יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מקורות שיש להבין סיבה למאורעות קשות ע"פ המשך הנהגת הקב"ה אחרי המאורעות הקשות ● דברי הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בבעיה פוליטית בענין תכלת ● דעת החזו"א
22:00 (03/05/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הנושא כאן הוא רק להבין השואה באופן חלקית, ובין כך אי אפשר להבין הכל, וע' בהעמק דבר של הנצי"ב על הפסוק (פרשת ניצבים כז - כח): וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: שבגזרות יש שני חלקים, אחד נסתר ואחד נגלה, ואנו מצווים להבין חלק הנגלה, ובענין זה כתבנו מאמר אחד הרקע והמשמעות של הפסוק וברותי מכם המורדים והפושעים בי, וכאן נדבר על ענין אחר שיש לנו מקורות נאמנים לזה, וכמובן, שגם על חלק הנגלה זה רק כטיפה בים, וכאן מדובר בעיקר מה שנוגע לציבור שומרי תורה ומצוות, כי אלו שעזבו את הדת אין צורך להאריך בסיבת השואה. מקורות שיש להבין סיבה למאורעות קשות ע"פ המשך הנהגת הקב"ה אחרי המאורעות הקשות ויקרא רבה (פרשת שמיני פרשה יב): ד"א כצפעוני יפריש מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה דתני רבי שמעון לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד רבי פנחס בשם ר' לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו עומד על פתח חניות והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר תחתיו ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חניות אנו יודעין שמתוך כך הרג הראשון כך (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם ואין אנו יודעים מפני מה מתו אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם י) יין ושכר אל תשת אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין לכך חבבו הכתוב לאהרן וייחד אליו הדבור בפני עצמו שנאמר יין ושכר אל תשת. מן המדרש הזה רואים, שאם אדם נפטר בגלל עונש ולא ידעינן ממה, ניתן להבין הדבר אם יש גילוי אח"כ ע"י הקב"ה ממה שהוא מצווה, שמזה רואים למה הרג את הראשון, ואולם כמובן שזה בגדר בקרבתם לפי ה' וימותו, היינו שהיו צדיקים גדולים ומחמת טעות קטנה נאמר עליהם שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה ובגדר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר שמאמר הזה נאמר על מיתת בני אהרון. ואותו יסוד למדים גם מן המדרש הזה, (מדרש תהלים בובר מזמור יז): ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהם שבעים אלף. ורבנן אמרו אבישי בן צרויה נפל באותה שעה, והוא שקול כנגד שבעים אלף מישראל, הדא הוא דכתיב ויאמר למלאך המשחית בעם רב (לך) (שמואל ב' כ"ד טז), רבה הוא משכונא גבך, מיד (ויצא) [ויבא] גד אל דוד [ביום ההוא] ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח (שם יח). תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון. וא"כ יכולים אנו גם להבין אחד מן הסיבת של השואה, שתיכף אחר השואה התחיל התהליך של שיבת ציון בגדול והיינו הקמת מדינת ישראל שבעקבות זה עלו מיליוני יהודים לא"י, דבר שלא היה אפשרות מקודם, ואף שנעשה ע"י חילונים, אולם כבר ביארנו הרבה סיבות שזה היה בלתי אפשרי לעשות ע"י החרדים ואחד מן הטעמים שהרי הם לא רצו לבנות מדינה והרבה בכלל לא רצו לעלות לא"י, וכן מבואר ביחזקאל (ט"ז מפסוק נ"ג ואילך) שקיבוץ גליות יעשה ע"י יהודים המכונים אנשי סדום ע' במאמר וקבצינו מן הגוים. והמדינה נבנית ע"י נסים גדולים כידוע היינו ניסים מלובשים בטבע, ויש כלל שמה שנעשה ע"י נסים גדולים אף שנעשה ע"י ניסים מלובשים בטבע אלא צירוף מקרים בצורה בולטת, זהו דבר ה'. כמו שנאמר ותהיה אשה לאשת אדוניך כאשר דיבר ה' ע"ש בהעמק דבר של הנצי"ב, שהקשה שהרי הקב"ה לא דבר שרבקה צריכה להיות אשת יצחק אלא בגלל צירוף מקרים של הנהגה עליונה זה נקרא דבר ה', וע"ש שהביא עוד מקורות ליסוד זה, שהנהגה עליונה בדרך צירוף מקרים הוא דבר ה'. וא"כ היה כאן דבר ה' אחרי השואה שהיהודים צריכים לבוא לא"י, זה מבואר שעכ"פ אחד מן הטעמים של השואה היה מפני שלא רצו לעלות לארץ, וכמבואר מן המדרש שאם לא יודעים על מה בא הגזירה, צריך לראות מה המשך של הנהגת הקב"ה, והדבר פשוט שאילו לא היתה השואה גם כעת לא היו באים ציבור החרדי לא"י, שהרי רוב החרדים שכן באו לא"י אחר השואה, זה לא בגלל מצות ישוב א"י אלא בגלל שרצו לבוא לישיבות, ואילו עיקרי הישיבות היו נמשכים בחו"ל היו הולכים לישיבות בחו"ל, ורק ע"י שנחרבו עיקרי הישיבות בחו"ל באו לא"י. ומ"מ כל שהיו גדולי ישראל שאמרו שלא לעלות אז הכל בגדר שוגג ובגדר בקרבתם לפני ה' ובגדר הקב"ה מדקדק בצדיקים אפילו כחוט השערה, ולא שייך לפסול כללות גדולי ישראל. כדברים אלו מצאנו גם בחז"ל בגמרא ומדרש, שחורבן בית שני בא בעקבות שלא עלו לארץ. יומא (דף ט עמוד ב): ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. אמר ליה: א-להא! סנינא לכו, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. הנה רש"י לא מפרש ענין של רקב שולט בו שזה חורבן בית שני, אולם במדרש מבואר כך, נתעוררתי זה ע"י השפת אמת (מסכת יומא דף ט עמוד ב): שם בגמ' ככסף שאין רקב שולט בו כו', נראה לפרש שאם הי' בו השראת השכינה לא הי' נחרב עוד, רק ע"י שלא שרתה בו שכינה הוי כארז ששלט בו רקב ולבסוף נחרב, וכ"מ במדרש שיר השירים ע"ש. שיר השירים רבה (פרשה ח): אם חומה היא, אלו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית. ומצאנו שאנשי א"י שנאו את הבבלים על שלא עלו לא"י. מנחות (דף ק עמוד א): חל יום הכיפורים להיות בשבת [וכו']. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם, ומתוך ששונאין את בבליים קורין אותם על שם בבליים. תוס' (שם): ששונאין את הבבליים - כדאשכחנא בפ"ק דיומא (דף ט:) דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לרבי אלעזר א-להא דישראל סנינא לכו לפי שלא עלו בימי עזרא. והרי אלו שלא עלו היו תלמידי חכמים גדולים, היינו ראשי הישיבות של סורא ופומפדיתא שנשארו בכל ימי בית שני בבבל, (ע' מדרש תנחומא פרשת נח) ובכל זאת היה אומר ריש לקיש שבגלל שלא עלו לא שרתה שכינה בבית שני, וכן נחרב הבית בגלל זה, ויצאו מזה כל הצרות עד עצם היום הזה. וכן היה הנהגה לשנוא את אנשי בבל בגלל זה. וברור שאף שהיה להם שינאה, מ"מ מודו שאלו שלא עלו היו גדולי ישראל והרבה גופי תורה נעשו ע"י ישיבות של בבל. סוכה (דף מד עמוד א): והאמר רבי יוחנן: דלכון אמרי, דלהון היא! רש"י (שם): והאמר ר' יוחנן דלכון אמרי דלהון היא - רב כהנא היה מתלמידי רב, והיה חריף מאד, וברח לארץ ישראל לפני רבי יוחנן מחמת מרדין, [שהרג לאדם אחד] כדאמרינן בפרק בתרא דבבא קמא (קיז, א), והוצרך לו רבי יוחנן לכמה ספיקות, והיה אומר רבי יוחנן לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם, שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת, אבל ראיתי שהיא של בני בבל, שאף על פי שגלו, עמדה להם חכמת החרש והמסגר שגלו עם יכניה, כדכתיב (מלכים ב' כד) הכל גבורים עושי מלחמה ותניא בסדר עולם: וכי מה גבורה עושין בני אדם הנתונין בשלשלאות של ברזל, אלא, שגבורים היו במלחמתה של תורה - אלמא סבירא ליה לרבי יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל. וכן כמה פעמים דוקא אלו שעלו מבבל הצילו את התורה כמו שמצאנו אצל הלל הזקן, ועם כל זה היה ביקורת קשה על אלו שלא עלו. מסכת פסחים (דף סו עמוד א): גמרא. תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אולם אין לטעון שזה בא להצדיק השארותם בבבל, בטענה שהרי אתה רואה שמבבל הגיעו גדולי התורה, שהרי יש לומר בהיפוך, שאילו באמת שני הישיבות היו בזמן עזרא עולים לא"י, אז היה השכינה שורה שם והיה היהדות הרבה יותר חזק בא"י ואותם כוחות התורה שנשארו בבבל, היו מרביצים תורה בא"י ולא היה אז הקלקול שהיה בבית שני ע"י כהנים גדולים לא ראוים ושאר קלקולים שהיה במשך בית שני. וכן יוצא מן הפסוקים בספר זכריה, אילו חזרו בתשובה בבית שני היה נבנה גם בית שלישי, וזה נראה מן הנבואה לזכריה שנאמר אחרי התחלת בנין בית שני. זכריה (פרק ו ט): וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (י) לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן צְפַנְיָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִבָּבֶל: (יא) וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: (יב) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְב-ָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה': (יג) וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם: (יד) וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה': (טו) וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה' וִידַעְתֶּם כִּי ה' צְ-בָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. מצודת דוד (שם פסוק טו): והיה אם שמוע וגו' - ר"ל ואם תשמעון בקול ה' ללכת בדרכיו אז יהיה הדבר הזה אליכם ובימיכם כי עצם כוונת גאולת בבל היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה' ולהתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם וכן נאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' (ירמיה כט) ואם היו עושים כן אז היתה באמת גאולה שלימה. וכאן נביא העתק מספר אם הבנים שמחה על המקור של עונשים למי שלא עלה לא"י, ואח"כ מסדר הדורות ה' אלפים ש"פ: סדר הדורות ה' אלפים ש"פ: וכאן נעתיק מספר אם הבנים שמחה מה שנוגע בדור לפני השואה ותחילת השואה: וכן כתב באור החיים הקדוש (פ' בהר) שהקב"ה יבוא לדין לגדולי ישראל על שלא דברו לעלות לא"י: (לעיל י' ג') בקרובי אקדש הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא א-להי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב. ועכ"פ מודה האור החיים שאלו הם גדולי ישראל, ומ"מ יצטרכו ליתן דין וחשבון על זה. כאן נעתיק דברי החז"א שנראה שלא כדברי האור החיים הקדוש והאם הבנים שמחה (פאר הדור עמוד 121): פעם אמר: מי הוא אפיקורס שומר מצוות ("א פרומער אפיקורס") בדורנו? כל מי שטוען כי באשמת גדולי ישראל נרצחו ששה מיליון יהודי אירופה... ובהערה (202): מפי הרב אהרן ישעיה רוטר. וראה תשובה ניצחת ל"טענה" זו בספר "מכתב מאליהו" מאת הגרא"א דסלר, חלק ראשון (מהדורת ירושלים תשי"ט) עמ' 75 – 77. ראיתי בפנים במכתב מאליהו, (אין לי באוצר החכמה) והוא מאריך ביסודו של אמונת חכמים, שלא שייך לומר שהם טעו כשאמרו שלא לעלות לא"י. והוא הביא שם את הטענה שאמרו המצדדים שבגלל שלא עלו לא"י הגיע השואה, שהביאו ראיה שהרי אלו שעלו נצלו ואלו שלא עלו נהרגו, והוא דוחה טענה זו, שהרי היטלר ימ"ש היה כבר בדרך להגיע גם לא"י ורק בדרך נס נעצר, וא"כ יש לומר שאילו עלו היהודים לא"י היה היטלר יכול להגיע גם לא"י. אולם לא הבנתי טענה זו, שהרי מה שטוענים שבגלל שלא עלו לא"י נעשה הגזירה, היינו החטא שיכלו לעלות ולא עלו, ויש לזה מקורת שזה יכול להיות סיבה לעונש, וממילא אם לא חטאו לא היתה הגזירה. וממילא אין טענה לומר שאילו עלו לא"י היה היטלר מגיע לשם, שהרי חלק של הגזירה היתה בגלל שלא עלו. ואלו שכן עלו לא חטאו בחטא זה, ולא היה סיבה שהקב"ה ישלח אותו להחריב את א"י. וכן מצאנו שלפעמים על אף שנגזר על אדם מיתה אבל כשהולך לא"י יכול להנצל בזכות של א"י. מסכת מכות (דף ז עמוד א): דתניא, רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון בן שטח: ברח מארץ לחוצה לארץ - אין סותרין את דינו, מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל. רש"י (שם): מפני זכותה של ארץ ישראל - אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות. וחוץ מזה ידוע שהרב מפוניבז היה אצל החפץ חיים לפני פטירתו, ואמר לו החפץ חיים שיהיה גזירה נוראה על כלל יותר חמור מאז היתה לגוי, ושאל לו הרב מפוניבז' ומה צריך לעשות, ואמר לו הח"ח "בהר ציון תהיה פליטה והיה קודש", הפסוק הזה מפורסם וכתוב על בית המדרש השני של פוניבז', ובעקבות זה בנה הרב מפונביז' את הישיבה באמצע המלחמה למעלה משכל האנושי, וא"כ רואים שלא היתה הגזירה על א"י. ויש לעיין מה כוונת החז"א בזה שאמר א פרומער אפיקורס, שאם הכוונה בגלל שהשני טען שכל השואה הגיע רק בגלל אשמת גדולי ישראל, אז טענת החז"א שזה א פרומער אפיקורס מוצדקת. אולם אם הכוונה שהשני טען שבתוך הרבה סיבות, הגזירה היה גם טענה על גדולי ישראל שאמרו שלא לעלות לא"י, אז לא הבנתי למה זה נקרא אפיקורס, אם אמר דבר שגם חז"ל אמרו וכנ"ל, ונכון שחז"ל לא אמרו זה על השואה אלא על חורבן בית שני, אבל מאי נפקא מינה. ועוד הרי מטרת חז"ל שגילו לנו סיבות של הצרות הוא כדי שאנו נלמד למה שיקרה לזמן אח"כ, ואולי ניתן לומר שכוונת החז"א שמי שאומר שכל החורבן היה רק בגלל זה הוא אפיקורס שהרי בודאי יש עוד סיבות לזה, אולם לומר שגם מי שאומר שלא לעלות הוא חלק של העונש, שהוא נקרא אפיקורס, זה צע"ג, שהרי על הטענה זו מצאנו סמוכים חזקים בחז"ל, ולא מצאנו שנקרא אפיקורס אלא מי שאומר דבר נגד חז"ל ולא מי שאומר דבר שגם חז"ל אמרו. מן התשובה שהחז"א השיב לו נראה שאותו אדם בא לומר טרוניא על הקב"ה בעקבות השואה, ועל זה ענה לו החז"א שהקב"ה כיון בשואה לעשות עם ישראל בצורה חדשה. הנה לפי מה שהבאנו את המדרש הנ"ל של יין ושכר, אז מן המשך הנהגת הקב"ה כן ניתן להבין את השואה, והיינו אם למשל החייט אומר שמה שהוא עושה להכין בגד חדש, כאן הקב"ה הנהיג עיקר יישוב של ישראל בא"י. המאמר הזה ראיתי בעוד מקומות. ולא הבנתי טענות החז"א למה זה נקרא מינות, הרי היו באמת הרבה גדולים שאמרו שכן לעלות רק הם היו נרדפים מאלו שאמרו שלא לעלות, וכמו שהעיד הגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר שהוא אחד מאלו שאמר לעלות וגם לבנות החקלאות והיה נרדף כל הזמן בגלל זה, וע' במאמר תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע"י שלזינגר. וכן העיד בעל אם הבנים שמחה שהרבה גדולי ישראל אמרו לעלות אולם נרדפו מפני המתנגדים, והרי חז"ל עצמם במדרש הנ"ל אמר ביקורת חזקה על אלו שלא עלו בימי עזרא, ואמרו שהם גרמו את הצרות שלא שרתה שכינה בבית שני ושנחרב הבית אח"כ בעקבות זה, ולא שמענו שנזרקה מינות על מה שנתנו ביקורת חזקה על גדולי ישראל שאמרו שלא לעלות. ויותר מזה, כשהגיע החז"א לא"י, מצא כבר בנוי חלקית, והיו כבר שדות וכרמים בא"י והיה לאכול לציבור, ואף שלא היה בדרגא שיש היום, מ"מ בצימצום כן היה, ומה שזה כן היה, זה בגלל אלו שהגיעו לא"י בדורות הקודמים ובנו מה שבנו וזרעו מה שזרעו, ואחד מראשי החקלאים שהתחיל לעשות חקלאות יהודית בא"י היה הגאון ר' עקיבא יוסף שליזינגר שעלה לא"י במסירות נפש גדולה וסבל הרבה בזיונות מן גדולי ישראל המתנגדים לעליה ומן המתנגדים לחקלאות, וא"כ מה שהחז"א היה יכול לבוא לא"י ומצא פירות וירקות, זה בעקבות אלו שלא שמעו לאלו גדולי ישראל שאמרו שלא לעלות, והגרע"י טען בחוזק על אלו גדולים שאמרו שלא לעלות שהם טועים ולא כיוונו יפה, האם נאמר שנזרקה מינות בדברי הגרע"י שליזנגר בגלל הספרים שכתב בנושא זה, הרי בגללו ובגלל אנשים כיו"ב, ניתן האפשרות אח"כ שהיהודים היו יכולים לבוא לא"י. ונראה לתרץ דברי החז"א זצ"ל, שהרי יש לנו ראיות שהחז"א לא חשד שגדולי ישראל בפסק שלהם מושפעים מהתנגדות לדברים חדשים, והראיה לזה שהרי בענין תכלת של רדזין "אמר מרן בעל החזון איש זצ"ל על התכלת של האדמו"ר מראדזין "הלא אין שום היזק בדבר - להטיל ספק תכלת - ואילו היה צל צילו של ספק הלא היו הגדולים אזי מקבלים אותו" (מעשה איש ח"א ע' קלב, מיומנו של הרה"ג ר' שרגא היימאן זצ"ל ע"פ הצילום מיומן עצמו, מובא ביתד נאמן עש"ק לך לך תשנ"ז). ועכשיו אחרי שנתגלה התכלת של ארגמון קהה קוצים (חלזון הפורפורא) שזה תכלת ודאית כמו שהאריכו בהרבה חיבורים, ע' בכנף איש יהודי, ובכליל תכלת של הרב אליהו טבגר ועוד הרבה מחברים וחיבורים, ובכל זאת גדולי ישראל לא תומכין בזה, הרי כעת נתגלה באופן ברור שיש התנגדות לתכלת גם בזמן שזה תכלת ודאית או קרוב לודאי. וטעם ההתנגדות, זה משום שגדולי ישראל לא רוצים דברים חדשים וגדולי ישראל בעצמם מעידים על זה שדברים חדשים יכולים לבוא רק מלמטה. דברי הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בבעיה פוליטית בענין תכלת היו הרבה גדולים, שהתנגדו מאוד לכל מי שמחדש דבר חדש, והרבה יותר התנגדות ממחלוקת בשאר הלכה. שבענין "חדש" היו פוסלין את האדם בכללותו עד שלא היה בכוחו לדבר בשום דבר ולא רק בעצם ההלכה שחידש. והנהגה זו נראה ג"כ ממכתב ששלח הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקובנא. להאדמו"ר מרדזין, וז"ל (הועתק בספר התכלת עמוד 191) אנכי כבר סייעתי הרבה בענין התכלת כי כתבתי לק"ק זאמושטץ דיפעשע שהחיוב לקבור בתכלת מי שהלך בתכלת בחייו. וכפלתי וכתבתי להם הדברים במכתב מיוחד על הבי דואר ובזה הראיתי גילוי דעת מפורש שדעתי מסכמת לקיים המצוה. דאי לא אחזיק התכלת למצוה לא הייתי מכניס עצמי כלל בזה. ורק אני בעצמי יש לי מונעים מבחוץ אשר לא אוכל לקיים המצוה, כי יודע אני שדעת הרבה מההולכים לרוח העת לא יהיה רוחם נוחה ממני בזה ויביטו עלי בפנים נזעמים, ואם כי בדבר מצוה אין להתבייש ולירא מהמתלוצצין, אבל אנכי עוסק כעת בדבר מצוה הנוגע לפיקוח נפש כלל ישראל ולהפיק זממי מוכרח אני להראות פנים שוחקות ומסבירות לכל המפלגות, כדי שיהיו דברי נשמעים אצלם ולא יעמדו לשטן נגדי, ובענין זה שאני עוסק בו לא יעמוד נגדי אפילו חילול שבת וכ"ש ביטול מ"ע. עכ"ל. ולכאורה קשה, הרי היו הרבה פסקים שכתב ר' יצחק אלחנן ז"ל שלא הסכימו עמו, כמו כל פוסק שיש חולקים עליו, ובכל זאת לא פחד לומר מה שחשב. אולם האמת הוא מכיון שזה דבר חדש. ומנהג הרבה גדולים שרודפין כל אחד שמחדש דבר חדש ופוסלים את האדם בכללותו (מפני פחד שיתקלקל כל היהדות) ממילא היה לו מניעה לקיים המצוה. וביטל מצוות עשה שלפי דעתו היה צריך לקיימו כדי להציל כלל ישראל. ולמדים ממכתב זה כמה דברים, א', שמי שהוא במעמד של גדול הדור, לפעמים אינו יכול להרשות לעצמו לעשות דברים חדשים. כי יפסלו אותו בכללות, ויפסיד השפעתו על הציבור בדברים שנוגעים לכל כלל ישראל. ונמצא שהנהגה זו גורמת לבטל מצוה. ב', דבר זה אינו פוטר את היחיד מלאחוז בדבר חדש, ואף אם יפסלו אותו. מ"מ הרבה פעמים הפסול לא בא מצד ביאור הלכה רק מצד שמתנגדים לדבר חדש. וכן אין לבזות או לסלק אותו בגלל שהוא נוהג כך אף שפלוני גדול אינו נוהג כך. שהרי הגדול כיון שהוא גדול אינו יכול לנהוג משא"כ הקטן. היינו מי שאין אחריות כלל ישראל עליו שאין זקוק להראות פנים שוחקות לכל המפלגות ולכל המתנגדים למושג "חדש". ועליו נאמר לא יבוש מפני בנ"א המלעיגים עליו בעבודת הבורא (אף שכונת המלעיגים הוא לשם שמים, מחמת איסור "חדש"). והריני מעתיק מה שמצאתי בענין תכלת ארגמון קהה קוצים שנתגלה באחרונה, שגדולי ישראל בעצמם אומרים שמחכים לפשוטי העם הם יחליטו את התכלת, ולא שייך שיבוא מהם. הנה מי שחידשו ופעל והקים את המפעל של אגודת פתיל תכלת של ארגמון קהה קוצים הוא הרב אליהו טבגר שליט"א, תלמיד של הרב שמואל אויערבך שליט"א. וכשהכריע בראיות חזקות על אמיתות התכלת, ביקש הרב אליהו טבגר מרבו הרב שמואל אויערבך, שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות החלזון לגדולי ישראל. ואז אמר לו רב שמואל אויערבך, אין לך מה ללכת לגדולי ישראל, אף אחד לא ירצה כלל לדבר אתך על זה, כולם לא מוכנים כלל לדבר על דברים חדשים, שלא היה נהוג מקדמת דנא, אתה צריך לעבוד מלמטה. (היינו מתלמידי חכמים פשוטים ולא מאלה שעומדים בראש העדה, כי שם הדבר נמנע וסגור ואין מה לצפות מהם על בירור הענין). וא"כ יש לנו כעת עדות מאחד מגדולי ישראל, שהוא בן של אחד מגדולי ישראל הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שמכיר היטב את גדולי ישראל, והוא מעיד שהתכלת לא יתברר מכח גדולי ישראל. מכל זה נראה ברור שאם תכלת לא שייך שגדולי ישראל יובילו החיוב, על אחת כמה וכמה שלא היה כלל אפשרות להקים מדינה ע"י שומרי תורה, כי הרי היו מתנגדים לזה גם גדולי ישראל וגם מי שלא היה מתנגד בעצם הענין, מ"מ היה מפחד ממתנגדים, צא וראה מה עלתה לו להרב עקיבא יוסף שליזינגר שניסה להתחיל לעשות השתדלות להקים מדינה ע"פ תורה וגדולי ירושלים לא הניחו לו. וממילא אילו החז"א היה יודע שיש סיבה שגדולי ישראל מתנגדים לעליה משום שזה דבר חדש, ואז באמת הפסק של גדולי ישראל, זה לא פסק שעל פי תורה, ובזה בודאי יכול להיות טענות עליהם, וממילא אז לא היה אומר שמי שאומר שגדולי ישראל לא אמרו יפה כשנסתייגו מן העליה לא"י, הוא בכלל מינות, שהרי יש כאן טענה על עצם התנגדות לעליה מצד שלא רוצים דברים חדשים, וזה כמו שמי שטוען היום שמה שגדולי ישראל מסתייגים מתכלת "ארגמון קהה קוצים" לא כיוונו יפה, שבודאי הטוען הזה הוא לא בכלל מינות, והחז"א בודאי מסכים לזה, שהרי בתכלת שיש בו ממש מוכן לחדש, ממילא יוצא שלשיטת החז"א שהוא בעצמו לא מתנגד לדברים חדשים, ולא כמו שאר גדולי ישראל, אז בודאי מי שאומר שגדולי ישראל שאמרו שלא לעלות לא כיוונו יפה אינו בכלל מינות, וגם החז"א מודה לזה.

 
מאמר האם יש לנו מקורות להבין את השואה עכ"פ חלקית || להורדה והדפסהאם הבנים שמחה 1סדר הדורותאם הבנים שמחה 2
במחיצת החזון אישפאר הדורדברים מפי מרנן
 

23:50 (28/04/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
הרקע והמשמעות של הפסוק "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" ● למה רמזו חז"ל בפסוק דוקא על בני ט' מידות ● למה נחלת בני גד ובני ראובן היה בעבר הירדן ● למה בני ט' מידות קשור לעיכוב כניסה לא"י ● קיבוץ גליות הוא אהבת הקב"ה לעם ישראל ● ארץ ישראל הוא אהבת הקב"ה לעם ישראל ● דברים הגורמים לחסרון אהבה בין איש לאשתו ● גילוח הראש ● עוד בענין גילוח, וגילוי השער בבית ● פאה נכרית ● חז"ל התירו פאה נכרית בשבת בחצר, כדי שלא תתגנה על בעלה ● ראיה נוספת ● הנהגת הפוסקים לכסות השער בבית, ע"פ הזוהר ● ראיות הביאור הלכה לאסור בבית צע"ג ● סיבות לתקנה זו ● מהו פאה נכרית ● אמירת דברים שבקדושה ● מידת חסידות ● תקנת ארבע ארצות ● חשש סחיטה ● מסקנא דמילתא ● קלקול לענין היתר פאה נכרית ברחוב ● קלקול של יציאה מן הדת ● מצאנו מצבים שיש ענין זהירות ליחידים ואסור להנהיג זה לרבים ● השואה ● הקושי לתקן ● תיקון שניתן לעשות ● עצה איך לתקן הדברים ● בשבח השבחים ● נספח
22:55 (17/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
המשפחה ● המשלוחים ● כניסת הגרמנים ● תחילת השתלשלות ההצלה ● הנסיעה לשוויץ ● הצלת הורי ● השידוך ● החיים של הורי לפני ואחרי המלחמה ● הבית שלנו בברטי אויפאלו ● יום כביסה ● גיהוץ ● אפיית לחם ● פיטום אווזים ● חלב ● בגדים ● אחותי שיינדי ורבקה ● יום רחצה (PDF)