יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
כיבוש א"י אף במצב של בדיעבד ● עצת בלעם ● עמון ומואב טהרה בסיחון ● בקשת בני גד ובני ראובן ● ספר דברים ● וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ● השלמת יסוד האמונה של וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לקים ● תפילת משה רבינו לכניסה לארץ ● הבטחה לעם ישראל בכלל, וליהושע בפרט, לנצחון לשאר חלקי כיבוש א"י ● מלחמת יפתח נגד עמון ● נתוספו שני "כי לעולם חסדו" ● פחד של כל יושבי כנען שהעידה רחב הזונה ● ג' ערי מקלט נוספים בשטח של סיחון ועוג ● דיני שאילת שלום
16:12 (05/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

נחל ארנון (מה ניתן ללמוד מזה בנוגע למלחמת ששת הימים) א) כיבוש א"י אף במצב של בדיעבד. ב) בלק בן ציפור קורא לבלעם ועצת בלעם בעקבות מלחמת סיחון ועוג. ג) עמון ומואב טהרה בסיחון. ד) בקשת בני גד ובני ראובן, בעקבות מלחמת סיחון ועוג. ה) כל ספר דברים בעקבות מלחמת סיחון ועוג. ו) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, בעקבות כיבוש ארץ סיחון ועוג. ז) השלמת יסוד האמונה של וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לקים בעקבות מלחמת סיחון ועוג. ח) תפילת משה רבינו לכניסה לארץ בעקבות כיבוש ארץ סיחון ועוג. ט) הבטחה לעם ישראל בכלל, וליהושע בפרט, לנצחון לשאר חלקי כיבוש א"י בעקבות מלחמת סיחון ועוג. י) מלחמת יפתח נגד עמון שיפתח האמין שהכיבוש של סיחון ועוג היה ע"י הקב"ה. יא) נתוספו שני "כי לעולם חסדו" בעקבות מלחמת סיחון ועוג. יב) פחד של כל יושבי כנען שהעידה רחב הזונה בעקבות מלחמת סיחון ועוג. יג) ג' ערי מקלט נוספים בשטח של סיחון ועוג. יד) דיני שאילת שלום. (א) כיבוש מלחמה אף במצב של בדיעבד התוכנית המקורי לא היתה לכבוש את ארץ סיחון ועוג, הרי שאלו בשלום ליתן להם דרך, ואף שזה מכלל ארץ שניתנה לאברהם מ"מ עיקר א"י בצד המערבי, וכיון משה רבינו שיכבשו צד המזרחי אח"כ, ורק בגלל שסיחון לא רצה לתת לעבוד, כבשו זה כעת. רמב"ן (במדבר פרק כא כא - כב): וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו', אעברה בארצך, וכו' אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב שאמר (יהושע כב יט) ואך אם טמאה ארץ אחזתכם וגו'. ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון יצא לקראתם למלחמה: וא"כ רואים, שאף שלא היתה מטרה לכתחילה לכבוש את זה, רק לעבור שם, אבל מכיון שבגלל שסיחון התעקש ולא נתן לעבור נתגללו הדברים וכבשו זה. וזה נקרא מתנת ה'. ויותר מזה, הקב"ה הקשה את רוחו שיעכב את המעבר לעם ישראל, כדי שיכבשו אותו. דברים (פרק ב ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: בנוגע למלחמת ששת הימים, לא היתה כוונת הממשלה לכבוש יותר שטח, אבל מכיון שהגוים איימו, ורצו להתקיף, נתגלגלו הדברים וכבשו את כל יהודה ושומרון ורצועת עזה וסיני והגולן, וזה נחשב כיבוש א"י ומתנת ה'. וכן לא היתה כוונת מלכות ירדן להתערב במלחמה רק הקב"ה גלגל הדברים שיתערבו במלחמה כדי שיוכלו היהודים לכבוש אח"כ את השטח. ובאמת כל הכיבוש נעשה נגד רצונם של הממשלה כאן, אלא הקב"ה גלגל הדברים, וזה הנס הכי גדול, שרואים מכאן שרצון הקב"ה שעם ישראל יכבוש את כל השטח. וכעת הראוני מאמר (על ענין פרה אדומה מאת הרב יהודה אפשטיין) שנתגלה באופן ברור שגם הגוים הכירו שכל מלחמות השחרור ומלחמת ששת הימים היה ע"י הקב"ה, ע' בסוף המאמר שם סיפור מענין: ונסיים באנקדוטה מענינת ששמעתי מבחור בעל תשובה ממוצא אמריקאי הלומד בישיבת "אש התורה". בעבר היה רחוק משמירת מצוות והוא למד ב"ווסט פוינט", מכללה צבאית ידועה בארה"ב. באחת ההרצאות החשובות ניתנה סקירה של כל המלחמות במאה העשרים, תוך פרוט האסטרטגיה הצבאית שננקטה על-ידי הצד המנצח בכל מלחמה. משהגיע המרצה לתקופה של מלחמת השחרור, דילג עליה והמשיך לתאור מלחמת קוריאה, וכן המשיך הלאה. הבחור היהודי שישב בהרצאה סבר לתומו כי הדבר נעשה בחוסר שימת לב. אולם משהגיע המרצה למלחמת ששת הימים ושוב דילג עליה בלא זכר, הבין כי יש דברים בגו – אולי המרצה הוא אנטישמי? בסוף ההרצאה ניגש אליו ושאל מדוע באורח שיטתי השמיט שתי מלחמות חשובות אלו. ענה לו אותו מרצה, שהיה גנרל חשוב בצבא ארה"ב – "נושא ההרצאה היה האסטרטגיה שמנצחת מלחמות. את זה באנו ללמוד. המלחמות אותן הזכרת לא נוצחו מכח שום אסטרטגיה, כי אם מכח ניסים גלויים של הקב"ה". היהודי עמד נפעם, ואז קלט את מלוא המשמעות של מה שהבין אותו גוי – גורלם של ישראל נקבע במישור אחר לגמרי מגורלם של עמים אחרים – הכללים שלהם פשוט אינם תקפים לגביו – "גזרה גזרתי, חוקה חקקתי, אין לך רשות להרהר אחריה"! (ב) בלק בן ציפור קורא לבלעם ועצת בלעם בעקבות מלחמת סיחון ועוג בעקבות מלחמת סיחון ועוג פחד בלק והביא את בלעם, שאח"כ נתן עצה להחטיא את ישראל. במדבר (פרק כב ב): וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: (ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא: (ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: במדבר (פרק לא טז): הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק: ורואים מכאן שעל אף שיצאו צרות רוחניות גדולות בעקבות מלחמת סיחון ועוג, היינו גילוי עריות של בנות מדין ומואב וכן ע"ז של פעור, מ"מ לא נפקע מזה כל הטובות שיצאו מכח זה. וכן יש חיוב להודות על מלחמת סיחון ועוג כמבואר בתהילים ע' לקמן. ולמדים מזה שבמלחמת ששת הימים שעל אף שיצאו חלקית צרות רוחניות מזה שהעבירו על הדת הרבה יהודים מצפון אפריקא, מ"מ יש חיוב להודות על חלק הטוב שיצא מזה. (ג) עמון ומואב טהרה בסיחון תלמוד בבלי מסכת גיטין (דף לח עמוד א) אמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון. רש"י טהרו בסיחון - דכתיב (דברים ב) אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם (שם דברים ב') וכתיב (במדבר כא) כי חשבון עיר סיחון וגו' אלמא טהר מואב בסיחון ובני עמון אשכחן ביפתח (שופטים יא) שאמרו לו מלאכי בני עמון כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' אלמא מבני עמון כבשה והדור ישראל וכבשו מיניה וטהרה להם על ידו אלמא קנייה בחזקה. תוספות מסכת גיטין (דף לח עמוד א) אלא צריך לפרש דהכא בחזקה של כבוש מלחמה איירי וכן פר"ח. ורואים שגוי קונה מגוי דרך כיבוש מלחמה וקונה אותו, וא"כ כ"ש ישראל קונה מגוי, וכ"ש בא"י, ולמדים מזה שכל א"י שנכבש כעת חל הכיבוש. ואפשר ללמוד מכאן שמה שנאמר בזוהר (וארא דף ל"ב ע"א) שישמעאלים יש להם זכות בא"י בגלל המילה ורק יבוא הזמן ועם ישראל יקח מהם, כעת באמת לא הגיע ישיר מן הישמעאלים אלא מקדם האנגלים כבשו א"י מיד הישמעאלים הטורקים ואח"כ כבשו ישראל מן האנגלים. וכן כל א"י נתחלקה כבר בועידת סן רימו שנת תר"פ ע"י חבר האומות לעם ישראל, ורק הירדנים השתלטו באופן זמני על יהודה ושומרון. (ד) בקשת בני גד ובני ראובן בעקבות מלחמת סיחון ועוג בעקבות כיבוש סיחון ועוג בקשו בני גד ובני ראובן את הארץ ונתחדשו הרבה ענינים. שיש דרגות בקדושת א"י, ולא כל אדם זוכה בדרגא הגבוה, אבל גם בדרגא הנמוכה יש בזה חשיבות, וע' חז"א (זרעים ליקוטים ס' י') שהאריך שהעיקר שכל עבר הירדן נתחייב במצוות, ורק אין שם קדושת שכינה באופן מיוחד, וכן אינו ארץ זבת חלב ודבש ויש דיעה שפטור מביכורים. משנה מסכת ביכורים (פרק א) ואלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרות שבעמקים ומזיתי שמן מעבר הירדן רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש: ולמדים מזה שרמת הגולן שנכבש במלחמת ששת הימים מחויב במצוות התלויות בארץ כמו תרומות ומעשרות וערלה ושביעית ואין שום צד להקל בזה, וכן העיקר שנכבש גם ע"י עזרא, כמבואר בתוספתא (ע"ז) וירושלמי (פ"ו דשביעית) וספרי (סוף עקב) שהוזכר קנת ויגר שהדותא ונחל זרד וחשבון בכיבוש עולה בבל, וכל אלו מוזכרים בתורה בעבר הירדן, ע' תלמוד ירושלמי (וילנא מסכת שביעית פרק ו) תחומי א"י כל שהחזיקו עולי בבל פרשת חומת מגדול שיר וכו' וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרד ויגר שהדות' וכ"כ תוס' (יבמות ט"ז. ד"ה עמון ומואב). ודברי הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ז) בענין זה שעבר הירדן של המשנה היינו עבר הירדן המערבי צע"ג, שכתב שם עבר הירדן כולו שפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עד הים ארץ אחת, אבל באמת נראה מכל המקומות שכל ג' ארצות יהודה וגליל ועבר הירדן שהוזכר בכמה מקומות שהיו בבית שני הכוונה עבר הירדן שהוא ארץ סיחון ועוג. וכבר הקשו הרבה על הרמב"ם הזה. ע' במרכבת המשנה (פ"ד דהלכות שמיטה ויובל הל' כ"ח) הובא בדרך אמונה (שם ס"ק שנ"ו). (ע' בקהילת יעקב שביעית ס' י"ב שמנסה לתרץ דברי הרמב"ם). וכן בערכין (דף לב עמוד א) ואלו הן בתי ערי חומה כו'. תנא: גמלא בגליל, וגדוד בעבר הירדן, וחדיד ואונה וירושלים ביהודה. עמוד ב: א"ר ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר: ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום; קידשום? הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו! אלא מנאום. ומבואר שעבר הירדן של המשנה שם היינו ארץ סיחון ועוג, (ראיה זו הובא גם בתשב"ץ ח"ב ס' קצ"ח), (וע' בקהלת יעקב שביעית ס' י"ב מה שרוצה לתרץ). (ה) כל ספר דברים בעקבות מלחמת סיחון ועוג דברים (פרק א ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי: (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: רש"י: אחרי הכותו - אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן: כעת רואים שתנועת התשובה התחיל רק אחרי שחלק גדול של כלל ישראל נכנסו לא"י. (ו) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, בעקבות כיבוש ארץ סיחון ועוג דברים (פרק ד מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: (מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: (מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ: (מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן: (מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: ורואים מזה שמה שהוזכר כאן המקום אשר שם משה לפני בני ישראל שצוין בדוקא במקום של כיבוש א"י, שכללות התורה א"א לפרש ולחזור עליה אלא במקום שכבר נכבש, ואינו דומה למה שניתן לסיני שעדיין לא היה בא"י. ע' ספורנו דברים (פרק ד פסוק מז) ויירשו את ארצו. אחר שכבשו ארץ נושבת שיכלו לקיים בה המצות ואין מחריד הואיל לבאר את התורה והמצוה ולהזהיר עליהם: (ז) השלמת יסוד האמונה של וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לקים דברים (פרק ד לו): מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: (לז) וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם: (לח) לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה: (לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: (מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱל-ֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּלהַיָּמִים: רשב"ם (דברים פרק ד פסוק לח) כיום הזה - שכבר התחלתם לירש את ארץ סיחון ועוג: תרגום אונקלוס (שם פסוק לט) ותדע יומא דין ותתיב ללבך ארי יי הוא א-להים דשכינתיה בשמיא מלעילא ושליט על ארעא מלרע לית עוד: ולמדים מזה, שהשלמת אפשרות לקיים בשלימות המצוה של והשבות אל לבבך שהוא יסוד חיוב אמונה בבורא עולם שהוא היחיד והוא השליט בעולם, והוא בחר בעם ישראל, נשלם רק אחרי מלחמת סיחון ועוג. ולמדים מזה, שמי שרוצה לזכות לקיים בשלימות המצוה של והשבות אל לבבך שהקב"ה שולט כאן בעולם, גם בדורינו, צריך להתבונן במלחמת ששת הימים איך הקב"ה עוזר לעם ישראל, וזה שאמר גדול בעלי האמונה הרב הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שיסוד האמונה למדים ממלחמת ששת הימים שהקב"ה נתן לנו את הארץ בנסים גדולים, ונתקיים מה שאומרים בתפילת ערבית המדריכנו על במות אויבינו וגו'. וזה דלא מי שטען שמה שהקב"ה עוזר לעם ישראל זה רק עד תקופת ניצולי השואה, (אף אם השלוחים להצלה היה ע"י הציונים) אבל מכאן ואילך כל הישועות בא"י נעשו ע"י השטן או הציונים ולא ע"י הקב"ה, אלא האמת היא שגם הישועות בא"י נעשו ע"י הקב"ה והוא בחר בשלוחים שהוא קבע, ע' באריכות במאמר למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם. וכל אלו השמאלנים שרוצים לוותר על חלקי א"י שנכבשו במלחמת ששת הימים, עיקר הסיבה משום שבמלחמה זו נתברר ענין של והשבות אל לבבך כי ה' הוא א-לקים, ומחוייבים לשמור מצות כמו שנאמר אח"כ ושמרת את חוקיו וכיון שאין מוכנים לשמור התורה, ממילא מכחישים יסוד של יחוד ה' שכולל בתוכו גם שהקב"ה בחר בעם ישראל ושולט בעולם וממילא מכחישים גם שכיבוש של מלחמת ששת הימים היה מיד הקב"ה ורוצים לתת זה לגוים. וגם חלק משומרי תורה ומצוות שבאופן כללי מאמינים ביחוד ה' וחיוב מצוות ובחירת עם ישראל, אולם אינן רוצים לקיים המצוות שנתחדשו אחרי מלחמת ששת הימים, שהוא גילוי שהקב"ה מנהיג העולם בנסים מלובשים בטבע, ושהוא רוצה שעם ישראל יכבוש את ארץ ישראל שנתגלה במלחמת ששת הימים, וזה מחייב שאנו צריכים לשמור על חלקי א"י אלו, ממילא מכחישים היסוד בנקודה זו שהקב"ה רוצה שיש לנו חלקי א"י וירושלים ולקדם בנין בית המקדש, וממילא מכחישים גם חלק של הקב"ה של הכיבוש של מלחמת ששת הימים ולא מיחסין זה להקב"ה. (ח) תפילת משה רבינו לכניסה לארץ בעקבות כיבוש ארץ סיחון ועוג דברים (פרק ג כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל־יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: (כד) אֲ-דֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: רש"י בעת ההיא - לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר: ונמצינו למדים שבגלל שהקב"ה עזר למשה רבינו לכבוש את ארץ סיחון היה עכ"פ הוה אמינה שכבר נתבטל צו הקב"ה שלא יכול להכנס לארץ, רק למעשה הקב"ה לא ויתר, אבל בלי שהקב"ה היה אמר לו מפורש שלא ויתר, היה סברה לומר שכן ויתר. ולמדים לענין מלחמת ששת הימים, שאף שמי שעלה בדעתו לחשוב שהג' שבועות שלא יעלו חומה ושלא ידחקו את הקץ (כתובות קי"א.) עדיין היו קיימים, אבל אחרי מלחמת השחרור וכ"ש אחרי מלחמת ששת המים כבר הוא בגדר פקידה, (ופקידה מבטל השבועות כמבואר שם עד יום פקדי וע' מגילה י"ב. בפקידת כורש) וזה כ"ש הוא מאיסור כניסה של משה רבינו, ששם הקב"ה לא נתן הגבלת זמן לאיסור כניסה, ובכל זאת חשב משה רבינו שנתבטל האיסור, וא"כ כ"ש בענין שבועה שלא יעלו בחומה וכו' שהקב"ה נתן זמן לשבועה עד שתחפץ, ממילא נתבטל כעת. וא"כ גם לפי מה שהובא בשם הגר"א (ביאור הגר"א על תיקוני הזוהר תיקון כ"ו הובא בספר בחצרות בית ה' פרק י"א) שעיקר איסור של ג' שבועות הוא לבנות את בית המקדש עד שיבא משיח, ולכאורה קשה מאוד על הגר"א שהרי מפורש בירושלמי שבנין בית המקדש לפני מלכות בית דוד. תלמוד ירושלמי (וילנא מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ב) אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב (דברים לב יד) ודם ענב תשתה חמר, אלא כוונת הגר"א שכל זה שצריך משיח זה אם עדיין לא נתבטל השבועה ע"י התעוררות גדולה אבל אם נתעורר האהבה ע"י התעוררות גדולה כבר אפשר לבנות בית המקדש וממלא כאן במלחמת ששת הימים שנכבש מקום המקדש בדרך נס ורואים שכך רצון הקב"ה לכיבוש המקום, כבר נתבטלו השבועות בנושא זה. ומה שהיהודים מעצמם מסרו זה לערבים, זה לא מצד הקב"ה ומצדו הוא כבר ביטל השבועות. (ט) הבטחה לעם ישראל בכלל וליהושע בפרט לנצחון לשאר חלקי כיבוש א"י ע"י מלחמת סיחון ועוג דברים (פרק ג כא) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה: (כב) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: דברים (פרק לא ד) וְעָשָׂה יְקֹוָק לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם: (ה) וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם: ורואים מכאן שהנצחון לכבוש את סיחון ועוג נותן חיזוק לכבוש עוד. וממילא אפשר ללמוד לדורנו, שכשם שהקב"ה עזר בדרנו במלחמות כשעם ישראל לחם, ה"ה ימשיך לעזור כשעם ישראל ילחום. ואף שיש לחלק קצת ששם היה ציווי מפורש להמשיך לכבוש, משא"כ היום לא היה ציווי מפורש, אבל עכ"פ זה ראיה שהקב"ה רוצה שנחזיק בהם כיון שבניסים נתן לנו וא"כ אין לפחד ללחום נגד מי שרוצה לקחת אותם וכמו שמצאנו ביפתח הגלעדי, ע' לקמן. (י) מלחמת יפתח יפתח הגלעדי עיקר סיבה שהיה מוכן להכנס למלחמה ולנצח משום שהאמין באמונה שלימה שזה הקב"ה שנתן לנו את הארץ כמו שנאמר (שופטים פרק יא כא) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא: שופטים (פרק יא כג) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ: ונלמד לדורנו, שזה הקב"ה שהושיע לנו במלחמות הכיבוש ושאר המלחמות ובזה יכולים לבטוח שהקב"ה ימשיך לעזור לנו במלחמות ושאר דברים. (יא) ניתוספו שני "כי לעולם חסדו" בעקבות מלחמת סיחון ועוג תהלים פרק קלו (יט) לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כ) וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כא) וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כב) נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ורואים מכאן שיש חיוב הודאה למלחמה הזאת, בין על ניצחון המלחמה ובין על כיבוש הארץ. ונמצאנו למדים שגם על מלחמת ששת הימים ושאר מלחמות, יש חיוב הודאה וכבר הארכנו בזה הרבה במאמר מלחמת ששת הימים ויום ירושלים. (יב) פחד של כל יושבי כנען שהעידה רחב הזונה בעקבות מלחמת סיחון ועוג יהושע (פרק ב ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: (י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: (יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת: באמת אחרי מלחמת ששת הימים פחדו כל הגוים מן היהודים אולם אח"כ כשהיהודים בעצמם התחילו להכחיש, אז גם הגוים הפסיקו לפחד מן היהודים. (ע' גם במאמר של הרב יהודה אפשטיין, שבסוף המאמר הביא מעשה, איך שגם הגוים הכירו שהקב"ה הנהיג המלחמה ולא היה באופן טבעי ואסטרטגי כלל, הועתק לעיל). (יג) ג' ערי מקלט נוספים בשטח של סיחון ועוג דברים (פרק ד מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: (מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי: (מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי: תלמוד בבלי מסכת מכות (דף י עמוד א) תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר: וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. רמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ז הלכה א) תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר (דברים י"ט ה', דברים ד' מ"ב) וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין. מה שכאן הלימוד של "חי" הוא שמדובר על חיות רוחני ע' בנצי"ב משום שאח"כ בא הפסוק (דברים פרק ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וא"כ כאן בשטח של כיבוש סיחון ועוג נתחדש הלכה זו, שבלי תורה נחשב כמיתה. (יד) דיני שאילת שלום במלחמת סיחון נתחדש דין של שאילת שלום גם בז' אומות, אולם לא כמו שאר דינים שצריך לכוף אותם לקבל ז' מצוות ומס ועבדות אלא רק לענין שיתן לעבור, וזה משום שכעת עדיין לא הגיע הזמן לכיבוש אילו סיחון היה רוצה. פרטי דיני שאילת שלום מבואר אצלנו במאמר לא ישבו בארצך. נכתב בעה"י ע"י מורנו הג"ר יצחק ברנד שליט"א, ח' תמוז תשע"ג כאן עה"ק עמנואל ת"ו.