| | האם פאה נכרית בשביל הבית או בשביל הרחוב? | פיאה נכרית ברחוב – כיסוי מוטעה ● שוק באשה ערוה ●
בענין כיסוי שער בבית ופיאה נכרית בחוץ ●
פיאה נכרית דומה לשער ולא למטפחת יפה ●
האיסור בבית אין לו מקור נאמן ●
כעת יוצא קילקול כפול בענין כיסוי שער ●
מסקנה לענין פיאה נכרית ●
חיוב קישוט בבית ● ובענין הפרת נדרים שמביא לידי
שלום בית | 10:27 (29/07/10) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד |
| פאה נכרית ברחוב – כיסוי מוטעה
בגמרא ובכל הראשונים מבואר באופן ברור שפאה נכרית הוא שימוש 'שער'
בשביל אשה שאין לה מספיק שער, ושימושו במקום שמותר לגלות השער, ולא שימוש 'כיסוי
שער' במקום שאסור לגלות השער, ואלו האחרונים שהתירו, בונים על פירוש תמוה בגמרא.
וכן השכל הבריא, בפרט בדורנו בשיפור הפאות, צועק ככרוכיא על השקר הגס
לומר שפאה נכרית משרתת לשם צניעות בתור כיסוי שער, וחוץ מזה יש בו חילול השם לקיים
מצוות התורה בצורה שקרית, וזה כמו 'היתר מכירה' שהיא מכירה של חוכא ואיטלולא, מלבד
החילול השם שבדבר.
שוק באשה ערוה, הכוונה חלק התחתון של הרגל
בכמה פסוקים וכן משנה מפורשת והרבה גמרות מפורשות ש'שוק' היינו חלק
התחתון של הרגל, מן הברך עד הקרסול, ואשה מחויבת לכסות אותו, ומי שכתב היפוך מזה,
הוא בגדר טועה בדבר משנה.
● ● ● ● ● ● ● ● ●
בענין כיסוי שער בבית ופאה נכרית בחוץ
הנה עיקר חיוב כיסוי שער אשה הוא כדי שלא תהא פרוצה לגבי אנשים אחרים,
וכמו שמבואר בגמרא (כתובות עב ע"ב) שעיקר החיוב הוא ברחוב ולא בבית, וכך כתוב
בתרומת הדשן (ס' י') מכח ראיה זו, שחיוב כיסוי שער אינו אלא משום פריצות הגברים,
וכן הוא מפורש בגמרא (סוף גיטין) שלמדים מן הפסוק כי מצא בה ערות דבר,
שמדבר באשה שמתנהגת בפריצות כלפי אנשים אחרים, וכן הוא בשו"ע אה"ע (ס'
כ"א סע' ב') שחיוב כיסוי ראש בשוק הוא תחת הכותרת להתרחק מעריות, ואינו ענין
להל' לבישת בגדים המבואר באו"ח (ס' ב'), וכן הוזכר חיוב כיסוי באה"ע (ס'
קט"ו) ששם מדבר בדיני פריצות מה שהיא מתקשרת בזה לאנשים אחרים ואינו ענין
להל' לבישת בגדים, וכ"כ ברא"ש (כתובות פ"ז הל' ט') שחיוב כיסוי הוא
משום חשד זנות וחציפות. וכן גם אצל הגוים היו נוהגות לכסות השער כדי שלא תתקשר עם
אחרים (סנהדרין נח ע"ב).
ומאידך לענין בעלה העיקר שתראה יפה שלא תתגנה עליו, וממילא בבית אין
חיוב מעיקר הדין, ומקור החילוק בין בעלה לאנשים אחרים הוא באיסור לא תחמוד אשת
רעך, ולא שייך לא תחמוד באשתו.
הנה בגמרא הוזכר כמה פעמים פאה נכרית, (שבת סד ע"ב, נזיר כח
ע"ב, ערכין ז ע"ב), אולם צריך לדעת מה התפקיד של פ"נ, האם זה משמשת
בתור שער, דהיינו לאשה שיש לה קרחת או שערות לבנות, או שער מועט והיא רוצה להוסיף
שערות וכדו' וכדי שיהא לה שערות יפות נותנת פ"נ, ומשרתת במקום שאין חיוב
לכסות כמו בבית מעיקר הדין, או בחצר שאין הרבה אנשים שמותר לגלות השער עכ"פ
חלקית, ואין זה כלל ענין לשים בתור כיסוי שער לשם צניעות, או שפ"נ משמשת בתור
כיסוי שער לשם צניעות, ומשמשת במקום שאסור לגלות שער עצמה.
הנה בכל הראשונים כתוב שמשמשת בתור שער עי' ערוך (ערך פאה) וז"ל (שבת
סד ע"ב) בכבול ובפאה נכרית בחצר (נזיר כח ע"ב) תנא קמא סבר
אפשר בפאה נכרית ורבי סבר איידי דזוהמא ליה, (ערכין ז ע"ב) אמר רבא
בפאה נכרית וכו' פ' אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימה על
ראשה שנראה כמו שהוא שער, הובא בר"ע מברטנורא שבת פ"ו מ"ה,
רש"י ערכין ז: דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שיער נשים נכריות
לשערן והוא פאה נכרית. מאירי (שבת סד ע"ב ד"ה ובכבול), חידושי
הר"ן (ד"ה יוצאת), רשב"א (שבת סה ע"ב ד"ה אמר אביי
בא"ד), והריטב"א הישנים (שם), וכן משמעות הרמב"ם (פי"ט מהל'
שבת הל' ז'), וכן בש"ע (סי' ש"ג סעי' יח), וכן הגר"א בשנות אליהו (שבת
פ"ו מ"ה).
הנה מקור של כל הראשונים שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי
שער, הוא מן הגמרא (נזיר כ"ח ע"ב) שכתוב שם שאשה שנדרה בנזירות ועבר
הזמן וכבר יכולה לשתות יין רק צריכה לגלח שערה, ועכשיו שמע הבעל הנזירות והוא רוצה
להפר הנזירות משום שטוען שאינה רוצה אשה מגולחת שמתגנה עליו, (הפרת נדרים שייך רק
אם מפריע להבעל), ויש דעה במשנה שאינו יכול להפר הנזירות משום שאפשר לאשה ללבוש
פ"נ, וממילא אין זה מפריע לו, ע"ש, ומי שסובר שיכול להפר, משום שיש קצת
זיעה מאשה אחרת וזה מפריע לו, אבל לא מצד המראה, וא"כ רואים שתפקיד פ"נ
משום שאין לה מספיק שערות עצמה, ולא משום כיסוי שער במקום שאסור לה לגלות שערה,
שהרי שם מה שהיא משתמשת בפ"נ זה רק משום שמגלחת שערה ולא משום כיסוי שער,
ואילו לא היתה מתגלחת לא היתה צריכה לפ"נ, וא"כ מדובר במקום שמותר לגלות
השער ותפקיד פ"נ לשימוש שער.
אולם רבי יהושע בועז שהוא בעל עין משפט ומסורת הש"ס, ושלטי
הגיבורים על הרי"ף (נקרא
ברמ"א (ס'
ע"ה סע' ב') בשם הגהת אלפסי החדשים, חי בתקופת הב"י והרמ"א) הביא
בעין משפט (שם) ראיה שפ"נ משמשת בתור כיסוי שער, וזה תמוה ביותר, שהרי שם
כתוב מפורש שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי שער. (וכבר כתוב שם בהגהות
שהבאר שבע דחה ראיה זו בשתי ידיים). וכן בשלטי גיבורים (שבת ברי"ף דף כט) כתב
שמשמשת בתור כיסוי שער, וכמה אחרונים אחריו העתיקו דבריו (רמ"א (ס' ע"ה
סע' ב') ומ"א ומ"ב (ס"ק טו)). ואולם הדבר תמוה ביותר שהרי מפורש
בגמר' (נזיר) שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי שער. (וכן מה שהביא
המ"א ראייה (מס' ש"ג ד' [צ"ל י"ד]) יוצאת בחוטי שער של חברתה,
צע"ג, דשם הרי איירי שגם שער עצמה מתגלית עמה כמו דאיתא שם, ובלבד שלא תצא
זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה, והטעם משום דמחייכא עלה, ועל כרחך איירי בשערות
היוצאות מחוץ לצמתן).
ויש בזה שתי נפקא מינות עיקריות, לקולא ולחומרא. ואבאר הדבר, שבמשנה (שבת
סד ע"ב) כתוב שיוצאה אשה בפ"נ בחצר, וחז"ל אמרו למה התירו זה, ולא
אסרו משום גזירה שמא תסיר זה ותראה לחברותיה ותבוא לידי הוצאה בשבת, כמו שגזרו על
שאר תכשיטין, ומתרצת הגמ', שכדי שלא תתגנה על בעלה הקילו.
ומוסיפה הגמרא, שיש עוד מקום שחז"ל חששו שלא תתגנה על בעלה,
לענין איפור של נדה (ויקרא טו) והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו, שלא תכחול
ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד, אם כן אתה מגנה על
בעלה, ונמצא בעלה מגרשה, אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה - בנדתה תהא עד שתבא במים.
הנה אם נפרש שפ"נ משמשת בתור שער, דהיינו לאשה שיש לה קרחת או
שער לבן או שער מועט, ושמה פ"נ כדי שיהא לה שער נאה או יותר שער ולא תתגנה על
בעלה, (כמו שמפרשים כל הראשונים), וא"כ למדים מזה שסתם אשה שיש לה שער נאה,
אין לה צורך בפאה נכרית, והטעם בזה כיון שמגלה את שערה, וא"כ המשנה מדברת
בחצר שאין שם רבים שמותר לגלות עכ"פ מקצת שערות, ולדעת כמה ראשונים גם כל
השערות, ע' בזה בגמרא (כתובת עב ע"ב) ובתוס' (שם), וכשתצא לרחוב מכסה זה
בצעיף כמו שמכסה גם שערות עצמה, וזה כוונת השנות אליהו (שבת פ"ו מ"ה).
וברמב"ם (סוטה פ"ג הל' ה') כתב שסתם אשה מכסה חלק משערותיה
בבית אבל לא כל השערות, וז"ל והיא עומדת ביניהם בלא רדיד ובלא מטפחת אלא
בבגדיה וכופח שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה וכן הוזכר מנהג זה בב"ח (אה"ע
ס' קט"ו ד"ה ומ"ש ודווקא), ובאחרונים שבאו אחריו, ע' בית שמואל (ס"ק
ט') וחלקת מחוקק (ס"ק ט').
וא"כ למדים מדין פ"נ, שחז"ל הקפידו שסתם אשה לא תכסה
בחצר כל השערות, שהרי רצו חז"ל שאם אין לה שערות יפות שלא נאסור שתשים
פ"נ, ומשמע מכל הראשונים שאם יש לה שערות יפות לא שמה פ"נ, וא"כ
יוצא שאדרבה יש קפידה בזה דוקא שתגלה חלקית השערות, שלא תתגנה על בעלה, ומי שמתגנה
על בעלה יכול לבא לידי מריבות שבסופו של דבר יכול לגרום גם לגט, ומי שמחמירה בזה
יכול לצאת קילקול גדול בענין גינוי על בעלה, וא"כ לפי כל הראשונים למדים מדין
זה של פ"נ, שיש כאן קולא בענין גילוי שער בחצר, ואם מפריע לבעל יש להקפיד שלא
להחמיר בזה (ואם אשה רצונה להחמיר שלא לגלות השער כלל בבית, שייך זה רק אם במקום
זה מכסה בפ"נ בבית, כדי שלא להתגנות על בעלה).
ומאידך אין כאן שום קולא להתיר פ"נ לשמש בתור כיסוי ראש במקום
שיש חיוב לכסות, וממילא ברשות הרבים שבודאי יש חיוב מדאורייתא לכסות הראש, הרי
פ"נ דינה כשער, (ויש עוד ראיה לזה מן המשנה בנזיר שפ"נ דינה כשער, ע'
לקמן).
אולם לדעת הש"ג והבאים אחריו שמפרשים שפ"נ משמשת בתור
'כיסוי שער', וא"כ מדברת המשנה במקום שאסורה לאשה לגלות השער, וע"י
הפ"נ הוא מקיימת מצות וחיוב כיסוי ראש, וא"כ למדים מזה קולא שפ"נ
יכול לשמש בתור כיסוי שער, ומאידך אין למדים מכאן שסתם אשה מגלה מקצת משערותיה
בחצר, שהרי כאן היא מראה רק הפ"נ ולא שערותיה.
הנה כל הפוסקים שהתירו פ"נ ברחוב, הם אלו אשר באו אחרי ובעקבות
רבי יהושע בועז בשלטי הגבורים, שפ"נ הוא כיסוי שער, אולם לא נמצא בראשונים
פירוש כזה, אלא כולם פה אחד מפרשים כמו הערוך וכהגמרא בנזיר שפ"נ הוא שער.
והסברה הפשוטה כמו שכתוב בגמ' ובראשונים, שהרי מה שהביא הפריצות, הוא
'מראה' השער ולא 'חומר' השער, וכן היום כל עניני פריצות העיתונים ומודעות וטלויזיה
נעשה ע"י מראה פריצות ואף שיודעים שמה שרואים הוא רק זכוכית או נייר, אין זה
משנה בהשפעה. ולכן גם פיאות סינטיטיות ב100% הם באיסור גילוי שער כי לא ה'חומר'
קובע אלא ה'מראה'.
ומדברי הראשונים למדים גם לקולא, שאין לתת הנהגה כללית לציבור שאשה
תכסה כל השערות בבית, שהרי חז"ל הקפידו שלא לגנות על בעלה, והזוהר ((נשא)
הובא במ"ב (ס' ע"ה ס"ק יד)), וקמחית (יומא מז ע"א) מדברים
באופן שאינו מפריע לבעל. ואלו האחרונים ז"ל שעשו הנהגה כללית (ע' מ"א (ס'
ע"ה ס"ק ד), וכן משמע קצת בדרכי משה (אה"ע ס' קט"ו ס"ק
ד')) והם למדו הגמרא כמו הש"ג. ולשיטתם צריכה האשה לכסות שערה בבית עכ"פ
בפ"נ כדי שלא תתגנה על בעלה, אולם הרבה לא נוהגות כך.
פאה נכרית דומה לשער ולא למטפחת יפה
ורואים גם מן הגמרא בנזיר שמטפחת יפה אינה משלים הנאת שער ורק
פ"נ משלים הנאת שער, שהרי מה שהבעל יכול להפר זה רק משום שאפשר לה בפ"נ
ולא משום שאפשר לה במטפחת יפה, וא"כ מוסיף לנו ללמוד משם גם לגבי לצאת בחוץ,
ששם אסור לצאת החוצה משום פריצות של אנשים אחרים, שפ"נ כשער ולא כמטפחת יפה.
הנה בזמן האחרון עצבו ושיפרו הרבה הפ"נ וכעת אין שום נפ"מ
ביופי בין שער לפ"נ והרבה פעמים הפ"נ יותר מושך, וכן מוסכם בכל העולם
שמיצרים פ"נ שזה לשימוש שער ולא לשימוש כיסוי שער, כי העיקר נעשה בשביל
הגויות שאין להם כלל ענין של כיסוי שער, ורק עושים להוספת יופי, רק היהודיות
החרדיות רוצות להשתמש בחפץ זה לשם צניעות לקיים בזה מצות התורה, אולם המציאות של
פ"נ היום מתנגד לזה. ויש בזה גם חילול השם עצום לקיים מצות התורה בצורה שקרית.
האיסור בבית אין לו מקור נאמן
המ"ב (ס' ע"ה בבה"ל ד"ה מחוץ שם בד"ה ודע)
הביא הסמ"ג בשם הירושלמי וכן הבית שמואל (אה"ע ס' קט"ו ס"ק ט')
שגם בחצרה וחדרה אסור לגלות השער, וזה צע"ג, שהב"ש הזכיר רק חצרה ולא
חדרה, והדבר מוכרח, שהרי מקור הב"ש הוא מן הירושלמי (כתובת פ"ז הל' ו'),
והירושלמי מסביר המשנה שכתוב יוצאה וראשה פרוע, שהכוונה שיוצאה לחצר
וק"ו למבוי וא"כ מוכרח שרק יוצאה אבל בבית לא שייך לקרות יוצאה,
ואפילו בחצרה כתוב שם בב"ש מפורש וברור שהאיסור הוא רק פרוע לגמרי אבל לא אם
מגולה קצת. וכן בב"ח מדבר בפריעת ראש ממש ולא כתב שצריך לכסות הכל. ואף שיש
מנהג מצד הרמב"ם (פ"ג מהל' סוטה הל' ה'), אבל לא לכסות הכל. וכן מה
שהובא ממנהג קמחית, כל זה מדובר באופן שלא מפריע לבעל.
הנה המ"ב (ס"ק י') כתב שלגבי איסור לקרות דברים שבקדושה
שאסור לקרות נגד שערות אשתו בבית, כיון שבחוץ דרכה לכסות, והביא בשם היד אפרים
שעשה פלפול כזה במ"א. והחפץ חיים (בספרו גדר עולם פ"ו) הרעיש עולמות על
זה, וטוען שזה גורם קלקול לגבי הברכות שהבעל מברך, אולם לא מצאתי מקור לזה, והרי
בזמן הגמרא לדעת הרבה ראשונים הלכו בגילוי ראש בבית, וכמו שהעיד התוס' (כתבות עב
ע"ב) בביאור הגמרא, ואיך עשו בקביעות בענין דברים שבקדושה, והמ"א איירי
בפשטות ברחוב או לגבי אנשים אחרים, אבל לבעלה בביתה כיון שמותר לגלות, נחשבת
כבתולה לענין זה.
וגם לפי המ"ב בענין זה, אם מגלה רק פחות מטפח, מותר לקרות כנגדה.
(אולם המ"ב שם הביא בשם השולחן שלמה שגם נתגלה קצת מהן אסור לבעלה לברך נגדה,
ומשמע אף פחות מטפח, ולא הבנתי כלל הרי זה מפורש בגמרא ובפוסקים שלגבי אשתו האיסור
הוא רק בטפח, ושער אינו יותר חמור אדרבה יותר קל שהותר בבתולה, וראיתי השולחן שלמה
בפנים, וזה ספר שאינו מביא מקורות וא"א לבנות עליו וצע"ג). וא"כ אם
נוהגות כמו שכתב ברמב"ם (הל' סוטה פ"ג הל' ה') שמכסה חלקית בבית ובכל
זאת מניחים מגולה פחות מטפח, מותר לקרות גם לפי סברת המ"ב שלבעלה אסור לקרות
נגד שער אשתו, ומיהו אדם אחר י"ל שצריך לסגור העיניים וזה מהני לכ"ע
בשער (מ"ב ס"ק ה') או החזרת מבטו (חזו"א ס' ט"ז ס"ק ז).
כעת יוצא קילקול כפול בענין כיסוי שער
רוב נשים שמחונכות כדרך חלק האחרונים מן הש"ג והמ"א ואילך,
(ולא כדעת כל הראשונים ע"פ המבואר בגמרא נזיר) בבית מקפידות לכסות כל הראש
ע"פ הזוהר במטפחת ובחוץ הולכות בפ"נ.
ועכשיו יוצא, שכיסוי ראש בפ"נ בחוץ היא פרוצה לגבי אחרים כי אין
הבדל בבחינת פריצות בין פ"נ לשער, ומאידך לגבי בעלה היא מתגנה עליו, כי דרך
כלל כשהיא באה לביתה מסירה הפ"נ ושמה מטפחת כי קשה לה ללכת כל היום
בפ"נ, ויוצא לפ"ז שכיסוי ראש היום משרתת לקלקול בכל מקום בין בחוץ ובין
בפנים, בפנים היא מתגנה על בעלה ובחוץ היא מתיפה לאחרים, ולפעמים הפאה יותר יפה
משערה, ונמצא הקלקול עוד יותר גדול מגילוי שער, והפוך ממה שהתורה ציותה.
וכן מצד הבעל, שרואה נשים אחרות ברחוב בפ"נ יפות או יותר גרוע
מזה, וכשמגיע לבית רואה אשתו במטפחת פשוטה וזה להיפוך גמור ממה שהתורה כיונה, וזה
גורם להרבה קלקולים, במחשבות לא טובות ובעיות בשלום בית, ולא שייך לקרות להנהגה זו
צניעות, ואיך מחנכים נשים שע"י דרך זו היא תכנס לגן עדן העליון ותזכה לבנים
צדיקים. ועוד, התורה כתבה פרשה שלמה של הפרת נדרים, ועיקרה שלא תקבל האשה על עצמה
איסורים וחומרות שמפריעים לבעל, וא"כ אין רשות לקבוע הנהגות של חומרות
שמפריעים לשלום בית.
הנה ע"י שהקפידו במוחלט גם ע"פ הזוהר, חשבו הנשים ואולי גם
קצת רבניות, שעיקר חיוב כיסוי ראש הוא לא כדי שלא תהא פרוצה לגבי אחרים ולא ענין
של הרחקה מעריות, אלא יש ענין של טומאה בשערות שלא תראה אפילו קורות ביתה, ובענין
זה מהני פ"נ, ואז חושבות שגם בחוץ מהני פאה נכרית ונשכח לגמרי מטרת חיוב
כיסוי שזה להרחקה מעריות. ויוצא הקלקול במה שעשו הנהגה קבועה להחמיר כמו הזוהר,
הביא לעקירה לגמרי מצות כיסוי ראש גם במקום שבאמת יש חיוב דאורייתא לכסות הראש, כי
שם מכסים בכיסוי שאינו עוזר כלום למטרה העיקרית להתרחק מן העריות. ואיך נאמר שיש
ענין לעשות חומרות שכתוצאה מכך נעקר כל הדין דאורייתא.
הנה אי אפשר להסביר לנשים שסיבת חיוב כיסוי הוא מצד פריצות הגברים,
בזמן שמסדרין את ההלכה בצורה כזו (שהיא לגמרי נגד המקורות) שכל כולו מראה נגד סברה
זו, וכל אשה יודעת שפ"נ אינה פחות יפה משער, ומכסים בבית במטפחת וברחוב
בפ"נ. ושוב אומרות להן 'תדעו שסיבת חיוב כיסוי הוא משום פריצות הגברים', וזה
סתירה גמורה למה שהם עצמם הנהיגו.
וכן ידוע שהחזון איש הקפיד לענין שביעית על אלו שחיפשו חומרות
בשביעית, שעי"ז עושים 'היתר מכירה' לעקור כל השביעית, וא"כ אין לנו כאן
לחפש חומרות ולאסור מה שמותר, שלא לעקור כל מצות כיסוי שער ולקיימו בצורה מזוייפת.
ומה שמותר בחצר לגלות עכ"פ מקצת שערות משמע שאף שיש קצת אנשים שם, ולא הרבה
שרק בהרבה אנשים הקפידו.
מסקנה לענין פאה נכרית
ויוצא מכל זה, שצריך להתנהג כדעת כל הראשונים לאסור פ"נ ברחוב,
בין טבעי ובין סינטיטי, ומאידך ראוי לבטל הנהגת חומרא של הזוהר, וכמו שביטל רבי
עקיבא חומרא שבאה לקלקול בשלום בית, דהיינו איסור איפור לנדה ורבי עקיבא התיר, וכן
חומרא זו הביא קלקול בשלום בית וגם קלקול בכל מצות כיסוי שע"י חומרא זו למדו
להצדיק היתר פ"נ ברחוב במקום שיש חיוב גמור לכסות, וכל כיסוי ראש נתהפך
לרועץ. אלא ראוי להתנהג שתגלה חלקית השער בבית כדי שלא תתגנה עליו, ועכ"פ
תשים פ"נ בבית, ובחוץ תכסה השער לגמרי במטפחת גמורה לא בפ"נ. וכך היא
מבינה שעיקר מטרות הכיסוי שלא תהא פרוצה לאנשים אחרים, ותתנהג בהתאם בכל הנהגותיה.
ומשמעות הגמרא כתובות (עב ע"ב) שבחצר מותר לגלות עכ"פ חלקית
השער גם אם יש אנשים יחידים, שלא אסרו רק בריבוי אנשים, וחז"ל לא חששו לאנשים
יחידים, משום שיש גם משקל נגדי שלא תתגנה על בעלה, וממילא הנהיגו הדין שבמקום
ציבורי צריכה לכסות הכל (חוץ משערות היוצאות חוץ לצמתן במקום שנהגו) ובמקום שאין
שם רבים א"צ לכסות הכל.
חיוב קישוט בבית
בפסוק כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה משמעות שבבית
מצוה לאשה להתקשט בפני בעלה, ואף שלקיים הפסוק כפשוטו, שתלבש מלבוש עם משבצות זהב,
הוא שייך בעיקר לעשירות, מ"מ גם עניות יש להן תכשיטים.
אולם אחד מן הבעיות היום שלא מתקשטות בבית, וזה גם קלקול, ובחז"ל
מבואר חיוב זה, ע' בגמרא (כתובות ד ע"ב) שאדם יכול לכוף את אשתו להתקשט, ואשה
שנדרה שלא להתקשט, הוא סיבה לגרש אותה (כתובות עב ע"ב), וכן אבא חלקיה הקפיד
על זה (תענית כג ע"א), וכן חז"ל שקדו שלא לאסור איפור בימי נידותה בגלל
זה, שלא תתגנה על בעלה, וכן יש דעה בגמרא אין אשה אלא לתכשיטי אשה (כתבות נט
ע"ב) והיינו להתקשט בפני בעלה, וזוכים לבנים תלמידי חכמים בגלל זה (ערובין ק
ע"ב) ובפרט באשת תלמיד חכם, ע' שבת (כ"ה ע"ב) ואשה מקושטת לתלמידי
חכמים, וע"ע אור החיים הקדוש על הפסוק (בראשית כט יח) ויאהב יעקב את רחל. וכן
רש"י כתב בענין יפת תואר, שתהא בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת. וגם זה צריך
תיקון בספרים בדיני צניעות, ולא לכתוב ספר חד צדדי. ואם לא משתמשין ביצר זה במקום
שניתן להשתמש בו, דהיינו בבית, הולך היצר במקום שאינו ראוי דהיינו בחוץ, ובענין זה
נאמר בתורה ואהבת את ה' א-לקיך בכל לבבך, ודרשו חז"ל בשני ייצריך.
וכן כל פרשת הפרת נדרים נאמרו כדי שלא להפריע שלום בית ואחד מן הדברים
הוא שאדם יכול להפר נזירות אשתו כדי שלא תהא מגלחת, ולא תתגנה עליו, ומ"ד
שאינו יכול להפר משום שאפשר בפאה נכרית, וא"כ רואים שהקפידה התורה שאשה תראה
שערותיה לבעלה בבית. או עכ"פ פאה נכרית.
בענין שוק באשה ערוה
בגמרא (ברכות כד ע"א) כתוב אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיה
מז) גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותיך וגם תראה חרפתך על כן
מחויבת לכסות השוק, ומבואר שגילוי שוק הוא פריצות וגם חרפה ובושה ללכת כך.
אולם מה זה שוק, אם זה למעלה מן הברך או למטה מן הברך. הנה הדברים
מפורשים בין בפסוקים בין במשנה ובין בגמרא ששוק באדם הוא חלק התחתון מן הברך עד
הקרסול, אף שבבהמה הוא יותר למעלה. (לענין חזה ושוק בשלמים) וממילא לא שייך כאן
לומר שיש איזה נפקא מינה בין לשון המקרא ללשון חז"ל שהרי בין בזה ובין בזה
מבואר ששוק הוא חלק התחתון מן הברך עד הקרסול.
בפסוקים מפורש, שהרי השוק באדם הוא לא הברך ולא הירך, לא הברך שנאמר (דברים
כח לה) על הברכיים ועל השוקיים, ולא הירך שנאמר (שופטים טו ח) ויך אותם
שוק על ירך אלא הוא חלק התחתון, וכן מפורש גם בדניאל (פרק ב לב) הוּא
צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי
וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ: (לג) שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי
מנהון מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל ומנהון וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף: וכך משמעות
הפסוק (שיר השירים פרק ה טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי
פָז, ודרך כלל העמוד נכנס לתוך האדן כשהאדן יותר רחב ממנו, וזה שייך רק על חלק
התחתון של הרגל שנכנס לתוך פרסות הרגליים.
וכן מפורש במשנה (אהלות פ"א מ"ח) ששוק באדם הוא החלק מן
הברך עד הקרסול: רמ"ח אברים באדם, ל' בפיסת הרגל, ו' בכל אצבע, י' בקרסול,
ב' בשוק, ה' בארכובא, א' בירך, וכן מפורש יבמות (קב ע"ב קג ע"א)
שחליצה כשר בשוק, אף שכשר רק למטה מן הברך כדאיתא במשנה (קא ע"א), וכן מבואר
בבכורות (מה ע"א), נזיר (נב ע"ב), מנחות (לג ע"א רש"י
ד"ה עבידא), נדה (נ"ח ע"א רש"י ד"ה עד מקום חבק), ורק
בבהמה הוא יותר למעלה, כמו שהוכיחו תוס' (מנחות לז ע"א ד"ה קיבורת).
אולם המ"ב (ס' ע"ה ס"ק ב') בשם הפמ"ג כתב ששוק
הוא מן הברך ולמעלה, ולמד זה מבהמה, ומזה יצא שחיוב כיסוי למטה מן הברך הוא רק מצד
המנהג, וממילא מקילים בגרביים ב40 דנייר, אולם באמת הוא חיוב גמור מצד הדין, וצריך
כיסוי ממש בלי שום חורים ומן הראוי היה לכסות בשמלה עד הקרסול, ורק מן הקרסול ולמטה
תלוי במנהג, ודברי המ"ב צע"ג. וכבר חלקו עליו, ע' בזה בבית ברוך של הרב
בנימין זילבר (שליט"א) [זצ"ל], וכן הרב ווזנר שליט"א, וכן החזו"א
(או"ח ס' ט"ז ס"ק ח') ערער עליו, וכל מה שרצה לתרץ אינו עולה יפה,
וא"א להכחיש כל הפסוקים והגמרות שמפורש ששוק באדם הוא חלק התחתון מן הברך עד
הקרסול.
וכן המ"ב מביא דברי החיי"א ופמ"ג, ובחיי"א מפורש
ששוק הוא חלק התחתון. חיי אדם (חלק א כלל ד): וכן פרסות רגליה במקום שדרך לילך
יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור.
וכן מפורש בראשונים על דיני ערוה בית יוסף (או"ח סימן עה): ומאי
איריא שוק עד שמצאתי להרשב"א (שם ד"ה והא) שכתב הא דרבי יצחק טפח
באשה ערוה ואוקימנא באשתו ולק"ש פירש הראב"ד דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה
ועלה קא אתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה ואף על
פי שאינו מקום צנוע באיש, וזה שייך רק בחלק התחתון שהרי חלק העליון גם באיש
הוא מקום מכוסה וכן מפורש בב"ח (שם): והרשב"א כתב על שם הראב"ד
דנקט שוק אף על פי שאינו מקום צנוע באיש הוה ערוה באשה וב"י מביאו
ולפע"ד נראה קרוב לפשט כדפרישית ועוד נראה עיקר דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש
כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל ואפילו באשת איש ליכא איסורא להסתכל
בהן דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור ולא דמי לאצבע קטנה
דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן וכל שכן פנים דיגיע לידי הרהור דאסור מה שאין כן שוק
שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא.
וכן ראיתי הרבה ספרים שטוענים זה על המ"ב וזה בגדר 'טועה בדבר משנה',
וא"א לסמוך עליו כלל בזה.
ואחד מן הדברים שגרם שקשה להוכיח הציבור על זה, משום שבהרבה בתי יעקב
יש תקנות של צניעות שאסור ללבוש בגדים ארוכים עד הקרסול, ואיסור זה שנעשה בשם
צניעות, הוא בעצם לאסור להתלבש בצניעות, ומה שטוענים שלא רוצים להיות דומה לחוגים
אחרים, הנה טענה זו אין בו ממש, שאין זה הגיוני לומר לבנות בית יעקב תהיו יותר
צנועות ע"י שתהיו יותר פרוצות, והרי רוב הבנות אינן רוצות ללבוש גרביים עבות,
וגם זה קשה בקיץ, וצריך לבטל גזירה זו אלא לדרוש ללכת בשמלות ארוכות עד הקרסול, או
עכ"פ ללכת בשמלות קרוב לקרסוליים וללבוש גרביים עבות שאינן דומות למראה בשר.
● ● ● ● ● ● ● ● ●
ויש להבהיר כאן, שכל מה שכתבנו, הוא לאשה שיש לה חיוב להתלבש
בצניעות. אולם מי שבא להתחתן ואינו מוצא אשה שמתנהגת בכל כללי הצניעות, בכל זאת
מותר להתחתן אתה, וזה מבואר בגמרא (סוטה כז ע"א) ישא אדם דומה ואל ישא בת
דומה, עי' רש"י (ד"ה ותסברא בא"ד) ואנן נמי כי אמרינן ישא
אדם זו ולא ישא זו, לאו לכתחילה אם ימצא אחרת, אלא מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא
זו ואל ישא זו. ומזה אפשר גם ללמוד, שא"א להביא ראיה מנשות גדולי ישראל
שלא נהגו כפי כל הכללים, כי לא היו בידם למחות ולא מצאו אחרת מחמת פירצה הכללית
ששורה בתוך הציבור. וידוע שהרבה גדולי ישראל שהתנגדו לפ"נ לא יכלו למחות
בנשיהם. וחששו לשלום בית ולא מחו. אולם אין זה פוטר למי שבידו למחות. ע' בזה עוד
במאמר הרקע
והמשמעות של הפסוק וברותי מכם המורדים והפושעים בי.
נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, ג' תמוז תשס"ו. מתוקן י"ח מנחם אב תש"ע.#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#פאה נכרית ברחוב – כיסוי מוטעה#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#בגמרא ובכל הראשונים מבואר באופן ברור שפאה נכרית הוא שימוש 'שער'
בשביל אשה שאין לה מספיק שער, ושימושו במקום שמותר לגלות השער, ולא שימוש 'כיסוי
שער' במקום שאסור לגלות השער, ואלו האחרונים שהתירו, בונים על פירוש תמוה בגמרא.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן השכל הבריא, בפרט בדורנו בשיפור הפאות, צועק ככרוכיא על השקר הגס
לומר שפאה נכרית משרתת לשם צניעות בתור כיסוי שער, וחוץ מזה יש בו חילול השם לקיים
מצוות התורה בצורה שקרית, וזה כמו 'היתר מכירה' שהיא מכירה של חוכא ואיטלולא, מלבד
החילול השם שבדבר.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font color="#000099" size="4"#_gt#שוק באשה ערוה, הכוונה חלק התחתון של הרגל#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#בכמה פסוקים וכן משנה מפורשת והרבה גמרות מפורשות ש'שוק' היינו חלק
התחתון של הרגל, מן הברך עד הקרסול, ואשה מחויבת לכסות אותו, ומי שכתב היפוך מזה,
הוא בגדר טועה בדבר משנה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif" size="4" color="#898989"#_gt##_lt#b#_gt#● ● ● ● ● ● ● ● ●#_lt#/b#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#b style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px;"#_gt##_lt#span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#בענין כיסוי שער בבית ופאה נכרית בחוץ #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה עיקר חיוב כיסוי שער אשה הוא כדי שלא תהא פרוצה לגבי אנשים אחרים,
וכמו שמבואר בגמרא (כתובות עב ע"ב) שעיקר החיוב הוא ברחוב ולא בבית, וכך כתוב
בתרומת הדשן (ס' י') מכח ראיה זו, שחיוב כיסוי שער אינו אלא משום פריצות הגברים,
וכן הוא מפורש בגמרא (סוף גיטין) שלמדים מן הפסוק #_lt#b#_gt#כי מצא בה ערות דבר#_lt#/b#_gt#,
שמדבר באשה שמתנהגת בפריצות כלפי אנשים אחרים, וכן הוא בשו"ע אה"ע (ס'
כ"א סע' ב') שחיוב כיסוי ראש בשוק הוא תחת הכותרת להתרחק מעריות, ואינו ענין
להל' לבישת בגדים המבואר באו"ח (ס' ב'), וכן הוזכר חיוב כיסוי באה"ע (ס'
קט"ו) ששם מדבר בדיני פריצות מה שהיא מתקשרת בזה לאנשים אחרים ואינו ענין
להל' לבישת בגדים, וכ"כ ברא"ש (כתובות פ"ז הל' ט') שחיוב כיסוי הוא
משום חשד זנות וחציפות. וכן גם אצל הגוים היו נוהגות לכסות השער כדי שלא תתקשר עם
אחרים (סנהדרין נח ע"ב).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ומאידך לענין בעלה העיקר שתראה יפה שלא תתגנה עליו, וממילא בבית אין
חיוב מעיקר הדין, ומקור החילוק בין בעלה לאנשים אחרים הוא באיסור #_lt#b#_gt#לא תחמוד אשת
רעך#_lt#/b#_gt#, ולא שייך לא תחמוד באשתו.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה בגמרא הוזכר כמה פעמים פאה נכרית, (שבת סד ע"ב, נזיר כח
ע"ב, ערכין ז ע"ב), אולם צריך לדעת מה התפקיד של פ"נ, האם זה משמשת
בתור שער, דהיינו לאשה שיש לה קרחת או שערות לבנות, או שער מועט והיא רוצה להוסיף
שערות וכדו' וכדי שיהא לה שערות יפות נותנת פ"נ, ומשרתת במקום שאין חיוב
לכסות כמו בבית מעיקר הדין, או בחצר שאין הרבה אנשים שמותר לגלות השער עכ"פ
חלקית, ואין זה כלל ענין לשים בתור כיסוי שער לשם צניעות, או שפ"נ משמשת בתור
כיסוי שער לשם צניעות, ומשמשת במקום שאסור לגלות שער עצמה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה בכל הראשונים כתוב שמשמשת בתור שער עי' ערוך (ערך פאה) וז"ל (שבת
סד ע"ב)#_lt#b#_gt# בכבול ובפאה נכרית בחצר #_lt#/b#_gt#(נזיר כח ע"ב)#_lt#b#_gt# תנא קמא סבר
אפשר בפאה נכרית ורבי סבר איידי דזוהמא ליה, #_lt#/b#_gt#(ערכין ז ע"ב)#_lt#b#_gt# אמר רבא
בפאה נכרית וכו' פ' אשה #_lt#u#_gt#שאין לה רוב שיער #_lt#/u#_gt#לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימה על
ראשה שנראה כמו שהוא שער,#_lt#/b#_gt# הובא בר"ע מברטנורא שבת פ"ו מ"ה,
רש"י ערכין ז#_sc# #_lt#b#_gt#דרגילות היו נשים #_lt#u#_gt#ששערן מועט#_lt#/u#_gt# לקשור שיער נשים נכריות
לשערן והוא פאה נכרית#_lt#/b#_gt#. מאירי (שבת סד ע"ב ד"ה ובכבול), חידושי
הר"ן (ד"ה יוצאת), רשב"א (שבת סה ע"ב ד"ה אמר אביי
בא"ד), והריטב"א הישנים (שם), וכן משמעות הרמב"ם (פי"ט מהל'
שבת הל' ז'), וכן בש"ע (סי' ש"ג סעי' יח), וכן הגר"א בשנות אליהו (שבת
פ"ו מ"ה).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה מקור של כל הראשונים שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי
שער, הוא מן הגמרא (נזיר כ"ח ע"ב) שכתוב שם שאשה שנדרה בנזירות ועבר
הזמן וכבר יכולה לשתות יין רק צריכה לגלח שערה, ועכשיו שמע הבעל הנזירות והוא רוצה
להפר הנזירות משום שטוען שאינה רוצה אשה מגולחת שמתגנה עליו, (הפרת נדרים שייך רק
אם מפריע להבעל), ויש דעה במשנה שאינו יכול להפר הנזירות משום שאפשר לאשה ללבוש
פ"נ, וממילא אין זה מפריע לו, ע"ש, ומי שסובר שיכול להפר, משום שיש קצת
זיעה מאשה אחרת וזה מפריע לו, אבל לא מצד המראה, וא"כ רואים שתפקיד פ"נ
משום שאין לה מספיק שערות עצמה, ולא משום כיסוי שער במקום שאסור לה לגלות שערה,
שהרי שם מה שהיא משתמשת בפ"נ זה רק משום שמגלחת שערה ולא משום כיסוי שער,
ואילו לא היתה מתגלחת לא היתה צריכה לפ"נ, וא"כ מדובר במקום שמותר לגלות
השער ותפקיד פ"נ לשימוש שער. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אולם רבי יהושע בועז שהוא בעל עין משפט ומסורת הש"ס, ושלטי
הגיבורים על הרי#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#"#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;="" mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#ף (נקרא
ברמ#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#"#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;="" mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#א (ס'
ע"ה סע' ב') בשם הגהת אלפסי החדשים, חי בתקופת הב"י והרמ#_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt#"#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;="" mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#א) הביא
בעין משפט (שם) ראיה שפ"נ משמשת בתור כיסוי שער, וזה תמוה ביותר, שהרי שם
כתוב מפורש שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי שער. (וכבר כתוב שם בהגהות
שהבאר שבע דחה ראיה זו בשתי ידיים). וכן בשלטי גיבורים (שבת ברי"ף דף כט) כתב
שמשמשת בתור כיסוי שער, וכמה אחרונים אחריו העתיקו דבריו (רמ"א (ס' ע"ה
סע' ב') ומ"א ומ"ב (ס"ק טו)). ואולם הדבר תמוה ביותר שהרי מפורש
בגמר' (נזיר) שפ"נ משמשת בתור שער ולא בתור כיסוי שער. (וכן מה שהביא
המ"א ראייה (מס' ש"ג ד' [צ"ל י"ד]) יוצאת בחוטי שער של חברתה,
צע"ג, דשם הרי איירי שגם שער עצמה מתגלית עמה כמו דאיתא שם, ובלבד שלא תצא
זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה, והטעם משום דמחייכא עלה, ועל כרחך איירי בשערות
היוצאות מחוץ לצמתן).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ויש בזה שתי נפקא מינות עיקריות, לקולא ולחומרא. ואבאר הדבר, שבמשנה (שבת
סד ע"ב) כתוב שיוצאה אשה בפ"נ בחצר, וחז"ל אמרו למה התירו זה, ולא
אסרו משום גזירה שמא תסיר זה ותראה לחברותיה ותבוא לידי הוצאה בשבת, כמו שגזרו על
שאר תכשיטין, ומתרצת הגמ', שכדי שלא תתגנה על בעלה הקילו.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ומוסיפה הגמרא, שיש עוד מקום שחז"ל חששו שלא תתגנה על בעלה,
לענין איפור של נדה (ויקרא טו)#_lt#b#_gt# והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו, שלא תכחול
ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד, אם כן אתה מגנה על
בעלה, ונמצא בעלה מגרשה, אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה - בנדתה תהא עד שתבא במים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה אם נפרש שפ"נ משמשת בתור שער, דהיינו לאשה שיש לה קרחת או
שער לבן או שער מועט, ושמה פ"נ כדי שיהא לה שער נאה או יותר שער ולא תתגנה על
בעלה, (כמו שמפרשים כל הראשונים), וא"כ למדים מזה שסתם אשה שיש לה שער נאה,
אין לה צורך בפאה נכרית, והטעם בזה כיון שמגלה את שערה, וא"כ המשנה מדברת
בחצר שאין שם רבים שמותר לגלות עכ"פ מקצת שערות, ולדעת כמה ראשונים גם כל
השערות, ע' בזה בגמרא (כתובת עב ע"ב) ובתוס' (שם), וכשתצא לרחוב מכסה זה
בצעיף כמו שמכסה גם שערות עצמה, וזה כוונת השנות אליהו (שבת פ"ו מ"ה).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וברמב"ם (סוטה פ"ג הל' ה') כתב שסתם אשה מכסה חלק משערותיה
בבית אבל לא כל השערות, וז"ל #_lt#b#_gt#והיא עומדת ביניהם בלא רדיד ובלא מטפחת אלא
בבגדיה וכופח שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה#_lt#/b#_gt# וכן הוזכר מנהג זה בב"ח (אה"ע
ס' קט"ו ד"ה ומ"ש ודווקא), ובאחרונים שבאו אחריו, ע' בית שמואל (ס"ק
ט') וחלקת מחוקק (ס"ק ט').#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וא"כ למדים מדין פ"נ, שחז"ל הקפידו שסתם אשה לא תכסה
בחצר כל השערות, שהרי רצו חז"ל שאם אין לה שערות יפות שלא נאסור שתשים
פ"נ, ומשמע מכל הראשונים שאם יש לה שערות יפות לא שמה פ"נ, וא"כ
יוצא שאדרבה יש קפידה בזה דוקא שתגלה חלקית השערות, שלא תתגנה על בעלה, ומי שמתגנה
על בעלה יכול לבא לידי מריבות שבסופו של דבר יכול לגרום גם לגט, ומי שמחמירה בזה
יכול לצאת קילקול גדול בענין גינוי על בעלה, וא"כ לפי כל הראשונים למדים מדין
זה של פ"נ, שיש כאן קולא בענין גילוי שער בחצר, ואם מפריע לבעל יש להקפיד שלא
להחמיר בזה (ואם אשה רצונה להחמיר שלא לגלות השער כלל בבית, שייך זה רק אם במקום
זה מכסה בפ"נ בבית, כדי שלא להתגנות על בעלה).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ומאידך אין כאן שום קולא להתיר פ"נ לשמש בתור כיסוי ראש במקום
שיש חיוב לכסות, וממילא ברשות הרבים שבודאי יש חיוב מדאורייתא לכסות הראש, הרי
פ"נ דינה כשער, (ויש עוד ראיה לזה מן המשנה בנזיר שפ"נ דינה כשער, ע'
לקמן).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אולם לדעת הש"ג והבאים אחריו שמפרשים שפ"נ משמשת בתור
'כיסוי שער', וא"כ מדברת המשנה במקום שאסורה לאשה לגלות השער, וע"י
הפ"נ הוא מקיימת מצות וחיוב כיסוי ראש, וא"כ למדים מזה קולא שפ"נ
יכול לשמש בתור כיסוי שער, ומאידך אין למדים מכאן שסתם אשה מגלה מקצת משערותיה
בחצר, שהרי כאן היא מראה רק הפ"נ ולא שערותיה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה כל הפוסקים שהתירו פ"נ ברחוב, הם אלו אשר באו אחרי ובעקבות
רבי יהושע בועז בשלטי הגבורים, שפ"נ הוא כיסוי שער, אולם לא נמצא בראשונים
פירוש כזה, אלא כולם פה אחד מפרשים כמו הערוך וכהגמרא בנזיר שפ"נ הוא שער.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#והסברה הפשוטה כמו שכתוב בגמ' ובראשונים, שהרי מה שהביא הפריצות, הוא
'מראה' השער ולא 'חומר' השער, וכן היום כל עניני פריצות העיתונים ומודעות וטלויזיה
נעשה ע"י מראה פריצות ואף שיודעים שמה שרואים הוא רק זכוכית או נייר, אין זה
משנה בהשפעה. ולכן גם פיאות סינטיטיות ב100% הם באיסור גילוי שער כי לא ה'חומר'
קובע אלא ה'מראה'.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ומדברי הראשונים למדים גם לקולא, שאין לתת הנהגה כללית לציבור שאשה
תכסה כל השערות בבית, שהרי חז"ל הקפידו שלא לגנות על בעלה, והזוהר ((נשא)
הובא במ"ב (ס' ע"ה ס"ק יד)), וקמחית (יומא מז ע"א) מדברים
באופן שאינו מפריע לבעל. ואלו האחרונים ז"ל שעשו הנהגה כללית (ע' מ"א (ס'
ע"ה ס"ק ד), וכן משמע קצת בדרכי משה (אה"ע ס' קט"ו ס"ק
ד')) והם למדו הגמרא כמו הש"ג. ולשיטתם צריכה האשה לכסות שערה בבית עכ"פ
בפ"נ כדי שלא תתגנה על בעלה, אולם הרבה לא נוהגות כך.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#פאה נכרית דומה לשער ולא למטפחת יפה#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ורואים גם מן הגמרא בנזיר שמטפחת יפה אינה משלים הנאת שער ורק
פ"נ משלים הנאת שער, שהרי מה שהבעל יכול להפר זה רק משום שאפשר לה בפ"נ
ולא משום שאפשר לה במטפחת יפה, וא"כ מוסיף לנו ללמוד משם גם לגבי לצאת בחוץ,
ששם אסור לצאת החוצה משום פריצות של אנשים אחרים, שפ"נ כשער ולא כמטפחת יפה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה בזמן האחרון עצבו ושיפרו הרבה הפ"נ וכעת אין שום נפ"מ
ביופי בין שער לפ"נ והרבה פעמים הפ"נ יותר מושך, וכן מוסכם בכל העולם
שמיצרים פ"נ שזה לשימוש שער ולא לשימוש כיסוי שער, כי העיקר נעשה בשביל
הגויות שאין להם כלל ענין של כיסוי שער, ורק עושים להוספת יופי, רק היהודיות
החרדיות רוצות להשתמש בחפץ זה לשם צניעות לקיים בזה מצות התורה, אולם המציאות של
פ"נ היום מתנגד לזה. ויש בזה גם חילול השם עצום לקיים מצות התורה בצורה שקרית.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#האיסור בבית אין לו מקור נאמן #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#המ"ב (ס' ע"ה בבה"ל ד"ה מחוץ שם בד"ה ודע)
הביא הסמ"ג בשם הירושלמי וכן הבית שמואל (אה"ע ס' קט"ו ס"ק ט')
שגם בחצרה וחדרה אסור לגלות השער, וזה צע"ג, שהב"ש הזכיר רק חצרה ולא
חדרה, והדבר מוכרח, שהרי מקור הב"ש הוא מן הירושלמי (כתובת פ"ז הל' ו'),
והירושלמי מסביר המשנה שכתוב #_lt#u#_gt#יוצאה#_lt#/u#_gt# וראשה פרוע, שהכוונה שיוצאה לחצר
וק"ו למבוי וא"כ מוכרח שרק #_lt#u#_gt#יוצאה#_lt#/u#_gt# אבל בבית לא שייך לקרות יוצאה,
ואפילו בחצרה כתוב שם בב"ש מפורש וברור שהאיסור הוא רק פרוע לגמרי אבל לא אם
מגולה קצת. וכן בב"ח מדבר בפריעת ראש ממש ולא כתב שצריך לכסות הכל. ואף שיש
מנהג מצד הרמב"ם (פ"ג מהל' סוטה הל' ה'), אבל לא לכסות הכל. וכן מה
שהובא ממנהג קמחית, כל זה מדובר באופן שלא מפריע לבעל.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה המ"ב (ס"ק י') כתב שלגבי איסור לקרות דברים שבקדושה
שאסור לקרות נגד שערות אשתו בבית, כיון שבחוץ דרכה לכסות, והביא בשם היד אפרים
שעשה פלפול כזה במ"א. והחפץ חיים (בספרו גדר עולם פ"ו) הרעיש עולמות על
זה, וטוען שזה גורם קלקול לגבי הברכות שהבעל מברך, אולם לא מצאתי מקור לזה, והרי
בזמן הגמרא לדעת הרבה ראשונים הלכו בגילוי ראש בבית, וכמו שהעיד התוס' (כתבות עב
ע"ב) בביאור הגמרא, ואיך עשו בקביעות בענין דברים שבקדושה, והמ"א איירי
בפשטות ברחוב או לגבי אנשים אחרים, אבל לבעלה בביתה כיון שמותר לגלות, נחשבת
כבתולה לענין זה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וגם לפי המ"ב בענין זה, אם מגלה רק פחות מטפח, מותר לקרות כנגדה.
(אולם המ"ב שם הביא בשם השולחן שלמה שגם נתגלה קצת מהן אסור לבעלה לברך נגדה,
ומשמע אף פחות מטפח, ולא הבנתי כלל הרי זה מפורש בגמרא ובפוסקים שלגבי אשתו האיסור
הוא רק בטפח, ושער אינו יותר חמור אדרבה יותר קל שהותר בבתולה, וראיתי השולחן שלמה
בפנים, וזה ספר שאינו מביא מקורות וא"א לבנות עליו וצע"ג). וא"כ אם
נוהגות כמו שכתב ברמב"ם (הל' סוטה פ"ג הל' ה') שמכסה חלקית בבית ובכל
זאת מניחים מגולה פחות מטפח, מותר לקרות גם לפי סברת המ"ב שלבעלה אסור לקרות
נגד שער אשתו, ומיהו אדם אחר י"ל שצריך לסגור העיניים וזה מהני לכ"ע
בשער (מ"ב ס"ק ה') או החזרת מבטו (חזו"א ס' ט"ז ס"ק ז).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#כעת יוצא קילקול כפול בענין כיסוי שער #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#רוב נשים שמחונכות כדרך חלק האחרונים מן הש"ג והמ"א ואילך,
(ולא כדעת כל הראשונים ע"פ המבואר בגמרא נזיר) בבית מקפידות לכסות כל הראש
ע"פ הזוהר במטפחת ובחוץ הולכות בפ"נ.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ועכשיו יוצא, שכיסוי ראש בפ"נ בחוץ היא פרוצה לגבי אחרים כי אין
הבדל בבחינת פריצות בין פ"נ לשער, ומאידך לגבי בעלה היא מתגנה עליו, כי דרך
כלל כשהיא באה לביתה מסירה הפ"נ ושמה מטפחת כי קשה לה ללכת כל היום
בפ"נ, ויוצא לפ"ז שכיסוי ראש היום משרתת לקלקול בכל מקום בין בחוץ ובין
בפנים, בפנים היא מתגנה על בעלה ובחוץ היא מתיפה לאחרים, ולפעמים הפאה יותר יפה
משערה, ונמצא הקלקול עוד יותר גדול מגילוי שער, והפוך ממה שהתורה ציותה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן מצד הבעל, שרואה נשים אחרות ברחוב בפ"נ יפות או יותר גרוע
מזה, וכשמגיע לבית רואה אשתו במטפחת פשוטה וזה להיפוך גמור ממה שהתורה כיונה, וזה
גורם להרבה קלקולים, במחשבות לא טובות ובעיות בשלום בית, ולא שייך לקרות להנהגה זו
צניעות, ואיך מחנכים נשים שע"י דרך זו היא תכנס לגן עדן העליון ותזכה לבנים
צדיקים. ועוד, התורה כתבה פרשה שלמה של הפרת נדרים, ועיקרה שלא תקבל האשה על עצמה
איסורים וחומרות שמפריעים לבעל, וא"כ אין רשות לקבוע הנהגות של חומרות
שמפריעים לשלום בית.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה ע"י שהקפידו במוחלט גם ע"פ הזוהר, חשבו הנשים ואולי גם
קצת רבניות, שעיקר חיוב כיסוי ראש הוא לא כדי שלא תהא פרוצה לגבי אחרים ולא ענין
של הרחקה מעריות, אלא יש ענין של טומאה בשערות שלא תראה אפילו קורות ביתה, ובענין
זה מהני פ"נ, ואז חושבות שגם בחוץ מהני פאה נכרית ונשכח לגמרי מטרת חיוב
כיסוי שזה להרחקה מעריות. ויוצא הקלקול במה שעשו הנהגה קבועה להחמיר כמו הזוהר,
הביא לעקירה לגמרי מצות כיסוי ראש גם במקום שבאמת יש חיוב דאורייתא לכסות הראש, כי
שם מכסים בכיסוי שאינו עוזר כלום למטרה העיקרית להתרחק מן העריות. ואיך נאמר שיש
ענין לעשות חומרות שכתוצאה מכך נעקר כל הדין דאורייתא.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#הנה אי אפשר להסביר לנשים שסיבת חיוב כיסוי הוא מצד פריצות הגברים,
בזמן שמסדרין את ההלכה בצורה כזו (שהיא לגמרי נגד המקורות) שכל כולו מראה נגד סברה
זו, וכל אשה יודעת שפ"נ אינה פחות יפה משער, ומכסים בבית במטפחת וברחוב
בפ"נ. ושוב אומרות להן 'תדעו שסיבת חיוב כיסוי הוא משום פריצות הגברים', וזה
סתירה גמורה למה שהם עצמם הנהיגו.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן ידוע שהחזון איש הקפיד לענין שביעית על אלו שחיפשו חומרות
בשביעית, שעי"ז עושים 'היתר מכירה' לעקור כל השביעית, וא"כ אין לנו כאן
לחפש חומרות ולאסור מה שמותר, שלא לעקור כל מצות כיסוי שער ולקיימו בצורה מזוייפת.
ומה שמותר בחצר לגלות עכ"פ מקצת שערות משמע שאף שיש קצת אנשים שם, ולא הרבה
שרק בהרבה אנשים הקפידו.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#מסקנה לענין פאה נכרית#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ויוצא מכל זה, שצריך להתנהג כדעת כל הראשונים לאסור פ"נ ברחוב,
בין טבעי ובין סינטיטי, ומאידך ראוי לבטל הנהגת חומרא של הזוהר, וכמו שביטל רבי
עקיבא חומרא שבאה לקלקול בשלום בית, דהיינו איסור איפור לנדה ורבי עקיבא התיר, וכן
חומרא זו הביא קלקול בשלום בית וגם קלקול בכל מצות כיסוי שע"י חומרא זו למדו
להצדיק היתר פ"נ ברחוב במקום שיש חיוב גמור לכסות, וכל כיסוי ראש נתהפך
לרועץ. אלא ראוי להתנהג שתגלה חלקית השער בבית כדי שלא תתגנה עליו, ועכ"פ
תשים פ"נ בבית, ובחוץ תכסה השער לגמרי במטפחת גמורה לא בפ"נ. וכך היא
מבינה שעיקר מטרות הכיסוי שלא תהא פרוצה לאנשים אחרים, ותתנהג בהתאם בכל הנהגותיה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ומשמעות הגמרא כתובות (עב ע"ב) שבחצר מותר לגלות עכ"פ חלקית
השער גם אם יש אנשים יחידים, שלא אסרו רק בריבוי אנשים, וחז"ל לא חששו לאנשים
יחידים, משום שיש גם משקל נגדי שלא תתגנה על בעלה, וממילא הנהיגו הדין שבמקום
ציבורי צריכה לכסות הכל (חוץ משערות היוצאות חוץ לצמתן במקום שנהגו) ובמקום שאין
שם רבים א"צ לכסות הכל.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#חיוב קישוט בבית#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#בפסוק #_lt#b#_gt#כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה#_lt#/b#_gt# משמעות שבבית
מצוה לאשה להתקשט בפני בעלה, ואף שלקיים הפסוק כפשוטו, שתלבש מלבוש עם משבצות זהב,
הוא שייך בעיקר לעשירות, מ"מ גם עניות יש להן תכשיטים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אולם אחד מן הבעיות היום שלא מתקשטות בבית, וזה גם קלקול, ובחז"ל
מבואר חיוב זה, ע' בגמרא (כתובות ד ע"ב) שאדם יכול לכוף את אשתו להתקשט, ואשה
שנדרה שלא להתקשט, הוא סיבה לגרש אותה (כתובות עב ע"ב), וכן אבא חלקיה הקפיד
על זה (תענית כג ע"א), וכן חז"ל שקדו שלא לאסור איפור בימי נידותה בגלל
זה, שלא תתגנה על בעלה, וכן יש דעה בגמרא אין אשה אלא לתכשיטי אשה (כתבות נט
ע"ב) והיינו להתקשט בפני בעלה, וזוכים לבנים תלמידי חכמים בגלל זה (ערובין ק
ע"ב) ובפרט באשת תלמיד חכם, ע' שבת (כ"ה ע"ב) ואשה מקושטת לתלמידי
חכמים, וע"ע אור החיים הקדוש על הפסוק (בראשית כט יח) ויאהב יעקב את רחל. וכן
רש"י כתב בענין יפת תואר, שתהא בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת. וגם זה צריך
תיקון בספרים בדיני צניעות, ולא לכתוב ספר חד צדדי. ואם לא משתמשין ביצר זה במקום
שניתן להשתמש בו, דהיינו בבית, הולך היצר במקום שאינו ראוי דהיינו בחוץ, ובענין זה
נאמר בתורה #_lt#b#_gt#ואהבת את ה' א-לקיך בכל לבבך#_lt#/b#_gt#, ודרשו חז"ל בשני ייצריך.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן כל פרשת הפרת נדרים נאמרו כדי שלא להפריע שלום בית ואחד מן הדברים
הוא שאדם יכול להפר נזירות אשתו כדי שלא תהא מגלחת, ולא תתגנה עליו, ומ"ד
שאינו יכול להפר משום שאפשר בפאה נכרית, וא"כ רואים שהקפידה התורה שאשה תראה
שערותיה לבעלה בבית. או עכ"פ פאה נכרית.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#בענין שוק באשה ערוה#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#בגמרא (ברכות כד ע"א) כתוב #_lt#b#_gt#אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר #_lt#/b#_gt#(ישעיה
מז)#_lt#b#_gt# גלי שוק עברי נהרות#_lt#/b#_gt# #_lt#b#_gt#וכתיב תגל ערותיך וגם תראה חרפתך #_lt#/b#_gt#על כן
מחויבת לכסות השוק, ומבואר שגילוי שוק הוא פריצות וגם חרפה ובושה ללכת כך.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אולם מה זה שוק, אם זה למעלה מן הברך או למטה מן הברך. הנה הדברים
מפורשים בין בפסוקים בין במשנה ובין בגמרא ששוק באדם הוא חלק התחתון מן הברך עד
הקרסול, אף שבבהמה הוא יותר למעלה. (לענין חזה ושוק בשלמים) וממילא לא שייך כאן
לומר שיש איזה נפקא מינה בין לשון המקרא ללשון חז"ל שהרי בין בזה ובין בזה
מבואר ששוק הוא חלק התחתון מן הברך עד הקרסול.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#בפסוקים מפורש, שהרי השוק באדם הוא לא הברך ולא הירך, לא הברך שנאמר (דברים
כח לה) #_lt#b#_gt#על הברכיים ועל השוקיים#_lt#/b#_gt#, ולא הירך שנאמר (שופטים טו ח) #_lt#b#_gt#ויך אותם
שוק על ירך#_lt#/b#_gt# אלא הוא חלק התחתון, וכן מפורש גם בדניאל (פרק ב לב) #_lt#b#_gt#הוּא
צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי#_lt#u#_gt#
וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ#_lt#/u#_gt##_sc# #_lt#/b#_gt#(לג)#_lt#b#_gt# #_lt#u#_gt#שָׁקוֹהִי#_lt#/u#_gt# דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי
מנהון מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל ומנהון וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף#_sc# #_lt#/b#_gt#וכך#_lt#b#_gt# #_lt#/b#_gt#משמעות
הפסוק (שיר השירים פרק ה טו)#_lt#b#_gt# שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי
פָז, #_lt#/b#_gt#ודרך כלל העמוד נכנס לתוך האדן כשהאדן יותר רחב ממנו, וזה שייך רק על חלק
התחתון של הרגל שנכנס לתוך פרסות הרגליים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן מפורש במשנה (אהלות פ"א מ"ח) ששוק באדם הוא החלק מן
הברך עד הקרסול#_sc# #_lt#b#_gt#רמ"ח אברים באדם, ל' בפיסת הרגל, ו' בכל אצבע, י' בקרסול,
ב' בשוק, ה' בארכובא, א' בירך#_lt#/b#_gt#, וכן מפורש יבמות (קב ע"ב קג ע"א)
שחליצה כשר בשוק, אף שכשר רק למטה מן הברך כדאיתא במשנה (קא ע"א), וכן מבואר
בבכורות (מה ע"א), נזיר (נב ע"ב), מנחות (לג ע"א רש"י
ד"ה עבידא), נדה (נ"ח ע"א רש"י ד"ה עד מקום חבק), ורק
בבהמה הוא יותר למעלה, כמו שהוכיחו תוס' (מנחות לז ע"א ד"ה קיבורת).#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#אולם המ"ב (ס' ע"ה ס"ק ב') בשם הפמ"ג כתב ששוק
הוא מן הברך ולמעלה, ולמד זה מבהמה, ומזה יצא שחיוב כיסוי למטה מן הברך הוא רק מצד
המנהג, וממילא מקילים בגרביים ב40 דנייר, אולם באמת הוא חיוב גמור מצד הדין, וצריך
כיסוי ממש בלי שום חורים ומן הראוי היה לכסות בשמלה עד הקרסול, ורק מן הקרסול ולמטה
תלוי במנהג, ודברי המ"ב צע"ג. וכבר חלקו עליו, ע' בזה בבית ברוך של הרב
בנימין זילבר (שליט"א) [זצ"ל], וכן הרב ווזנר שליט"א, וכן החזו"א
(או"ח ס' ט"ז ס"ק ח') ערער עליו, וכל מה שרצה לתרץ אינו עולה יפה,
וא"א להכחיש כל הפסוקים והגמרות שמפורש ששוק באדם הוא חלק התחתון מן הברך עד
הקרסול.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן המ"ב מביא דברי החיי"א ופמ"ג, ובחיי"א מפורש
ששוק הוא חלק התחתון. חיי אדם (חלק א כלל ד)#_sc# #_lt#b#_gt#וכן פרסות רגליה במקום שדרך לילך
יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן מפורש בראשונים על דיני ערוה בית יוסף (או"ח סימן עה)#_sc# #_lt#b#_gt#ומאי
איריא שוק עד שמצאתי להרשב"א #_lt#/b#_gt#(שם ד"ה והא)#_lt#b#_gt# שכתב הא דרבי יצחק טפח
באשה ערוה ואוקימנא באשתו ולק"ש פירש הראב"ד דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה
ועלה קא אתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה ואף על
פי שאינו מקום צנוע באיש, #_lt#/b#_gt#וזה שייך רק בחלק התחתון שהרי חלק העליון גם באיש
הוא מקום מכוסה וכן מפורש בב"ח (שם)#_sc# #_lt#b#_gt#והרשב"א כתב על שם הראב"ד
דנקט שוק אף על פי שאינו מקום צנוע באיש הוה ערוה באשה וב"י מביאו
ולפע"ד נראה קרוב לפשט כדפרישית ועוד נראה עיקר דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש
כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל ואפילו באשת איש ליכא איסורא להסתכל
בהן דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור ולא דמי לאצבע קטנה
דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן וכל שכן פנים דיגיע לידי הרהור דאסור מה שאין כן שוק
שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#וכן ראיתי הרבה ספרים שטוענים זה על המ"ב וזה בגדר 'טועה בדבר משנה',
וא"א לסמוך עליו כלל בזה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt#ואחד מן הדברים שגרם שקשה להוכיח הציבור על זה, משום שבהרבה בתי יעקב
יש תקנות של צניעות שאסור ללבוש בגדים ארוכים עד הקרסול, ואיסור זה שנעשה בשם
צניעות, הוא בעצם לאסור להתלבש בצניעות, ומה שטוענים שלא רוצים להיות דומה לחוגים
אחרים, הנה טענה זו אין בו ממש, שאין זה הגיוני לומר לבנות בית יעקב תהיו יותר
צנועות ע"י שתהיו יותר פרוצות, והרי רוב הבנות אינן רוצות ללבוש גרביים עבות,
וגם זה קשה בקיץ, וצריך לבטל גזירה זו אלא לדרוש ללכת בשמלות ארוכות עד הקרסול, או
עכ"פ ללכת בשמלות קרוב לקרסוליים וללבוש גרביים עבות שאינן דומות למראה בשר.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family#_sc#calibri;mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#="" calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#="" minor-bidi"=""#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#span dir="LTR"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif" size="4" color="#898989"#_gt##_lt#b#_gt#● ● ● ● ● ● ● ● ●#_lt#/b#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#div#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif" size="4" color="#898989"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt##_lt#b#_gt#ויש להבהיר כאן#_lt#/b#_gt#, שכל מה שכתבנו, הוא לאשה שיש לה חיוב להתלבש
בצניעות. אולם מי שבא להתחתן ואינו מוצא אשה שמתנהגת בכל כללי הצניעות, בכל זאת
מותר להתחתן אתה, וזה מבואר בגמרא (סוטה כז ע"א) #_lt#b#_gt#ישא אדם דומה ואל ישא בת
דומה,#_lt#/b#_gt# עי' רש"י (ד"ה ותסברא בא"ד) #_lt#b#_gt#ואנן נמי כי אמרינן ישא
אדם זו ולא ישא זו, לאו לכתחילה אם ימצא אחרת, אלא מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא
זו ואל ישא זו.#_lt#/b#_gt# ומזה אפשר גם ללמוד, שא"א להביא ראיה מנשות גדולי ישראל
שלא נהגו כפי כל הכללים, כי לא היו בידם למחות ולא מצאו אחרת מחמת פירצה הכללית
ששורה בתוך הציבור. וידוע שהרבה גדולי ישראל שהתנגדו לפ"נ לא יכלו למחות
בנשיהם. וחששו לשלום בית ולא מחו. אולם אין זה פוטר למי שבידו למחות. ע' בזה עוד
במאמר #_lt#/span#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=581208&kw=%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%9B%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc#" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family#_sc#calibri;="" mso-ascii-theme-font#_sc#minor-latin;mso-hansi-font-family#_sc#calibri;mso-hansi-theme-font#_sc#="" minor-latin;mso-bidi-font-family#_sc#arial;mso-bidi-theme-font#_sc#minor-bidi"=""#_gt#הרקע
והמשמעות של הפסוק וברותי מכם המורדים והפושעים בי#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/a#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt#.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-family#_sc# Arial, sans-serif;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#i style="text-align#_sc# center;"#_gt#נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, ג' תמוז תשס"ו. מתוקן י"ח מנחם אב תש"ע.#_lt#/i#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#i style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/i#_gt##_lt#/p#_gt#
|
|
1 |
 |
|
01-02-11, 20:30:33 |
|
|
חזק ואמץ
|
|
תגובה לאותו אחד שמגיב ומצוטט פוסקים שמתירים פאה נוכרית:
זה שיש לך את הספר לקט שכחה ופאה במחשב זה לא אומר שאתה גאון עולם
מה גם כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [רובם ככולם מהדור האחרון] הטענה העקרית שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל! ועוד מה הטענה וכי אתה מטיל מום בחופשי הפאה? שומו שמים ותרעד ארץ!
אכן ידידי לא אני מטיל אלא גדולי עולם בנגלה ובנסתר ראשונים ואחרונים שהם לא כמה עשרות בודדות אלא מאות פוסקים שאסרו פאה ועוד בזמנם שהיה קש ותבן! וגם הרבנים שכתבתה בזמנינו [חוץ מהרב מאשש (שאישתו חבשה כיסוי ראש!!)] לא מתירים פאות מסולסלות ויפות! כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [עזוב שיש צטוטים מרבנים ללא מקור וסילוף דיברהם] הטענה שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל!
אולי מי שמטיל מול בקודשים זה אלה שכתבו שכיסוי ראש לא מכסה הכל וכי אתה מטיל מום באימותינו שהלכו עם כיסוי ראש? והטענה שכיסוי לא מכסה הכל היא טענת "יצר הרע נטו" זה טענה זולה מאוד שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל [וכן עשו ועושות גדולי הרבנים (החוטאים?)]! ומה גם מי אמר שמותר לסלק מורה שבאה עם מטפחת לסמינר אה? זה כתוב בספרים ? תראה לי ספר אחד שכתוב לסלק מורה ? תפסיקו לעבוד על הדור
אתה בכל פורום מנסה להצדיק תפאה אתה מביא ציטוטים שלא קשורים בכלל להיתר. נו אז מה אם אתה מצטט אחרונים על שו"ע (סימן עד) ומצטט את רש"י על הגמרא, וכי זה ראייה להתיר? לפחות אל תראה את ברותך ברבים! ועוד אתה לוקח חצאי תשובות מפוסקים ומוכיח שכן פסק? וכל הראיות מהגמרא והרמ"א והאחרונים הסובבים עליו אינם ראיות כמעיין היטב ויראה שהרמא הביא דין זה רק לגבי ק"ש ולא כתב כן בהלכות אבן העזר ששם הנושא, וכן כתב בחסד לאלפים. וכן כל הראיות מהגר"א והכה"ח ועוד פוסקים אחרונים שדנו בדברי הרמ"א אין מהם שום ראיה לרשות הרבים אלא רק בחצר ותפסיק לסלף דברים כנס לשו"ת "יביע אומר" ותראה את האמת ולא את השקר שאתה מסלף בדברי האחרונים וכבר השיב על דברך אחת לאחת בספר "פאה נוכרית"
וגם תראה הרבה מלשון הפוסקים שרק ניסו להביא צד זכות להולכים בפאה כמו שכתב במשנה ברורה בעצמו. ומה גם שחכמי ספרד מעולם לא הלכו עם פאות רק בדור האחרון!
והמספחת הזאת נכנסה לחכמי ספרד רק בדור האחרון עם המודות החדשות שבאו מאירופה! וגם הרב מאשש שאתה מרבה לצטוטו בכל אתר, אישתו בעצמה הלכה עם מטפחת ולא פאה...וזה יוכיח שמנהג הקדום היה מטפחת עד הדור האחרון אשר לא ידע את יוסף, וחדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם!
http://www.youtube.com/watch?v=EQV0qKUsxXM&NR=1 הרב עובדיה
http://www.youtube.com/watch?v=JKyib2SZOuo&feature=related הרב אלישיב (נראה אותך מסלף את דבריו)
הטענה העקרית של המתירים היא שכיסוי לא מכסה הכל. רואים היום שהיא טענת "יצר הרע נטו" שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל. וכן עשו ועושות גדולי הרבנים מדורי דורות (החוטאים?)! ולא סתם אמר הרב אלישיב שגדולי הרבנים נפלו בזה וגם נשים צדקניות נפלו בפח הזה (תשמע תקישור ותראה).
מה עדיף להיתלות בטעם סרק "של לא מכסה את הכל" או ללכת כמו אימותינו מדורי דורות ולא לטיל בהם מום? ומי כתב שצריך שיכסה הכל ושלא תראה שערה אחת חס ושלום ארצה, פריצות איומה ונוראה (שלטענתם דינה כדין הערווה. אולם הפאה המשוקצת הזה אינה ערווה??)
מי אמר? כמובן הזוהר הקדוש אמר, פתאום נתפסים על דברי הזוהר הקדוש שמחמיר בדבר! אז הזוהר מחמיר, פתאום נהייתים לי מחמירים קבליסטים? וכי כל דבר אתם נוהגים על פי הזוהר [בטוח שלא] איזה צביעות יש לכם - שצועקת לשמים!
ולמה בבית אותם נשים שמות כיסוי ראש (שאסור לדידכו) הרי הזוהר מחמיר בדבר לא? אתם יכולים לעבוד על עצמכם בלבד ולא על בורא עולם! ומה גם רוב האברכים רוצים שנשותיהם יראו כמו דוגמניות ולא מעניין אותם ההלכה זה רק חבל להאיחז בו! ואני לא מפחד להגיד כך ברבים!
למה בפאה נוכרית לא מחמירים? הרי החפץ חיים סיים "וטוב להחמיר"...מה קרה פתאום לא מחמירים הרי זה איסור דאורייתא של פרצות והחטאת הרבים...אבל בשמיטה שזה מדרבנן צועקים והופכים עולמות! הרי כולם מודים שמטפחת שמכסה הכל עדיפה מפאה! אלא מוכח מפה שכל תורתם כדואג האדומי משפה ולחוץ בלבד ואתם רק מנסים להאחז באיזה רבנים שהתירו כי אתם מחפשים את הפריצות הזאת!
וכל בר דעת יודיע היום שזה מתחיל מהפאה ומגיע לבגדים צרים וצמודים..אולי 3% עומדים בגדר ההלכתי של הפאה (לפי המתירים כמובן) ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא שכן חכם רואה את הנולד ואי אפשר להתכחש למציאות שברחוב בעונותינו הרבים.
כל אישה יראת שמים שרוצה יכולה לכסות תראש כדת וכדין במטפחת שלא יראה שערה חוץ לראשה ולהרוויח אלפי פוסקים שאסרו נחרצות פאה נוכרית וגם להחמיר כמו הזוהר (פתאום נהיו מקובלים)!!
לא תחששו למאות פוסקים שאוסרים? איפה יראת שמים שלכם?
והנה מקצת האוסרים [ולא כמו שסילף בעל שכחה ופאה ושלוחיו באינטרנט את דברי הפוסקים וציטט אותם ללא הקשר]
1) הנה הגאון הרב יששכר בער איילנבורג זצ"ל (חי לפני כ- 400 שנים) הוא מראשוני ומגדולי הפוסקים המזדרזים לעמוד בפרץ, ומפיו לפידים יהלוכו כנגד הפאה הנכרית, וכנגד המתירים הוא צועק בזה הלשון: "רחמנא לצלן מהאי דעתא". (שו"ת באר שבע, סימן י"ח, עמ'' צ"ג).
2) דעת הגאון רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך זצ"ל: "ירושלמי כתובות פרק ז'' הלכה ו'': "א"ר יוחנן בקפלטין שלה אין בה משום יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי סתום יש בה משום, יוצאה וראשה פרוע": פירש מוסף הערוך: "קפלטין – (ירושלמי כתובות פרק ז'') היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע, פירוש בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית". ולפי פירושו נמצא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. (ספר הערוך, ערן קפלטין). [הערת עניינית: פעמים מספר תמצא לפוסקים (כגון שו"ת יבי"א, ספר מנוחת אהבה ועוד) שמנו את ר'' נתן בעל הערוך כאוסר, וכוונתם לדעת רבינו בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך הנ"ל, והסיבה לכך היא משום שבספרי הערוך הישנים קשה מאוד לדעת מי הוא הכותב, בעל הערוך רבי נתן או רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך ולכן רבים התבלבלו בזה, ובספרים החדשים ב"ה מסודר כראוי עם ההבדל בין הכתב של הערוך למוסף הערוך. וכן ראיתי להגר"מ הלוי זצ"ל בעמ"ח מנוחת אהבה שבספרו ברכת ה'' ח"א תיקן ונקט "מוסף הערוך". (ולכן במקומות שכתבו הפוסקים את ר'' נתן בעל הערוך למעשה צ"ל בדבריהם שכוונתם לבעל מוסף הערוך].
3) הגאון הרב יוסף בן עזרא זצ"ל (מחכמי סלוניקי) בעל "משא מלך" כותב: "ויש בזה מקצת נשים שלוקחות משי שחור ומשימים בפדחתם להתייפות ואפילו בזה רע עלי המעשה וכו''". (משא מלך ח"ז, חקירה ט''?). [ומכל שכן שאם אוסר בזה שאוסר גם בפאה נכרית שעשויה כשערות של ממש, וכפי שלמד שו"ת הרי בשמים].
4) והנה כתב הגאון רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בכנסת הגדולה (אחה"ז סימן כא'', אות ה''), וז"ל : "[אחרי דברי ''שלטי הגיבורים''] – "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהרר"ש יאודה קאצינלבויגן ז"ל שמחה על קדקד סברא זו והאריך הדבר והעלה לאסור". ע"כ.
וראיתי לרבים מהפוסקים שהביאו את בעל הכנסת גדולה כאוסר, ובניהם הגאון החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ש"ג סעיף קטן ב''). והפני יצחק אבולעפיא (ח"ו אהע"ז סימן ו''). והגאון בעל השדי חמד (אסיפת דינים מערכה ד'' אות ג''). וכן כתב הגאון בעל דברי חיים מצאנז (ח"ב יו"ד סימן נ"ט). ושו"ת הרי בשמים (סימן ל"ו). והמהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א'' סימן א''), וכן כתב הגאון בעל וישב יוסף (יו"ד סימן ב'' דף ט"ו עוד ב''). ומרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יבי"א חלק ה'' (אהע"ז סימן ה''). ועוד.
וראיתי להגאון בעל השדי חמד שהסביר באר היטב את דעת הכנסת הגדולה, ולפי זה תתורץ טענת אלו המנסים להכניס בפיו להכנסת הגדולה כאילו הוא התיר חלילה. מסביר השדי חמד שאמנם לא מביא הגאון בעל הכנסת הגדולה את דברי הב"ש שם, אך בסימן כ"א אות ה'' (ששם עיקר דין פריעת ראש) הוא מביא את הש"ג וכותב שרב אחד בשו"ת באר שבע מחה על קדקד סברא זו והעלה לאסור, ולכן משמע שהכנסת גדולה סבר שאף להתיר פאה נכרית אין לסמוך על דברי הש"ג דנקטינן כהרב באר שבע שחלק עליו, אך מכל מקום אפשר לסמוך על דברי הש"ג לעניין שלא להפסידה כתובתה.
ועוד שלא נמצא פוסק אחד שהביא את הגאון בעל הכנסת הגדולה כמתיר פאה נכרית ברשות הרבים ח"ו.
לסיכום: רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בעל כנסת הגדולה אוסר את לבישת הפאה הנכרית.
5)הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל (מחכמי אשכנז, חי לפני כ – 300 שנים) כותב כך: "ראיתי אחרי רואי שחשב להסתייע גם כן ממה שכתוב בשבת שיוצאה אשה בפאה נכרית לחצר גם מסוגיות אחרות, והנה הכל הבל ורעות רוח. וכל מה שהרבה בחבילות ראיות אין בהם ממש והם עזר כנגדו, ולא אאריך בכך כי הדברים מבוארים למעיין. מה גם שמצאתי (אחר שזכיתי עוד לסגל ספרים) שקדמני בזה גדול הדור, הו"ד בספר באר שבע, אכן דבריי אלה שכתבתי בילדותי, מספיקים ומאירים למסתכל בהם בעין יפה וברורים כשמש נגדי בלי שום גמגום ופקפוק בעולם". ע"כ. [שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ז''. ועוד עיין שם בסימן ח''. ובספרו מור וקציעה או"ח סימן ע"ה. ובפירושו למשניות "לחם השמים" פ"ו מ"ה דשבת]. 6) דעת הגאון רבי אליהו מוילנא (הגר"א) זצ"ל) – והנה בפירושו למשניות (שנות אליהו שבת פ"ו מ"ה): "יוצאה אשה בחוטי שער כו''. ובפאה נכרית: פירוש, שאין לה שיער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתראה בעל שער". וביאר הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל: "לאפוקי ממה שכתב בספר ש"ג על הרי"ף ללמוד מכאן היתר לנשים נשואות וכו'' לזה כתב רבנו (הגר"א שכאן מיירי שהן מכוסות בצעיף וכו''".
מזה שכתב הגר"א זצ"ל שהפאה מכובה תחת צעיף מוכח שהוא סובר שאין שום אפשרות שהפאה תהיה מגולה ברשות הרבים, ולכן מכריח שמדובר בפאה מכוסה תחת הצעיף. ומה עוד שהמבאר הרה"ג המקובל ר'' נפתלי הירץ הלוי צז"ל פירש כך את דברי הגאון מוילנא שכל מה שכתב הגאון בא לאפוקי הש"ג.
ויש שרצו לטעון שהגר"א כתב את הדברים האלו רק כפירוש למשניות, אבל להלכה הובאה דעתו "בביאור הגר"א" לשו"ע, ששם מביא הגר"א את דברי המג"א ולא העיר על דבריו ומזה מוכח שהגר"א מסכים עם הרמ"א והמג"א.
וצריך לבאר שמה שכתב בביאוריו לאו"ח (סימן ע"ה), אינו אלא כמראה מקום ולא סבירא ליה הכי לדינא, וכמו שכתב "בעליות אליהו" (דט"ז ע"ב), שמצינו כמה דברים שכתב הגר"א בביאוריו, ודעתו והנהגתו כל בתר איפכא, ומשום שלא נתכוון בביאורו אלא לציין מקום הדברים ותא לא. (ועיין ילקו"י אוצר דינים לאשה, סימן ל"ז, ס"ק יא'', עמ'' שסג''). וכן הביאו מרן הגר"ע יוסף שליט"א כאוסר לצאת בפאה נכרית (יבי"א ח"ה, אהע"ז ס'' ה''). ע"ש.
לסיכום: דעתו של דעת הגאון רבי אליהו מוילנא היא לאסור, ולא חזר בו והתיר בביאוריו אל הראה את המקום בלבד כדרכו בקודש.
7) הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (מחכמי פולין, חי לפני כ- 200 שנים), כתב כך: "ואדרבא מן המשנה הנ"ל מוכח דפאה נכרית אסור דאם לא כן מה ראיה דראשה פרוע דילמא הוי שיער נכרית דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה אם הוי שער שלה או של אחרת וכו'' ובעל כרחך דגם פאה נכרית אסור"". ע"כ. (בספרו קנאת סופרים דף כד'' ע"ב תשובה ע"ב. ועוד עיין בשו"ת שנות חיים סימן שט"ז).
8) הגאון רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל בעל "הפחד יצחק" (רבו של הרמח"ל) כותב כך: "פאה נכרית לנשים נשואות שקורין קרינא"ל או "פירוקינו" והשגות מהרר"י קצינעלינבויגן נגד המתיר והוכיח בראיות ברורות שאין להתיר הפאה נכרית לנשים נשואות אלא מכובה תחת השכבה וכו''. (פחד יצחק, אות פ'').
9) הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בעל מים רבים, וז"ל: "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהר"ר יהודא קאצינלבויגן שמחה על קדקד סברא זו והאריך הרבה והעלה לאיסור. וראיתי שהרב המאסף שם באות ז'' כתב שרע עליו המעשה שראה מקצת נשים שלוקחים משי שחור ומשימים בפדחתם כדי להתייפות וכו''. (מים רבים חאהע"ז ס'' ל'').
10) הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל (אביו של ר'' יו"ט אלגאזי) כתב כתב: "שער באשה ערווה אפילו שער חברתה בכלל זה – באר שבע". (קהלת יעקב, מענה לשון ח"ג, אות רמ'').
11)הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) זצ"ל, וז"ל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה. ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו'', נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה". ע"כ. (ברכי יוסף או"ח ס'' שג'' סק"ב).
ובמחזיק ברכה או"ח סימן עה'' כתב: "עיין מה שכתב הרב מג"א (ס"ק ה'') ועיין מה שכתב בשו"ת שאלה יעב"ץ ח"ב סימן ז'' וסימן ח'') ואני בעניי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף דנעלם מהרב שאילת יעב"ץ סימן ט'' דברי הש"ג והרב באר שבע עיין שם בסימן שג''. ובתשובה הנזכר דאחר כך התנצל (הגאון יעב"ץ) דלא היו בידו הספרים הנזכרים בעת שכתב תשובתו בסימן ט'' ועיין מה שכתב בספרו מר וקציעה". ע"כ.
ואומנם היו שרצו דווקא למצוא היתר בדרי החיד"א זצ"ל להתיר... ומה לנו להאריך בדברים הלא החיד"א כותב במפורש לאסור לצאת בפאה נכרית ברשות הרבים בברכי יוסף דלעיל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה". ואח"כ כתב: "ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו'', נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה".
וכן ראיתי להגאון שדי חמד (אסיפת דינים, מערכה ד'' אות ג'') שמנה את רב חיד"א בין האוסרים, וכן הגאון מהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א'', סימן ו''). והגאון בעל הפני יצחק אבולעפיא (ח"ו אה"ע ו'').
לסיכום: אם כן מוכח שדעתו של הגאון החיד"א זצ"ל היא לאסור את לבישת הפאה הנכרית ברשות הרבים.
12) הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ'' זצ"ל בעל ההפלאה ובית דינו: "וגם ראוי להוכיח ולהודיע גדול המכשלה אשר זה כמה שנים שיצא הכרוז בבהכ"נ מפני כבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה בצירוף שני בתי דינים יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפאה נכרית וכו''. (הובא בספר בנו הגאון ר'' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד'').
13) הגאון רבי יעקב משולם אורנשטיין זצ"ל בעל ישועות יעקב, כותב במפורש שלעניין פריצותא אין שום חילוק בין "דיוצאה וראשה פרוע", לבין האשה שהולכת עם פאה נכרית, בין משערות גופה או משער נכרית. ולמסקנה הוא מגיע שיש איסור דאורייתא בפיאה נכרית. ע"ש. (ישועות יעקב או"ח, סימן עה'').
14) הגאון רבי משה סופר בעל החתם סופר זצ"ל, כך כתב: "המעיין בספר באר שבע בפנים יראה כי סוף דבריו נכונים והמה בשם הגאון מוה"י קצינלבויגן והוא הוסיף ראיה מנדרים (ל'' ע"ב) גבי שחורי ראש, וכן העלה מהר"י יעבץ לאסור וכו'', אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור כדאיתה בפרק המדיר". (הגהותיו לשו"ע או"ח סי'' ע"ה על מג"א סק"ה).
וכן כתב בצוואתו: "השמרו לכן וכו'' ומכל שכן שתזהרו מדעת נשים רעות שמוציאות אפילו שערה אחת חוץ וגם אפילו בפאה נכרית אני אוסר עליכם באיסור גמור. (נדפס בספר לב העברי. ובסוף הספר "איש האלוקים" על החת"ס).
14) הגאון רבי נח חיים צבי זצ"ל בעל עצי אלמוגים, מעין החכמה ועצי ארזים, כתב כך: "[אחרי שהביא דברי הש"ג וסתר ראיותיו] – "וטעה בזה טעות גדול דלדבריו תקשי וכו'', לכן נראה לי פשוט דאסור לאשה נשואה להתקשט בפאה נכרית, והמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין". (עצי ארזים על אהע"ז סי'' כא'' סק"ב).
15) הגאון רבי אלעזר פלעקלס בעל תשובה מאהבה – כותב במפורש שלפי דעת כל הפוסקים "בחדא מחתא ולא פליגי" (כלשונו) דאסור, ולשיטתו אפילו בעל השלטי גיבורים לא מצא סמך היתר לדבר. (תשובה מאהבה ח"א סימן מח'').
16) רבי יהודה אסאד זצ"ל – כותב שלדעתו יש בזה גם איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ע"ש. (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו).
17) הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" (נכד הישועות יעקב) – כותב מפורש שמלבד איסור של לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, יש בזה גם עניין של פריצות. ע"ש. (הובא בספר ישועות יעקב, אהע"ז סי'' כא'').
18) הגאון רבי משה בעל הפרדס בינה, וז"ל: "לעשות פארוקען הוא איסור גמור מכמה טעמים שנראות כפרועי ראש וכו'' כולם אוסרים ואם כן מאן ספין וחשיב לחלוק עליהם". (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג'').
19) הגאון רבי משלם זלמן הכהן (מהרז"ך) זצ"ל אב"ד פיורדא (תלמיד התומים), והגאון ר'' וולאף המבורג בעל שו"ת שמלת בנימין זצ"ל: "...אין היתר לדברי הכל דאסור לצאת בפאה נכרית". [שער הזקנים (לתלמידו, הגאון ר'' וואלף המבורג) ח"א דף מג'').
20) הגאון רבי אברהם פאלג''י זצ"ל, וז"ל: "... ויתמרמר האדם ויבכה האיש אשר נגע יראת אלוקים בקרבו מראות ברע אשר על הארץ, דפשתה המספחת בערי אדום להיות יוצאות הנשים בפאה נכרית, כי הוא עוון פלילי!". (ברך את אברהם, סדר בחוקותי דרוש ב'').
21) הגאון ר'' אברהם תאומים זצ"ל (נכדו ותלמידו של הגאון מליסא) – פוסק להלכה ולמעשה שפאה נכרית זה איסור מדאורייתא. (שו"ת חסד לאברהם, מהד"ת אהע"ז סימן פז'').
22) הגאון האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצנאז זצ"ל, כתב כך: "בוודאי אסור לצאת בפאה נכרית והוא דת יהודית". (דברי חיים ח"ב, יו"ד סימן נט'').
ובחלק א'' יו"ד סימן ל'' כתב: "בעוונותינו הרבים מקרוב נשתרבב מהנהג הזה מן האפיקורסים וכו'' והאיסור במקומו עומד והעובר לוקה מהתורה. ולכן מדין תורתנו הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים".
23) הגאון רבי אריה ליביש הורוויץ'' זצ"ל – פוסק להלכה מופרשות בשם "כל חכמי דורינו" (כלשונו) שאסור לנשים לשאת על ראשן פאה נכרית. (שו"ת הרי בשמים סימן לו'').
24) הגאון רבי יצחק דב הלוי במברגר זצ"ל בעל שו"ת יד הלוי, כותב: "מכיוון שגדולי הפוסקים אוסרים וכמו שכתב הבאר שבע וכו'', פשיטא ופשיטא שאחר הוראת גדולים אלו אין לנו להקל". (שו"ת יד הלוי סימן קכד'').
24) הגאון רבי שלום מרדכי הכהן בעל שו"ת מהרש"ם זצ"ל – לאחר שכותב שרוב הפוסקים מסכימים לאסור פאה נכרית, מוסיף שלדעתו אסור אפילו לומר קריאת שמע וברכת המזון כנגד אשה המלובשת פאה נכרית". (בספרו דעת תורה, ע"ה, סעיף ב'').
25) הגאון רבי מנחם מנדל מליובויטש בעל הצמח צדק זצ"ל: "וקצת ראיה דבפאה נכרית לא שרי רק בחצר מדאמרינן בשבת (ס"ד עמ'' ב'') הכל ככבול. ואמאי עזיב פיאה נכרית אלא דבפיאה נכרית גם בחול אינו מותר רק בחצר. (חידושים על הש"ס. משניות ברכות פ"ג. וע"ע בשו"ת צמח צדק חאה"ז סי'' קלט'').
ובאשר לאלו שתמהו על כך שהצמח צדק יחלוק על סבו האדמו"ר הזקן. אין ראיה מכך, כי תורתנו תורת אמת היא ולא נושאים בה פנים לאף אדם וכמאמרם ז"ל: לא תגרו מפי איש, לא תאגור דבריך מפני איש. (סנהדרין ז''). והדברים פשוטים וידועים ואכמ"ל.
26) הגאון רבי חזקיה מדיני זצ"ל בעל השדי חמד – אוסר את הפאה מטעם פריצותא, ואעפ"כ לא מפסידה כתובתה (כך משמע). ע"ש. (אסיפת דינים מערכת ד'', אות ג'').
27) הגאון רבי שלמה יהודא מסיגיט זצ"ל בעל שו"ת תשורת ש"י – אוסר את הפאה, ואפילו מביא ציטוט מדברי העצי ארזים שהמתירים עתידים ליתן את הדין. (שו"ת תשורת ש"י סימן תקע'').
28) הגאון רבי אברון קריספין זצ"ל, כותב כך: "ואם כן מי יערב לבו להתיר בקום ועשה נגד ארייוותא אילין". (בית אהרן אהע"ז, מערכת הפ'' אות'' א'').
29) הגאון ר'' ראובן בן דוד בעל שו"ת משיב דבר – אוסר, ומצטט את בעל ההפלאה שההולכת עם פאה דינה בחרם. ע"ש. (שו"ת משיב דבר, ח"ב, מערכת פ'').
30) הגאון האדמו"ר ר'' יחזקאל הלברשטאם זצ"ל, אב"ד שינאווא, כתוב: "איסור גדול לבנות ישראל לילך בבגדי פריצות ובפאה נכרית וכל איש ישראל מחוייב למחות וכו''". (דברי יחזקאל על התורה, דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ'' קכ'', מקור החיים רסב'').
31) הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל בעל מלאה קטרת: "שלא תלך האשה בפאה נכרית וכו'' כי הכל פריצות ויצר הרע". (נדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה).
32) הגאון רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל: פוסק שזה איסור חמור, ואפילו מגייס את החתם סופר למערכת הפוסקים שאוסרים. (דרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים" לגאון ר'' יונה זאב הלוי זצ"ל).
33) הגאון רבי צבי הירש שפירא, בעל הדרכי תשובה זצ"ל - כותב ש"אם [מצינו מישהו] מיקל הזה בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים וחלילה לקבלו לשו"ב". ע"כ. [בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב''].
34) הגאון רבי יעקב וויל זצ"ל נכד הקרבן נתנאל – ממש בוכה על "המתפרצות בעם לשאת פאה נכרית וכו'' ואיסור גמור הוא מדינא". ע"ש. [תורת שבת, או"ח סימן ש"ג].
35) הגאון רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש זצ"ל בעל מנחת אלעזר – פוסק כדברי הבאר שבע, וכותב שיש לגדור גדר שלא לילך בהשערות נכרית כי שומר נפשו ירחק מהם. ע"ש. (נמוקי או"ח סימן ע"ה).
36) הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד דאנציג זצ"ל: כותב שכל מה שהתירו לצאת בפאה נכרית לחצר זה דווקא איפה שאין רבים בוקעים, אבל מקום שרבים בוקעים שם וודאי אסור (וכהבאר ששבע). [פירוש למשניות תפארת ישראל, שבת פרק ו'', משנה ה'').
37) הגאון רבי ישעיה ברלין (פיק) זצ"ל בעל יש סדר למשנה – כותב שלרשות הרבים לא התירו לצאת עם פאה. (יש סדר למשנה, שבת פרק ו'', משנה ה'', ד"ה פאה נכרית).
38) דעת הגאון רבי יהושע משה לייב דיסקין זצ" ל בעל שו"ת מהרי"ל דיסקין – כותב שאין היתר מהש"ס דילן לצאת לרשות הרבים בפאה, וגם יש בעיה של מראית העין וחשש הרהור. (שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון, סי'' ריג'').
39) הגאון ר'' יוסף ניסים בורלא אב"ד ירושלים – פסק לאסור כהבאר שבע, והמים רבים, והכנסת הגדולה. (שו"ת וישב יוסף חיו"ד סימן ב'', דף טז'', עמוד ב'').
40) הגאון רבי אייזיק מספינקא זצ"ל: כותב שפאה לכולי עלמא הוא אסור מדת יהודית, ואולי הוא אסור מדאורייתא. ע"ש. (חקל יצחק סימן פא'').
41) הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בעל שו"ת הסבא קדישא – כותב שאין מקום להתיר את הפאה, וכן ידוע לו ממאריה דאתרא (הוא חי בדמשק) שהרעיש עולמות כנגד הפאה. (שו"ת הסבא קדישא ח"א, סימן א'').
42) הגאון רבי צבי הירש חיות (מהר"ץ חיות) זצ"ל כותב: "ולא שמעתי שינהגו קולא בזה בכל תפוצות ישראל במדינת פולין, רק חדשים מקרוב באו אשר הרבה פרצו הגדות, וראוי להוכיחם ולהחזירם למנהגם הקודם". (שו"ת מהר"ץ חיות, סימן נג''. וע"ע בחידושי מהר"ץ למסכת שבת ס"ד ע"ב).
43) הגאון רבי עקיבא יוסף שלוזינגר זצ"ל – פוסק לאסור כדברי הבאר שבע, והיעב"ץ. (לב העברי ח"א, דף פא'').
44) הגאון האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בעל הייטב לב: "ויותר מהנה עושים חדשות שהולכין בגילוי הראש בדבר הדומה לשער ובפאה נכרית וכו'' וגם עתה אני מבקש ומזהיר לבל יוסיפו ללכת במלבושים כאלו..." (ייטב פנים, מאמר דורש טוב, אות ד''. וע"ע בייטב לב תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור (אות כח'') שכותב מפורש שאסור ללכת עם פאה).
45) הגאון רבי הלל לכטנשטיין זצ"ל אב"ד קלמייא בעל אבקת רוכל – כותב שהפאה הוא מנהג בורות. (אבקת רוכל ח"ב, כלל ב'', פרט א''. וע"ע בספרו שירי משכיל כלל ה'' פרק ט''. וכן בספר מקרי דרדקי, בראשית אות לה).
46) הגאון ר'' אברהם חיים איינהורן זצ"ל בעל שערי טוהר כותב – שבזה הזמן הפאה הנכרית אסורה מהתורה. (סוף ספר שערי טוהר על הלכות נדה).
47) הגאון רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל – כותב בצוואתו לאסור את הפאה לכל זרעו [בצוואתו נדפס בספרו יבין שמועה על התורה (קרקא תרס"ד)].
48) הגאון האדמו"ר ר'' יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל זיע"א – בוכה על הפאות הנכריות, ומגייס את אביו בעל הקדושת יו"ט, ובגאון בעל מחנה הלוי שאסרו. (דבריו יואל, פרשת בראשית, עמ'' לב'' – לה'').
והטוב לסוף: רבי משה פרובינציאלו – בן דורו של מרן, בעל שו"ת מהר"ם פרובינציאלו, כותב כך: "הקרינאלי (crinale – פירוש פאה נכרית) כולם הנעשים משיער אשה אין דעתי נוחה מהם מפני שאם אינם ערווה ממש כאמרם שער באשה ערווה, הרי הן דומין לה ויש להתרחק מן נכיעור ומן הדומה לו". (ח"א, סימן צ'').
חכמי עדת התוניסאים:
49) הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל בעל השו"ת "איש מצליח" – פוסק להלכה ולמעשה לאסור כהבאר שבע, וכהחיד"א. (שו"ת איש מצליח ח"א. או"ח סימן כד''.
50) הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים - כותב מפורש שאסור, והנהיג קו בישיבה לבחורים שכתנאי ראשון בשידוכין שהכלה לא תלך בפאה נכרית, ואם לאו לבטל הקשר. (ירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב''. וע"ע בירחון "אור תורה" שמה ט"ז סימן יב''. ובהקדמת הגר"מ מאזוז שליט"א לס'' "שיעורי הראש"ל).
51) הגאון רבי משה לוי זצ"ל בעל שו"ת תפילה למשה, מנוחת אהבה ועוד – פוסק להלכה שאסור עם פאה נכרית בין לספרדים בין לאשכנזים. (ירחון "אור תורה" גיליון טבת תשמ"ח סימן נה''. וכן מנוחת אהבה ח"ב, פרק יא'' סעיף ה'', הערה 16).
עוד מפוסקי זמנינו:
52) הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף כותב: "לעניין כיסוי הראש בפאה... ידוע הוא שבני עדות המזרח לא היו רגילים בזה כלל ועיקר, אלא היו מכסות ראשן במטפחת או בכובע, וזה מחדש באו מערי אירופה באופנה חדשה לצאת בפאה נכרית. והעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו". (אור תורה תשרי התשנ"ב עמוד כא'', הובא דבריו בסוף ספר בנות ישראל לרה"ג ישראל לוגאסי שליט"א).
53) הגאון רבי אברהם דוד הורוויץ בעל שו"ת קניין תורה בהלכה – פוסק שללכת עם פאה נכרית זה איסור גדול, ויש להרעיש ולצעוק כנגד הפירצה הזאת. (שו"ת קניין תורה ח"ד. סימן קכט''. וע"ע שם ח"א סימן יא'').
54)הגאון רבי משה יהושוע לנדא זצ"ל – פוסק שפאה נכרית זה אסור, ומה שהתירו המתירים זה למען לא יתקלקלו עוד ויכשלו בפריעת ראש לגמרי. ע"ש. (הקדמה לספר "דת יהודית כהלכתה").
55) הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, וכל ממשיכי דרכו: הראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, הרב ראובן אלבז שליט"א, הרב יורם אברג''יל שליט"א, בניו הפוסקים וכו''. (מדובר במאות ואולי אלפים של רבנים דיינים ופוסקים בארץ ובעולם).
56) הגאון הרב יצחק ברדא בעל שו"ת יצחק ירנן (שחולק רבות על הרב עובדיה) פסוק – שמכל צד שתפנה לברר דין זה (דין חבישת פאה נכרית), הדבר ברור לאסור. (שו"ת יצחק ירנן, ח"ג, אהע"ז סימן ב'').
57) הגאון הרב משה מלכה שליט"א בעל שו"ת והשיב משה – פוסק שבצדק מתנגד הגר"ע יוסף שליט"א לפאות, ולפעמים הפאות של דורינו גרועות יותר משער טבעי. (שו"ת והשיב משה, סימן לה'').
59) הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א פוסק לבני עדות המזרח וודאי יש לאסור. (מראות הצובאות, עמ'' 148).
60) ההר"ג ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי זצ"ל: בצוואה לבנות משפחתו "אם אתן חושבות לרמות את הקב"ה בלובשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות חובת כיסוי הראש, אם כן דעו לכן: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם". (סדנא בבא סאלי עמ'' ע'').
תגובה לאותו אחד שמגיב ומצוטט פוסקים שמתירים פאה נוכרית:זה שיש לך את הספר לקט שכחה ופאה במחשב זה לא אומר שאתה גאון עולםמה גם כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [רובם ככולם מהדור האחרון] הטענה העקרית שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל! ועוד מה הטענה וכי אתה מטיל מום בחופשי הפאה? שומו שמים ותרעד ארץ!אכן ידידי לא אני מטיל אלא גדולי עולם בנגלה ובנסתר ראשונים ואחרונים שהם לא כמה עשרות בודדות אלא מאות פוסקים שאסרו פאה ועוד בזמנם שהיה קש ותבן! וגם הרבנים שכתבתה בזמנינו [חוץ מהרב מאשש (שאישתו חבשה כיסוי ראש!!)] לא מתירים פאות מסולסלות ויפות! כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [עזוב שיש צטוטים מרבנים ללא מקור וסילוף דיברהם] הטענה שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל!אולי מי שמטיל מול בקודשים זה אלה שכתבו שכיסוי ראש לא מכסה הכל וכי אתה מטיל מום באימותינו שהלכו עם כיסוי ראש? והטענה שכיסוי לא מכסה הכל היא טענת "יצר הרע נטו" זה טענה זולה מאוד שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל [וכן עשו ועושות גדולי הרבנים (החוטאים?)]! ומה גם מי אמר שמותר לסלק מורה שבאה עם מטפחת לסמינר אה? זה כתוב בספרים ? תראה לי ספר אחד שכתוב לסלק מורה ? תפסיקו לעבוד על הדוראתה בכל פורום מנסה להצדיק תפאה אתה מביא ציטוטים שלא קשורים בכלל להיתר. נו אז מה אם אתה מצטט אחרונים על שו"ע (סימן עד) ומצטט את רש"י על הגמרא, וכי זה ראייה להתיר? לפחות אל תראה את ברותך ברבים! ועוד אתה לוקח חצאי תשובות מפוסקים ומוכיח שכן פסק? וכל הראיות מהגמרא והרמ"א והאחרונים הסובבים עליו אינם ראיות כמעיין היטב ויראה שהרמא הביא דין זה רק לגבי ק"ש ולא כתב כן בהלכות אבן העזר ששם הנושא, וכן כתב בחסד לאלפים. וכן כל הראיות מהגר"א והכה"ח ועוד פוסקים אחרונים שדנו בדברי הרמ"א אין מהם שום ראיה לרשות הרבים אלא רק בחצר ותפסיק לסלף דברים כנס לשו"ת "יביע אומר" ותראה את האמת ולא את השקר שאתה מסלף בדברי האחרונים וכבר השיב על דברך אחת לאחת בספר "פאה נוכרית"וגם תראה הרבה מלשון הפוסקים שרק ניסו להביא צד זכות להולכים בפאה כמו שכתב במשנה ברורה בעצמו. ומה גם שחכמי ספרד מעולם לא הלכו עם פאות רק בדור האחרון! והמספחת הזאת נכנסה לחכמי ספרד רק בדור האחרון עם המודות החדשות שבאו מאירופה! וגם הרב מאשש שאתה מרבה לצטוטו בכל אתר, אישתו בעצמה הלכה עם מטפחת ולא פאה...וזה יוכיח שמנהג הקדום היה מטפחת עד הדור האחרון אשר לא ידע את יוסף, וחדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם!http://www.youtube.com/watch?v=EQV0qKUsxXM&NR=1 הרב עובדיהhttp://www.youtube.com/watch?v=JKyib2SZOuo&feature=related הרב אלישיב (נראה אותך מסלף את דבריו)הטענה העקרית של המתירים היא שכיסוי לא מכסה הכל. רואים היום שהיא טענת "יצר הרע נטו" שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל. וכן עשו ועושות גדולי הרבנים מדורי דורות (החוטאים?)! ולא סתם אמר הרב אלישיב שגדולי הרבנים נפלו בזה וגם נשים צדקניות נפלו בפח הזה (תשמע תקישור ותראה).מה עדיף להיתלות בטעם סרק "של לא מכסה את הכל" או ללכת כמו אימותינו מדורי דורות ולא לטיל בהם מום? ומי כתב שצריך שיכסה הכל ושלא תראה שערה אחת חס ושלום ארצה, פריצות איומה ונוראה (שלטענתם דינה כדין הערווה. אולם הפאה המשוקצת הזה אינה ערווה??)מי אמר? כמובן הזוהר הקדוש אמר, פתאום נתפסים על דברי הזוהר הקדוש שמחמיר בדבר! אז הזוהר מחמיר, פתאום נהייתים לי מחמירים קבליסטים? וכי כל דבר אתם נוהגים על פי הזוהר [בטוח שלא] איזה צביעות יש לכם - שצועקת לשמים!ולמה בבית אותם נשים שמות כיסוי ראש (שאסור לדידכו) הרי הזוהר מחמיר בדבר לא?אתם יכולים לעבוד על עצמכם בלבד ולא על בורא עולם! ומה גם רוב האברכים רוצים שנשותיהם יראו כמו דוגמניות ולא מעניין אותם ההלכה זה רק חבל להאיחז בו! ואני לא מפחד להגיד כך ברבים!למה בפאה נוכרית לא מחמירים? הרי החפץ חיים סיים "וטוב להחמיר"...מה קרה פתאום לא מחמירים הרי זה איסור דאורייתא של פרצות והחטאת הרבים...אבל בשמיטה שזה מדרבנן צועקים והופכים עולמות! הרי כולם מודים שמטפחת שמכסה הכל עדיפה מפאה! אלא מוכח מפה שכל תורתם כדואג האדומי משפה ולחוץ בלבד ואתם רק מנסים להאחז באיזה רבנים שהתירו כי אתם מחפשים את הפריצות הזאת!וכל בר דעת יודיע היום שזה מתחיל מהפאה ומגיע לבגדים צרים וצמודים..אולי 3% עומדים בגדר ההלכתי של הפאה (לפי המתירים כמובן) ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא שכן חכם רואה את הנולד ואי אפשר להתכחש למציאות שברחוב בעונותינו הרבים.כל אישה יראת שמים שרוצה יכולה לכסות תראש כדת וכדין במטפחת שלא יראה שערה חוץ לראשה ולהרוויח אלפי פוסקים שאסרו נחרצות פאה נוכרית וגם להחמיר כמו הזוהר (פתאום נהיו מקובלים)!!לא תחששו למאות פוסקים שאוסרים? איפה יראת שמים שלכם?והנה מקצת האוסרים [ולא כמו שסילף בעל שכחה ופאה ושלוחיו באינטרנט את דברי הפוסקים וציטט אותם ללא הקשר]1) הנה הגאון הרב יששכר בער איילנבורג זצ"ל (חי לפני כ- 400 שנים) הוא מראשוני ומגדולי הפוסקים המזדרזים לעמוד בפרץ, ומפיו לפידים יהלוכו כנגד הפאה הנכרית, וכנגד המתירים הוא צועק בזה הלשון: "רחמנא לצלן מהאי דעתא". (שו"ת באר שבע, סימן י"ח, עמ'' צ"ג).2) דעת הגאון רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך זצ"ל: "ירושלמי כתובות פרק ז'' הלכה ו'': "א"ר יוחנן בקפלטין שלה אין בה משום יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי סתום יש בה משום, יוצאה וראשה פרוע": פירש מוסף הערוך: "קפלטין – (ירושלמי כתובות פרק ז'') היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע, פירוש בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית". ולפי פירושו נמצא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. (ספר הערוך, ערן קפלטין). [הערת עניינית: פעמים מספר תמצא לפוסקים (כגון שו"ת יבי"א, ספר מנוחת אהבה ועוד) שמנו את ר'' נתן בעל הערוך כאוסר, וכוונתם לדעת רבינו בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך הנ"ל, והסיבה לכך היא משום שבספרי הערוך הישנים קשה מאוד לדעת מי הוא הכותב, בעל הערוך רבי נתן או רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך ולכן רבים התבלבלו בזה, ובספרים החדשים ב"ה מסודר כראוי עם ההבדל בין הכתב של הערוך למוסף הערוך. וכן ראיתי להגר"מ הלוי זצ"ל בעמ"ח מנוחת אהבה שבספרו ברכת ה'' ח"א תיקן ונקט "מוסף הערוך". (ולכן במקומות שכתבו הפוסקים את ר'' נתן בעל הערוך למעשה צ"ל בדבריהם שכוונתם לבעל מוסף הערוך].3) הגאון הרב יוסף בן עזרא זצ"ל (מחכמי סלוניקי) בעל "משא מלך" כותב: "ויש בזה מקצת נשים שלוקחות משי שחור ומשימים בפדחתם להתייפות ואפילו בזה רע עלי המעשה וכו''". (משא מלך ח"ז, חקירה ט''?). [ומכל שכן שאם אוסר בזה שאוסר גם בפאה נכרית שעשויה כשערות של ממש, וכפי שלמד שו"ת הרי בשמים].4) והנה כתב הגאון רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בכנסת הגדולה (אחה"ז סימן כא'', אות ה''), וז"ל : "[אחרי דברי ''שלטי הגיבורים''] – "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהרר"ש יאודה קאצינלבויגן ז"ל שמחה על קדקד סברא זו והאריך הדבר והעלה לאסור". ע"כ.וראיתי לרבים מהפוסקים שהביאו את בעל הכנסת גדולה כאוסר, ובניהם הגאון החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ש"ג סעיף קטן ב''). והפני יצחק אבולעפיא (ח"ו אהע"ז סימן ו''). והגאון בעל השדי חמד (אסיפת דינים מערכה ד'' אות ג''). וכן כתב הגאון בעל דברי חיים מצאנז (ח"ב יו"ד סימן נ"ט). ושו"ת הרי בשמים (סימן ל"ו). והמהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א'' סימן א''), וכן כתב הגאון בעל וישב יוסף (יו"ד סימן ב'' דף ט"ו עוד ב''). ומרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יבי"א חלק ה'' (אהע"ז סימן ה''). ועוד.וראיתי להגאון בעל השדי חמד שהסביר באר היטב את דעת הכנסת הגדולה, ולפי זה תתורץ טענת אלו המנסים להכניס בפיו להכנסת הגדולה כאילו הוא התיר חלילה. מסביר השדי חמד שאמנם לא מביא הגאון בעל הכנסת הגדולה את דברי הב"ש שם, אך בסימן כ"א אות ה'' (ששם עיקר דין פריעת ראש) הוא מביא את הש"ג וכותב שרב אחד בשו"ת באר שבע מחה על קדקד סברא זו והעלה לאסור, ולכן משמע שהכנסת גדולה סבר שאף להתיר פאה נכרית אין לסמוך על דברי הש"ג דנקטינן כהרב באר שבע שחלק עליו, אך מכל מקום אפשר לסמוך על דברי הש"ג לעניין שלא להפסידה כתובתה.ועוד שלא נמצא פוסק אחד שהביא את הגאון בעל הכנסת הגדולה כמתיר פאה נכרית ברשות הרבים ח"ו.לסיכום: רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בעל כנסת הגדולה אוסר את לבישת הפאה הנכרית.5)הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל (מחכמי אשכנז, חי לפני כ – 300 שנים) כותב כך: "ראיתי אחרי רואי שחשב להסתייע גם כן ממה שכתוב בשבת שיוצאה אשה בפאה נכרית לחצר גם מסוגיות אחרות, והנה הכל הבל ורעות רוח. וכל מה שהרבה בחבילות ראיות אין בהם ממש והם עזר כנגדו, ולא אאריך בכך כי הדברים מבוארים למעיין. מה גם שמצאתי (אחר שזכיתי עוד לסגל ספרים) שקדמני בזה גדול הדור, הו"ד בספר באר שבע, אכן דבריי אלה שכתבתי בילדותי, מספיקים ומאירים למסתכל בהם בעין יפה וברורים כשמש נגדי בלי שום גמגום ופקפוק בעולם". ע"כ. [שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ז''. ועוד עיין שם בסימן ח''. ובספרו מור וקציעה או"ח סימן ע"ה. ובפירושו למשניות "לחם השמים" פ"ו מ"ה דשבת].6) דעת הגאון רבי אליהו מוילנא (הגר"א) זצ"ל) – והנה בפירושו למשניות (שנות אליהו שבת פ"ו מ"ה): "יוצאה אשה בחוטי שער כו''. ובפאה נכרית: פירוש, שאין לה שיער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתראה בעל שער". וביאר הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל: "לאפוקי ממה שכתב בספר ש"ג על הרי"ף ללמוד מכאן היתר לנשים נשואות וכו'' לזה כתב רבנו (הגר"א שכאן מיירי שהן מכוסות בצעיף וכו''".מזה שכתב הגר"א זצ"ל שהפאה מכובה תחת צעיף מוכח שהוא סובר שאין שום אפשרות שהפאה תהיה מגולה ברשות הרבים, ולכן מכריח שמדובר בפאה מכוסה תחת הצעיף. ומה עוד שהמבאר הרה"ג המקובל ר'' נפתלי הירץ הלוי צז"ל פירש כך את דברי הגאון מוילנא שכל מה שכתב הגאון בא לאפוקי הש"ג.ויש שרצו לטעון שהגר"א כתב את הדברים האלו רק כפירוש למשניות, אבל להלכה הובאה דעתו "בביאור הגר"א" לשו"ע, ששם מביא הגר"א את דברי המג"א ולא העיר על דבריו ומזה מוכח שהגר"א מסכים עם הרמ"א והמג"א.וצריך לבאר שמה שכתב בביאוריו לאו"ח (סימן ע"ה), אינו אלא כמראה מקום ולא סבירא ליה הכי לדינא, וכמו שכתב "בעליות אליהו" (דט"ז ע"ב), שמצינו כמה דברים שכתב הגר"א בביאוריו, ודעתו והנהגתו כל בתר איפכא, ומשום שלא נתכוון בביאורו אלא לציין מקום הדברים ותא לא. (ועיין ילקו"י אוצר דינים לאשה, סימן ל"ז, ס"ק יא'', עמ'' שסג''). וכן הביאו מרן הגר"ע יוסף שליט"א כאוסר לצאת בפאה נכרית (יבי"א ח"ה, אהע"ז ס'' ה''). ע"ש.לסיכום: דעתו של דעת הגאון רבי אליהו מוילנא היא לאסור, ולא חזר בו והתיר בביאוריו אל הראה את המקום בלבד כדרכו בקודש.7) הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (מחכמי פולין, חי לפני כ- 200 שנים), כתב כך: "ואדרבא מן המשנה הנ"ל מוכח דפאה נכרית אסור דאם לא כן מה ראיה דראשה פרוע דילמא הוי שיער נכרית דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה אם הוי שער שלה או של אחרת וכו'' ובעל כרחך דגם פאה נכרית אסור"". ע"כ. (בספרו קנאת סופרים דף כד'' ע"ב תשובה ע"ב. ועוד עיין בשו"ת שנות חיים סימן שט"ז).8) הגאון רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל בעל "הפחד יצחק" (רבו של הרמח"ל) כותב כך: "פאה נכרית לנשים נשואות שקורין קרינא"ל או "פירוקינו" והשגות מהרר"י קצינעלינבויגן נגד המתיר והוכיח בראיות ברורות שאין להתיר הפאה נכרית לנשים נשואות אלא מכובה תחת השכבה וכו''. (פחד יצחק, אות פ'').9) הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בעל מים רבים, וז"ל: "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהר"ר יהודא קאצינלבויגן שמחה על קדקד סברא זו והאריך הרבה והעלה לאיסור. וראיתי שהרב המאסף שם באות ז'' כתב שרע עליו המעשה שראה מקצת נשים שלוקחים משי שחור ומשימים בפדחתם כדי להתייפות וכו''. (מים רבים חאהע"ז ס'' ל'').10) הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל (אביו של ר'' יו"ט אלגאזי) כתב כתב: "שער באשה ערווה אפילו שער חברתה בכלל זה – באר שבע". (קהלת יעקב, מענה לשון ח"ג, אות רמ'').11)הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) זצ"ל, וז"ל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה. ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו'', נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה". ע"כ. (ברכי יוסף או"ח ס'' שג'' סק"ב).ובמחזיק ברכה או"ח סימן עה'' כתב: "עיין מה שכתב הרב מג"א (ס"ק ה'') ועיין מה שכתב בשו"ת שאלה יעב"ץ ח"ב סימן ז'' וסימן ח'') ואני בעניי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף דנעלם מהרב שאילת יעב"ץ סימן ט'' דברי הש"ג והרב באר שבע עיין שם בסימן שג''. ובתשובה הנזכר דאחר כך התנצל (הגאון יעב"ץ) דלא היו בידו הספרים הנזכרים בעת שכתב תשובתו בסימן ט'' ועיין מה שכתב בספרו מר וקציעה". ע"כ.ואומנם היו שרצו דווקא למצוא היתר בדרי החיד"א זצ"ל להתיר... ומה לנו להאריך בדברים הלא החיד"א כותב במפורש לאסור לצאת בפאה נכרית ברשות הרבים בברכי יוסף דלעיל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה". ואח"כ כתב: "ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו'', נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה".וכן ראיתי להגאון שדי חמד (אסיפת דינים, מערכה ד'' אות ג'') שמנה את רב חיד"א בין האוסרים, וכן הגאון מהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א'', סימן ו''). והגאון בעל הפני יצחק אבולעפיא(ח"ו אה"ע ו'').לסיכום: אם כן מוכח שדעתו של הגאון החיד"א זצ"ל היא לאסור את לבישת הפאה הנכרית ברשות הרבים.12) הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ'' זצ"ל בעל ההפלאה ובית דינו: "וגם ראוי להוכיח ולהודיע גדול המכשלה אשר זה כמה שנים שיצא הכרוז בבהכ"נ מפני כבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה בצירוף שני בתי דינים יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפאה נכרית וכו''. (הובא בספר בנו הגאון ר'' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד'').13) הגאון רבי יעקב משולם אורנשטיין זצ"ל בעל ישועות יעקב, כותב במפורש שלעניין פריצותא אין שום חילוק בין "דיוצאה וראשה פרוע", לבין האשה שהולכת עם פאה נכרית, בין משערות גופה או משער נכרית. ולמסקנה הוא מגיע שיש איסור דאורייתא בפיאה נכרית. ע"ש. (ישועות יעקב או"ח, סימן עה'').14) הגאון רבי משה סופר בעל החתם סופר זצ"ל, כך כתב: "המעיין בספר באר שבע בפנים יראה כי סוף דבריו נכונים והמה בשם הגאון מוה"י קצינלבויגן והוא הוסיף ראיה מנדרים (ל'' ע"ב) גבי שחורי ראש, וכן העלה מהר"י יעבץ לאסור וכו'', אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור כדאיתה בפרק המדיר". (הגהותיו לשו"ע או"ח סי'' ע"ה על מג"א סק"ה).וכן כתב בצוואתו: "השמרו לכן וכו'' ומכל שכן שתזהרו מדעת נשים רעות שמוציאות אפילו שערה אחת חוץ וגם אפילו בפאה נכרית אני אוסר עליכם באיסור גמור. (נדפס בספר לב העברי. ובסוף הספר "איש האלוקים" על החת"ס).14) הגאון רבי נח חיים צבי זצ"ל בעל עצי אלמוגים, מעין החכמה ועצי ארזים, כתב כך: "[אחרי שהביא דברי הש"ג וסתר ראיותיו] – "וטעה בזה טעות גדול דלדבריו תקשי וכו'', לכן נראה לי פשוט דאסור לאשה נשואה להתקשט בפאה נכרית, והמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין". (עצי ארזים על אהע"ז סי'' כא'' סק"ב).15) הגאון רבי אלעזר פלעקלס בעל תשובה מאהבה – כותב במפורש שלפי דעת כל הפוסקים "בחדא מחתא ולא פליגי" (כלשונו) דאסור, ולשיטתו אפילו בעל השלטי גיבורים לא מצא סמך היתר לדבר. (תשובה מאהבה ח"א סימן מח'').16) רבי יהודה אסאד זצ"ל – כותב שלדעתו יש בזה גם איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ע"ש. (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו).17) הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" (נכד הישועות יעקב) – כותב מפורש שמלבד איסור של לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, יש בזה גם עניין של פריצות. ע"ש. (הובא בספר ישועות יעקב, אהע"ז סי'' כא'').18) הגאון רבי משה בעל הפרדס בינה, וז"ל: "לעשות פארוקען הוא איסור גמור מכמה טעמים שנראות כפרועי ראש וכו'' כולם אוסרים ואם כן מאן ספין וחשיב לחלוק עליהם". (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג'').19) הגאון רבי משלם זלמן הכהן (מהרז"ך) זצ"ל אב"ד פיורדא (תלמיד התומים), והגאון ר'' וולאף המבורג בעל שו"ת שמלת בנימין זצ"ל: "...אין היתר לדברי הכל דאסור לצאת בפאה נכרית". [שער הזקנים (לתלמידו, הגאון ר'' וואלף המבורג) ח"א דף מג'').20) הגאון רבי אברהם פאלג''י זצ"ל, וז"ל: "... ויתמרמר האדם ויבכה האיש אשר נגע יראת אלוקים בקרבו מראות ברע אשר על הארץ, דפשתה המספחת בערי אדום להיות יוצאות הנשים בפאה נכרית, כי הוא עוון פלילי!". (ברך את אברהם, סדר בחוקותי דרוש ב'').21) הגאון ר'' אברהם תאומים זצ"ל (נכדו ותלמידו של הגאון מליסא) – פוסק להלכה ולמעשה שפאה נכרית זה איסור מדאורייתא. (שו"ת חסד לאברהם, מהד"ת אהע"ז סימן פז'').22) הגאון האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצנאז זצ"ל, כתב כך: "בוודאי אסור לצאת בפאה נכרית והוא דת יהודית". (דברי חיים ח"ב, יו"ד סימן נט'').ובחלק א'' יו"ד סימן ל'' כתב: "בעוונותינו הרבים מקרוב נשתרבב מהנהג הזה מן האפיקורסים וכו'' והאיסור במקומו עומד והעובר לוקה מהתורה. ולכן מדין תורתנו הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים".23) הגאון רבי אריה ליביש הורוויץ'' זצ"ל – פוסק להלכה מופרשות בשם "כל חכמי דורינו" (כלשונו) שאסור לנשים לשאת על ראשן פאה נכרית. (שו"ת הרי בשמים סימן לו'').24) הגאון רבי יצחק דב הלוי במברגר זצ"ל בעל שו"ת יד הלוי, כותב: "מכיוון שגדולי הפוסקים אוסרים וכמו שכתב הבאר שבע וכו'', פשיטא ופשיטא שאחר הוראת גדולים אלו אין לנו להקל". (שו"ת יד הלוי סימן קכד'').24) הגאון רבי שלום מרדכי הכהן בעל שו"ת מהרש"ם זצ"ל – לאחר שכותב שרוב הפוסקים מסכימים לאסור פאה נכרית, מוסיף שלדעתו אסור אפילו לומר קריאת שמע וברכת המזון כנגד אשה המלובשת פאה נכרית". (בספרו דעת תורה, ע"ה, סעיף ב'').25) הגאון רבי מנחם מנדל מליובויטש בעל הצמח צדק זצ"ל: "וקצת ראיה דבפאה נכרית לא שרי רק בחצר מדאמרינן בשבת (ס"ד עמ'' ב'') הכל ככבול. ואמאי עזיב פיאה נכרית אלא דבפיאה נכרית גם בחול אינו מותר רק בחצר. (חידושים על הש"ס. משניות ברכות פ"ג. וע"ע בשו"ת צמח צדק חאה"ז סי'' קלט'').ובאשר לאלו שתמהו על כך שהצמח צדק יחלוק על סבו האדמו"ר הזקן. אין ראיה מכך, כי תורתנו תורת אמת היא ולא נושאים בה פנים לאף אדם וכמאמרם ז"ל: לא תגרו מפי איש, לא תאגור דבריך מפני איש. (סנהדרין ז''). והדברים פשוטים וידועים ואכמ"ל.26) הגאון רבי חזקיה מדיני זצ"ל בעל השדי חמד – אוסר את הפאה מטעם פריצותא, ואעפ"כ לא מפסידה כתובתה (כך משמע). ע"ש. (אסיפת דינים מערכת ד'', אות ג'').27) הגאון רבי שלמה יהודא מסיגיט זצ"ל בעל שו"ת תשורת ש"י – אוסר את הפאה, ואפילו מביא ציטוט מדברי העצי ארזים שהמתירים עתידים ליתן את הדין. (שו"ת תשורת ש"י סימן תקע'').28) הגאון רבי אברון קריספין זצ"ל, כותב כך: "ואם כן מי יערב לבו להתיר בקום ועשה נגד ארייוותא אילין". (בית אהרן אהע"ז, מערכת הפ'' אות'' א'').29) הגאון ר'' ראובן בן דוד בעל שו"ת משיב דבר – אוסר, ומצטט את בעל ההפלאה שההולכת עם פאה דינה בחרם. ע"ש. (שו"ת משיב דבר, ח"ב, מערכת פ'').30) הגאון האדמו"ר ר'' יחזקאל הלברשטאם זצ"ל, אב"ד שינאווא, כתוב: "איסור גדול לבנות ישראל לילך בבגדי פריצות ובפאה נכרית וכל איש ישראל מחוייב למחות וכו''". (דברי יחזקאל על התורה, דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ'' קכ'', מקור החיים רסב'').31) הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל בעל מלאה קטרת: "שלא תלך האשה בפאה נכרית וכו'' כי הכל פריצות ויצר הרע". (נדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה).32) הגאון רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל: פוסק שזה איסור חמור, ואפילו מגייס את החתם סופר למערכת הפוסקים שאוסרים. (דרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים" לגאון ר'' יונה זאב הלוי זצ"ל).33) הגאון רבי צבי הירש שפירא, בעל הדרכי תשובה זצ"ל - כותב ש"אם [מצינו מישהו] מיקל הזה בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים וחלילה לקבלו לשו"ב". ע"כ. [בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב''].34) הגאון רבי יעקב וויל זצ"ל נכד הקרבן נתנאל – ממש בוכה על "המתפרצות בעם לשאת פאה נכרית וכו'' ואיסור גמור הוא מדינא". ע"ש. [תורת שבת, או"ח סימן ש"ג].35) הגאון רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש זצ"ל בעל מנחת אלעזר – פוסק כדברי הבאר שבע, וכותב שיש לגדור גדר שלא לילך בהשערות נכרית כי שומר נפשו ירחק מהם. ע"ש. (נמוקי או"ח סימן ע"ה).36) הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד דאנציג זצ"ל: כותב שכל מה שהתירו לצאת בפאה נכרית לחצר זה דווקא איפה שאין רבים בוקעים, אבל מקום שרבים בוקעים שם וודאי אסור (וכהבאר ששבע). [פירוש למשניות תפארת ישראל, שבת פרק ו'', משנה ה'').37) הגאון רבי ישעיה ברלין (פיק) זצ"ל בעל יש סדר למשנה – כותב שלרשות הרבים לא התירו לצאת עם פאה. (יש סדר למשנה, שבת פרק ו'', משנה ה'', ד"ה פאה נכרית).38) דעת הגאון רבי יהושע משה לייב דיסקין זצ" ל בעל שו"ת מהרי"ל דיסקין – כותב שאין היתר מהש"ס דילן לצאת לרשות הרבים בפאה, וגם יש בעיה של מראית העין וחשש הרהור. (שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון, סי'' ריג'').39) הגאון ר'' יוסף ניסים בורלא אב"ד ירושלים – פסק לאסור כהבאר שבע, והמים רבים, והכנסת הגדולה. (שו"ת וישב יוסף חיו"ד סימן ב'', דף טז'', עמוד ב'').40) הגאון רבי אייזיק מספינקא זצ"ל: כותב שפאה לכולי עלמא הוא אסור מדת יהודית, ואולי הוא אסור מדאורייתא. ע"ש. (חקל יצחק סימן פא'').41) הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בעל שו"ת הסבא קדישא – כותב שאין מקום להתיר את הפאה, וכן ידוע לו ממאריה דאתרא (הוא חי בדמשק) שהרעיש עולמות כנגד הפאה. (שו"ת הסבא קדישא ח"א, סימן א'').42) הגאון רבי צבי הירש חיות (מהר"ץ חיות) זצ"ל כותב: "ולא שמעתי שינהגו קולא בזה בכל תפוצות ישראל במדינת פולין, רק חדשים מקרוב באו אשר הרבה פרצו הגדות, וראוי להוכיחם ולהחזירם למנהגם הקודם". (שו"ת מהר"ץ חיות, סימן נג''. וע"ע בחידושי מהר"ץ למסכת שבת ס"ד ע"ב).43) הגאון רבי עקיבא יוסף שלוזינגר זצ"ל – פוסק לאסור כדברי הבאר שבע, והיעב"ץ. (לב העברי ח"א, דף פא'').44) הגאון האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בעל הייטב לב: "ויותר מהנה עושים חדשות שהולכין בגילוי הראש בדבר הדומה לשער ובפאה נכרית וכו'' וגם עתה אני מבקש ומזהיר לבל יוסיפו ללכת במלבושים כאלו..." (ייטב פנים, מאמר דורש טוב, אות ד''. וע"ע בייטב לב תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור (אות כח'') שכותב מפורש שאסור ללכת עם פאה).45) הגאון רבי הלל לכטנשטיין זצ"ל אב"ד קלמייא בעל אבקת רוכל – כותב שהפאה הוא מנהג בורות. (אבקת רוכל ח"ב, כלל ב'', פרט א''. וע"ע בספרו שירי משכיל כלל ה'' פרק ט''. וכן בספר מקרי דרדקי, בראשית אות לה).46) הגאון ר'' אברהם חיים איינהורן זצ"ל בעל שערי טוהר כותב – שבזה הזמן הפאה הנכרית אסורה מהתורה. (סוף ספר שערי טוהר על הלכות נדה).47) הגאון רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל – כותב בצוואתו לאסור את הפאה לכל זרעו [בצוואתו נדפס בספרו יבין שמועה על התורה (קרקא תרס"ד)].48) הגאון האדמו"ר ר'' יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל זיע"א – בוכה על הפאות הנכריות, ומגייס את אביו בעל הקדושת יו"ט, ובגאון בעל מחנה הלוי שאסרו. (דבריו יואל, פרשת בראשית, עמ'' לב'' – לה'').והטוב לסוף: רבי משה פרובינציאלו – בן דורו של מרן, בעל שו"ת מהר"ם פרובינציאלו, כותב כך: "הקרינאלי (crinale – פירוש פאה נכרית) כולם הנעשים משיער אשה אין דעתי נוחה מהם מפני שאם אינם ערווה ממש כאמרם שער באשה ערווה, הרי הן דומין לה ויש להתרחק מן נכיעור ומן הדומה לו". (ח"א, סימן צ'').חכמי עדת התוניסאים:49) הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל בעל השו"ת "איש מצליח" – פוסק להלכה ולמעשה לאסור כהבאר שבע, וכהחיד"א. (שו"ת איש מצליח ח"א. או"ח סימן כד''.50) הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים - כותב מפורש שאסור, והנהיג קו בישיבה לבחורים שכתנאי ראשון בשידוכין שהכלה לא תלך בפאה נכרית, ואם לאו לבטל הקשר. (ירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב''. וע"ע בירחון "אור תורה" שמה ט"ז סימן יב''. ובהקדמת הגר"מ מאזוז שליט"א לס'' "שיעורי הראש"ל).51) הגאון רבי משה לוי זצ"ל בעל שו"ת תפילה למשה, מנוחת אהבה ועוד – פוסק להלכה שאסור עם פאה נכרית בין לספרדים בין לאשכנזים. (ירחון "אור תורה" גיליון טבת תשמ"ח סימן נה''. וכן מנוחת אהבה ח"ב, פרק יא'' סעיף ה'', הערה 16).עוד מפוסקי זמנינו:52) הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף כותב: "לעניין כיסוי הראש בפאה... ידוע הוא שבני עדות המזרח לא היו רגילים בזה כלל ועיקר, אלא היו מכסות ראשן במטפחת או בכובע, וזה מחדש באו מערי אירופה באופנה חדשה לצאת בפאה נכרית. והעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו". (אור תורה תשרי התשנ"ב עמוד כא'', הובא דבריו בסוף ספר בנות ישראל לרה"ג ישראל לוגאסי שליט"א).53) הגאון רבי אברהם דוד הורוויץ בעל שו"ת קניין תורה בהלכה – פוסק שללכת עם פאה נכרית זה איסור גדול, ויש להרעיש ולצעוק כנגד הפירצה הזאת. (שו"ת קניין תורה ח"ד. סימן קכט''. וע"ע שם ח"א סימן יא'').54)הגאון רבי משה יהושוע לנדא זצ"ל – פוסק שפאה נכרית זה אסור, ומה שהתירו המתירים זה למען לא יתקלקלו עוד ויכשלו בפריעת ראש לגמרי. ע"ש. (הקדמה לספר "דת יהודית כהלכתה").55) הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, וכל ממשיכי דרכו: הראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, הרב ראובן אלבז שליט"א, הרב יורם אברג''יל שליט"א, בניו הפוסקים וכו''. (מדובר במאות ואולי אלפים של רבנים דיינים ופוסקים בארץ ובעולם).56) הגאון הרב יצחק ברדא בעל שו"ת יצחק ירנן (שחולק רבות על הרב עובדיה) פסוק – שמכל צד שתפנה לברר דין זה (דין חבישת פאה נכרית), הדבר ברור לאסור. (שו"ת יצחק ירנן, ח"ג, אהע"ז סימן ב'').57) הגאון הרב משה מלכה שליט"א בעל שו"ת והשיב משה – פוסק שבצדק מתנגד הגר"ע יוסף שליט"א לפאות, ולפעמים הפאות של דורינו גרועות יותר משער טבעי. (שו"ת והשיב משה, סימן לה'').59) הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א פוסק לבני עדות המזרח וודאי יש לאסור. (מראות הצובאות, עמ'' 148).60) ההר"ג ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי זצ"ל: בצוואה לבנות משפחתו "אם אתן חושבות לרמות את הקב"ה בלובשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות חובת כיסוי הראש, אם כן דעו לכן: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם". (סדנא בבא סאלי עמ'' ע'').
|
|
|
וידאו |
 |
וידאו YouTube |
 |
תמונה |
 |
מקרא: |
תגובת מנהל |
 |
תגובה ללא תוכן |
 |
תגובה חדשה |
 |
אודיו |
 |
הודעה ללא תגובה |
 |
הודעה עם תגובה |
 |
|
|
קובץ |
 |
פלאש |
 |
|
|
| |
|
|