יום ש', ז’ בכסלו תשע”ח
 
 
 
 
 
 
מה אנו צריכים לעשות בתור הכנה למינוי מלך המשיח שיבוא בזמן שיעלה רצון מלפני הקב"ה ● אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור ● איך נעשה אדם מלך או שאר מינוי ● אפשרויות המינוי: ע"י נביא בצירוף המלכת העם; ע"י הקב"ה בעצמו; ע"י אביו; ע"י כהן גדול וראש סנהדרין; מצאנו שהעם המליך בלי נביא; מינוי השופטים; ע"י שהציבור הורג אחד מן המועמדים ● מי ששלט בלי לשאול רשות מן העם רק בכח עצמו אין לו דין מלך ● מלכות החשמונאים ● בר כוכבא ● סיבת המינוי בגלל שמציל עשוק מיד עושקו ● הכנה בזמננו לביאת המשיח דרך מערכת בחירות ● השתדלות לכמות גדולה של שומרי תורה
21:19 (26/02/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור מבואר בגמרא שבאופן כללי גם אחרי מינוי של הקב"ה דרך נביא צריך הסכמת ציבור. והענין שלא מספיק המלכה ע"י נביא מבואר בחז"ל, ברכות (דף נה עמוד א): אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן? ענין ממנים פרנס על הציבור היינו בין פרנס תלמיד חכם לראש ישיבה ובין מלך, וכן ענין בנין משכן נכלל בכלל פרנס. בנין המשכן שנקרא פרנס מבואר להלן. ראש סנהדרין וכדומה שנקרא פרנס, ע' שבת (דף קיד עמוד א) ואמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור - זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה. מלך שנקרא פרנס ע' יומא (דף כב עמוד ב) אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. - ודילמא מדידהו? - אם כן מאי רבותא דמילתא? ספרי (דברים פרשת שופטים פיסקא קנז): דבר אחר שום תשים עליך מלך, מצות עשה. לא תוכל לתת עליך איש נכרי, מצות לא תעשה. איש נכרי, מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור. שופט בתקופת השופטים שהם הנהיגו הצבור וגם עשו מלחמות שנקרא פרנס ע' ראש השנה (דף כה עמוד א) בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו'. תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו - שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ירובעל - זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן, יפתח - כמשמעו. ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. אולם לא הבנתי למה בנין המשכן נקרא פרנס, האם אומן נקרא פרנס. וצריך לפרש שענין גדול כזה של כסף ורכוש עצום שצריך לדאוג ולנהל שהכל יעשה בצורה הנכונה ולא יעלם שום דבר, ומינוי כל האומנים כל אחד על מקומו הראוי, והכל יתנהג כשורה, וכן בנין המשכן שהוא יסוד של כל עם ישראל זה נקרא פרנס. איך נעשה אדם מלך או שאר מינוי פירוש המשנה לרמב"ם (מסכת כריתות פרק א): אלא שאם אירע סכסוך וקטטה בזרע דוד אי זה איש למנות אם פלוני או פלוני, והיתה אחר כך הסכמת הכל על אחד מהם, או שהלכו הרוב אחריו, או שמנוהו הסנהדרין או נביא או כהן גדול, או שהושגה המלכות לאחד מהן באיזה אופן שיהיה, הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי להפסיק הקטטה והמלחמה ולסלק המחלוקת וידעו ההמון שזה הוא משיח ה' שייראוהו, והראיה לכך אמרו בקרב ישראל אמרו בזמן שהשלום בישראל. כלומר שאז אין מלך בן מלך צריך משיחה, אבל בזמן מלחמה מושחין אותו, ואמרו מפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדניה, ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו. הרמב"ם כאן מנה ששה אופנים, איך יכול להיות מינוי מלך: א) הסכמת כולם. ב) הלכו אחריו הרוב. ג) מינוי ע"י סנהדרין. ד) מינוי ע"י נביא. ה) מינוי ע"י כהן גדול. ו) דרך אחרת. המקורות שלכתחילה צריך נביא ואם אין נביא יש דרכים אחרות דברים (פרק יז טו): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. רמב"ן (שם): וטעם אשר יבחר ה' א-להיך בו - על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי (שופטים קנז), שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו. מלך, ולא מלכה. אשר יבחר ה' א-להיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ונראה במקורות איך נעשו מלכים בחלק הדרכים האלו: מינוי ע"י נביא בצירוף המלכת העם (דוד המלך) דוד המלך נמשח מפי שמואל בזמן ששאול היה המלך בפועל, ואח"כ נמלך רק ע"י שבט יהודה, ושבע שנים אח"כ ע"י כל ישראל בהסכמת כולם. ואף שאח"כ היה לו גם מתנגדים אבל בשעת המשיחה ומינוי נראה שלא היה שם התנגדות. ומבואר בהמלכת דוד, שאף שנמשח ע"י שמואל הנביא, מ"מ לא נעשה מלך עד שעם ישראל הסכים עם מלכותו. מסכת מגילה (דף יד עמוד א): אביגיל - דכתיב והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר. בסתר ההר? מן ההר מיבעי ליה! אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים. נטלה דם והראתה לו. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? - אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה? - אמר לה: מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. - אמרה לו: עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם. והיינו שדוד חשב מכיון שהוא כבר נמשח למלך ע"י שמואל הנביא, אז יש לו דין מלך וממילא נבל הכרמלי שמרד בו נידון כמורד במלכות, ואז אביגיל אמרה לו, שעדיין לא יצא טבעך בעולם, וביאר בביאור הגר"א שהמטבע מונפק ע"י שאול ולא על ידך וממילא אין אתה מלך, והיינו שצריך שהציבור יבחר בך ויקבלו את המטבע שלך, ולא מספיק משיחה ע"י נביא. שולחן ערוך (חו"מ הלכות גזילה סימן שסט): שדין המלך דין; והוא שיהא מטבעו יוצא באותם הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתם שהוא אדוניהם והם לו עבדים, שאם לא כן הרי הוא כגזלן בעל זרוע. ביאור הגר"א (שם ס"ק ט): והוא כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה עדיין לא יצא כו'. והסיבה שגם אחרי מינוי ע"י נביא צריך המלכת העם, כיון שהנביא לא עושה אותו מלך בפועל רק זה מצות העם למנות את האיש הזה שהנביא קבע שיהא מלך ואם לא מינוהו אז עברו על פי הנביא אבל במציאות הוא אין לו דין מלך, כל זמן שהציבור לא מנוהו. עוד מינוי ע"י נביא (שאול המלך) שאול המלך, שנמלך ע"י שמואל. ויש לעיין אם גם שם הוצרכו להסכמת העם, ונראה שהיה שם שני פעמים הסכמת העם, ואח"כ עוד פעם שלישית הסכמת העם. פעם ראשון, שכל המלכת שאול ע"י שמואל היה ברצון העם שהרי העם ביקש משמואל שימנה להם מלך, וממילא המלכת שמואל הוא בעצם המלכת העם, רק הם קימו ציווי התורה שהנביא ימנה מלך. שמואל (א פרק י כג - כד) וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְקֹוָק כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: עוד מינוי ע"י נביא (ירבעם בן נבט) מלכים (א פרק יא ל - לב): וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דֹוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. אולם משמעות הדברים שנביא לא מספיק אלא צריך גם המלכת העם, ויותר מזה מצאנו שחז"ל היה להם ביקורת על עם ישראל שהמליכו את ירבעם, על אף שנעשה ע"י נביא. מדרש שמואל (פרשה יג ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם וגו' (שמואל א, ח' ז') תני רבי שמעון בן יוחי: אותי מאסו גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו. א"ל בשלשה דברים הן עתידין למאוס: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו בשלשתן? בימי רחבעם, הדא הוא דכתיב וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד (מלכים א, י"ב ט"ז) זו מלכות שמים, וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי (שם) זו מלכות בית דוד, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (שם) זה בנין בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הדא הוא דכתיב אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם (הושע ג' ה') זו מלכות שמים, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם (שם) זו מלכות בית דוד, וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (שם) זה בנין בית המקדש. וצריך לעיין למה נענשו. וראיתי ברד"ק תשובה על זה. הושע (פרק ח ד): הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי. וברד"ק (שם): הם המליכו - המליכו ירבעם ולא שאלו את פי ה' ואף על פי שמלכות ירבעם מהא-ל ית' היתה כמו שאמר לו אחיה השילוני, הם בעת שהמליכוהו לא שאלו את פי ה' ואחיה הנביא לא אמר להם להמליכו אלא אמר לירבעם מה שיהיה לו. ועוד כיון שראו שמנעם מלעלות לירושלים לפני ה' ועשה להם העגלים היה להם להסירו מהמלוכה, כי אחיה הנביא בתנאי אמר לו דבר המלוכה אם תעשה הישר בעיני השם, וכן מלכי ישראל האחרים לא היו ממליכים אותם על פי ה' זולתי יהוא בן נמשי. ובודאי בחז"ל הנ"ל של מדרש שמואל מבואר כתירוץ הראשון של הרד"ק שכבר בתחילת המינוי של ירבעם היה בו חטא שמאסו במלכות בית דוד שהרי הפסוק שהוזכר שם מה לנו חלק בדוד, מדובר לפני שעשה את העגלים. מינוי יהושע בן נון אולם לכאורה מצאנו שיהושע בן נון נמלך ע"י משה רבנו בציווי הקב"ה, ושם משמע לכאורה שלא הוצרכו הסכמת העם, ויש לומר ששאני משה רבנו שהוא בעצמו היה המלך וזה כמו שמלך ממליך את בנו שאין צריך הסכמת העם, או משום שכן קבע הקב"ה שא"צ לשאול את העם. אולם יש לעיין מאי שנא מבצלאל, ואולי שכיון שבגלל שהקב"ה ראה אצל בצלאל שמה שהקב"ה מסכים גם המה מסכימים לא הוצרך עוד לשאול את העם במינוי יהושע. ובכל זאת בסופו של דבר כל העם הסכים עם יהושע בן נון כמו שנאמר (יהושע פרק א טז - יח) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ. מינוי ע"י הקב"ה בעצמו (משה רבינו) משה רבינו נתמנה ע"י הקב"ה, אולם בכל זאת היתה כאן איזה חסרון. משיבת נפש (דברים פרק לג) וכשהמינוי הוא בדרך זה ובהסכמות הציבור אז יצליח ענייניו כי בהווה יקבלו דבריו ובכל דרכיו ידינוהו לכף זכות. וראה שאפילו משה רבינו ע"ה מאחר שלא נתמנה מן הציבור אף כי עשה להם הרבה טובות רצו לפרוק עולו מעל צווארן, באמרן כי תשתרר עלינו גם השתרר, שחשבו שלקח השררה לעצמו. וכן פירש"י על והביטו אחרי משה יש דורשין לגנאי שהיו מקפידים על שמנו ויופיו שהיו אומרים שמשלהם נטל, וכן איתא בפ' אילו מגלחין וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו על א"א, שנאמר ויקנאו למשה במחנה, שכל אחד קינא לאשתו ממשה עכ"ל הגמרא. וכן בכל דור ודור בעו"ה ראינו כשנתמנה רב על כת אחת מפני שהם תקיפים או רבים אותו הכת השניה יצדדו בכל הדרכים לפוגמו ולהשפילו ולהוציא לעז עליו כדי לפרוק עולו מעל צווארם, והגיעו למחלוקת עד שנחרבו בעו"ה כמה קהילות ומדינות. אולם כלל ישראל הסכים על זה כמו שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ורק אח"כ היו מורדים. מינוי ע"י אביו (שלמה המלך) שלמה המלך נתמנה ע"י אביו. מלכים (א פרק א יא - יג): וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע: וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה: לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ. ויש לעיין למה הרמב"ם לא הזכיר ברשימה שלו ששייך המלכת מלך ע"י אביו המלך כמו שמצאנו אצל דוד שהמליך את שלמה בחייו. וכן מצאנו ביהושפט המלך שהמליך את בנו יהורם בחייו. דברי הימים (ב פרק כא ג): וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר. מינוי ע"י כהן גדול וראש סנהדרין (יהואש המלך) מה שהוזכר ברמב"ם שניתן להמליך ע"י סנהדרין וכהן גדול מצאתי כעת רק ביהואש שנמלך ע"י יהוידע הכהן שהיה כהן גדול וגם ראש סנהדרין ע' רמב"ם (הקדמה ליד החזקה): ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. משנה שקלים (פרק ו): ששה לנדבה נדבה מה היו עושין בה לוקחין בה עולות הבשר לשם והעורות לכהנים זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול (ויקרא ה) אשם הוא אשום אשם לה' זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בו עולות הבשר לשם והעורות לכהנים נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים ואומר (מלכים ב יב) כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. מצאנו לפעמים שמשיחת הנביא פעל תיכף שנעשה מלך (יהוא בן נמשי) מלכים (ב פרק ט א): וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד: וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר: וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה. מלכים (שם יב): וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל: וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא. ואולי שם לא הוצרכו להמלכת העם מכיון שזה היה שעת הדחק גדול שלא היה שייך לשאול את העם שהיו הרבה עם המלך יהורם בן אחאב. אולם גם שם רואים שחלק של העם תיכף הסכים עם המלכת יהוא. מצאנו שהעם המליך בלי נביא (יהואחז המלך) מלכים (ב פרק כג פסוק ל): וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו. מינוי השופטים שהיו מנהיגי ישראל בהרבה שופטים לא ידוע איך נתמנו. ויש אשר כן כתוב בהם איך נתמנו, עיקר הדברים שהם הושיעו את ישראל ועי"ז נעשו מנהיגים ומה שהושיעו את ישראל היה בהתעוררות מן השמים. שופטים (פרק ב פסוק טז): וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. שופטים (פרק ג פסוק ט): וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. דבורה קיבלה נבואה, וכלל ישראל קיבל זה. גדעון נתמנה מפי הקב"ה בעצמו. יפתח נתמנה מפי יושבי גלעד. שמשון נתמנה מפי מלאך. עלי הכהן לא כתוב איך נתמנה. המלכה ע"י שהציבור הורג אחד מן המועמדים (המלך עמרי) מלכים (א פרק טז כא): אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי: וַיֶּחֱזַק הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי אֶת הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן גִּינַת וַיָּמָת תִּבְנִי וַיִּמְלֹךְ עָמְרִי. רש"י (שם כב): וימת תבני - כשנשא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו הרגו את תבני כשראו חשיבותו של עמרי. בסדר עולם. מי ששלט בלי לשאול רשות מן העם רק בכח עצמו אין לו דין מלך ירושלמי הוריות (פ"ג הל' ב): מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה, ומה טעמא [מלכים א כב י] ומלך ישראל ומלך יהודה וגו' בגורן כבגורן. א"ר יוסי בי רבי בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי, ומה טעם [מלכים ב י ל] בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. והכוונה שכל המלכים אחרי דורות של יהוא אין להם כלל דין מלך ע"פ תורה, מפני שכל המלכות שלהם נעשה ע"י כח, שהרגו את המלך הקודם ושלטו כך על הציבור. מלכות החשמונאים החשמונאים הראשונים לקחו המלכות ע"י לחימה נגד היונים והיה בזה הסכמת העם שהם היו סיבה לבטל מלכות הגוים, והבאים אחריהם ירשו את המלכות, עד שבעקבות סכסוך בין הבנים (אריסטובלוס והורקנוס בני ינאי המלך ע' ב"ק פ"ב:) הביאו את הרומאים לכאן והם לקחו אח"כ את השלטון. בר כוכבא הוא לקח השלטון ע"י לחימה נגד הרומאים והיה בזה הסכמת העם ורוב חכמי ישראל כמבואר ברמב"ם (הל' מלכים פרק יא הל' ג), ומעת שהיה נפילתו לא קם עוד מלכות בישראל עד הקמת המדינה. סיבת המינוי בגלל שמציל עשוק מיד עושקו מבואר בחז"ל שעיקר סיבה שאדם יתמנה פרנס משום שבא להציל עשוק מיד עשקו. משיבת נפש (שמות פרק ב יא): וירא בסבלתם. פרש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם. פי' להשגיח בטובת הציבור להציל עשוק מיד עשקו ולהשגיח בחסרון זולתו, כמו שתמצא במעשה המצרי ובשני עברים ניצים הכניס עצמו בסכנה בלתי שום קבלת הנאה הימנו. וארז"ל ממנין פרנס על הציבור מי שבא הצלה על ידו. וסופו מוכיח שנתמנה לרועה נאמן ואדון הנביאים כי לא נמצא כמותו אביר לב להציל עשוק מיד עשקו, כמו שתמצא במדין שהיה נכרי ונכנס להציל בנות יתרו והוא ראוי לגדולה בודאי. וכן כל ימי השופטים נתמנו ע"י סיבה זו. הכנה בזמננו לביאת המשיח דרך מערכת בחירות בענין משיח מצאנו בחז"ל שיבוא אליהו לבשר על משיח ולכאורה זה בלי לשאול את העם. מסכת עירובין (דף מג עמוד א): תא שמע: הריני נזיר ביום שבן דוד בא - מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול. אי אמרת בשלמא יש תחומין - היינו דבשבתות ובימים טובים מותר. אלא אי אמרת אין תחומין, בשבתות ובימים טובים אמאי מותר? - שאני התם, דאמר קרא הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו', והא לא אתא אליהו מאתמול. אולם הנהגת הגמרא לא מוכרח, ויכול לבוא גם דרך אחרת כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים פרק יב הלכה ד): וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם הֵיאַךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִים הֶן אֵצֶל הַנְּבִיאִים. גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵלָא לְפִי הֶכְרַע הַפְּסוּקִים; וּלְפִיכָּךְ יֵשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוִיַּת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִיקָר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסַּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת, וְלֹא יַאֲרִיךְ בְּדִבְרֵי מִדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן וְלֹא יְשִׂימֵם עִיקָר. ומבואר שיכול להיות הנהגה אחרת לגמרי. אפשרויות מינוי מלך בזמנינו וצריך לעיין מה יכול להיות ההנהגה הכי קרובה שיכולים לדון בזמננו על מינוי מלך, והנפ"מ הוא בחיוב השתדלות לכיון הזה, שאם זה הדרך הכי קרובה, צריך להשתדל לזה ואם זה רחוק, אין ענין לעשות השתדלות בכיוון הזה. הסכמת כולם. הלכו אחריו הרוב. מינוי ע"י סנהדרין. מינוי ע"י נביא. מינוי ע"י כהן גדול. מינוי ע"י האב. הסכמת כולם, זה ע"פ דרך הטבע בלתי אפשרי מכיון שיש כ"כ מחלוקות בתוך הציבור, רק דרך נס גלוי. מינוי ע"י סנהדרין, כעת לא שייך מכיון שאין סנהדרין, וכן אין הסכמה לכללות לעשות סנהדרין. מינוי ע"י נביא, לא שייך מכיון שאין לנו נביא. וגם אם יבוא נביא, מחיובים גדולי הדור לבדוק אותו אם הוא באמת נביא, וכעת לפי רוח העולם שלא מסכימים לדברים חדשים, היינו כל דבר שאין לנו מסורת רצופה, לא שייך להביא ראיה מי הוא נביא מכיון שאין הסכמה מי ראוי להיות זה שיבדוק את הנביא, ואין לנו מסורת רצופה איך בודקים נביא, וא"כ ממילא לא שייך כעת המלכת מלך ע"י נביא. מינוי ע"י כהן גדול, לא שייך, מכיון שאין כעת כהן גדול, ואין כאן מערכת שתמנה את הכהן גדול. מינוי ע"י מלך, האב שממנה את בנו לא שייך היום מכיון שאין היום מלך. וא"כ מכל אלו הדברים חסר כאן הבסיס למינוי מלך. והדבר יחיד שיש לנו עכ"פ את הבסיס הוא בחירת רוב העם, שנמצא בידנו מערכת בחירות, שמוסכמת על הציבור, ואף שזה לא לכל החיים, מ"מ לקצת זמן יש הנהגה, וזה יכול להיות הכנה למינוי מלך מבית דוד למינוי עולם אם יצליח כל מה שנאמר ברמב"ם (הל' מלכים פרק יא הל' ד). ובאמת מצאנו מקור לזה מחז"ל שהתיקון לבחירת מלך המשיח הוא ע"י תיקון לבחור מלך הנכון כמו שהובא לעיל, מדרש שמואל (פרשה יג ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם וגו' (שמואל א, ח' ז') תני רבי שמעון בן יוחי: אותי מאסו גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו. א"ל בשלשה דברים הן עתידין למאוס: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו בשלשתן? בימי רחבעם, הדא הוא דכתיב וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד (מלכים א, י"ב ט"ז) זו מלכות שמים, וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי (שם) זו מלכות בית דוד, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (שם) זה בנין בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הדא הוא דכתיב אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם (הושע ג' ה') זו מלכות שמים, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם (שם) זו מלכות בית דוד, וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (שם) זה בנין בית המקדש. והיינו שאז בזמן ירבעם היה להם הבחירה להמליך את רחבעם שהוא מבית דוד ומצד שני את ירבעם שאינו מבית דוד, והיו צריכים לבחור ברחבעם ובחרו בירבעם וזה היה מיאוס במלכות בית דוד, וזה צריך לתקן, וא"כ אם יהא נסיון לבחור באדם הראוי ובוחרים באדם שאינו ראוי, עוברים על רצון הקב"ה. ומכיון שאנו מצווים להתנהג על דרך הטבע. ולא לסמוך על הנס, וזה כולל גם שלא לעשות דברים שמופקעים לגמרי מן המציאות על דרך הטבע, ממילא הדבר הזה מחייב לתמוך במערכת הבחירות, ולא להתנגד עקרונית לבחירות, מכיון שגם הנבחר האמיתי שיתנהג על דרך התורה, לפי המצב כעת יבחר דרך מערכת הזו. השתדלות לכמות גדולה של שומרי תורה ומעבר לכך לא מספיק לתמוך באופן עקרוני בדרך הבחירות אלא צריך גם לראות שיהא כמות גדולה של שומרי תורה ומצוות כדי שניתן בכמות גדולה לבחור האדם הראוי, ולפעמים זה נבחר על חודו של קול. ואחד מן הדברים החשובים הוא שכל מי שיכול להוליד הרבה ילדים צריך לעשות זה, וזה נכלל במאמר חז"ל (נדה דף יג עמוד ב): א"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וכך היה בגאולה מצרים ע' סוטה (דף יא עמוד ב): דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים, ואמרו חז"ל שם שהצידקות שלהם היה שהרבו בילדים גם במצבים הכי קשים. ובודאי ענין של להרבות ילדים למי שיכול, הוא לא רק בשביל להשפיע על הבחירות אלא גם להרבה סיבות עקרוניות אחרות, ולכן בודאי יש מצוות להרבות בילדים גם מי שאינו תומך בבחירות, אבל גם חשבון הזה הוא לא מבוטל. ולהרבות ילדים למי שיוכל, כולל גם נישואין מוקדמים והיינו להשתדל שלא לאחר גיל עשרים, למי שניתן לו את האפשרות הזאת. וכן כולל לעשות הכל שהילדים ישמרו תורה ומצות, וכל מי שיוכל להשתדל בענין זה מקרב את הגאולה גם על דרך הטבע. ותורה ומצוות כולל לא רק חלקי תורה שהיו נהוגים עד עכשיו אלא גם מה שנתחדש אפשרות קיומו בדור הזה, וזה כולל תכלת; צבא ע"פ תורה היינו בלי בנות ושאר דברים אסורים, לאלו שאין לומדים; שמירת שביעית כהלכתו בלי היתר מכירה, וכבר הארכנו בזה בהרבה חיבורים ואין להאריך כאן. וממילא צריך להשתדל לחבר כל חלקי שומרי תורה אף שאינן בדעה אחת בכל ענינים, כי חיבור כל חלקי תורה מתקיים רק ע"י חיבור של חלקים שונים בישראל. וכן כלול להחזיר הרבה יהודים בתשובה, וזה כולל גם שמי שכבר שומר תורה ומצוות באופן עקרוני, ישמור גם שאר חלקי התורה שעדיין לא שומר. ועוד כלול בזה להשתדל להביא מה שיותר שומרי תורה מחו"ל לא"י, וזה יתן כח גדול לשומרי תורה כאן, וכל זה יעזור להקים ממשלה ע"פ תורה. בקיצור, כל ההשתדלות שעושים כדי להרבות יותר שומרי תורה ומצוות בא"י, צריך לעשות, וכל זה מקרב את הגאולה, ומקרב חלק ההשתדלות הטבעית בבחירת מלך שומר תורה ומצוות. הנסיון בשני מועמדים רחבעם וירבעם, והלימוד לזמננו במערכת הבחירות יש לעיין, למה היה קפידה על עם ישראל שבחרו בירבעם, משום שאינו מבית דוד ונחשב שמאסו במלכות דוד, הרי היה להם סיבה לכאורה מוצדקת משום שרצה להעמיס עליהם עול כספי, ע' מלכים (א פרק יב יב): וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ: וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. ואף שהיה הכל מן השמים, כמפורש במקרא שאחריו, (שם טו): וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט: וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. מ"מ נשמע מחז"ל שהם בכל זאת פשעו, שהרי מן הפסוק הזה למדים שמאסו במלכות דוד כמבואר במדרש שמואל המובא לעיל, והם לא ידעו שמן השמים ניתן המלכות לירבעם. ונשמע מכל זה, שמכיון שהקב"ה באופן עקרוני רוצה במלכות בית דוד וזה שהוא יותר מקושר עם הקב"ה, ממילא צריך לבחור בו על אף שמבחינת כלכלי נראה השני יותר טוב. ואפשר ללמוד מזה בזמננו, שיש גם בחירות לרשויות מקומיות, שאם יש שני מועמדים, אחד יותר מקושר עם הקב"ה, היינו בהנהגת הציבור, שרוצה לעשות תקנות בעיר לחזק את היהדות, והשני רחוק מהקב"ה שרוצה לעשות חורבנות ביהדות בתוך העיר, צריך לבחור בזה שרוצה לעשות תיקונים ביהדות, על אף שיש בזה איזה ריווח כלכלי במועמד שרוצה לעשות חורבנות. ועכ"פ נשמע, שבמערכת הבחירות שיש עכשיו, בין זה של הממשלה ובין זה של רשויות המקומיות, אז באמת אנו כעת כבר במצב של הכנה לבחירה של מלך מבית דוד שיהא בזמן שיעלה רצון מלפני ה', שהקב"ה מנסה אותנו ומכין אותנו להמצב ההוא אם אנו בוחרים בצורה הנכונה. נכתב בעה"י ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א,ט"ז אדר א' תשע"ד, עה"ק עמנואל ת"ו