יום ו', יב’ בתשרי תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בעקבות נסיון למסירת קבר דוד לנוצרים ח"ו, נכתב מאמר זה, כדי לחזק ענין של מלכות בית דוד ● דוד המלך בעצמו, הדרגות שלו ● מה שלא היה ● בענין צאצאי דוד ● הבעיות במלכות בית דוד ● המעלות שצריך להיות במלך המשיח, ומה שלא צריך להיות ● מדרגת מלך המשיח יכול להיות גם במדרגה שפלה, וזה נלמד מכח הפסוקים ביחזקאל ● תנאי של מלך המשיח שלא יתגאה ● למה בגאולת בעיתה יהא הגואל בדרגא נמוכה ● איך ניתן לחזק את הבקשה למלכות בית דוד
17:22 (26/05/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

מטרת המאמר להוכיח שמלך המשיח שאנו מצפים שיבוא, יכול להיות בדרגא גבוהה כשזוכים בגאולת אחישנה אבל גם יכול להיות בדרגא נמוכה בבחינת עני ורוכב על חמור כשלא זכו וזה בגאולת בעתה. וידוע שהגר"א אמר שאנו כבר בגאולה בעתה וא"כ צריך להיות מוכנים גם למשיח בדרגא נמוכה. ולא יבזו אם הוא לא יהא מתאים לדרגא גבוהה. ואף שיש מאמרי חז"ל רבים על מדרגא גבוהה של משיח, אבל זה לא מחיוב להתקיים בגאולת בעתה. ובזמן האחרון יצאו כמה שמועות, שמשיח כבר בפתח, זה ג"כ מחייב לדון על הנושא ולהבין, שא"צ לעשות תנאי במשיח בעל מופת ודרגות גבוהות אלא מספיק גם בדרגא נמוכה. סנהדרין (דף צח עמוד א): אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורכב על חמור! - זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור. מלכות בית דוד צריך להבין בשני מישרים, אחד דוד המלך עצמו, שנית, הצאצאים שלו שזוכים להיות מלכים בזכות דוד. דוד המלך בעצמו, הדרגות שלו ● היה תלמיד חכם גדול. ע' רמב"ם (בהקדמה ליד החזקה): ודוד קיבל משמואל ובית דינו. {השגת הראב"ד: ואחיה השילוני וכו'. א"א אין זה נכון אלא שהיה אחיה השילוני מבית דינו של דוד}. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו. ● היה משבח את הקב"ה ורוב ספר תהלים הוא כתב. ● היה תובע בנין בית המקדש. ● היה בוטח בהקב"ה. ● הקים עולה של תשובה. ● היה יודע לשיר ולנגן. ● היה בעל מלחמה. הרחבה בענין יודע לנגן ותלמיד חכם גדול בתורה שמואל (א פרק טז יח): וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ: סנהדרין (דף צג עמוד ב): ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע: ידע נגן - שיודע לישאל, גבור - שיודע להשיב, איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר איש תואר - שמראה פנים בהלכה. וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום. בכולהו אמר להו: יהונתן בני כמוהו. כיון דאמר ליה [וה' עמו] מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה - חלש דעתיה, ואיקניא ביה. לשון הגמרא ידע לנגן, שיודע לשאול, הוא דרך דרוש, אבל הפשט הוא שיודע לנגן בכלי שיר, וזה מוכח בכל הפסוקים, שהרי מה ששאול לקח אותו אצלו, זה משום שניגן אצלו כפשוטו, ולא משום שיודע לשאול שאלות, ולכן גם מה שפרשו חז"ל איש מלחמה היינו מלחמתו של תורה, זה דרך דרש, כי בודאי הפשט הוא מלחמה כפשוטו כמו שמבואר בכל אורך הדרך. בקשה לבנין בית המקדש שמואל (ב פרק ז ב): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה. ובאמת רואים מתוך הפסוקים, שלא נתמנה דוד המלך למלכות לדורות אלא אחר שביקש את בנין בית המקדש. שמואל (שם יב): כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: (יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: (יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: (טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ: (טז) וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם. עולה של תשובה מועד קטן (דף טז עמוד ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על - נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה. מה שלא היה לא מצאנו שדוד המלך היה בעל מופתים גלויים, רק היה לו השגחה עליונה בנסים מלובשים בטבע. לא היה מובדל לגמרי מן החטא אף שעמד ברוב נסיונות. גם היה לו טעויות בהלכה, וכל הלכה היה צריך לעמול בו. ע' לקמן. לא היה בדרגא של נביא שהקב"ה דיבר אתו ישיר אלא בדרגא של רוח הקודש, ולפעמים נקרא גם זה נביא אבל לא נביא ממש. והנביאים דברו איתו ויש שהוכיחו אותו, כמו שמואל הנביא ונתן וגד הנביא. שמואל (ב פרק כג ב): רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי: (ג) אָמַר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱ-לֹהִים. וע' בזה במורה נבוכים (ח"ב פרק מ"ה): בעשר דרגות של נבואה, שמדרגת נבואת דוד המלך היה בדרגא שניה של נבואה ואילו שאר הנביאים היו בדרגות יותר גבוהות. גדלות בתורה רואים ממאמר חז"ל זה, אבל גם הצמצום מסכת ברכות (דף ד עמוד א): רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד: אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו: מפיבשת רבי! יפה דנתי, יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי: מאי קרא - ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא: לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת? - שהיה מבייש פני דוד בהלכה. לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב. ואמר רבי יוחנן: לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב - שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר. ולכאורה קשה איך טעה הרי אמרינן לעיל שהלכה כמותו בכל מקום, אולם שם איירי לפני שנתייעץ עם מפיבושת רבו, אז היה יכול לטעות אולם אחרי שהחליט שכך הדין, אמרינן שהלכה כמותו בכל מקום. אולם בכל זאת טעה לפעמים, שטעה בדין לענין הולכת הארון ע"י כתף ע' סוטה (דף לה עמוד א): דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא. וכן לענין ספירה, ע' ברכות (דף סב עמוד ב): אם ה' הסיתך בי ירח מנחה אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו'. מיד ויעמד שטן על ישראל, וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל. בענין צאצאי דוד לפעמים היו מלכים צדיקים ולפעמים לא, אבל תמיד זה נחשב מלכות בית דוד. ילקוט שמעוני (שמואל א רמז קו) וכן במדרש שמואל (פרשה י"ג): בשלשה דברים עתידים למאוס, "במלכות שמים", "ובמלכות בית דוד", "ובבנין בית המקדש". אימתי מאסו שלשתם? בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב ויען איש ישראל ויאמרו אין לנו חלק בדוד זו מלכות שמים; ולא נחלה בבן ישי זו מלכות בית דוד; איש לאהליו ישראל ולא לבית המקדש אל תקרי לאהליו אלא לא-להיו. א"ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' א-להיהם זו מלכות שמים; ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד; ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש. מאמר זה קשה לכאורה, והרי פסוק שמביא אין לנו חלק בדוד לא נאמר בימי ירבעם אלא בימי שבע בן בכרי. שמואל (ב פרק כ א): וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל. וצ"ל שיש ט"ס במדרש וצ"ל הפסוק הזה שהוא דומה לו וזה כן נאמר בימי ירבעם. מלכים (א פרק יב טז): וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. דברי הימים (ב פרק י טז): וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו: [כעת ראיתי שהמגיהים תיקנו זה במדרש שמואל (פרשה י"ג)]. מן הדמיון כמעט מוחלט מצורת הדיבור במרד של שבע בן בכרי ובמרד של ירבעם, נראה ששורש המרד היה כבר בזמן דוד עצמו ע"י שבע בן בכרי, רק שאז מן השמים גלגלו שנדחה המרד ונתפרץ למעשה בזמן ירבעם. ויש מדרש על זה בסיבת הדחיה משום שעדיין לא נבנה בית המקדש. ויש לעיין מה היה מאפיין את מלכות בית דוד באותו תקופה, הרי מי שהיה מלך שם מבית דוד היה רחבעם, והוא לא היה כ"כ צדיק, ומאידך ירבעם היה תלמיד חכם עצום, ומה היה כ"כ עונש על מה שמאסו במלכות בית דוד. גדלות התורה בירבעם רואים מכאן, סנהדרין (דף קב עמוד א): בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: שלמה חדשה - שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה. הבעיות במלכות בית דוד מלכים (א פרק יא לא): וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: (לב) וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו: (לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי: (לה) וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: (לו) וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם. ורואים מזה כנראה שעיקר הנקודה היתה גם במצב שפלות של מלכות בית דוד, שמלכי בית דוד תמכו בבית המקדש משא"כ מלכי ישראל. דברי הימים (ב פרק יא ה): וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה: (ו) וַיִּבֶן אֶת בֵּית לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם וְאֶת תְּקוֹעַ: (ז) וְאֶת בֵּית צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ וְאֶת עֲדֻלָּם: (ח) וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה וְאֶת זִיף: (ט) וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ וְאֶת עֲזֵקָה: (י) וְאֶת צָרְעָה וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן עָרֵי מְצֻרוֹת: (יא) וַיְחַזֵּק אֶת הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן: (יב) וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד וַיְהִי לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן. (יג) וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו מִכָּל גְּבוּלָם: (יד) כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַה': (טו) וַיַּעֲמֶד לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה: (טז) וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (יז) וַיְחַזְּקוּ אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ. (יח) וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בן בַּת יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי: (יט) וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם: (כ) וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית: (כא) וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת: (כב) וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ: (כג) וַיָּבֶן וַיִּפְרֹץ מִכָּל בָּנָיו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן נָשִׁים. ואח"כ יש סיפור על רחבעם מה שעשה טוב ומה שקלקל ומה שחזר בתשובה אבל לא היה הכל טוב. ועכ"פ עיקר הנקודה בתחילת המלכות של רחבעם, הוא שתמך בבית המקדש ועבודת הקרבנות, וגם בנה הרבה עיירות לבני ישראל. וא"כ הציפייה למלכות בית דוד מתבטא בעיקרו שרוצים את בית המקדש. המעלות שצריך להיות במלך המשיח, ומה שלא צריך להיות ברמב"ם כותב כמה נקודות שצריך להיות במלך המשיח אולם כתב גם הנקודות שלא צריך להיות (הלכות מלכים פרק יא הלכה ג): ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. {השגת הראב"ד: אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו}. אף ששיטת הראב"ד הוא דעה אחת בגמרא סנהדרין, מ"מ דעת הרמב"ם ששם הוא רק דעה אחת ורב אלכסנדרי חולק על זה ואילו בירושלמי ובאיכה רבתי מבואר שלא חכמי ישראל הרגו אותו. מקורו של הראב"ד, ע' סנהדרין (דף צג עמוד ב): משיח - דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' וגו', וכתיב והריחו ביראת ה'. אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו. ואילו בירושלמי (תענית פ"ד) ובמדרש (איכה) כתוב שבגלל עוונות נהרג, ושם כתוב בפשטות שנהרג ע"י נחש, ואילו בכסף משנה (הל' מלכים פ' י"א הל' א') כתב שגם כוונת המדרש שנהרג ע"י גוים. איכה רבה (פרשה ב): מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס אמר מאן קטליה לדין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין א"ל זיל ואייתיה לי, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה א"ל אילו לא א-להיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה וקרא עלוי (דברים ל"ב) אם לא כי צורם מכרם. וכן הוא בילקוט שמעוני (פרשת האזינו רמז תתקמו ו). וסמך הרמב"ם יותר על הירושלמי מן הבבלי מכיון שזה ענין של מעשה שהיה ובירושלמי מבואר באריכות כל המעשה ואילו בבבלי מקצר מאוד. וגם במדרש רבה מבואר הסיפור כמו הירושלמי, וכן בבבלי יש רק דעה אחת, ומה שבאופן כללי פוסקים כהבבלי זה כשיש מחלוקת בהלכה ולא כשיש מחלוקת במעשה. הלכה ד: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. והיינו, מלחמות נגד האויבים צריך מלחמה כפשוטה בנשק נגד האויבים, כמו הדמיון למלחמת דוד, ולא מדובר במלחמה רוחנית נגד פורצי הדת כי זה מדבר לפני זה. וכן הוא בתהלים שמשיח יעשה מלחמה כפשוטו. תהלים (פרק ב ו): וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי: (ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: (ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ: (ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם. וכן שיתנהג כדוד אביו, היינו שמירת התורה באופן כללי, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ולחזק בדקה, היינו שחלקי תורה שנשכחו או נתבטלו בין בשוגג ובין במזיד יחזיר אותם לקדמותם, וכן לבנות בית המקדש. אבל א"צ להיות בעל מופתים, שהרי דוד בעצמו לא היה בעל מופתים, וכן הביא ראיה מההוה אמינא של רבי עקיבא שבר כוזיבא שהיה יכול להיות משיח אף שלא היה בעל מופתים. וענין של יודע לנגן ג"כ אין צריך כי לא היה זה עיקר ענין של דוד, אלא שמירת התורה. וענין כדוד אביו שהוזכר ברמב"ם, מבואר בנביא הרבה פעמים שהנביא משתמש להגדיר אם המלך היה צדיק או לא, בענין כדוד אביו או לא: מלכים (א פרק יא ו): וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו. מלכים (שם לב): וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו: (לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי. מלכים (א פרק טו יא): וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו. מלכים (ב פרק טז ב): בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמַלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱ-לֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו. אולם הדבר פשוט שא"צ לדעת לחבר מזמורי תהילים, כי לזה צריך כשרון מיוחד, ולא זה התנאי. אולם נשמע מן הגמרא שחזקיה מלך יהודה היה אמור להיות משיח ונדחה בגלל שלא אמר שירה, ובודאי שאין הכוונה שלא היה מסוגל לחבר שירה אלא שלא אמר שירה והיינו שלא החשיב את ניסי הקב"ה של הצלה מסנחריב לומר שירה ואילו הבעיה היה שלא היה לו הכישרון לחבר שירה, אז היה יכול לומר שירה שכבר נתחבר ע"י דוד המלך, והיה מתאים לנס שקרא, אבל הבעיה היה שלא היה מחשיב המצב לומר שירה. סנהדרין (דף צד עמוד א): אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. וא"כ רואים שאחד מן הדברים החשובים שיש תנאי במלך המשיח שאומר שירה על הנסים והישועות שהקב"ה עושה לכלל ישראל, ואין זה משנה אם מחבר בעצמו שיר או שאומר שיר שחיבר דוד המלך וכיו"ב. מקור של הרמב"ם שמלך המשיח יחזק בדקה היינו שיחזיר המצוות שנשתכחו או שטעו בהלכה, ויקבץ נדחי ישראל (היינו אלו שעדיין לא באו, כי הרי עיקר קיבוץ גלויות יכול להיות לפני מלך המשיח כמבואר בסדר הברכות של שמונה עשרה שקיבוץ גליות לפני את צמח דוד, ע' מגילה (י"ז ע"ב), אפשר ללמוד מן המדרש: בראשית רבה (פרשת ויחי פרשה צט): רבי נחמיה אמר אסרי לגפן עירה מאוסרי לגפן עירה העיר אשר בחרתי בה, ולשורקה בני אתונו בנים האתנים ראוים לעמוד ממנו. ורבנן אמרי אני נאסר לגפן ולשורקה, עירו והאתונו לכשיבא אותו שכתו' בו עני ורוכב על חמור [ועל עיר בן אתנות] (זכריה ט ט), כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה, ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעיותיהן. אמ' ר' חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא שנאמר אליו גוים ידרושו (ישעיה יא י) לא ישראל, אם כן למה מלך המשיח בא, ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם שלשים מצות הה"ד ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו' [וישקלו את שכרי שלשים כסף] (זכריה יא יב). רב אמר אלו שלשים גבורים. רבי יוחנן אמר אלו שלשים מצות. אמרי ליה לר' יוחנן לא שמיעא לרב שאינו מדבר אלא באומות העולם, [על דע' דרב ואומר להן לישראל, על דע' דר' יוחנן ואומר להן לאומות העולם] על דעתיה דרב בשעה שישראל זוכין רובן [בארץ ישראל ומעוטן בבבל, ובשעה שאין ישראל זוכין רובן] בבבל ומעוטן בארץ ישראל). ואחד מן הדברים שזה תפקיד של משיח לחזק בדקה שמענו מפי הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שדבר הראשון שיעשה משיח הוא לבטל היתר של פאה נכרית ברשות הרבים, כך העיד בנו הגאון ר' שמואל אויערבך שליט"א מפי אביו (ע' במאמר שביארנו גודל הטעות של היתר זה, שבכל מקום שהוזכר פ"נ הוא בשימוש שער במקום שאין איסור גילוי שער, ולא בשימוש כיסוי שער ע' נזיר (כח ע"ב) וערוך (ערך פאה) ואכמ"ל). וכן שצריך להחזיר בני ישראל בתשובה, כמו שעשה דוד המלך שהקים עולה של תשובה, ורק הרמב"ם כתב שיעשה זה בכפיה, ולכאורה יותר טוב אם אפשר שיעשה זה באופן שמדעתם יחזרו בתשובה, ורק כאן מדובר למי שזה בלתי אפשרי. וכן בנין בית המקדש יכול להיות גם לפני ביאת המשיח כמבואר בסדר התפילה שברכת ירושלים היינו גם בית המקדש הוא לפני את צמח דוד וכן הוא בירושלמי (מעשר שני פ"ה הל' ב'). תלמוד ירושלמי (מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ב): אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב [דברים לב יד] ודם ענב תשתה חמר. מדרגת מלך המשיח יכול להיות גם במדרגה שפלה, וזה ניתן נלמד מכח הפסוקים ביחזקאל בפסוקים ביחזקאל מבואר, שהר הבית יהא הרבה יותר גדול מזמן בית שני, היינו שלש אלף אמה על שלש אלף אמה, והטעם בזה, משום שבזמן בית ראשון היו חטאים במלכים והם דרו סמוך לבית המקדש, ועל כן גרמו לסילוק שכינה, ועל כן כדי שזה לא יקרה בבית שלישי, יעשה הר הבית גדול מאוד כדי שבית המלך לא יהא סמוך לבית המקדש ולא יגרמו חטאי המלכים לסילוק שכינה, וכן כדי שקברי המלכים יתרחקו מבית המקדש ע"י גודל הר הבית. יחזקאל (פרק מב טו): וְכִלָּה אֶת מִדּוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְהוֹצִיאַנִי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים וּמְדָדוֹ סָבִיב סָבִיב: (טז) מָדַד רוּחַ הַקָּדִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה חֲמֵשׁ אמות מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב: (יז) מָדַד רוּחַ הַצָּפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב: (יח) אֵת רוּחַ הַדָּרוֹם מָדָד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה: (יט) סָבַב אֶל רוּחַ הַיָּם מָדַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה: (כ) לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל. יחזקאל (פרק מג א): וַיּוֹלִכֵנִי אֶל הַשָּׁעַר שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים: (ב) וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ: (ג) וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי: (ד) וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים. (ה) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' הַבָּיִת: (ו) וָאֶשְׁמַע מִדַּבֵּר אֵלַי מֵהַבָּיִת וְאִישׁ הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי: (ז) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם: (ח) בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי: (ט) עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם. רש"י (שם פרק מג פסוק ט): עתה - על כרחם ירחקו את זנותם שהבדלתי לי היקף גבול גדול סביב. מלבי"ם (שם ח): בתתם ספם. ר"ל שעד עתה היה בית המלכים קרוב לבית ה', וסף ביתם קרוב אל סף ביתי, ורק קיר המקדש היה מפסיק ביני וביניהם ובזה טמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו, כי לפי ערך קדושת המקום יגדל החטא והטומאה שטומאה קלה אשר לא תטמא במקום החול תטמא במקום הקדש, כמו שהשלישי פוסל את התרומה והרביעי פוסל את הקדש הגם שאין מטמאין את החולין, וכן יפגום החטא הקטן הנעשה קרוב אל המקדש, ועל ידי כן ואכל אותם באפי, ולכן יתרחק מושב הזרים מן המקדש וישבו סביב לו הכהנים והלוים, כמו שהיה במשכן שבמדבר שחנו הלוים סביב למשכן והזר הקרב יומת, וז"ש. וגם מבואר מכאן שמשיח ימות שהרי אחד מטעמי הרחקת היקף הר הבית כדי שקבורת המלך יהא מרוחק מבית המקדש, וכן כתב הרמב"ם שמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו. עוד מקום ביחזקאל שהנשיא היינו מלך המשיח הוא בן אדם עם חולשות שנאמר שהנשיא יקבל חלק גדול בא"י כדי שלא יונה את הציבור ויקח מהם את קרקעותים, ונשמע מזה שלא יהא התיקון ע"י שיהא כ"כ צדיק שלא יקח אלא משום שיהא לו אחוזה גדולה מאוד. יחזקאל (פרק מה ו): וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה: (ז) וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶל פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר מִפְּאַת יָם יָמָּה וּמִפְּאַת קֵדְמָה קָדִימָה וְאֹרֶךְ לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים מִגְּבוּל יָם אֶל גְּבוּל קָדִימָה: (ח) לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם. תנאי של מלך המשיח שלא יתגאה יסוד של מלכות הוא שלא יתגאה כמו שנאמר (פרשת שופטים כ): לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. והטענה על חזקיה מלך יהודה שהתגאה ואסור להתגאות בין בדברי תורה ובין כשעושים לו מופתים ע' ברכות (דף י עמוד ב): אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו - תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים - תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך - תלו לו בזכות עצמו, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית; חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב: זכר נא את אשר התהלכתי לפניך - תלו לו בזכות אחרים, שנאמר: וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. והיינו דרבי יהושע בן לוי; דאמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: הנה לשלום מר לי מר? - אפילו בשעה ששיגר לו הקדוש ברוך הוא שלום - מר הוא לו. דברי הימים (ב פרק לב כד): בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ: (כה) וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (כו) וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ. רש"י (שם פסוק כה): וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב - לא כמו שגמל הקדוש ברוך הוא על יחזקיהו שרפאוהו השיב לו יחזקיהו כי גבה לבו שהראה את כל בית נכותו וגו' עד ובכל ממשלתו: וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם - על זאת והכותב הספר הזה קצרו כאן לפי שכתוב במלכים ובישעיה. אליהו רבה (איש שלום, פרשה ט): ויש אומרים, לא נהג חזקיה כבוד באביו שבשמים, לפיכך אמר לו, הִנֵּה יָמִים בָּאִים נאם ה' וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וגו' [וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר] (מלכים ב' כ' י"ז). מיכן אמרו, לא יתגאה אדם בדברי תורה (ויתגאה) [ויתגרה] עליהן, שמא עוקרין אותו מהן, שכך מצינו בפלוני (=חזקיה) שניתגאה בדברי תורה והיתגרה עליהן וביקש לעוקרו מן העולם, אלא (יהא) א-להים שבשמים יודע שבשכר (חט) מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי (שם ח), שינו לו מעשי שמים, ובשכר ששינו לו מעשה שמים גבהה דעתו עליו, ובשכר שגבהה דעתו עליו אכל עם הגוי על השולחן, ובשכר שאכל עם הגוי על השולחן הראה לו ארון וגילה להן סוד העליונים, ובשכר שהראה לו ארון וגילה להן סוד העליונים נתנו לו מנשה בנו. הטענה על חזקיה שלא אמר שירה המבואר בגמרא והטענה שנתגאה, ראיתי במפרשים שזה אותו שורש שחזקיה חשב שהישועה על כלל ישראל היה בזכותו ולכן לא אמר שירה וזה יסוד הגאוה שהביא לביטול המשיחיות שלו. ומעין זה במלבי"ם (ישעיהו פרק לט): ולכן אמרו חז"ל בסנהדרין (צד א) שבקש ה' לעשות חזקיה משיח רק שחטא על שלא אמר שירה על מפלת סנחריב, ר"ל שהיה אז הקיבוץ הכללי, אם לא היה חזקיהו מקטין נס סנחריב ושר שיר הנס לעצמו לא על הכלל, ובזה סר הפחד ממלכי אשור ובבל כנזכר (וע"ש במלבי"ם באריכות וכאן קצרתי). בר כוזיבא נענש בגלל שאמר להקב"ה לא תעזור ולא תפריע, תלמוד ירושלמי (סוף תענית פרק ד): וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף, והיינו שרצה שאחרי הנצחון יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וא"כ למדנו, ששני אישים גדולים היו אמורים להיות משיח, חזקיה מלך יהודה ובר כוזיבא, ושניהם נכשלו בחטא של גאוה, חזקיה על שחשב בחינת בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת, ובר כוזיבא שחשב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ושניהם אסורים, כמו שנאמר בפרשת עקב (יז): וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. פרשת עקב (ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: (ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. ועל אף שאדם צריך לעשות השתדלות לפרנסה וכן לעשות מלחמה, מ"מ אחרי הנצחון לא יתלה הדבר רק בכח השתדלות אלא יתלה הדבר שהכל בא מהקב"ה והוא רק שליח שלו, והקב"ה עזר למען כבוד שמו ובזכות הברית עם האבות. וכן על אף שאדם צריך לקיים מצוות ולימוד התורה ולהרביץ תורה כמו שעשה חזקיה, וזה עוזר לישועה למלחמה ולהנצל מן האויבים, מ"מ אחרי הנצחון, יתלה הכל בישועת הקב"ה ובזכות ברית האבות, ולא יתלה רק בעצמו ובזכותו. למה בגאולת בעיתה יהא הגואל בדרגא נמוכה ניתן לפרש אפשרות כזו, שאם יהא בדרגא גבוהה, אז יש חשש שיעשו ממנו ע"ז, שהרי אנו רואים כעת שכל מי שיש לו דרגא של בעל מופת או דרגא גבוהה אחרת, כבר מהללים אתו מעל ומעבר מה שראוי לעשות מאדם וא"כ כל עיקר התיקון של מלכות בית דוד הוא שיתבטלו ע"ז מן העולם, ואם יהא משיח זה שיעשו ממנו ע"ז או קרוב לזה או שהוא בעצמו יתלה דברים בגלל צדקתו, ויחשיב עצמו שהוא הוא בעל המופת, ולא יתלה זה בהקב"ה, א"כ מה הועיל שיבטל ע"ז מן העולם הרי הוא בעצמו נעשה ע"ז, על כן להסיר חשש זה יותר טוב במשיח בדרגא נמוכה ולא בעל מופתים וכדו'. איך ניתן לחזק את הבקשה למלכות בית דוד מקודם צריך לכוון בכל תפילה הרגילה בברכת אבות במילים "ומביא גואל" ובמקום שמבקשים למלכות בית דוד, וזה בתפילת שמונה עשרה בברכת את צמח דוד, ובברכת המזון בברכת ירושלים. וכן להתייחס לדוד המלך בכל מזמורי תהלים שאומרים בכל יום כמו בברוך שאמר, ובאשרי ג' פעמים ביום שאומרים תהילה לדוד, ובקטע של ויברך דויד, ובפרק למנצח מזמור לדוד יענך, ובברכת הפטרה מגן דוד. וכעת שיש גזירה למסור קבר דוד המלך לנוצרים, צריך לבקר שם הרבה פעמים, ולבקש שם על החזרת מלכות בית דוד. וכן לבקש על בנין בית המקדש ולעשות השתדלות לזה כמו עליה להר הבית וכדומה, הארכנו בזה במ"א. נכתב בעה"י ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, כ"ב אייר תשע''ד