יום ב', יא’ בכסלו תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
עד כמה מדינה יהודית צריכה להתחשב בלחצים בינלאומיים? ● הרב דוד חי הכהן שליט"א - דורון תפילה ומלחמה ● הרב אליהו מאלי שליט"א - נתון להחלטה של גדולי הדור ● הרב יוסי פלאי שליט"א - והבדילנו מכל העמים ● הערות על המאמר של הרב יוסי פלאי מאת מורנו הרב שליט"א ● סיכום לענין אם להיכנע ללחץ האומות למסור חלקי ארץ ישראל או ירושלים או לא
20:08 (01/10/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בס"ד, עש"ק פ' קורח כאן עה"ק עמנואל תשס"ט לכבוד ידידי הרב יוסי פלאי שליט"א שלחו לי בעקבות המאמר שכתבתי על נושא "פינוי מאחזים גזירת שמד", חלק של גיליון קוממיות 150, שמדובר על הנושא, איך להגיב על לחצים בינלאומיים ויש שם גם מאמר ממך, ואני רוצה להעיר על המאמר שלך, ויש שם עוד שני מאמרים, אחד של הרב דוד חי הכהן שליט"א, ואחד של הרב אליהו מאלי שליט"א, ומקודם נעתיק את שלשה התשובות: במה תורנית עד כמה מדינה יהודית צריכה להתחשב בלחצים בינלאומיים? הרבה מים זרמו בירדן מאז רווחו בארץ הביטויים - 'או"ם שמו"ם'; 'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים' ועוד. כיום, כל לבלר מתחיל בעיתונות מהלך עלינו אימים על מה שיקרה אם לא נאזין לכל התעטשות המרעימה עלינו בקולה מוושינגטון. דומה, שלעת הזאת עת מתרגשים עלינו לחצים בענייני המאחזים, נתבעים אנו לעלות קומה ולשאול מזווית תורנית - עד כמה עלינו להתחשב בלחצים בינלאומיים? הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב שכונה בבת ים וראש הישיבה דורון תפילה ומלחמה מוסכם על כולם, כולל על הוותרנים, שגם אם יממשו האמריקאים והאירופאים את איומיהם, שאיננו בסכנה קיומית. במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים נאלצנו להלחם על חיינו ללא עזרת הגויים, ובכל זאת זכינו בעזרת ה' לניצחונות גדולים אנו עומדים היום מול דרישותיהם של מדינות חשובות לוויתורים על חלקי ארצנו, כאשר ברצונם להשליט בחלקים אלו את אויבינו. דרישות אלו מלוות באיומים נסתרים, שמפחידים חלקים מבני עמנו והשאלה - כיצד עלינו לנהוג במצב זה. מסופר בחז"ל, שרבי יהודה הנשיא היה קורא בפרשת וישלח כדי ללמוד מיעקב אבינו - כיצד עלינו להתנהג בשעת פגישה עם אויב. בפרשה מסופר, שיעקב הכין את עצמו לתפילה, לדורון ולמלחמה. לא נאמר שיעקב חשב בעת שובו לארץ ישראל לברוח או לוותר עליה. ברור, שלכתחילה חשב יעקב שיש לעשות כל מה שאפשר כדי לפייס את עשיו ללא מלחמה. לשם כך הרבה במתנות ובחלוקת כבוד לעשיו, עובדה שהשפיעה מאוד על עשיו (רש"י) והוא שינה את כוונותיו הרעות. דרך שניה שנקט בה יעקב הייתה תפילה. התפילה חשובה הן כלפי עצמנו, כדי שנזכור שמאבקנו ומטרותנו הן קדושות, ולכן יש לנו יכולת לבקש מריבון העולמים, שבשמו אנו פועלים, את סיועו להצלחתנו ולהכשלת אויבינו. אימוץ לב זה יעמוד לנו גם אם נצטרך להלחם על מטרותנו, שאז תהיה מלחמתנו מלחמת קודש ומתוך כך תגביר את חילינו ותזכנו לעזרתו של בעל המלחמות מצמיח הישועות. הדרך השלישית היא הכנה למלחמה. אין מדובר במלחמה בה, חלילה, יש סכנה למפלה כוללת, שזו התאבדות אסורה, אלא במלחמה בה יש רק סכנה למפלה חלקית, חלילה. מוסכם על כולם, כולל על הוותרנים, שגם אם יממשו האמריקאים והאירופאים את איומיהם, שאיננו בסכנה קיומית. במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים נאלצנו להלחם על חיינו ללא עזרת הגויים, ובכל זאת זכינו בעזרת ה' לניצחונות גדולים. היום מצבנו חזק ויציב לאין ערוך, ואם באותם ימים לא הסכמנו לבינאום ירושלים ולוויתור על הנגב והגליל, מדוע שנוותר כיום על יהודה, שומרון וירושלים המזרחית. כולנו יודעים שהבטחות הגויים מקרוב ומרחוק לא עומדות במבחן, ולא יעלה על הדעת להפקיד את חיי עם ישראל בידי אלו שעמדו מנגד בזמן רצח עמנו בידי אירופה הנאצית. זאת ועוד, ברור לכול בעל עין פקוחה, שאין כאן מאבק על אדמות אלו ואחרות אלא על נאמנות עם ישראל בארצו לתורה. אם כך, ניתן לראות שיש כאן בחינה של גזירות שמד, שבגויים דורשים שנתכחש באופן לאומי לזכותנו על הארץ. בשעת שמד יש להאבק על כל גבעה ומאחז, כי כל אחד מהם מגלה את אחיזת בית ישראל באמונתו. ברוכים יהיו כל העומדים בפרץ, וה' בחסדו יגן עליהם מצר ואויב מבחוץ ומאחים תועים בפנים. במהרה בימינו יתן ה' ותיוושע יהודה ואפרים, תגאל ירושלים, צמח דוד יצמח וישועה תפרח. הרב אליהו מאלי שליט"א - ראש ישיבת יפו נתון להחלטה של גדולי הדור גם רבי עקיבא שהיה שותף למרד בר כוכבא הסכים שבזמן רבי יוחנן בן זכאי היה צריך להיכנע! מרבי עקיבא עצמו נלמד כי לעתים יש להילחם במסירות נפש כפי שנהג במרד בר כוכבא, ולעתים צריך להיכנע ולכופף את הראש באופן זמני הרמב"ן מתווה לנו את העמדה ההלכתית הבסיסית, בנוגע לשאלה עד כמה עלינו להתחשב בלחצים בינלאומיים בנוגע למדיניות הפנים והחוץ שלנו, ובנוגע למדיניות ההתיישבות והכיבוש בארץ ישראל. בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, כתב הרמב"ן, שמצוות ישוב ארץ ישראל כוללת שני חלקים: "שלא נניחנה לאומה מן האומות, או לשממה". כלומר: א. ריבונות. ב. התיישבות. משמע, שעלינו להיות ריבונים על הארץ. ריבונות פירושה, שאנו היחידים המחליטים על חיינו פה בארצנו. אין אנו ווסאלים של שום מדינה בעולם. יחד עם זאת אנו מוצאים בתקופות שונות של חיי עמנו כי מנהיגי ישראל התחשבו בדרישות הגויים במידה מסוימת ומסיבות שונות. ונפרט: א. צדקיהו וירמיהו - בזמן צדקיהו המלך, דרש ירמיהו הנביא באופן עקבי מהמלך להכניע עצמו תחת עולו של מלך בבל. שריו של צדקיהו מאנו, ודרשו ממנו למרוד במלך בבל בכל תוקף. מצד עיקר הדין מובנת עמדתם של שרי צדקיהו - הם דרשו להילחם במסירות נפש על עצמאות ישראל, אך למעשה היה חייב צדקיהו לשמוע בקולו של ירמיהו, אף שהיה זה נגד מצוות התורה המחייבת אותנו להיות ריבונים ועצמאיים בארצנו. טעם הדבר הוא, שאנו מחויבים לשמוע בקול נביא ה' בהוראת שעה, גם כאשר הוא אומר לנו לעשות משהו נגד דין תורה. [העתק הפסוקים של ירמיה וצדקיהו (ירמיהו פרק לח): (יד) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר: (טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי: (טז) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר חַי יְקֹוָק את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ: ס (יז) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: (יח) וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם: ס (יט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי: פ (כ) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְקֹוָק לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ: (כא) וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְקֹוָק: (כב) וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְהֵנָּה אֹמְרוֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר: (כג) וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ: פ (כד) וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת: (כה) וְכִי יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ וּמַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ: (כו) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם מַפִּיל אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם: פ (כז) וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר]: ב. יהודה המכבי ורבי עקיבא - בזמן יהודה המכבי שלטה בנו האימפריה היוונית. יהודה ואחיו החשמונאים הובילו את העם במסירות נפש, למאבק חסר פשרות ביוונים וניצחו. בתקופה מאוחרת יותר הצטרף רבי עקיבא לבר כוכבא ויחדיו הציתו את אש המרד נגד האימפריה הרומאית. אף כי המרד נכשל מסיבות שונות, יכולים אנו ללמוד את הגישה הבסיסית: אין להשלים עם שלטון הגויים ואין להתכופף מולם. ג. רבי יוחנן בן זכאי - בשלהי בית שני, בעת שהייתה ירושלים במצור, דרשו הקנאים להילחם נגד הרומאים ולא להיכנע בשום מחיר. מולם עמד רבי יוחנן בן זכאי שטען כי צריך להיכנע לרומאים ולהישמע להם. באופן בסיסי מובנת עמדת הקנאים, שטענו כי יש להילחם על עצמאותנו במסירות נפש. אך מדרכו של רבי יוחנן בן זכאי אנו רואים שלא בכל מצב ולא בכל מחיר נלחמים בגויים. לעתים צריך להשלים ולהיכנע. רבי יוחנן בן זכאי הגיע למסקנה שאין שום סיכוי להמשך המלחמה והמאבק ברומאים. במצב כזה יש להיכנע. לכאורה נראה כי רבי עקיבא חלק על רבי יוחנן בן זכאי (גיטין נו:), שהרי קרא עליו את הפסוק "משיב חכמים אחור ועצתם יסכל". ולא היא! רבי עקיבא לא חלק על עמדתו הבסיסית של רבי יוחנן בן זכאי, הוא רק טען שהיה על רבי יוחנן בן זכאי לבקש שלא יהרסו את ירושלים ולא להסתפק ביבנה וחכמיה. גם רבי עקיבא שהיה שותף למרד בר כוכבא הסכים שבזמן רבי יוחנן בן זכאי היה צריך להיכנע! מרבי עקיבא עצמו נלמד כי לעתים יש להילחם במסירות נפש כפי שנהג במרד בר כוכבא, ולעתים צריך להיכנע ולכופף את הראש באופן זמני. נמצא שאין תשובה חד משמעית לשאלה - האם יש להתחשב בגויים אם לאו. על גדולי הדור יחד עם מנהיגי הדור לברר את המציאות בצדדיה השונים. גודל הסיכון אם לא נשמעים לגויים, מול גודל הסיכוי. מה מידת הנכונות של האומה למסור את הנפש במאבק נגד הגויים. מה יכולת העמידה הכלכלית, הביטחונית והמדינית של האומה במערכה הכללית ולפי מיטב שיקול דעתם יגבשו את דרכה של האומה. הרב יוסי פלאי שליט"א - ר"מ בישיבת 'עוד יוסף חי', יצהר והבדילנו מכל העמים למדינת ישראל כיום, שאינה מכריעה האם היא באמת מדינה יהודית, ודאי קשה לצאת מהתפיסה הראשונית המנסה תמיד לשרוד ולמצוא פתרונות נוחים. אולם כאשר בעזרת ה' יוגדרו מחדש יסודות המדינה, כשייכת לעם היהודי ומיוסדת על הברית עם הקב"ה - נבין תחילה שהיחס עם האומות בנוי על הבדלה מהותית איני יודע לתת תשובה מדויקת לשאלה זו, אך אצביע על שני כיוונים: א. הדבר ברור, שככל שישראל זוכים, כך הם פחות צריכים להתחשב בלחצים חיצוניים ובכוחם לעשות את מה שבאמת צריך לעשות. השאלה היא - כיצד אנו יודעים באיזה מצב אנו נמצאים. מחד - ישעיהו הנביא חיזק את המלך חזקיהו שלא יחשוש ממלך אשור, גם במצב שנראה קשה מאד. מאידך - ירמיהו הנביא אמר למלך צדקיהו, שסופו ליפול ביד מלך בבל וקרא לאנשי יהודה להיכנע לבבלים. אם כן - כיצד על מלך ישראל לנהוג, האם ללמוד מישעיהו או מירמיהו? נראה, שהתשובה היא שעלינו ללמוד לפנות אל הנביא! גם כשאין נביא בישראל, יש יחידי סגולה שהם בבחינת "פלא יועץ" - אלו שיודעים לומר מהי "דעת-תורה" בדור הזה, האם אנחנו במצב ירוד שבו אין להתגרות ברשעים או שעלינו להתחזק ולא להתחשב כלל באויבי ה'. מלכות ישראל מתוקנת יודעת לשאול ב"עצת הזקנים", וגם המלך עצמו חש את הדופק של המציאות ויודע מהי הוראת השעה המתאימה לזמן הזה. ב. תמצית מדברי מו"ר הרב גינזבורג שליט"א: יש מי שמסתכל על היחסים בין ישראל לעמים כעימות בין אינטרסים שונים, שבסך הכל נמצאים על אותו מישור. כך עושים 'עסקים', מסחר שיש בו יחסי גומלין ומשחק בין כוחות, והרבה פעמים משתלם להגיע לפשרה. התפיסה הזו רמוזה בבאר הראשונה שחפר יצחק אבינו: עשק - "כי התעשקו עמו". אולם מי שעיניים בראשו, יודע שישראל והאומות אינם נמצאים על אותו מישור. יש הבדלה מהותית ביניהם, הבדלה שמתבטאת גם בשנאה תהומית. כשחיים במישור הזה, לא מחפשים פתרונות קלים ומהירים, כי יש לנו עקרונות שאינם ניתנים למסחר. זהו הרמז בבאר השנייה שחפר יצחק - שטנה. אולם לבסוף ניתן לעלות לרמה הגבוהה יותר, שבה אנו מסוגלים לומר שיש לנו בשורה גם לאומות, ושבאמת אנו באים להשפיע עליהם. כך מגיעים לבאר השלישית הנקראת - רחובות. וביחס אלינו: למדינת ישראל כיום, שאינה מכריעה האם היא באמת מדינה יהודית, ודאי קשה לצאת מהתפיסה הראשונית המנסה תמיד לשרוד ולמצוא פתרונות נוחים. אולם כאשר בעזרת ה' יוגדרו מחדש יסודות המדינה, כשייכת לעם היהודי ומיוסדת על הברית עם הקב"ה - נבין תחילה שהיחס עם האומות בנוי על הבדלה מהותית. אין אנו עם ככל העמים, ויש לנו דרישות מיוחדות אשר אם יֵאַמרו בתוקף ובגאון, גם יתקבלו באזני האומות. אך מעבר לכל זה, עלינו לומר את האמת הפשוטה שיש לנו בשורה לכל העולם, כמו התאור של מלך המשיח המלמד דעת אלוקים את כל העמים, וכמו בניין בית-המקדש השלישי אליו ינהרו כל הגויים. ● ● ● הערות על המאמר של הרב יוסי פלאי שליט"א מאת מורנו הרב שליט"א מקודם אני רוצה לבאר, שהתשובה הכי ברורה היא זו של הרב דוד חי הכהן, שמדבר ישר לענין, וכולל תשובה איך להתנהג במצב שלנו שעדיין לצערנו המלכות לא מתוקנת, והיינו איך הציבור שנמצא תחת המלכות הזאת שרחוק מתיקון, צריך להתנהג. התשובה של הרב אליהו מאלי, בעצם מניח הדבר בספק, כיון שבזמן ששלט הנבואה היה דבר זה נמסר לנביאים וכהיום שאין נביא, שולח הדבר לגדולי ישראל, אולם לא מצוין כאן מי הם לדעתו אלו גדולי ישראל שצריכים לפסוק דבר זה, האם זה הרב עבדיה יוסף או הרב אלישיב או הרב מרדכי אליהו, או הרב שלמה עמאר או הרב אבינר (שבעל המאמר לימד בישיבה שלו) או הרב דב ליאור או הרב יעקב שפירא או הרב יצחק גינזבורג או אירגון המכונה 'סנהדרין' או מישהו אחר. התשובה של הרב יוסי פלאי, ג"כ מבחינה מסוימת מניח הדבר בספק, כיון שבשורש הענין ראוי שנביא יפסוק הדבר, ושולח התשובה על נביא, וכיון שאין כיום נביא ממש, אז שולח למי שהוא בגדר פלא יועץ, וכנראה שמי שהוא מגדיר הפלא יועץ של זמננו, הוא הרב יצחק גינזבורג שליט"א. תמצית התשובה שהובא כאן בשם הרב יצחק גינזבורג, הוא, שבעצם אין לנו תשובה להתנהגות במצב שלנו שהמלכות אינו מתוקנת, וכל מה שיש תשובה, שצריך להנהיג מלכות מתוקנת, ואז יש תשובה ברורה איך להתנהג, דהיינו שאז אין בשום אופן להיכנע לתכתיבי אומות העולם. אולם יש כאן חסרון ניכר, שהרי כעת שהמלכות אינה מתוקנת, אין כאן תשובה איך אנו שנמצאים תחת המלכות הזה, צריכים להתנהג. ואף שבודאי צריכים אנו לעשות ההשתדלות להגיע למלכות מתוקנת, אולם צריך גם תשובה למצב של עכשיו, לפני שנצליח לתקן את המלכות. וכי תימא הרי בין כך הם לא שואלים אותנו, אולם טענה זו אינו נכון שלמעשה לפעמים כן שואלים אותנו. וכן לא מבואר כאן עצה איך לתקן את המלכות. ועוד יש משמעות (אף שאינו ברור שזה כוונתו, והלואי שטעיתי) שכיום שאין מלכות מתוקנת, יש כן מקום להיכנע לתכתיבי לחץ אומות העולם, רק כל מה שאנו צריכים לעשות הוא לתקן את המלכות. עוד לכאורה בעיה בתוך התשובה, מה שהוא נוטה לומר שהפלא יועץ של זמננו הוא הרב יצחק גינזבורג, וגם זה צריך לעיין טובה, אם זה נכון, והכוונה, שמשמעות הדבר הוא, שהוא מוכן לקבל דיעה שלו, גם בעיניים סתומות, ולא רק בתור שהוא מעורר סברות וראיות, עד שהנשאל משוכנע מאמיתת התשובה, אלא בתור דרגא של נביא שיש להיכנע לו בסתימת עיניים, או מעין התבטלות לכ"ק האדמו"ר (בעולם החסידי) ובגדר של שופט שבימיך ומרן ורשכבה"ג (בעולם הליטאי) שאפילו אומר על שמאל שהוא ימין תשמע לו, (שו"ר שאין כוונתו להתבטל לו אף במקום לעבור על דברי תורה, שהרי הרב יוסי פלאי לובש תכלת וכן עולה להר הבית ואילו הרב יצחק גינזבורג מתנגד לכל זה). כעת אני בא להשיב על חסרון תשובה במצב שהמלכות לא מתוקנת, דנראה שגם במצב כזה אין להיכנע לדרישת הגוים, ואף שאין אנו מתוקנים והמלכות אינה מתוקנת, והטעם שגם במצבנו אין להיכנע, שהרי כעת לא באים לתבוע מהקב"ה בזכותנו, אלא למען כבוד שמו שלא יאמרו הגוים שהקב"ה לא יכול לעזור, וזה יסוד של המדינה היום, ולזה מספיק שעכ"פ ניכר שיש כאן הרבה יהודים והמדינה היא בשורש יהודית עם כל החסרון ועוה"ר, וזה נתברר הדק היטב בנביאים, ע' יחזקאל פרק כ: (מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָה לַאֲבוֹתֵיכֶם: (מג) וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם: (מד) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק: והקב"ה עזר לנו עד עכשיו, וזה סיבה שאנו צריכים לתלות שהקב"ה ימשיך לעזור למען כבוד שמו, ובכל המלחמות שעם ישראל נלחמו, נצחו בניסים גדולים ורק כשלא נלחמו הפסידו, וזה יסוד של כל הנסיגות והוויתורים. וראיית הניסים נקרא דבר ה' שמראה לנו מה רצונו, ע' בזה בפסוק (בראשית כד נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק: ע' העמק דבר (שם) שמביא מכאן ועוד מקומות, שראית הנהגה בהשגחה עליונה נקרא דבר ה'. ולמדים ממה שהקב"ה עשה ניסים עצומים במלחמת השיחרור ובמלחמת ששת הימים, שזה רצון הקב"ה כעת שהארץ שלנו. וע"ע רמב"ן (דברים פרק ב): והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, ואין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס. ובהמשך שם: והנה הנחיל השם כל העמים ההם לזרעו של אברהם, אחד מהם לעשו, והשאר לישראל שהוא הבן הבכור, ואין ראוי לגזול מעשו את אשר הורישם האלהים, כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלה שהנחילם הוא יתברך כאשר יקצוף על הגוזל מישראל הארץ אחרי שינחילנה להם, וכענין שיאמר (ירמיה יב יד) על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי. וענין פחד מפני הגוים ללחום שהוא יסוד של חטא מרגלים, שייך גם בזמן שעם ישראל נמצאים במצב שמבחינת המעשים הם ח"ו חייבים כליה, בכל זאת מחוייבים לסמוך על הקב"ה שיעזור, על סמך שעזר מקודם, ואם לא סומכים על זה וחוששים מפני חטאים, עוברים על חטא מרגלים, שהרי משה רבנו טען על בני גד ובני ראובן שהם חשודים על חטא מרגלים, כמבואר בפרשת מטות, אף שהדור הזה היה חייב כליה מבחינת המעשים ורק מצד כבוד שמים נשארו, כמבואר ביחזקאל (פרק כ'): (כא) וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר: (כב) וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם: והיינו שהדור ההוא לא היה שום קיום מצד מעשיהם וחייבים כליה, ורק משום שלא יתחלל שמו בעולם ניצלו והגיעו לא"י. וא"כ אנו לא גרועים מהם, שהרי אין יותר גרוע מדור שמצד המעשים שלו חייב כליה ח"ו, ובכל זאת מהני סברת שלא יתחלל שמו בגוים, כדי להציל את עם ישראל וכדי לחייב לעשות מלחמות ולסמוך על הקב"ה שיעזור. ויסוד זה שאנו נסמוך על הנצחונות שהקב"ה עזר לנו מקודם שזה סיבה שנסמוך עליו שימשיך לעזור, למדים מקודם מדור המדבר שזה היה טענה של משה רבנו (דברים פרק א): (כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם: (ל) יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם: (לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: (לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם: (לג) הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם: וכן נראה מן טענת הנביא לאסא מלך יהודה (דה"ב טז ז): (ז) וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ: (ח) הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל יְקֹוָק נְתָנָם בְּיָדֶךָ: (ט) כִּי יְקֹוָק עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת: וכן מה שמשמע מן המאמר שאינו ברור היום אם המדינה מוגדרת למדינה יהודית, נראה שאין הדבר כן. שהמדינה הזאת עם כל הגריעותות שיש בה, עדיין היא מוגדרת כמדינה יהודית, שהרי רוב תושבים הם יהודים וע' כתובות מה:, שהגדרה על עיר אם היא של ישראל או לא, תלוי ברוב וזה שייך גם בעניננו. וכן יש כאן חוק השבות שכל יהודי יכול להגיע לכאן, ודבר זה לא נמצא בכל מדינת העולם, ואף שמנצלים חוק זה גם שלא כדין ומביאים גם גוים תחת חוק זה, אבל ודאי מי שהוא יהודי יכול להגיע לאן, וכן חגים הרשמיים הם שבת ויו"ט ולא חגים של המוסלמים או של הנוצרים, ואף שיש לצערנו הרבה חילול שבת, מ"מ החגים הרשמים הם עדיין אלו של התורה. וחוץ מזה בנאום של נתניהו, על אף הביקורת שיש בנאום שלו, עכ"פ הכריז בפומבי שהמדינה היא של יהודים. ועוד, הרי יש הרבה ישיבות והרבצת תורה שלא היה דבר כזה מזמן רבינא ורב אשי, ואין דבר כזה בכל העולם. וכל זה מהני לן, שאם הקב"ה עוזר לנו, יתגלה לעיני כל העמים שעזר לעם ישראל, ואם ח"ו לא, אז נקרא שלא עזר לעם ישראל, וממילא שייך לומר שהקב"ה עוזר למען כבוד שמו שלא יאמרו הגוים שהקב"ה לא יכול לעזור לעם ישראל, וזה סיבה שאנחנו אסור לנו לוותר על שום מקום בא"י כי אנו בטוחים שהקב"ה יעזור לנו במאבק למען כבוד שמו, כמו שנהג הקב"ה עמנו בימינו בכל הדור הזה, כולל המלחמות שהיה ביד המנהיגים במחשבה רחוקה ממחשבה אמיתית למען עם ישראל, כמו במלחמה האחרונה המכונה עופרת יצוקה, שכנראה עיקר הכוונה מצד המנהיגים היתה למען ניצוח בבחירות, ובכל זאת כל זמן שלחמו הצליחו, ורק אח"כ הפסיקו באמצע ואז היה בעיה גדולה. ויש עוד מקור שלא להיכנע בזמן שאין נביא, מן הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד א): מאי קשר רשעים? שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא. כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא, שדא בגירא: שבנא וסיעתו - השלימו, חזקיה וסיעתו לא השלימו. שנאמר כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר. הוה קא מסתפי חזקיה, אמר: דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא, כיון דרובא מימסרי - אינהו נמי מימסרי. בא נביא ואמר לו: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר. כלומר: קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין. ומשמעות הגמרא, שמה חזקיה אמר שלא להיכנע, זה לא היה בגלל נבואת ישעיה, רק אחרי שכבר הכריע שלא להיכנע, אז הגיע נבואת ישעיה לחזק אותו, ושלא יגיד שהקב"ה הולך אחרי הרוב של שבנא כי הם רשעים והיינו ששבנא הוא רשע בגלל שאמר להיכנע, ומשמע שכל שאין נבואה שצריך להיכנע אז אין להיכנע, ומי שנכנע בלי נבואה הוא בגדר קשר רשעים שאינו מן המנין. ומה שריב"ז וחכמי הדור דרשו להיכנע, זה בא להם מכח שהיה להם מעין נבואה שבית המקדש יחרב, ע"י שארבעים שנה לפני זה נפתחו דלתות ההיכל, ע' יומא (דף לט עמוד ב): והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. וכן ידעו באיזה שנה יחרב הבית ע' נזיר (דף לב עמוד ב) נהי דידעין להון דיחרוב, מי יודעין לאימתי. אמר אביי: ולא ידעין לאימת? והכתיב: שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך! ואכתי מי ידעינן בהי יומא? ואף שר"ע חשב שריב"ז טעה במה שלא ביקש על ירושלים, היינו שטען שהיה צריך לעשות השתדלות טבעי להציל את ירושלים בלי מלחמה, אלא ע"י בקשה לאספסינוס, כי אולי נתבטלה הגזירה, וכיון שזה לא מרד, מותר לעשות השתדלות הזה, אבל לעשות מלחמה, לא שייך בזמן שיש נבואה על החורבן. והרי גם אצל צדקיה שהיו כמה נבואות על החורבן, מ"מ היה יכול לעשת השתדלות להיכנע לנבוכדנצר והיתה העיר ניצול, אבל מרד לא היה לו רשות לעשות. וזה לא שייך בזמננו שאין לנו נבואה כזו שא"י יחרב. וא"כ היום שאין לנו נבואה מפורשת לא לכאן ולא לכאן, נשאר ההכרעה כמו שאמרנו שאין להיכנע, וגם ראייה לזה מחזקיה וסעיתו שלא נכנעו גם לפני נבואת ישעיה, ושבנא וסעיתו נחשבו קשר רשעים שאינו מן המנין. הג"ה. פעם שמעתי ביאור הגמרא על חרדת רבי יוחנן בן זכאי, תלמוד בבלי מסכת ברכות (דף כח עמוד ב) "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי - אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון; ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? - אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם. בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". ויש כאן שאלה על מה פחד ריב"ז, ומה קרה כשאמר הכינו כסא לחזקיה מלך יהודה ולמה דוקא חזקיה בא. ושמעתי תירוץ שהפחד של ריב"ז היה שאולי לא התנהג נכון כשלא בקש מאספסינוס לתת לו את ירושלים והיה צריך להתנהג מעין חזקיה, ואז הגיע אליו חזקיה לומר לו שאכן כן נהג בסדר, וזמן חזקיה לחוד וזמן ריב"ז לחוד, והיינו שבזמן חזקיה אף לפני חיזוק של ישעיה, הכריע חזקיה שלא להיכנע, בגלל שלא היה שם נבואה שירושלים יחרב, משא"כ בזמן ריב"ז הבינו שיש נבואה שירושלים יחרב, ע"כ הג"ה. ויש כאן עוד טענה, שכל מה שבכלל יש לדון אם להיכנע או לא, זה בזמן שמאמינים להפשרה שהגוי נותן כמו בענין סנחריב שאמר להם שהוא יחיה אותם רק שיגלה אותם למקום אחר, ואז שבנא טען שיכנעו להם, אבל כשלא מאמנים לו, לא שייך כלל להיכנע, וכמו שאם הגוי יאמר ליהודי אם לא תיכנע, אהרוג אותך ואם תיכנע ג"כ אהרוג אותך, אז לא שייך להיכנע, וכן ה"ה אם יאמר הגוי שאם לא תיכנע אהרוג אותך ואם תיכנע לא אהרוג אותך, אבל אנו יודעים שמ"מ הורג, אז לא שייך להיכנע, אפילו לדעת שבנא. ולכן בענין א"י, אנו יודעים שכל וויתור מביא ויתור נוסף שהרי לא על שטח מסוים המאבק אלא על הכל, כמו שמבואר באמנה פלסטינאית, וכן אומרים זה מפורש ששום הסכם לא מחייב אותם, ואז לא שייך כלל ויתורים (הוזכר סברה זו במאמר של הרב דוד חי הכהן). ואולי טעיתי בכל מה שכתבתי, ובכל זאת ראיתי צורך לכתוב. ואם יש לך הערות או השגות נא לכתוב. ידידך יצחק ברנד סיכום לענין אם להיכנע ללחץ האומות למסור חלקי א"י או ירושלים או לא אסור להיכנע ללחץ אומות ולוותר על חלקי א"י, וכל מי שדורש להיכנע, על מעין זה נאמר בחז"ל שהוא בכלל קשר רשעים וקשר רשעים אינו מן המנין אף אם הוא מן הרוב. ע"פ סנהדרין (כו.) ואף שכהיום לא שייך לומר מילים חריפים אלו בגלל גודל ההסתר, וכולם בגדר שוגגין, מ"מ כתבנו זה לומר לאיזה חומר הענין זה שייך, ואין כוונתינו על בני אדם אלא על הענין עצמו. וכ"ש כשאין כוונת השני לעשות שלום באמת רק לנצל להמשיך להחריב את הכל, אז הדבר בכלל לא נידון. נכתב כעת ומתוקן ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א ט"ז אלול תשע"ג