יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
כתב הסמ"ג שתים של לבן ושתים של תכלת או שלשה של לבן ואחת של תכלת, יש לדון בכוונתו, האם הוא מסתפק אי כהראב"ד או כהתוס' או שס"ל ששני אופנים כשרים ● ביאור הסמ"ג בגרדומין ● הריוח ממסקנת המאמר הזה
22:26 (06/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

ספר מצוות גדול (עשין סימן כו) פירוש [ארבעה] חוטין נותנין בכנף בתוך שלש \אצבעות\, שתים של לבן ושתים של תכלת או שלשה של לבן ואחת של תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וכופלו לשמונה, וחוט של כרך מן המנין (שיטה זו הועתק גם בברטנורא ריש פרק התכלת). מה שכתב הסמ"ג שתים של לבן ושתים של תכלת או שלשה של לבן ואחת של תכלת, יש לדון בכוונתו, האם הוא מסתפק אי כהראב"ד או כהתוס' או שס"ל ששני אופנים כשרים. (כשהם כפולים דעת תוס' ד' לבן וד' תכלת, דעת הראב"ד ו' לבן וב' תכלת, דעת הרמב"ם ז' לבן וא' תכלת). הנה הב"י (ס' י"א) כתב שהסמ"ג הסתפק אי כהרמב"ם או כהתוס', ומפרש דברי הסמ"ג, ג' לבן ורביעית חציה תכלת, ומה שכתב צד ראשון כהרמב"ם, זה משום שלא הכיר שיטת הראב"ד (שהיה גורס בראב"ד ב' לבן וב' תכלת ולא כהגרסא האמיתית ב' תכלת וו' לבן וחשב שהראב"ד כדעת התוס', וא"כ כעת שיש לנו גרסת הראב"ד האמיתי מוכרחים לומר שספק הסמ"ג הוא או כהראב"ד או כהתוס') והטעם שהסמ"ג לא הכריע, כתב הב"י משום שאין לנו תכלת. אולם יש מקום לפרש בדעת סמ"ג, שהוא ס"ל שיש ליתן שני אפשרות ושניהם כשרים, וזה יותר משמעות הסמ"ג, כי לפי הב"י היה צריך להוסיף באמצע לשון "וי"א", אלא משמע שס"ל שבאמת שניהם כשרים, ורק שצריך לבאר הסברה. והטעם ניתן לומר בזה, שהרי לב"ה שס"ל סך הכל ג' חוטין, (מנחות מא:) נותנים אחד תכלת ושנים לבן, וא"כ מבואר שסגי באחד תכלת וא"צ יותר וכן שנים לבן וא"צ יותר, והם דורשים באחד משני אופנים, או גדיל שנים כמו בגמרא (ל"ט:), ומוסיפים שלישית בשביל תכלת, ולא דרשינן גדילים עוד הפעם, או שדרשינן גדיל שלוש כמו בספרי (שלח לך) וס"ל שהתכלת כלול בתוך הג'. (ע' תוס' מא: ד"ה ב"ש ביאור א' וג'). ועכשיו לב"ש דעת הספרי (שלח לך) דדרשינן גדיל ג' ומוסיפים עוד אחד בשביל התכלת, אולם בבבלי דרשינן לב"ש גדיל שנים גדילים ד' (לט:), וא"כ ע"כ שס"ל שהתכלת כלול בתוך גדילים, אולם לא הוזכר כאן כמה מלבן וכמה מתכלת, רק מב"ה למידים שסגי אחד תכלת כפשטיה דקרא, וא"כ עושה ב' לבן, אולם מצד שני מכיון שלמדנו מב"ה שסגי בב' לבן, וא"כ לב"ש שדרשינן גדיל ב' גדילים ד', ומוכרחים להוסיף עוד חוט, לא שמעינן שמה שמוסיף מוכרח להיות של לבן, שהרי גדיל גדלים כולל לבן ותכלת, וממילא החוט הנוסף ניתן לעשות ממה שרוצים. (קיי"ל כב"ש). אולם פחות מב' חוטין לבן אי אפשר, שהרי לשון ציצית הוא פרודה וכציצית הראש (מנחות מב.) וזה שייך רק לכל הפחות בשנים, והרי כתוב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וציצית הכנף היינו לבן שהוא מין כנף (לח.), וא"כ כבר לבן לבד צריך להיות פרודה וזה לכל הפחות שנים, אבל עכ"פ בב' מתקיים זה כמו שרואים מדברי ב"ה, וממילא יוצא שב"ש מודים לב"ה שא"צ יותר מחוט אחד של תכלת, וכן לכל הפחות שנים לבן אבל א"צ יותר, ורק הם חולקים בפרט זה על ב"ה וס"ל שבסך הכל מוכרח להיות ד' מכיון שדורשים גדיל ב' גדילים ד', וממילא החוט הרביעי עושה ממה שרוצה. ולפי פירוש זה בסמ"ג יוצא, שכשאין תכלת, אז מה שעושים ארבע חוטין, זה לא בגלל "במקום תכלת" כמו שהזכירו כמה הראשונים, אלא שיש דין ד' חוטין להשלמה, גם כשיש תכלת, שהרי גם כשיש תכלת, אז חיוב הצבע הוא רק בג' חוטין ששם אחד תכלת ושנים לבן, אבל חוט הרביעי הוא תמיד רק השלמת החוטין ואינו מחייב איזה צבע, וממילא גם כשאין תכלת, אז צריך ד' חוטין להשלמה ואין צורך לפרש שזה "במקום תכלת" אלא דין השלמת ד' חוטין. וכשאין לו לבן רק תכלת עושה הכל תכלת ולא משום "במקום לבן" אלא לקיים דין ד' חוטין, וענין של ציצית שהוא פרודה נתקיים אז בתכלת וכמו שדרשו חז"ל (לח.) לדעה זו והיה לכם לציצית וראיתם אותו כל חד לחודא משמע. הנה במהלך זה מיושב כמה דברים, שמצד אחד יש לנו הרבה מקורות שחיוב תכלת הוא רק חוט אחד, מן המדרשים בין מתוך הגמרא ובין מחוץ לגמרא, וכן סתימת הפסוק פתיל משמע אחד כל זמן שאין דרש מפורש שמוסיף עוד חוט, הארכנו בכנף איש יהודי, ומצד שני אין לנו מקור בגמרא למספר חוטי לבן, רק בכללות החוטין, והמקור היחיד לג' חוטי לבן הוא הספרי שדרש אין גדיל פחות מג', וצריך להוסיף רביעית של תכלת, וא"כ הרי בדרש זה הגמרא חולקת ודורשת גדיל שנים גדילים ארבע, וממילא אין ראיה גמורה מן הספרי שגם הגמרא ס"ל שצריך ג' חוטי לבן, רק הגר"א (בזוהר פנחס) שפסק כהראב"ד ע"פ הספרי והריא"ז שפסק כהראב"ד ע"פ הספרי, ס"ל שאין מחלוקת בענין זה להלכה, או שס"ל שגם לפי דרש הגמרא יוצא כך, שלא שייך לומר שאין מספר מדויק ללבן, וממילא כיון שבכללות יש חיוב ד' חוטין ורק אחד חיוב תכלת ממילא יוצא שיש חיוב של ג' לבן שלשון ציצית שהוזכר בלבן ניתן לפרש גם על ג', אבל מ"מ הסמ"ג ס"ל שיש מחלוקת להלכה, ולהגמרא אין דין של ג' חוטי לבן שאין לנו מקור לזה, אלא יש דין של ד' חוטין בכללות, ורק הדין שא"צ יותר מחוט אחד תכלת נשאר, שאין לנו מקור בגמרא לחיוב יותר, וכמו לב"ה, וממילא נשאר הדין שחיוב תכלת אחד וחיוב לבן שתים, ובסך הכל יש חיוב ד', וממילא יוצא שהרביעית עושה מה שהוא רוצה. כל זה כתבנו בביאור הסמ"ג, שכן הכריע הדין במספר חוטי תכלת ויצא לו שיש שני אפשרויות, וזה אחרת ממה שביאר הב"י דברי הסמ"ג, ועכ"פ לפי שיטת הב"י שלא ניתן לפרש את הסמ"ג באופן כזה, ואז כוונת הסמ"ג בשני האפשרויות, משום שהיה מסתפק כהראב"ד או כהתוס' ולא הכריע בגלל שלא היה לו תכלת, וכן שאר הראשונים לא ס"ל כדעת הסמ"ג אלא או כהראב"ד או כהתוס' ומוכרחים להכריע, אז כעת שיש לנו תכלת וצריך להכריע, אז ההכרעה הוא כדעת הראב"ד, וכמו שהארכנו באריכות בכנף איש יהודי, שיש מספיק ראיות שחיוב תכלת הוא רק אחד (רק פשוט שמצוות ציצית בכללות תמיד יוצא לכל הדעות, דלא גרע מכולו לבן או כולו תכלת שקיים מצוות ציצית רק שחסר לו בשני מינים). ביאור הסמ"ג בגרדומין ספר מצוות גדול (עשין סימן כו) עוד שמעתי בשם רבינו \יצחק\ [יעקב] (שם תד"ה אלא) שעכשיו אם נפסקו שלשה חוטין מציציות שלנו אפילו נשאר כדי לענבו פסולין דלא מכשר גרדומין אלא כשנשאר אחד מן המינין שלם שזהו דבר חשוב כדקאמר התם אי גרדם לבן וקאי אתכלת אי גרדם תכלת וקאי אלבן ועכשיו שאין לנו תכלת אין נשאר דבר חשוב אלא אם כן ישאר חצי החוטין שלימים וכשנפסקו השלשה חוטין שמא הרוב נפסקו. וכעת מה שכתב הסמ"ג בענין גרדומין שכשאין תכלת, אם נפסקו שני חוטין כשרים ואם נפסקו ג' פסולים, אז לפי מהלך הב"י שהסמ"ג מסתפק אי כהראב"ד או כהתוס', מפרשים דברי הסמ"ג כאן, שזה הולך כדעת שיטת תוס', שב' לבן וב' תכלת, כשיש תכלת, וכשאין תכלת אז ב' במקום תכלת וב' במקום לבן, וצריך להשאר מין אחד בשלמות, וממילא כשנפסקו רק ב', אומרים שזה אחד משני המינים אבל כשנפסקו ג' אז בהכרח נפסקו חלק משני המינים וכמו שביאר במ"ב (ס' י"ב ס"ק ח'), וא"כ מהלך זה הולך רק לפי שיטת התוס' אבל לפי שיטת הראב"ד שמספיק חוט אחד תכלת לכאורה גם אם נפסקו ג' אמור להיות שכשר, שהרי ניתן לומר שמה שנשאר הוא במקום התכלת. וא"כ הסמ"ג כאן כתב לחומרא כפי התוס', עד כאן למדנו עד עכשיו, כפי מהלך הב"י. אולם אם נפרש כעת שהסמ"ג ס"ל ששני אופנים כשר, אז תראה שהסמ"ג כאן מפרש ענין נפסק ג' פסול גם אם ס"ל שסגי תכלת באחד, אלא ס"ל שאה"נ אם יש לו בפועל תכלת אז נפסקו ג' הלבן, כשר, משום שנשאר תכלת אחד שהוא דבר חשוב, אבל כשאין לו תכלת, אז צריך דבר חשוב וזה לכל הפחות שישאר החצי אבל אם נפסק הרוב פסול, וזה מדויק בלשון הסמ"ג שעכשיו אם נפסקו שלשה חוטין מציציות שלנו אפילו נשאר כדי לענבו פסולין דלא מכשר גרדומין אלא כשנשאר אחד מן המינין שלם שזהו דבר חשוב כדקאמר התם אי גרדם לבן וקאי אתכלת אי גרדם תכלת וקאי אלבן ועכשיו שאין לנו תכלת אין נשאר דבר חשוב אלא אם כן ישאר חצי החוטין שלימים וכשנפסקו השלשה חוטין שמא הרוב נפסקו. והיינו שכשאין תכלת אין חוט אחד לבד חשוב אבל ב' חוטין הם דבר חשוב אף כשאין לנו תכלת משום שהרי ב' שהם החצי, זה חשוב, אבל כשנפסק הרוב זה לא חשוב. ובגלל זה לא כתב הסמ"ג שמא נפסקו משני מינים אלא שמא נפסק הרוב וכן לשון חשוב ולא חשוב מבואר שכשיש תכלת מהני שנשאר אפילו בחוט אחד שאילו גם שם צריך ב' חוטין, היה לו לומר ששם יש ב' חוטין וממילא שה"ה כשאין תכלת צריך ב' חוטין אלא משמע שכשיש תכלת מהני גם בחוט אחד משום חשיבות וכשאין תכלת יש חשיבות רק בב' (מה שהזכיר לשון שמא ולא ודאי, זה משום שמדובר שנפסקו ג' מתוך שמונה חוטין, וזה רק שמא נפסקו מתוך ג' חוטין שלימים שהרי יתכן שנפסקו רק מב' חוטין שלימים ומה שנפסקו ג' היינו ג' ראשין ששנים מהם מאותו חוט). וא"כ דברי הסמ"ג בענין גרדומים לא מחייב שהולך כאן לפי שיטת התוס', שגם להראב"ד נכון כל זה. ועכ"פ מכל זה נראה שהש"ע שהביא דין של גרדומין (ס' י"ב סע' א') בשם ר"ת (הדעה הראשונה הוא הרא"ש יש לו שיטה אחרת בגרדומין שגם אם כולם נגרדו כשר), אין זה רק כדעת התוס' דבעינן שני חוטי תכלת, אלא גם להראב"ד הוא נכון, שהרי הסמ"ג אף שכתב עכ"פ כצד אחד לפי הראב"ד, ולפי פירוש כאן יוצא ששניהם כשרים, מ"מ בגרדומים כשאין תכלת, אז אם נפסקו ג' חוטין פסול לדעת שיטת ר"ת גם אם ס"ל שמספיק חוט אחד של תכלת, שמה דמהני שנשאר חוט אחד שלם, זה רק כשיש בפועל תכלת, שאז אם נפסקו ג' הלבן ונשאר א' תכלת כשר, אבל כשאין תכלת בפועל, אז צריך דבר חשוב שזה לכל הפחות שני חוטין. ובאמת כתבנו בכנף איש יהודי (מהדורא שלישית) שאף אם השו"ע הולך כאן כשיטת התוס' מ"מ אין ראיה שפסק כך, רק שחשש לחומרא כדעת התוס' משום שלא הכריע, ולפי מה שנראה כאן שיטה זו של ר"ת נכון גם לפי הראב"ד. הריוח ממסקנת המאמר הזה ועכ"פ הרווחנו במאמר הזה, שגם שיש לנו ראיות חזקות שמספיק חוט אחד של תכלת, אבל לגבי אם צריך ג' לבן אין כ"כ ראיות, וממילא יש לימוד זכות עכ"פ לדעת הסמ"ג לומר שגם למי שעושה כדעת התוס' יוצא מצוות שני מינים, אף אם מקבלים כל הראיות שסגי בחוט אחד תכלת. ומיהו למעשה בודאי יש לעשות כדעת הראב"ד. נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א, י"ד סיון תשע"ג, כאן עה"ק עמנואל