יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
רבים שואלים, מה עשה הקב"ה לנו על הגזירות הנוראות נגד לומדי תורה, שמלבד הקיצוצים הנוראים בכללות הציבור, נתוספו עוד גזירות נוראות במיוחד על לומדי תורה ● יתכן מאוד כעת שזה בכדי שיתעוררו לקבל לא רק את הכסף להחזקת התורה אלא גם את חיוב ללמוד כל חלקי התורה שנתחדש אפשרות קיומו בדורנו שכולל מצוות תכלת, וילמדו את הסוגיה בעיון לכוון לאמתו של תורה, ועי"ז נזכה לקיים כל התורה בשלימות
23:46 (06/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

רבים שואלים, מה עשה הקב"ה לנו על הגזירות הנוראות נגד לומדי תורה, שמלבד הקיצוצים הנוראים בכללות הציבור, נתוספו עוד גזירות נוראות במיוחד על לומדי תורה. ואנחנו יודעים ומאמינים שכל גזירה, אף שנעשה ע"י אנשים רשעים, והם יצטרכו ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה על מה שעושים, וכן אנו צריכים לעשות השתדלות טבעי לבטל הגזירה, מ"מ זה מחייב גם חשבון הנפש כלפי הקב"ה, על מה באה הגזירה. כמבואר ברמב"ם. רמב"ם (הלכות תעניות פרק א הלכה א) מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר (במדבר י') על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. הלכה ב ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. הלכה ג אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. הנה יסוד של לימוד התורה והחזקת התורה הוא ביסודו של יששכר וזבולון כמבואר הרבה פעמים בחז"ל, ע' בראשית רבה (פרשת ויצא פרשה עב) רבי יוסי בן קיצרי אמר לעבורים (דברי הימים א' י"ב) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני, וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר משל זבולן שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה הה"ד (בראשית מט) זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך. אולם זבולון יש בו עוד דבר חשוב מאוד שנותן לכל עם ישראל, וזה חלזון שמפיקים ממנו התכלת לציצית. מגילה (ו.) וזבולון מתרעם על מדותיו הוה, שנאמר (שופטים ה') זבלון עם חרף נפשו למות, מה טעם - משום דנפתלי על מרומי שדה. אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות - ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר (דברים ל"ג יט) [עמים הר יקראו]... ושפני טמוני חול. תני רב יוסף: שפני - זה חלזון, טמוני - זו טרית, חול - זו זכוכית לבנה. אמר לפניו: רבונו של עולם מי מודיעני? אמר לו: (דברים ל"ג) שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים - אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום. (רש"י מפרש שיקנו ולא ישלמו, ודמים היינו כסף, והמהרש"א מפרש שדמים היינו דם חלזון, היינו שלוקחים ממנו הפרנסה ויקנו קלא אילן ולא יקנו ממנו התכלת). תרגום יונתן (דברים לג יט) וְיִצְבְּעוּן מֵאַדְמֵיהּ תִּיכְלָא לְחוּטֵי גוּלְיַתְהוֹן תירגום ויצבעו מִדמו תכלת לחוטי ציציותיהם. הנה אין אנו כעת הייחוס הביאולוגי של תולדות יששכר וזבולון, אולם השורש והבחינה נשארו, והיינו שמי שעוסק בתורה, מתקשר בשורש של יששכר, ומי שמחזיק לומדי תורה, מתקשר בשורש של זבולון וכמו שתיקנו חכמי הדורות הסכם יששכר וזבולון, ע' יו"ד (ס' רמ"ו סע' א') ובביאור הגר"א (ס"ק ז'), ובמ"ב (בביאור הלכה ס' קנ"ו ד"ה סופה בטלה). הנה לפני יותר מעשרים שנה נתגלה החלזון של התכלת ארגמון קהה קוצים (מורקס טרנקולוס, חלזון הפורפורא, ולא הדיונון של האדמו"ר מרדזין) ויש על זה ראיות ברורות, בין מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים ובין מחכמי אומות העולם, וממצאים של ערימות הרים שלמים של קונכיות ארגמון קהה קוצים ששבורים במקום בלוטות התכלת, באזור צור וצידון, מקום שחז"ל אמרו שהיה תכלת ועדיין רואים ההרים האלה, וצידון הוא מזבולון, בראשית (מט יג) וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. ע' גר"א (יהושע י"ט י"ד), ויצאו הרבה חיבורים על זה שהוכיחו בראיות ברורות שזה החלזון שחז"ל דיברו עליו, ע' בספר התכלת של הרב מנחם בורשטיין, כליל תכלת של הרב אליהו טבגר, לולאות תכלת של הרב שלמה טייטלבוים, התכלת וחידושה של הרב שמואל אריאל, חותם של זהב של הרב בנימין זאב הורביץ, מצות תכלת בזמננו של הרב יהושע יצחק ינקלביץ. וכן כתבנו כמה מאמרים על זה, חוט תכלת, הכר נא למי החותמת והפתילים, בכנף איש יהודי. אולם לצערנו הרב יצאו אנשים שבאופן כללי יודעים ללמוד, אולם בענין זה עזבו את חיפוש האמת ומחפשים מתחת הקרקע דברים שאין בהם ממש, כדי להטיל ספיקות בזיהוי החלזון, וכל מי שרואה זה רואה שהיה כאן מחשבה מכוונת לבטל המצוה, והיינו משום שלא רוצים דברים חדשים, מחפשים פסול וספיקות שאין בהם ממש, ולב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (סנהדרין כו.) או שאומרים מפורש שאין כלל ענין להתעסק בזה לברר את ההלכה, שהתורה מחייבת רק מה שהיה פעם, אבל לא מצוות שנתחדש אפשרות קיומו בזמננו. וכבר ביטל דבריהם וכל טענותיהם בספר חותם של זהב בטוב טעם ודעת. זעקת זבולון הנה זבולון שהוא שורש של החזקת התורה, זועק מרה, למה יששכר מוכן לקבל הכסף של החזקת התורה אבל לא מוכן לקבל החלזון שאני מביא, ולא מוכנים ללבוש ציצית עם תכלת, והיא מצוות עשה דאורייתא ששקולה נגד כל התורה (שבועות כ"ט.) ע' רמב"ן (סוף שלח) שעיקר על התכלת, ונאמר על זה שני פעמים אני ה' א-לקיכם, (מנחות מד.). ועל כן יתכן מאוד כעת שיש גזירות נוראות נגד החזקת תורה, שזה עד שיתעוררו לקבל לא רק את הכסף להחזקת התורה אלא גם את חיוב ללמוד את חלקי התורה שנתחדש אפשרות קיומו בדורנו שכולל מצוות תכלת, וילמדו את הסוגיה בעיון לכוון לאמתו של תורה, וכן עי"ז נזכה לקיים כל התורה בשלימות, כמו שנאמר (במדבר פרק טו) וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וכן מבואר בגמרא מגילה הנ"ל שזבולון זועק עד כלות נפשו כמו שדרשו זבלון עם חרף נפשו למות, ולא מתפשר עד שהקב"ה מבטיח לו שכל זמן שלא יקנו את התכלת ממנו, לא יצליח המסחר, וא"כ נלמוד מזה בבחינת שורש זבולון של דורנו, שזבולון זועק על ביטול מצוות תכלת, והתוצאה, שאחד מסיבות בעיות הכלכלה הוא חסרון לבישת תכלת. רש"י (ויקרא כו ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה: ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם: וזה כולל גם דברים חדשים. ספרי זוטא (שלח לך פיסקא טו מא) יכול אם רציתם הריני א-לוה לכם, ואם לא רציתם איני א-לוה לכם, אני ה' א-לקיכם על כורחכם, וכן הוא אומר חי אני נאם ה' א-לקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ לג) על כרחכם ושלא בטובתכם: דבר אחר, נאמר במצות ציצית אני ה' א-לקיכם שני פעמים, אני ה' א-לקיכם ליפרע ממי שבטלה וכופר בה, אני ה' א-לקיכם ליתן שכר למי שמקיימה ומודה בה: ובענין זה כלול לבן ותכלת בזמן שנתגלה, ששניהם בכלל מצות ציצית, ואינו דומה למצב שלא היה מצוי, שאז החיוב הוא רק על לבן. ובודאי שיש עוד הרבה דברים לתקן, רק כאן כתבנו בנושא זה, ולא באנו למעט דברים אחרים. בענין ספק במספר חוטים שיש ג' שיטות, שיטת הרמב"ם ז' לבן וא' תכלת, שיטת הראב"ד ו' לבן וב' תכלת, שיטת התוספות ד' לבן וד' תכלת, ביארנו בספר "בכנף איש יהודי" ובפרט במהדורא שלישית, שאין שום חשש שיתבטל מצוות ציצית בכללות, אף אם עושה כשיטה שאין הלכה כמותו, ולא גרע מכולו תכלת או כולו לבן שכשר, רק שיתכן שאינו מקיים מצוות שני מינים, וגם הרמב"ם שהשמיט (פ"א הל' ד') כולו תכלת כשר, מ"מ ס"ל שכשר וכמו שכתב הכ"מ (בהל' י"ח), ומה שלא הזכירו משום שבא בק"ו מכולו לבן, וכדבריו מפורש בסוף הלכות ציצית של רב שמואל בן חפני גאון המובא בסוף ספר כליל תכלת של הרב אליהו טבגר, ורשב"ח גאון הוא הבסיס של שיטת הרמב"ם בהלכות ציצית שעיקר מצוות תכלת לשם כריכה, כמו שכתב הרמב"ם (בתשובה שהובא בכ"מ פ"א סוף הל' ח'), וכן הבאים אחרי הרמב"ם, שהולכים בשיטת הרמב"ם שעיקר כריכות של תכלת, ס"ל שכולו תכלת כשר, חינוך (מצוה שפ"ו) ופסקי הריא"ז הל' קטנות (הל' ציצית אות י'). (ובזה יורד מה שפקפקו קצת אחרונים בשיטת הרמב"ם בכולו תכלת וטוענים כיון שעיקר תכלת לכריכה לא שייך בלי לבן הנכרך, והם לא היה לפניהם ספר הלכות ציצית של רשב"ח גאון). וכן אם עשה כהראב"ד, בודאי יוצא גם לדעת הרמב"ם גם במצוות שני מינים, ששיטת הרמב"ם הוא חריג לעשות חצי חוט תכלת, ולא יתכן שאילו היה חסרון במצוות תכלת ולבן אם עשה חוט שלם של תכלת, שהגמרא היתה מתעלמת מזה, אלא ודאי שגם אם עשה חוט שלם של תכלת יצא ידי מצות שני מינים כהלכתו. והארכנו בספר "בכנף איש יהודי" ובפרט במהדורא שלישית, שעיקר כשיטת הראב"ד, וכן פסק הגר"א ביהל אור (פ' פנחס בזוהר דף רכ"ח:) וז"ל: בת יחידא תכלת שבציצית, והוא חוט רביעית, כדעת הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר, וכ"ה בספרי שלנו, כלילא מג' חוטין לבן אות ד' שבשם וכן עיקר, וכן תיקן הגרסא בספרי כי תצא כדעת הראב"ד. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הג''ר יצחק ברנד שליט''א, ח' סיון תשע"ג, כאן עה"ק עמנואל להשיג מקורות על כל הנושא: ת.ד.905 עמנואל, 44845 טל. 09-7922460itzchokbrand@neto.bezeqint.net www.rabbibrand.022.co.il www.tchelet-net.022.co.il