסה, אבל מי שנקבר ע"מ לפנותו ופנוהו אח"כ אין לו תפוסה, ובזה פירש דברי הירושלמי הנ"ל, אולם חילוק זה, מלבד דוחקו, אין לשון הירושלמי סובלתו, כמבואר למעיין. וכאן עלי להעיר, שמ"ש הרה"ג הנ"ל שם, שגם הר"ש לא גרס במשנתנו רבי שמעון אומר, שהרי הוצרך להביא ראי' לדבריו שאין עפר התבוסה טמא, מן המשנה הקודמת ולא הביא משנה מפורשת בפ"ב דאהלות מ"ב, שר"ש מטהר עפר – קברות, ובע"כ שגם הר"ש לא גרס ר"ש אומר, כמו שהגיה בס' מלאכת שלמה בשם הר"י – דברים הללו תמוהים מאד, שהרי הר"ש מפרש עפר קברות מטעם רקב ולא משום תפוסה כהרמב"ם, כמו שהבאתי בפנים בארוכה ולפי שיטתו לא הי' יכול להביא מעפר קברות לענין תפוסה, דאפשר דבתפוסה סובר כר"י ור' יהושע, שהיא טמאה מטעם איסור הנאה ולפיכך הוצרך להביא ראי' ממשנה דאוכל בדמעו ושם מיירי ג"כ בתפוסה, כמו שפירש הר"ש, ובאמת הרמב"ם גורס במשנתנו רבי שמעון אומר.+ פירוש, שדין התפוסה הוא רק במי שנקבר בקבר מתוקן לכך, אז חייב ליטול התפוסה בין מצד טומאה ובין מצד איסור הנאה, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', אבל אם המת נפל ונקבר שם מבלי שהוכן הקבר לכך או אם נפחת הקבר לתוך שדהו, אין לו תפוסה. לטעם הרמב"ם – משום דאין עלי' דין קבר, כיון שלא הותקן לכך ולא גזרו על עפרו. ולטעם הר"ש – מת שכזה שלא נקבר אלא נפל, ודאי שלא קנה מקומו, שזה גרע הרבה מנקבר שלא ברשות, שהרי לא הוכן ולא הוזמן כלל לקבר. ומדויק לשון המשנה אם התקינו לקבר מתחלה. ודו"ק. (נב) היוצא לנו מכל האמור, שבין להרמב"ם ובין להר"ש נטילת התפוסה היא רק במי שמפנה מת מקבר והוא צריך לאותו מקום לעבור בו או להשתמש בו – אז צריך ליטול התפוסה כדי לטהר המקום, לפי שיטת הרמב"ם, או להתיר המקום בהנאה, לפי שיטת הר"ש. אבל מי שמפנה קבר מבית – הקברות, אינו צריך ליטול את התפוסה. שהרי המקום טמא ואסור בהנאה בלאו הכי כדין בית הקברות וא"כ אי אפשר בתיקונו. ומדויק לפי"ז לשון המשנה (בפ"ט דנזיר ובפט"ז דאהלות): המוצא מת,,, נוטלו ואת תבוסתו. שכל דין התפוסה הוא רק במוצא מת בשדה, כמש"ל. ולענין לקבור מת אחר במקומו – לדעת הרשב"א (הובא בב"י שס"ד), שמותר לקבור מת אף בקבר של בנין שנאסר בהנאה, משום שעל מת לא שייך איסור הנאה (עיין גם בנמו"י סנהדרין פ' נגמר הדין בשם הר"י בן גיאת ז"ל), מותר גם לקוברו בקבר שלא ניטל תפוסתו. [עמוד תרס] מעכשיו מובן למה השמיטו הפוסקים דין זה של נטילת התפוסה. לפי שאין לו מציאות בזמננו, שהרי הכל נקברים בבתי – הקברות, ובבית קברות אין חיוב בנטילת התפוסה, כמ"ש. ובמצא קבר בשדה ג"כ לא שייך, שהרי בארצות העמים אזלינן בתר רובא ואנו אומרים שהנמצא הוא עכו"ם, כמש"ל בשם שו"ת מהרי"א ענזיל. דברי החזון איש בהשגות על שו"ת שרידי אש (חלק ב סימן ק – פינוי עצמות מתים מכתב ד): באות נ"ב ד"ה היוצא לנו כו' או להתיר המקום בהנאה כו' – נ"ב אחרי שהעפר אסור משום שהוא צורך המת ע"כ דחשיב העפר בקבר למוהל והמוהל הוא חלק של גופו ודאי צריך להביא המוהל למקום שגופו קבור, שאין כבוד הקבורה בב' מקומות כדאמר בירושל' (נזיר פ"ז ה"א), תקברנו כלו ולא מקצתו עי"ש בקרבן העדה, וזהו עיקר דין תפוסה, דעיקר מצות קבורה הוא בתחלה בכל הגוף ואח"כ בליקוט עצמות, אבל רקבו הוא כבוד מהודר וראו חכמים להגדיר פעמים שחייבוהו ופעמים שפטרוהו, כפי שקול דעת תורה ברוח קדשם, וכל שחייבוהו חייב לקבץ את העצמות והתפוסה בהנאה, ומה בצע לנו במה שיאסר התפוסה בהנאה, ומה יחסר לו אם יניחו עליו את הערוב, אלא חפצו במנוחתו בקברו ולא שיפזרו את עפרו בחרישה וחפירת בורות וכיו"ב, ואף אם ינוח בשלום רצונו בקבוץ עפרו על עצמותיו, ולכן אין חלוק בדין תפוסה בין זמנם לזמננו ואין ללמוד דין מהשמטת טוש"ע, שלא סמכו הטוש"ע מעולם להורות לנו מתוך השמטתם, אדרבה אם הי' דעתם להורות לנו שנשתנה הדין לא היו משמיטים אלא היו מפרשים, והרבה דינים שאינם כ"כ מצוים השמיט בשו"ע אף שהטור הביאם, והרבה שהשמיטם גם הטור, ודי לנו במה שפירשו, ואין בכח אנושי בזמננו לדעת ד' חלקי שו"ע על בורין. עכ"ל. בענין פינוי בית הקברות של ישראל למה הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א לא התיר לפנות את אתר הבניה גם אילו היו קברות ישראל יש להקשות אמאי טרח הגאון ר' משה שטרנבוך להתיר החפירות מטעם שיש ראיות חזקות שאלו קברות גוים, הרי גם בקברות ישראל יש להתיר מטעם מזיק את הרבים וכמו שכתוב בתשו' רע"א (ח"א ס' מ"ה) ע"פ תשובת הגאון הרב דוד אופנהיים (הנדפס בסוף תשובת חוות יאיר) שבמקום צורך הרבים מותר לפנות גם קברי ישראל, ומבואר מכל זה שהסכימו על זה גם הגאון בעל חוות דעת, והגאונים הרב דוד אופנהיים שמתוך התשו' מבואר שגם בעל החוות יאיר הסכים לתשובה זו. שו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן מה): לכבוד ידידי וחביבי הגאון רבי יעקב נ"י אב"ד דק"ק ליסא. (= הגאון בעל החוות דעת ונתיבות המשפט). ע"ד פינוי הקברות, הדבר פשוט כמ"ש מעכ"ת נ"י דאין לך מזיק רבים יותר מזה, ואף שהיה מתחילה בית הקברות דרבים ומדעת רבים, מ"מ לצורך הרבים שרי לפנותו, וכמ"ש הגאון ר' דוד אפענהיים זצ"ל בתשובתו, הובא בתשו' חות יאיר (דף רמ"ו) עיין שם. תשובה זו הובא בגשר החיים (ס' כ"ו אות ה') בתוספת הסבר: או שהקבר מזיק את הרבים כגון שהוא סמוך לדרך שאפילו נקבר שם ברשות בעל השדה מותר לפנותו (ש"ע יו"ד ס' שס"ד סע' ה'). וחידש הגרע"א (פסקיו מ"ה) שאם הציבור מוצא לנכון לפנות המקום מקבר לצורך הרבים, ה"ה בכל גווני כקבר המזיק את הרבים, שמותר לפנותו. כעת גם שמעתי בשם הרב שלמה יחיאל וייספיש זצ"ל, שהיה מחברי החברי קדישא של עדת הפרושים בירושלים, שבעת שבנו את השכונה בצומת אפיריון, פינו משם קברים. וכן היה מנהג מקדמת דנא לפנות קברים כשמצאו במקום שרוצים לבנות בטבריה וצפת וכו', כמו שהעיד הגאון ר' מנחם מנדל שפרן שליט"א. וא"כ הפסק של הגאון רע"א ע"פ הרב דוד אופנהיים הוא דבר המוסכם לכל והונהג הלכה למעשה בכל א"י, וכן עד עצם היום הזה 'אתרא קדישא' בעצמו מפנה קברים בהרבה מקומות, ורק בבית שמש ובכל מקום שמתאים להם עושים צעקות ומכנים שכל מי שמפנה קברים הוא בכלל כופר בהשארת הנפש ושודד קברים וכו' וכו' והאם כל גדולי עולם שהתירו את כל זה היו כופרים בהשארת הנפש, חס מלומר דבר כזה. אולם בירושלים יש עוד היתר אחר המבואר בבית יוסף (יו"ד סימן שסד): גרסינן תו התם תניא קבר שהקיפתו העיר משלש רוחותיו מפנין אותו, משתי רוחות אית תניי תני מפנין אותו ואית תניי תני אין מפנין אותו אמר רב חסדא מאן דאמר מפנין אותו בנתון בתוך שבעים אמה ושירים ומאן דאמר אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושירים מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין גאם מאן דאמר אין מפנין אותו בעשוי כמין הא עד כאן וכתבו הרמב"ן בתורת האדם (שם). ומשמע התם בירושלמי דטעמא דמפנין הוי מפני הטומאה. ועכ"פ 'אתרא קדישא' מוחה בכל פינוי קברים גם בתוך העיר כמו שמחו ביפו, ויש להם כלל שלא נותנים בשום מקום לפנות אף במקום שמותר לפנות גם קברי ישראל, (חוץ אם הם בעצמם מוצאים להם היתר לפנות) ואילו כאן רואים מנהג חברה קדישא בירושלים, שנהגו ע"פ הלכה שבמקום שמותר לפנת מותר ולא אוסרים מה שמותר. הנה בתוך התשובה בעצמו שואל הגאון ר' משה שטרנבוך את זה, למה לא בא להתיר אף בקברי ישראל, מכח תשובת הגרע"א, וגם הוסיף לומר שלא מצאנו מי שחולק על הגרע"א. ותירץ, שהוא רוצה להתיר בשופי שאף אילו העצה לעשות כיפין ע"ג כיפין לא היה הפסד מרובה לרבים, ואז לא היה לנו להתיר מטעם תשובת רע"א, על כן חיפש סברות אחרות להתיר היינו שיש ראיות חותכות שאין שם קברי ישראל. אולם למעשה, הרי בכמה פעמים באותו תשובה כתב הגאון ר' משה שטרנבוך שיש כאן היזק של רבים שכשמונה מאות משפחות נכנסים למצב של לחזור על הפתחים וזה בודאי היזק רבים מאוד, וכן ראיתי בתשובה של הגאון ר' מנחם מנדל שפרן שליט"א, שכתב שההצעה הכי זולה ששייך לומר לעשות כיפין ע"ג כיפין מדובר בכעשרים מיליון דולר, היינו בערך 70 מיליון ₪ וזה עדיין לא מספק את המתנגדים ולא יודעים עד איפה זה יגיע, וא"כ הרי זה הפסד של מרובה ומרובה בלי שיעור, ובודאי במקרה כזה יש להתיר גם אילו היה קברי ישראל. וא"כ כל הפלפול הזה להתיר הוא לרווחא דמילתא, אבל באמת גם בקברי ישראל יש להתיר. אולם יש נפ"מ בין פינוי בית הקברות של גוים ובין ישראל, כדי להשתמש במקומו, שבפינוי קברי ישראל לפי דעה אחת צריך גם לקחת גם כל העפר שלמעלה ובקברי גוים א"צ. שולחן ערוך (יו"ד סימן שסד סעיף א): קבר של בנין, אסור בהנאה; אבל קרקע עולם של קבר, אינו נאסר. הגה: וי"א דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו, דהוי תלוש ולבסוף חברו, אסור בהנאה (טור בשם הר"ר ישעיה). ודעת הגרע"א (ח"א ס' מ"ה) שרק ג' טפחים למעלה מן הקבר אסור בהנאה. והחזו"א (יו"ד ס' ס' ר"ט ס"ק י"א) חולק עליו ופסק שכל העפר למעלה נאסר לדעה זו. אולם משמע מן הגרע"א שרוב הראשונים ס"ל כדעת המתירין שאין העפר למעלה נאסר רק שחוששין למעשה לחומרא. ע' בביאור הגר"א שיש מקום לדעת המחמירין. ויש גם נפ"מ לפי מה שכתבנו שבקברי ישראל צריך לקחת גם התפוסה, ואילו בקברי עכו"ם פוסקים שא"צ לקחת התפוסה, וא"כ הרווחנו הרבה בראיות שהם קברי גוים. וכן אם שכחו לקחת מת אחד, שאם זה קברי גוים, אין מטמא באהל כפי דעת רוב ראשונים, (וע"ע בחזו"א שהביא ראייה חזקה שפוסקים שאין קברי גוים מטמאין באהל, מדין שאין שכונת קברות בגוים), וממילא אחר שיבנו הבתים אין לחוש לשום כהן להיכנס בתוך הבתים ולא צריך לחוש אולי שכחו איזה קבר להסיר. האם ע"פ תשובת הגרע"א ניתן היום לפנות לעת הצורך גם הר המנוחות וכדו' רבים שואלים, שאם נסמוך על תשובת הגרע"א, א"כ מחר יפנו גם הר מנוחות או הר הזיתים ושאר בתי קברות. אולם אין הדבר כך, ע' בתשובה של הג"ר משה שטרנבוך שהקשה איך מותר לפנות קברים של יהודים הרי אסור להשתמש בקלות ראש בבית הקברות והביא ראיה שגם אם פינו הקברים אסור להשתמש בזה, והביא דברי המנחת יצחק לזה שהביא דברי הרמב"ם ודברי השלטי הגבורים: רמב"ם (הלכות אבל פרק יד הלכה יג): בתי הקברות אסורין בהנאה, כיצד אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין עושין בהן מלאכה, ולא קורין בהן ולא שונין בהן, כללו של דבר אין ניאותין בהן, ולא נוהגין בהן קלות ראש, לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו, ולא יתפלל שם, וברחוק ארבע אמות מותר. שו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן קכא): וז"ל השלטי גבורים (סנהדרין סופ"ו) אחרי שהביא דברי הרמב"ם (פי"ד מה' אבל) דבתי הקברות אסורין בהנאה וכו' דסבירא לי' להרמב"ם ז"ל דדין בתי הקברות הוא כדין בתי כנסיות ויהיב לבתי הקברות כל דין דיהיב לבתי כנסיות דאיתא בפרק בני העיר וכמו שכתב בפי"א מה' תפילה גבי קדושת בתי כנסיות וכו'. וכן נראה מסדר הלכות גדולות וכו', והכי כתב הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם וכו', הלכך בתי קברות של רבים כיון דאקצי ההוא קרקע לבית הקברות חל עלי' בכולי קרקע שם בית הקברות ואיסורו ואפילו במקום שלא נקברו שם המתים דהא להכי אקצינהו לכולו ארעא, ומש"ה כתב מיימוני ז"ל (בפ"ה מאבלות. ט"ס וצ"ל פי"ד מאבלות) בתי קברות אסורים בהנאה ולא חילק בין אם הם של בנין או קרקע עולם וכן במקום שיש שם חפירת המתים או לא, ודחק לפרש בהם האיסורין שיש גם בבתי כנסיות להודיענו דדומה לבתי כנסיות של רבים ואין נאותין בהם אפילו במקום דליכא שם מתים וכו' והלכך אין נוהגין בהם קלות ראש בכל אותו מקום, וגם אסורין בכל מקום שהם דומיא דבית הכנסת של כרכים וכו' עכ"ל. (דברי השלטי גבורים הובא גם בתשו' שרידי אש (ס' ק' אות מ"ח) והסכים אתו). ותירץ הג"ר משה שטרנבוך שליט"א, שכל דין של בית קברות שאסור בקלות ראש ואיסור הנאה, זה רק כשלא נשתכח שם בית הקברות מזה אבל כשנשתכח שם בית הקברות מזה אין כבר איסור, וה"ה לבית כנסת אם נשתכח שם בית כנסת אין בו עוד איסור של קלות ראש. ולפ"ז יוצא, שכל מה שהתירו גדולי עולם הגרע"א והחוות דעת והגאון ר' דוד אופנהיים והחוות יאיר לפנות בית הקברות היינו כשכבר נשתכח הבית הקברות, ורק אח"כ נמצאו קברים רבים, אבל כשעדיין שם בית הקברות עליו בגלוי, לא הותר להשתמש שם. וממילא אין היתר לפנות הר המנוחות אפילו לו יצוייר שיש צורך הרבים בזה. ועוד טעם, שבתשובה הנ"ל כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א שיש שטוענים שיש איסור גזל לבנות במקום הקבר מכיון שקנו שם את הקבר, ע"פ דברי הגאון ר' דוד קרלינר בשו"ת שאילת דוד (קונטרס החידושין). וכתב על זה הגאון ר' משה שטרנבוך, שאם נשתכח שם בעלים כבר פקע דין בעלות, וזה ע"פ תוס' (סוכה ל ע"ב ד"ה וקרקע) ע"פ הירושלמי (כלים ס"פ ז'), וממילא כתב שאפילו את"ל שבבית שמש היו קברי ישראל אין בו איסור גזל. ונשמע מזה, שבמקום שעדיין ניכר הבית קברות, אז לא נשתכח שם בעלים, אין רשות לבנות שם, וממילא לא שייך להתיר בהר המנוחות וכדומה אפילו אילו היה שם צורך רבים. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, כ' אדר א' תשע''"ד

 
חזו"א יו"דמכתב רבי מענדל שפרןשו"ת תשובות והנהגות בענין פינוי המערות במתחם גולבנצ'יץ בבית שמשגליון 'בריתי יצחק' בענין אם יש לקחת תפוסת המת כשמעבירים מת ממקום למקום. ובענין קברים בבית שמש || להורדה והדפסה