יום ה', יג’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בעקבות התועבה הזו, שלצערינו יש יהודים שחושבים שאולי מותר לקחת מהם אברים על אף שהורגים גוים בזה, כתבנו מאמר על זה שאסור לעשות את זה, אף שהיהודי ימות מזה, ונצרף פסק של הגאון הר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל בחומר האיסור ● דיני שפיכות דם אצל גוי במקום סכנה ● לענין יהודי שבא להרוג גוי בשביל פיקוח נפש ● עובר שיצא ראשו ובודאי ימות, אם מותר להורגו ● בביאור התוס' (סנהדרין נט) אם גוי מותר להרוג עובר כשלא יצא ראשו מפני סכנת האמא
22:34 (26/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

איתא במסכת פסחים (דף כה עמוד ב): "כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה - הא דאמרן. גילוי עריות ושפיכות דמים - דתניא, רבי אומר: (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה? הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו - אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה המאורסה מרוצח, מה רוצח - יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה - תהרג ואל תעבור. ושפיכות דמים גופיה מנלן? - סברא הוא; כי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך. - אמר ליה: ליקטלוך ולא תיקטול. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?". ע"כ.עי' ברמ"ך על הרמב"ם (הובא בכ"מ הל' יסודי התורה פ"ה הל' ה) שהקשה, אם כל הסיבה שפיקוח נפש אינו דוחה איסור לא תרצח הוא בגלל הסברה מאי חזית, א"כ בעשרה שאמרו להם תנו אחד ונהרגהו ואם לאו נהרוג את כולם, והדין הוא שימותו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל, קשה, למה, הרי כאן לא שייך סברה של מאי חזית. והכ"מ תירץ שחז"ל קיבלו שלא תרצח לא נדחה מפני פ"נ אף במקום שלא שייך מאי חזית.אולם הדבר קשה שהרי הגמרא אומרת שזה הסיבה.ויש עוד להקשות, הרי הגמרא (פסחים דף כה ע"ב) לומדת שגילוי עריות אינה נדחית מפני פ"נ מהיקש של שפיכות דמים, ולכאורה בג"ע לא שייך הסברה של מאי חזית, וא"כ איך שייך להקיש ג"ע לש"ד, הרי בש"ד גופא מה שאינו נדחית מפני פ"נ הוא רק במקום ששיך מאי חזית, וא"כ ג"ע דמי למצב של ש"ד במקום שלא שייך מאי חזית וא"כ אם נאמר שש"ד לא נדחית מפני פ"נ הוא רק במקום ששייך מאי חזית, א"כ למה ג"ע אינו נדחית מפי פ"נ.גילוי עריות כולל גם בהמה וגויה כמבואר בפוסקים.ומוכח מזה שזה פשוט לגמרא שש"ד אינו נדחית מפני פ"נ אף במקום שלא שייך מאי חזית, וכעת חוזרת הקושיה מנ"ל הא, הרי כל הסברה שש"ד אינו נדחית מפני פ"נ הוא משום הסברה דמאי חזית.וכן קשה ממה שכתבו תוס' (סנהדרין דף עד ע"ב) שמסברה היינו מתירין לעבור על דברי תורה במקום פ"נ, ורק בא לימוד של ש"ד וג"ע שאוסר לעבור, והיינו למדים משם לכל התורה שייהרג ואל יעבור, ועל זה בא הפסוק של "וחי בהם" ללמד שבשאר איסורים יעבור ואל ייהרג. וז"ל: "בן נח מצווה על קידוש השם - וא"ת והא וחי בהם בישראל כתיב, ואפילו ישראל היה מחויב למסור עצמו אפילו בצינעא אי לא דכתיב וחי בהם, ויש לומר דדילמא לא איצטריך וחי בהם אלא כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה המאורסה דאפילו בצינעא יהרג ואל יעבור לכ"ע". עכ"ל.כוונת התוס' שאצל גוי א"צ פסוק של "וחי בהם" כיון שאצלו גם ש"ד וג"ע אין בו משום ייהרג ואל יעבור.ועכשיו קשה איך היינו למדים מש"ד לשאר איסורים שייהרג ואל יעבור, הרי שם אין סברה של מאי חזית, וכן גילוי עריות גופא מנ"ל שיהרג ואל יעבור והרי שם לא שייך מאי חזית, א"כ איך אפשר ללמוד משם שייהרג ואל יעבור הרי בכל איסורים לא שייך מאי חזית.ואפשר ליישב שבאמת מצד עצמו בש"ד מה שייהרג ואל יעבור הוא רק במקום ששייך סברת מאי חזית, אבל אחרי שמקישים ג"ע, וזה מצד שמשמעות הפסוק עיקרו בא ללמוד דין זה, שהרי אף שפשטות הקרא הוא ללמוד שהנערה היא אנוסה, אבל בשביל זה אין צורך לומר המשל של "ורצחו נפש", דסגי לומר "צעקה הנערה ואין מושיע לה", אלא הפסוק מגלה לנו שבא ללמוד לענין גילוי עריות שייהרג ואל יעבור, וא"כ הפסוק בא מכח ההיקש לג"ע ללמוד שגם בש"ד עיקר הסיבה של יהרג ואל יעבור הוא משום חומר החטא, וממילא היה אפשר ללמוד גם לכל שאר איסורים, שייהרג ואל יעבור, ורק מכח הפסוק של "וחי בהם" למדים שבשאר איסורים אין יהרג ואל יעבור. (כעת ראיתי כעין זה בזכרון שמואל של הגאון ר' שמואל רוזובסקי (סי' סה) בשם אדמו"ר הרש"ש, [כנראה הכוונה על הגאון ר' שמעון שקופ זצ"ל]).ולפי מהלך התוס' מיושב קושיה גדולה, למה אצל גוי ג"כ מותר לעבור על איסורי תורה במקום פ"נ, כמבואר בגמרא שגוי לא מצווה על קידוש השם (סנהדרין דף עד ע"ב; רמב"ם פ"י הל' ב), ואפילו ע"ז מותר לעבור, ולכאורה הרי הפסוק של "וחי בהם" נאמר רק כלפי ישראל, וא"כ למה גוי מותר לאכול אבר מן החי במקום פ"נ, וכן לעבוד ע"ז וג"ע במקום פ"נ. ולפי התוס' מיושב שבאמת בגוי מותר בלי פסוק של "וחי בהם". וכנראה שזה משום אונס רחמנא פטריה שזה שייך גם בגוי.הנה באמת הגרע"א (בהגה' על השו"ע יו"ד ס"ס סב) כתב בשם ספר תיבת גומה להג' פורת יוסף, שגוי אין לו היתר של וחי בהם, וממילא גוי במצב של פ"נ אסור לו לאכול אבר מן החי, וקשה א"כ דבגוי אין לו היתר לא מצד וחי בהם ולא היתר אחר, א"כ למה מותר לעבוד ע"ז במקום פ"נ.ועי' בזה בחזו"א (בהערותיו על חידושי ר' חיים הלוי הל' רוצח) שהוכיח מכאן שבן נח ג"כ מותר לעבור על איסורי תורה במקום פ"נ.ואולי לפי התיבת גומא צ"ל שבמקום שהגוי אומר לו לעבור על איסור אז מותר מסברת אונס רחמנא פטריה, אבל מעצמו כדי לרפאות אף שהוא מסוכן אין לו רשות, ששם אין סברה של אונס רחמנא פטריה, וזה מבואר ברמב"ם (הל' יסודי התורה), ורק ביהודי מותר מכח הפסוק של וחי בהם, וכיון שאצל גוי אין וחי בהם נשאר באיסוריה.ובתשובת חת"ס (יו"ד ס"ס ע) הביא ראיה מן התוס' הזה שגם בבני נח יש בו משום וחי בהם ומותר לעבור על דברי תורה במקום פ"נ, כולל אבר מן החי.(אולם גם תשובת חת"ס קשה, שהרי בתוס' לא כתוב שמשום וחי בהם מותר לגוי לעבור אלא שבגוי אי"צ וחי בהם, ואולי זה באמת כוונת החת"ס ול"ד קאמר, העיקר שגם בגוי מותר לעבור על שאר איסורים, והוא ס"ל שהיתר לעבור מפני פ"נ שייך גם בבא להתרפאות ולא רק כשכופין אותו לעבור על איסור).אולם רע"א ס"ל, שמה שמבואר בתוס' שאצל גוי אינו צריך וחי בהם והכל מותר, זה רק כשכופין אותו לעבור ואז יש היתר גם בלי וחי בהם אלא מצד אונס רחמנא פטריה, אבל כשהוא מצד עצמו בא לעשות עבירה מפני פ"נ, אז אין סברה של אונס רחמנא פטריה, ואז צריך הפסוק של וחי בהם, וממילא אצל גוי שלא שייך וחי בהם, נשאר באיסוריה, (והיינו שאונס רחמנא פטריה הוא גילוי של סברה ולא מתייחד דוקא ליהודי, אבל וחי בהם עיקרו שייך ליהודי).אולם בזה שכתב הגרע"א שגוי אסור לעבור על שאר איסורים במקום פ"נ, יש מקום לומר שמדין מי איכא מידי מותר גם לגוי לעבור על שאר איסורים, לפי מהלך שני של התוס' (דף נט ע"א מי איכא מידי) שכיון שאצל יהודי מותר לעבור שאר איסורי תורה, בגלל הפסוק של וחי בהם, ממילא מותר גם אצל הגוי מדין מי איכא מידי. אולם בע"ז ג"ע וש"ד שלא הותר אצל ישראל, גם אצל הגוי לא הותר, ורק אם הגוי כופה אז מותר בלי וחי בהם אצל גוי, אבל בבא להתרפות בע"ז ש"ד וג"ע שאין שם לא היתר של אנוס רחמנא פטריה, כמבואר ברמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ה הל' ו), וגם אין היתר של מי איכא מידי, כיון שלישראל אסור, אז נשאר אסור גם אצל גוי, ורק אצל יהודי שיש לימוד של ייהרג ואל יעבור בע"ז ש"ד וג"ע, אז צריך וחי בהם להתיר שאר איסורים גם באופן שהגוי כופה). דיני ש"ד אצל גוי במקום סכנהבש"ד לכאורה הפשטות הוא שגם בגוי נאמר ייהרג ואל יעבור משום סברת מאי חזית, וכמו שכתב המשנה למלך (פרשת דרכים דרך האתרים דרוש ב ד"ה ודע דמשמע וד"ה ואמנם, הובא במשנה למלך הל' מלכים פ"י הל' ב) ודלא כמהר"ש יפה שהובא שם. כי ש"ד ייהרג ואל יעבור זה מסברה ושייך גם אצל גוי.הנה דברי מהר"ש יפה חוץ מזה שקשין לכאורה מסברה, הם ג"כ קשין מן התוס' (סנהדרין נט ע"א) שמסתפקים אם מה שמותר להרוג עובר כל זמן שלא יצאו ראשו ורובו, נאמר גם לענין גוי, ועכשיו לפי דברי מהר"ש יפה שאצל גוי הותר איסור רציחה בגלל פ"נ, א"כ בודאי שמותרת להרוג את העובר, וא"כ במה מסתפק התוס'. אלא ודאי שגם גוי אסור להרוג אף במקום פ"נ.ואולי ס"ל למהר"ש יפה שרק האדם עצמו שנמצא בסכנה מותר להרוג את השני אבל לא אדם אחר, כך מתרצים בתורת המלך (עי' עמוד צ, ועי' עמוד קיב בהערה מה), ותוס' מסתפקים רק במיילדת שבאה ליילד. אולם לא נראה כלל לחלק, שלפי סברת המר"ש יפה אם נפרש שזה היתר כללי שגם רציחה נדחה מפני פ"נ, אמור להיות שגם אדם אחר יכול להורגו, כמו בכל מקום שצריך לעבור איסור כדי להציל כמו ברודף, אז גם ע"י אחר מותר, וכמו חילול שבת ליהודי שמותר גם ע"י אחר, אלא ודאי כיון שכתבו תוס' שאצל הגוי אסור להרוג ע"י המיילדת, אז גם ע"י האמא עצמה אסור. ואם אתה בא לחלק שאיסור רציחה זה אחרת ויותר חמור משאר איסורים שכאן אסור לעשות ע"י אחר ורק ע"י עצמו מותר, דמה לו להתערב על ריב לא לו, א"כ מנא ליה כלל לומר ההיתר גם למסוכן עצמו להרוג את השני, כיון שש"ד בין כך יותר חמור משאר איסורים, א"כ לכאורה משמע כדעת המשנה למלך שבכל גוונא אסור.ועוד, הרי כשהולד נולד, ששם הכלל שאין דוחין נפש בפני נפש, אז גם האמא עצמה אסורה להרוג את הילד, כי במקום שנאמר אין דוחין נפש בפני נפש אז גם מי שנמצא בסכנה אסור להרוג השני כמבואר מפורש ברש"י (מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב) וכן בשמואל (שמואל ב פרק כ פסוק כב) במעשה של שבע בן בכרי ששם כשייחדו דוחין נפש מפני נפש, וכתב רש"י בשם תוספתא (תרומה ספ"ז) שזה רק כשהוא גם נהרג בין כך, אבל כשהוא היה ניצל אסור להורגו, מפני שאז יש כלל אין דוחין נפש בפני נפש, והיינו שאף אלו שהם בסכנה אסורים למסור אותו.וז"ל רש"י בשמואל (שם): "ותבא האשה אל כל העם בחכמתה - שנינו בתוספתא אמרה להם הואיל והוא נהרג והם נהרגין תנוהו להם, אם היה יכול להנצל כגון שהוא מבפנים ואתם מבחוץ ואתם בסכנה והוא יכול להמלט אין דוחין נפש מפני נפש להורגו בשביל הצלתכם, אבל עכשיו שגם הוא יהרג עמכם הואיל ונהרסו החומות ואין כח להמלט מוטב ימות לבדו ואל תמותו עמו". עכ"ל.וז"ל רש"י בסנהדרין (שם): "יצא ראשו - באשה המקשה לילד ומסוכנת, וקתני רישא: החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים, דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו, אבל יצא ראשו - אין נוגעים בו להורגו, דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש, ואם תאמר מעשה דשבע בן בכרי (שמואל שם) הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש - התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו, אבל אם היה הוא ניצול אף על פי שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן". עכ"ל.וכ"כ המאירי (שם) שאין שום נפ"מ בדין אין דוחין נפש בפני נפש אם זה ע"י עצמו או ע"י אחר. וכ"כ בחזו"א (סנהדרין ס"ס כה).וא"כ כשכתבו תוס' בצד ראשון שלו שאצל גוי הדין של עובר כמו ילוד, א"כ גם האמא אסורה להרוג את העובר, והרי בודאי סתם עובר שאסור להרוג חל גם על האמא, וא"כ גם כשהעובר מסכן האמא, אז לפי סברת תוס' בצד ראשון שבגלל זה אין היתר להרוג עובר אף להצלת אימו, כי אצל גוי עובר כמו נלוד א"כ שמעינן שגם האמא אסורה להרוג את העובר, שכשם כשכבר נולד אז גם האמא אסורה להרוג את הולד, ה"ה כשלא נולד, וכ"ש אם כבר נולד אסורה להרוג, וזה גם לצד השני שאת העובר מותר להרוג אבל את הנולד אסור להרוג, וזה גם כשמדובר אצל גוי, שהרי תוס' לא בא להקל בגוי יותר מביהודי אלא דן אולי יש יותר להחמיר בגוי, אבל בודאי לא יותר להקל, וא"כ מפורש כאן לכאורה שלא כדברי המהר"ש יפה אלא כדברי המשנה למלך, שגם גוי אסור להרוג גוי להצלת עצמו. אף אם סיבת הסכנה בא בגלל זה שדנים כעת להורגו (כל זמן שאינו מדובר ברודף ממש).בקיצור, הדין דאין דוחין נפש בפני נפש ביצא ראשו (המבואר פ"ז דאהלות), אסור אף ע"י האמא כמבואר ברש"י (סנהדרין), ע"פ התוספתא (תרומות), ועל זה כתבו תוס' בפשטות שכל מה שאסור בישראל אסור גם בגוי, ונסתפקו תוס' כשלא יצא ראשו שמותר לישראל להרוג העובר אז בגוי אולי אסור ואולי בגוי ג"כ מותר, אבל מה שאסור בישראל, בודאי אסור בגוי, וא"כ קשין מכאן דברי מהר"ש יפה שס"ל שש"ד אצל גוי הותר במקום פ"נ.אבל יש לתרץ דברי מהר"ש יפה, שרק בגוי המאנס התיר להרוג אבל לא כשהיא בעצמו בוחרת להרוג הולד, ובזה מתורץ דברי מהר"ש יפה, שהרי באשה אף אחד לא כופה אותה להרוג את הולד וממילא לא הותר וזה אינו דומה למה שהתיר מהר"ש יפה להרוג גוי אחר כשהאנס כופה אותו להרוג גוי אחר, וחילוק זה מצאנו גם ברמב"ם (פ"ה מהל' יסודי התורה הל' ד) שבענין אנס ס"ל שאם עבר ועשה עבירה אפילו הרג אדם אין עונשים אותו ואילו בהל' ו' בנתרפא מג' עבירות עונשים אותו.וראיתי כמה אחרונים, הערוך השולחן העתיד (הל' מלכים פרק ד) ועוד שמביאים ראיה מן הרמב"ם (הלכות מלכים פרק י) לדעת מהר"ש יפה: "בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו, מותר לו לעבור, אפילו נאנס לעבוד ע"ז עובד, לפי שאינן מצווין על קדוש השם", ומשמע שכולל גם היתר בש"ד.אולם כל הדיוק הזה הוא רק כשמאנס, אבל לא כשבא להתרפות, שהרי ברור ברמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ה) שבבא להתרפאות אין לו היתר של אנוס.ומכאן מה שעושים בסין להרוג אנשים ולקחת אבר משלהם להציל אחרים אסור, לא מבעי לדעת המשנה למלך, אסור להורגו, אלא גם להר"ש יפה, הרי גם בעלי תורת המלך מוכרחים להודות שלאחרים אסור להרוג, כמבואר בתוס' (סנהדרין נט ע"א) שגוי אסור להרוג את האחד להציל השני, ובהשתלת אברים לא המסוכן הורג אלא הרופא, וא"כ גם למהר"ש יפה אסור להורגו.וכן למאי שכתבנו גם לדעת המהר"ש יפה, ההיתר הוא רק באונס מפני אנס אבל כשבא להתרפאות אין לו היתר, ג"כ אסור כאן.(החילוק בין כשמאנסין אותו לעבור דבר מסוים ובין כשבא מעצמו להנצל מחמת אונס, מבואר גם בהרבה ראשונים בענין מוסר עי' בש"ך (חו"מ סי' שפח ס"ק כד) בשם הראב"ד וז"ל רמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ח הלכה ד) "נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם מכל מקום אע"פ שהמלך אנסו להביא. א"א גם בזה על דרך הרב הוא הולך ואין הגאון מודה לו וכן בדין שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומאין יתחייב לו זה שימות בשביל ממון חבירו הואיל וייחדו לו בפירוש וכבר הרחבנו בדברים האלו בפירוש בבא קמא". וא"כ מבואר כאן שיש חילוק בין אם האנס מייחד את הפעולה לממון של חבירו או כופה אותו להביא בלי לייחד את פלוני, ויש עוד דרגא פחות שסתם אנסוהו, בלי לומר למה והוא בוחר להנצל ע"י שמראה ממון חבירו אז חייב אפילו בהראה לבד בלי שהביא וכן הוא ברמ"א (סע' ב) "ואפילו יסרוהו, ולא א"ל על מה, והראה ממון חבירו, חייב (טור שם)" ועי"ש בביאור הגר"א (ס"ק כז) שאף במוסר מחמת אונס פטור אבל אם בעצמו בחר המסירות כדי להנצל חייב, ועי' בזה בחזון איש (ב"ק סי' טז ס"ק כד - כה).שו"ר בספר תורת המלך (עמוד צה ואילך) הביאו כל זה בשם האור שמח (יסודי התורה פ"ה), שהאור שמח מביא ירושלמי מפורש (עבודה זרה פרק ב ה"ב) שגוי אסור להרוג גוי אחר כדי להתרפאות, וז"ל: "אמר רבי חנינה זאת אומרת שאין מתרפין משפיכות דמים דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו כו' חיישינן שלא ימות ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני גוי בגוי גוי בישראל חייב ישראל בגוי פטור".ומפרש האור שמח שמה שנאמר גוי בגוי חייב, היינו על הרישא ביצא ראשו, כי בסיפא כשמאנס, אז בגוי מותר, וממילא יוצא שכל היתר של המהר"ש יפה הוא רק באנס ולא בבא להתרפאות.וא"כ יוצא לדברי מהר"ש יפה, לא התיר להרוג רק כשאנוס על זה אבל כשמתרפא, לא התיר, (ויש דעות שאפילו בשאר איסורים כמו אבר מן החי אין רשות לבני נח להתרפאות עי' מנחת חינוך (מצוה רצו), והגה' רע"א (ס"ס סב), וא"כ אם רוצים לדייק מסתימת הרמב"ם שגוי אינו מצווה על קידוש השם ומותר לעבור על כל התורה ומשמעות גם על רציחה, זה רק כשהוא נאנס אבל לא כשבא להתרפאות, וכן הרי כל הסוגיה (סנהדרין דף עד ע"ב) שגוי אינו מצווה על קידוש השם, שייך כשמאיימים עליו להרוג את פלוני אבל כשבא להתרפאות לא שייך ענין קידוש השם, ולא על זה מדובר הגמרא, וא"כ אין לנו ללמוד שגם להתרפאות מותר, וע"ע בזכרון שמואל להגאון שמואל רוזובסקי (פרק סה) באריכות בחילוק בין אנוס מפני אנס ובין בא להתרפות.והפרשת דרכים מפרש הירושלמי 'גוי בגוי חייב' גם על דין השני באנס שכופה גוי להרוג גוי, שחייב.(אולם מה שכתבנו בשם כמה אחרונים שגוי אין לו רשות להתרפאות באבר מן החי, בזה יש לדון ולחלוק שכן מותר, משום שכאן יש סברא מי איכא מידי וכמו בהריגת עובר לצד שני של התוס', עי' לעיל. ובמשנה למלך בפרשת דרכים (דרך האתרים ריש דרוש ב) התיר מטעם אחר וכ"כ בחת"ס (יו"ד ס"ס ע)). לענין יהודי שבא להרוג גוי בשביל פיקוח נפשאחרי שדעת המשנה למלך, שגם בגוי יש כלל שאין דוחין נפש בפני נפש ומאי חזית וכו', וכן גם לדעת מהר"ש יפה שס"ל שאם מאנסין לגוי להרוג גוי יעבור ואל ייהרג, אז כדי לתרץ התוס', אמר זה רק במקום שמאנסין אותו להרוג אבל לא כשבא להתרפאות, וכן מבואר בירושלמי, אז נדון לגבי יהודי שהורג גוי להציל את היהודי, שלכאורה שם לא שייך סברת מאי חזית דדמי דידך סומק טפי, כיון שבודאי דם יהודי יותר חשוב, וכן מדויק לשון רש"י שם, וז"ל: "מאי חזית דדמא דידך סומק - כלומר: כלום באתה לישאל על כך אלא מפני שאתה יודע שאין מצוה עומדת בפני פיקוח נפש, וסבור אתה שאף זו תדחה מפני פיקוח נפשך, אין זו דומה לשאר עבירות, דמכל מקום יש כאן אבוד נפש, והתורה לא התירה לדחות את המצוה אלא מפני חיבת נפשו של ישראל, וכאן עבירה נעשית, ונפש אבודה, מי יאמר שנפשך חביבה לפני המקום יותר משל זה, דילמא של זה חביבה טפי עליו, ונמצא עבירה נעשית ונפש אבודה". עכ"ל.וכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ז) וז"ל: "מנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך, והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש, ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". עכ"ל.ועל זה כתבנו במאמר השגות על ספר תורת המלך שאין ראיה להתיר דבר כזה, במקום שאת מי שרוצים להרוג הוא לא סיבה לסכנת השני, כמו לקיחת אברים להשתלה, וכן הובא בספר תורת המלך (עמוד קסו) בשם הרב שאול ישראלי זצ"ל שלהתרפאות בש"ד של גוי אסור, ומה שרצו להביא ראיה מן הרמב"ם (בהל' יסודי התורה פ"ה הל' ז) שאין דוחין נפש בפני נפש כשבא לרפאות, שזה דוקא יהודי שבא להרוג יהודי אבל יהודי שבא להרוג גוי מותר, כבר דחינו בטוב טעם ודעת שלא יתכן שזה כוונת הרמב"ם, והרמב"ם מדבר רק כשמי שרוצים להרוג הוא הסיבה לסכנת השני, כמו ביצא ראשו או דברים הדומין, אבל כשאינו הסיבה, כמו בהשתלת אברים, אין שום ראיה להתיר, והאיסור הזה הוא לא תרצח (ראב"ן ב"ק ד"ה וגזל הגוי) או איסור שופך דם האדם בצירוף מי איכא מידי (כ"מ פ"ב מה' רוצח הל' י"א בשם המכילתא). ויוצא לנו שיש ג' דרגות של להרוג נפש בגלל הצלת נפש:דרגא א': כשאנס כופה השני להרוג פלוני ואם לא אהרוג אותך.דרגא ב': כשאין מי שכופה להרוג אבל אחד מסכן את השני כמו יצא ראשו.דרגא ג': כשאף אחד לא מסכן את השני רק רוצים לקחת אבר מאדם אחר לרפאות אדם מסוכן.בדרגא א', אם אנס כופה יהודי להרוג יהודי, ייהרג ואל יעבור, אם אנס כופה גוי להרוג גוי, לדעת המשנה למלך ייהרג ואל יעבור ולדעת המהר"ש יפה יעבור ולא ייהרג, אם אנס כופה יהודי להרוג גוי, לכ"ע יעבור ולא ייהרג.דרגא ב', כשאין מי שכופה להרוג אבל אחד מסכן את השני כמו יצא ראשו, יהודי ליהודי תמות ולא תהרוג את הנולד (משנה ספ"ז דאהלות); גויה לגוי תמות ולא תהרוג את הנולד גם לדעת מהר"ש יפה כמבואר בתוס' (סנהדרין דף נט ע"א) ובירושלמי (ע"ז פ"ב הל' ב) שגוי לא יותר קל מיהודי; יהודי לגוי (כגון פונדקאית יהודית שיש בתוכה ולד מגויה שדינו כגוי, [עי' במאמר לא תהא כהנת כפונדקאית], תהרוג את הנולד ולא תמות.דרגא ג', שאין קשר אחד עם השני, רק רוצים לקחת אבר מאדם אחר לרפאות אדם מסוכן. בין יהודי ליהודי בין גוי לגוי ובין יהודי לגוי ימות ולא יהרוג את השני שאין לנו מקור להתיר דבר זה. עובר שיצא ראשו ובודאי ימות, אם מותר להורגוהערה על דברי הירושלמי (ע"ז פ"ב הל' ב) שהובא לעיל, וז"ל: "אמר רבי חנינה זאת אומרת שאין מתרפין משפיכות דמים דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו כו' חיישינן שלא ימות ואין דוחין נפש מפני נפש". ע"כ.מהלשון חיישינן שלא ימות, משמע אילו היינו יודעים בודאי שהנולד ימות, מותר להורגו להציל את אמו, ומכאן ראיה למה שנוטה הפנים מאירות (ח"ג סי' ח הובא בתוס' רע"א אהלות ספ"ז) לומר שכל מה שאסור להרוג הנולד כשהוציא ראשו, זה רק אם יש סיכוי שיחיה אבל אם אין סיכוי ובודאי ימות מותר להורגו, וכ"כ בתפארת ישראל (על המשנה באהלות ספ"ז).אולם אין מכאן ראיה להתיר להרוג גוסס ולקחת ממנו האברים, אף שבלי שעושים זה שניהם ימותו, דשאני ביצא ראשו שאחד הוא סיבה למיתת השני אבל בגוסס אין לו שום קשר לסיבת מיתת השני. בביאור התוס' אם גוי מותר להרוג עובר כשלא יצא ראשו מפני סכנת האמאצד הספק של התוס' (סנהדרין נט) שאסור הוא לכאורה כיון שגוי נהרג על העובר, אז חמור הריגת עובר כמו הריגת נולד ואוסר אף במקום פ"נ (ולפ"ז מיילדת גויה אסורה גם להרוג עובר של יהודיה להצלת אמו, ומיילדת יהודיה מותרת להרוג עובר של גויה) וצד ההיתר של תוס', דדילמא גם בגוי יש היתר של חייה קודמין לחייו.ויותר נראה שספק התוס' לא היה בגלל שגוי נהרג על העובר נחשב הריגת עובר כהריגת נולד, שא"כ יוצא שלהצד שאסורה להרוג, אז מיילדת גויה אסורה להרוג גם עובר יהודי שמסכן את אמו, ולא נשמע כלל דבר זה לומר שהמשנה מדבר רק במיילדת יהודיה, אלא ספק התוס' היה, אם אצל גוים נחשב אימו יותר חשובה מן הוולד, שאולי גויה אין לה הזכות עד כדי כך להתיר להרוג עובר בשבילה, כי אצל יהודי נאמר וחי בהם ולא אצל גוי, וממילא זה פשוט שמיילדת גויה מותרת להרוג עובר יהודי להציל את אמו, ואילו מיילדת יהודיה לפי צד זה אסורה להרוג עובר להציל את אמו הגויה. וצד ההיתר שהכל מותר כי מצד וחי בהם שנאמר אצל יהודי, אז מדין 'מי איכא מידי דלגוי אסור ולישראל שרי', שגם אצל גוי מותר.בקיצור, החילוק שעושה תוס' לצד ראשון בין יהודי לגוי, שבגוי יותר חמור, זה לא תלוי מי המיילדת אלא מי האמא, רק באופן כללי מדובר או שהכל גוים או שהכל יהודים. פסק הגרי"ש אלישיב זצ"לחלק מכתבה ב"יד לאחים"גוזרים עליהם כליהגדולי פוסקי ההלכה בישראל הגר''ש אלישיב וחתנו הגר''י זילברשטיין הפכו לאחרונה סמל של אנושיות ב...סין * פסק הלכה שפורסם בשמם בנושא איסור נטילת איברים להשתלה מנדונים למות בסין עשה גלים תקשורתיים בעולם כולו * לטענת מתנגדי השלטון בסין, רבבות האסירים המוחזקים במדינה משמשים מאגר זמין של איברים לפירוק ולהרכבה שרק צריך ''לקצור'' אותם * בשנים האחרונות חלה עליה דרמטית במספר ההשתלות המבוצעות בסין והישראלים היו מהראשונים שהחליטו לנצל את ה'התפתחות הרפואית' הזו * בעקבות הויכוח הצבורי ופסק ההלכה החליטו בימים אלה כל קופות החולים בישראל להקפיא את מימון ההשתלות בסין * בדיעבד מסתבר שבישראל יש גם נציגות ל'מותרמים' ולא רק לתורמים * הכל על.. שני סינים וכליה אחתמאת שוקי דגן - ShofarNews 7/10/2007לא בכל יום מקדישה תחנת טלויזיה המשדרת בשפה הסינית כתבת פרופיל לדמותו של הגרי''ש אלישיב, אבל לפני כמה שבועות זה קרה. תחנת NTDTV (המזוהה עם הפאלון דאפא) המשדרת מניו יורק והמכנה את עצמה ''אחד ממקורות המידע הבלתי מצונזר היחידים בכל רחבי סין'', החליטה כי הגיעה השעה שמליוני צופיה יכירו את גאון ההלכה היהודי. הרקע לכתבה היתה תשובה הלכתית שנתן הגרי''ש אלישיב ובה התיחס לתופעה המתרחבת והולכת של סחר איברים בחסות ממשלות רודניות המשתמשות במתנגדי השלטון לצורך קצירת איבריהם ומכירתם בשוק הפרטי.בתשובה לשאלה שהציג בפניו מנהל בית החולים שערי צדק, ד''ר יונתן הלוי, קבע הרב אלישיב כי גם במצב של פקוח נפש יש להימנע מעריכת נתוחי השתלה במקומות בהם קיים חשש שרוצחים בני אדם כדי למכור את איבריהם. ''לא ראוי לאדם לפנות לבית חולים שהבריות מרננות עליו שמרדימים בו במרתף אנשים שנידונו למות ושולפים אותם לאור בקשה להשתלה ובודקים לראות אם יש התאמה בין איבריהם לחולה ואז הורגים אותם ומוכרים את איבריהם''.''יש חלול ה' גדול כאשר יהודי מנצל את השחיתות המוסרית של משטר ההורג את מתנגדיו מתוך כונה להשתמש באיבריהם לתועלת כספית'', צוטט בכתבה חתנו של הגרי''ש אלישיב, הגר''י זילברשטיין רבה של רמת אהרן ומגדולי פוסקי ההלכה הרפואית בישראל. ''אפילו במצבי פקוח נפש אסור לבני העם הנבחר, העם היהודי, שהצטווה באיסור 'לא תרצח', לקבל טפול כזה''.למרות שהרב לא נקב בשמה של מדינה מסוימת מעריכים כי דבריו היו מכוונים לנעשה בסין, שם מתבצעת רדיפה שיטתית של חברי קבוצת ה'פאלון גונג' ושאר מתנגדי משטר המוצאים להורג בהיקף סיטונאי. רדיפות בסין אינם דבר חדש, אולם בשנים האחרונות גילה המשטר הקומוניסטי כי יש ביכולתו לתפוס שני צפורים במכה אחת: גם לחסל את מתנגדיו וגם לעשות עליהם קופה. מאחורי השיטה יש הגיון מצמרר בפשטותו שכל קניבל אפריקני מצוי מזהה על נקלה: מתנגד-משטר חי, עולה לקופת המדינה כסף ובנוסף לכך הוא מהווה מקור בלתי פוסק לבעיות וטרדות שונות, לעומת זאת מתנגד-משטר מפורק לאיבריו, הוא לא פחות מאשר מכרה זהב מהלך על שתים, בפרט כאשר החלקים משווקים בשוק האיברים הבינלאומי ונמכרים לקליינטים מערביים שהפרוטה מצויה בכיסם. כך התלכדו להם כחות השוק הקפיטליסטי, פלאי הרפואה המודרנית והעדרם המוחלט של עכבות מוסריות והביאו לעולם את הדילמה המוסרית הסבוכה ששמה - תעשית ההשתלות הסינית. ● ● ● ● ● ● ● ● ● נכתב בעהי"ת, ע"י מורינו הג"ר יצחק ברנד שליט"א כ"ו תמוז תשע"א בית המדרש תעה בשדה בפאתי שכם.תוקן כעת תשרי תשע"ו