יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
התורה כוללת הרבה ענינים, ואם עם ישראל אינו מוכן לקיים כל התורה, משום שלא מוכנים ללמוד מכח התורה מה התורה אומרת אלא מכח מה שנהגו, אז האפשרות לקיים כללות התורה הוא ע"י קיבוץ כל ישראל, מכיון שחלקי התורה מפוזרים בכל עם ישראל ולא ראי זה כראי זה, ורק ע"י הקיבוץ יש אפשרות שאחד לומד מן השני ● דברי הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בבעיה פוליטית בענין תכלת ● מה לעשות במצב של גזירת קיצוצים בעולם הישיבות
16:32 (10/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בתורה בפרשת נצבים מצאנו החבור בין מצוות תשובה לקיבוץ גלויות, (דברים פרק ל): (א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה: (ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה: ומשמעות הדברים, שקיום מצוות תשובה הוא תנאי לקיבוץ גליות. אולם מצאנו בספר יחזקאל, שזה אינו מעכב, אלא גם אם אין כאן תשובה מ"מ יש קיבוץ גליות, בפרק ט"ז מפסוק נ"ג ואילך, בפרק כ' פסוק מ"ג, ופרק ל"ו פסוק כ"כ. (מא) בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם: (מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָה לַאֲבוֹתֵיכֶם: (מג) וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם: (מד) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק: וביחזקאל (פרק לו): (כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְקֹוָק אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: ס (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְקֹוִק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: (כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: (כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: (כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: אולם מ"מ נראה בכל מקום, שאף שאין תנאי בקיבוץ גלויות שצריך שעם ישראל חוזר בתשובה, מ"מ צריך שהתשובה יבוא אח"כ, והקב"ה לא מוותר על זה, ומה שהוא מוותר זה רק על סדר הדברים, שזה לא לעיכובא, אבל על עצם התשובה הוא לא מוותר. ועוד הרי בפרשת נצבים אחרי קיבוץ גליות נאמרו עוד שני פעמים מצוות תשובה דברים (פרק ל): (ו) וּמָל יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: (ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ: (ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ואח"כ עוד הפעם (דברים פרק ל): (ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ: (י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: ויש לעיין, אם בין כך בסופו של דבר צריכים לחזור בתשובה, והקב"ה יעזור הרבה לזה, א"כ למה אם מצד עצמם אינם חוזרים בתשובה מקדימים מקודם קיבוץ גלויות ואח"כ הקב"ה מוביל חזרה בתשובה, הרי מכיון שבודאי לכתחילה צריך להיות מקודם תשובה, ואח"כ קיבוץ גלויות, א"כ כבר יכול הקב"ה להנהיג מקודם שהוא יעורר בתשובה ואח"כ יקבץ נדחי ישראל. ונראה לתרץ, שאם עם ישראל לא חוזר מעצמו בתשובה, אז בלתי אפשרי להחזיר עם ישראל בתשובה אלא ע"י קיבוץ גליות. ויש בזה כמה סיבות. התורה כוללת הרבה ענינים, ואם עם ישראל אינו מוכן לקיים כל התורה, משום שלא מוכנים ללמוד מכח התורה מה התורה אומרת אלא מכח מה שנהגו, אז האפשרות לקיים כללות התורה הוא ע"י קיבוץ כל ישראל, מכיון שחלקי התורה מפוזרים בכל עם ישראל ולא ראי זה כראי זה, ורק ע"י הקיבוץ יש אפשרות שאחד לומד מן השני. וחלקי התורה שמפוזרים בתוך כלל ישראל, זה כולל לא רק אלו שנמנים בתוך אלו שנקראים שומרי תורה או שומרי שבת, אלא כולל גם את אלו שנקראים חילונים. וכן זה כולל לא רק אלו גדולי ישראל שעומדים בראש העדה אלא גם אנשים פשוטים לפעמים נמצאים דוקא שם חלקים מסויימים של התורה. משנה מסכת עדויות (פרק א משנה ג): הלל אומר: מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, אלא שאדם חיב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר: תשעה קבין. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון: שלושת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם: וא"כ אף שבודאי הלל ושמאי היו הרבה יותר גדולים משני הגרדיים בשער האשפה מ"מ במקרה מסוים נפסק ההלכה דוקא משני גרדיים משער האשפה. דברי הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בבעיה פוליטית בענין תכלת וכן מצאנו בדורנו שענין תכלת בא דוקא לא מגדולי הדור וכמו שאמר הרב יצחק אלחנן ספקטור. היו הרבה גדולים, שהתנגדו מאוד לכל מי שמחדש דבר חדש, והרבה יותר התנגדות ממחלוקת בשאר הלכה. שבענין "חדש" היו פוסלין את האדם בכללותו עד שלא היה בכוחו לדבר בשום דבר ולא רק בעצם ההלכה שחידש. והנהגה זו נראה ג"כ ממכתב ששלח הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקובנא. להאדמו"ר מרדזין, וז"ל (הועתק בספר התכלת עמוד 191): אנכי כבר סייעתי הרבה בענין התכלת כי כתבתי לק"ק זאמושטץ דיפעשע שהחיוב לקבור בתכלת מי שהלך בתכלת בחייו. וכפלתי וכתבתי להם הדברים במכתב מיוחד על הבי דואר ובזה הראיתי גילוי דעת מפורש שדעתי מסכמת לקיים המצוה. דאי לא אחזיק התכלת למצוה לא הייתי מכניס עצמי כלל בזה. ורק אני בעצמי יש לי מונעים מבחוץ אשר לא אוכל לקיים המצוה, כי יודע אני שדעת הרבה מההולכים לרוח העת לא יהיה רוחם נוחה ממני בזה ויביטו עלי בפנים נזעמים, ואם כי בדבר מצוה אין להתבייש ולירא מהמתלוצצין, אבל אנכי עוסק כעת בדבר מצוה הנוגע לפיקוח נפש כלל ישראל ולהפיק זממי מוכרח אני להראות פנים שוחקות ומסבירות לכל המפלגות, כדי שיהיו דברי נשמעים אצלם ולא יעמדו לשטן נגדי, ובענין זה שאני עוסק בו לא יעמוד נגדי אפילו חילול שבת וכ"ש ביטול מ"ע. עכ"ל. ולכאורה קשה, הרי היו הרבה פסקים שכתב ר' יצחק אלחנן ז"ל שלא הסכימו עמו, כמו כל פוסק שיש חולקים עליו, ובכל זאת לא פחד לומר מה שחשב. אולם האמת הוא מכיון שזה דבר חדש. ומנהג הרבה גדולים שרודפין כל אחד שמחדש דבר חדש ופוסלים את האדם בכללותו (מפני פחד שיתקלקל כל היהדות) ממילא היה לו מניעה לקיים המצוה. וביטל מצוות עשה שלפי דעתו היה צריך לקיימו כדי להציל כלל ישראל. ולמדים ממכתב זה כמה דברים, א', שמי שהוא במעמד של גדול הדור, לפעמים אינו יכול להרשות לעצמו לעשות דברים חדשים. כי יפסלו אותו בכללות, ויפסיד השפעתו על הציבור בדברים שנוגעים לכל כלל ישראל. ונמצא שהנהגה זו גורמת לבטל מצוה. ב', דבר זה אינו פוטר את היחיד מלאחוז בדבר חדש, ואף אם יפסלו אותו. מ"מ הרבה פעמים הפסול לא בא מצד ביאור הלכה רק מצד שמתנגדים לדבר חדש. וכן אין לבזות או לסלק אותו בגלל שהוא נוהג כך אף שפלוני גדול אינו נוהג כך. שהרי הגדול כיון שהוא גדול אינו יכול לנהוג משא"כ הקטן. היינו מי שאין אחריות כלל ישראל עליו שאין זקוק להראות פנים שוחקות לכל המפלגות ולכל המתנגדים למושג "חדש". ועליו נאמר לא יבוש מפני בנ"א המלעיגים עליו בעבודת הבורא (אף שכונת המלעיגים הוא לשם שמים, מחמת איסור "חדש"). והריני מעתיק מה שמצאתי בענין תכלת שגדולי ישראל בעצמם אומרים שמחכים לפשוטי העם הם יחליטו את התכלת, ולא שייך שיבוא מהם: מכל זה נראה ברור שאם תכלת לא שייך שגדולי ישראל יובילו החיוב, על אחת כמה וכמה שלא היה כלל אפשרות להקים מדינה ע"י שומרי תורה, כי הרי היו מתנגדים לזה גם גדולי ישראל וגם מי שלא היה מתנגד בעצם הענין, מ"מ היה מפחד ממתנגדים, צא וראה מה עלתה לו להרב עקיבא יוסף שליזינגר שניסה להקים מדינה ע"פ תורה וגדולי ירושלים לא הניחו לו. וא"כ היו צריכים את החילוני שהם יקימו את המדינה. לפני מלחמת עולם השניה, היה חלקי תורה מאוד מפוזרים, בליטא היה עיקרי הישיבות, אולם לא היה שם בית יעקב, בפולין היה שם בית יעקב אולם הישיבות לא היו באותו דרגה כמו בליטא. הרבה יראת שמים היה דוקא בהונגריה, וכמו שאמר החז"א שהגיעו אנשי הונגריה לא"י שעכשיו הגיעו אנשים עם יראת שמים. בתי ספר נעשים בעיקרו ע"י היעקעס (יוצאי גרמניה), והם היו הכי מומחין בדבר. היראת שמים הרגשי הוא יותר אצל הספרדים. הקמת המדינה נעשה דוקא ע"י החילונים, וכן שפת העברית, ושומרי תורה לא היו יכולים או לא היו רוצים או גם מתנגדים לזה, ואף שעי"ז שנעשה ע"י חילונים יש הרבה חסרונות בין במדינה ובין בשפה מ"מ עכ"פ זה נעשה ובלי זה לא היו יכולים להקים קיבוץ נדחי ישראל כאשר אחד לא מבין שפת רעהו. הדביקות בנושא א"י ע"פ תורה, נעשה יותר אצל הציבור הדתי, משא"כ אצל ציבור החרדי יש ויש ולא חזק כ"כ. כמובן יש כיתות וכיתי כיתות בכל הפלגים אבל כולם איך שהוא מביאים לידי תיקון. יש מן הגלוי ויש מן הנסתר, וכנראה שהנסתר יותר מן הגלוי. כל זה מרומז גם בתחילת הפרשה (דברים פרק כט): (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: ראשיכם הם מנהיגי המדינה כמו ראש ממשלה וראשי עיירות ורשויות, זקניכם הם תלמידי חכמים רבנים וראשי ישיבות, שוטריכם כפשוטו. חוטב עציך הם חברת חשמל וכל מה שקשור לאנרגיה, שואב מימך הם חברת מקורות, ולכולם הזהיר הפסוק: (יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: (יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: והיינו תפקיד שלנו הוא שכל התפקידים בתוך עם ישראל יהיו שומרי תורה ומצוות, וזה שייך רק כששומרי תורה מוכנים לאשר ולהחשיב גם תפקיד של חוטבי עציך ושואב מימיך, שגם אלו נכללים בתוך הברית. והתורה צריך לחדור בכל מקום, וכן חוטבי עצים צריכים להחשיב את לומדי תורה. ומה שנאמר דברים (פרק כט יג - יד) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: הכוונה כאן שגם אלו שהם מחוץ לקהילות ומחוץ לבית המדרש ואינם באים לשמוע דברי תורה וקריאת התורה, ג"כ כלולים בברית וצריכים אנו לדאוג שגם אלו יבינו את התורה על ידי קירוב באיזה דרך שיהא. ובזה מיושב קושיה גדולה, למה כתוב בתורה אתם נצבים כולכם, והרי המילה כולכם לכאורה מיותרת, שהרי אח"כ כתוב בפרטות כולם וא"כ למה לי הכלל של כולכם. אלא נראה לומר שכאן התורה בא לומר שהאחריות של שמירת התורה מוטלת על כולם לכולם, בגדר כל ישראל ערבים זה לזה, היינו שגם ראשיכם אחראים שחוטבי עצים ושואבי מים ישמרו התורה, וכן חוטבי עצים ושואבי מים אחראים שראשיכם ישמרו התורה, כל אחד מה שיכול לעשות. עוד תיקון תשובה ע"י קיבוץ גלויות, שזה מבואר ביחזקאל (ט"ז מפסוק נ"ג ואילך) ע"י הפסוק ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה, ואת שבות שומרון ובנותיה ואת שבות שבותייך בתוכהנה. ומבואר משם שיש טענות כבידות על ציבור שמחשיב עצמו כשומר תורה וצועקים על אנשי סדום, ובא הנביא להוכיח אותם שיש לכם חטאים יותר גדולים ולעומתכם נחשבו אנשי סדום יותר צדיקים. ואף שבודאי לא שייך ללמוד מזה שיותר טוב להיות חילוני ח"ו, אולם בגלל ששומרי תורה יודעים את התורה ובכל זאת לא מקיימים אותה כראוי, ממילא הטענה עליהם יותר חזק ממה שיש טענה על החילונים. ועכ"פ למדים מזה שדוקא ע"י קיבוץ גלויות שייך שיחזרו בתשובה, ודוקא עי"ז שהחילונים שולטים כעת. כי עי"ז יכולים לצעוק עליהם על כל החטאים שהם עושים, ועי"ז אנו צריכים להתבונן אם יש לנו גם מעין חטאים האלו שמצד שאנו באופן עקרוני שומרי תורה ולומדים התורה, יש עלינו אחריות יתירה לשמור כל התורה וכל מה שח"ו לא מקיימים, יש עלינו טענה יותר גדולה. מה לעשות במצב של גזירת קיצוצים בעולם הישיבות יש כעת שני גזירות, אחד גירת גיוס, שני, גזירת קיצוצים בעולם הישיבות. הנה על גזירת גיוס יש עצה שלא ללכת לצבא ולהכנס לכלא, וכמו שעשו הורי בית הספר בעמנואל, ואין להם הכח להחזיק אותם יותר מדאי זמן בכלא. אולם מה לעשות עם גזירת קיצוצים. הנה עד עכשיו הגיע חלק גדול מתקציבי הישיבות מאוצר המדינה, אולם כעת שמפסיקים כמעט הכל, צריך לארגן בעצמנו כסף לישיבות. ומי שרוצה לומר שניתן לסמוך על כסף מחו"ל, צריך לעיין עד איפה ניתן לעשות דבר זה, ועוד הרי אנו רוצים שכל היהודים יבואו מחו"ל לא"י וא"כ איך אפשר לסמוך עליהם. וא"כ צריך לארגן עשירים כאן ושחלק מן הציבור הולך להתפרנס והם יחזיקו לומדי תורה, ואז אין צורך בכסף מן הממשלה. וזה כמו שעושים בחו"ל שגם שם הממשלה לא נותנת כסף למוסדות תורנים. אולם צריך לכתחילה ללמוד כבר בחיידר דברים שיעזרו להתפרנס. וא"צ ללמוד מה שנקרא ליב"ה ע"פ חוקת הממשלה אלא לפי מה שרואים שיש בזה צורך להתפרנס. ואף שכעת כנראה אין הסכמה מגדולי ישראל לשינוי כיוון, מ"מ כנראה שיגיע הזמן שכן יסכימו לעשות שינוי כיוון, והיינו כשכבר לא יהיה מה לאכול, ועל כגון זה נאמר ברש"י (בראשית פרק מג ב) כאשר כלו לאכול - יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית: חיבור כל חלקי עם ישראל כולל גם לחימה נגד כוחות הרשע שנמצאים בכל מקום, והשתדלות ביטול שלטון ערב רב והקמת ממשלת התורה ובנין בית המקדש. נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א כ"ד אלול תשע"ג