יום ב', יא’ בכסלו תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
אחד מן רשות הרבים הוזכר בשבת "מבואות המפולשים", ובתנאי של מפולשים הזכירו כמה ראשונים גם שיהא מכוון משער לשער. ויש מן הרבנים בדורינו שרצו לדייק שרה"ר בתוך העיר צריך להיות ישר כמקל ובלי זה אינו רשות הרבים. אולם הדבר קשה מאוד ולא מסתבר כלל
18:10 (14/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

אחד מן רשות הרבים הוזכר בשבת (ו.) "מבואות המפולשים". ובתנאי של מפולשים הזכירו כמה ראשונים גם שיהא מכוון משער לשער, ע' רש"י (שם ד"ה רשות הרבים) משמע רחב שש עשרה אמה, ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה, (או) שהיה רשות הרבים שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש, דומה לדגלי מדבר. (מי שמחק ה'או' טועה שבכל הראשונים שמעתיקים רש"י גורסים ה'או', ע' רא"ש ועוד וכן בב"י). לשון זה של מכוון הוזכר עוד בכמה ראשונים כמו הרשב"א והרמב"ן, אולם הרא"ש אף שהזכיר כל לשון רש"י, מדלג על לשון מכוון. וכן הר"מ מרוטנבורג לא הזכיר לשון מכוון. חידושי הרמב"ן מסכת עירובין (דף נט עמוד א): וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רשות הרבים שש עשרה אמה דגמרינן ממשכן כדאיתא בפרק הזורק (צ"ט א'), ושאינו מקורה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (ה' א') אבל דיורין לא ילפינן הילכך כל מבוי שמפולש בשני ראשין ומכוון עד חוץ למדינה ורחב שש עשרה אמה הוא רשות הרבים גמורה בכל עיירות ובכל כפרים שבעולם. וכעין זה כתב במלחמות (פ"ב דערובין): לפיכך ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רשות הרבים לפי ששעריה מכוונים זה כנגד זה והוו להו דרבים כפרוצים במילואן במקום פתחים ברוחב שש עשרה. חידושי הרשב"א מסכת עירובין (דף כב עמוד א): ומיהו הא דאמר ר' יוחנן דבקיעת הרבים מבטלת מחיצות הני מילי מחיצות העשויות ברשות הרבים ויש ביניהן רחב שש עשרה אמה ושפתחיו מכוונים זה כנגד זה שדומה לדגלי מדבר דכיון דבקעי בהו רבים אתיא בקיעת הרבים ומבטלת כח המחיצות והרי הוא רה"ר כמות שהיתה, והיינו טעמא דירושלים. עבודת הקודש (בית נתיבות שער ג א): איזו היא רשות הרבים, כל מקום שהוא רחב שש עשרה אמה על שש עשרה אמה ומתקבצין שם בני אדם לסחורה ולעשות שם צרכיהם כשוקים שבמדינות, ואע"פ שדלתות המדינה ננעלות בלילה, וזו היא פלטיא שאמרו. וכן המבואות המפולשין ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה ורחבין שש עשרה אמה והעם עוברין ביניהן כדגלי מדבר והעגלות. במה דברים אמורים בשאין דלתותיהן ננעלות בלילה. היו דלתותין ננעלות בלילה אין זה רשות הרבים, שאין רשות הרבים אלא הנמסר לרבים בכל שעה. חידושי הריטב"א מסכת עירובין (דף כב עמוד א): פי' מבואות ירושלים [דין] רשות הרבים יש להם דהא אית להו י"ו אמה רוחב והוא דרך לששים רבוא [שהרי רוכלת] כל העמים היא וכן (ברחיה) [דרכיה] מפולשין ומכוונין זו במזרח וזו במערב זו בצפון וזו בדרום שזה דין רשות הרבים במבואות המפולשין כדפרש"י ז"ל כאן ובמסכת שבת. והרא"ש מדלג לשון מכוון ע' רא"ש מסכת עירובין (פרק א): ורה"ר פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא ואין לה חומה או שיהא רה"ר שלה מפולש משער לשער שיהא פלושו דומה לדגלי מדבר. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג חלק ד סימן לא): וכל רחובות שלנו כרמלית הם דלא מקרי רה"ר אא"כ רוחב ט"ז אמות ומפולש משער לשער וס' ריבואות בוקעין בו. והריטב"א (מוסד הרב קוק שבת ו') חולק לגמרי על רש"י על ענין מכוון, וז"ל ועוד כתב רש"י ז"ל במסכת ערובין, שאין רשות הרבים אלא כשהוא מכוון משער לשער, והכי הוא בירושלמי, אבל לא הסכימו בזה כל המפרשים. (איני ידע לאיזה ירושלמי התכוון ואולי מה שנאמר עירובין (פרק ח דף כה טור ב ה"ח) ריש לקיש אמר לעולם אין רשות הרבים עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו, אולם כבר כתב המאירי (ערובין כב:) שלשון זה הוא לא להלכה אלא לענין לשון). וכן בהג' מרדכי מדלג לשון מכוונים, ע' הגהות מרדכי (פרק אחד ועשרים [ששה עשר] רמז תסז) (החתום אליעזר והוא רבי אליעזר ממיץ) ומה שפ"ה בפ"ק דעירובין גבי ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות חייבים עליה משום רה"ר ופי' משום דירושלים הוו רחובות שלה ט"ז ומפולשות משער לשער וס' ריבוא בוקעין בו כבר הקשה רבינו תם עליו א"כ [*ליבעי] כהנים לוים וישראלים [נמי ליבעי] ותירץ דעיקר הדבר תלוי בי"ו אמה. וכן בספר התרומה (הלכות שבת סימן רלט) ושמא לדידן דלית לן רה"ר גמורה מפולש משער לשער ברחב שש עשרה אמה וגם לא שלטי בה ס' רבוא אם כן יכול להיות מותר בכל עניין כיון שאינו יכול לבא לאיסורא דאורייתא. וכן בשו"ע השמיט לשון מכוונים (סימן שמה סעיף ז): איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה) (טור) הוי רשות הרבים. ובבית הבחירה למאירי הזכיר פעם לשון מכוון ופעם לא. ע' עירובין (דף ב עמוד א): ורה"ר הוא דרך שיש ברחבה שש עשרה אמה ומפולש משני ראשיו עד שיוכל אדם לעבור ביושר בלא עכוב ושאינו מקורה. בית הבחירה למאירי (מסכת עירובין דף ו עמוד א): כבר ביארנו בראשון שלשים ושנים זרתות ושפתחי שני ראשיו מכונים זה כנגד [זה] עד שהדבר מצוי לרבים להיות בוקעין בהם מפתח זה לפתח זה בלא שום עקום ושלא יהא מקורה. ולשון עיקום שהזכיר דף ו' מתפרש כלשון עיכוב שהכיר בדף ב'. ויש מן הרבנים בדורינו שרצו לדייק מלשון זה שרה"ר בתוך העיר צריך להיות ישר כמקל ובלי זה אינו רשות הרבים. ע' שו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קעז ב): ועתה נבואה שעריך, דה"נ בכל מבואות האיזור שאנו דנין עליו, אין בו אף רחוב ומבוי אחד שיהיו שעריו מכוונים ומפולשים ממש זה כנגד זה, (בלי עקמומית) עד חוץ לשער המדינה, ונמצא להנ"ל דלא שייך שם דין ר"ה לכו"ע, כלו' אף לדעת הפוס' דלא מצריכין התנאי של ס"ר, ובראשם הלא המה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכו' וכמש"כ (שם), ואעפי"כ התנאי דמפולשין כולם מצריכים (עיקר הדיוק שלו הוא מלשון המאירי דף ו' שהועתק לעיל, אולם נראה שאין ראיה מניה ע' עוד לקמן***). אולם הדבר קשה מאוד ולא מסתבר כלל. וכן לשון הרמב"ן המועתק לעיל מבואר שזה מצוי רשה"ר כיון שפסק שא"צ ס"ר, ומשמע שלא בא למעט כמעט כל העיירות, ואילו לפי הדיוק של השבט הלוי, מתמעטים כמעט כל העיירות, ואיך יתכן שבזמן הרמב"ן היו הרבה עיירות ישרים כמקל ועכשיו לא. ולשון הרמב"ן מבואר שאחרי שחלק על סברת ס"ר, אין עוד היתר גורף לעיירות וז"ל הילכך כל מבוי שמפולש בשני ראשין ומכוון עד חוץ למדינה ורחב שש עשרה אמה הוא רשות הרבים גמורה בכל עיירות ובכל כפרים שבעולם. ואילו לפי השבט הלוי יש כאן היתר גורף אפילו לעיירות הכי גדולות. וכן הוא הפשטות של ירושלים, דאמרינן ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רשות הרבים (עירובין ו: כב.) בפשטות שלא היה ישר כמקל שאין דרך שאין בו איזה עקמימות, ובכל זאת הוה רשות הרבים. וכן בדגלי מדבר, היה המשכן באמצע והשבטים בכל צד, והרי המשכן היה נ' על ק', וסביב אלפיים היו חונים השבטים, ובודאי התפשטו יותר מרוחב נ' וק', והרחובות מן המשכן לשבטים שהיו מתחילים מן המשכן אילו היו הולכים ישר למזרח, היה נתקע באמצע דגל מחנה יהודה, אלא מוכרח להתעקם והולך מן הצד ויוצא לחוץ בין דגל מחנה יהודה ודגל מחנה ראובן, ועל כל פנים אילו לו יצויר שהיה הולך באמצע דגל מחנה יהודה, אבל איפה זה כתוב בתורה שהיה כך, וא"א ללמוד מן המשכן דבר שלא מצאנו שהיה כך במשכן, ורק עצם דין מפולש ידוע שהיה במשכן כיון שלא היה שם חומה והרחוב היה הולך עד מחוץ למחנה ששם לקטו המן, אבל שיהא ישר, זה לא למדנו. וכי תימא שהיו הולכים ישר מן המערב צפון למזרח דרום, וכן מן המערב דרום למזרח צפון, אבל הרי צריכים ללכת למזרח המשכן למחנה משה רבנו, וא"כ אלו שבאו ממערב צפון צריכים מקודם לעקוף מחנה מררי שהיה בצפון המשכן, עד שיגיעו למזרח למקום של משה רבנו, וכן אלו שבאו ממערב דרום צריכים לעקוף מחנה קהת שהיו בדרום, עד שיגיעו למקום של משה רבנו. ואפשר למצוא אפשרות שהיה ישר, אבל מנה ליה הא שהיה כך שהרי זה לא כתוב בתורה, ובשלמא שיצא עד החוץ הוא מוכרח כיון שלא היה שם חומה אז באיזה דרך יצא החוצה, וגם באו מכל מיני מקומות לתוך מחנה ישראל, (ע' חידושי הר"ן שבת ו:) אבל לא כתוב שהיו הדרכים ישרים בתוך המחנה, וא"א ללמוד מן המשכן דבר שלא כתוב שם. ומה שרצו להביא ראיה מן חידושי הרשב"א מסכת עירובין (דף כב עמוד א) יש מקום לומר שאינו ראיה כמבואר לקמן. וכן כל היסוד שרשות הרבים צריך להיות מפולש למדים משני מקומות, אחד מן הברייתא (שבת ו) מבואות המפולשים וכמו שכתב הריב"ש (ס' ת"ה), ושנית מן הברייתא (עירובין נט:) שאין בו אלא פתח אחד אין צריך שיור, וכמו שהביא הגר"א ראיה משם (בס' שמ"ה), והכוונה ששם חיוב שיור הוא אילו בלי דלתות נעולות היה רשות הרבים, אז כשיש דלתות צריך שיור, אבל אם בין כך אין כאן רשה"ר, אז אין חיוב שיור, ולכן כשאין כן אלא פתח אחד אין חיוב שיור, והסיבה שפתח אחד אין לו דין רשה"ר מפני שאינו דומה לדגלי מדבר כמו שכתב רש"י (עירובין דף נט עמוד ב) ואין לה אלא פתח אחד - ולאו מפולשת היא ולא דמי לדגלי מדבר. ועכשיו אילו כל רשות הרבים עקום קצת אין לו דין רשות הרבים, אז גם כשיש שני פתחים רק הרחוב קצת עקום לא יצטרך שיור, והרי רק בפתח אחד א"צ שייור שאז אינו דומה לדגלי מדבר. והרי רש"י הוא זה שהוא הראשון מן הראשונים שהזכיר בתנאי רשות הרבים שיהא מכוון משער לשער, (עירובין ו:) והוא זה שלא ממעט אלא כשיש שם פתח אחד, ולא כשהרשות הרבים עקום. והמאירי בשם הראב"ד הוסיף שגם אם יש שני פתחים באותו רוח נחשב כמו פתח אחד. ע' מאירי (עירובין נט ע"ב): גדולי המפרשים (הוא הראב"ד ע' ס' המאורות עמ' נו) כתבו שזה שהחמרנו בשני פתחים פירושו בשהפתחים מכוונים זה כנגד זה עד שדרך רה"ר עוברת עליה דרך ישר אבל אם היו שני פתחיה פתוחים מצד אחד אינם נחשבים אלא כפתח אחד. ומשמע שאם הם בשני רוחות יש להם דין רשות הרבים אף שהרחוב כמו ד' ורק כשזה כמין ח' בטל רשות הרבים. שאז זה נכלל בלשון פתח אחד. וא"כ מתפרש גם הלשון שהועתק לעיל שעיקרו מלשון עיכוב וע' עוד בסוף המאמר בדעת המאירי. וכן הראיה הראשונה ממבוי מפולש (שבת ו.) שהוא רשות הרבים, הרי לשון מפולש כולל גם עקום ולא ממעט דין רשות הרבים אלא כשאין לו אלא פתח אחד, ולא מבעי לרב דלענין דרבנן נקרא גם עקום כמפולש אלא גם לשמואל דעקום אין דינו כמפולש אבל זה רק כשהוא עד עשר אבל ביותר מעשר הוא מפולש כמבואר (דף ו.) וא"כ לשון מפולש כולל גם עקום. וכן הוא ברש"י (מסכת שבת דף ו עמוד א) בביאור הגמרא שמבואות המפולשים הם רשות הרבים ומבואות שאינן מפולשים הם כרמלית וז"ל רש"י: ומבואות - של עיר, רחבים שש עשרה אמה: המפולשין - משני ראשיהן לפלטיא: ומבואות שאינן מפולשין - שראשו אחד סתום וחצרות פתוחין לו, ובני החצרות יוצאין דרך מבוי לרשות הרבים: אלמא שכל החילוק בין מפולש לשאינו מפולש הוא כשראש אחד סתום ולא כשרחוב עקום. וכן רש"י (מסכת עירובין דף נט עמוד א) כתב שסתם עיר שאין לו חומה רשות הרבים שלה מפולש. וז"ל רש"י ובעיירות שאין להם חומה עסקינן, שראשי רשות הרבים מפולשין, ובשל רבים, והרי היא של רבים, לא שרו רבנן להא תקנתא, דכל מבואותיה המפולשין הוו כרשות הרבים, ובעו תקנתא מדרבנן דמיחלפי ברשות הרבים. אלמא שסתמא דמילתא עיר שאין לו חומה הוה מבואותיהם מפולשים, והרי זה דבר פשוט, שאין כזה כלל שסתם עיר שאין לו חומה הרחובות שלה הם ישרים כמקל מן הקצה אל קצה, ובפרט לדעת רש"י דאיירי בעיר גדולה מאוד שיש בה ס"ר, אלא הכלל שסתמא הם יוצאים באיזה מקום בצד שני של העיר, משא"כ בעיר שיש לו חומה, אז אין סתמא מפולשים כי יש הרבה עיירות עם חומה שיש להם רק פתח אחד. וזה שכתב רש"י (עירובין דף ו עמוד א) רשות הרבים - משמע רחב שש עשרה אמה, ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה, (או) שהיה רשות הרבים שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש, דומה לדגלי מדבר. (מי שמחק ה'או' טועה שבכל הראשונים שמעתיקים רש"י גורסים ה'או' ע' רא"ש ועוד). והכוונה שיש שני סוגי מפולש, אחד שאין לו חומה וממילא הם מפולשים, שנית שיש חומה ואז צריך להזכיר שיש שני שערים ואז הם מפולשים, אבל כשאין בו חומה אז סתמה מפולש, וזה כמו שהזכיר בדף נט, והטעם שאם אין חומה יש לו יציאה באיזה מקום, אבל בודאי שאין סתמא שיהא ישר, וממילא נשמע שגם עקום נחשב רשה"ר. וכן הוא בפסקי רי"ד שכתב וז"ל ת"ר כיצד מערבין רשות הרבים וכו' פי' רה"ר משמע עיר שיש בה ששים ריבוא כדגלי מדבר ומבואותיה רחבין י"ו אמה כהילוך העגלות, כדילפינן בפ' הזורק, ואין [ה]עיר מוקפת חומה שכל ראשי מבואותיה פתוחין חוץ לעיר שהוא רשות הרבים אי נמי בעיר מוקפת חומה והמבוי מכוון והולך משער לשער זו היא רה"ר. הוסיף לשון כל מבואותיה, וזה מבואר שלא שייך כלל לומר שסתמא כל המבואות הם ישרים כמקל, אלא סתמא הם יוצאים לחוץ. וכן הוא בראבי"ה (ח"א הלכות עירובין סימן שעט) ובמדבר היו אוהלים ואינו מסובב בחומה, והוא הדין עיירות שאין להן חומה שראשי רשות הרבים שלהן מפולשין הוי רשות הרבים. ואם מוקפין חומה ורשות הרבים שלהם מכוון ומפולש משער לשער ברוחב י"ו אמות הוי רשות הרבים. ספר הרוקח (הלכות עירובין סימן קעה) רשות הרבים שהוא י"ו אמה המפולש מב' צדדין ומצויין שם ס' רבוא ואין שם חומה או מכוון משער לשער צריך דלת מכאן ודלת מכאן. ולשון מכוון יש לפרש שיהא לו כיוון להגיע לצד השני של העיר ולא יהא כמין ח' שאין לו כיוון להגיע לצד השני של העיר ע' לשון הרמב"ן (עירובין דף נט עמוד א) דטעמא דמדבר משום שאין שם דרך כבושה ולא מכוונת לילך בה לשום מקום. הנה יש לנו ראיה חזקה מן הריב"ש (ס' ת"ה) שגם עקום כמין ד' הוה רשות הרבים כשיש בו טז"א. וז"ל ואם היו ראשי מבואות העיר, פתוחין למסילה משני ראשיהן, אף אם היו עקומין כמין דל"ת, דינם כמפולשין. (היינו לענין דרבנן) דהא קיי"ל כרב, דאמר (עירובין ו'): מבוי עקום, תורתו כמפולש. וכן אם היו בעיר פלטיאות, שהם הרחבות, שמתקבצין שם לסחורה. והיו המבואות מפולשין להם: אם ביושר, אם בעקמימות. הרי הם נקראין: מפולשין לרה"ר; ואף אם המבואות ההם, אינן רחבים שש עשרה. כיון שמפולשין לרה"ר משני ראשיהן, נקראין מפולשין לרה"ר. כי אם היו המבואות רחבים ט"ז אמה, אינן נקראין מפולשין לרה"ר, אבל הם עצמם רה"ר. וכ"כ הרשב"א ז"ל. והרי מדבר מקודם מפורש שני פעמים בין ביושר ובין בעקמימות, ועל אלו אומר לבסוף שאם היו המבואות רחב ט"ז אמה הן רשות הרבים עצמם, אלמא שגם בעקום הוה רשות הרבים. ויש שרצו להביא ראיה מן הרשב"א נגד זה ואולי יש ראיה משם ואולי לא. ע' חידושי הרשב"א (מסכת עירובין דף כב עמוד א): ומיהו הא דאמר ר' יוחנן דבקיעת הרבים מבטלת מחיצות הני מילי מחיצות העשויות ברשות הרבים ויש ביניהן רחב שש עשרה אמה ושפתחיו מכוונים זה כנגד זה שדומה לדגלי מדבר דכיון דבקעי בהו רבים אתיא בקיעת הרבים ומבטלת כח המחיצות והרי הוא רה"ר כמות שהיתה, והיינו טעמא דירושלים, אבל מבואות המפולשין אפי' לרשות הרבים ואע"פ שהשערים מכוונין זה כנגד זה אין הילוך הרבים מעכבת ובצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן סגי לי' וכדאוקימנא ההיא דכיצד מערבין רה"ר דמבואות המפולשין לרה"ר קאמר ומשום ההיא דר' יוחנן אוקימנא לה בהכין אלמא אפילו לר' יוחנן סגי לי' בהכין ולא בעינן דלתות ננעלות, וכ"ש אם לא היו שערים מכוונין זה כנגד זה שאינן דומין לדגלי מדבר, והיינו מבוי עקום דאוקי רב חנן בר רבא [ו א] בדבקעי בי' רבים ואפ"ה סגי לי' אפילו לרב בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן וכ"ש לשמואל דלא בעינן אפילו צורת פתח וקיי"ל כרב דאלמא בכי הא לא מבטלא לי' בקיעת הרבים. וא"כ יש לנו סתירה בין מה שכתב הריב"ש שכמין ד' הוא רשות הרבים והוסיף שכ"כ הרשב"א ובין זה שנראה מן הרשב"א כאן. לשון הריב"ש כי אם היו המבואות רחבים ט"ז אמה, אינן נקראין מפולשין לרה"ר, אבל הם עצמם רה"ר. זה העתק חלקית מן הרשב"א (בעבודת הקודש בית נתיבות שער ב ג): איזהו מבוי המפולש מכאן ומכאן לרשות הרבים, כל שאינו רחב שש עשרה אמה, היה רחב שש עשרה אמה נעשה הוא עצמו רשות הרבים ואין מתערב עד שיהו דלתות נעולות בלילה כמו שיתבאר. אולם יש קצת חילוק בין מה שכתב הרשב"א בעה"ק ובין מה שהביא הריב"ש בשמו, שבעה"ק כתב הרשב"א בלשון יחיד איזהו מבוי המפולש, והרשב"א שם עדיין לא הזכיר כלל ענין של מבוי עקום, ורק יותר מאוחר דיבר על מבוי עקום, ואילו הריב"ש כתב לשון רבים, היו המבואות, והוא באופן ברור מתייחס לכל אלו המבואות שהזכיר מקודם והיינו בין עקום ובין ישר. והנה הרשב"א בחידושיו אומר שני אופנים שאין בו רשה"ר, אחד שאין בו טז"א, אף שרבים עוברים שם, שנית שאין מכוונות זה כנגד זה. ואחר שהביא שיהיו מכוונים משער לשער, ואם אינן מכוונים משער לשער אינו רשות הרבים, והוסיף אח"כ, והיינו מבוי עקום, אין הכוונה להביא ראיה על דין שני שלו שמבוי שאינו מכוון משער לשער אינו רשות הרבים, אף אם היה טז"א, שהרי במבוי עקום אינו טז"א וגם אילו היה ישר לא היה רשות הרבים, וא"כ לא שייך כלל להביא משם ראיה על נקודה זו, אלא מביא ראיה על נקודה שכתב מקודם שאם אינו טז"א, אף שרבים עוברים שם אינו רשות הרבים, וזה למדים מן הסוגיה של מבוי עקום ששם אמרינן מפורש שהמבוי היה רבים עוברים שם ובכל זאת אינו רשות הרבים. ומה שהזכיר לשון מבוי עקום, זה לא מצד שהעקמימות עושה איזה סוג פטור אלא משום שבדין של מבוי עקום נאמר הכלל בגמרא שאף שרבים עוברים אינו רשות הרבים, וכן מבואר בלשונו בסוף דבריו שעיקר מה שהביא ממבוי עקום הוא על הנקודה שבקיעת רבים לא מבטל מבוי שאין בו טז"א, ולא על הנקודה שאינו מכוון משער לשער אינו רשות הרבים אף בטז"א. וא"כ ניתן לפרש הציור שאין מכוון משער לשער היינו כמין ח', כמו שלמדנו מן המאירי לעיל, והיינו לשון שעריו מכוונים זה נגד זה ולא זה בצד זה, וכל שאינו זה בצד זה הוא באיזה ענין זה נגד זה. אולם יש להקשות על תירוץ זה, שאילו מה שכתב שאינו מכוון משער לשער היינו כמין ח' א"כ למה צריך צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן, הרי כתב הרשב"א (דף ו.) דמבוי עקום כמין ח' סגי בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, וכ"כ בעה"ק. אולם בזה י"ל שבשלב זה שדיבר על אינן מכוונים זה כנגד זה בא עיקר לומר שא"צ דלתות נעולות בלילה. אולם באור זרוע אי אפשר לפרש שאין מכוונים היינו כמין ח' כיון שמפרש כל המשנה של עיר של יחיד באינן מפלשים משער לשער ובכל זאת בעיר של רבים צריך שיור ורק בפתח אחד א"צ שיור ועל כרחך שפתח אחד ואינו מפולש משער לשער הם שני דברים. ספר אור זרוע (ח"ב הלכות עירובין סימן קסד): עיר של יחיד שאין רה"ר עוברת בתוכה שאין פתחיה מכוונין זה כנגד זה כגון דגלי מדבר ואין רחבה ט"ז אמה ורגילין לערב את כולה כאחת ונעשית של רבים שרבו אנשים בעיר ובבנותיה שסביבותיה הרגילים לבוא שם בסחורה עד אשר עלו לששים רבוא כמנין דגלי מדבר ורה"ר שלה רחב ט"ז אמה אבל אין פתחיה מכוונים זה כנגד זה מערבין את כולה הואיל ואין רה"ר גמור דבר"ה שאינו גמור עסקי' דמערבין את כולה דליכא למגזר אטו רה"ר גמור (אלמא) [דילמא] אתי לערובי דהא שם רה"י עליה ואע"ג דדמי לרה"ר בכל דבריו חוץ מדבר אחד אי אין רוחב ט"ז אמה או אין פתחיה מכוונים זה כנגד זה ל"ג אטו רה"ר גמור דהא שם רה"י עליה שהרי היה מתחילה רשות (הרבים) [היחיד] גמור בכל דבריו ולא הוי דמי כלל לרה"ר משום הכי מערבים את כולה בלא היכר דיורין חוצה להן. אולם לא מצאנו חבר לפירוש של האור זורע בסוגיה של עיר של יחיד. ויתכן לומר, שמה שכתב הריב"ש שכ"כ הרשב"א, זה על ענין שמבואות המפולשים שא"צ דלתות ננעלות איירי באינו רחב טז"א, ואילו כשהם טז"א הם רשה"ר, אולם על זה שכולל בזה ג"כ עקום כמין ד', על זה לא כתב שכ"כ הרשב"א, והרי זה ברור שלא שייך לומר שהריב"ש יכתוב שכ"כ הרשב"א מפורש שגם בעקום יש לו דין של רשה"ר, שהרי בודאי הרשב"א לא כתב זה מפורש (עכ"פ בכל הספרים שיש בידנו מן הרשב"א) אף אם נאמר שאינו חולק על הדין, אולם אצל הריב"ש היה זה ברור, שגם בעקום יש לו דין של רשה"ר, וס"ל כמו שהוכחנו זה מן הרמב"ן ורש"י וכל שאר ראשונים שלא מיעטו סתם עיר אף שסתם עיר הרחובות אינן ישרות. וכן אפשר לדייק מן המקור של מבואות מפולשים בשבת (ו.) שלשון מפולש לא ממעט כמין ד' אלא כמין ח' כמו שהריב"ש כתב בהמשך התשובה לענינן דרבנן, וס"ל שה"ה לענין הדאורייתא לא מתמעט כמין ד' אלא כמין ח'. ואם נאמר שהרשב"א כפשוטו א"כ יוצא שלפי דבריו יש היתר גורף לעיירות ולא כמו שמבואר ברמב"ן שאין היתר גורף למ"ד שלא בעי ס"ר. וכן יוצא, שלפי הרשב"א כל מה שהעיר יותר גדולה, ההיתר יותר פשוט שאז הרבה פחות שכיח רחוב ישר מן הקצה אל הקצה, ובכל הראשונים מבואר שכל מה שהעיר יותר גדולה ומגיע לס"ר זה סיבה שיהא יותר רשות הרבים ולא פחות, וכל אלו שחלקו על סברת ס"ר, באו רק לומר שגם בעיירות קטנות הם רשה"ר, אבל לא באו לומר שרק בעיירות קטנות יש רשות הרבים. וכן מבואר בר"ן על הרי"ף (מסכת שבת דף כו עמוד א) שסתם עיר גדולה הוא רשה"ר והך סברא לא מחוורא שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהו עוברים שם ששים רבוא בכל יום ואע"פ שרש"י ז"ל מפרש כן בהרבה מקומות אם איתא אי אפשר דלא משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא ועוד שחכמים סתם אסרו ולא נתנו דבריהם לשיעורין לחלק בין כפרים לעיירות גדולות אלא שעכשיו שנהגו בכך לא ישמעו למי שימחה בידן בכיוצא בזה הנח להן מוטב שיהו שוגגות ואל יהו מזידות. אולם צריך לדייק כאן, שלשון פתחיו מכוונים זה כנגד זה שהוזכר ברשב"א, בין בחידושיו ובין בעה"ק, זה לבד לא מחייב שצריך להיות ישר כמקל, שהרי בדיוק לשון זה כתוב גם במלחמות, ששעריה מכוונים זה כנגד זה ובכל זאת מבואר בחידושי הרמב"ן שאין היתר גורף לעיירות, עיין היטב שני הלשונות של הרמב"ן, וא"כ א"א לדייק גם מלשון הרשב"א הזה כלום. וכל מה שיש מקום לדייק מלשון הרשב"א שס"ל שכמין ד' לא הוה רשה"ר זה מלשון החידושיו, שמסמיך ענין של אינו מפולש למבוי עקום. אולם גם זה אפשר לדחוק כמו שכתבנו. ויתכן עוד לפרש ענין מכוון (עכ"פ במאירי) קצת בדומה למה שהוזכר (מכות ט:) בענין ערי מקלט מכוונות מזו לזו. וע' רמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ח) וחייבין בית דין לכוין הדרכים לערי מקלט ולתקן אותם ולהרחיבן ומסירין מהן כל מכשול וכל תקלה ואין מניחין בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר אלא עושין עליו גשר כדי שלא לעכב את הבורח לשם שנ' (דברים י"ט ג') תכין לך הדרך, ורוחב דרך ערי מקלט אין פחות משלשים ושתים אמות. בית הבחירה למאירי (מסכת מכות דף ט עמוד ב) ומכונין להם דרכים מזו לזו ר"ל שבית דין היו חייבים לכוין את הדרכים לערי מקלט ר"ל לתקנם ולהרחיבם ולהסיר מהם מכשולות ולתקן בנהרות שלהם גשרים וכיוצא באלו שלא לעכב את הבורחים והוא שנאמר תכין לך הדרך. ורואים מכל זה שבענין דרכים מתפרש לשון מכוונים שיתקנו את הדרכים שלא יהא מכשול, אולם אין הכוונה שיהיו ישרים כי לא יתכן כלל שיעשו דרכים ישרים כמקל לערי מקלט כי מציאות של ההרים והבקעות לא מאפשרים זה כלל. א"כ מה שכתבו הראשונים בענין רשות הרבים שיהיו מכוונים משער לשער אין הכוונה ישר כמקל, ויתכן שכולל בתוכו גם ענין של מתוקנים בלי מכשולים, דהיינו לאפוקי דברים כמו אצטבא ובין העמודים ע' שבת (דף ז עמוד א) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בין העמודין נידון ככרמלית. מאי טעמא - אף על גב דדרסי בה רבים, כיון דלא מסתגי להו בהדיא - ככרמלית דמיא. אמר רבי זירא אמר רב יהודה: איצטבא שלפני העמודים - נידון ככרמלית. למאן דאמר בין העמודים - כל שכן איצטבא, למאן דאמר איצטבא, איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה, אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה - לא. לישנא אחרינא: אבל בין העמודים, דזימנין דדרסי ליה רבים - כרשות הרבים דמיא. הרשב"א פסק שבין העמודים אינו כרשות הרבים אלא כרמלית (עבודת הקודש בית נתיבות שער ג יב): איצטבאות שברשות הרבים שהתגרין יושבין בהן ולפניהם עמודים שהתגרין תולין שם פרקמטיא העומדת לימכר, אין האיצטבאות ולא מה שבין העמודים נדונים משום רשות הרבים אלא ככרמלית, שהעמודים מעכבין הלוך הרבים ואינן יכולין להתהלך שם ברחבה. ויש מי שהורה שבין העמודים נדון משום רשות הרבים שהרבים דורסין שם לפעמים, והראשון עיקר. בית הבחירה למאירי (מסכת שבת דף ז עמוד א): עמודים שברחבה העשויים להיות התגרים תולים שם מיני פרקמטיאות ויש אצטבאות לפני העמודים שהתגרים יושבים שם וכן כל שהוא כיוצא בזה כל שבין העמודים רה"ר שהרי דריסת רבים מצויה שם אבל אותן אצטבאות ככרמלית כך פסקוה גדולי המחברים ומ"מ ראוי לתמוה היאך פסקו כרב יהודה במקום ר' יוחנן שהרי אף במקום רב שהיה רבו של רב יהודה אמרו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומתוך כך יש לפסוק שאף בין העמודים נידון ככרמלית וכ"ש אצטבא שלפניהם וכן כתבוה רוב פוסקים. וכן משמע מלשון המאירי לענין מפולש משער לשער כשתצרף שני מקומות במאירי. בית הבחירה למאירי (מסכת עירובין דף ב עמוד א): ורה"ר הוא דרך שיש ברחבה שש עשרה אמה ומפולש משני ראשיו עד שיוכל אדם לעבור ביושר בלא עכוב ושאינו מקורה. בית הבחירה למאירי (מסכת עירובין דף ו עמוד א): כבר ביארנו בראשון שלשים ושנים זרתות ושפתחי שני ראשיו מכונים זה כנגד [זה] עד שהדבר מצוי לרבים להיות בוקעין בהם מפתח זה לפתח זה בלא שום עקום ושלא יהא מקורה. ולשון עיקום שהזכיר דף ו' מתפרש כלשון עיכוב שהזכיר בדף ב'. והאי לשון ביושר אין הכוונה לאפוקי כמין ד' כמו שהוכחנו לעיל מלשון המאירי (בערובין נט:) אלא שלא יהא בו עיכובים. וא"כ אם יש מצב שכל הרחוב נעשה בין עמודים באופן שקשה לעבור שם, אינו רשות הרבים. וא"כ אף אם נאמר שהרשב"א לא ס"ל כך ולפי דבריו יש כאן היתר גורף לכל עיירות, אולם הריב"ש ס"ל כדעת הרמב"ן ורש"י שאין כאן היתר גורף. ומן המאירי כבר כתבנו שא"א ללמוד ממנו היתר לכל רשה"ר עקום. וכן מבואר מן הבה"ל שאין כאן היתר גורף למ"ד דלא ס"ל ס"ר, ע' ביאור הלכה (סימן שמה): ואי אמרת דהוא דוקא כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל וכלל כ"א איזה עיר יחידה בעולם. וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו שכתב הרש"ל והמשאת בנימין. ומשמע שסתם רחוב מפולש הוה רשות הרבים למ"ד שא"צ ס"ר וכן אם יש באמת ס"ר הוה רשות הרבים לכ"ע. וזה כתב המ"ב אף שהעתיק (בסימן שמה ס"ק כ): מפולשים משער לשער - פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה. וכן מבואר מן המ"א שסתם עיר שיש בו ס"ר הוה רשות הרבים. ע' שולחן ערוך (הלכות שבת סימן שנז סעיף ג): במה דברים אמורים, כשהמים יוצאים לרשות הרבים, אבל אם היו יוצאים לכרמלית, מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה. הגה: וי"א דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים (ב"י בשם תוספות והרא"ש בפ' כיצד משתתפין). ודוקא כרמלית שהיא תוך העיר, דמיחלף ברשות הרבים עצמה, אפילו בזמן הזה דלית לן רשות הרבים; אבל כרמלית שהיא מחוץ לעיר, או חצר שאינה מעורבת, שרי. וכתב עליו במגן אברהם (סימן שנז ס"ק יא) אפי' בזמן הזה - כ"כ הרב"י בשם הר"מ וטעמא דמ"מ שייך למיגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא דלא כע"ש. ומשמע שסתם עיר שיש בו ס"ר הוא רה"ר, ואי אמרת שיש תנאי נוסף שהרחובות הם ישרים כמקל, א"כ הוה מילתא דלא שכיחא כלל, שיהא עיר גדולה כזו ושיש בו רחוב שעובר מן הקצה אל הקצה ישר כמקל, אלא ודאי שס"ל שסתם עיר גדולה הוא רשה"ר אף שהעתיק המגן אברהם (סימן שמה ס"ק ו) מפולשים משער - פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה. וכ"כ משנה ברורה (סימן שנז ס"ק כה) אפילו בזה"ז דלית וכו' - ר"ל לדעת הסוברים דבעינן דוקא ס' רבוא בוקעין בו וזה אינו מצוי מ"מ גזרינן אטו עיר גדולה שיזדמן שיהיה ס' רבוא [מ"א]. הנה השבט הלוי שם כשדן על היתר עיירות, כתב מקודם שמכל לשונות הראשונים של מכוון עדיין אין ראיה שעקמימות מפקיע מדין רשות הרבים ורק כשמגיע להמאירי (דף ו) אז מחליט שצריך ישר בלי שום עקמימות, ומכח זה החליט שזה כוונת כל הראשונים אף אלו שלא הזכירו מכוון. ע' שו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קעז ב) והנה בביאור מה נקרא מפולש, לא ביארו רוה"פ כ"כ להדיא, זולת המאירי שהאיר עינינו גם בזאת כדרכו, וכ' (בריש מסכתין ב' ע"א) בזה"ל, ורה"ר היא וכו', ומפולש משני ראשיו, עד שיוכל אדם לעבור ביושר "בלי שום עיכוב", ועוד (שם ו' ע"א) וז"ל, כבר ביארנו שפתחי שני ראשיו מכוונים זה כנגד זה, עד שהדבר מצוי לרבים להיות בוקעין בהם מפתח זה לפתח זה - "בלא שום עיקום", עכ"ל, ולענ"ד אף דבשאר פוס' לא נתפרש זה בפירוש, מ"מ פשוט דגם הם מודים דזו היתה כוונת חז"ל, אלא שלא הוצרכו לפרשו, מאחר דנקטו בלשון הברייתא מבואות המפולשין, ובל' הזה נקטו כל הראשונים אחריהם, א"כ פירושו פשוטו כמשמעו, דהיינו מפולש כקו ישר, וכמו שמצאנו כן בכל התורה וכגון, לענין נקב מפולש שבאתרוג, או לענין טריפות בנקב מפולש שבריאה או בלב, וכדו' עיי"ש, דפירושו לעולם הוא, שהנקב מפולש ומכוון בלי עיקום ועיכוב. הנה לשון מפולש ממרחק הביא לחמו, מאתרוג ומטריפות, אולם למה נביא ממרחק, ולא נביא מקרוב, הרי לענין עירובין לגבי דרבנן קיי"ל כרב שעקום כמפולש, וכתבו רוב ראשונים דהיינו כמפולש מצד לצד (ולא מחלק לחלק כרש"י) וא"כ אם באת לדמות מילתא למילתא, יש לדמות רחוב לרחוב ועירובין לעירובין אף שזה דאורייתא וזה דרבנן, ולא נדמה רחוב לאתרוג ולריאות, ולא נדמה הלכות עירובין לארבע מינים ולטריפות (וגם שמואל ס"ל שעקום כסתום, זה לא מצד שלשון מפולש אינו כולל עקום, שהרי ביותר מעשר מודה שעקום כמפולש אלא משום שס"ל שעומד מרובה במקום העיקום סותם הרחוב ויש כאן סתימה). וגם מה שהביא מן המאירי, הראינו שהמאירי (דף ב') לא הזכיר עקום אלא עיכוב, וכן במאירי דף נט: לא בא אלא לאפוקי כמין ח', וא"כ מתפרש שגם המאירי דף ו' לא נתכוון להפקיע כל עקמימות, אלא במקום שיש בזה עיכוב. אולם בשבט הלוי (חלק ח סימן קעז ב) טוען שבמדבר היה הכל ישר: ולענ"ד נראה, שזהו גם כונת רש"י הנ"ל, שאחרי כותבו שיהיה מכוון, הוסיף, "מפולש כדגלי המדבר", ומה רצה בזה, אם לא להוסיף שלא תאמר שמכיון שיכול להגיע משער לשער אף זה מיקרי מכוון, להכי פירש, דבעינן מפולש דומה לדגלי המדבר, כלו' שיהיה מכוון ממש, בלי עיקום, כדבר מפולש הנראה מעבר לעבר, שהרי כן היה במדבר, שהכל היה פתוח וגלוי מצד זה לזה ע"י הענן, וכדאי' במדרש (חוקת פרשה יט) וז"ל שהיה הענן עושה כל המדבר מישור, והניח ג' הרים וכו' עכ"ל, ואם כי אין מובן לנו הדבר בטעמו, אבל כך גזרה תורה, דומיא דשאר תנאי ר"ה, וע"ע בל' הרשב"א שבעבה"ק (שם) שכ' וכן המובאות המפולשין "ופתחיהן מכוונין זה כנגד זה" עכ"ל. ונראה שאין ראיה כלל מן המדרש, שהמדרש שם איירי של ישרות מבחינת ההרים ואיירי בעיקר בשעת המסעות, אולם בשעת החניה שזה כעת דנים לדמות לעיר, אז לא למדנו שהרחובות היו ישרים, שיתכן שצריך לעקוף את מחנות מררי וקהת כדי להגיע למקום משה רבנו, וכן לעקוף את מחנות הדגלים כדי להגיע לחוץ למחנה, ואין לנו ראיה שהיו ישרים, ומה שאין לנו ראיה מן הפסוק א"א ללמוד לדינא. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה סימן כח) בשיטות הראשונים אם רשות הרבים צריכה שיהיו שעריה מכוונים זה כנגד זה. שמסיק שגם בעקום דינו כמפולש ויש בו רשות הרבים דאורייתא. אולם מה שרצה לומר בביאור רש"י (עירובין ו.) שרק עיר שיש בה חומה צריך פילוש ועיר שאין בה חומה א"צ פילוש, ובמדבר היה לו חומה, לא נראה וכמו שביארנו מרש"י (נט.) אלא הביאור ברש"י הוא שבעיר שאין בה חומה סתמא הוה מפולש, וכן מבואר עוד שבמדבר לא היה חומה, ע' תשובות הגאונים (שערי תשובה סימן רט) והלכתא מדינות ועיירות שאין בהן ששים רבוא ואפי' יש בהן ששים רבוא ויש עליהם חומה ודלתותיהן ננעלות בלילה אין נעשות רה"ר ואין חייבים עליהן כרת וסקילה מ"ט דבעי' כדגלי מדבר שלא היה עליהם גדר אבל יש עליהן גדר אפי' היתה כירושלם שהיו בה אלף אלפים אין נעשית כרה"ר דאמר רבה בר בר חנה אמ"ר יוחנן אלמלא ירושלם דלתותיה ננעלות בלילה חייבי' עליה משום רשות הרבים אלא הרי היא ככרמלית ואם מגופפת אותה עיר ואין בה פרצות רחבות יתר מעשר אמות ומניחי' עירובן בבית א' הרי היא כרה"י גמורה ומותר לטלטל בה לצורך השבת וכל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת ומפני שהיא כפתח יתר מכאן אסורה ואם יש בה יתר מעשר אמות ואפי' עירבו אסור לטלטל וכן הלכה. וע' בצמח צדק (חידושי שבת ו:) שס"ל שעקום כמין ד' לא הוה רשות הרבים והביא דברי שו"ת מים רבים (חלק או"ח ס' לז) דהוה רשות הרבים, והצ"צ כתב שפלטיא בתוך העיר א"צ מפולש (זה באמת מחלוקת ע' חידושי הר"ן (שבת ו.) שכתב בשם הרא"ה שגם פלטיא צריך להיות מפולש וברש"י שם משמע שפלטיא א"י מפולש) נתעוררתי ע"י חידושי הערות בטור (שירת דבורה ס' שמה) אולם כבר כתבנו שדברים אלו צע"ג. והקב"ה יעזור שנזכה בקרוב למה שנאמר (ישעיהו פרק מ):(ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ: (ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה: (ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר: נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א כ"ב אדר תש"ע עה"ק עמנואל

 
 

23:58 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
ביאור רחב וקושיות על תיקוני עירובין של עיירות ובפרט עיירות גדולות של זמנינו ● הערות על ספר רחובות העיר ● מצורף מכתב ברכה מהג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א (PDF)