יום ו', יב’ בתשרי תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הבהרה ● חיוב נשים בתפילה ● אם נשים מחויבות בתפילת מוסף ● ברכות שאשה אינה מחויבת אם רשאית לברך ● העיקר שאשה מחויבת להתפלל מוסף, ואף למ"ד שאין לה חיוב, יכולה להתפלל, ואין כאן ברכה לבטלה, וזה גם לדעת המחבר שפסק שנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא כמו לולב ושופר מ"מ במקום שאין נוסח וציונו, יכולות לברך
01:12 (27/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הבהרה: כל מה שכתוב כאן הוא לפי עיקר הדין לדעת רוב פוסקים, שנשים חייבות בכל התפילות, אולם הרבה נשים נוהגות ע"פ המ"א, ולא מתפללות כלל תפילה קבועה, ולא כתבנו כאן לפי דעה זו. שולחן ערוך (הלכות תפלה סימן קו סעיף ב): נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא. מגן אברהם (שם ס"ק ב): מצות עשה - כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו', אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה, ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר, והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה. משנה ברורה (שם ס"ק ד): שהיא מ"ע וכו' - כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה. וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א (בסימן ע'). ע"כ ההבהרה. חיוב נשים בתפילה תלמוד בבלי (ברכות דף כ עמוד א): משנה. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. גמרא. וחייבין בתפלה דרחמי נינהו. - מהו דתימא: הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי - קמשמע לן. ויש לעיין אי נשים מחויבות בתפילת מוסף, וכן את"ל שאינן מחויבות אם יכולות להתפלל. אם נשים מחויבות בתפילת מוסף ובשאלה אם מחויבות במוסף, לכאורה השאלה היא אם מוסף רחמי הוא או זה ענין אחר, שאם זה רחמי, אז נכלל בתקנת חז"ל כמו שנאמר בגמרא, ואם לאו לכאורה אינו נכלל בתקנת חז"ל. ובפשטות מצאנו בזה מחלוקת הראשונים, מה שורש ענין של מוסף, אם היה ענין להתפלל כל י"ח ברכות בשורש ורק אח"כ קיצרו זה או בכלל אין ענין להתפלל י"ח ברכות, שאם בשורש יש ענין להתפלל י"ח, א"כ זה רחמי ואם לאו אין זה רחמי, כך לכאורה. אולם אף אם נאמר שאין ענין כלל להתפלל י"ח ברכות במוסף, עדיין זה לא ראיה שזה לא רחמי אלא לא תיקנו בזה י"ח ברכות. ומצאנו בענין זה אם בשורש יש ענין להתפלל י"ח ברכות במוסף, מחלוקת ראשונים. תלמוד בבלי (ברכות דף כא עמוד א): ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק, ואפילו באמצע ברכה. - איני? והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה! - הכי השתא! התם - גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא - הא צלי ליה. ולענין אם נוהג דין זה לגמור כל הברכה של תפילת חול בתפילת מוסף בגלל שבשורש יש גם י"ח ברכות במוסף, דעת חידושי הרשב"א (מסכת ברכות דף כא עמוד א) דס"ל שבשורש יש ענין של י"ח ברכות במוסף: אמר להם גומר כל אותה ברכה, וקא פריש טעמא דגברא בר חיובא הוא ורבנן לא אטרחוה משום כבוד שבת וכי אתחיל מיהא גומרה, ויש מי שאומר דדוקא בתפלת יוצר או במנחה וכטעמא דאמרינן דגברא בר חיובא הוא אי לאו דלא אטרחוה רבנן אבל בתפלת המוספין פוסק ואפי' באמצע ברכה דהא ליתא בחול ואם כן גברא לאו בר חיובא הוא כלל והו"ל כאידך דנזכר שהתפלל, והראב"ד ז"ל פי' דלא שנא דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות ואם התפלל י"ח ברכות וחדש בה דבר מעט למוספין יצא וכדאמרינן בירושלמי פרק תפלת השחר בענין כמה ישהה בין תפלת יוצר לתפלת מוסף כדי הלוך ארבע אמות רב אמר צריך לחדש בה דבר רבי זעירא בעי קומי רבי יוסה מהו צריך לחדש בה דבר אמר ליה אפילו אמר ונעשה לפניך את חובתינו בתמידי יום וקרבן מוסף יצא, והלכך אם התחיל בברכה גומרה, ויותר מזה מבואר שם בירושלמי דגרסינן התם נכנס ומצא צבור מתפללין תפלת המוספין אם יכול להתחיל ולגמור ולענות אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל מאיזה אמן אמרו חד אמר באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפלה ולא פליגי כאן בחול כאן בשבת דאלמא נהוגין היו במוספין דר"ח להתפלל שמנה עשרה ברכות אלא שבשבת הקלו כמו שהקלו בשאר תפלות היום וכיון שכן אף בתפלת המוספין איכא נמי טעמא דגברא בר חיובא הוא והלכך אם התחיל גומר אותה ברכה. אולם תוס' (מסכת ברכות דף כא עמוד ב) חולקים על זה וס"ל שאין ענין כלל בי"ח ברכות במוסף, על כן אין לגמור ברכה של חול במוסף: בירושלמי פרק תפלת השחר קאמר לא התפלל ובא ומצאן מתפללין מוסף אם היה יודע שיהיה מתפלל וגומר עד שלא יתחיל ש"ץ כדי לענות אמן מתפלל אם לאו לא יתפלל. באיזה אמן אמרו פליגי ביה תרי אמוראי חד אמר באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפלה ולא פליגי כאן בחול כאן בשבת והא דאמרינן באמן של שומע תפלה היינו בחול לכך יש ליזהר לענות אמן בהאל הקדוש וגם לענות אמן בשומע תפלה ומתוך הירושלמי משמע שהיו רגילין לומר י"ח ברכות שלמות במוסף של חול כגון בר"ח ובחול המועד ומיהו אנן סמכינן אהא דאמר פרק תפלת השחר (לקמן דף כט.) דקאמר תמני סרי תקון תשסרי לא תקון ומה שאנו אומרים עננו בין גואל לרופא לא קשה שאינו אלא לש"ץ אבל יחיד כוללה בש"ת ועוד אומר הר"ר חיים דאיתא בתוספתא (דפ' ת"ה) בהדיא כמנהגנו דקאמר התם ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וח"ה ערבית ושחרית מתפלל י"ח שלמות ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירים אותו ובמוספים מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע ובירושלמי נמי י"ל דטעות סופר הוא ול"ג של מוסף אלא בא ומצאן מתפללים וכן משמע בירושלמי פרק מי שמתו דגם זו המימרא כתובה שם ולא הזכיר של מוסף כלל. הנה יוצא מחלוקת ביו הרשב"א והתוס' אם במוסף שייך י"ח ברכות או לא, דלדברי הרשב"א ודעימיה (הראב"ד ועוד) בודאי גם מוסף הוא רחמי ונשים חייבות, אולם לדעת התוס' צריך לדון אם זה רחמי, שאלי זה לא רחמי אבל אינו מוכרח שאולי גם לדעת התוס' זה לא רחמי אלא שלא תיקנו י"ח ברכות. וכבר טען עכ"פ לדעת הרשב"א המגן גיבורים שהובא במ"ב (ס' ק"ו סס"ק ד') שנשים חייבות במוסף משום שזה רחמי: אולם מצאנו דעת רבינו יונה שמוסף הוא לא רחמי והוא כתב שבגלל זה לא שייך תפילת נדבה במוסף. רבינו יונה (על הרי"ף מסכת ברכות דף יג עמוד א): אבל נראה למורי נר"ו יותר להעמיד דברי הרב אלפס ז"ל (=שאין תפילת נדבה במוסף) ולאו מטעמיה אלא הטעם שאין מתפללים תפלת מוסף נדבה כמו שאר תפלות של שחרית ומנחה מפני שתפלת שמנה עשרה הוא רחמים ובתפלה שיש בה רחמים יכול האדם לאומרה לבקש על עצמו רחמים כמה פעמים שירצה אבל בשאר תפלות של שבעה ברכות שאין בהם אלא שבח אין לו להתפלל בברכות של שבח בנדבה אלא מה שהותקן בלבד ולפ"ז נראה שאפי' בשבת תפלת שחרית אין לו להתפלל אותה נדבה כיון שהיא משבע ברכות בלבד ואין בה אלא שבח אלא אפשר לומר שיכול להתפלל אותה נדבה אף על פי שהוא שבח משום דכיון שהותקנה כנגד תפלה של שמנה עשרה שהוא רחמים לגבי זה דיינינן ליה כתפלת רחמים. אולם עדיין זה לא ראיה שנשים פטורות, שהרי מצאנו בענינים אלו שחז"ל לא חילקו, וא"כ כיון שבדרך כלל תפילה הוא רחמי ממילא נשים מחויבות ולא חילקו בין תפילה לתפילה, וכמו לענין שחרית בשבת אף שלמעשה לא מתפללין י"ח ברכות מ"מ אשה חייבת, ואף שלדעת רבנו יונה יש חילוק בין שחרית למוסף לענין תפילת נדבה שבשחרית עושים לא פלוג ויש תפילת נדבה גם בשבת, ולא במוסף, מ"מ לענין חיוב נשים י"ל שמרחיבים הלא פלוג. ובזה ניחא מה שכתב בבאר יצחק (הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור ע' לקמן) שסתימת הפוסקים שנשים מחויבות בתפילת מוסף, והיינו שהרי בכל מקום שיש שינוי בתפילת מוסף משאר תפילות הוזכר זה בפוסקים, כגון לענין שאינו בא בנדבה וכן י"א שאם התחיל בברכת חול מפסיק תיכף בתפילת מוסף משא"כ בשאר תפילות גומר הברכה, ולמה לא הוזכר בענין חיוב תפילה לנשים שזה אינו כולל מוסף, אלא שלא עלה על דעת אדם לחלק בזה, ופטור נשים ממוסף התחיל רק מן הצל"ח (הועתק לקמן). ועכ"פ לדעת הרשב"א ודעימיה שגם תפילת מוסף שייך בשורש י"ח ברכות נשים, בודאי מחויבות במוסף. והמחבר פסק בעיקר השיטה ששייך באופן עקרוני י"ח ברכות במוסף, לענין לגמור ברכת חול. שולחן ערוך (או"ח סימן רסח סעיף ב): אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת, ל"ש נזכר בברכת אתה חונן ל"ש נזכר בברכה אחת משאר הברכות, בין בערבית בין בשחרית, מוסף ומנחה. (ד) וי"א דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה. משנה ברורה (ס"ק ד): וי"א דבמוסף וכו' - דסבירא להו דבמוסף לא שייך כלל תפלת י"ח ברכות דאף בחול א"א רק שבע ברכות ולכך פוסק אפילו באמצע ברכה וטעם הדעה קמייתא דבדיעבד גם במוסף אם התפלל י"ח ברכות ורק הוסיף בה ונעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא וכדאיתא בס"ד לכך גם לה שייך בדיעבד הברכה של חול. ביאור הגר"א (אורח חיים סימן רסח): בין כו' וי"א. דאמרי' שם הכי השתא כו' משא"כ במוסף דאף בחול א"א רק שבע ברכות. וס' הראשונה ס"ל משום דגם במוסף בדיעבד יצא בי"ח כמש"ל ס"ד בהג"ה. ועוד דמ' בירושלמי דאף לכתחלה היו מתפללין בחול במוסף ח"י ברכות כמ"ש בתוס' שם ד"ה עד. ומתוך הירושלמי כו'. ומיהו שם דחו תוס' ורא"ש ומגיהין הירושלמי וע"ש בשם תוספתא: אולם הצל"ח כתב שנשים פטורות מתפילת מוסף מטעם שהיא מצוה עשה שהזמן גרמא ואינו רחמי, אולם הוסיף שבכל זאת אם רוצות להתפלל יכולות להתפלל. צל"ח (מסכת ברכות דף כו עמוד א): ומדברי התוס' למדתי כונה אחרת רמוזה בלשונם שכתבו משום שהיא תדירה בכל, ולכאורה מלת בכל אין לה הבנה, שהיה להם לומר שהיא תדירה בכל יום או בכל זמן ולכן אני אומר שכיונו במה שאני מסתפק אם תפלת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא, ואף שהתפלה אין מן התורה רק מדרבנן, הרי לדעת התוס' לעיל דף כ' ע"ב [ד"ה בתפלה] גם במצות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות אלא שבתפלה חייבינהו רבנן כיון דרחמי נינהו כמבואר לעיל, והיינו בשלש תפלות הקבועות בכל יום, ואפי' בשבת וי"ט שהם רק שבח מ"מ כיון דבחול רחמי נינהו לכן לא חילקו בין שבת ויו"ט לחול, וכמ"ש רבינו יונה כאן [י"ח ע"א מדפי הרי"ף ד"ה טעה] לענין תשלומין בתפלה שאחריה, אבל תפלת מוסף שאיננה רחמי כמבואר ברבינו יונה כאן דלכך אין לה תשלומין, והיא מצות עשה דרבנן שהזמן גרמא, ודאי דנשים פטורות לדעת התוס'. וא"כ זהו כוונת התוס' שהקדים תפלת המנחה למוסף משום שהיא תדירה בכל, ותרתי קארי למעליותא דמנחה, חדא שהיא תדירה, ועוד שהיא נוהגת בכל באנשים ונשים, משא"כ מוסף שאינה תדיר ואינה נוהגת בנשים. וכיון שעלה בידינו שתפלת מוסף אינה נוהגת בנשים מטעם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, נדבר עתה אם הם מותרות להתפלל מוסף. ונלע"ד שהרשות בידם, לא מבעיא לדידן שאנו נמשכים אחר דברי הפוסקים שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף שהם פטורות וכמבואר באו"ח סי' תקפ"ט סעיף ו' בהג"ה ע"ש, פשיטא שיש רשות להנשים להתפלל תפלת מוסף. אלא אפילו לדעת הרמב"ם [הלכות ציצית פ"ג ה"ט] והיא דעת המחבר שם בשלחן ערוך שנשים לא יברכו על מצות עשה שהזמן גרמא, מ"מ נלע"ד שמודה המחבר שיכולים להתפלל תפלת מוסף, שהרי מבואר שם בב"י הטעם שאינן מברכות שאיך יאמרו וצונו והרי לא נצטוו רק שמקיימות מעצמן, וזה שייך בברכת המצות, אבל בתפלה לא אמרינן וצונו, אלא שברכות התפלה הם עצם המצוה עצמה, וכיון שנשים רשאות לקיים כל מצות עשה שהזמן גרמא גם תפלת מוסף רשות להן להתפלל, מ"מ חיובא ליכא עלייהו לגמרי. משא"כ תפלת הערב אף שאין לה קבע והיא רשות אפי' לאנשים, מ"מ אינה רשות לגמרי, ולגבי מצוה אחרת שהיא עוברת מחשבא רשות, אבל בחנם אינו רשאי לבטלה כמבואר כאן בתוס' ד"ה טעה וכו', ונשים ואנשים שוין בה, לכן הקדים במשנה תפלת הערב למוסף. הנה הדיוק של הצל"ח מן התוס' שכתב על תפילת מנחה שהיא תדירה בכל משא"כ מוסף, שמשמע שנשים פטורות ממוסף, ומפרש לשון התוס' שמנחה שוה בכל היינו שגם נשים מחויבות ומוסף אינו שוה בכל שאינו בנשים, אינו כלום, שהרי בתוס' לפנינו הגרסא שהיא תדירה בכל יום וא"כ אינו מדבר כלל מי חייב ומי לא אלא מתי חייב ומתי לא, וממילא לא מדבר לענין נשים, וכבר הקשו בהערות על הצל"ח דבר זה. דין זה שנשים פטורות ממוסף הובא גם ברע"א אולם מטעם אחר שאינן בחיוב מחצית השקל. רבי עקיבא איגר (אורח חיים סימן קו): [מג"א סק"ב] לא חייבום יותר והרמב"ן. בתשו' בשמים ראש סי' פ"ט דנשים פטורות מתפלת מוספים דאינה באה אלא לזכר חיוב קרבנות. ואשה לא היתה שוקלת. ואין לה חלק בקרבנות צבור. אלא דכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצות עכ"ל. גם בחדושי צל"ח רפ"ד דברכות כ' דנשים פטורין מתפלת מוסף מטעם דהוי זמן גרמא עיין שם. מה שאשה אינה שוקלת, זה לא סיבה לפטור, שדעת רבי יהודה בשם בן בוכרי במשנה (שקלים ספ"א) שגם כהן פטור ממחצית השקל ובכל זאת חייב במוסף, וגם לוי שאינו בהקרבות קרבנות, פטור ממחצית השקל לדעה זו ובכל זאת פשוט שלוי חייב בתפילת מוסף. ע' תלמוד ירושלמי (וילנא, מסכת שקלים פרק א) שמבואר שגם לוי פטור ממחצית השקל לדעת בן בוכרי: כתיב [שמות ל יג] כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כל דעבר בימא יתן, וחרנא אמר כל דעבר על פיקודייא יתן, מאן דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לר"י בן זכאי מ"ד כל דעבר על פיקודייא יתן מסייע לבן בוכרי. וכבר הקשה כן בבאר יצחק מהגאון רב יצחק אלחנן ספקטור (ובפרט שיסוד הסברה הביא הגר"ע מספר בשמים ראש שהוא מחבר מזייף תשובת הראשונים, והוא יצא מן הכלל ונתחבר למשכילים, וכתב הרבה דברים תמוהין ביותר, וכן כאן הסברה שכתב הוא תמוה ביותר, והגרע"א שסמך עליו בעינים סתומות לא ידע שמדובר כאן בנוכל וזייפן, והדברים הוסתרו בתקופה הראשונה ונתגלו רק יותר מאוחר. וכתבנו באריכות במ"א על זה, ואף שתשובה זו לא כתב בשם ראשונים, וא"כ אין כאן זיוף, אלא דעת עצמו, אבל האדם הזה שהוא כתב כ"כ דברים תמוהין, ובא לעקור הרבה מצוות מן התורה ובדברי חז"ל, וגם הוא באופן כללי זייפן, אין להתחשב איתו כלל). שו"ת באר יצחק (חלק אורח חיים סימן כ): ועיקר מש"כ הגאון הנ"ל דנשים פטורות מתפלת מוסף לפי שלא היו שוקלות, לא נהירא לי, דא"כ תקשה לפי מאי דאיתא במנחות (דף כ"א ע"ב) דאמר ר' יהודא העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, כי עפ"י דין פטורים המה משקלים וכמו כן לויים כמש"כ השעה"מ (בפ"א מה' שקלים) וכן קטנים [הפחותים מבן כ'] כמבואר בשקלים (פ"א מ"ג וע' ברטנורה שם) דפטורים, אטו כהנים ולוים וקטנים פחותים מבן כ' יפטרו ממוסף ואף דנימא דקטנים שאני דאתו לכלל חיובא עכ"ז תקשה מכהנים ולויים, אע"כ מוכח דאין תפילת המוסף תלוי, בשקלים כלל א"כ אין שייך להקדים תפילת מנחה משום שב"כ, כי כן גם מוסף שב"כ ונשים חייבות, וכן מוכח מסתימת הפוסקים דנשים חייבות בתפלה ולא חלקו בין מוסף לשארי תפלות. אמנם הצל"ח (רפ"ד דברכות) כתב דנשים פטירי מתפלת מוסף לפי דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אך חז"ל חייבון בתפלה לפי דרחמי נינהו כמבואר בברכות (דף כ'), א"כ מוסף דאינה רחמי (כמש"כ רבינו יונה) נשים פטורות דהוי הז"ג, ומנחה קודמת משום דיש לה שתי מעלות א' דהוי שוה בכל ב' דתדירה עכ"ל ע"ש, ולדבריו דבמנחה שב"כ חשוב מעלה ובהצטרפו לתדיר יאלים כחו, א"כ איך פשטו בזבחים שם מריו"ח הנ"ל דתדיר [לבדו] עדיף ממקודש, וע"כ מוכח דאין שום חשיבות כלל לשב"כ, ולפי מש"כ באמת להוכיח מריש יבמות דיש מעלה לשב"כ לדחות לאינו שב"כ וכש"כ לקדם כנ"ל, ממילא מוכח מזבחים הנ"ל דנשים חייבות במוסף דאל"כ איך פשטו מריו"ח הנ"ל לתדיר ומקודש, הא י"ל שאני התם דה"ל שב"כ וע"כ מוכח כנ"ל, לכן העולה מכ"ז נ"ל להלכה דאם לא ימצא אח"ז להתפלל בצבור יתפלל עכשיו מוסף עמהם ואח"כ יתפלל שחרית, ודברי אלה ברורים לענין שבת ויו"ט שגם בשחרית אינו מתפלל רק ז' ברכות, אכן בימות החול כמו בר"ח וחוה"מ עדיין יש לדון כיון דבשחרית מתפלל י"ח שלימות, ובמוסף רק ז' ברכות, אפשר שמחמת זה מקרי תפלת שחרית בשם מקודש נגד מוסף, א"ד ידידו יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל חופ"ק נאווהרדק. וביביע אומר, דוחה הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל ראיות הבאר יצחק מכהן שפטור ממחצית השקל ובכל זאת חייב במוסף, וממילא ה"ה אשה, משום שהרי קיי"ל שכהן חייב במחצית השקל. הנה טענת הגרע"י, אינו טענה, שקושית הבאר יצחק על הגרע"א הוא מדעת בן בוכרי שס"ל שכהנים פטורים ממחצית השקל וכן לויים, ובכל זאת פשוט שחייבים במוסף, וא"כ גם נשים מה שאין מביאות מחצית השקל זה לא סיבה להיות פטור ממוסף, וזה לא משנה לעניננו אם קיי"ל שכהן חייב או לא. שו"ת יביע אומר (חלק ט אורח חיים סימן קח): ומעתה דברי הגרע"א נכונים, שדוקא נשים שנתמעטו מדכתיב ונתנו "איש" כופר נפשו, ולא אשה, פטורים מתפלת מוסף, אבל איש מבר מצוה ומעלה חייב לתת מחצית השקל, (ורק אין ממשכנין אותו), וממילא חייב בתפלת מוסף. ואמנם ראיתי להגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק (ס"ס כ) שהביא דברי הגרע"א, והקשה על זה שא"כ אף כהנים ולויים שפטורים מן השקלים אטו יפטרו מתפלת מוסף, וכן קטנים הפחותים מעשרים שנה אטו יהיו פטורים מתפלת מוסף. ואפילו את"ל שאני קטנים הפחותים מעשרים שנה דאתו לכלל חיובא, עם כל זה קשה מכהנים ולויים. אלא ודאי שאין תפלת מוסף תלויה בשקלים כלל. ולכן נשים ג"כ חייבות בתפלת מוסף. ע"כ. ובמחכ"ת לק"מ, שהרי אנן קי"ל שהכהנים והלויים חייבים בשקלים, וכמו שפסק הרמב"ם, וכדברי ריב"ז במשנה. וגם קטנים הפחותים מבני עשרים חייבים מגיל בר מצוה ואילך. וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א (סי' יז) שכתב ע"פ דברי הגרע"א לפטור הנשים מתפלת מוסף, והוסיף שיש להזהר שלא ירד לפני התיבה לתפלת מוסף בחור פחות מגיל עשרים שנה, מכיון שמוכח בירושלמי שפטור מחיוב שקלים, וא"כ אפשר שאינו מוציא י"ח את הגדול שאינו בקי. ע"ש. ובמחכ"ת ליתא, שהעיקר כגירסת הגר"א בירושלמי שבחור בר מצוה חייב ליתן שקלים, ואף את"ל כהגירסא בירושלמי לפטור, הרי מוכח בגמרא שלנו (ערכין ד א) שהוא חייב, וכמו שהוכיח השער המלך. הילכך אין להקפיד שיהיה דוקא בחור בן עשרים שנה ומעלה להיות ש"צ לתפלת מוסף. וע' שואל ומשיב תנינא (ח"ב סי' נה), ובמ"ש עליו השדי חמד (מע' יום טוב סי' ב אות ו). והובאו בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' ו אות ו). וע"ש. ואף על פי שכתב הצל"ח ר"פ תפלת השחר, שהגם שהנשים פטורות מתפלת המוספים, מ"מ הרשות בידם להתפלל, אינו מוכרח. וכמ"ש הגאון שמ"ח גאגין ביריעות האהל שבספר אהל מועד (דף סג ע"ב). ומ"מ אם התפללו מוסף אין למחות בידם, משום שיש ס"ס, שמא אף הנשים חייבות בתפלת מוסף, ושמא יכולות להחמיר על עצמן בברכות השבח. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר (שם אות ז). ורק בתפלת המוספים של ראש השנה ויום הכפורים דרחמי נינהו יכולות להתפלל. וכמ"ש בשו"ת התעוררות תשובה ח"ג (סי' סו). ע"ש. ולהלכה משמע שהמשנה ברורה (סימן קו סס"ק ד') פוסק שנשים מחויבות בתפילת מוסף: ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש. מן המ"ב משמע שכתב לשון "אבל" על דברי המגן גבורים, שפסק מעיקר הדין שחייבות במוסף, וכן לא הביא כלל דברי הגרע"א (אף שנדפסים בש"ע), רק הצל"ח, וכנראה מפני שהגרע"א מבסס על הבשמים ראש, והמ"ב כבר נודע לו מקלקולי הבשמים ראש, על כן דעתו שאין ראוי להביאו לבית המדרש. ברכות שאשה אינה מחויבת אם רשאית לברך מה שטען הגרע"י זצ"ל (הובא לעיל) על מה שכתב הצל"ח שאף אם נשים פטורות מ"מ רשאים להתפלל, אף לדעת המחבר שנשים אינן מברכות ברכת המצוות על לולב ושופר, מ"מ מוסף יכולות להתפלל, משום שרק במקום שנאמר וציונו לא יכולות לברך משא"כ ברכת השבח, וחלק עליו הגרע"י שאינו מוכרח, נראה שצדקו דברי הצל"ח, שבב"י כתב מפורש שטעם שאינן מברכות ברכת מצוות שהזמן גרמא משום שאינה יכולה לומר וציונו וזה לא שייך בברכת השבח. בית יוסף (אורח חיים סימן תקפט): וכתב הרב המגיד בפרק ב' (ה"ב) כתב הרשב"א (חי' ר"ה (השלם) לג. שו"ת ח"א סי' קכג) שהעלו הראשונים שאף על פי שנשים פטורות רשאות לתקוע ולברך וכן נהגו ואין נראה כן מדברי רבינו בפרק ו' (הל' סוכה הי"ג) עכ"ל כלומר שכתב בפרק ו' טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבין מספק ואין מברכין מספק וכתב הרב המגיד לדעת רבינו ודאי שאין נשים מברכות והיאך יאמרו וצונו והן פטורות ובסוף הלכות ציצית (פ"ג ה"ט) כתב גם כן הרמב"ם שנשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס אין מברכין אם מתעטפין בציצית וההגהות כתבו שם (אות מ) שכן דעת רש"י שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא ושרבינו תם פסק שהן יכולות לברך והביא ראיה לדבר וסמ"ג כתב בסימן מ"ב (עשין קיט) כל דברי רבינו תם ואחר כך כתב אבל זהו דבר תימה מהו וצונו בדבר שאינה מחוייבת לא מדאורייתא ולא מדרבנן דנשים במצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים פטורות, וכמו שמוכח בפרק מי שמתו (ברכות כ:) גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה והאגור (סי' תתקי) כתב בשם רבינו ישעיה דוקא בלא ברכה שרי להו לנשים לתקוע לעצמן אבל אם בירכו גילו בדעתן שלשם חובה הן עושות חדא דעוברות על בל תוסיף ועוד דאיכא ברכה לבטלה עד כאן לשונו. ומה שכתב שעוברות על בל תוסיף אם מברכות אינו נכון כלל אלא שאין לי להאריך כאן. וא"כ מבואר מכאן שגם לדעת המחבר שפסק בענין ברכות לנשים כדעת הרמב"ם, שאינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, מ"מ יכולות לברך כל ברכה אף שאינן מצוות, כל זמן שאין בברכה לשון וציונו, וזה כולל ברכות קריאת שמע וברוך שאמר וישתבח וכן הבדלה למ"ד שנשים פטורות מהבדלה, וזה דלא כמו שהנהיג הגרע"י זצ"ל להשמיט לנשים השם בברכת ברוך שאמר וישתבח וברכת קריאת שמע, שלדעתו שיטת המחבר שייך גם על ברכות שאין בהם וציונו, והדפיסו סידורים בנוסח כזה, בלי שם בברוך שאמר וברכת ק"ש, מה שלא נעשה מקודם בשום מקום בכל סידורי ספרדים. והגרע"י מבסס דבריו על דברי יריעות האהל (בספר אהל מועד דף סג), וראיתי שם והוא טען שהב"י ס"ל כדעת האגור שכתב שם בטעם השני משום דהוה ברכה לבטלה, אולם נראה שאין שום משמעות שבמקום שאין לשון וציונו שמ"מ לא יברכו, שהרי האגור לא מסביר למה זה ברכה לבטלה, ויתכן משום שכתב וצוינו, ובלי זה לא נחשב לבטלה אף שאינן מחויבות, משום שהרי קיי"ל נשים סומכות רשות, ונחשב שהם בכלל המצוה ומקבלות שכר וממילא כל מצוה אף שאינן מחויבות, רשאות לעשות, ורק הנוסח של וציונו ס"ל לדיעה זו שקשה, וממילא ס"ל דהוה לבטלה, וזה לא שייך בברכת השבח. ועוד הוסיף שם ביריעות האוהל שאיך נשים מתפללות מוסף ואיך יאמרו ונעשה לפניך קרבנות חובותינו, הרי זה שקר גמור. ונראה שלא שייך כאן שקר, שזה מדבר על כלל ישראל ובין כך לא כל אחד מקריב אלא עם ישראל יקריב, ואינו דומה ללשון וצוינו שמתפרש יותר על ציווי כעת. וכן מביא שם ראיה מכח הב"י ועוד פוסקים שבספק ברכת שהחיינו לא מברכין משום ספק ברכות להקל, אף שאין שם וציונו, אולם אין כאן ראיה לכאן, ששם זה יש ספק אם יש כאן מצוה לברך, אבל כאן בודאי יש מצוה לברך רק שאשה פטורה אבל מצד נשים סומכות רשות נחשב שהיא בכלל המצווה רק שס"ל שא"א לומר וצוינו משום שהיא לא נצטווה אבל בלי נוסח זה יכולה לברך כי היא בכלל המצוה. וידוע שרבים מגדולי רבני ספרדים חלקו בזה על הגרע"י והתירו לנשים ספרדיות להתפלל כל התפילה וכ"כ בכף החיים, וכן הרי היה עזרת נשים בכל בתי כנסיות ונשים התפללו שם אלו שידעו להתפלל, והיה להם אותו סידור כמו בעזרת אנשים, והתפללו כסדר שכתוב בסידור. ולמעשה מציע הגרע"י לנשים לצאת במוסף ע"י שליח ציבור רק אם מתפללות אין למחות בידם מדין ספק ספיקא אולי מחויבות ואולי אף שאין מחויבות יכולות לברך, אולם נראה שאין כאן שום ספק, שאף את"ל שאין מחויבות מ"מ יכולות לברך אף לדעת המחבר משום שאין כאן לשון וציונו, וחוץ מזה העיקר שמחויבות. מסקנא לענין מוסף לנשים ושאר ברכות שאינן מחויבות העיקר שאשה מחויבת להתפלל מוסף, ואף למ"ד שאין לה חיוב, יכולה להתפלל, ואין כאן ברכה לבטלה, וזה גם לדעת המחבר שפסק שנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא כמו לולב ושופר מ"מ במקום שאין נוסח וציונו, יכולות לברך, ועל כן יכולה לברך על ברכת ברוך שאמר וישתבח וברכות של קריאת שמע שחרית וערבית, אף שאינן מחויבות בדבר, ולא מצאנו עד דור הקודם סידור מיוחד לנשים בדילוג שם שמים. נכתב בעה"י ע"י מורינו הג"ר יצחק ברנד שליט"א כ' מרחשון תשע"ד

 
מאמר נשים בתפילת מוסף ותפילות שאינן מחויבות || להורדה והדפסהדעת המגן גיבורים