יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
האם לחגוג את יום ירושלים או לא, תלוי מה רואים שם, ואיך מפרשים המאורעות האלה, האם לראות כל הדברים הטובים שהיו שם, או לראות הדברים השלילים שהיו שם ● מה קרה במלחמת ששת הימים ● התחייבות מצדנו שמחייב נצחון כזה, והנסיון להכחיש כל זה ● חיוב הודאה להקב"ה מביא ישועות נוספות ● גם כשהישועה אינו בשלימות יש חיוב להודות להקב"ה ● חז"ל: כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו עונותיו, ונעשה כבריה חדשה
21:44 (07/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בענין זה האם לחגוג את יום ירושלים או לא, תלוי מה רואים שם, ואיך מפרשים המאורעות האלה, האם לראות כל הדברים הטובים שהיו שם, או לראות הדברים השלילים שהיו שם. הענין איך להסתכל על מאורע רב היקף כמו מלחמת ששת הימים, שכולל בתוכו הצלת כל עם ישראל שהיו בא"י, וכיבוש ירושלים ויהודה ושומרון ורצועת עזה כולל סיני, ורמת הגולן, תלוי מה מחייב את האדם ע"י הפרשנות הזאת, ואם הוא מוכן לקיים מה שההתחייבות הזה מחייב אותו או אינו מוכן, שאם הוא מוכן לקיים מה שההתחייבות הזאת מחייב אותו, אז הוא גם מוכן לפרש את המאורעות האלו בצורה שזה מחייב אותו, אבל אם הוא לא מוכן להתחייב מה שהמאורעות האלה אמורים לחייב אותו, אז הוא בא לתת פרשנות באופן שזה לא מחייב אותו, אף אם הפרשנות הזה רחוקה מן הדעת ויש בזה סתירות מכל הכיוונים, וכולל כפירה בהנהגת הקב"ה, מ"מ מוכן לפרש כך כדי שזה לא מחייב אותו. וכעת נפרש קצת מה שקרא במלחמת ששת הימים, אייר תשכ"ז. המפה היתה אז לפני המלחמה, שביד ישראל היו ירושלים עד סוף מאה שערים וישיבת מיר, ובשער מנדלבוים היה הגבול, כל העיר העתיקה כולל הכותל המערבי היתה ביד הירדנים, ואוניברסיטת הר הצופים היתה מובלעת בתוך ירדן. השכונות שנבנו עליו אח"כ סנהדריה מורחבת ורמות ורמת שלמה ורמת אשכול וגבעה צרפתית ופסגת זאב ונוה יעקב, וגונן וגילה הכל ביד הירדנים, רצועת עזה וסיני ביד המצרים, ורמת הגולן ביד הסורים, ומשם ירו על ישראל במשך כל הי"ט שנים ממלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים. כל שטח יהודה ושומרון היה ביד הירדנים כולל שכם וחברון ובית לחם (קבר רחל) והמקום שנבנה עליו אח"כ מודיעין עילית וביתר וכל יישובי גוש עציון ועמנואל ותל ציון קרית ארבע וכל גב ההר. בתחילת אייר תשכ"ז נתאספו הרבה אומות מסביב להשמיד כל ישראל ולהרוג כל היהודים שבא"י. ברדיו הערבי הכריזו "נזרוק כל היהודים לים נטבח אותם עד האחרון (ימות עולם מהרב יואל שווארץ עמ' 59). (היו אז בערך שני מיליון וחצי יהודים בארץ, שניצלו, וכן השתתפו כ480,000 חיילים במלחמה). האומות שבאו ללחום היו בעיקר מצרים וירדן וסוריה ולבנון וכן שיתפו קצת עיראק מרוקו ואלגיריה ולוב. בכל ישראל היה מתח גדול מאוד ופחד נורא, והיו תפילות מרקיע שחקים בכל בתי כנסיות, ובעיקר אמרו פרק פ"ג בתהילים שהיה מתאים בדיוק למה שהיה אז המצב. בישיבת פוניביז' היה עצרת תפילה מלא וגדוש ונשמע בכל בני ברק. ביום שני, כ"ו באייר, ספירת יסוד שביסוד, התחיל המלחמה, והצבא לחם מלחמה עצומה והיה שם נסים גדולים וסיפורים נוראים, וגם היו הרבה מסירות נפש מצד החיילים, ואחד מן הדברים שלא היה כלל מחשבה לכבוש את עיר העתיקה, והקב"ה גלגל הדברים שכבשו את ירושלים והכותל והר הבית בכ"ח באייר וכן שכם, וחברון נכבש בכ"ט אייר, וכן כבשו במלחמה הזאת את כל יהודה ושומרון ורצועת עזה וכל סיני עד תעלת הסואץ, וביום השישי של המלחמה שבת קודש ב' בסיון כבשו את רמת הגולן ואז נגמר המלחמה. היו הרבה צנחנים שלבשו הפצצות לגופן ואמרו שמע ישראל ונפלו לתוך שכונת הערבים ומתו על קידוש השם כדי למגר את האויב. הרבה מאוד ערבים של יהודה ושומרון ברחו מכאן לכל ארבע רוחות ואילו ממשלת ישראל לא היה מבקש מהם לחזור היו נשארים שם. כל מי היה מוכן לשמוע ולהבין הבין שהיה כאן סיעתא דשמיא עצומה בכל הנסים שהיו שם, ונתקיים חלק גדול של הברית של הקב"ה שנשבע לאבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לנו את הארץ. היו מן החיילים גם הרבה נופלים 780 וכן הרבה פצועים, בערך 2500. את המסירות נפש של החיילים צריכים אנו להבין שהוא בגדר מה שנאמר כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וכתב בדרשות הר"ן (דרשה י') שהפירוש הוא שלמה לא כתוב "כי הוא עושה לך חיל", שאילו היה כתוב כך היו מבינים שאין כלל ענין לעשות השתדלות, על כן כתוב "כי הוא נותן לך כח לעשות חיל", שאתה צריך לעשות השתדלות רק צריך להבין כי הקב"ה נותן לך את הכח לעשות ההשתדלות הזאת. התחייבות מצדנו שמחייב נצחון כזה, והנסיון להכחיש כל זה קודם כל יש חיוב הודאה להקב"ה, ולספר בשבחו שהציל את עם ישראל, שנצלו כאן כשני מיליון וחצי יהודים מהשמדה, וכן על תוספת כיבוש א"י שהקב"ה קיים הברית שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ, וחייבים להאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ וכמו שכתב רש"י ראשון של התורה. שנית, הודאה על שזכינו להתקרב לעיר הקודש ירושלים ומתקרבים למקום המקדש, שזה מקרב לנו את בנין בית המקדש והקרבת קרבנות, על אף שעדיין לא נבנה בית המקדש, אבל יש כאן יותר קירוב לזה, וגם תפילות בכותל המערבי שלא זזה שכינה משם. וחיוב הודאה על ירושלים הוא גם בלי בית במקדש. ע' ברכות (דף מח עמוד ב) אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. שלישית, מכיון שהקב"ה נתן לנו את הארץ, יש לנו חיוב לשמור על זה, ולא לתת אז זה בחזרה לערבים, שזה בכלל מצות כיבוש א"י שלא לבטל את הכיבוש, וכן איסור לא תחנם שאסור לתת חניה בקרקע לגוים, וכפי שביאר החזו"א (בשביעית ס' כ"ד) שזה ענף ממצות ביעור ע"ז וכן שלא למאוס בארץ חמדה, וכל הנותן חלק של א"י לגוים הוא בכלל כופר בבריתו של הקב"ה עם אבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לנו את הארץ. והמשגיח הצדיק ר' יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמר אחרי המלחמה שזה אחד מיסודי הדת להאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ, והכריז "די לאנד איז אוזערע", (הארץ היא שלנו), ולהכיר את הניסים שעשה לנו הקב"ה, ודימה הניסים לניסים של יציאת מצרים, והכריז בקולי קולות העושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו. ביאור הדמיון אף שמבחינה חיצונית אינו דומה שהרי ביציאת מצרים היו ניסים יותר גלוים ובמלחמה הזו היו הניסים קצת מלובשים בטבע, מ"מ הרי כתב הרמב"ן (בסוף שמות) שמן הנסים הגלוים אנו מודים בנסים נסתרים, וכאן היו יותר מסתם נסים נסתרים כי היה שם הרבה ניסים גלוים רק לא בדרגא של גלוים של יציאת מצרים, וכן בפורים היו נסים נסתרים בהשגחה עליונה ועל זה אנו מודים בנוסח של על הנסים. וכן יש דמיון בין ניסי יציאת מצרים לכלל המלחמות שהיו כאן בא"י, לענין קיבוץ גלויות אם באים מכל הארצות, וזה נחשב יותר מיציאת מצרים, אף שבענין נסים גלוים ונסתרים יש הבדל, יסוד זה מבואר בירמיהו (פרק טז יד) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (טו) כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם: ולא הוזכר שם שהנסים של מכל הארצות צריכים להיות גם בדרגא של גילוי כמו ביציאת מצרים. הראש ישיבה מיר הגאון הרב חיים שמואלביץ זצ"ל קם לפני כל חיל שראה, על הכרת טוב על מסירות נפש שלו להצלת עם ישראל, וכן נהג לעשות סעודת הודאה בכ"ח בסיון בזמן שהיו נס הצלה של הישיבה. (נפל טיל על מכולות הגז בשעת שהיו הרבה במקלט ונעשה אש גדולה והיה סכנה גדולה ואח"כ נפל טיל שני על מיכלי המים ונכבה האש). אולם היה כאן גם רוחות אחרות, גם בתוך החילונים וגם בתוך החרדים. בתוך החילונים אמרו הרבה כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ולא יחסו זה להקב"ה. בתוך החרדים יש שאמרו כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה ושוב לא יחסו זה להקב"ה שנתן לנו את הארץ לקיים הברית עם אבותינו לתת לנו את הארץ. האדמו"ר מסטמר זצ"ל בכה בכיות גדולות על זה שהציונים קיבלו כבוד עצום ואמר שינצלו זה להעביר על הדת אלפי יהודים, כל מה שאמר הרי זה כתוב על ספר על הגאולה ועל התמורה שנכתבו שם הדרשות שאמר בסעודות שלשית שאחרי המלחמה (הספר נמצא באוצר החכמה). והזהיר שאסור ללכת לכל המקומות הכבושים במלחמת ששת הימים, כולל כותל המערבי. החשש שלו שינצלו את הנצחון להעביר על הדת אלפי יהודים נתקיים בעוה"ר, והביאו אלפי ילדים ממרוקו והעבירו אותם על הדת ע"י שהכנסו אותם לקיבוצים חילונים, וערב ט"ו בשבט תשכ"ח שלח הרב עמרם בלוי מכתב להאדמו"ר מסטמר שמעבירים הרבה ילדים על הדת וכששמע האדמו"ר את הדברים, קיבל שטף דם במוח ונעשה חולה גמור הרבה זמן וגם אחרי שנתרפא לא נתרפא רפואה שלימה עד יום מותו, ולא היה עוד טיש בסטמר. וכן הראש הישיבה דלוצרן הרב יצחק קופלמן זצ"ל התבטא תיכף אחרי המלחמה "מעשה שטן הצליח" שאומרים כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וע"ע מנחת יצחק בדחית יום ירושלים, והעתיק הרבה מספר על הגאולה ועל התמורה. שו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן י) ושם (על הגאולה ועל התמורה באות ע"ב עמוד קכ"ב) וזלה"ק: ובאמת לא היה בנצחון מלחמתם נסים כלל, אלא הצלחה מלובש בדרך הטבע, כמו שבררנו לעיל, אלא אפילו לפי שיטתם שמדמים שהי' בנצחון מלחמתם איזה ממשות של נס, אבל איך יצוייר ליהודי המאמין בד' ובתורתו לדמות איזה נס שהוא ליצי"מ, כשראו כל ישראל בכל רגע ורגע נסים נגלים כענין מן ובאר בהליכתם במדבר, ואיך נמצאו יהודים שומרי תומ"צ שכותבים ואומרים דברי פלסתר כאלו שהנסים האלו מעמידים בצל הנסים של יצי"מ עפ"ל ורח"ל מהאי דעתא, שהוא מינות וכפירה מאין כמוהו, הלוא התחלת האמונה בתוה"ק בקבלתה התחילה אז בדיבור זה אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', ומעשה תעתועים כאלו של רשעים גמורים אשר כל בר דעת יוכל להבין שאין בהם ממשות של נסים ומדמין זה בחדא מחתא עם יציאת מצרים, הרי זה זלזול עצום ליציאת מצרים ומקטינין נס של יציאת מצרים שהוא יסוד כל האמונה באופן נורא מאוד ע"כ לשונו הק'. ועל נד"ד בהמלחמה כתב רבה"ק (האדמו"ר מסטמר) שם וזל"ק: כל שכן בנידון דידן במלחמת הציונים עם הערביים לא היה אפילו ממשות וריח של נס. איני מבין איך יהודי בארה"ב יכול להכחיש מה שרבים מן החיילים העידו על הנסים הגדולים שהיו במלחמה, וגם מה שטען שכל המלחמה היה באיסור גמור, לא ידע כלל מה שהיה שם, הרי הכינו עצמם להשמיד כל עם ישראל בא"י, והיה פחד נורא על כל עם ישראל לפני המלחמה, והיה חיוב מלחמה להצלת עם ישראל, והנה יש כאן סתירה נוראה כשפוסלים מצד אחד את החילונים שאומרים (דברים פרק ח יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. ומצד שני אומרים אותו דבר בשינוי נוסח כוחם ועוצם ידם עשה להם החיל הזה ולא זוכרים את הקב"ה, כי צריך להשיב (שם יח) וְזָכַרְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. הסטייפלר זצ"ל הזהיר שלא לגרור אחרי הציונים שיש כן סכנת כבוד הרשעים. מה סיבה הפנימית איך להסתכל על המצב, האם לראות את הדברים הטובים שיצא מזה, ולדחוק מן הצד הדברים השלילים, או לראות בעיקר הדברים השלילים ולדחוק מן הצד הדברים הטובים או להפוך גם הדברים הטובים לומר שהם רעים. ונראה פשוט שיסוד החילוקים הוא הגישה לתהליכי הגאולה האם הם יכולים לבוא בדרך הטבע, היינו בנסים מלובשים בטבע או שצריך לבוא בדרך נס גמור בלי השתדלות בני אדם, קרי בלי אחיזת נשק ובלי צבא. שמי שחושב ולמד ולימד שכל גאולת עם ישראל מוכרח לבוא דוקא דרך נס גמור ע"י משיח צדקנו ואין לנו כלל רשות לקחת נשק ביד, ממילא יוצא שכל הנצחון זה, אם נותן איזה ערך חשיבות והנהגה עליונה לזה שנתקיים כאן ברית ושבועה של הקב"ה לתת לנו את הארץ, זה הורס לו כל השיטה שלו, וממילא מוכרח לפסול כל הישועה הזאת ולמצא פסול לכל דבר ולהראות את כל הדברים השלילים שיצאו מזה. ואילו היה כן מחשיב את המלחמה, א"כ היה מוכרח להודות שהקב"ה מגלגל דברים גם דרך נסים מלובשים בטבע שזה היה מחייב שיגיע איזה זמן שהוא צריך גם כן להחזיק בנשק, (כשלא יהא פריצות בתוך הצבא, והכל על טהרת הקודש ולא מאלו שתורתם אומנתם) אולם הוא אינו רוצה בזה ורוצה שהכל ילך בנסים גמורים בלי שאנו נעשה בענין זה שום דבר, וממילא לא שייך לראות דברים טובים בענין מלחמה זו. וכן הכיבוש של ירושלים שמקרב לבנין בית המקדש, אינו רואה בזה שום התקדמות, שהרי לפי דעתו ממילא הכל ירד מן השמים ומה לנו עסק בזה, וכל הקירוב הזה הוא רק ריחוק. וממילא לפי דעתם לא שייך כלל להעלות על הדעת לחשוב שיש איזה צד קטן לחגוג את יום ירושלים ליום שמחה, שהרי שמחה זו מה זה עושה, הרי זה היה מחייב לעשות פעולות שהם לגמרי נגד דעתו וחינוך שהיה לומד ולימד כל הזמן. וע"ש במנחת יצחק פילפול וראיה שלא לומר הלל אף בהצלה גדולה אלא רק בחנוכה והיה הוה אמינא בפורים, שהיה שם רוח הקודש ולא נאמר זה בכל דור ודור. אולם אפילו אם נסכים לזה לענין שלא לומר הלל, אבל למה לא לעשות צורה אחרת של שבח והודאה להקב"ה, ולא גרע זה ממה שכתבו הפוסקים לעשות פורים לקהילות שנעשה להם נס, המבואר להלכה, מגן אברהם (סימן תרפו ס"ק ה') יכולים בני עיר לתקן בהסכמ' ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) הובא במ"ב שם. שו"ת חתם סופר (חלק א אורח חיים סימן קסג) דינים היוצאים מדברינו אלו: א. דשפיר מצי צבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי, עיין מג"א (סס"י תרפ"ו), ודלא כמ"ש פר"ח במנהגי איסור (ה' יו"ט אות י"ד). אולם אחד מן הדברים הקשים ביותר בשיטת סטמר של כל הגישה הזו, הוא החגיגות הגדולות של כל קהילות סטמר בכל שנה ושנה בכ"א בכסלו ועושים סעודות גדולות ותזמורת ושירי שבח והודאה להקב"ה, על נס הצלת האדמו"ר מסטמר רבי יואל טייטלבוים זצ"ל דרך רכבת קסטנר מברגן בלזן לשוויץ, שהגיע שם בכ"א כסלו שנת תש"ה. (הסיפורים האלה נתגלו במשפט של קסטנר - גרינוולד ע"י עו"ד תמיר) הנה ישראל קסטנר, ציוני, נשלח להציל יהודי הונגריה מן שמד הגרמנים, אולם זה היה בקיץ תש"ד שנה אחרונה של המלחמה שכבר היו צבא גרמניה במצב לא טוב ע"י שבנות הברית (ארה"ב אנגליה צרפת ורוסיה) התקיפו את גרמניה, והיה תוכנית של גרמניה להשמיד כמיליון יהודי הונגריה, והשליח לזה מטעם היטלר ימ"ש היה אדולף אייכמן ימ"ש, אולם לא היה בכוחם לעשות זה אלמלא היה נעזרים מראשי קהילות של היהודים להשתיק את סכנת המלחמה, כי היה חשש שהיהודים יברחו או שיעשו מרד כמו בגיטו וורשא שנתיים לפני זה, ואף שהמרד בוורשא לא הצליח, אבל זה היה בזמן שגרמניה היה בכח גדול אבל כעת גרמניה היה חלש והיה חשש "להצלחת" המרד. וכדי למנוע "בעיה" זו אז היה הסכם בין ישראל קסטנר לאייכמן ימ"ש, שתמורת כסף רב וכן תמורת השתקה של כל יהודי הונגריה על סכנת ההשמדה, ינתנו לו 1700 יהודים להצלה, מתוכם עשירים ורבנים ומשפחתו של קסטנר. ואז הסכימו ביניהם שראש קהילות יפרסמו בכל ערי הונגריה, שאין נמצא סכנת השמדה של יהודי הונגריה, וכל מה שמסיעים ברכבות אלפי יהודים, זה רק להביא אותם למקום אחר, אבל לא הורגים אותם, ואז בקיץ תש"ד יצאו כל יום רכבת של כ12,000 יהודים לאושויץ ונחנקו ונשרפו שם הי"ד, זה בשעת שכ1700 יהודים נצלו ברכבת לברגן בלזן, ומקודם נכנסו כ300 יהודים לשוויץ והרכבת השניה הגיע בכ"א כסלו תש"ה לשוויץ עם האדמו"ר מסטמר ואשתו, (גם אימא שלי שתחי' ושתי אחותיה ע"ה וארבע אחיינים ניצלו ברכבת זו) יום הזה חוגגים כל חסידי סטמר בכל שנה ושנה, בשבח והודאה להקב"ה על גודל נס ההצלה. הנה במלחמת ששת הימים ניצלו כשני מיליון וחצי יהודים, ונהרגו במלחמה 779 חיילים וכ2500 פצועים, בגדר כזה וכזה יאכל החרב, וזה לפי דעתו איסור גמור לחגוג והכל מעשה שטן, ואילו ברכבת קסטנר ניצלו כ1700 יהודים וזה היה בתמורת עזרה לגרמנים ע"י השתקת הסכנה, להשמיד הרבה יהודים של הונגריה (המספר הרשמי היה בערך 500,000, אולם העורך דין תמיר במשפט קסטנר - גרינוולד טוען שנהרגו כ800,000 יהודים של הונגריה), ושני ההצלות נעשו בהשתדלות הציונים, ובגלל נס של הצלת האדמו"ר ע"י הציונים, עושים שמחה עצומה בכל שנה ושנה, וא"כ מאי שנא שמחה זו משמחה זו, ואיך אפשר ליישב הסתירה הזועקת הזו. (שמעתי שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל אמר על טענת האדמו"ר מסטמר שכל המדינה היא מעשה שטן, שלפי דבריו, וכי רכבת קסטנר לא היה מעשה שטן?). אולם הנפ"מ הוא כמו שכתבנו בתחילת המאמר. מה מחייב אותנו הזכרת הנס, האם אנו מוכנים לקיים את הציווי וההתחייבות שיוצא מכח הזכרת הנסים או לא. שבהזכרת הנס ההצלה של רכבת קסטנר, זה ניתן להבין שמחייב להמשיך דרך של סטמר ולבנות קהילות על דרך הזו, ואין כאן שום חיוב שינוי השקפה והבנה בחלקי תורה שהיה מורגלים עד עכשיו. אולם הזכרת נסי מלחמת ששת הימים והצלה והכיבוש של א"י, אם נותנים ערך לזה, זה מחייב לשנות הגישה שהיו חושבים שהכל יעשה ע"י משיח צדקנו בלי שאנו עושים מעשה בידינו ע"י מלחמה וצבא, וכן כל ענין של בית המקדש הכל ירד מן השמים ולא שייך כלל קידום זה ע"י כיבוש בנסים המלובשים בטבע, שלפי דעתם כל מה שנעשה ע"י השתדלות בני אדם איו לזה שום ערך ושום התקדמות, ואין מושג של ביטול ג' השבועות (המבוארים כתובות קי"א.) אם נעשה ע"י השתדלות בני אדם, וממילא מכיון שלא מוכנים לשנות שום גישה שהיו מורגלים עד עכשיו, על כן צריך להכחיש כל ישועת מלחמת ששת הימים. וכן לעת הצורך מוכנים גם לוותר על שטחי א"י, מכיון שטוענים לפי שיטתם, שאין לזה חלק של בריתו של הקב"ה עם אבותינו אברהם יצחק ויעקב. וכן לפי גישה זו אם יש עדיין צרות ונסיגות, זה תמיד ראיה שהכל אין לזה ישועה, וכל צרה שיש, זה תמיד עוזר להכחשות כל הישועות, ואין לנו שום חיוב להכרת הטוב להקב"ה ובודאי לא לבני אדם על כל התקדמות שנעשה, כי באמת לפי דעתם אין כאן שום התקדמות. אולם מי שיודע שישועת הקב"ה יכול להגיע גם דרך השתדלות בגדר נסים המלובשים בטבע, אז מבין שכל ישועת מלחמת ששת הימים היה ישועת ה' ונתקיים כיבוש א"י וקיום הברית של הקב"ה לתת לנו את הארץ, וכן התקדמות לכיוון בנין בית המקדש והקרבת קרבנות, ועל אף שיש עדיין צרות פעם כפעם, אין זה סותר, שהרי לא נתבטלו הכיבושים והישועות, אף שיש נסיגה חלקית. גרים מאות אלפי יהודים כולל הרבה חרדים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים כמו רמות רמת שלמה רמת אשכול נוה יעקב סנהדריה מורחבת וכו', יש גישה לכותל המערבי ולחברון ולקבר רחל ולקבר יוסף. ומה שיש גם קלקולים כולל קלקולים רוחנים, זה דבר המצער הרבה, אבל זה לא פוטר מלהזכיר כל דברים החיוביים שהיו במלחמה, גם ענין א"י בתורה גורם לקלקולים כמבואר בתורה, שמנת עבית כסית וגו', וכן הרבה פעמים ע' סוף פרשת וילך, ועם כל זה אנו מברכים הקב"ה על שנתן לנו את הארץ הטובה. וכן אומרים בהגדה אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו, היינו שעל נתינת הממון לבד צריך להודות להקב"ה, על אף שזה גרם אח"כ את העגל ע' רש"י על הפסוק (ריש דברים) ודי זהב. וכן יש חיוב להודות להקב"ה מן הפסוק הזה: (לה) וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ. חיוב הודאה להקב"ה מביא ישועות נוספות אם הקב"ה עוזר לעם ישראל ומשבחים אותו על זה ממשיך לעזור, ואם לאו, לפעמים דוקא משום זה אינו ממשיך לעזור, ע' סנהדרין (צד.) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' (ישעיהו ט') אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. והיינו שאילו חזקיה היה משבח הקב"ה על הנס, היה הקב"ה כבר ממשיך לעשות נסים ויתקן כל העולם, ובגלל שלא אמר שירה, נדחה הכל ונחרבו בית ראשון ושני וכל צרות הגלות ושמדות, כולל השואה, וגם כשאנו באנו בס"ד לא"י, עדיין יש הרבה צרות, וכל ישועה היא רק חלקית. ולמדים מזה, להנהגה בדורנו, שהרי גם בדורינו עשה הקב"ה הרבה נסים וישועות, ואם משבחים אותו על זה, יש סיכוי גדול שימשיך לעזור. ונזכה עי"ז לגאולה שלימה בב"א. גם כשהישועה אינו בשלימות יש חיוב להודות להקב"ה בכל הנוסח שאומרים בליל סדר דיינו דיינו, הכוונה אם הקב"ה היה עושה רק יציאת מצרים ולא ההמשך היה כבר די לנו להודות לו, וכן הלאה, ורואים מזה שעל אף שההמשך בודאי נחוץ מאוד ובודאי שאין ישועה שלימה ביציאת מצרים בלי מתן תורה, מ"מ בענין להודות להקב"ה על יציאת מצרים זה כבר מספיק אף בלי מתן התורה, וכן ביאת א"י אף בלי בית המקדש, וכן בברכת המזון אומרים ברכה על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה בזמן יהושע, על אף שעדיין אין ירושלים, ובזמן דוד המלך אמרו על ירושלים אף שאין עדיין בית המקדש, שנזכה בקרוב לבנינו בב"א. וכן לענין כיון תפילה יש חשיבות מיוחדת לירושלים, (אורח חיים הלכות תפלה סימן צד סעיף א) בקומו להתפלל, אם היה עומד בח"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת. הוספה: רש"י שופטים (פרק ו פסוק א): וַיַּעֲשׂוּ הָרַע - עד כאן נאמר ויוסיפו שהיה נצבר חטא על חטא אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו ועכשיו מתחילין לחטוא, כך נדרש באגדת תהלים: מדרש תהלים (מזמור יח ו): דבר אחר את דברי השירה הזאת. אמר ר' סימון לא כל מי שהוא רוצה לומר שירה אומר, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו עונותיו, ונעשה כבריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס אמרו שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א), ונמחלו כל עונותיהם, שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף (שמות ט"ו כב), מלמד שהסיע מהן חטאיהן שחטאו על ים סוף, שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו ז). וכן אתה מוצא בימי ברק ודבורה שנעשה להם נס ואמרו שירה, שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה א), מנין שנמחלו להן עונותיהן, דסמיך ליה אחר השירה ויעשו בני ישראל (את) הרע (שופטים ו א), אמר ר' אבהו בכל מקום כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות (את) הרע, ואחר שירת דבורה כתיב ויעשו בני ישראל, תחלת עשייתן, והיכן מה שעשו לשעבר, אלא שמחל להם הקדוש ברוך הוא בשעה שאמרו שירה. וכן הוא אומר בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה, ומנין שנמחלו לו עונותיו, דכתיב אחר השירה ואלה דברי דוד האחרונים (שמואל ב' כג א), והיכן הם הראשונים, אלא מלמד שמחל לו הקדוש ברוך הוא כל עונותיו לשעבר. נכתב בעהי"ת כ"א אייר תשע"ג ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א