יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מעשה של שמעון ולוי והחשמונאים ● אין לפחד מן הגוים ללחום נגדם אף אם הם רבים
21:32 (31/12/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלומיאל בן צורישדי ע' במדרש רבה שביאר יסוד כל נשיא שהקריב הקרבנות, שאף שכל אחד הקריב בדיוק אותן קרבנות, מ"מ כל אחד היה לו כוונה אחרת, והקריב על שם דבר אחר. מבואר במדרש שנשיא שמעון הקריב על שם המשכן משום שבמשכן היה הכיור שמשם משקין את הסוטות, ושמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם בגלל שטימאו את דינה אחותם. הנה מעשה הריגת אנשי שכם היה בערעור מצד יעקב אבינו שאמר עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי. ורק שמעון ולוי השיבו לו, הכזונה יעשה את אחותינו, ושוב בברכות בפרשת ויחי נתן יעקב אבינו נזיפה לשמעון ולוי, ואמר שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם, וביאר רש"י שהיה סיבה בין מצד הריגת אנשי שכם ובין מצד שרצו להרוג את יוסף. וא"כ בתורה לא מצאנו מפורש הצדקה למעשה של שמעון ולוי. אולם במדרש הזה מבואר שיש הצדקה למעשה זו, שהרי בגלל המעשה הזו זכה להקריב על שם המשכן שיש בתוכו הכיור שמכלה הזונות. אולם ביתר שאת מצאנו הצדקה למעשה של שמעון ולוי במעשה של חנוכה, דאיתא במדרשים (הובא גם ב'מעם לועז') שהיונים גזרו שכל בתולה שנשאת תבעל להגמון תחילה, (ע' כתובות ג:) והיה שם חתונה של בתו של מתתיהו, ובאמצע החתונה פשטה בגדיה והאחים רצו להרגה שביישה אותם, ואז היא אמרה להם, למה אתם צועקים על המעשה הזה, האם אתם לא יודעים מה שהיונים רוצים לעשות לי אח"כ, ולמה אתם שותקים, והרי שמעון ולוי כשטמאו שת דינה הלכו להרוג את כל אנשי שכם ואתם שותקים!! ואז הם הצדיקו את טענתה והתחילו במלחמה נגד היונים עד שנצחום, ואז נתבטלה הגזירה, ובעקבות ביטול הגזירה, כשתקנו חז"ל מצות הדלקת נר חנוכה, חייבו גם הנשים, משום שאף הן היו באותו הנס, והכוונה לפירוש אחד, משום שנתבטלה הגזירה של כל בתולה וכו' (ע' מ"ב ס' תרע"ה ס"ק י'). וא"כ רואים ממעשה זו, שכל כח החשמונאים ללחום נגד היונים, אף שהיו מעטים נגד רבים, והיה שייך בעצם טענת יעקב אבינו ואני מתי מספר, בכל זאת למדו משמעון ולוי שאין להתחשב עם זה. ונראה שאף לשיטת יעקב אבינו שערער אז, מ"מ רק שם שהיה מעשה חד פעמי, אבל במקום שיש גזירה, היה מודה שצריך להתנהג כמו שמעון ולוי, ומ"מ עיקר הכח החשמונאים בא להם משמעון ולוי, ואם לא היה המעשה של שמעון ולוי, לא יכלו החשמונאים ללחום נגד היונים, והיה נעקר הדת ח"ו. וזה בא גם לידי ביטוי בקרבנות של נשיא שמעון, שהקריב על שם המשכן בעקבות מעשה של שכם. וא"כ ביום חמישי של חנוכה, שמצד אחד מדליקים נרות שבא ע"י מעשה החשמונאים, שבאו משבט לוי, ומצד שני קוראים נשיא של שמעון, מתחברים כאן שמעון לוי, שנזכר מעשה של שכם באור חיובי ולא באור שלילי, וניתקן אז המעשה ונדחה הערעור של יעקב אבינו. (מצאנו בגמרא יומא (לח.) שמשפחות אבטינס וגרמו, שמקודם הוזכרו לגנאי ולבסוף חזרו חכמים מלגנותם כשהבינו התועלת של מעשיהם). ויש עוד רמז, שאחד מעיקרי חנוכה הוא יום חמישי, שהרי המילה ה25 שבתורה הוא אור, וזה מרמז על חנוכה, שהיה בכ"ה בכסלו, ובפרשה זו הוזכר חמש פעמים אור, ורמז שעיקר תיקון של חנוכה הוא יום חמישי, שהקריב נשיא שמעון שבעקבות מעשה שלו לחמו החשמונאים, ועל זה אנו מודים מסרת רבים ביד מעטים וכו'. ולמדים מזה שאין לפחד מן הגוים ללחום נגדם אף אם הם רבים, וכן כתוב בתורה (דברם ז יז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איך אוכל להורישם, לא תירא מהם. נכתב בעה"י נר ז' של חנוכה תשס"ט, כאן עמנואל ת"ו