יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
שורש ענין של ברכת הטוב והמטיב הוא דאורייתא והוא בכלל יחוד ה' ● המנהג שלא לברך הוא צע"ג, וגם אלו שנהגו שלא לברך יברכו. ואין כאן חשש של ברכה לבטלה, אלא כמו שפסק המחבר בלי שום חולק, וגם הרמ"א אינו חולק עליו ● מקורות על חשיבות הברכות
19:48 (14/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

תלמוד בבלי (מסכת ברכות דף נט עמוד ב): ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב! - התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר. הרמב"ם והרי"ף השמיטו ברייתא זו אולם בטור ושו"ע הביאו. שולחן ערוך (הלכות ברכת הפירות סימן רכג סעיף א): ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן. הגה: ואם מתה אשתו בלידתה, מברך: שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני; וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו (כן נראה לי ליישב הרשב"א סימן רמ"ה); ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות. מגן אברהם (סימן רכג ס"ק ג): בברכה זו - פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר. ונראה מה שהרי"ף והרמב"ם השמיטו, לא משום שאינם סוברים כך אלא משום שכוללים זה בתוך הכלל, וכמו שהביא הרי"ף הכלל וכן כתב רמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ג): שמע שמועה טובה מברך ברוך אתה יי' א-להינו מלך העולם הטוב והמטיב, שמע שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת, וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה שנאמר ואהבת את יי' א-להיך וגו' ובכל מאדך, ובכלל אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה. ורק במקום שיש איזה חידוש מיוחד כתבו פרטים, ותדע לך שהרי כתב רמב"ם (שם הלכה ז): אמרו לו מת אביו וירשהו, אם יש עמו אחין מברך בתחלה דיין האמת ואחר כך הטוב והמטיב, ואם אין עמו אחים מברך שהחיינו, קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב, וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחיינו. ולכאורה הרמב"ם צריך מקודם לומר שמת אביו מברך דיין האמת, וכן אם יירש ירושה מברך הטוב והמטיב, ואח"כ לומר את המקרה הפרטי שיירש ומת אביו, אלא מבואר שאין כאן דרך הרמב"ם לפרט פרטים אלא במקום שיש חידוש. והגמרא שהביא ברייתא של ילדה אשתו זכר, הביאו משום חידוש שאם יש שני בני אדם מברך הטוב והמטיב ואם יש רק אחד מברך שהחיינו, והרמב"ם הביא את כלל הזה בהל' ז' וזה כולל גם ילדה אשתו זכר. וכן נראה ממה שהשמיט הרמב"ם את המקרה שהוזכר בגמרא וקיצר. רמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ד): הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך הטוב והמטיב, וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה אף על פי שהדברים מראים שרעה זו גורמת לו טובה מברך דיין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה. והרי הגמרא מביא דוגמאות למקרים האלה והרמב"ם השמיטם, אלא מוכרח שהרמב"ם קיצר ונתן רק הכלל, וא"כ ה"ה לענין ילדה זכר, סמך על הכלל. וכך ראיתי בספר בן ידיד (הלכות ברכות פרק י הלכה ג): שמע שמועה טובה מברך וכו' הטוב והמטיב. קשה למה השמיט רבינו ההיא דהביא בפרק הרואה אמרו ליה ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב, והרב החבי"ב [בכנה"ג] סימן רכ"ג בהגהת הטור תירץ דאולי ס"ל כיש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות וכמ"ש מור"ם אלו דבריו. ודבריו נפלאו ממני, שהרי כתב הרב מג"א שם על דברי הג"ה זו בסק"ג דהיינו ברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות עי"ש, הרי דלאו על הטוב והמטיב קאמר אדם מעולם שהוא רשות, ועוד דהא רבינו ברכת שהחיינו אקרא חדתא שהיא רשות הביאה כאן בהל' ב' ומאי שנא הא, ועיין להרב יד אהרן מה שהקשה עליו ג"כ. והנראה לענ"ד הוא, דכיון דדרכו של רבינו דרך הקודש לקצר, נקט מ"ש במתניתין על שמועות טובות אומר הטוב והמטיב, ומ"ש בברייתא קצרו של דבר על שלו אומר שהחיינו וכו' וכל השמועות והבשורות טובות בכלל הם, ומה לו להאריך, ודוקא ההיא שמת אביו הביא לחידושו דיברך שתים דיין האמת והטוב והמטיב או שהחיינו, וגם להורות דאף שהיא בשורה רעה על הטובות שבה שיברך כבשורה טובה הטוב והמטיב או שהחיינו כן נ"ל, שוב ראיתי בשיירי [כנה"ג] אות ז' בהגהת ב"י שכתב דחזר בו ממ"ש בכנה"ג עי"ש. וא"כ יוצא שבמסקנא גם הכנה"ג מסכים לברך הטוב והמטיב על לידת בן. ובודאי שזה דעת הב"י שפסק הדין שמברך, והרי הב"י יש לו כללים בפסק, שאם יש רי"ף ורמב"ם אז הלכה כמותם, וא"כ איך כאן לא הביאם כלל, אלא ודאי שלא ס"ל דיוק הזה של השמטה, אלא הם כללו זה בהכלל של שמועה טובה. ועיקר חיוב ברכה הוא מדאורייתא, בכלל הפסוק בכל מאודך כמבואר במשנה (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א): ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות, אומר: ברוך דיין האמת. ואיתא בגמרא חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך וגו'. בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע; ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך - בכל ממונך. דבר אחר: בכל מאדך - בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. תלמוד בבלי (מסכת ברכות דף ס עמוד ב): חייב אדם לברך כו'. מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? - אילימא: כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב, כך מברך על הרעה הטוב והמטיב - והתנן: על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת! - אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. אמר רב אחא משום רבי לוי: מאי קרא – "חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה", אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר: מהכא – "בה' אהלל דבר בא-להים אהלל דבר"; בה' אהלל דבר - זו מדה טובה, בא-להים אהלל דבר - זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר: מהכא "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא". ורבנן אמרי מהכא "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך". ומכל זה מבואר שיש חיוב גמור לברך על הטוב, שהרי אנו אומרים שכשם שחייב לברך בשמחה על הטוב צריך לברך בשמחה על הרעה ונשמע מזה שזה פשוט שעל הטוב חייב מברך בשמחה, וזה לא רק רשות. תלמוד בבלי (מסכת פסחים דף נ עמוד א): והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. וא"כ שורש ענין של ברכת הטוב והמטיב הוא דאורייתא והוא בכלל יחוד ה', ורק נוסח הברכה הוא מדרבנן. אולם בערוך השולחן (ס' רכ"ג) הביא שהמנהג שלא לברך ברכה זו וכתב הסיבה משום שהרי"ף והרמב"ם השמיטו, וזה צ"ע גדול. ובשו"ת דברי יצי"ב (ח"א ס' פ"ח) כתב ג"כ שהמנהג שלא לברך, והביא דברי הערוך השולחן שמשום השמטת הרי"ף והרמב"ם, והוא בא להסביר באריכות למה הרי"ף והרמב"ם השמיטו, ועיקר הביאור הוא שהברייתא זו ס"ל שאדם ניחא ליה רק בבן ולא בבת, אולם יש הרבה מקורות בחז"ל שגם בת היא טובה וממילא אין לו לברך על לידת הבן. תלמוד בבלי (מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב): רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה: רביה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך; [דתניא:] אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות; אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי. כתנאי: וה' ברך את אברהם בכל - מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. וכל מהלך זה צע"ג שאם באמת יש מקורות שגם בת ניחא ליה א"כ יברך גם על הבת הטוב והמטיב, וזה לא סיבה שלא לברך כלל גם על הבן. וכן בבן איש חי (פרשת ראה) כתב שהמנהג שלא לברך, הובא גם בכף החיים ובילקוט יוסף. ילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן רכג-רכה ח): מי שנתבשר שנולד לו בן או נכד, אין לו לברך שהחיינו, אף אם נולד לו הבן אחר שנים רבות והוא שמח שמחה גדולה בלידתו. וטוב שאבי הבן יכוין בברכת שהחיינו שמברך בעת המילה, גם על הולד. ואם ירצה יברך על בגד חדש שהחיינו. אולם הכל צע"ג שאין כאן סיבה מספקת לבטל מה שנאמר מפורש בגמרא. ולכן נראה שהמנהג שלא לברך הוא צע"ג, וגם אלו שנהגו שלא לברך יברכו. ואין כאן חשש של ברכה לבטלה, אלא כמו שפסק המחבר בלי שום חולק, וגם הרמ"א אינו חולק עליו זה כמו שכתב המ"א. פסקי תשובות (עמ' 918 הערה 13): דברכות אלו תלויים בשמחת הלב, ומבואר בב"ח (סי' כ"ט) דלא אמרינן בספיקן להקל, אלא אם יש שמחה בלבו שפיר יוכל לברך (וכדכתבינן לקמן סי' רכ"ה אות א'). וע"ע שלחן הטהור (סעי' א') שמחייב לברך ברכות אלו, ושהמקיל בשבח והודאה להשי"ת מקילין לו ימיו ושנותיו רח"ל. השולחן הטהור הוא מהרב יצחק אייזיק ספרין מקומרנא (בהל' ברכות ס' רכ"ג). ונביא כאן מקורות על חשיבות הברכות, שהעולם נברא באות בי"ת, כיון שבאות זה מברכים. אוצר המדרשים (אייזנשטיין, רבי עקיבא עמוד 426) אח"כ נכנס בי"ת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לפניו רבש"ע רצונך שתברא בי את עולמך, שבי משבחין לפניך באי עולם בכל יום, שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן (תהלים פ"ט), ברכו ה' מלאכיו וגו', ואומר ברכו ה' כל צבאיו וגו' (שם ק"ג), ועתידין כל דורות העולם לומר לפניך ברוך ה' א-לקי ישראל (שם ע"ב), ואומר וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו וגו'. מיד קבל הקדוש ברוך הוא ממנו ואמר לו הן. א"ל ברוך הבא בשם ה', וברא בו את עולמו בבי"ת שנאמר בראשית ברא א-להים וגו'. נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א, ו' מרחשון תשע"ד