יום א', ה’ בשבט תשע”ח
 
 
 
 
 
 
בשאר מצוות אדם צריך לכוון שהקב"ה מצווה אותנו, ואף אם אינו מבין את התועלת של המצווה, מ"מ עושה אותה משום שהקב"ה מצווה, אולם במצות יישוב א"י, עיקר המצווה היא שהאדם צריך להכיר שזה טוב בשבילו, והוא מודה ומשבח להקב"ה שנתן לנו ארץ טובה, אולם אם אדם חושב שבעצם הארץ אינו טובה והיא מביאה רק צרות, אולם בכל זאת מחמת שהקב"ה מצווה לי ליישב כאן אני יושב כאן, בזה לא מקיים המצוה והוא בכלל מואס בנחלת ה'.
00:40 (29/04/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

שאלה:לכבוד כבוד מו"ר הרב שליט"אאחדשה"ט כדיןהנה בזמנינו ההתנחלויות הגדולות הם ביתר ומודיעין עילית [וכן רמות רמת שלמה ועמנואל], אולם הסתפקתי דאולי רוב החרדים אינם מקיימים כלל מצוות יישוב אר"י.דהנה הרבה מאוד מהחרדים [ואולי רוב] לא חושבים שבזה שהם גרים בבני ברק או בכל מקום בארה"ק הם מקיימים מצווה, אלא הם גרים שם סתם, כי שם מצאו דירה ליד ההורים, אנ"ש וכדומה. ולא בגלל כוונה לשם מצווה.וראייה לדוגמא הרבה נוסעים לחו"ל בלי שום היתר.ובפרט ראינו זה מקרוב בפינוי הגדול מגוש קטיף, רוב החרדים לא נקפו אצבע נגד המעשה הנוראי של זריקת יהודים מביתם בארה"ק, והיו שאמרו שאסור אפילו להתפלל שזה ישאר, בגלל ה"השקפה הצרופה". וכידוע יעקב ליצמן העביר את חוק פינוי פיצוי בוועדת הכספים ובלעדי זה הפינוי לא היה עובר.והנה בשו"ע (סימן ס סעי' ד) הביא מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה או לא, והשו"ע מכריע שכן. וכתב במשנה ברורה (שם ס"ק י) בשם החיי אדם שבמצוות שברור שעשייתם הוא לשם מצווה - כגון אכילת מצה בפסח או נטילת לולב בסוכות - יוצא. אבל אם לא ברור למה עושה, למשל אם הוא קורא קריאת שמע בלימודו - בזה צריך כוונה מיוחדת ואם לא כיון לא יצא! יעויי"ש.וכיון שהממסד החרדי מעלים מהציבור שיש מצוות יישוב ארה"ק, שלרוב ככול הדעות ראשונים ואחרונים היא מצווה רבתא - והרבה מהציבור החרדי איננו יודע מזה - ממילא אינם מקיימים את המצווה גם בהתנחלויות הגדלות ביותר. כי בכזה דבר צריך לכווין לשם מצווה והם אינם מכוונים.והריני מצרף מאמר מאת הגה"צ הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בענין דומה.יורנו מורנו ושכמ"ה תשובה:לכבוד ר' נ"יבענין מי שחושב שאין מצווה כיום, אם יוצא ידי מצוה ע' בענין מצות צריכות כוונה בש"ע (או"ח ס' תע"ה סע' ד')אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו נכרים או ליסטים לאכול יצא ידי חובתו כיון שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה אבל אם סבור שהוא חול או שאין זו מצה לא יצא עכ"ל. ואפשר ללמוד מזה שכ"ש מי שחשב שבכלל אין מצות מצה נוהג היום.וע' בשעה"צ (שם ס"ק ל"ז) שסברה זו שייך גם למ"ד שאין מצוות צריכות כוונה, מ"מ לא יצא כיון שלא ידע כלל שמקיים מצוה בזה.וכ"כ בס' ס' בבה"ל (ד"ה יש אומרים שא"צ כוונה) שמי שחושב שהלולב הוא פסול או שהיום זה לא סוכות אינו יוצא מצוות לולב, גם למ"ד מצוות א"צ כוונה.וא"כ מי שחושב שאין מצוות יישוב א"י נוהג היום, לא מקיים המצוה אף למ"ד מצוות א"צ כוונה.ונראה להוסיף שבענין מצוות יישוב א"י יש דבר נוסף שמצוה זו היא גדר אחר משאר מצוות התורה.כי נראה מפשטות הפסוקים, שגדר מצווה זו היא דבר מיוחד, והיינו שבשאר מצוות נאמר אל מצוותי אשר אנכימצווה אתכם, ואילו בענין א"י נאמר אל הארץ אשר אני נותן לכם, והיינו ששאר מצוות הם בגדר ציווי וגם בגדר מתנה, ואילו א"י היא עיקרו בגדר נתינה ומתנה מהקב"ה, וחלק הציווי הוא שיהודי צריך לקבל זה בתור מתנה.והנפקא מינה בזה הוא, שבשאר מצוות אדם צריך לכוון שהקב"ה מצווה אותנו, ואף אם אינו מבין את התועלת של המצווה, מ"מ עושה אותה משום שהקב"ה מצווה, אולם במצות יישוב א"י, עיקר המצווה היא שהאדם צריך להכיר שזה טוב בשבילו, והוא מודה ומשבח להקב"ה שנתן לנו ארץ טובה, אולם אם אדם חושב שבעצם הארץ אינו טובה והיא מביאה רק צרות, אולם בכל זאת מחמת שהקב"ה מצווה לי ליישב כאן אני יושב כאן, בזה לא מקיים המצוה והוא בכלל מואס בנחלת ה'.וע' בזה ברמב"ן (פ' מסעי לג נג) שכתב על הפסוק והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, על דעתי זו מצות עשה יצווה אותם שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'. עכ"ל. והיינו שהמצוה היא שאנו מכירים שזה מתנת ה' ושלא ימאסו בנחלת ה'. וע"ע ברמב"ן בהשגות על ספר המצוות עשין ד' במצות כיבוש ויישוב א"י בכל הדורות. (כשזה אפשרי).וכן ברכת התורה היא אשר קדשנו במצותיו וציונו, וגומרים נותן התורה, וכן בשאר מצוות הברכה היא אשר קדשנו במצוותיו, ואילו בברכת הארץ שבתוך ברכת המזון לא מופיע לשון ציווי אלא לשון הודאה היינו נודה לך ה' א-לקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה. והטעם נראה משום שעיקר מצווות יישוב א"י הוא להבין שזה מתנת ה' ואנו מודים לו על זה.ובהגדרה זו מובן ג"כ הדין, של הכל מעלים לא"י ואין הכל מוציאין, (כתובות קי:) והיינו שמי שנמצא בחו"ל עם אשתו, אין כופין לאחד מהם לעלות לא"י, ורק אם אחד מהם רוצה, כופין את השני, ואם השני אינו רוצה, יש לו רשות לגרשו ומפסיד זכויות הכתובה, ולכאורה למה לא נאמר שתמיד כופין כדי לקיים את המצווה, אלא נראה משום שכל זמן שאין אדם מחשיב את א"י שראוי לדור בה משום שזה מתנת הקב"ה, א"א לכוף אותו על זה, אולם כשאחד מהם רוצה ומבין שזה טובה לו ומחשיב זה למתנת ה', יכול לכוף את שני, ואם השני אינו רוצה, שוברים את שלום בית, משום שהחיבור של יהודי עם הקב"ה דרך יישוב א"י יותר חשוב משלום בית, אף שמשום שלום בית לפעמים מוחקים שם שמים.וכן מבואר בפסוקים בענין חטא מרגלים שנאמר על זה את הארץ אשר מאסתם בה (במדבר יד לא), ונאמר בתהילים וימאסו בארץ חמדה, (תהילים קו כד).ולכן הקפידו חז"ל שאדם ישתדל שהיישוב יהא טוב, והאמוראים דקדקו לצאת מן הצל לשמש והפוך כדי שהיישוב יהא טוב ולא יתרעמו על היישוב (ע' כתובות קי"ב) ויש להאריך הרבה בענין זה אבל אכמ"ל. ויש בזה נפ"מ גם, שאם אדם אומר שארץ ישראל היא ארץ לא טובה רק אני מוכרח לגור בה מחמת ציווי ה', לכאורה מפסיד עיקר מצוות יישוב א"י, כי הוא מואס בנחלת ה' ואין זה המצווה.ולכן בענין מרגלים תמיד מובא בחז"ל שעיקר החטא היה לשון הרע, (ערכין טו) והיינו שמה שהמאיסו את הארץ זה כבר היה חטא וממילא אין עוד ענין ללכת שם, וזה נראה שהיה גזירת מרגלים שלא יכנסו לארץ, כי אין הקב"ה חפץ במי שנכנס לארץ ומואס בה.ונראה שזו היתה הסיבה שהקב"ה לא הסכים למעפילים, אף שלכאורה היו חוזרים בתשובה, ובדרך כלל הקב"ה מקבל תשובת רשעים, וכ"ש כשאדם אומר שרוצה לקיים המצוה ולתקן מה שעבר שהקב"ה לא מסיר ממנו אפשרות זו, אולם בענין המעפילים, הם לא חזרו בתשובה על מה שאמרו שהארץ היא לא טובה ומביא רק צרות, אלא אמרו שכיוון שהקב"ה מצווה אותנו להיכנס אנו רוצים להיכנס, אולם זה לא היה רצון הקב"ה כיון שהוא רוצה שהם ייכנסו רק בהכרה שהארץ היא טובה ויתנו שבח והודאה להקב"ה על זה. וכן משמע לשון הפסוק (דברים א מא) בטענה של המעפילים ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר ציוונו ה' א-לקינו, והיינו שאמרו שעברנו על הציווי שנכנס לארץ אבל לא התחרטו על שחשבו שהארץ לא טובה, וממילא באופן כזה אין הקב"ה רוצה שיכנסו.ויוצא לפ"ז לכאורה שמי שאומר שבעצם אין הארץ טובה, ומביא רק צרות רק שבכל זאת מחמת שהקב"ה מחייב אותי לדור כאן אני דר כאן, אינו מקיים המצוה. אולם עדיין צ"ע בפרט זה.וכ"ש מי שאומר שבכלל אינו נוהג מצות יישוב א"י היום, וכן מי שאומר שהיום כל הכיבוש היה שלא מחמת מתנת ה' וקיום השבועה של הקב"ה שנשבע לתת לנו את הארץ אלא הציונים כבשו זה שלא כדין, ואנו יושבים כאן בחטא של התגרות באומות, ומה שאנו אומרים בברכת המזון שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה, זה מתייחס למה שהיה בזמן יהושע, וכמו שאומרים זה גם בחו"ל אבל היום אין לנו כאן מתנת ה' ומה שאומרים זה בברכת המזון, רק שממשיכים הנוסח כמו בחו"ל, ומה שדרים כאן הוא מחמת שאין מקום אחר לדור, מי שחושב כך באמת אינו מקיים מצוות יישוב א"י.ובענין מה שיש אומרים שהכיבוש של א"י היום הוא לא מתנת ה' אלא הציונים כבשו זה נגד רצון הקב"ה, ע' במאמר שכתבנו 'למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם', כי בעצם אין הבדל בין מי שאומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' ובין מי שאומר כוחם ועוצם ידם של הציונים עשה להם את החיל הזה, ואינו מיחס שזה בא מהקב"ה מכח השבועה שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ, כמו שנאמר כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך, ושניהם אינן מודים במתנת ה'.וממילא, מי שצועק נגד אלו שאומרים כחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה, צריך לצעוק גם נגד זה או נגד עצמו שאומר כוחם ועוצם ידם עשה להם החיל הזה. וע"ש שזה היה שורש סיבת תמיכה בחורבן יישובים, מפני שאין מכירים שא"י היום בא ממתנת הקב"ה, ולא החשיבו הניסים כניסים של הצלת עם ישראל שעשה לנו הקב"ה, אלא מסבבים אותם בהסבר אחר, דהיינו שזה היה נסיון אם להחשיב זה כחלק מן השבועה שנשבע הקב"ה לתת לנו את הארץ, או להחשיב שזה עברו על ג' שבועות שבסוף כתובות והכל נגד רצון הקב"ה, ומי שחושב כצד הראשון נחשב שאינו עומד בנסיון ומי שחושב כצד השני נקרא שעומד בנסיון, זהו בערך דעתם. וכל מה שטוענים שיש סכנת נפשות אם לא יתנו שטחים, הוא כפועל יוצא מן הגישה זו, אולם אכמ"ל בנושא זה ע"ש באריכות. שאלו שכתבו תשובות בענין שלום תמורת שטחים עשו צירוף מן הסברה שאנו במצב של איסור התגרות האומות.אולם בחורבן גוש קטיף היו עוד סיבות אחרות מעורבות, וכן שם לא היה אפילו דיבור של שלום תמורת שטחים כי לא היה שום הסכם אפילו לא פיקטיבי אלא חד צדדי, ואחד מן הסיבות היה כסף, ובפרט לעומד בראש ועדת הכספים. והארכתי במאמר 'ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה'.וא"כ אפשר ללמוד מזה שמי שחשב שאין היום מצות ישוב א"י או שחשב שא"י היא ארץ לא טובה ולא מגיע להקב"ה שבח והודאה על זה, או שאומר שאין הקב"ה נתן לנו בדורינו את הארץ, אלא אנו כאן באיסור ליסטים והתגרות באומות וכיו"ב, ממילא נתבטל עיקר ענין של יישוב א"י ולא מקיים מצוה בזה.אולם הקב"ה מסבב הדברים שגם אלו שלא מודים ביישוב א"י, ולא מודים שהכל מתנת ה', מ"מ יבואו לא"י, כיון שנשבע הקב"ה לאבותינו לתת לנו את הארץ, וכשהגיע הזמן יתקיים שבועה זו על כרחם ונגד רצונם ועל אף שאומרים שזה לא בא מהקב"ה ואינו מתנת ה'. וכמו שגם מחללי שבת מגיעים לכאן. והטעם משום שאנו בתהליכי גאולה בעתה שכולם יכולים להגיע אף שלא זכו מצד המעשים.ויש לדעת שהדור הצעיר השתנה באופן כללי לטובה בנושא זה, ומחשיבים יותר ענין של א"י וכבר לא מוכנים לשמוע שאנו כאן באיסור גזילה ואיסור התגרות באומות, ומה שהיה התנגדות בדור הקודם מחלק של גדולי ישראל, לכל נושא של א"י וחיפשו כל מיני סברות לפסול את הכיבוש, זה היה מצד נטיה של הנהגת חו"ל שלא היו רגילים במלחמות, וחשבו שכל ענין של מלחמות יעשה רק משיח או שמשיח בעצמו יעשה הכל בלי מלחמות, ולא היו מוכנים לשנות את הנהגה זו, על כן חפשו סברות לפסול כל המלחמות וכל הכיבוש, אולם הדור הצעיר הוא אחרת.וע' בזה באבן עזרא (שמות יד יג) וז"ל התיצבו וראו את ישועת ה' כי אתם לא תעשו מלחמה, רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה, ט) ולו נתכנו עלילות (ש"א ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפ' ואלה שמות:אולם מי שמחונך שאין לנו אלא מה שאמרו גדולי ישראל מסויימים בדור שעבר, שפסלו כל ענין של כיבוש א"י, והוסיפו לטעון, שכל ת"ח, יהא גדול כמו שיהא, עצם העובדה שחושב אחרת בנושא א"י וחושב שהכיבוש היה כדין ובכלל קיום השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו לתת לנו את הארץ, ושנוהג היום מצוות כיבוש א"י, מוציא אותו מכלל דעת תורה, אז עדיין נמצא במצב הקדום, וא"א לדבר אתו.ומצוה גדולה לפרסם מאמרים בענין א"י וחשיבותו, בין בחלק הגשמי ובין בחלק הרוחני, גדלותה וקדושתה, ואיסור חמור לתת חלקי א"י לגויים, לא וויתורים ולא היתר מכירה, אלא א"י שהיא חלק של הקב"ה נתן רק לעם ישראל ולא לגוים, והוא עדיין בעלים על זה ונתבאר בעלותו ע"י שמירת שביעית בלי היתר מכירה, והיינו שזה מתנת ה' שנתן לנו, שעי"ז מתחברים עם הקב"ה. מה שכתבנו בנושא א"י מתאים עם מה שכתב הג"ר חיים שמואלביץ זצ"לנכתב בעהי"ת ו' תשרי תש"ע, כאן עמנואל ת"ו ויש להוסיף שמי שחושב שלא נוהג מצוות כיבוש א"י בזמה"ז אבל מצוות יישוב א"י כן נוהג, ובגלל זה הוא נזהר שלא לצאת מא"י שלא לצורך, וכ"ש כשנזהר שלא ללכת בגלל זה למקומות שלא כבשו בזמן בית שני כמו אילת (לא נכנס כאן בדיון הזה, אם מותר ללכת לאילת או לא) אז בודאי מודה שנוהג מצוות יישוב א"י בזמה"ז ומקיים בזה המצוה של כוונה, וכל מה שדברנו הוא רק במי שלא ס"ל כלל מצוות יישוב א"י.

 
שיחת מרן הג"ר חיים שמואלביץ זצוק"ל במעלת ארץ הקודשמאמר האם מצות יישוב ארץ ישראל צריך כוונה לצאת || להורדה והדפסה