יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ה' פירושים למה אסור להפליג בספינה תוך ג' ימים קודם השבת ● היתר חילול שבת במצור האם זה מדין פיקוח נפש או אף בלי זה ● ראיה לדעת הרז"ה ● הבעיה של היתר פ"נ ● סתירה בדברי הב''י ● בענין היתר חילול שבת מפני מלחמת רשות
21:07 (28/04/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

שבת (דף יט עמוד א): תנו רבנן, אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים - לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה - שפיר דמי. ופוסק עמו על מנת לשבות, ואינו שובת, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר. תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: (דברים כ) עד רדתה - אפילו בשבת. ספרי (דברים פרשת שופטים פיסקא רג) על הפסוק כי תצור על עיר ימים רבים: ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה, מיכן אמרו אין צרים על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת. דבר אחר כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום שנים שלשה ימים עד שלא נלחם בה וכן הוא אומר (ש"ב א א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ואין צרים על עיר בתחילה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה, זה אחד משלשה דברים שדרש שמיי הזקן. אין מפליגים את הספינה לים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים במה דברים אמורים בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגים אותה. (הובא חלקית ברש"י בחומש) רש"י (דברים פרק כ יט) ימים - שנים: רבים - שלשה. מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת. ולמד שפותח בשלום שנים או שלשה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) וישב דוד בצקלג ימים שנים, ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר. (ע' גרסת הגר"א קצת אחרת). מסכת שמחות (פרק ו הלכה י): אין יוצאין לשיירא קודם לשבת פחות משלשה ימים, ואין יוצאין למלחמת הרשות קודם לשבת פחות משלשה ימים, ואין מפליגין בספינה קודם לשבת פחות משלשה ימים. מדרש תנחומא (פרשת שלח סימן א הובא במאירי): וידבר ה'. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (במדבר יג א ב). כך דרש רבי תנחומא בר אבא, ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהוא רוצה להלוך במקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון, מותר לו לפרוש אפי' בערב שבת, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, והני מילי בשלוחי הרשות, אבל בשלוחי מצוה מותר לו לפרוש באיזה יום שירצה, למה שהוא שליח מצוה, ושליח מצוה דוחה את השבת, וכן אתה מוצא בסוכה, שנינו שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו להצליחותו, ואין לך אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונתנו את נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, [שנאמר וישלח וגו'] שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א), מי היו שנו רבותינו אלו היו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן. תלמוד ירושלמי מסכת שבת (פרק א דף ד טור א ה"ח): אין מפרישין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת ב"ש אוסרים אפילו ברביעי ובית הלל מתירין, אם היה (דבר של סכנה) [דרך של קרובה] (כנ"ל לגרוס, ע' עיתים לבינה על ספר העיתים ס' א' סוף אות י' שלשון הירושלמי לפנינו אין בו משמעות) כגון מצור לצידון מותר. אין מקיפין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת הדא דתימר במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וכתיב עד רדתה אפילו בשבת (גרסת הראב"ן ס' ס' ב"ש אוסרין בג' וב"ה מתירין). יש ה' פירושים למה אסור להפליג בספינה תוך ג' ימים קודם השבת דעת הר"ח (הובא ברי"ף) משום איסור תחומין ומדבר למטה מעשרה, ולא מבואר איך מפרש דין דאין צרין (וצע"ג מן הספרי שזה לשון מפליגין שהוא לשון רחוק ולא איירינן בסמוך, שו"ר קושיה זו בתשובת הגאונים שהובא בספר העיתים הועתק לקמן, וכן בחידושי הרמב"ן ערובין מ"ג ובחידושי הרשב"א כאן, וכן הקשו מלשון "ים הגדול" שהוזכר בירושלמי ספרי ותנחומא). דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משום ביטול עונג שבת ולפני ג' ימים כבר התרגל והוא מפרש זה גם על אין צרין. דעת הרז"ה משום דאיירי שצריך לחלל שבת, ובתוך ג' ימים נראה כמתנה לחלל שבת והוא מפרש זה גם בדין אין צרין. (והוא הוסיף שלפ"ז גם בשיירא מותר ג' ימים קודם השבת וכ"כ הריב"ש (ס' י"ז וס' ק"א) והתשב"ץ, ובאמת יש ראיה ממסכת שמחות הנ"ל וע' עיתים לבינה (על ספר העיתים ס' א') שכתב שלמה לא הביאו הראשונים דברי מסכת שמחות משום שאינו מוסמך, כמ"ש האור זרוע (ס' תשנ"ד), אולם שם כתב שאין לסמוך על מסכת שמחות כשחולק על תלמוד שלנו אבל כשאינו חולק כן סומכין עליו, וצריך לי עיון שבגר"א על מסכת שמחות לא מחק זה ואילו בש"ע (רמ"ח סע' ד') לא הביא מקור לדין של הרז"ה ממסכת שמחות וצ"ע). דעת הרמב"ן (הובא בר"ן) בספינה של נכרים וזה כעין פירוש הרז"ה, רק הרז"ה מתיר גם חילול שבת ע"י ישראל ומן הרמב"ן לא נשמע רק חילול שבת ע"י גוי. דעת התוס' משום איסור חבית של שייטין ולא מבואר איך מפרש דין של אין צרין. משמעות הספרי שהביא דין שאין מפליגין בספינה יחד עם דין אין צרין משמע שזה קשור זה עם זה. מן הגמרא עדיין אין ראיה, כי שם מבואר הרבה נושאים שלא קשורים ממש זה לזה, ועיקר המטרה שזה נוגע להלכות שבת אבל בספרי שזה לא המקום דוקא להלכות שבת ומדמה שני ענינים זה לזה נשמע שזה קשור זה לזה. ויש לעיין האם הרי"ף שמפרש משום ביטול עונג שבת חולק על היתר הרז"ה שלפני ג ימים מותר לכנס על אף שבודאי יחלל שבת מחמת פיקוח נפש וכן לצורך מצווה מותר גם בע"ש, או אינו חולק. בריב"ש (ס' י"ז וס' ק"א) מפורש שהרי"ף אינו חולק על סברת היתר הרז"ה, ומש"ה פוסק הריב"ש היתר הרז"ה להלכה, ואילו המ"ב (רמ"ח סע' ד' בבה"ל ד"ה ופוסק עמהם) בשם המ"א ועוד אחרונים כתבו, שהרי"ף כן חולק על היתר הרז"ה, (ע' במ"ב ס"ק כ"ה בשם הרדב"ז ומהר"י בר לב) ע' מגן אברהם (סימן רמח יד): וביום אב"ג - וריב"ל (ח"ב ס' נ"ג) כ' דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ רדב"ז (ח"א ס"י) [ח"ד ס' ע"ד] ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה): וכן הנצי"ב בהעמק דבר (מהדורא חדשה) על הפסוק שמור את יום השבת לקדשו, הביא ראיה שהרי"ף חולק על היתר הרז"ה ולא מתיר להכנס לחילול שבת אף בתחילת השבוע, שהרי הרי"ף מסביר סיבת היתר להכנס בספינה בתחילת השבוע משום שמתרגלים לים ויש עונג שבת, ומבואר שאילו לא היו מתרגלים היה אסור להכנס אפילו בתחילת השבוע, וכיון שאפילו בגלל מצות עונג שבת היינו מבטלין הספינה כל השבוע כ"ש בגלל חילול שבת. אולם נראה שאין זה כוונת הרי"ף. שהרי הרי"ף מסביר אותו סברה שלו גם לענין מלחמת הרשות באין צרין, והרי שם התורה מתירה לחלל שבת וע' ריב"ש (ס' ק"א) שגם בלי דין פיקוח נפש, שאילו מפני פ"נ א"צ לפסוק עד רדתה, וא"כ כיון שהתורה מתירה חילול שבת לצורך לחימה וכן מתירה לסכן חיילים כמו כל מלחמה אפילו במלחמת רשות, איך יתכן שאילו היו מבטלין עונג שבת היו מבטלין כל דין של מלחמת רשות. אלא הכוונה כאן אחרת, שאילו היינו אומרים שאדם לא מתרגל אחרי ג' ימים ואז כבר אין נפ"מ בין תוך ג' ימים או לפני ג' ימים, אז היינו מתירין להכנס למלחמה גם בתוך ג' ימים אבל משום שיש נפק"מ להתרגלות, ממילא אוסרין תוך ג' ימים כדי שלא לבטל ענג שבת, וכל זה שייך גם לענין אין מפליגין בספינה, שאילו היינו אומרים שאדם לא מתרגל אחרי ג' ימים אז היינו אומרים שמותר להכנס גם בתוך ג' ימים כי בין כך אין נפ"מ, ולא היינו מבטלין כל ענין של הפלגה בספינה בגלל ביטול עונג שבת. והרי כל ענין של הפלגה בספינה יש לו מקור בתורה של שבט זבולון כמו שנאמר (בראשית פרק מט יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. רש"י (שם): לחוף ימים - על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו ספר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים לג יח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים. דברים (פרק לג יח): וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. רש"י (שם) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך - זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולן ליששכר שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. ואין סברה לומר שכל זה יתבטל אילו לא היינו יכולים לקיים מצוות עונג שבת, אלא אילו לא היו מתרגלים לזה היינו מתירין אף תוך שלשה ימים, וכן בענין מצוות עונה נאמר בכתובות (דף סא עמוד ב) הספנים - אחת לששה חדשים. וכן הרי כל יסוד קיום התורה של שבט יששכר בנוי על הליכה בספינה של שבט זבולון, ואף שרוב ראשונים ס"ל שלצורך פרנסה לא נקרא דבר מצוה, כיון שכעת אינו עוסק במצוה רק לפרנסה מ"מ זה נחשב צורך גדול ולא שייך שהתורה היה אוסר זה אילו לא היינו מתרגלים. ולפ"ז יוצא שיתכן שגם אם יצטרך לחילול שבת בודאי ג"כ מותר לצאת לדעת הרי"ף אף בתוך ג' והוא אוסר רק מצד עונג שבת שבזה יש לנו מקום לחלק בין תוך ג' ללפני ג'. אולם לכאורה קושית הרי"ף על הר"ח שס"ל שתוך ג' אסור משום תחומין ושואל הרי"ף שא"כ גם ביום ראשון יהא אסור ומשמע לכאורה שלדעת הרי"ף כבר ביום א' אסור ולא הותר רק למעלה מי'. אולם בענין תחומין כבר כתב המהרי"ק (שורש מ"ה) הבאנו בבריתי יצחק (ס' י' ס"ק ג') שלדעת הרי"ף אין איסור כלל לנסוע בספינה אם נכנס בע"ש משום שס"ל כדעת הרמב"ן והרשב"ם שאין איסור לנסוע משום שלא האדם הולך וממילא מותר גם בתוך ג', רק הרי"ף הקשה על הר"ח שאילו היה ס"ל שבתוך ג' אסור משום איסור תחומין אז צריך להיות שאסור אף לפני ג', והביא המהרי"ק ראיה חזקה, שאילו הרי"ף היה אוסר בפועל גם ביום א' כשזה למטה מי' וכל ההיתר הוא למעלה מי' א"כ למה הגמרא בערובין שמסתפק אם יש תחומין למעלה מי' לא הביא ראיה מן הברייתא הזו שאין תחומין למעלה מי', אלא בודאי שס"ל כדעת הרשב"ם והרמב"ן שאין כלל איסור בזה, וכן הבאתי ראיה בבריתי יצחק שם שהרי הרי"ף הקשה על הר"ח שסתמא הברייתא מדברת בין בספינה קטנה (שהולכת למטה מי') ובין בספינה גדולה (שהולכת למעלה מי') וא"כ אחרי שהרי"ף דחה את הר"ח וכתב מטעם עונג שבת אז ג"כ נשאר שמדובר גם למטה מי' וא"כ התיר הרי"ף גם למטה מי' וע"כ שלא ס"ל כלל איסור תחומין בספינה. (אולם בריב"ש ס' י"ח משמע שהרי"ף מפרש הברייתא למעלה מי' וכן הביא המ"ב (בבה"ל סע' ד' ד"ה ופוסק עמהם) בשם הב"י וכן בתשובת הרמב"ם המובא ספ"ל בכ"מ מבואר שההיתר הוא רק למעלה מי' או ספק למעלה מי' וע"ע תשובת הרמב"ם (ס' ש"י), וצע"ג איך לא פשטו מן הברייתא הזו שאין תחומין למעלה מי', וצע"ג. והגר"א (ס' רמ"ח סע' א' ד"ה אפילו אין גובה י') כתב ראיה זו של המהרי"ק שאפילו למטה מי' מותר, אולם כתב שהרי"ף אוסר אפילו ביום ראשון, (וכ"כ הב"י בדעת הרי"ף) רק המהרי"ק מתיר מכח ראיה זו, ודברי הגר"א בדעת הרי"ף צ"ע שהמהרי"ק כתב שהרי"ף מתיר ומה שכתב הרי"ף שאפילו ביום א' אסור זה בקושיה על שיטת הר"ח שאמור להיות אסור ביום א' אבל הרי"ף מתיר לגמרי בנושא תחומין, וזה עיקר בשיטת הרי"ף, ועכ"פ משמע מן הגר"א שלדינא פסק כדעת המהרי"ק מכח הקושיה הנ"ל). שו"ת הרי"ף (סימן שיז): שאלה: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת, וראיתי מי שפי' בזה בזמן שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים ומשום גזרת תחומין נגעו בה. תשובה: זה הענין אינו ברור אצלי שאם היה מטעם זה היה מפרי' אותו כך ומה שנ"ל בזה הוא מפני צער שיצטער בשבת ואתי לאימנועי מעונג שבת לפי שכל מה שאדם מפליג בים דעתו משתנית עליו [ע"ר שו"ת רמב"ם מק"נ סימן ס"ז, ס"ח, לס' העתים עמוד ב', ושו"ת מהרי"ק סימן ל', וראבי"ה שבת עמוד 261 ובהערות שם] (דכתיב יחוגו וינועו כשכור וכו') והוא חושש בעצמו כל שלשה ימים ולאחר ג' ימים אינו חושש כ"כ, וכמו כן אמרו מטעם זה אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות מג' ימים קודם השבת [ע"ר לפי שפחד המלחמה וחששה יצא מן הלב לאחר ג' ימים, כן הוא בס' העתים שם] לפי שטרוד המלחמה אין יוצא מן הלב אלא לאחר ג' ימים. והיינו שהרי"ף אינו אומר שיש בעיה גם ביום א' אלא בעיקר שלא יתכן לפרש כמו הר"ח שאילו כן היה צריך לפרש דאיירי בלמטה מי'. רי"ף מסכת שבת (דף ז עמוד ב): יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו, ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול. והאי טעמא פריכא הוא, דאי מהאי טעמא הוא דאין מפליגין הוה ליה למיתנא אין מפליגין בספינה קטנה אמאי תני ספינה סתם דמשמע בין קטנה בין גדולה, ועוד מאי איריא ג' ימים אפי' טפי נמי, ועוד לדבר מצוה אמאי שרי והא העמידו דבריהם במקום עשה כדתנן אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים ואמרי' עלה גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה. אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה כדכתיב בהו יחוגו וינועו כשכור וגו' ולא יכלי למעבד עונג שבת ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ובעי מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת. והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה ותנן נמי שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, ולהכי נמי אמרינן אסור להלך בערבי שבתות יתר על שלש פרסאות דאינון שנים עשר מיל משום דמבטיל ליה למצות עונג שבת כדמפרשא בהדיא. והוא הדין שאין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג' ימים משום טרדא ופחדא דליבא ולבתר תלתא יומי פרח פחדייהו ומקיימי ליה לעונג שבת. וא"כ לכאורה מבואר ברי"ף שאין איסור לענין תחומין גם למטה מי' בגלל שס"ל כדעת הרשב"ם והרמב"ן. אולם עכ"פ לכאורה עדיין נשמע מן הרי"ף שאילו היה איסור לנסוע משום תחומין היה אסור לנסוע גם ביום ראשון וא"כ לכאורה אילו היה סובר סברת היתר הרז"ה א"כ למה יאסר ביום ראשון, (וזה באמת ראית הבה"ל סע' ד' ד"ה ופוסק שהרי"ף חולק על היתר הרז"ה) וא"כ שוב קשה על הריב"ש שאמר שהרי"ף אינו חולק על הרז"ה. ויש לומר גם בענין זה לדעת הרי"ף שהוא שואל רק לשיטת הר"ח שס"ל שאסור לצאת תוך ג' מצד איסור תחומין, אז גם לפני ג' אסור שלא ס"ל להרי"ף לחלק את השבוע לשני חלקים, אבל באמת הוא ס"ל שאין איסור לגרום לחילול שבת כשיש היתר של פ"נ אפילו תוך ג' וכל מה שאסור תוך ג' הוא מצד ביטול עונג שבת שבזה ניתן לחלק בין לפני ג' לאחר ג'. וא"כ מיושב דעת הריב"ש שאין ראיה מן הרי"ף שחולק על היתר הרז"ה. וזה באמת מה שפסק השו"ע (סע' ד') שגם בשיירא במדבר מותר אף שיבוא בודאי לידי חילול שבת (התשב"ץ ח"א ס' כ"א וח"ד ס' י"א ג"כ פוסק לדינא כמו הרז"ה). וכל זה דלא כמו שכתבתי בבריתי יצחק (ס' י' ס"ק ג' ד') שהרי"ף חולק על הרז"ה. נתעוררתי בגישה זו מן הספר טל חיים שבת, מאת הרב שמואל טל שליט"א (מעמוד 520 ואילך). (אולם מה שרצה לומר שם שגם בשבת עצמו יש היתר להכניס עצמו למצב של פ"נ, זה מפורש בריב"ש שאסור, וזה כדעת הקהילת יעקב (שבת ס' ט"ו) שרק בע"ש יש היתר זה לצורך מצוה וביום ג' לצורך שאינו מצווה, והוא כתב זה כדי לתרץ הסתירה ברז"ה שאוסר למול בשבת כשלא הכין הרפואות ויצטרך לחלל שבת והריב"ש כתב זה בפשטות בלי ליישב קושיה זו). שו"ר שבשבולי לקט פסק כמו הרז"ה (ענין שבת סימן קיא): וטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים רבו הפירושים אבל היותר נכון לפרש מטעם שלא יבא לחלל את השבת אם יפליג בה סמוך לשבת כולי האי אם דעתו להפליג ולהרחיק ומקמי הכי לא נראה לחכמים להחמיר בדבר דלא היו יכולין לעמוד בה. והיינו שלא רצו חכמים לאסור לגמרי הפלגה בספינה כי זה דבר שא"א לעמוד בה. היתר חילול שבת במצור האם זה מדין פיקוח נפש או אף בלי זה מצאנו מחלוקת ראשונים בזה, שבעל המאור מפורש שההיתר הוא משום פ"נ אולם בריב"ש (ס' ק"א) כתב מפורש שיש כאן היתר אף בלי פ"נ וכ"כ בשפת אמת (שבת י"ט), דבלי זה אין צורך בפסוק של עד רדתה. וע' בבריתי יצחק (ס' י' ס"ק י') שהקשינו על דעת הרז"ה איך ידע שאף אם בודאי מחלל שבת מותר והרי פשטות הברייתא איירי שהגוים מוליכים הספינה, שבשביל זה נאמר המחלוקת בין רבי לרשב"ג אם צריך לפסוק ששובת, ורק שיתכן שגם היהודים יצטרכו לעשות מלאכות, א"כ מנא לן דגם כשהישראל בודאי עושה מלאכה מותר. ראיה לדעת הרז"ה ונראה לכאורה ראיה לדעת הרז"ה שמותר אף אם יגיע לידי חילול שבת בודאי, כמו שבענין אין צרין מדובר אף שיגיע בודאי לידי חילול שבת, שזה סתמא דמילתא עד רדתה והרבה פעמים המצב ברור שיצטרכו לחלל שבת, שעצם המלחמה לוקח הרבה זמן ולא צמצמה התורה היתר לחימה באופן שאינו ברור אם יצטרכו לחלל שבת, א"כ גם בספינה מדובר באופן כזה (ובעיקר הספרי מביא שני דברים ביחד, על אף שאין זה המקום לדין של ספינה רק לדין של אין צרין אלא מה שהובא דין ספינה משום שזה אותו שורש). (ומהר"י בר לב כתב שגם באין צרין מדובר שלא יבואו בודאי לידי חילול שבת, אולם דבריו צע"ג שזה להוציא את הפסוק מסתמיה שהיתר של צרין הוא משום שהוא רק ספק, וכן הרדב"ז ח"ד כתב שבצריך על עיירות מדובר שאולי יכנעו בתוך ג' ימים או יכבשו הכל לפני שבת אבל לא בודאי יצטרכו לחלל שבת, וזה להוציא הפסוק מסתמיה). (והנה לכאורה המהר"י בי רב צודק שהרי הפסוק אומר שצריך לשאול לשלום וא"כ איירי שיש אפשרות זו שלא יצטרכו לחלל שבת, מאן יימר לך שהתורה התירה מלחמת הרשות גם באופן שאין שום סיכוי להשלים. אולם שו"ר שהראיה שמדובר גם ע"י ודאי חילול שבת נכון ודלא כהר"י בי רב, שהרי גם כשצרין ג' ימים קודם השבת ובתוך הזמן שואלים לשלום, הרי כשנגמר תקופת ג' ימים ואין עוד שום צורך לשאול לשלום, אז נכנסים לתוך העיר לכבוש אותה. וזה כולל גם ממש סמוך לשבת או אפילו בשבת ואז בודאי עושה כאן חילול שבת גמור, וא"כ מדובר בממש חילול שבת בכוונה, ואף שהיה אפשר לחכות לאחר השבת אבל הרי משמע שאם התחילו במצור ג' ימים כהלכה אין עוד צורך ליותר ונכנסים אח"כ למלחמה בחילול שבת גמור וממילא משמע שגם לענין ספינה שההיתר הוא מדין פ"נ, ג"כ מדובר שיש כאן חילול שבת בודאי). וכן הריב"ש (ס' ק"א) כתב שהברייתא מדבר בין אם מונהג ע"י גוי ובין אם מונהג ע"י ישראל רק התנאי שישבות מדובר שמונהג ע"י גוי. ועל אף שיש חילוק בין היתר חילול שבת בספינה ובין היתר חילול שבת באין צרין, שבספינה ההיתר משום פיקוח נפש ובעיירות ההיתר משום מלחמת רשות אף בלי פ"נ , מ"מ דומין זה לזה שיש כאן חילול שבת בהיתר. וכ"ש אם מקבלים מה שנאמר במסכת שמחות הנ"ל שכתוב שמותר לצאת בשיירא ג' ימים קודם שבת, ומפורש היתר הרז"ה, ויתכן שהראשונים לא ראו את מסכת שמחות משום שזה נמצא לגמרי שלא במקומו בהל' שבת אלא בדימיון לדברים שהם ג' ימים. ספר העיתים (סימן א): האידנא דכולה עלמא בעי לענוגיא לשבתא ואין זה דומה לדין תפילה, ואפשר דאפילו שאר עמא וא... עונג שבת ל... תפלה, ומשום האי טעמא נמי אמרינן אין צרין על עירות של גויים פחות מג' ימים קודם השבת לפי שהלב מתפחד ומהרהר חושש מפני פחד המלחמות לקרבתם [אל המצור] וכל פחות מג' ימים אין הלב נח מזעף אותן הרהורים ופחד המיתה אבל [אם] שהו כבר שלשה ימים באותן מצודות [שצרו] למלחמות נח הלב מזעפו דכיון דדש דש, וגרסינן נמי (בערבי פסחים) לענין גיטין חד בשבתא תרי תלתא בתר שבתא, ארבעה וחמשה ומעלי [שבתא] מקמי שבתא ויש מי שמפרש כי ברייתא זו אינו שנוייה אלא בימים אבל בנהרות לא מדקתני אין מפליגין ובים הוא דאיכא הפלגה אבל בנהרות לא והולכי נהרות [כשבאה] הספינה על שפת הנהר הם צריכין להזדהר ויש להם לצאת [מהספינה] בערב שבת. ואשכחן תשובה לגאון רבי יצחק [בלשון ערב] בהאי ענינא וזהו נוסחה ומה ששאלתם אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת וראיתי למי שפירש בזה בזמן שהספינה גוששת למטה מי' טפחים ומשום גזירות תחומין נגע בה, והשיב זה הענין אינו אצלי ברור שאם יהי' מטעם זה היה מפרש אותה כך ומה שנ"ל בזה היא מפני צער שיצטער בשבת ואתי לאימנועי מעונג שבת לפי שכל עת שאדם מפליג בים דעתו משתנית עליו והוא חושש בעצמו כל ג' ימים ולאחר ג' ימים אינו חושש כל כך וכמו כן אמרו רבותינו מטעם זה שאין צרין על עיירות של גויים פחות מג' ימים קודם לשבת לפי שפחד המלחמה וחששה יצא מן הלב לאחר ג' ימים, ואע"ג דכתב הגאון ר' יצחק בהלכות דיליה כדכתבינן לעיל בזמן שהספינה גוששת האי שאלתא אשכחן בתשובה דיליה כדכתבינן לעיל טעמא דמיסתבר היא. ונשאל גאון (תשובת הגאונים ליק ס' ס"א בשם רב האי גאון) הא דאמר רבנן אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת מהו לנהוג מנהג זה בנהרות גדולות כגון דגלת פרת ונילוס של מצרים וליכנס אדם בספינה [שלשה ימים קודם לשבת ולישב בה כשהיא מהלכת או אינו דומה ספינת הים לספינת הנהר לפי שבים מתרחקת מן היבשה ואינו יכול לצאת ממנה כל זמן שירצה ובנהר מתהלכת קרוב ליבשה וכל זמן שמבקש יוצא, או אית טעמא אחרינא, ובני מצרים וכפריה היו נוהגין איסור חמור בנילוס שלהן והיו ממהרין לצאת מן הספינות בע"ש עד שבא אצלם מי שהתיר להם ועדיין קצתן נוהגין בו איסור האיך ראוי לעשות, אנו לא שמענו מאבותינו ולא מחכמי שתי ישיבות מעולם מי שהתיר לישב בספינות הנהרות לא בדגלת ולא בפרת ולא בזולתם ואיסור הם נוהגין בדבר זה. ומי שבא והתיר דב"ז במצרים לא יפה עשה כי אפילו יהיה מותר פתח היא לכמה קלקלות ואמרינן [פסחים נ' ב'] דברים המותרים ואחרים נוהגין בו איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם וכש"כ דברים שלא מצינו להם היתר וכשאתה מעיין בדברי חכמים כולם אי אתה מוצא דב"ז [אלא] בים לבד והפלגה היא שאמרו, אין מפליגין, ומופלג [לאו] היא בנהרות כדרך שהיא מופלג כשהיא בים. אבל וודאי אילו לא נתכוין אדם לשהות את עצמו בספינה בשבת ורחקהו בשבת במקום גדודי חיות שאם יעלה וישב במדבר חוששין למיתתו כגון זה יש [היתר] בדבר ואע"פ דרבוותא דעלמא וחכמי איתני ישראל נזהרין מאוד אפילו מכיוצא בזה וכך ראוי לעשות]. הרמב"ם (בתשובה ס' ש"י) חולק על תשובה זו ומתיר לנסוע בנהרות וכתב שהרבה גאונים נסעו. הבעיה של היתר פ"נ בענין פ"נ בשיירא יש כאן בעיה רצינית, איך יכול לטלטל דברים וסחורה שאין בהם פ"נ אלא הפסד ממון, הרי כל אלו הלכו לסחורה וכל ההיתר הוא משום פ"נ וא"כ כל מה שאינו נצרך לפ"נ איך הוא מטלטל אותם. ואותו בעיה היא בהולך לספינה, דבשלמה מי שננכס לים שאינו יכול לצאת משם, אבל מי שנכנס לנהר שיכול לצאת משם בע"ש איך מותר לו להמשיך לנסוע אף אם נכנס לספינה ג' ימים קודם השבת, וזה באמת טענת הגאונים, אולם צריך לדעת שיטת הרמב"ם שהתיר וכתב שכך נהגו כמה גאונים (והוא כתב בתוך המתירים הרי"ף והרי"ץ גאות והרב יוסף הלוי מגא"ש). ויש לתרץ דברי הרמב"ם, שהרי הרמב"ם התיר רק במקום שאין חילול שבת שהרי כתב שאיירי שאין ודאי שנכנס למטה מי' ויש כאן היתר של ספק דרבנן לקולא וקיי"ל שאין תחומין למעלה מי', וכן בנהרות אין תחומין מדאורייתא כמו שהאריך שאינו דומה לדגלי מדבר. וע"ש בתשובה שהוא מסתמך על הכלל וז"ל והדבר שהוא מפני החמלה על הממון אמרם (שבת קנ"ג א') קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים. וטען שם שההליכה ביבשה מביא הרבה יותר איסורים מהליכה בים. סתירה בדברי הב''י למה הב"י חולק על המהרי"ק שהתיר להיכנס לספינה ג' ימים לפני השבת אף שבודאי הולך למטה מי' וס"ל להב"י שאסור ע"פ שיטת הרי"ף, ומאידך מתיר להיכנס למדבר ג' ימים לפני השבת ע"פ הריב"ש. ע' בזה בבית יוסף (אורח חיים סימן רמח): וכתב הגאון מהר"י קולון (בשורש מ"ה) דלכולי עלמא אם נכנס בספינה ג' ימים קודם השבת אף על פי שהספינה הולכת במים שאין בהם עשרה טפחים ואפילו אם אין בהם שלשה טפחים שרי, ואף על פי שסתר הרי"ף דברי רבינו חננאל (יט.) שמעמיד ההיא דאין מפליגין ג' ימים קודם השבת למטה מעשרה ומשום איסור תחומין דאם כן אפילו במפליג ג' ימים קודם יהיה אסור והיה נראה לכאורה דלמטה מעשרה אסור אפילו בהפליג ג' ימים קודם השבת מכל מקום נראה לעניות דעתי דלדברי ר"ח קאמר דלדידיה [ד]סבר (אפילו) למעלה מעשרה שרי משום דאין תחומין ודוקא למטה מעשרה אסור בלא הפליג ג' ימים קודם השבת משום איסור תחומין יש להקשות אפילו קודם ג' ימים נמי אבל לדעת הרי"ף גופיה איכא למימר דלא סבירא ליה לאסור משום תחומין כלל עכ"ל ולפי זה אם אינם מים מלוחים אפילו נכנס בספינה בערב שבת שרי אף על פי שאין במים עשרה טפחים ואשתמיטתיה למר תשובת הרמב"ם שאכתוב בסמוך שהיא אוסרת להלך בשבת בספינה חוץ לתחום אם אין המים גבוהים עשרה טפחים ומסתמא לא פליג אהרי"ף (רבינו) [רבו] ועוד שהם שוים בטעם איסור להפליג ועוד דפשט דברי הרי"ף מוכיחין כן ולמה לן למשכוני נפשין להוציאן מפשטן הילכך אין נראין דברי מהרי"ק ז"ל בזה. וכ"כ בביאור הגר"א (על סע' ב' בדעת הב"י). ובאמת זה זה קושית הדרכי משה על הב"י, (ד''מ הקצר או''ח סימן רמח אות א): ולפי מה שיתבאר לקמן (עמ' כא ב"י ד"ה וכתב הריב"ש, ד"מ הארוך אות ב ד"ה ור"י) דמותר לילך ג' ימים קודם שבת אף על פי שיודע שיתחלל שבת נראה לי דכל שכן הא וכדברי מהרי"ק. והיינו שהד"מ למעשה מתיר יותר מן המהרי"ק, שהמהרי"ק מתיר לפני ג' ימים לפני השבת, משום שאין איסור תחומין כשהספינה הולכת והיינו כסברת הרשב"ם, וטוען שזה סברת הרי"ף. אולם הד"מ מתיר אף שיחלל שבת ממש גם במקום שלא שייך סברת הרשב"ם, אלא הד"מ מתיר מסברת הריב"ש שג' ימים לפני השבת אין איסור לגרום חילול שבת משום פ"נ. אולם הב"י צ"ע למה התיר ע"פ סברת הריב"ש ולא התיר בנהרות כדעת המהרי"ק, דנהי שס"ל שאין להתיר מצד תחומין, שאנו לא קיי"ל היתר הרשב"ם, וממילא יש כאן חילול שבת בלמטה מי', אבל עכ"פ נתיר מסברת הריב"ש שאף שיש חילול שבת מותר כל זמן שהתחיל ג' ימים לפני השבת. ונראה פשוט לומר, וכמו שכתבנו לעיל, שמה שהב"י חולק על ההיתר של המהרי"ק בענין נהרות ומאידך תומך בהיתר הריב"ש, משום שבנהרות ניתן לצאת מן הספינה לפני השבת ואין כאן היתר שנכנס למצב של פ"נ שהרי ממש לפני השבת יכול להנצל מלעשות היתר פ"נ משא"כ בהולך למדבר שנכנס למדבר ושם אין לו עצה לצאת בע"ש מן המדבר. ובאמת זה קשה על הד"מ איך התיר אפילו לחלל שבת היינו אפילו שאר חילול שבת ולא רק בתחומין (בתחומין ניתן עוד מקום להתיר מדין הרשב"ם שאין כאן איסור יציאה בשמן שהוא בספינה), שהרי כאן אין כאן היתר של פ"נ שהרי יכול לצאת מן הספינה בע"ש. וזה הקושיה ששאלנו לעיל. וע' בש"ע הרב (בקונטרס האחרון אות ג') מה שכתב בזה. ובזה מובן גם שיטת הרמב"ם, שס"ל שבנהרות אין להתיר לצאת לפני ג' ימים קודם השבת אלא במקום שיתכן שיש בהם י' טפחים, אבל במקום שבודאי אין בו י' טפחים אסור לצאת אף לפני ג' ימים קודש השבת. ואף שיתכן שס"ל היתר להיכנס למצב של פ"נ, משום שהרמב"ם לא אסר אלא בנהרות שיכול לצאת בע"ש, אבל בימים יש היתר אחר, להכנס למצב שיצטרך לחלל שבת, ומש"ה הב"י שואל על היתר המהרי"ק מן הרמב"ם שאוסר בנהרות אם זה בודאי למטה מי', אף שהב"י פוסק כדעת הריב"ש. ובזה נתיישב לנו גם הקושיה ששאלנו על שיטת הרמב"ם, הרי הרמב"ם ס"ל שבנהר למטה מי' אסור לנסוע, ורק בספק למטה מי' מותר, אלמא שלא ס"ל סברת הרשב"ם שספינה ממילא אזלא ואין בו איסור תחומין אלא ס"ל שיש בזה איסור תחומין, וא"כ לכאורה מה שבתוך הים מותר, זה משום שזה למעלה מי', וא"כ קשה, למה בגמרא (ערובין מג.) שמסתפק אם יש תחומין למעלה מי' או לא, לא פשטה השאלה מן הברייתא זו שמתיר לנסוע לפני ג' ימים קודם השבת, שאין תחומין למעלה מי', וכמו שהקשה המהרי"ק, אלא מוכח ששם יש סיבה אחרת להתיר משום שנמצא במצב של פיקוח נפש ולא יכול לצאת, ואף שעובר על איסור תחומין מ"מ אין בו איסור לגרום לזה וכל מה שהוצרך הרמב"ם לומר שמותר משום שזה למעלה מי', זה בנהר שאין לו היתר זה, משום שיכול לצאת בע"ש, ועל כן הוצרך להתיר משום שזה ספק אולי זה למעלה מי'. ויותר מזה, איך לא פשטה הגמרא הספק אם יש תחומין למעלה מי', מן הדין שעונת הספנים ו' חדשים והיינו שיש מציאות של ספנים, וכן מתפקיד של זבולון, ואם אתה אוסר לנסוע בספינה גם למעלה מי' כי יש תחומין למעלה מי' לא משכחת לה כלל מושג של ספנים, ובשלמא לפי הרשב"ם שאין איסור להיות בספינה כשהיא מהלכת, לא קשה, אבל לפי הרמב"ם שס"ל שיש איסור לנסוע כשזה במקום ששייך תחומין וכל ההיתר הוא משום למעלה מי' א"כ איך לא פשטה הגמרא הספק מכל דין של ספנים שאין תחומין למעלה מי', אלא ודאי מוכח שבים יש היתר אחר משום שמותר להכנס למצב של היתר פיקוח נפש. אולם ע' בביאור הגר"א (ס' ת"ד) שהביא ראיה שאין תחומין דאורייתא בימים ונהרות ממה שהרי"ף ס"ל שבמקום שיש איסור תחומין אסור אף ביום ראשון וא"כ למה מותר לצאת בספינה ביום ראשון וע"כ שאין תחומין דאורייתא בימים וממילא מספק אין תחומין למעלה מי' וספק דרבנן לקולא, ודברי הגר"א צע"ג שא"כ למה לא פשטה הגמרא השאלה אם יש תחומין למעלה מי' מן הברייתא דאין מפליגין, שמוכח שלפני ג' ימים מותר. וכן מדין עונת הספנים. ודברי הגר"א צע"ג. בענין היתר חילול שבת מפני מלחמת רשות יש לעיין על ההיתר לחלל שבת מפני מלחמת רשות הרי למדנו שאם באו גוים בשבת על עסקי ממונות שלא בעיר הסמוכה לספר, אין יוצאים עליהם ואין מחללין את השבת, ומאי שנא זה ממלחמת רשות הרי מלחמת רשות הוא ג"כ בענין פרנסה כמו דאיתא תלמוד בבלי (מסכת סנהדרין דף טז עמוד א, ברכות ג): אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה! - אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. - אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. - אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים, ובפשטות כיון שנכנסים למלחמה אז יגיע גם לחילול שבת שסתם מלחמה ממשיך הרבה זמן, אלא שמלחמה דוחה שבת. וכל ענין של נמלכים בסנהדרין היינו מלחמת רשות כי במלחמת מצוה א"צ סנהדרין ובל"ה איירי כאן במלחמת רשות שהרי לא מצאנו מלחמת מצוה לצורך פרנסה, וא"כ מאי שנא בגוים שצרו על עסקי ממונות לא יהא נחשב מלחמת רשות שדוחין את השבת. וכי תימא שכל היתר מלחמת רשות הוא רק ג' ימים קודם השבת וכאן בעסקי ממון, הרי באו בשבת עצמו אולם לכאורה לאלו מפרשים שכתבו שאם התחילו אין מפסיקין היינו אפילו אם התחילו באיסור (ע' שפת אמת) וכאן הרי כיון שגוים התחילו זה לא גרע מאילו היהודים התחילו, כיון שכבר נמצאים באמצע המלחמה, וא"כ למה לא ידחו את השבת, וכ"ש כאן שהגוים התחילו זה נחשב התחילו בהיתר, וכן בפשטות לעשות יוזמה מצד ישראל יותר קשה להתיר מאם הגוי עושה את היוזמה להתקיף, וכן ביוזמת ישראל הוא בגדר הרוחה וביוזמת גוי הוא בגדר מניעת הפסד ויש כלל שבמניעת הפסד מקילים יותר מברויח כמבואר בהל' חוה"מ. ונראה לתרץ, שבשביל מלחמת רשות צריך סנהדרין של ע"א כדאיתא ריש סנהדרין, וכאן בגוים שצרו על עיירות ישראל מדובר שלא היה רשות סנהדרין ועל כן לא נידון כאן בהיתר מלחמת רשות רק בהצלת ממון וזה אינו דוחה שבת. נכתב בעה"י ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א בעהי"ת י"ג שבט תשע"ג. עם הוספות ותיקונים כ"א שבט תשע"ד