יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
יש לי חידוש לומר בענין השיטה שצריך ס' ריבוא. הנה הרמב"ן וכן הרבה ראשונים הקשו דמאיפה יש לזה מקור בגמרא שצריך ס' ריבוא. והגמ' מחפשת דברים שהם כרמלית, ולמה לא קאמרינן רחוב שאין בה ס' ריבוא, ועוד כאילו קושיות חזקות שכמעט שאין תשובה ברורה על זה כשתעיין
00:53 (29/04/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

יש לי חידוש לומר בענין השיטה שצריך ס' ריבוא. הנה הרמב"ן (פ"ה בעירובין) וכן הרבה ראשונים הקשו דמאיפה יש לזה מקור בגמרא שצריך ס' ריבוא. והגמ' מחפשת דברים שהם כרמלית, ולמה לא קאמרינן רחוב שאין בה ס' ריבוא, ועוד כאילו קושיות חזקות שכמעט שאין תשובה ברורה על זה כשתעיין. הנה הקושיה עצומה, וצריך לדעת מהיכא בא דבר כזה. הנה הביאו שיש ראייה מן הגאונים והבה"ג ויש כלל שכל דבריהם דברי קבלה ולכן יש מקום לומר שאין להרהר אחר זה. וזה בתשובת חמדה גנוזה (ס' ע') בשם שר שלום גאון. אולם נראה שאין ראייה ונעתיק דבריו. מדינות ועיירות שאין בהם שישים רבוא או יש בהם שישים ריבוא ויש בהם חומה ודלתותיהן נעולות בלילה אין נעשות רשות הרבים ואין חייבים עליהם כרת וסקילא מאי טעמה דבעינן כדגלי מדבר שלא היה עליהם גדר אבל יש עליהן גדר אפילו היתה כירושלים שהיה בה אלף אלפים אין נעשית כרשות הרבים דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אלמלא ירושלים דלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רשות הרבים אלא הרי היא כרמלית. עכ"ל. הנה למדו כאן, שרב שר שלום קאמר שני דברים שאין בהם רשות הרבים: א) אין בו שישים ריבא אף שאין חומה. ב) יש בהם שישים ריבוא רק שיש חומה. אולם יש קושיה גדולה על זה. הרי רב שר שלום גאון קאמר על שני הדברים רק פעם אחד שאינו רשות הרבים. ובעיקר כשקאמר הנתינת טעם. קאמר טעמא דבעינן כדגלי מדבר שלא היה גדר עליהן. וקשה למה לא קאמר נתינת טעם לדין הראשון שכשאין בה ס"ר לא היה רשה"ר משום שבמדבר היה ס"ר, ומשמע שנתינת טעם דקאמר משום שדבעינן דומיא דדגלי מדבר שלא היה שם גדר. הוא בא לפרש על כל מה שאמר מקודם, דהיינו ג"כ על שאין בו ס"ר. הוה טעמא משום שיש גדר. וא"כ קאמר רק דין אחד דהיינו בין שאין ס"ר ובין כשיש ס"ר. אם יש עליהם גדר אינו רשה"ר אבל אם אין גדר. אז בין כשיש ס"ר ובין כשאין ס"ר הוה רשות הרבים. וכי תימא א"כ למה בא כאן לאמר שני הציורים. ומה לו להזכיר כלל ענין של ס"ר. הנה נראה מן התשובה דקאמר אפילו יש בו אלף אלפים כירושלים מהני חומה. שהיה כאן שואל שטעה בדין זה וחשב שכשיש הרבה אנשים לא מהני חומה. ומש"ה קאמר זה לאפוקי השואל. ואולי סברת השואל, שהיה סבור שבמדבר היו ענני הכבוד. וחשב השואל שענני הכבוד נחשבים כחומה. (כמו שראיתי ג"כ היום כמה גדולים שחשבו כך). והוקשה לו, דא"כ למה הוה רשות הרבים. והיה מתרץ משום דכשיש ס"ר לא מהני חומה. וכל ענין חומה הוא רק בפחות, ועכשיו בא רב שר שלום גאון לומר, שאין זה אמת. דענני הכבוד לא הוה חומה. ומש"ה הוא רשה"ר אבל כשיש בו חומה אינו כדגלי מדבר ולא הוה רשה"ר. ומש"ה הזכיר בתשובה שבין כשאין בו ס"ר מהני חומה. ובין כשיש בו ס"ר מהני חומה. מ"ט דבענין דומיא דרגלי מדבר שלא היה בו חומה. ומש"ה כתב בתורת הפלגא אפילו אלף אלפים מהני חומה, לאפוקי סברת השואל. הנה בתשובת הגאונים (שערי תשובה ס' ר"ט) העתיק לשון שר שלום ז"ל בספרים שלנו כתוב לשון שר שלום ז"ל בתשובה לפני זה בסוף. והוא טעות המעתיק. והוא שייך לתשובה ר"ט ושם כתב מילה יותר. והלכתא מדינות ועיירות שאין בהם ששים ריבוא ואפילו יש בהם ששים ריבוא ויש עליהם חומה וכו' כמו לעיל אולם בסוף התשובה הוא מקוצר. וכנראה שעיקר הלשון הוא בחמדה גנוזה. ושערי תשובה הוא רק קיצור והעתק. הנה סיגנון הלשון בחמדה גנוזה הולך יותר קל לפי פירושינו ובשערי תשובה הוא קצת יותר דוחק אף שג"כ שם נכנס. אולם כיון שאין זה המקורי, נלמד מן המקורי. (ואדרבה כיון שיש כאן האינו מקורי. יכול להיות שהראשונים ז"ל ראו רק האינו מקורי. ומש"ה למדו זה משום דבעינן ס"ר, אולם מן המקורי יותר משמע כמו שכתבנו. וא"כ יוצא שכל ענין של ס"ר הוא טעות מעיקרי. וכל הראשונים שכתבו ס"ר הוא השתלשלות טעות זה. וכן היה מקום לטעות בהלכות פסוקות (ס' ע') שכתב זה בשם רב עמרם גאון, ובר"ע גאון בגאוניקה בפנים שנתגלה עכשיו לא כתוב כלום. (ולפי דברינו בביאור רב שלום גאון ניחא. שרב עמרם היה קרוב מאוד אחרי רב שר שלום גאון, כי רק רב נטרונאי גאון מפסק ביניהם, ורב עמרם מביא הרבה תשובות בסדר שלו בשם רב צדוק גאון שהיה לפני רב שר שלום. וא"כ איך לא כתב ר"ע בשם רב שלום גאון דבעי ס"ר והשמיט תנאי זה. אולם לפי מה שכתבנו ניחא שרב שלום גאון לא אמר זה מעולם. וא"כ ניחא דעת הראשונים, שכתבו ס"ר שהראשונים חשבו, מכיון דאמרינן על הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה. א"כ חשבו שכך קיבלו מן האמוראים, אולם האמת שהגאונים לא אמרו זה אף פעם. הנה בהלכות פסוקות (ס' ע') הובא כל הלכות ציצית בשם ר"ע גאון רק בקיצור כמו שהובא באריכות בתשו' גאוניקא מתחיל עמוד 326 והביא שם בהלכות פסוקות סוף של תשובה (2), תשובה (5), תשובה (6), תשובה (7), תשובה (9), תשובה (11), (12), (14), (15), (16), (17), (18), (19), ותשובה (20) היא התשובה לענין נפסק ציצית בטלית בשבת, רק שבתשובה בפנים ליכא ענין של ס"ר והלכות פסוקות הוסיפו. וז"ל הגאוניקא (עמוד 336) מי שנפסקה לו ציצית בשבת בדרך אם כרמלית היא מתכסה בה עד שיבא לביתו ואינו חושש ואם רשות הרבים הי יושב ומשמרה עד שתחשך דהלכ' כמר בר רב אשי דלישנא בתרא בסופיה דהקומץ עכ"ל. ובהלכות פסוקות איתא וז"ל: מי שפסקה לו ציצית בדרך בשבת אם מקום שנפסקה ציצית רשות הרבים הוא מקום שיש שם שישים ריבוא בני אדם אסור לטלטלה. עד שתצא השבת ואם כרמלית היא מותר לטלטלה להיות אותו טלית עליו עד שיבוא לביתו וכל שכן בעיר המגופפת ומעורבת שהתר גמור הוא שכך אמרו חז"ל (מנחות לז:) רבינא הוה קא אזל בתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא איפסיק קרנא דחוטי לא אמר ליה מידי וכוליה שמעתיה וכן בלישנא בתראי קא אמרינן אמר ליה רבינא והא תרגמא רב בר שבא קמיה דרב בלאו דלא תסור אף רב אשי הכי נמי כרמלית דרבנן היא והלכה בכרמלית מותר שגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ומטלטל עד שיבא לביתו ושפיר דמי עכ"ל. הנה ההלכות פסוקות הוסיף הרבה דברים שלא כתובים בר"ע וכן משמע מיניה כאילו הדין כתוב בשני לשונות של מר ב"ר רב אשי, ואינו כן שזה כתוב רק בל"ב דמר בר רב אשי, ובאמת בר"ע בפנים לא הובא רק ל"ב. וע"כ שכל זה הוספה של איזה תלמיד. אולם ברמב"ן (עירובין פ"ה) הביא שכ"כ בבה"ג וכ"כ כמה ראשונים שכ"כ הבה"ג אולם בבה"ג שלפנינו ליתא וכבר העירו בזה בבית אפרים ומשכנות יעקב שלא מצאו זה בבה"ג וכן ראיתי בהוצאה חדשה של הבה"ג דליתא. ובספר רחובות העיר הביא שיש גירסא אחת של הבה"ג, (בדפוס ברלין עמוד 131). אולם אפשר לומר, מכיון שרואים שג"כ כתבו כך בשם ר"ע גאון ובאמת ליתא שם א"כ אפשר לומר שכך הוסיפו ג"כ בבה"ג. ומש"ה ניחא שבאמת בבה"ג המקורי ליתא ומש"ה בהרבה גירסאות ליתא. ועכ"פ קשה לבנות על זה שיש חילופי גירסאות. הנה חיפשתי קצת בגרסאות. ובדפוס הידרסהיימר (עמוד 265) כתוב שם וז"ל ואסור למשקל אבנים של בית הכסא מרשות הרבים בשבת אבל בכרמלית שארי והכין אמרו משמיה דרב יהודה ריש כלה דמנהר פקוד דבצרה ביממא רשות הרבים היא ובלילה כיון דאית להו חרסאה ככרמלית. ובהגהות שם הביא (באות 28) שבדפוס ברלין יש הוספה. וכן הובא בהעתקה בספר העתים (אות ר"ט) רה"ר דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפין גברא ביומא כדגלי מדבר. עכ"ל. (בבה"ג החדש הוצאת מכון ירושלים הוא בעמוד קס"ט). הנה ידוע הוא שהבה"ג הוסיפו בה הרבה הוספות. והרי בדפוס הילדרסהיימר יש בו הרבה תשובות משר שלום גאון. רב עמרם גאון, רב צמח בן פלטוי גאון שכולם אחרי הבה"ג וע' בהקדמה שם. שהרבה כתבו בדברי הבה"ג מן הצד ואח"כ נכנס בתוכו. ושם כתב שבדפוס ברלין יש יותר הוספות. וא"כ שפיר אפשר לתלות שתלמיד כתבו. הנה בבה"ג בריש הלכות שבת ובריש הלכות עירובין כשמדבר על יסודי רשה"ר לא מזכיר כלל ענין של ס"ר. ורק כאן כשמביא פסק לענין אבני בית הכיסא בשם מר רב יהודה אלוף דנהר פקוד. ולמה הביא זה כדבר צדדי ולא בעיקר דינו. וכן קשה למה בכל שאר הדפוסין נשמט זה ורק בדפוס ברלין נמצא. ועכשיו כיון שנתברר לן ששלטו כאן ידים בתוך דברי ר"ע והוסיפו ענין של ס"ר שלא היה כתוב. אפשר לישב ג"כ הקושיות העצומות שיש בדברי הבה"ג. א) למה יש גירסאות בבה"ג שיש נוסח של ס"ר ויש שאין בו נוסח זה. ב) כל הקושיות ששאל הרמב"ן (בעירובין פרק ה') על הבה"ג שלא הוזכר בשום מקום בגמרא ענין של ס"ר. ג) בבה"ג גופא בהל' שבת בתחילה לא הוזכר ענין של ס"ר. ולפי מה שכתבו שידים זרות שלטו ניחא הכל. שבאמת הבה"ג לא כתב מעולם שצריך ס"ר רק ידים שלטו בה. ויש סברה פשוטה מכיון שנתברר לנו שהוסיפו בר"ע גאון מה שלא אמר. למה לא יוסיף זה בבה"ג. שמי שס"ל שמותר להוסיף בדברי ר"ע גאון מה שלא אמר מעולם. למה יאסור להוסיף בבה"ג מה שלא אמר מעולם ומאי אולמיה האי מהאי. ונזדמן ליה להרמב"ן גירסא זו, ותמה עליו. אבל באמת לא כתב הבה"ג מעולם זה. ובודאי אילו היה להרמב"ן כמה גירסאות בבה"ג היה מיישב את הבה"ג בדרך זה שמעולם לא אמרו, וא"כ אנו שיש לנו דברי הבה"ג שאין שם הגרסא, בודאי אפשר לומר כך. וכן כל הראשונים שכתבו ענין זה. יצא להם מן הבה"ג ששלטו בה ידים וחשבו שגם זה מן ההלכות שנאמר עליו שכל דבריו דברי קבלה, אולם הוא לא כתבו. וכן כל הראשונים שהביאו דבר זה העתיקו זה ממי שנזדמן לידו גירסא המשובשת של הבה"ג או שהעתיקו דברי רש"י או ראשונים אחרים שנזדמן להם. וא"כ ניחא השתא למה לא היה קשה לרש"י מאיפה המקור. מכיון שחשבו שכך דעת הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה. ממילא סמך עליו, והבה"ג עצמו לא קשה מכיון שאף פעם לא אמר דבר כזה. ומי שהוסיף זה בבה"ג וכן בר"ע גאון יתכן שהוא טעה בדברי רב שר שלום גאון וחשב שענין של ס"ר הוא דבר בפני עצמו. ולכן הוסיף זה בכל הראשונים בר"ע בבה"ג וכו' אבל באמת רב שר שלום גאון מעולם לא נתכון לזה אלא איירי דוקא כשיש שם חומה. וא"כ הכל מיושב. הנה אף שלא בכל פעם יכולים לאמר דידים שלטו בגאונים. דא"כ בטלית ליה כל דברי גאונים וראשונים וכו' רק כאן שיש הרבה הוכחות. אחד שרואים ששלטו בר"ע גאון. וכן יש לפנינו באמת חילופי גרסאות. וכן עצם הדין הוא מוקשה מאוד וכמעט מופרך מכל הש"ס, אז בודאי אפשר לתלות בשליטת זרים. ובפרט בימינו לפני משיח, שהובטח לנו שיתרבה הדעת כמו שכתב הרמב"ם (בפירוש המשניות סנהדרין פ"א) ורואים זה בחוש שיש סיעתא דשמיא מרובה וכן דימיון כתבי יד אהדדי. והכל יותר פתוח ואפשר לגלות יותר האמת. אם רואים לפי הענין איפה האמת, אפשר לנקוט כן לדינא. וא"כ יוצא שנפל בבירא כל השיטה של ס"ר, וכל הגמרות הם מיושבים בלי שום קושיה כלל וכל הגאונים וכל הראשונים מיושבים, והכל על מקומו יבא בשלום. כל זה כתבתי להעיר ללומדים. נגמר בעהי"ת כ"ו אלול תשנ"ד פה ערד