יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הערות והוספות על המכתב של ראש הישיבה הגאון ר' אהרן ליב שטיינמן שליט"א בגזירת גיוס, המכתב נתפרסם י"ט סיון תשע"ג ● הבעיה בגיוס יש שני סוגי דברים ● האם מצאנו בהסטוריה היהודית שמלכי ישראל מבטלים את העם מללמוד תורה ● האם אין לנו נביא לומר מה עלינו לתקן כדי לבטל מעלינו גזירה קשה זו ● גזירת גיוס שנגזר מפי רשעים ויש סכנת קלקול ● חיוב לימוד בפרט ביום שישי ובשבת ● חיוב לימוד תורה שבכתב ע"מ לקיים ● חיוב לכתוב ספרים איך להתנהג בצבא ● להפוך עולמות שיהיו גדודים כשרים בלי בנות ובלי אייפון ● להתחתן לפני גיל עשרים שנה ● האם שבט יששכר התגייס או לא ● בימי דוד המלך
00:56 (10/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הבעיה בגיוס יש שני סוגי דברים הבעיה בגיוס יש שני סוגי דברים, אחד, ביטול של לומדי תורה, שנית סכנת היהדות גם לאלו שהם לא בגדר תורתו אומנתו, בגלל הקלקולים של פריצות בעקבות גיוס בנות ושאר דברים, וכן שמטרת הצבא הוא לא רק ללחום נגד האויב הערבי, אלא גם נגד היהודים כמו שראינו בחורבן גוש קטיף וצפון השומרון וחורבן מאחזים. ולפי מה שנראה כעת בועדות, לא נראה שרוצים באמת לעשות צבא לחרדים בלי בנות. במכתב הזה יש התייחסות רק לגבי ביטול לומדי תורה, וצ"ע כי לכאורה היה צריך להתייחס גם לגבי שאר הקלקולים שבתוך הצבא. ויש באמת מתנגדים אחרים לגזירת הגיוס, שמדברים גם על הבעיות אחרות, וכעת ניתן ההנהגה של הרבה מציבור החרדי להגראי"ל שטיינמן שליט"א. האם מצאנו בהסטוריה היהודית שמלכי ישראל מבטלים את העם מללמוד תורה כתוב במאמר, "דבר שלא היה מעולם שיהודים קמו לאסור לימוד התורה, ולמנוע מאיתנו להיות עוסקי התורה הק'". אולם באמת כן מצאנו דבר כזה. בראשית רבה (וילנא פרשת לך לך פרשה מב) ויהי בימי אחז (ישעיה ז), מה צרה היתה שם, ארם מקדם ופלשתים מאחור (שם ט), משל לבן שרים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו אמר אם אני הורגו עכשיו אתחייב מיתה לשר אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם, הה"ד (שם ח) צור תעודה חתום תורה בלמודי, רבי חוניא בר אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא, אמר ישעיה (שם ח') וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה (דברים לא) ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא, ומאותה שעה קויתי לו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל לו (ישעיה ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחים ווי. אולם אין נפ"מ בזה, מה שזה כבר היה, כי זה לא פוטר את מי שעשה את הגזירה. באמת מצאנו גם מלכי יהודה צדיקים שנהגו בענין זה שלא כהוגן, וגייסו תלמידי חכמים לעת הצורך. מלכים (א פרק טו כב) וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה: תלמוד בבלי (מסכת סוטה דף י עמוד א) דרש רבא: מפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: והמלך אסא השמיע את כל יהודה. אין נקי - מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ולמדים שנענש על זה שגייס תלמידי חכמים. האם אין לנו נביא לומר מה עלינו לתקן כדי לבטל מעלינו גזירה קשה זו כתוב במכתב "ואין לנו נביא לומר מה עלינו לתקן כדי לבטל מעלינו גזירה קשה זו". הנה נכון שאין לנו נביא ממש בדורנו, אולם יש נביאים מנביאי ישראל, שמשם ניתן ללמוד על מה באה גזירת גיוס. שופטים (פרק ג א) וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְקֹוָק לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן: (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם: (ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת: (ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה: מצודת דוד (שם ב) רק למען דעת - ר"ל רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז: ללמדם מלחמה - ר"ל הנה בהשאיר העו"ג הלא ילחמו בם, ויהיה א"כ מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע המה לא ידעו טכסיסי מלחמה כי ה' נלחם להם אבל לאח"ז יצטרכו לדעתם, כי בעבור מעשיהם יעזבם ה' אל המקרה, ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשה מאז ויאמינו מעתה בה': הנה הסיבה שצריך ללמוד מלחמה הוא בגלל שהקב"ה הניח את הגוים. אולם למה הקב"ה הניח את הגוים זה מבואר בפרק הקודם, אחרי רשימה ארוכה של עיירות גוים שלא נחרמו והשאירו אותם על כנם. שופטים (פרק ב א) וַיַּעַל מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (ב) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם: (ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ: (כ) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי: (כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת: (כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְקֹוָק לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא: (כג) וַיַּנַּח יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ: מצודת דוד (שופטים פרק ב כא) גם אני - כאשר גמלו אשלם כן גם אני: אשר עזב וכו' - ר"ל מדעת עזבם במקומם ומת כי לא רצה לגרש כולם בחייו וכמש"ה מעט מעט אגרשנו (שמות כ"ג): (כב) למען נסות - ר"ל בעבור זה בחר ה' בזה העונש ולא בזולתו כי למען נסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיהם אם לא וז"ש השומרים וכולי: (כג) וינח - בעבור זה בחר בזה העונש והניח את העו"ג האלה האמורים למטה: לבלתי הורישם מהר - ר"ל אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר כ"א מעט מעט ולזה לא נתנם מאז ביד יהושע, ובעבור העונש ולמען נסות וכו' הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה: השתלשלות הדברים, שבזמן יהושע גלגל הקב"ה שלא יגרש את כל הגוים, וזה לא ממש עונש, אולם השאיר את העבודה לאחר מות יהושע ואז אמורים לגרש את כל הגוים ולבער את כל הע"ז, אולם הם לא קיימו את זה, ובגלל זה גם נכשלו בברית איתם ועבדו עבודת אלילים, ובגלל שלא גרשו את כל הגוים, נענשו שהקב"ה לא יעזור לגרש בהמשך אף אם ירצו להמשיך לגרש, ויש כסדר מלחמות עם הגוים שלא נתגרשו, ויש בזה גם תועלת לנסות את ישראל שאם לא ישמרו התורה הגוים יעשו צרות. ויש בזה גם תוצאה שצריך ללמוד מלחמה. כדי שיבינו הנסים שהיו מקודם, שלא היו צריכים ללחום כ"כ. ואף שגם בזמן יהושע עשו מלחמה, וא"כ לכאורה מה נשתנה בזמן השופטים שצריך ללמוד מלחמה מה שלא למדו מקודם, ובזה תירצו המפרשים, שבזמן יהושע היו המלחמות יותר דרך ניסי וא"צ כ"כ תכסיסי מלחמה, אבל בגלל החטא שלא ניצלו ההזדמנות ולא גרשו את כל הגוים, נשתנה ההנהגה והיה צריך להיות יותר דרך טבעי ויותר השתדלות וטכסיסי מלחמה, ממילא חיוב לימוד מלחמה הוא יותר חזק. הנה בחיוב מצות ביעור ע"ז המבואר בפסוק שלא קיימו אז, זה כולל לגרש את הגוים וכן להושיב שם ישראל כמבואר בפסוקים שם, וכן ע' בחזו"א בענין איסור לא תחנם שלא לתת קרקע לגוי בא"י הוא ענף ממצות ביעור ע"ז, וז"ל: אבל הדבר מוכרע מסברא שדין זה בכלל הרצון שתהי' הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי ע"ז, וארץ ישראל הוא גם בגלותינו והרי אנו מחויבים בישובה ולדור בה גם בגלותינו, וכמו שהאריך הר"מ (פ"ה מהל' מלכים) וכמש"כ הרדב"ז (פ"ד מהל' סנהדרין ה"ו), והדבר מבואר בהדיא בר"מ (פ"י מהל' ע"ז ה"ג) שכתב ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל מפני שאינו ארצנו, ואילו הדבר תלוי בקדושת הארץ לא שייך למיהב טעמא על היתר חו"ל, אלא לפי שאיסור ליתן להם חני' בקרקע הוא מפרטי מצות ביעור ע"ז והיה ראוי למיסר אף בחו"ל אלא שאי אפשר להזהיר בכל העולם ולא הוזהרנו אלא בארצנו, אבל ביעור ע"ז מארצנו הוא בכל זמן וזה שדקדק הר"מ שלא נפטרנו אלא מחו"ל לפי שאינו ארצנו, והנה נתבאר שמכירת בתים ושדות לעע"ז אף בזמן הזה מן התורה, והלכך כל הארץ שכבשוה עולי מצרים בכלל האיסור וזה דלא כהמנ"ח (מצוה צד). ובגדר עובדי ע"ז בנושא זה כלול גם ישמעאלים אף שאינן עע"ז לכל הענינים, וכך מבואר שם (ס"ק ג') וז"ל אף לדעת הראב"ד דוקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצות ובן נח בז', אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדיעותיו, אף שאין בהן ע"ז ממש, וגם הוא שומר ז' מצות מצד היושר, שאינו ראוי לקבלו לגר תושב, (ע' רמב"ם ס"פ ח' מהל' מלכים) הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם, ואע"ג דלענין יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ (פי"ג מהל' מאכלות אסורות הי"א), והט"ז יו"ד (סי' קכ"ד ס"ק ד'), הכא לענין לא תחנם אין חילוק. הנה מכיון שבגלל שלא גרשו הגוים מא"י נתחייבו ללמוד מלחמה מה שמקודם לא הוצרכו, וא"כ אפשר ללמוד ק"ו, אם רק בגלל שלא גרשו הגוים יש עונש הזה כ"ש שבמקום לגרש את הגוים מגרשים את היהודים ומושיבים שם את הגוים, יש מקום לעונש על זה, שמתחייבם ללמוד תכסיסי מלחמה. (בודאי אין לנו רשות לענוש על זה אלא אם יש כאן הנהגה עליונה, ניתן זה להבין על דרך הזה). הנה בשעת גרוש גוש קטיף וצפון השומרון היו חלק של יהדות החרדית שותפים בדבר, ולפני הגירוש רצו הרבה מציבור החרדי להפגין ולמחות נגד הגירוש ואז יצאו גדולי ישראל במכתב חריף ביותר נגד כל תופעה של התנגדות, וכמה מחברי כנסת של יהדות התורה גילו כעת מתוך כעסם במפורש שאין לה שום ענין להחזיק שטחי א"י, וא"כ מובן מכל זה למה כעת יש גזירת גיוס. ויש להוסיף על זה, שעיקר סיבה שלא מחשיבים את השטחים הכבושים במלחמת ששת הימים ומוכנים למוסרן לערבים, משום שלא מחשיבים או לא מאמינים הנסים שהיו במלחמת ששת הימים, ולא האמינו שהקב"ה עשה את הנסים כדי שאנו נחזיק בהם ולא ניתן זה לגוים, וביארנו באריכות במאמר למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם שעיקר סיבת סברות מסוג של "שלום תמורת שטחים" בא בעקבות שלא החשיבו את מלחמת ששת המים שנכבשו הרבה שטחים שזה בא מכח הקב"ה שנתן לנו את הארץ, ורוצה שנחזיק בזה ונסמוך עליו שיעוזר להחזיק את השטחים. ואז ניצלו כשתי מיליון וחצי יהודים ונכבש עיר העתיקה וכל מזרח ירושלים וכל יהודה ושומרון ורצועת עזה עד הסואץ, וכעת גרים יותר מחצי מיליון יהודים בשטחים אלו. אולם ברוב צבור החרדי כעת לא יזכר ולא יפקד החשיבות של יום ירושלים ומלחמת ששת הימים, וכן יום ירושלים שהוא כולל תמצית של מלחמת ששת ימים, לא הוזכר בהרבה לוחות של חרדים, אף באלו לוחות שהוזכרו בהם מאורעות אחרים שלא מגיעים לאחוז אחד של גודל נס ותוצאות שהיה במלחמת ששת הימים. ועל כן יתכן שנגזר שצריך ללמוד מלחמה כדי שיכירו איך שהיה בזמן שהקב"ה הנהיג בדרך יותר ניסי, וכמו שביארו המפרשים שם: רק למען דעת - ר"ל רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז: ללמדם מלחמה - ר"ל הנה בהשאיר העו"ג הלא ילחמו בם ויהיה א"כ מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע המה לא ידעו טכסיסי מלחמה כי ה' נלחם להם אבל לאח"ז יצטרכו לדעתם כי בעבור מעשיהם יעזבם ה' אל המקרה ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשה מאז ויאמינו מעתה בה': ועוד מקור שמבואר יסוד זה שבחסרון אמונה בנסים גורם לצורך בכלי זיין. רש"י (דברים פרק א) באו ורשו - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין: והרי עיקר חטא מרגלים היה בגלל שלא האמינו בהקב"ה שכשם שעשה להם נסים ביציאת מצרים יעשה להם כעת נסים, כמבואר (במדבר פרק יד יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ: וכן בדברי משה רבנו (דברים פרק א כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם: (ל) יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם: (לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: (לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם: (לג) הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם: וכן מבואר בתהלים שעיקר חטא מרגלים היה בגלל חסרון אמונה, (פרק קו כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וא"כ יש כאן ק"ו, שם האמינו את הנסים של יציאת מצרים, רק שלא העתיקו את האמונה שהקב"ה יעזור להם גם בכיבוש א"י, וכ"ש במקום שהשטחים עצמם שנכבשו בנסים של מלחמת ששת הימים מוכנים למסור לגוים, ולא האמינו שזה מכח זה שהקב"ה נתן לנו את הארץ ורוצה שאנו נחזיק בזה, ולכן מובן שכיון שלא האמינו בנסי מלחמת ששת הימים, וכן לא נתנו שבח והודאה להקב"ה על זה, יש מקום לומר שנגזר שצריך לאחוז כלי זיין. (וע' במאמר "למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם" ובמאמר "מלחמת ששת הימים ויום ירושלים" על התוצאות החמורות ביותר למי שלא מאמין בנסי מלחמת ששת הימים, ולא נותן שבח והודאה להקב"ה על זה). גזירת גיוס שנגזר מפי רשעים ויש סכנת קלקול הנה בודאי צריך לעשות כל ההשתדלות לבטל הגזירה, מכיון שיש סכנה רוחנית בגזירה זו שהרבה מן החיילים מתקלקלים והעיקר ע"י שיש שם בנות, וכן ביטול תורה שיוצא מזה, ושאר צרות, אבל אנו כעת נדבר אם ח"ו אין אפשרות לבטל את הגזירה. ראיתי פעם מאמר בשם החפץ חיים זצ"ל שבשעת שהיתה גזירת גיוס בפולין, שכלל גם בני ישיבות, ולא היה אז האפשרות להשתמט מזה, אמר שזה מן השמים כדי שיכינו את עצמם למלחמת גוג ומגוג, (אף ששם הגיוס היה כרוך בהרבה עבירות כידוע, אבל לא היה אפשרות לבטל את הגזירה). וא"כ אם יש כעת גזירת גיוס, אף שצריך לעשות השתדלות איך לבטל הגזירה מכיון שמצד עצמו הגוזרים לא מכוונים לשם מצוות מלחמה, אלא להתנכל לציבור החרדי ולהעבירם על הדת, מ"מ צריך גם לראות תועלת הגזירה. (אם לא יהא אפשרות לבטל את הגזירה. ולפי מה שלכאורה נראה כעת, שאף אם ניתן לבטל חלקית הגזירה על לומדי תורה, אבל להמשיך שכללות יהדות החרדית לא יתגייס, כמו שהיה עד עכשיו, לא נראה כלל באופק, מכיון שחלק גדול של ציבור החרדי שמתנגדים לגיוס, כולל מכתב הזה, לא מדברים כלל על בעיות כללי בצבא, ומדברים רק על לומדי תורה). ולפי הח"ח נראה שיש כאן ענין להכין עצמנו למלחמת גוג ומגוג וכן שאר מלחמת מצוות של כיבוש א"י והצלה מצד האויבים. (וזה מלבד שגזירת הגיוס גורם להכיר את הנסים של מלחמת ששת הימים, ואז לא בקשו מלומדי תורה להתגייס, וכעת שצריך לעשות יותר השתדלות למלחמה והולך יותר על דרך הטבע, יבינו מה שהיה אז שהיה הרבה נסים, וכמבואר בפסוקים הנ"ל). חיוב לימוד בפרט ביום שישי ובשבת אחד מן התיקונים שהציע הגראי"ל שטיינמן שליט"א לחזק לימוד ביום ששי ובשבת. ונראה להוסיף כאן רמז לנושא זה, שמה שמתייחס יותר ללימוד ביום ששי ובשבת הוא לימוד תורה שבכתב, עם מפרשים, שזה בכלל שנים מקרא ואחד תרגום שזה מתייחס יותר ליום ששי ושבת. משנה ברורה (סימן רפה ס"ק ח) חשוב עם הציבור - כמה אחרונים כתבו דמן המובחר הוא לקרותה בע"ש ועיין בשע"ת ובספר מטה יהודה כתב דאם הוא קורא מתחלת השבוע והלאה הוא ג"כ בכלל מצוה מן המובחר וכמו שכתב בב"י דמוכח כן מדברי הרמב"ם וכן בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בע"ש: ביאור הלכה (שם ד"ה קודם שיאכל) המ"א הביא דעות דמספר הכונות משמע דלכתחלה ישלים בע"ש ורק כשהיה אנוס ישלים בשבת ובב"י ומגיד מישרים משמע דלכתחלה יתחיל בע"ש וישלים בשבת ועיין מה שכתבנו במ"ב בשם האור זרוע ותר"י והגר"א: ובודאי צריך ללמוד גם תורה שבעל פה, אולם לימוד תורה שבעל פה בלי תורה שבכתב הוא עיקר חסר מן הספר, וזה לא רק לקרות כדי לקיים דין של שנים מקרא ואחד תרגום אלא כדי ללמוד הלכה למעשה שזה מתחיל בתורה שבכתב וגומר בתורה שבעל פה, כי תורה שבכתב הוא השרשים ותורה שבעל פה הוא הפרטים, וא"א להבין הפרטים בלי להבין השרשים, ולצערנו, הרבה לא לומדים כראוי תורה שבכתב וחסר להם שורשי התורה והאמונה. חיוב לימוד תורה שבכתב ע"מ לקיים תלמוד בבלי (מסכת הוריות דף ד עמוד א) אמר שמואל: אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל בדבר שהצדוקין מודין בו - פטורין; מאי טעמא? זיל קרי בי רב הוא. רמב"ם (הלכות שגגות פרק יד הלכה ב) לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאינן מפורשין בתורה ומבוארים. היינו שאם ב"ד טעו בדבר שמפורש בתורה שבכתב, אין ב"ד מביאים פר העלם דבר של ציבור, אלא כל יחיד מביא לעצמו, משום שכל אחד פושע, שהיה צריך לדעת שב"ד טעו בזה, ואינו יכול לגלגל הטעות על הב"ד, משא"כ אם טעו בדבר שאינו מפורש בתורה, יכול לגלגל הטעות על הב"ד, והם מביאים במקומם את החטאת. תלמוד בבלי (מסכת סנהדרין דף לג עמוד ב) ואין מחזירין לחובה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו, זיל קרי בי רב הוא. רש"י מסכת (שם) דבר שאין הצדוקין מודין בו - שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא, אלא במשנה או בדברי האמוראים. זיל קרי בי רב הוא - תינוקות של בית רבן יודעין שאינו כלום והדר. היינו שאם היה נידון לאדם שחייב מיתה ופטרו אותו ב"ד ואח"כ מצאו חיוב, לא מחזירים אותו, אבל אם הטעות היה בדבר של התורה שכל תינוק יודע שטעו, אין על זה שם פטור אלא טעות גמור ואפשר להחזיר את הדין ולחייבו. וא"כ מבואר מכל זה שטעה בדבר המפורש בתורה הוא יותר חמור מאם טעה בדבר שאינו מפורש בתורה. ומכל זה מבואר שיש חיוב גמור ללמוד תורה שבכתב ע"מ לקיים, ולא סגי רק בלימוד תורה שבעל פה. חיוב לכתוב ספרים איך להתנהג בצבא הח"ח כתב ספר "מחנה ישראל" לחיילים שמשרתים בצבא הגוים, וא"כ כאן בודאי צריך לכתוב ספר איך להתנהג בצבא, והיינו בין הלכות בהתנהגות פרטית כגון הלכות שבת וכשרות ותפילה וצניעות וכו', וכן בענין הנהגה כללית לאופן הלחימה, שזה יותר לימוד בתנ"ך. להפוך עולמות שיהיו גדודים כשרים בלי בנות ובלי אייפון סכנות הצבא בגלל הבנות ובגלל אייפון מסכנים את חלק הרוחני של היהדות, ואף שאייפון ודעימיה נמצאים גם מחוץ לצבא, אבל יש אפשרות להזהר מזה, אבל אם יש בצבא דברים כאלה, אי אפשר להזהר מזה, וכן צריך לדאוג שיהא כשרות כמו שצריך ותפילות ושיעורי תורה. ויש שטוענים, שאין לתקן הצבא כדי שלא יתנו להם הכשר, שאם יתנו הכשר יהיו יותר מתגייסים ולא יכולים לצעוק על המתגייסים, ויותר טוב שאלו שמתגייסים יתקלקלו, כדי שזה יהא סיבה שלא יבואו אחרים להתגייס, אולם נראה שזה טענה לא נכונה, שבין כך מה שנראה באופק אין אפשרות להתנגד בכללות על גיוס חרדים, ואין לנו רשות להפקיר את אלו שהולכים לצבא. אולם למעשה הדבר הוא בלתי אפשרי כל זמן שהגיוס בא בכפיה, וכמו שאמר בראיון הרב יואל שווארץ, כי כשהדבר בא בהתנגדות, ניתן לחייב את המערכת להתנהג על פי תורה כי אם לא יתנהגו על פי תורה יעזבו את הצבא, אולם אם הדבר בא בכפיה, אז אין אפשרות לחייב את המערכת, כי אם יאמרו שזה שלא כהלכה אז יאמרו אתם משועבדים לנו ואין לנו התחייבות לעשות כרצונכם. משל למערכת כשרות, שאם מפעל רוצה כשרות מסוימת, יכולים בעלי נתינת הכשרות לומר אם אתם לא עושים מה שאנו רוצים, אנו מסירים את הכשרות אבל אם יש מצב שמחויבים לתת כשרות, אז אין לכשרות שום ערך מכיון שאין אפשרות להסיר הכשרות כשאין נשמעים לבעלי נתינת הכשרות. להתחתן לפני גיל עשרים שנה משנה מסכת אבות (פרק ה משנה כא) בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף. תפארת ישראל - יכין בן שמונה עשרה לחופה. אז ראוי שישא אשה, מדכבר הקיץ אז יצרו: בן עשרים לרדוף. לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. הנה כדי לעמוד בנסיונות הכבדים שיש בצבא, צריך להשתדל להתחתן לפני זה היינו מי"ח עד עשרים, כי כעת הגזירה לצבא היא רק מבן כ"א, ומי שהוא בחור ולא נשוי קשה מאוד לעמוד בנסיונות שיש בצבא, ולאחר החתונה הוא יותר קל. (באמת גם בלי גזירת הגיוס צריך לעשות כך רק כעת צריך להשתדל יותר בזה) ורק צריך להזהר שיהא שלום בבית, והארכנו בכמה מאמרים על זה, רק כעת בענין גיוס הדברים יותר נחוצים, שבגלל זה כתבה תורה פרשת הפרת והתרת נדרים לפני מלחמת מדין, כדי ללמוד שראשי המטות ידאגו שלא יהא בעיות בשלום בית, ע"י הנהגת של פרישות שלא מן הדין, שיכול לגרום קלקולים ביציאה למלחמה. האם שבט יששכר התגייס או לא בתורה כתוב (במדבר פרק א כח) לִבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: שופטים (פרק ה טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב: שופטים (פרק י) וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם: בימי דוד המלך כשבאו להמליך את דוד כל השבטים הביאו חיילים, אבל יששכר הביא רק תלמידי חכמים. דברי הימים (א פרק יב לג) וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם: ופסוק זה הוא המקור ששבט יששכר מיועד ללימוד התורה. אולם אח"כ גייס דוד המלך גם משבט יששכר 87000 חיילים, ע' דברי הימים (א פרק ז ה) וַאֲחֵיהֶם לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשָּׂשכָר גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף הִתְיַחְשָׂם לַכֹּל: וע' בנצי"ב בהעמק דבר על הפסוק (בראשית פרק מט יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם שכתב שבהמלכת דוד למלך לא היו בני יששכר מתגייסים כיון שעסקו בעיקר בתורה ורק אח"כ גייס דוד המלך גם משבט יששכר. ולכאורה הרי מצאנו במלחמת דבורה שגם יששכר השתתף במלחמה, וא"כ מתי נשתנה זה שבהמלכת דוד שבט יששכר לא הביא חיילים. ואולי אפשר לומר שבתקופת שופטים לא היה צבא כללי לעם ישראל אלא כל שבט היה לו צבא לעצמו, ורק כשהיה מלחמה גדולה, הזמינו שבטים אחרים למלחמה וחלקם הגיעו וחלקם לא הגיעו כמו במלחמת דבורה, וכן רואים במלחמת גדעון ויפתח בהנהגתם עם בני אפרים שכעסו הרבה על אשר לא קראו להם לעזור למלחמה, אלמא שהיה אז צבא עצמאית לכל שבט בנפרד ואז גם שבט יששכר היה לו צבא. אולם כשהגיע שאול המלך, ולכד כל המלוכה, (שמואל א פרק יד מז) וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: ואז עשה צבא כללית לעם ישראל , אז פטרו את שבט יששכר מן הצבא, ובעיקר עסקו בתורה. אולם אח"כ במלחמות דוד שהיה לו צורך בחיילים רבים, כי כל הזמן עסק במלחמות, אז גייס גם מבני יששכר ובדאי שהיו גם עוסקי בתורה אבל לא כללות השבט. ומכאן נראה שאם נזכה לעשות צבא על פי תורה, אם יהא צורך, לא יהא פטור לשבט אחד, אלא בודאי יהיו אלו שלומדים תורה אבל לא לשבט שלם. נכתב בעה"י ע"י מורנו הג''ר יצחק ברנד שליט''א כ"א סיון תשע"ג עה"ק עמנואל