יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
"אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות" ● דברי משה רבינו בתחילת ספר דברים ● חטא המרגלים ● ונכבשה הארץ לפני ה' - בלי היתר מכירה ● מהות מצוות יישוב ארץ ישראל הוא ברצון פנימי, ולא בכפייה ● הסיבות שלא מתגייסים לצבא, והחילוק ביניהם ● הלימוד מן הניסים שהיו ● אין בזה הפגם של "כחי ועוצם ידי" ● התיקון בפרשת בית הספר בעמנואל
01:54 (16/07/10) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

דברי משה רבינו בתחילת ספר דבריםתחילת דיבורו של משה רבינו בספר דברים התחיל עם המילים (דברים פרק א ו): "ה' אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: (ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".ולכאורה קשה, הרי בסיני עסקו הרבה בתורה, וא"כ בתחילת הדיבור היה מן הראוי לחזק אותם בלימוד התורה, ולמה התחיל לומר שמספיק להיות בסיני במקום שלמדו תורה וללכת לכבוש את ארץ ישראל?אולם יסוד הענין הוא, שעיקר מטרת התורה היא בגדר נעשה ונשמע, דהיינו שעיקר מטרת הלימוד הוא לקיים המצוות, היינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולכן כל הישיבה בהר סיני שלמדו שם הרבה תורה, היה בגדר הכנה לכבוש את ארץ ישראל ולקיים שם את התורה בכללות.ולומדים מזה שיש מצב של שינוי. שעד עכשיו עם ישראל היו לומדים תורה, וכעת הגיע הזמן לכבוש את ארץ ישראל. ובודאי שצריך תמיד להמשיך ללמוד, אבל כעת עיקר עיסוקם הוא לכבוש את ארץ ישראל. חטא המרגליםאולם בגלל שבזמן חטא המרגלים לא רצו לכבוש את ארץ ישראל, נדחה הדבר לדור הבא.וכן נגזר גם הגלות בזמן חורבן בית המקדש, דאיתא במסכת סנהדרין (דף קד עמוד ב) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו (היום) (מסורת הש"ס: הלילה) ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות".הנה מקור של חז"ל זה הוא בתהילים (פרק קו כד) "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: (כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה': (כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת".אולם עי' בילקוט שמעוני (ריש פר' בשלח) שאחד מן הסיבות שהכיבוש נדחה, כדי שילמדו תורה במשך ארבעים שנה. אולם גם לזה יש גבול, והגיע הזמן בדור השני לכבוש את ארץ ישראל.ולכאורה דברי הילקוט סותרים את התורה, שכתוב בה שסיבת העיכוב היה בגלל חטא המרגלים, ויש לומר שבודאי עיקר הסיבה היתה משום חטא המרגלים, אולם הנהגת הקב"ה הוא שגם בתוך העונש יש תיקון. ונכבשה הארץ לפני ה' - בלי היתר מכירההנה בבני גד ובני ראובן כתוב שאחרי שנזף בהם משה רבנו, אמרו (במדבר פרק לב פסוק יז) "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם", והיינו שהדגישו לפני בני ישראל.ומשה רבנו אמר להם שצריך לכבוש לפני ה', וכן האחוזה תהא לפני ה'. והזכיר להם ארבע פעמים שזה לפני ה', כמו שנאמר (שם פסוק כ) "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'".ובאמת אח"כ (שם פסוק כז) בני גד חזרו בהם, ואמרו לפני ה', כמו שמשה רבינו רצה.הנה ביאור ענין לפני ה' הוא כמו שנאמר בפרשת שמיטה ויובל (ויקרא, פרשת בהר, פרק כה פסוק כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: (כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ".דהיינו, שבעצם הארץ שייכת להקב"ה, רק הוא מצרף אתו את בני ישראל. וכמו שנאמר בספרא (שם) "אל תעשו עצמכם עיקר, דיו לעבד להיות כרבו, אם היא שלי הרי היא שלכם", דהיינו שכל זכות של בני ישראל בארץ ישראל הוא בגלל ששייכת להקב"ה, והוא מזמין אותם לגור בארץ שלו.וכל זה כששומרים שמיטה, ובלי זה, כגון שמוכרים ארץ ישראל לגוים בהיתר מכירה אין זה נקרא לפני ה', וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט ע"א) "אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא". ומי שמוכר ארץ ישראל לגוי להפקיע שמיטה, אין זה מודיע שהארץ של הקב"ה, אלא לכל היותר של הגוי, ולמעשה משתמש הישראל, וא"כ זה הכל לישראל ולא להקב"ה. ובאופן כזה אין בעצם זכות לישראל להיות כאן. וממילא הכיבוש באופן כזה הוא בגדר מה שבני גד ובני ראובן אמרו "נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ולא כמו שמשה רבינו תבע שיהא "לפני ה'".והכיבוש הוא רק בגדר של "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו פרק מח פסוק יא), והבטחת האבות, וזה מתקיים גם כשעם ישראל לא שומר תורה ומצות, אבל זה לא מצב שאפשר להמשיך לאורך הזמן.עי' גם בנצי"ב (העמק דבר) שביאר את איסור (ויקרא פרק כה פסוק כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ", שאזהרת התורה כאן הוא לא לעשות היתר מכירה. והפסוק שאחריו (שם פסוק כד) "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ", הכוונה ב'לתת גאולה' הוא לקנות את ארץ ישראל מיד הגוים, כדי שיהיה אפשר לקיים שמיטה, כי הגוי אינו שומר שמיטה.הנה כעת כמעט אין מי שכבש את ארץ ישראל לפני ה', כי הציבור החרדי בדרך כלל אינו הולך לצבא, ואין זה כיבוש מכוחם. והציבור החילוני שכן הולכים לצבא, לא מעניין אותם הקב"ה. והציבור הדתי ע"פ רוב עושים היתר מכירה, וא"כ שוב זה לא כיבוש לפני ה', אלא לפני בני ישראל. וא"כ כמעט אין מי שכובש את ארץ ישראל לפני ה'. וזה נשאר נחלת יחידים. מהות מצוות יישוב ארץ ישראל הוא ברצון פנימי, ולא בכפייההנה בענין ארץ ישראל, רואים בחטא המרגלים שהקב"ה רוצה שעם ישראל ירצה את ארץ ישראל, וזה לא הולך בכפיה. כי לא כתוב בתורה 'אל הארץ אשר צויתי אתכם' אלא 'אל הארץ אשר נתתי לכם', והיינו שצריך לקבל את ארץ ישראל ברצון. וכן אין כופין לאדם לעלות לארץ ישראל, ולא כמו שאר המצוות, ורק אם אחד מבני הזוג רוצה לעלות יכול יכוף את השני (עי' שו"ע אבן העזר ס' עה) וגם זה מוכרח לתת לו אפשרות להתגרש. ועי' בזה במאמר "האם מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצוה חיובית, קיומית, או הגדרה אחרת".ולכן בזמן המדבר הקב"ה נתן להם את האפשרות שלא לרצות, וכשלא רצו, לא נכנסו.הנה בדורנו הגיע כעת הזמן שהקב"ה נתן את ארץ ישראל, בין מי שרוצה ובין מי שלא רוצה, אולם התיקון האמיתי הוא רק כשרוצים, ועל כן כל יום יש נסיון לקחת מאיתנו את ארץ ישראל, והנסיון ממשיך כל הזמן, ועיקר רצון הקב"ה בהנהגה זו, שאנו נגיע למצב שאנו נאמר שאנו רוצים את ארץ ישראל, עד שמוכנים למסור נפש על זה.וכעין ענין זה כתב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו אהבת יהונתן (הפטרת פרשת בלק, דף נט ע"א) וז"ל: "והיה ביום ההוא נאום ה' והאבדתי מרכבותיך והכרתי סוסיך מקרבך. פי' דידוע שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו יהיה עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה. ועיקר חטאם בזמן הבית הוא היה ירידתן למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים לעזרה. ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם". עכ"ל. הסיבות שלא מתגייסים לצבא, והחילוק ביניהםאולם בצבא כיום יש בעיות גדולות, משום שלא מתנהגים על פי תורה, אולם צריך לדעת איזה נקודה לא מתנהגים ע"פ תורה, כי יש בציבור החרדי גישות הפוכות בנושא, אחד מטעם עקרוני, ואחד מטעם זמני.הטענה מטעם עקרונישטוענים שאין לכבוש את ארץ ישראל מפני פחד הגוים, וגם מה שכבר כבשו יש לוותר ע"ז, וממציאים כל מיני סברות שיש כאן התגרות באומות, וכן לא מתבוננים ללמוד מן הניסים שהיו. וכן מצפים שיבוא משיח מופתי ויכבוש את ארץ ישראל ברוח פיו, ובית המקדש ירד מן השמים, והכל מתוקן לסעודת לויתן, ואין לנו שום חלק השתדלות בענין זה.הטענה מטעם זמנימשום שיש פריצות גדולה שם, וכן משום שלא מתנהגים כראוי ולא מתקיפים את הגוים כהוגן, ומסכנים את החיילים בחינם, כדי לשמור על האויב, ויש חלק של הצבא שהורס יישובים יהודים, וכן נותנים עונש לחייל שהורג גוי במלחמה, ומטעם זה גם בציבור הדתי יש שסוברים שאין להתגייס כיום.קושיית "האחיכם ילכו למחלמה ואתם תשבו פה"?ומה שטוענים נגד גישה זו מכח טענת משה רבנו (במדבר פרק לב פסוק ו) "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?", ניתן ליישב, שחובת שוויון חובות הוא רק כשיש ג"כ שוויון זכויות, אבל כעת בצבא, מי שהוא שומר תורה, אינו יכול להתקדם בדרגא מסוימת, כי שם חסום לדתיים, (חוץ אם מוכן בענין הצבא להתנהג לגמרי כחילוני, ולהתנכל בכל הענינים למתנחלים, ככל הדרוש מן הדרג המדיני). וא"כ זה בעצם צבא של חילונים, וכעת רוצים לתת לכולם רק את החובות ולא הזכויות, ובמקרה כזה לא מדברת התורה, כי בתביעת משה רבינו היה לא רק חוב אלא גם זכות לכל ציבורים להיות חלק של המפקדים ודרגות. ובעיקר שהיה הכל מתנהג ע"פ תורה.הנפקא מינא בין הטענות דלעילויש נפ"מ גדולה בין שני הגישות, דהיינו באופן שנצליח להקים ממשלה ע"פ תורה, האם אז כן ילכו לצבא, שלפי הגישה הראשונה שיש התנגדות עקרונית לצבא, גם אז לא ילכו לצבא. אולם לפי גישה השניה, כן ילכו לצבא.פטור עוסקי התורההנה יש עוסקי-תורה שאין צריכים ללכת לצבא, מכיון שצריך חלק של העם שלומד תורה, וכמו שכתב הרמב"ם (סוף ספר שמיטה ויובל)[1], אולם זה לא שייך לכללות הציבור, ורק כעת מנצלים טענה זו מכיון שיש בעיות בצבא.דעת תורה מאת מרנן גדולי ישראל רבי איסר זלמן מלצר והחזון איש זצוק"לפורסם במוסף שבת קודש של יתד נאמן (עש"ק ויצא תשע"ד עמוד 23), וז"ל: "ברגע של גילוי לב, סיפר לי הגר"ח גולדוויכט סיפור מדהים שנשא באמתחתו: בפרוץ המדינה, היה ההסדר עם בן גוריון בדבר 'תורתו אומנותו' של בני הישיבות שלא ניאותו להתגייס לצבא, חסר גיבוש וסדר, ושלטונות הצבא הערימו מוקשים בדרך להשגת הדיחוי. בשל גודל הבעיה, והסכנה האורבת מחמת כך, עלו קומץ בחורים למעונו של מרן ה'אבן האזל' לשאול פי מרן הגאון רבי איסר זלמן שיפעיל את השפעתו על הרב הרצוג, על מנת שיקל את נתיב הייסורים שנאלצים בני הישיבות החפצים להמשיך בתלמודם. הרהר רבי איסר זלמן שעה קלה, והשיב כך: "השולחן ערוך פוסק, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל, בעיר הסמוכה לספר אפילו על עסקי קש ותבן מחללין עליהן את השבת, אפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא (או"ח שכט וברמ"א). ומטעם זה במצב שאנחנו שרויים בו בעת הזו בתקופה כה קשה, יתכן והיינו צריכים לנסות ולסייע ולגונן על שארית הפלטה... אלא שמרן החזון איש ואני נתיישבנו בדבר, והכרענו בדעתנו דעת תורה, שבתקופה הזו ובתנאים שנוצרו בארץ ישראל יש הכרח גמור בביסוס עולם התורה והישיבות, ועת לעשות לה' היא, והרי זה עניין המסור לגדולי התורה, ובחורי ישיבה לא אמורים להתערב בכך בשום דרך". עכ"ל.בפועל יש חיסרון כיבוש לפני ה'אולם מכח כל ההנהגה הזו, כעת הבעיה של חסרון כיבוש לפני ה' הוא בעיצומו, שכל זמן שלא יכבשו אלו ששומרים שמיטה, אין כאן כיבוש של רצון הקב"ה לקיים "ונכבשה הארץ לפני ה'", ורק בגדר של "למעני למעני אעשה", והבטחת האבות, וזה מתקיים גם כשעם ישראל לא שומר תורה ומצות, אבל זה לא מצב שאפשר להמשיך כך. אולם גם עכשיו צריך להיות אנשים שכן הולכים לצבא ואחרים שלא הולכים לצבא, בגדר מחאה על מה שקורה בצבא נגד התורה, ושלא יהיו משועבדים לתעלולים שם. אבל צריך לקבל, שאם יתחלף השלטון ויתנהג ע"פ תורה, ויפטרו כל הבנות, וילחמו נגד הגוים האויבים, ולא נגד היהודים, אז כבר יהא מוכנים ללכת לצבא.ובודאי, מי שכבר כעת כן הולך לצבא, צריך ללכת במקום ששמירת היהדות חזק, כגון לנחל החרדי, ולא לצבא הכללי, שרבים מאוד חוזרים משם בתור חילוני.וצריך לעיין כעת שהמצב בצבא קשה, מה אפשר לעשות כדי להכין את המצב שכן יהא שלטון ע"פ תורה. הלימוד מן הניסים שהיובענין ראיית הניסים שעברו שזה מחייב אותנו ללמוד, כמו שלימד משה רבנו, שזה היה מחייב לסמוך על הקב"ה המשיך להלחם, כמו שנאמר (דברים פרק א פסוק כט) "וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם: (ל) ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם: (לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: (לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם: (לג) הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם". ע"כ.הנה היו גם נסים גדולים בדורנו, ובעיקר במלחמת ששת הימים. ואף שבמלחמת יום כיפור היו נפילות, שביום ראשון נפלו כשלשה אלף חיילים הי"ד, מ"מ צריך לדעת שהיה שם פשיעה טבעית שלא לחמו אף שהיה התראות, והיו צריכים לקיים הבא להרגך השכם והרגו, אולם היה שם הנהגה מוזרה שאמרו נחכה עד שיהרגו חיילים ואז יהיה לנו זכות לפני הגוים להשיב מלחמה, ואחר שכן התחילו ללחום היו ניסים גדולים ונצחו.ואח"כ מנסים ע"י הנפילה הגדולה של תחילת המלחמה להפיל פחד על עם ישראל להצדיק נסיגות, וכאילו המצב קשה מאוד ואין סיכוי לנצח. ואולם הכל טעות גדולה, כי תמיד כשלחמו הקב"ה עזר, ורק כשלא לחמו, אז היה כשלונות. אין בזה הפגם של "כחי ועוצם ידי"גישה זו לתלות הניצחון בזמן שלוחמים, אינו סותר לפגם של "כחי ועוצם ידי", אלא הקב"ה מראה שאם לוחמים מנצחים, היינו שהקב"ה עוזר דרך השתדלות, וזה לא סיבה לבטל ההשתדלות, אלא שצריך להבין שגם ההשתדלות הוא מהקב"ה. וכמו שנאמר (דברים פרק ח פסוק יח) "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", ולא נאמר "כי הוא העושה לך חיל".ויש גם מן החרדים שטוענים מכח הנפילה בראשית מלחמת יום כיפור, שזה ראייה שהקב"ה לא עוזר תמיד במלחמה, וזה טעות גמור, שמי שתולה כל אסון שבא מכח פשיעה אנושית, בהקב"ה, ואומר הכל מן השמים, ולא תולה זה בפשיעה עצמית, שבמקום שהיה אפשר להציל ולא הצילו, וזורק את האחריות מעצמו על הקב"ה ואומר הכל מן השמים, הוא פושע.עי' בזה ברמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק ז) וז"ל: "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" (דברים כ,ח) כְּמַשְׁמָעוֹ, שְׁאֵין בְּלִבּוֹ כּוֹחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה. וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, וְיֵדַע שֶׁעַל יֵחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה, וְיָשִׂים נַפְשׁוּ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחַד, וְלֹא יְחַשַּׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו, אֵלָא יִמְחֶה זִכְרָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה."וְכָל הַמַּתְחִיל לְחַשַּׁב וּלְהַרְהַר בַּמִּלְחָמָה, וּמַבְהִיל עַצְמוֹ - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר (דברים כ,ג) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם"."וְלֹא עוֹד, אֵלָא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ; וְאִם לֹא נִצַּח וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ - הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמָר (דברים כ,ח) "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ". וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (ירמיהו מח,י) "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם"."וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד, וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבָד - מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְלֹא תַגִּיעוֹ רָעָה, וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם, וְיִזְכֶּה לְחָיֵי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמָר (שמואל א כה,כח-כט) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ... וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". עכ"ל.ביאור עפי"ז במעשה הנורא של נחום איש גם זווכן במעשה של 'נחום איש גם זו' (עי' תענית דף כא ע"א) שרכב על החמור והגיע עני וביקש לחם ואמר לו המתן עד שארד מן החמור ובינתיים מת העני, ואז גזר נחום על עצמו שיקצצו ידיו שלא נתנו הלחם, ויקצצו רגליו שירדו מן החמור לפני שנתן הלחם, וכן גזר על עצמו להיות כל גופו מוכת שחין. ולכאורה קשה למה כל העונש החמור הזה, הרי לכאורה היה יותר טוב שיקבל על עצמו כמה תעניות, וכן יקבל על עצמו לעזור יותר ליהודים, והרי ע"י העונש הכבד הזה לא יכול לקיים עוד מצות, וא"כ מה הרויח בעונש החמור שנתן על עצמו.אולם נראה, שנחום איש גם זו, פחד שכל עבודת הקודש של כל החיים שלו לומר על כל דבר 'גם זו לטובה', דהיינו שהכל מהקב"ה, ובודאי יצא רק טוב מזה, שזה באופן עקרוני הנהגה נכונה. אולם יש מקום שזה הנהגה בטעות, והיינו במקום שהאדם פשע וקרה בעקבות זה אסון, ורוצה לפטור מאחריות עצמו על ידי אימרא של 'גם זו לטובה', וא"כ חשש נחום איש גם זו, שינצלו עבודה זו שלא במקומו, דהיינו שכשאדם פשע ולא עזר לחבירו ויצא מכשול מזה, יאמר 'גם זו לטובה' ויזרוק פשיעה שלו על הקב"ה. ועל כן גזר על עצמו עונש כבד כזה, כדי שידעו, שבזמן שאדם פשע ולא הציל, אינו יכול לפטור את עצמו מאחריות ע"י אמירה של 'גם זו לטובה'. ולכן מה שקרה במלחמת יום כיפור, מי שבא לומר שהקב"ה לא רוצה אותנו, ולא תולה זה בחסרון של קיום מצוות 'הבא להרגך השכם והורגו', פושע בזה, שעי"ז חושב שלא תמיד הקב"ה עוזר, ממילא חושב שצריך לסגת ולהתקפל, כי מי יימר שהקב"ה מוכן לעזור, וזה היסוד של השמאלנים שמנצלים הכשלון של תחילת מלחמת יום הכיפורים כסיבה לנסיגה, ולצערנו יש גם חרדים שנמשכים אחר זה.ואף שיש גם הנהגה עליונה גם במה שנעשה דרך פשיעה טבעית, וכמו שנאמר (שמות פרק כא פסוק יג) "וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ", ונאמר (דברים פרק כב פסוק ח) "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". מ"מ אין לזלזל בחלק האחריות שיש בפשיעה עצמית.התיקון של חטא מרגלים זה שמביא בנין בית המקדש וביטול הגלות, מכיון שזה היה סיבת החטא, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין דף קד עמוד ב) "אתם בכיתם בכיה של חינם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות", אולם בתנאי ששומרים שביעית, דאל"כ שוב יש סיבה לגלות.בהנהגת השינוי, קורה גם בענין פרנסה שכבר הבינו הרבה רבנים שא"א עוד להמשיך לקבוע לבחור ישיבה שיתבע דירה בשביל השידוך, והנהגה זו היא ממש רציחה של ההורים, ויגיע הזמן שאדם מחוייב להתעסק בפרנסה בחלק מזמנו, וישאר יששכר וזבולון, אבל לא כולם יששכר. וכן מי שבגדר זבולון, צריך לקבוע עיתים לתורה, כי בלי זה אין חייו חיים. התיקון בפרשת בית הספר בעמנואלואפשר לפרש בנוגע לענין ארץ ישראל, מה שקרה בעמנואל בזמן האחרון (שלהי שנת תש"ע), שהכניסו לכלא את כל ההורים שרצו שבנותיהם ילמדו בבית ספר חרדי על טהרת הקודש, וקיבלו הזדהות תמיכה מכל הציבור החרדי, ונעשה רעש גדול בכל העולם.הנה עצם מה שהיה בנושא הבתי ספר הוא יחסית דבר קטן, וכל הסיפור יצא מכלל פרופורציה. אלא נראה לומר בתור השערה, שהיה כאן הנהגה עליונה לתקן ענין אחר, שבשעת ההתנתקות, הרבה מן האדמו"רים ששייכים ליהדות התורה וגדולי הליטאים לא התנגדו להתנתקות, או שגם תמכו בה. אולם היו מן האדמור"ים שחסידיהם יחסית מועטים, שהתנגדו לזה, כמו האדמו"ר מסלונים, קרלין, סדיגורא, ערלוי, צאנז, והרב שמואל אויערבאך שליט"א, ולהבדיל בין חיים לחיים הרב בנימין זילבר והאדמו"ר מבוסטון זצ"ל, ואולם לא נשמעו דבריהם. ולכן כעת שהאדמו"ר מסלונים שליט"א שהוביל את המאבק, קיבל הערכה גדולה מכל החוגים, והוא זה שהיה תמיד בעד חיזוק ארץ ישראל. וכשהיו הפיגועים הגדולים בשנת תשס"ב, שנהרגו עשרים יהודים הי"ד, והרבה עזבו את היישוב, הוא אסר על חסידי סלונים לעזוב את היישוב, וכן שלח חסידים לחזק את היישוב. וכן התנגד בתוקף להתנתקות, ואחרי ההתנתקות אמר שלא ללכת לבחירות כדי שלא להצביע יהדות התורה שהצטרפו להתנתקות. רק שאז לא נשמע דבריו, אולם כעת נתעלה מעמדו, וכולם נמשכו אחריו בפרשת עמנואל, כולל גור ובעלזא וסטמר והעדה החרדית וגדולי הליטאים. ואם יהא עוד נסיונות לנסיגות, וזה בודאי יקרה שגם היהדות החרדית תצטרך לתת דעתה על זה, והוא יתנגד בתוקף, יהא דבריו יותר נשמעים. וזה הכל כדי שגם בציבור החרדי יהא רצון לכבוש את ארץ ישראל, ובודאי להתנגד לכל נסיגה.וכן העיר עמנואל שנמצאת בלב השומרון, היה עד עכשיו כעיר הנידחת מעבר לערי החושך וכעיר מסוכנת והרבה אסרו לגור שם ומפחדים מזה, ופתאום נעשה כעיר במרכז העולם שכולם מדברים עליה וכולם תומכים בה, וזה הכל הכנה לאחיזה בארץ ישראל גם מכח ציבור החרדי.ואז יהא התקדמות למה שנאמר "ונכבשה הארץ לפני ה'", שגם אלו ששומרים שביעית יתמכו בארץ ישראל. כתיבת המאמר נגמרה בעהי"ת יום ז' מנחם אב תש"ע, יארצייט השמיני של קדושי עמנואל מהפיגוע השני בז' מנחם אב שנת תשס"ב, מתוקן כעת תמוז תשע"ה [1] וז"ל: "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחִיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' וּלְשָׁרְתוֹ, וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמָר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג,י). לְפִיכָּךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם, לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין, וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכוֹחַ גּוּפָן; אֵלָא הֶם חֵיל ה', שֶׁנֶּאֱמָר "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ" (דברים לג,יא), וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זִכָּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ" (במדבר יח,כ). וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבָד, אֵלָא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה', וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלֹהִים, וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם - הֲרֵי זֶה נִתְקַדַּשׁ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים; וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזִּכָּה לַכּוֹהֲנִים וְלַלְּוִיִּים. הֲרֵי דָּוִיד אוֹמֵר "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (תהילים טז,ה)" עכ"ל.