יום ו', יב’ בתשרי תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
כל המתירים של היתר מכירה הזהירו, שכל ההיתר הוא רק הוראת שעה, וצריך לבדוק כל פעם מחדש, ולא כמו שרבים חושבים שכל הזמן ששביעית מדרבנן, נוהג ההיתר, וכאן נבאר שכבר מהרבה טעמים לא שייכים עוד ההיתרים ● שמירת שביעית = וצויתי את ברכתי. היתר מכירה = הסכם אוסלו

​​​כ"א אייר תש"ע, תוקן כ"ב סיון תשע"ב, יו"ל שוב תמוז תשע"ד ​|| ​ תלמידי הרב יצחק ברנד כשהיא שלי הרי היא שלכםאיתא בספרי על הפסוק (פרשת בהר כ"ה כ"ג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי, וז"ל הספרי: כִּי לִי הָאָרֶץ, אל תרע עינך בה, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, אל תעשו עצמכם עיקר, אַתֶּם עִמָּדִי, דיו לעבד שיהא כרבו, כשהיא (=הארץ) שלי (=של הקב"ה) הרי היא שלכם. הובא ברמב"ן (ויקרא כה כג).ולמדים מזה, כשהארץ אינו שלי, שמכרו א"י לגוי ע"י היתר מכירה, אינו שלכם.כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. ואם מוכרים את א"י לגוי כדי להפקיע שביעית, אין א"י של הקב"ה אלא של הגוי. ועי"ז שנותנים א"י לגוים, מגיעים כל הצרות, דהיינו, הסכם אוסלו, אינטיפאדה, התנתקות, חורבן ישובים שכונות ומאחזים, מסתננים, מדינת כל אזרחיה וכו'. היתר מכירה גם לדעת המתירים לא שייך היוםכל המתירים של היתר מכירה הזהירו, שכל ההיתר הוא רק הוראת שעה, וצריך לבדוק כל פעם מחדש, ולא כמו שרבים חושבים שכל זמן ששביעית מדרבנן, נוהג ההיתר, וכאן נבאר שכבר מהרבה טעמים לא שייכים עוד ההיתרים. [א]הראי"ה קוק זצ"ל שעליו סומכים הרבה, כתב הרבה פעמים שזה רק הוראת שעה, והקשה במבוא לשבת הארץ (אות י"ד) הרי בזמן חז"ל לא עשו היתר מכירה (אף שהיו אז ג"כ הרבה שלא שמרו שמיטה), וכתב (בד"ה ומלבד) שסיבת ההיתר היום הוא מפני שעיקר המסחר בא"י בזמננו הוא ע"י מכירת הפירות, ובלי היתר מכירה יש סכנה על כל הישוב, משא"כ בזמן חז"ל שלא היה כך, אין ההיתר. ויצא שהיום שידוע שעיקר המסחר בא"י הוא לא הפירות, ואין סכנה לביטול היישוב, נתבטל ההיתר. [ב] היום אלו שמתירים, מפרסמים שהוא בעיקר כדי שלא יקנו ירקות מגוים ויסכנו ישראל ע"י נתינת פרנסה לגוים רוצחים. אולם מעולם לא היה זה סיבת ההיתר, והרי אפשר שלא לאכול פירות טריים, וכך משמע מן התורה ששואלת 'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית', ומתרצת 'וצויתי את ברכתי', ולכאורה עדיין קשה, זה מהני לדברים שאפשר לשמור, אבל לירקות טריים לא מהני אף אם יתקיים וצויתי את ברכתי. אלא שאפשר לאכול ישן מהשנה השישית ואין חיוב לאכול ירקות טריים. וכן מבואר בגמרא (נדרים נג.) שבזמן שלא היה אפשר להביא ירק מחו"ל לא אכלו ירקות טריים בשמיטה. וכן היום אפשר להביא ירק מחו"ל. וע' במאמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה שביארנו היטב ענין זה: הלעיטני נא מן האדום האדום הזההאם מותר למכור את ארץ ישראל כדי לאכול עגבניותיש כעת הרבה יהודים שטוענים, שאחד מן הדברים הבסיסים הם, שצריך לאכול ירקות, ובעיקר עגבניות, גם בשנת השביעית, אולם להשיג אותם מוכרחים להיכנס לאיזה דוחק, כגון לאכול מיבול נכרי שזה לא כ"כ פשוט כי מפרנסים את הרוצחים בזה, ואף שבכל ששת השנים ג"כ לא מקפידים שלא לקנות מגוים, וכן בונים בתים ע"י אותם רוצחים, מ"מ בשביעית שיש הרבה יותר קניה מגוים, רוצים להזהר מזה. על כן טוענים, שמוכרחים למכור את א"י לגוים, דהיינו לעשות 'היתר מכירה' כדי שאפשר לאכול ירקות טריים.אולם באמת בתורה ראינו שאין כ"כ הכרח לאכול ירקות טריים, ואם אין אפשרות להביא מחו"ל, אין חיוב לאכול ירקות טריים בשמיטה, ואפשר לאכול דברים הנשמרים משישית, וכך נהגו בתקופת חז"ל כמבואר (בנדרים נג.:) שכשלא היה אפשר להביא ירקות בשביעית מחו"ל לא אכלו ירקות הצריכים זריעה, (ולא היה שם לא היתר מכירה ולא מצעים מנותקים ולא קנו מיבול נכרי, אף שהיה אז יבול נכרי, והטעם ע' תוספתא (פ"ו הל' י"ב) וכך משמעות התורה של וצויתי את ברכתי בשנה השישית, שזה חוזר רק על דברים הנשמרים משנת השישית.וכן הנהגה זו קשה מאוד, שזה לא סיבה למכור את א"י כדי לאכול ירקות טריים. ובלי להכנס לכל שאר הבעיות שיש במכירה, שבאמת לא חל כלל, כיון שאין גמירות דעת ליהודי לתת השדה לגוי אם יבקש הגוי את השדה, וגם אם באמת מכרו, אסור לזרוע בשדה של גוי, אבל לו יצוייר שכן היה חל, האם זה רצון התורה למכור א"י בשביל לאכול עגבניות וכדומה?!. הנה מצאנו שעשיו מכר את הבכורה בשביל נזיד עדשים, ועל זה נאמר ויבז עשו את הבכורה דהיינו שלא היה חשוב אצלו הבכורה דהיינו עבודת ה', ויותר חשוב היה אצלו לאכול נזיד עדשים.והנה א"י שניתנה לעם ישראל יש בו שני חלקים, אחד, שש שנים שניתן לעם ישראל לעבוד ולקצור. ושנית, שנת שביעית שהוא להקב"ה, כמו שנא' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה': שש שנים תזרע שדך וכו', ואסור לעבוד, ופירות האילן צריך להפקיר, וזה חלק של עבודת ה' בענין א"י, ובבחינת בכורה של א"י.ומי שמוכר חלק הבכורה של א"י לגוים בכדי לאכול עגבניות ושאר ירקות טריים, הוא כעת מתנהג כמו עשו ולא כמו יעקב אבינו שקנה הבכורה מעשו. והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריךהנה יצחק אבינו הסיר הברכות מיעקב אבינו ונתן זה לעשו באופן חלקי, אם יעקב - והיינו בניו של יעקב - לא ישמרו התורה, אולם לא מבואר כאן על איזה חטא מדובר, ועל פי הפשט באמת לא מדובר על חטא מסויים אלא על כללות פריקת עול.אולם כשתדייק היטב תמצא, שמרומז כאן חטא מסוים, שהרי עשו טען הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. וביאר רש"י, שכאן הודה עשו שמכר את הבכורה, ובגלל זה יצחק אבינו אמר גם ברוך יהיה שהודה שהברכות שייכים ליעקב אבינו. אולם בכל זאת נתן יצחק אבינו ברכה לעשו, ואמר לו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך, והיינו שכאשר תולדותיו של יעקב אבינו יתנהגו כעשו, והכוונה שמוכרים את הבכורה כדי להשיג את 'האדום האדום הזה', וכמובן שאין בזה נפקא מינה אם זה עדשים או עגבניות או דבר מעין זה, אז יפרוק עשו את עול מיעקב, ויעקב יפסיד את הברכות.ובאמת זה מה שקורה היום, שמוכרים את בכורתו של א"י דהיינו שנת השביעית שהיא עבודת ה' של א"י, לגוים, כדי לאכול עגבניות וכדו', ובזה ח"ו מפסידים את א"י, והנה אנו רואים כל זה, שכעת כבר מדברים על חורבן יישובים והקמת מדינה פלסטינאית וחלוקת ירושלים, וביארנו במאמרים רבים, (ע' מאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה) שזה תוצאה ישירה של 'היתר מכירה', וכאן אנו רואים, שגם פסוקים אלו מלמדים אותנו יסוד זה.ואנו מתפללים שהקב"ה יחזיר בתשובה כל כלל ישראל ונזכה בקרוב לברכה האמיתית של יצחק אבינו ויתן לך הא-לקים מטל השמים וגו' יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וגו' אורריך ארור ומברכיך ברוך.נכתב בעהי"ת י"ב כסלו תשס"ח כאן בעה"ק עמנואל ת"ו. [ג] כל ההיתר בנוי על מה שחשבו שבדרבנן מותר להערים, ע' שבת הארץ (במבוא אות י"ג) אולם עכשיו שנתגלה תשובת ר' יוסף גאון שגם בדרבנן אסור להערים, אין עוד היתר זה (תשובה זו במקורה לא היה ידוע לגדולי ישראל, הוזכר רק בקיצור בבה"ל (ס"ס רמ"ו) ושם מדבר על עבודת בהמה בשבת שיש בו איסור תורה, ובמקור מבואר גם בחנות שיש בו רק איסור דרבנן, אסור להערים).מקור התשובה (בגיאוניקה ב' עמ' 196): ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות של מקח וממכר, ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת, זה מנהג של פושעי ישראל, ואסור לעשות כן מפני שני דברים (כאן מתחילים ג' דרגות בדרך לא זו אף זו). א) ואין צריך לומר אם לא לקח ישראל דמי שורים וחנות ומה שבתוכה מן הגוי אילא בדברים בעולם שמכר לו, שאין שוה כלום ואין בו מכירה כלל ואסור לעשות כן ב) ואפלו לקח ממנו דמים ומכר לו מכירה גמורה והעיד עליו עדים שמכרת לי שורים אילו וחנות זו, אף על פי כן, כיון שמתנה עמו על מנת שתחזירם לי לאחר שבת אסור, מפני שעשה ערמה להשתכר בשבת ולעשות מלאכה בשבת בכונה ואיסור גמור הוא: ג) אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור, כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה ...ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי) [אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד, ויש בו חילול השם.הנה בנוגע למכירת א"י בשביעית, הוא בודאי כולל כל האיסורים שאמורים כאן, מנהג פושעי ישראל, הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים, והרי כולל גם איסור דרבנן, שהרי בחנות בודאי אין בו רק איסור דרבנן של אמירה לנכרי ושכר שבת, וא"כ כל זה שייך בודאי בשביעית בזמה"ז אף למי שסובר שהוא רק מדרבנן.וכאן זה עוד יותר חמור, ששם עכ"פ בשבת היה החנות תחת פיקודו של הגוי, אבל כאן, בשביעית עצמו, הישראל נוהג בעלות גמורה על הקרקע, ואין כלל זכר לגוי שקנה את השדה, ודומה באופן מוחלט למה שנאמר (בחו"מ ס' ס' צ"ט סע' ז') לענין מי שנותן מתנה לחבירו כדי להפקיע מבעל חוב שילוה ממנו אחר כך, והנותן ממשיך להשתמש בו, שהמתנה בטלה, כי כל אחד יודע שלא היתה כאן מתנה אמיתית, והבעל חוב גובה ממנו.ומי שמתיר היום, זה מי שאינו מוכן עוד לבדוק הדברים מחדש, אבל בודאי שכל אלו גדולי ישראל שהתירו, לא היו מוכנים לזה, אילו היו רואים בעיניהם תשובת גאון (ע' בכללי הפסק (שו"ע חו"מ ס' כ"ה סע' ב') בהג"ה וש"ך (ס"ק כ"א)) שעל הגאונים נאמר שכל דבריהם דברי קבלה, שאומר על מכירה כזו שיש בו איסור חמור להתערם במצות והוא מנהג פושעי ישראל ושיש בו חילול ה' וגנבת דעת עליון. וכ"ש כשמפרסמים זה בפומבי לעיני כל ישראל. [ד]ההיתר בנוי על זה שלא נתקיים וצויתי את ברכתי, אבל היום ראינו בכרם ביצהר שכן נתקיים, שבשנה השישית תשס"ז צמח לו פי שלשה, אף שמכמה סיבות לא השקה את השדה כמו שצריך. ונתברר ע"י נס זה, שהברכה מתקיימת גם בשביעית דרבנן, שב"ד של מעלה מסכימים עם ב"ד של מטה, כדעת החז"א (שביעית ס' י"ח ס"ק ד'), ורק לפעמים יש חטאים שגורמים לעיכוב הברכה, וזה דלא כדעת הסמ"ע (חו"מ ס' ס"ז ס"ק ב'), וא"כ נתבטל ההיתר כמו שיתבאר.ע' בזה שו"ת ישועות מלכו (חלק יורה דעה סימן נג): ואם כי בהיות ישראל על אדמתם חלילה להם למכר באשר הבטיח להם השי"ת וצויתי את ברכתי לא כן בזה"ז שבעו"ה מעט מן המעט אשר יש להם נחלת שדה, בפרט כי גדולי רבני ספרד אשר צפרנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז הם מתירים שיעבדו הנכרים בשביעית ע"י מכירה, ולעבוד ישראל לא הותרה לא למעשה ולא להלכה גם ע"י מכירה, רק שיעבוד נכרי ע"י מכירה, ואיך נוכל לעשות תורתם פלסתר, והאמת כי ע"י פחזותם של האשכנזים יצא מכשלה גדולה כי יעבדו ישראל בעצמם את שדותיהם. וא"כ כבר עכשיו שא"י ביד ישראל ונתקיים וצויתי את ברכתי, אין עוד ההיתר.וחוץ מזה, הטענה של הישועת מלכו (לדעתו) שצפרנם של חכמי ספרד עבים מכריסם של חכמי אשכנז שאסרו את המכירה, נתבטל אחרי גילוי של תשובת ר' יוסף גאון הנ"ל, כי בודאי צפרנם של הגאונים הוא יותר עבה מכריסם של חכמי אשכנז וספרד ביחד. [ה]ההיתר של הישועת מלכו והרב קוק זצ"ל והרבה מחכמי הדור ההוא, הוא רק באופן שלא מתירים רק עבודות דרבנן ביד ישראל ועבודות דאורייתא ביד גוי, אבל לא בזמן שיגיעו להתיר יותר, והרי הראי"ה קוק זצ"ל הביא טענה חזקה של הבית הלוי נגד היתר מכירה שבאים לעקור מצוה, והראי"ה הסכים אתו באופן עקרוני, רק שהשיב לו, שהרי לא מתירים איסור דאורייתא ע"י ישראל וממילא בזה לא נעקר המצווה, וכן זה רק הוראת שעה, אבל לפ"ז אחרי שהגאון הגדול הרב עובדיה יוסף (שליט"א) [זצ"ל] ביביע אומר (ח"ג יו"ד ס' י"ט אות ז') התיר גם עבודה דאורייתא ביד ישראל, א"כ כל ההיתר של אלו המתירים ירד והכל אסור כי המכשלה נעשה ממילא. (יש להזכיר כאן שבער"ה שנת השביעית תשס"ח, לא הרבנות הראשית עשתה את היתר מכירה אלא הרב אברהם יוסף רבה של חולון ע"פ הנחיה של אביו הגרע"י שליט"א).וז"ל הראי"ה קוק זצ"ל (שבת הארץ מבוא אות טו) בסיכום ליישב טענת הבית הלוי: לפיכך בימינו אשר אחרי ההפקעה של המכירה, עם הזהירות שלא להרחיב את הדבר בלא גבולי וגדרי התורה, חלילה וחלילה; שלא להתיר רק כ"א מלאכה דרבנן ע"י ישראל ודוקא במקום הדחק ובמה שנוגע לעיקר קיום היישוב, לתור אחרי כל העצות אשר ע"פ חז"ל, בקיום יתר פרטי חובת שביעית, ולהזהר בכל ההלכות היוצאות ע"פ הוראה ברורה, לפי הכרח מצב הישוב בכל פרטי פרטיהן, ע"ש באריכות, וא"כ כיון שהתירו יותר, שמתירין גם מלאכה דאורייתא ע"י ישראל, וכן לא בשביל הצלת היישוב אלא לאכול עגבניות, כבר עברו על הגדר והכל אסור. [ו]אחרי שקרו דברים נוראים דוקא בזמן היתר מכירה, כגון הסכם אוסלו שהוא הבסיס לכל מסירת שטחים לערבים, וההמשך ההתנתקות, והסכם זה היה ביום כ"ז אלול תשנ"ג (13.9.93) בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י לקראת שנת השמיטה תשנ"ד, זה מחיייב לבדוק עוד הפעם כל ההיתר מעיקרי או שכעת אין שייך עוד ההיתר. וכן אינטיפאדה אל אקצה התחיל בער"ה שנת השמיטה תשס"א בזמן היתר מכירה, שכתוצאה מכך היה שנה וחצי כל יום פיגוע או נסיון פיגוע. ואני מעתיק זה מתוך מאמר אחר.תאריך הסכם אוסלו היה בכ"ז אלול תשנ"ג, שראש הממשלה מכר חלק של ארץ ישראל לערפאת, בו בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י לגוי להפקיע חלק של הקב"ה בא"י לקראת שנת השביעית תשנ"ד.ואולם צריך לדעת, שאילו הקשר בין הדברים לא היה לו ראיות ברורות מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים או מחז"ל, לא היינו יכולים לבנות על זה שיש קשר ביניהם מכח דמיון התאריך והזמן, ורק כיון שהקשר בין הדברים הם דברים מפורשים בין בתורה בין בנביאים בין בכתובים ובין בחז"ל, ממילא זה שיש קשר בתאריך ובזמן נותן חיזוק לדבר, וכמו למשל הגמטריות של בעל הטורים, שכל מה שאומר יש בעצם הרעיון מקור בחז"ל, רק הבעל הטורים מסמיך זה לגמטריות וכדומה. ואילו היו רק גמטריות, לא היו יכולים לכתוב כל זה.וכן מה שהתאריך והזמן מדוייק, זה נותן לנו את החיוב ואת ההתעוררות לבדוק במקורות אם יש קשר ביניהם, כי יכולים להתעלם מן המקורות, ואז כשרואים את מה שקרה שיש קשר מצד התאריך והזמן במדוייק, מתעוררים לבדוק הדברים. כעת נביא הדימיון במקורות, וע"פ הכלל מדה כנגד מדה(רש"י במדבר פרק יד ועוד הרבה מקומות).א) מכח פסוקים וחז"ל.ב) מכח הסבר הרמב"ן.ג) מכח שבעלות של עם ישראל על א"י כפוף לבעלות הקב"ה על א"י.ד) מכח דמיון של פסק רבני שהתיר שני הדברים.הדברים המפורשים, שגלות בא בעקבות ביטול שמיטה, וזה מה שהיה בפועל בגלות בבל ובעיכוב בנין בית שני. [א] מכח הפסוקים וחז"לבתורה, (ויקרא פרק כו): וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: (לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: רש"י (ויקרא כה יח) וישבתם על הארץ לבטח - שבעון שמטה ישראל גולים, שנאמר (כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל, כנגד שבעים שמטות שבטלו היו:בכתובים, (דברי הימים ב פרק לו כ): וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס: (כא) לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה: דניאל (פרק ט ב): בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה: (ג) וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲ-דֹנָי הָאֱ-לֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר: והכוונה שלפני שחשב שעברו שבעים שנה לא היה על מה להתפלל כי לא תוקן עדיין חטא שביעית.בנביאים, ירמיהו (פרק כה יא): וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה: (יב) וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם: ירמיהו (פרק כט י): כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: זכריה (פרק א יב): וַיַּעַן מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמַר ה' צְבָ-אוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה: הכוונה שלפני שעברו שבעים שנה אין לתמוה על הזעימה כי עדיין לא כופר עוון השמיטה.והעיכוב שבא ע"י חיוב תיקון חטא שביעית, בא גם בענין שיבת ציון וגם בענין בנין בית המקדש, ויש בזה שני חשבונות כמבואר ברש"י תחילת עזרא, שמעת גלות יהויקים (היינו שנבוכדנצר שיעבד את יהויקים) שהיה י"ח שנה לפני חורבן בית ראשון, עד פקידת כורש היו ע' שנה, ומעת חורבן בית ראשון עד בנין בית שני שהיה י"ח שנה אחרי פקידת כורש, היו ע' שנה.עזרא (פרק א פסוק א): וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: רש"י (שם): ובשנת אחת לכורש מלך פרס - סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפו' בב"ב, והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת א' למלכו אני דניאל בינותי בספרי' מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנב' למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה, וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל, ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל. ותחילת סדר ספר זה כך הוא, שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר, ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס, ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגו' שחזרו ישראל מגלות בבל לא"י, ובאות' שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד ב"ה, וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכ' שלא לבנות עוד בנין בית המקדש, והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר, ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין, ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה לקיים מה שנאמר למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה וגו', ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו ע' שנה למלאות לחרבו' ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו, ומגלו' יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשר' שנה, ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל, ובכך נתקיים המקרא שנא' כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגומר, וזו היא הפקיד' שחזרו ישראל על אדמתם, ובנו יסוד בנין הבית אע"פ שלא נגמר עכשיו, נמצא שהיה נ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס, ושמנה עשרה לאחר שנה א' לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו, וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי. בחז"למשנה מסכת אבות (פרק ה): גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ.קידושין (כ ע''א): רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר: (ויקרא כה) בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו, וסמיך ליה: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך - דבר הנקנה מיד ליד, לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר: כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר: כי ימכור בית מושב עיר חומה. לא באת לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר: (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנא': וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, וסמיך ליה: אל תקח מאתו וגו'; לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר: וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר שנאמר: לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: גר תושב; משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה. ולמדים מכאן שהישראל בעצמו מוכר חלק שלו בא"י, ורק בגלל שעשה סחורה בפירות שביעית, וכ"ש כשמוכר את א"י עצמו בשביעית.עונש גלות, הוא גם בשביעית מדרבנן, שלפי הדעה ששביעית בזמן הזה רק דרבנן, התחיל כשבטלו היובלות בזמן שגלו בני גד ובני ראובן (ערכין (לו:) וע' ברמב"ם (פי"א משמיטה ויובל הל' ח' ט') רש"י (גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה)), והחשבון של ע' שביעיות שלא שמרו, הוא כולל גם זמן של מנשה בן חזקיה (ברש"י פ' בחוקותי) וזה היה אחרי גלות עשרת השבטים. [ב] מכח הסבר הרמב"ןהסיבה להקשר בין שמיטה לקיום א"י וביטול השמיטה שהוא גלות, מבאר הרמב"ן, כי השמיטה היא יסוד כל הבריאה, ובלי זה אין לנו כלל קיום בעולם ואין לעולם כלל קיום בלי שמיטה.רמב"ן (ויקרא כה ב): אבל פירוש "שבת לה' א-להיך" האמור בשבת בראשית (שמות כ ט), כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה, ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים: והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה, כבר רמז לנו ר"א שכתב, וטעם שבת לה' כיום השבת, וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה. וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית (ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה' א-להיך כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים:והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות (לעיל יח כח), שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (להלן כו לד). והחזיר הענין פעמים רבות, כל ימי השמה תשבות (שם שם לה), ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (שם שם מג), וכן שנינו (אבות פ"ה מ"ט) גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ, מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא. וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית, שנאמר (ירמיה לד יג יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו', כי גם בעבד שביעית כיובל כו'. והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו, כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי הוא מוסד המאמין יחריש, וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת, וקראתם דרור בארץ (פסוק י), כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א), שבה נאמר והארץ אזכור (להלן כו מב), וכבר זכרתי זה פעמים. [ג] מכח שבעלות של עם ישראל על א"י כפוף לבעלות הקב"ה על א"י, ע' בתחילת המאמר. [ד] מכח דמיון של פסק רבני שהתיר שני הדבריםהקשר בין הסכם אוסלו להיתר מכירה הוא לא רק כעונש מן השמים ולא רק בתאריך, אלא גם בתמיכה הרבנית, ובגישה ההלכתית שכיוונו שני המכירות.הנה הרב שתמך והכריע את הסכם אוסלו היה הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף (שליט"א) [זצ"ל], ע"פ הפסק שלו 'שלום תמורת שטחים', (הובא בתחומין חלק י' עמוד 42) והוא גם שתמך בהיתר מכירה, עי' יביע אומר (ח"ג יורה דעה סימן יט אות ז').ויש כאן גישה דומה, שיש כאן צירוף שני דברים, א', מכירת חלקי א"י תמורת תשלום דמיוני. ב', שיטה יחידאי או שיטות דחויות שלא נוהג היום שורש הענין, בענין היתר מכירה שלא נוהג היום שביעית, ובהסכם אוסלו שלא נוהג היום מדינה וצבא. בענין היתר מכירהמוכר את חלק השביעית של א"י לגוי תמורת כסף שהגוי אף פעם לא ישלם, ומצרף שיטה שלא נוהג היום כלל שביעית, והיא שיטה יחידאי שיטת הרז"ה, [=רבינו זרחיה הלוי, בעל המאור] ומוקשה מאוד מן הגמרא, וכמו שהקשו הראשונים קושיות עצומות על שיטה זו מן הגמרא (סנהדרין כו ע''א) שבתקופת רבי יוחנן וריש לקיש הוכרזו עוברי שביעית כרשעים, רק הרז"ה רצה לחלק שאחרי ביטול הסמיכה בימי הלל השני נתבטל היובל, כי יובל צריך הכרזה בב"ד סמוכין, וממילא נתבטל השביעית, אולם דחו סברה זו מהרבה ראיות ומן הגאונים (הר"ן (גיטין דפי הרי"ף דף כ ע''א) הביא ששיטה זו קושר שמיטה ליובל, גם לענין דרבנן, ובגלל שבטל יובל אחרי ביטול הסמיכה בטל גם שמיטה, אולם בביאור הגר"א (סי' ס"ז ס"ק ה') הוסיף טעם נוסף שהרז"ה כתב ששמיטה צריך ג"כ קידוש ב"ד כמו שנאמר (ר"ה ח ע''ב, כד ע''א) וקידשתם את שנת החמישים, שנים אתה מקדש ואין אתה מקדש חדשים, וכך מביא בספר התרומות בשם הרז"ה, אולם הרמב"ן (בדעת הראב"ד לפני שחזר בו שזה כדעת הרז"ה) והר"ן בדעת הרז"ה לא הביאו קטע זה, וכנראה משום שזה קשה מאוד, שפסוק זה מדבר על יובל ולא על שמיטה).וכן הביא הגרע"י (שליט"א) [זצ"ל] שיטת המאירי (במגן אבות ענין ט"ו) שאחרי החורבן לא נהג שביעית קרקע רק מצד מידת חסידות, ושיטה זו אין לו מקום כלל בגמרא סנהדרין (כו ע''א) שבזמן האמוראים הכריזו האמוראים על אלו שלא שמרו שביעית שהם רשעים, ורואים מזה שנהג שביעית מעיקר הדין גם אחרי החורבן. וא"כ שיטה זו מופרכת לגמרי, ואינו אפילו בגדר שיטה יחידאי.מה שהקשה המאירי שם שאיך יתכן שנהג שביעית אחרי החורבן, א"כ איך הסתפקו התנאים רבי יהודה ורבנן מתי זה שביעית, (ר"ה ט ע''א) אם מחשבים יובל כשנה נפרדת או שהוא בכלל שנה ראשונה, איך לא ידעו מתי שביעית, ואיך יתכן שחלק של כלל ישראל נהג שמיטה בשנה זו וחלק בשנה אחרת, ובגלל קושיה זו רצה לומר שלא נהג כלל שביעית אחרי החורבן, הנה קושיה זו היא גם כשתאמר שלא נוהג שביעית, והרי תרומות ומעשרות בודאי נהגו אחרי החורבן, וצריך לדעת מתי שנת מעשר שני ושנת מעשר עני, וזה תלוי בשנת השביעית, וא"כ ג"כ קשה איך יתכן שהיה מחלוקת אחרי החורבן איזה שנה נהגו מ"ש ואיזה מ"ע.אולם קושיה זו שהיא חזקה ביותר, מתורצת היטב ע"פ מה שפסק הרמב"ם (פ"י משמיטה ויובל הל' ה-ו) ע"פ שיטת הגאונים שכל המחלוקת בין רבי יהודה ורבנן אם יובל היא שנה נפרדת דהיינו שאף שלא נהג יובל לענין איסור מלאכה אבל נהג יובל לענין שנספרת לשנה נפרדת או לא נספרת כלל, היה רק בזמן בית המקדש, אבל אחרי החורבן כ"ע מודו שיובל אינו נפרד ואין מחשיבים רק תמיד ז' ז', וכן עושים הלכה למעשה כשיטה זו. וממילא בזמן שחלקו רבי יהודה ורבנן אם סופרים יובל או לא, שזה היה אחרי החורבן, כבר לא היה נפ"מ לדינא. וזה ראיה ברורה לשיטת הגאונים שהרמב"ם נכנע להם, ולא כמו שחשב הרמב"ם מקודם, שגם אחר החורבן נספרת שנת היובל לעצמו.(ובזה יורד גם חילוק השני במבוא לשבת הארץ אות י"ד שרצה לצרף שיטת הרמב"ם לפני שנכנע לגאונים בגלל מסורת רצופה, ולומר שהיום שנת השמיטה רפוי בידנו משא"כ בזמן חז"ל היה ברור מתי שנת השמיטה, והרי כאן נתבאר ששיטת הגאונים מוכרח דלא כההוה אמינה של הרמב"ם וגם היום אין לנו ספק. וכן מה שיש עוד שיטות בשנת השביעית בראשונים, ע' טור וב"י (חו"מ ס' ס"ז), הרי כולם מודים שלא היה להם מסורת רצופה, שהרי לא נהגו שמיטת כספים בחו"ל, ואף שהרבה ראשונים צועקים על המנהג הזה, מ"מ על המציאות מודים, ועי"ז נשתכח מתי שנת השביעית ורק ביררו השנה מצד הגמרא, ושם ניתן לפרש לכמה פירושים, משא"כ הרמב"ם הכריע ע"פ מסורת רצופה מן הגאונים ואנשי א"י, ובא"י נהגו שמיטה הלכה למעשה בדורו, כמבואר ברמב"ם, וכן ע' חידושי הרמב"ן (גיטין לו ע''א) והראיה המכרעת ששנת השמטה מפורסמת בארץ ישראל היום ומנהג אבותיהם בידיהם להשמיט קרקע כלומר שנוהגין בה כל קדושת שביעית עכ"ל, וזה הכרעה ברורה).סברת הגאונים שנתבטל לגמרי היובל אחרי החורבן, ע' בחזו"א (שביעית ס' ג' ס"ק ו') וע' רמב"ן (גיטין לו עמוד א): ולפום דעתא צילתא נמי אינו במשמע שקדשו יובל מדבריהם לאחר חרבן שהרי הארץ חרבה ושממה בידי טמאים ואין ישראל עליה אלא כעבד שלן באכסניא ולמה יחזרו שדות ובתי ערי חומה וינהיגו בעבדים והם עבדים לעבדים, אבל בימי הבית הוא שנהגו בו.ובאמת מכח שיטת הגאונים, שאחרי החורבן נתבטל לגמרי היובל, והיא שיטה מוכרחת כמו שכתבנו, מוכרח ג"כ שלא כדעת הרז"ה, שס"ל שאחרי ביטול הסמיכה בימי הלל השני נתבטל היובל וממילא נתבטל ג"כ השביעית, שהרי לפי הגאונים, ביטול היובל לגמרי היה כבר אחרי החורבן, ובכל זאת נהג שביעית אחרי החורבן מדרבנן, וא"כ שביעית מדרבנן אינו קשור כלל ליובל, וא"כ לא יתכן שביטול הסמיכה בימי הלל השני יהא סיבה לביטול השביעית, (ורק אם נאמר כטעם שני של הרז"ה, הובא בביאור הגר"א (ס' ס"ז), שגם שביעית מצד עצמו צריך קידוש כמו דאמרינן (ר"ה ח ע''ב) "שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים", אולם שם הרי מדובר ביובל ולא בשביעית שנאמר וקדשתם את שנת החמישים שנה ע' רש"י (שם): בכניסתה מקדשים אותה בבית דין ואומרים מקודשת השנה, ואין שום מקום בחז"ל שצריך לקדש את שנת השמיטה בב"ד).וכל מה שאסף שם הגרע"י אין דברים מקובלים, כי הוא מצדד אחרונים שמביאים ראשונים נוספים שלא נוהג שביעית בזה"ז, ולא בדק אחריהם אם באמת כתוב שם מה שמביאים, ובדקתי אחריו בנושא זה, והוא הביא תשו' רשב"ש (ס' רנח) שכתב שיש עוד ארבע ראשונים שס"ל שאין שביעית נוהג בזה"ז והם בעל הלכות גדולות, וה"ר יהודה אלברצלוני הנשיא ז"ל, והרב ר' יהודה בן יקר ז"ל, ובעל העיטור, ובדקתי אחריו ולא נמצא.הבה"ג כתב מפורש שנוהג שביעית בזה"ז, ע' ספר הלכות גדולות (סימן ד הלכות כלאים עמוד קח): והלכתא שביעית בזמן הזה נוהגת בארץ ישראל בין בזרעים בין באילנות. ואסור לאכול מפירות שביעית אחר זמן ביעור.וכן ראיתי בעיטור, והוא כתב מפורש (באות פ') בענין פרוזבול שנוהג שמיטה בזה"ז, ורק בשמיטת כספים בחו"ל הביא שיטה (הוא שיטת רבי יהודה אלברצלוני כמבואר בספר התרומות) שבטל שמיטת כספים בחו"ל משום שבטלה תרומות ומעשרות בחו"ל. אולם העיטור בעצמו גם לא הסכים לשיטה זו. וכן הבית יוסף (חו"מ ס' ס"ז) הביא שהעיטור הביא שיטה שאין שמיטת כספים בזה"ז ושהעיטור דחה שיטה זו.ורב יהודה אלברצלוני שהביא, הנה בספר התרומות (שער מ"ה אות ד') כתב מפורש שרבי יהודה אלברצלוני כתב שנוהג שמיטת כספים בא"י בזה"ז ובחו"ל לא נוהג, וכ"כ הרמב"ן (גיטין לו ע''א) בדעתו, וא"כ זה ראיה שבא"י נוהג ובודאי ג"כ שמיטת קרקע.ורבנו יהודה בן יקר שהביא, הוא היה רבו של הרמב"ן (ע' ריטב"א ב"ב פ"ב) והרמב"ן (גיטין לו) שבדק שיטות רבותיו שס"ל שלא נוהג שביעית בזה"ז, ומביא רק הראב"ד וכתב שחזר בו, ולא מצאנו בשום מקום שיביא שיטה של רבנו יהודה בן יקר רבו שלא נוהג שביעית בזה"ז. ולכן לא מסתבר שכ"כ רבנו יהודה בן יקר, וכמו ששאר ראשונים שהביא נמצא הפוך. ועי' בביאורים על הרשב"ש שהעירו בזה.ומה שהביא הגרע"י עוד דברי הרשב"ם שהובא באור זרוע (פסקי עבודה זרה ס' ק"ז) שס"ל שאין נוהג שביעית קרקע בזמה"ז אפילו מדרבנן ורק שמיטת כספים נוהג, עיינתי באו"ז שם שכתב שלדעת רבנן דרבי (גיטין לו ע''א) דלא ס"ל בשני שמיטות הכתוב מדבר, דליכא שמיטת קרקע בזמה"ז, ואם כוונתו על עבודת קרקע, אין שום שיטה שס"ל שנוהג שמיטת כספים מדרבנן ולא שמיטת קרקע, אדרבה רבנן ס"ל שנוהג שמיטת קרקע מדאוריתא, ע' מו"ק (ב ע''ב) וע"כ כוונתו שם על החזרת קרקע לבעליהן כמו דעת ר"ת (בגיטין לו ד"ה בזמן), והרמב"ן והרשב"א (שם). וזה לא נוהג כלל אפילו מדרבנן, וכן לשון הרשב"ם שהביא, מאוד דומה למה שהביא הרמב"ן (גיטין לו ע''א) דברי הרב הנזכר [הראב"ד] אחר שחזר בו, ושם מבואר היטב ממה שהביא דעת הראב"ד לפני שחזר בו ואחר שחזר בו, שהכוונה כמו שכתבנו.בקיצור, הוספת ראשונים אלו שאין נוהג שמיטת קרקע בזמה"ז הוא ראיה להיפוך. ועכ"פ שיטת הרז"ה הוא לא יותר משיטה יחידאי. וכל הראשונים והגאונים ס"ל שנוהג שביעית בזה"ז בא"י. בענין שלום תמורת שטחיםהולך הגרע"י (שליט"א) [זצ''ל] באותו גישה, מוכר חלקי א"י לגוי תמורת הבטחת שלום של הגוי, מה שהגוי אף פעם לא יקיים, ומצרף שיטת רבי יואל טייטלבוים זצ"ל האמו"ר מסאטמר בספרו 'ויואל משה', שבגלל ג' שבועות (בסוף כתובות) לא נוהג כלל מדינה וצבא היום. (ושיטתיה שהכל יעשה משיח צדקינו ברוח פיו ואין לנו חלק בהשתדלות, וזה לא קשור כלל שהמנהיגים של המדינה הם חילונים אלא גם אילו צדיקים גדולים עשו המדינה, היה מתנגד בכל תוקף). והגרע"י (שליט"א) (זצ''ל) לא הלך לבדוק אחרי שיטת סאטמר אם הוא נכון, רק עשה צירוף מזה, אף שבשו"ע מפורש שנוהג היום דיני צבא (או"ח ס' שכ"ט סע' ו') וכן נוהג מלכות ישראל (חו"מ ס' שס"ט סע' ו'), ועל בסיס צירוף סברת האדמו"ר מסטמר, בצירוף של תמורת אמירת 'שלום' כבר אפשר להסתלק מחלקי א"י, וכמו שנהג בנושא שביעית, שבצירוף שיטה יחידאי שאין נוהג שביעית היום וצירוף היתר מכירה אפשר להתפטר משמיטה. ועי' בנושא שיטת סאטמר בקצרה במאמר חשיבות לעלות לארץ ישראל, ובאריכות במאמר בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם.(הדרגא של אפשרות שהגוי שמתחייב ל'שלום', מכווין זה ברצינות, הוא בערך באותו דרגא שהגוי של היתר מכירה מוכן לשלם על הקרקע, אולם שם סומכים על זה שדברים שבלב אינן דברים, ומה שמסתכלים הוא בעיקר מה שאומרים ומה שכותבים וחותמים, אף שהלכה אומרת שלא נאמרו דברים שבלב אינן דברים כשברור שלא מתכוון ברצינות, אבל מתעלמים מהלכה זו, אלא הולכים אחרי הכתיבה והחתימה. ואותו ראש הוא גם על הסכם מדיני, העיקר הוא מה שקובע, זה מה שהגוי חותם, והרי עראפאת חתם שתמורת שיתנו לו שטחי א"י הוא יפסיק לעשות טרור וכל עשרות אלפי רובים שיתנו לו, זה רק לשמור בפנים ולא להרוג יהודים, ואילו מה שחושב באמת, לא מעניין אותנו, בקיצור, פיקטיביות הוא גם בסדר, והתוצאות הם ידועים).אולם נזכיר לזכותו של הגרע"י (שליט"א) [זצ''ל] בנושא זה, שבהתנתקות התנגד בתוקף בגלל שהטילים יגיעו עד אשקלון ובאר שבע. ולצערנו הרב נתקיים כל זה, והטילים לא הפסיקו לרדת על שדרות, ועדיין ידם נטויה.ובאמת כבר ברש"י של 'בראשית ברא' מופרך בין היתר מכירה ובין הסכם אוסלו. ע' רש"י (בראשית פרק א פסוק א) בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. וע"י היתר מכירה כבר הולכים נגד רצון הקב"ה שנתן א"י לעם ישראל שהוא יסוד של בראשית ברא.(לא נכנסנו במערכת זו בנושא היתר מכירה על כל שאר הבעיות החמורות, שדעת כמעט כל הפוסקים שגם בקרקע של גוי אסור לעבוד, וכן שיש איסר ספיחים גם בקרקע של גוי כשהקרקע תחת שליטת ישראל, וכן שאין המכירה חל כיון שאין גמירות דעת לא מצד היהודי לתת הקרקע ולא מצד הגוי לשלם, וכל המכירה בטלה [פרט זה הזכרנו רק ברמז] ולא על איסור לא תחנם.ויש הרבה שטוענים על היתר מכירה, שהרי יש רבנים שהתירו אף שהדבר תמוה, ואנו נסמוך עליהם בעיניים עצומות, הנה אותו ראש עשה הסכם אוסלו, והאם גם בזה אנו יכולים לומר שלא טעו? (עד כאן העתק ממאמר אחר). [ז]ההיתר מכירה נתן קלות בפסק, שמביא להנהגה גורפת שכל איסור ניתן לעקוף בדרך לא דרך, וזה הביא לידי עקירת חלק גדול של התורה כגון גיור פיקטיבי בקבלת מצוות בפה ולא בלב, שהרבה רבנים שתומכים בהיתר מכירה תומכים בגיור המוני שחושבים שאפשר לעקוף איסור נישואי תערובת, וכן חילול שבת בדרך מכשירי גרמא, שמלבד שלא שייך גרמא במכשיר מתוכנן, גורם גם פתח לעקור כל השבת, ע' בזה במאמר של הרב ישראל רוזן ראש מכון צומת (שבת בשבתו פ' ראה תשס"א) ומה שכתבנו עליו בהקדמה לגרמא כמעשה (ס"ק ח'), וכן בענין חורבן א"י בהתנתקות, יש כמה רבנים מן התומכים בהיתר מכירה (לא כולם) שהשתמשו בהיתר של גרמא שלא לסרב פקודה ע"י הצטרפות לחורבן במעגל שני שבנוי על היתר גרמא. [ח]בענין אסור של לא תחנם כדי להוציא מאיסור זה בהיתר מכירה, צירף הראי"ה קוק זצ"ל (במשפט כהן ס' ס"ג) שיטת הב"ח (חו"מ ס' רמ"ט) שאין איסור לא תחנם בישמעאלים, אולם כעת נתגלה בטור החדש שהב"ח מצונזר, ובמקורי כתוב מפורש שיש איסור לא תחנם בישמעאלים, וכדעת החז"א (שביעית ס' כ"ד ס"ק ג'), ולצערנו יש רבנים שסומכים על פסק זה להתיר לתת לערבים קרקעות כל זמן שלא אויבים ליהודים (הובא בפניני הלכה מהרב אליעזר מלמד שליט"א (חלק העם והארץ עמוד 255)). [ט]ההיתר נאמר בזמן שכמעט כל השדות היו ביד הגוים, וזה לא שייך היום. ע' בדברי הראי"ה קוק זצ"ל (במבוא לשבת הארץ אות י"ד) שהקשה למה לא עשו היתר מכירה בזמן חז"ל, ואחד מן התירוצים, שבזמן חז"ל נהגו איסור פירות שביעית גם בקרקע של נכרים גזירה אטו רוב קרקעות ביד ישראל, משא"כ עכשיו שקרקעות של ישראל הם מיעוטי דמיעוטי, לא גוזרין זה. וא"כ יוצא היום שרוב קרקעות ביד ישראל אין עוד ההיתר. (על שאר החילוקים שם כתבנו (באות א' וכן בעמוד ז ד"ה ובזה יורד)). [י]בקיצור, הרב קוק זצ"ל ושאר המתירים סמכו על היתר מכירה מפני שחשבו שזה סיבה להצלת היישוב, וכעת היתר מכירה הוא סיבה לחורבן היישוב. מסקנת הדבריםיסוד לתקן עולם במלכות שד-י, לא שייך בלי שביעית, כי בלי שביעית אין תיקון עולם ואין מלכות שד-י כמו שאמר הרמב"ן והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה וכו', מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא. שש שנים לעבוד ולשבות בשביעית הוא תמצית של כל עולם הזה ועולם הבא, וזה מתקיים ע"י עם ישראל שהוא תמצית כל הבריאה, ובארץ ישראל שהיא תמצית כל העולם. ובזה יתקיים מה שנאמר (ויקרא כה לח) אני ה' א-לקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לא-לקים. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, כ"א אייר תש"ע, ותוקן כ"ב סיון תשע"ב. גליונות 'בריתי יצחק' גם באתר: www.rabbibrand.022.co.il ובדוא"ל: talmidim2@gmail.com עי' בערוץ שביעית הרבה מאמרים על נושא זה.