יום ב', יא’ בכסלו תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בעקבות הפולמוס שיצא לאחרונה בענין מעלית שבת, שהוזכרו בזמן האחרון איסור שימוש במעלית שבת מהגרי"ש אלישיב והג"ר נסים קרליץ והג"ר שמואל וואזנר שליט"א, והטענות של הרב ישראל רוזן ראש מכון צומת, נברר כעת עצם הנושא של שימוש בחשמל בשבת.
14:06 (09/11/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

חשמל בשבת ומעלית שבת בעקבות הפולמוס שיצא לאחרונה בענין מעלית שבת, שהוזכרו בזמן האחרון בעיתון יתד נאמן איסור שימוש במעלית שבת מהגרי"ש אלישיב והג"ר נסים קרליץ והג"ר שמואל וואזנר שליט"א, וע' מאמר של יואל יעקובי בעיתון בשבע שהביא המחלוקת בזה, והטענות של הרב ישראל רוזן ראש מכון צומת, נברר כעת עצם הנושא של חיוב שימוש בחשמל בשבת. חשמל בשבת משום מאי חייב הנה הרבה מגדולי ישראל אמרו שחשמל בשבת הוא איסור תורה אף שאין בו חוט לוהטת, יש שאמרו משום מבעיר ויש שאמרו משום בונה, ואחד מהם הראי"ה קוק זצ"ל שכתב שזה איסור תורה של מבעיר לדבר ברמקול, (אורח משפט ס' ע"א), וכן דעת הרב מטשיבין זצ"ל, הובא במנחת יצחק ח"ג ס' מ"א, וכן הובא בציץ אליעזר ח"ז ס' י"א (רק המנחת יצחק והצ"א מתקשים בזה ואוסרים מטעם אחר) וכ"כ במנחת יצחק ח"א ס' ל"ז בשם הגאון שמואל יצחק יפה, תל אביב (חתן הבית הלוי) שמדבר במיקרופון חייב משום מבעיר, וכ"כ בשו"ת קול מבשר שמדבר ברמקול חייב (ח"ב ס' כ"ה) וע"ע ביביע אומר ח"א או"ח ס' י"ט שהביא הרבה אחרונים שלדבר בטלפון הוא מבעיר, וכ"כ הג"ר בנימין זילבר זצ"ל בברית עולם מלאכת מבעיר, והחזון איש כתב בס' נ' שחשמל חייב משום בונה, והגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל (קובץ מאמרים לענין חשמל עמוד 41 בענין מקרופון וטלפון) חלק על כולם, רק חשש לדעת החז"א מפני שכבר הורה זקן, ודעת הבית יצחק (מה"ג ר' יצחק שמעלקיש זצ"ל) יו"ד ח"ב השמטות בסוף הספר לס' לא, ובאחיעזר ח"ד ס' ו' שאיסור חשמל כשאין בו חוט לוהטת הוא מוליד ע"פ הגמ' ביצה כג. סחופי כסא אשיראי אסור, שאסור לתת ריח בבגד, ויש ללמוד מן המ"א ס' תקי"א ס"ק י"א שגם אם יש כבר חשמל והוא מוסיף, כל מקום שיש חשיבות בהוספה אסור, ע' מ"ב שם ס"ק כ"ו (ע' בזה במאמר 'גרמא כמעשה' במכתב שני להרב ישראל רוזן אות יח, המאמר אפשר למצוא באתר שלנו, ערוץ הלכות שבת (וע"ע שבט הלוי ח"א ס"ס ס"ו). וע' בחיבורינו רשפיה רשפי אש ס' א' ס"ק ג' ד' ה' שהסברנו הדבר (אפשר לראות באתר שלנו בערוץ הלכות שבת) ששורש כל אלו הגדולים שחשבו שזה מלאכה מן התורה באו ממקור אחד, שהרגישו שיש כאן מלאכה דאורייתא, רק חלקו בזה לאיזה מן המלאכות לצרפו, ויש לזה מקור בירושלמי פ' כלל גדול הל' ב' דרבי יוחנן ור"ל הוציאו ל"ט תולדות על כל מלאכה, וכל מלאכה שהיו יכולים ליחס לאחד מן האבות, יחסו לו, ואם לא היו יכולים ליחס, יחסו למכה בפטיש, ורואים משם שהרגישו שיש מלאכה גם לפני שידעו למה ליחס. ובגמ' חגיגה י. שיסודי מלאכת שבת א"צ ללמוד ממשכן רק חילוק החטאות, אלמא שכל תולדה יש בו סברה שחייב. ולכן כל הטכנולוגיה החדשה צריך לדון אם יש לחייב משום איזה מלאכה ע"פ רוח הדברים שחז"ל אמרו ולא ע"פ דימוי המוחלט למה שנאמר בזמן הגמרא. ועוד, הרי כל הטכנולוגיה שנתחדש בכל דור ודור הוא ביסודי הבריאה כמו שכתב הנצי"ב בהעמק דבר על הפסוק אשר ברא א-לקים לעשות, ונלמד מזה שגם זה נקרא מלאכה אף שלא היה אף פעם, וגם על זה נאמר טעם לחיוב שביתה בשבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. גם הרמב"ם חידש תולדות שלא כתובים בגמרא, ע' לענין תולדות מפשיט שהוא מפרק דוכסוסטוס מן הקלף, (פי"א הל' י' ע' מרכבת המשנה שם) ותולדות נקרא אף שאין בו רק קצת דמיון לאב, כמו משקה מים לזרעים שהוא תולדות זורע (מ"ק ב:) ומגבן שהוא תולדות בונה (שבת צה.). והראי"ה ועוד הרבה אחרונים ס"ל ששימוש בחשמל הוא מבעיר, ויסוד שיטת הראי"ה הוא מה שכתב שם שמלאכת מבעיר הוא לא מצומצם לאש רגיל אלא יש כמה סוגי אש כמבואר יומא כא: שש אשות הם, וכל מקום שמצאנו אש באיזה פסוק הרי זה חייב משום מבעיר או תולדות מבעיר כשזה דרך להשתמש בו. (ע' בזה רמב"ם פי"ב דשבת הל' א' וב' לענין מבעיר ומכבה בגחלת של מתכת) וע' בחיבורינו 'רשפיה רשפי אש' שם, ותמצית דברינו לחייב כל שימוש בחשמל משום מבעיר אף שאין בו אש לוהטת, הבאנו סמוכים ליסוד זה שמלאכת מבעיר מתפשט גם לא לאש רגיל, והרי שיטת רש"י ביצה כז: שנתינת חלה טמאה לכלב כדי לקיים מצות ביעור תרומה טמאה חייב משום מבעיר, ותוס' שחולקים, לא חולקים ששייך מבעיר בסוג אש שהוא רק בגדר אכילת בהמה, רק משום שזה דרך אכילה, ורש"י ס"ל כיון שכעת אין כוונתו לאכילת הבהמה רק לבער החלה חייב משום מבעיר. והבאנו שם הרבה סמוכים מן הפסוקים שמה שנקרא היום חשמל, נקרא בתורה ובנביאים כח אש, שכל דבר דק מאוד שיש לו כח להפעיל נקרא אש, וכמו שמצאנו בגוף האדם אהבה וכעס שנקרא אש כמו (שה"ש ח' ו') רשפיה רשפי אש, (ירמיה כ' ט') והיה בלבי כאש בוערת, (הושע ז' ד') כולם נואפים כתנור כמו תנור בוערת, ועוד הרבה כיו"ב, וזה כח חשמל שנמצא בגוף שהוא כח הדק המפעיל, וכן אומרים גם אנשי הטבע, רק שבכל מקום שהוא נעשה ע"י טבעיות הגוף, לא שייך ליחס לחיוב מלאכת שבת, וזה כמו שמותר לאכול בשבת אף שיש בלעיסה משום טוחן וכן מותר ללבוש ואין בו משום הוצאה, והטעם שכל שמיוחס לטבע הגוף הוא דרך אכילה ודרך מלבוש ומופקע ממלאכת שבת, ולכן כל כח חשמל כל זמן שנמצא בגוף אדם אף שנקרא אש ומבעיר, אין בו משום מלאכת שבת, אבל כשמפעילים כח זה מחוץ לגוף, באופן שזה נעשה דרך שימוש רגיל בכך, אז יש בו משום מבעיר או תולדות מבעיר. וע"ש שהארכנו. וכן ביארתי שם שהגרש"ז אויערבך זצ"ל היה לו שיטה שלא מחדשים שום מלאכה חדשה בזמנינו רק כל מלאכות שבת כפופים למה שהיה פעם, (במקום שאילו היו מחדשים היה יוצא איסור עי"ז) ורק אם זה בצורה מאוד מדוייקת כמו פעם הוא בכלל מלאכה, וע"ש הצע"ג על שיטה זו. (וע' בקובץ מאמרים בענין חשמל בשבת ע' 85 הערה 4 בענין מה שרצה לומר שלבשל במיקרו-גל הוא רק איסור דרבנן משום שאינו אש אלא דומה למבשל בתולדות חמה שאסור רק מדרבנן, אף שבמיקרו-גל דרך לבשל, וזה צע"ג מרש"י שבת לט. ד"ה דשרי, שכל היתר לבשל בחמה משום שאין דרך לבשל וזה לא שייך במיקרו-גל, והגרשז"א חלק על טעם של רש"י וס"ל שזה הלכה למשה מסיני שרק באש חייב משום מבשל ולא בחמה, (ע' מנחת שלמה ס' י"ב שוליים מס' 4) אולם זה צע"ג שאם אין סברה אלא הללמ"מ, איך שואל הגמרא שבת קמ"ו: על מה שמותר לבשל בחמה 'פשיטא', איך שייך פשיטה שיש כאן הללמ"מ, אלא מוכרח כמו רש"י שזה סברה, ובודאי הלכה כדעת האגרת משה או"ח ח"ג ס' נ"ב שמחייב וכן ס"ל לבעל שבט הלוי (ראיתי זה באיזה ספר בשמו), (וע' מה שכתבנו בחיבור גרמא מעשה במכתב שני להרב ישראל רוזן אות י"ז). הנה היה ויכוח עז בין החזון איש והגרשז"א בצעירותו לענין מזלג חשמלי מסוימת שנותנים בתוך מים והמזלג לא מתחמם רק המים, אם חייב עליו משום בישול או לא (הובא במנחת שלמה ס' יב בשוליים אות 3) שדעת החז"א שזה עיבור לאש וחייב משום מבשל ודעת הגרשז"א שלחדש זה צריך רשב"א ואין לנו רשב"א היום, ויסוד המחלוקת הוא אם אנו כפופים לענין חיוב בשבת לצורה המדויקת למה שהיה פעם וכל שיש איזה שינוי קטן ממה שהיה פעם אין לנו רשות לחדש כי לזה צריך רשב"א, ואין לנו רשב"א היום, וממילא נשאר הדין שמתנהגים באלו הדברים כאיסור דרבנן, כך סבר הגרשז"א, והחז"א סבר שכל דור ודור לפי דורשיו ויפתח בדורו כשמואל בדורו ואם רואים שמה שנתחדש בטכנולוגיה דומה במהותו ובשורשו למה שהיה בזמן חז"ל, אפשר להרחיב החיוב ואנו צריכים להתנהג כאיסור תורה. ובזה נראה ברור שדעת הראי"ה (בתש' הנ"ל) ושאר האחרונים כדעת החז"א, בהשקפה כללית, שאפשר להרחיב מלאכת שבת אף שאין דומים לגמרי למה שהיה פעם, ויש לזה השלכות בלי סוף, ויתרבו עוד ככל שיתפתח הטכנולוגיה עד שבמשך הזמן יהיו הבדלים עמוקים בין שתי הגישות, שבמקום מסוים ישמרו שבת ומקום אחר יהא כמעט נשכח השבת, כי מכל דאורייתא יעשו דרבנן ע"י שינוי קטן ומכל דרבנן כבר יעקרו בקלות בגרמא וכדומה, וזה ממהר הרבה תהליך עקירת השבת, עד שלא יהא עוד שבת. בענין גרמא במכשיר מתוכנן לכך גרמא מתוכננת יש בו איסור תורה, ואינו דומה לשימת כלים מלא מים מפני הדליקה שכשתגיע האש לשם יבקע הכלים וישפוך ומים ויכבה האש שהתירו במקום פסידה (שבת קכ. וש"ע ס' של"ד סע' כ"ב), דכאן הוא כלי מכשיר, ע' ב"ק ס. כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזיקין פטור, הובא גם בר"ח שבת קכ:, ורש"י ב"ב כ"ו. (וכן באבן העוזר (מודפס בסוף הש"ע) ס' שכ"ח בענין עלוקה), וכן רש"י שבת כט: ד"ה שתהא, שהמסיר שמן משפופרת המטפטף לנר חייב משום מכבה, דכיון דהקצוהו לנר חייב משום מכבה, שממהר הכיבוי, הובא ראש ביצה פ"ב סי"ז ובש"ע ס' רס"ה ומ"ב שם (אף שהתוצאה הוא לאחר זמן, ואף שהמעשה הוא בשפופרת והתוצאה בנר והחיבור ביניהם רק בטיף טיף וכח שני, וכן רק מניעת מונע, שהשמן היה מונע הכיבוי והוא מנע את המונע דהיינו השמן מלהכנס ועי"ז מתכבה, ולא מכבה ממש, וכן אף שאינו מכוון לכבות בשעת ההסרה רק להשתמש בשמן ומספיק שמתחילה תיכנן שהשמן שייך לנר, וכ"ש כל מכונות גרמא שהכל מתוכנן ומחושב בכוונה מתחילה עד סוף), וכן רש"י סוף כירה וריטב"א מוסד הרב קוק שם, שמקרב כיבוי חייב וזה נחשב זימן כיבוי להדיא אף שבא לאחר זמן, ותוס' בתירוצים אחרונים שם וכן בר"ן שם, וכן סוכה נג. בענין מחיקת השם. וכן ברמב"ן קנ"ג: בחורש בשור חייב חטאת, ואינו רק כמחמר, משום שבחורש הבהמה כפופה תחתיו, וא"כ כ"ש בכלי מכשיר, ואכמ"ל. וכן מפורש בירושלמי (כתובות פ"ג הל' א') שהמדליק גדישו של חבירו בשבת יש התראת מיתה על כל שיבולת. וכן פה"מ להרמב"ם פ"ב דשבת על המשנה אין מדליקין בשמן שריפה, ובמשנה של לא יקוב, שכתב שזה יסוד שגרמא בשבת אסור. וכן בסוגיה עצמה שבת ק"כ שעליו בונים היתר גרמא, יש הרבה ראשונים שלא שייך ההיתר דגרם כיבוי רק בספק אם יכבה, ודייקו זה מלשון הגמ' קכ. טלית שאחז בה האור מצד אחד נותן עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה, ואלו שמתירין גם בודאי, זה רק כשאינו מכוון שתכבה, ע' שלטי גיבורים שם שהיתר הוא רק כשרק עושה שלא יתפשט האש וממילא זה יתכבה, והיינו שעושה הפעולה רק במקום שעדיין לא התפשט האש, וזה ענין מיוחד במלאכת מכבה, ועל כן כתב שם שאת"ל ששייך היתר גרמא בשאר מלאכות, זה רק אם אינו מכוון לעשות המלאכה, והוכחנו שם יסוד זה מלשון הגמ' ק"כ. ואם כבתה כבתה, שבא לצמצם ההיתר שנאמר רק או במצב של ספק או במצב של אינו מתכון. וכן הרבה רבנים בין מן הציבור החרדי ובין מן הציבור הדתי סוברים שמכשיר מתוכנן הוא מעשה בידים ולא גרמא. ע' רשפיה רשפי אש באריכות ס' ב', וידוע שהגרי"ש אלישיב שליט"א אמר שגם במקום פיקוח נפש אין להשתמש במכשירי גרמא אלא יחללו ישיר, כדי שלא ליתן שום צד לומר שיש קולא ע"י מכשירי גרמא. בענין מעלית שבת אחד מן הבעיות על מעליות שבת שיש כאן הוספת חשמל ע"י השימוש בין בעליה ובין בירידה, כמו שנאמר במכתב מאת 'יוסי מעליות' כ"ח תמוז תשס"ט, הובא באתר של מכון צומת בענין המעליות. ואין אנו דנים כעת מצד שמבעיר יותר חשמל בתחנת הכח, כי יתכן שאין זה עסק שלו, או שאין המציאות כך, וכן לא מצד שיש שינוי בזמן בנסיעה, כי נגיד שאין כאן שינוי בזמן ואופן הנסיעה, וכן לא מצד שמייצר חשמל בשעת הירידה שהולך למקום אחר, כי יתכן שזה לא עסק שלו, ואולי דומה למה שכתב המ"מ פי"ב הל' ב' שיש דברים שאין אומרים בהם פס"ר, וצריך לעיין בזה, או שאפשר לסדר שיצירת חשמל זה ילך לאיבוד. אלא מה שאנו מדברים כאן, משום שמצריך כאן יותר חשמל, שכובד אדם מצריך יותר חשמל להעלות את האדם, (כשמגיע המשקל ליותר מהמשקל הנגדי) ויש לו תועלת בהוספת החשמל, כי אם לא תוסיף יותר כח בעליה, אז המעלית לא יגיע לייעודו אלא יפסיק באמצע, ונמצא שאם המעלית כן יגיע לייעודו, זה רק אם משתמשים ביותר חשמל. וכ"כ בברית עולם שם שהעולה במעלית מוסיף חשמל וחייב משום מבעיר. וכן בירידה, ראיתי המכתב של יואל יעקובי שלפעמים יש מכשיר אינקודר שמודד את המשקל כל הזמן במטרה לחסוך חשמל, וכן כדי לעשות פעולות לרכך העצירה, ובודאי זה עובד על חשמל וא"כ עצם הפעלת האינקודר הוא כבר מלאכה שנקרא מתכוון וגם ניחא ליה, וכן כל הפעולות שעושה האינקודר, (וזה שייך גם בעליה) וגם אם יש עדיין מעליות שאין להם אינקודר, בודאי יתפשט זה במשך הזמן ע"י התפתחות הטכנולוגיה וע"י חוקים שמחייבים לצמצם החשמל (כך אמר לי מומחה בענין). וכל שימוש של תוספת חשמל נחשב דבר המתכוון כי הכניסה למעלית כדי לעלות או לרדת בו, נחשב מתכוון לכל דבר שיש בו תועלת לנסיעה טובה. וצריכת יתר חשמל אסור, דומיא לדבר במקרופון כנ"ל. והרב ישראל רוזן ראש מכון צומת, בהסבר היתר המעלית, הוא מדמה זה למוסיף חשמל בדבר שכבר דולק והוא מעצים ומגביר את זרם החשמל, שהוא טוען שזה מותר, ואולם ע' לעיל שהובא הרבה אחרונים שלדבר במקרופון יש בו מלאכה דאורייתא של מבעיר, והסברנו זה בטוב טעם ודעת, ועכ"פ יש איסור דרבנן בהוספת חשמל מצד סחופי כסא אשיראי כנ"ל בשם הבית יצחק, וכמו שהובא שם מן המ"א, שגם להוסיף חשמל אסור. וזה בלי לכנס לשאלה אם כובד אדם נחשב מעשה שבת או לא, אלא משום שהכניסה למעלית הוא ודאי מעשה, וכל מעשה אף שהתוצאה נעשה רק אח"כ, נחשב מעשה לענין שבת (כמו שהובא לעיל ד"ה גרמא מהסרת שמן של השפופרת ומן הירושלמי כתובות ע"ש שאר הראיות), כל זמן שיש התייחסות רציני בין הפעולה ובין התוצאה. (והגרשז"א בזקנותו ס"ל שחיוב שבת הוא רק כשהפעולה והתוצאה באים כאחת, ואם בא לאחר זמן הוא דרבנן ע' שמירת שבת כהלכתו פי"ג בהערות ס"ק צ"א, אולם הדבר צע"ג, אולם בצעירתו סבר שגם כשהתוצאה לאחר זמן חייב כשהשעון כבר פועל, ע' מאורי אש סוף מילואים, וכאן במעלית, השעון כבר פועל להפעיל בזמן מסוים). וזה אינו דומה למי שנכנס לבית שיש בו מיזוג אוויר והכניסה מוסיף בצריכת החשמל של המיזוג אויר, שמתירים, כי שם יש מקום להתיר משום שהפעולה אין לו קשר רציני עם התוצאה, שהוא מתעסק בדלת ולא בכלי מיזוג ואין כאן חיבור ישיר וכלי מכשיר אחד, ואילו באמת היה מתעסק בכלי המיזוג עצמו להגביר הכח או להאריך הזמן, אפילו רק קצת, היה חייב (ע' מה שכתבנו במאמר הזזת שעון שבת) ואין ההיתר הוא משום שיש רק קצת שינוי כמו שעלה על דעת הרב ישראל רוזן, שזה לא סיבה להתיר. ויש ראיה לחילוק שכתבנו שצריך התייחסות רציני בין מקום הפעולה ובין מקום התוצאה, שהרי לכסות קדירה שאינו מבושלת כל צורכו אסור משום שממהר הבישול (ס' רנ"ד סע' ג') ואילו לסגור דלת בית או חלון בחורף מותר, ומשמעות הדבר אף שנמצא שם קדירה שאינו מבושלת כל צרכו, וע"י סגירת הדלת ממהר הבישול, שלא מצאנו איסור בפתיחת דלת וסגירתו רק במקום שבאופן ישיר נכנס הרוח, ומכבה הנר או מבעיר המדורה, (ס' רע"ז סע' ב') אלא ודאי שצריך התייחסות רציני בין מקום הפעולה ובין מקום התוצאה. אולם במקום שיש התייחסות רציני בין שני המקומות, אסור, אף אם התוצאה בא לאחר זמן, כמו שהובא לעיל מהסרת שמן מן השפופרת ועוד הרבה ראיות, וכ"ש שהוא ממש באותו מקום, ולכן במי שנכנס למעלית שזה הפעולה, וגם התוצאה כאן במקומו באותו כלי מכשיר, והכל מתוקן ומחושב ומסודר עד שיגיע לידי התוצאה, בלי שיש צורך בפעולה נוספת של אדם בעל בחירה, אסור, אף שהתוצאה היא רק לאחר זמן. (אם כובד אדם יש בו משום מעשה שבת, זה דבר שיש לעיין אם פעולה פאסיבית נחשב מעשה לענין שבת, ויש מקור לכאורה לאיסור ממה שנשיאת זרע תולעת משי אסור משום מלאכת מחשבת שמוליד התולעת, (ס' ש"ח סע' מ"ו), אף שהפעולה היא רק פאסיבית ע"י חום הגוף ולא מעשה ממש, ואולי יש לחלק קצת, אולם כאן אנו מדברים אף אם נאמר שכובד אדם אין בו משום מעשה שבת). בקצור, כניסה למעלית דומה למי שיש לו מאוורר שעובד על מספר 1 והוא מגביר אותו על מספר 2 שלהרבה אחרונים חייב ועכ"פ אסור. מכשיר שמיעה אולם במכשיר שמיעה למוגבלי שמיעה כתבנו רשפיה רשפי אש ס' א' ס"ק ו' שאם כבר הפעילו המכשיר בע"ש ואינו מגביר המתח בידים בשבת רק שמדברים אליו בשבת, יש סברה להתיר, שאינו בכלל מלאכה, כיון שהוא הוספה לטבעיות הגוף, וכמו שיש גדר דרך אכילה, אף שנעזרים בכלי, וכמו שמותר לשתות מים שיש בו תולעים דרך מפה ואין בו משום בורר בכלי (שי"ט סע' ט"ז) ובגדר נשיאת מקל למי שאינו יכול ללכת שנחשב נעל שלו ואין בו משום הוצאה (ש"א סע' י"ז) ובגדר אשה שמותרת לחלוב ישר לתוך הפה התינוק ואין בו משום דש וחליבה (שכ"ח סע' לד) ועיקר ההיתר בחליבה לפה התינוק משום שזה דרך אכילה (ולא משום פיקוח נפש, וזה דלא כמו שמסתפק השע"צ ס"ק פ"א להסביר) וכן כאן זה דרך שמיעה ודיבור, והמכשיר הוא בגדר השלמת האוזן, וזה כמדבר איש אל רעהו, אין זה בכלל מעשה שבת. נכתב בעהי"ת כ"ב חשון תש"ע ע"י יצחק ברנד, עה"ק עמנואל ת"ו. נ.ב. וכי תימא, איך אפשר לגור בבתים גבוהים, התירוץ ,שיש לבנות רק בתים נמוכים ולבנות לאורך ולרוחב ולא לגובה, כמו שנאמר (ישעיה נד ב), הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי, האריכי מיתריך ויתידותיך חזקי: כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו: ומזה רואים שיש לבנות לרוחב ולאורך ולא לגובה.