יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
המצב של גבעת האולפנה שיש קנין גמור ליהודים ● להחיל ריבונות על יהודה ושומרון באופן שא"א לגרש את כל הגוים מכאן ● הפרשה של נמכר לעכו"ם ● דעת הרמב"ם והראב"ד בלאו דלא תחנם בישמעאלים ● גילוי הצנזורה בב"ח שוללת את ה'היתר מכירה'
15:00 (19/06/12) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

שכונת האולפנה, בית אל ● קרדיט: 1ner, Cc-by-sa-3.0 גר תושב אין איסור של לא תחנם ומותר ישיבתו בארץ ומותר למכור לו בית (ע' חז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק ג') אבל יש תנאים מתי נקרא גר תושב. דעת הרמב"ם שבזמננו אין כלל גר תושב ולדעת הראב"ד (וכן דעת הרשב"א וספר התרומה וכל הראשונים שהובאו בב"י ס' ד"ש בענין עבד תושב) שיש בזמננו גר תושב אבל לא להחיותו רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ח ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו. [השגת הראב"ד] אלא בזמן שהיובל נוהג וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ דעת זה המחבר סתום וחתום ולא פירש מהו אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שיובל נוהג ומה הן מצות גר תושב והוא שאין מושיבין אותו בתוך העיר דדרשינן בספרי עמך ישב ולא בעיר עצמה (החז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק ד' נתקשה בזה שהרי נאמר באחד שעריך) ומצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך וקונה עבד עברי כעכו"ם ואלה הדינים שאינם נוהגים בו אלא בזמן שהיובל נוהג יש מהן שהוא להקל עליו ויש מהן להחמיר עליו שבזמן שאין היובל נוהג יושב אפילו בעיר עצמה שאין קדושת הארץ עליה כשהיתה וקונה עבד עברי עד זמן שירצה שאין זמן מיוחד (ע' חז"א שם שכך דעת הריטב"א ששייך ע"ע גם בזמננו) ואלו להקל עליו אבל אין אנו מצווים להחיותו זהו להחמיר עליו וקרוב הדבר להיות מן הטעם כי בזמן היובל היו שומטין (גרסת בחז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק ב' שולטין) והיה יכול להתפרנס שלא בטורח צבור ועכשיו אינו יכול מעתה מקיימין מי שהתנה שלא למול ושלא לטבול כמה שירצה בכל זמן עכ"ל. הנה גם לפי הראב"ד צריך להיות גר תושב ממש שמקבל ז' מצוות בני נח ובלי זה לא שייך ומוסלמי אין לו דין זה כמבואר בחז"א ואני מעתיק חלק מאמר בענין זה והנה, אף שכתב הרמב"ם שהאיסלאם אינו עבודה זרה, מ"מ הוא כפירה, ורק לענין יין נסך שתלוי בע"ז ממש התיר בהנאה, ע' רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה ז וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים, יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים. אולם מ"מ הוא כפירה, ורק לענין איסור הנאה של יין נסך תלוי בניסוך לע"ז וזה לא שייך באיסלאם וראיתי בתשובת הרמב"ם הוצאת מקיצי נרדמים ס' רס"ט שהישמעאלים אינם רחוקים מעבודה זרה, אולם אעפ"כ כתב שם שיינם מותר בהנאה וכן כתב החזון איש שביעית ס' כ"ד בענין איסור לא תחנם, ס"ק ג' וז"ל אף לדעת הראב"ד (ששייך גר תושב בזמן הזה לענין שאין חיוב לגרשו) דוקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצות ובן נח בז', אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדיעותיו, אף שאין בהן ע"ז ממש, וגם הוא שומר ז' מצות מצד היושר, שאינו ראוי לקבלו לגר תושב, (כמש"כ' רמב"ם ס"פ ח' מהל' מלכים) הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם, ואע"ג דלענין יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ פי"ג מהל' מאכלות אסורות הי"א, והט"ז יו"ד סי' קכ"ד ס"ק ד', הכא לענין לא תחנם אין חילוק. וכונת החז"א דישמעאלים הם בכלל איסור לא תחנם ואיסור לא ישבו בארצכם, משום שאינן מאמינים שעם ישראל עם הנבחר שמחויבים בתרי"ג מצוות, וממילא הישמעאלים בכלל פן יחטיאו בכפירתם. הנה הראי"ה קוק זצ"ל כתב בענין לא תחנם (משפט כהן ס' ס"ג) כשדן על איסור לא תחנם בנושא היתר מכירה, ורצה לעשות צירוף היתר מדעת הב"ח שס"ל שאין איסור לא תחנם בישמעאלים אולם קרא כאן טעות חמור, בגלל התערבות של הצנזורה בדברי הב"ח, ואבאר הדבר. ענין לא תחנם מתפרש בחז"ל איסור ליתן להם מתנת חינם וכן איסור ליתן להם חניה בקרקע, וכן איסור לתת להם חן (ע"ז כ.) ובענין לא תתן להם מתנת חינם כתב הטור חו"מ ס' רמ"ט אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו וכתב עליו הב"י ומ"ש רבינו אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודה זרה. לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני נח וזהו שאנו מצווים להחיותו אבל שאר גוים כלם דין אחד להם: וכתב הב"ח על הב"י (בנוסח טור המקובל שהיה לפני הראי"ה) כתב הב"י לאו לאפוקי [ישמעאלים אלא לאפוקי] גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני נח, וזהו שאנו מצווים להחיותו אבל שאר גוים כלם דין אחד להם עכ"ל ולפי דבריו קשה למה לו לרבנו לכתוב לעובד עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים הנה, עד כאן היה בגרסת הדפוסים הרגילים, ומשמע מזה שהב"ח הבין בטור שרק בעע"ז יש איסור 'לא תחנם' ולא בישמעאלים אולם עכשיו זכינו לטור החדש שבדקו כל המקומות שהכניס הצנזורה ידיה, ותקנו הדברים ע"פ גרסת המקורית של הב"ח, ושם יש המשך בדברי הב"ח וז"ל ולפע"ד נראה, דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכיר שם גוי בספרנו במקום שאינו לכבוד, על כן הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה, אבל עיקר נוסחא בספרי רבנו היא אסור ליתן מתנת חינם לגוי, וכו' וכדאיתא בסוף פ"ק דע"ז עכ"ל הב"ח המקורי וא"כ מבואר כאן בב"ח, ששלט הצנזורה בטור, ובמקום 'עע"ז' היה כתוב 'גוי', ואחר כך בזה גופא שכתב הב"ח ששלט הצנזורה בטור, שלט שוב הצנזורה ומחקה קטע זה מן הב"ח. וא"כ אחרי שזכינו למקור העיקרי של הב"ח, יוצא שלכל הפוסקים בין הטור ובין הב"י ובין הב"ח יש איסור לא תחנם בישמעאלים וא"כ ה"ה בענין לא תתן להם חניה בקרקע. אולם ניתן לתת להם דין של עכו"ם בזמן שאין בידנו כח לגרשם, ונ"מ לענין שאין לגוזלן הפרשה של נמכר לעכו"ם הפרשה של נמכר לעכו"ם שאין להוציא שלא כדין את העבד עברי, שם כתוב נמכר לגר תושב ואח"כ לעובד עבודה זרה ואח"כ לעבדה זרה עצמה, קידושין דף כ עמוד א לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר: [ויקרא כה] וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר שנאמר: [ויקרא כה] לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: גר תושב; משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר - זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה! מדבר שגוי שתחת ידך ע' תלמוד בבלי מסכת קידושין דף טו עמוד ב ורבי, האי [ויקרא כה] ויצא בשנת היובל מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: ויצא בשנת היובל -בעובד כוכבים שישנו תחת ידך, או אינו אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך? אמרת? וכי מה אפשר לעשות לו? הא אין הכתוב מדבר - אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך. ויש להקשות אם מדובר בעובד כוכבים שתחת ידך, א"כ מחויבים לגרש אותו מכאן כמו שכתב הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י הלכה ו אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. [השגת הראב"ד] ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו. א"א זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה. [השגת הראב"ד] אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. א"א איני משוה לו בישיבת הארץ. גם הראב"ד מודה שצריך לגרש גוי עכו"ם אף שאינו מז' אומות רק שאין לו את הלאו הזה, הארכנו במאמר לא ישבו בארצך ס' ד' וצ"ל שהפסוק של נמכר לעכו"ם איירי שהוא תחת ידנו לדון אותו בדיני ממונות אבל אינו תחת ידנו להוציא אותם מכאן בגלל חשש של אומות העולם מסביב. וא"כ למידים שיש לנו מציאות שיש גוים בא"י שאין יכולים להוציאם ויש להם דינים שקונה עבד עברי ואסור להוציא את הע"ע ממנו שלא כדין דהיינו שיש כאן איסור גזל, וזה מבואר בגמרא שבפרשה זו כתוב שיש איסור גזל גוי תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א דבר זה דרש ר"ע כשבא מזפירין: מנין לגזל כנעני שהוא אסור? ת"ל: [ויקרא כ"ה] אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא, יכול יגלום עליו? ת"ל: [ויקרא כ"ה] וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו! אמר רב יוסף, לא קשיא: הא בכנעני, הא בגר תושב. אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך אלא לגר, שנאמר: [ויקרא כ"ה] לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: לגר תושב, משפחת גר - זה העובד כוכבים, כשהוא אומר או לעקר - זה הנמכר לעבודת כוכבים! אלא אמר רבא, לא קשיא: כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו. א"ל אביי: עבד עברי - הפקעת הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי הנה מציאות כזה שא"א להוציא הגוים מכאן הוא סיבה בגלל החטאים של כלל ישראל, ואחד מהם בגלל חטא שלא הוציאו את הגוים בזמן שהיה ניתן להוציאם מכאן, כל זה מבואר בספר שופטים במעמד הבוכים. ועכ"פ רואים מכאן שהתורה נותנת דינים לגוי כזה בא"י שנמצא במצב שמן הדין אילו היה לנו כח היינו צריכים להוציאם, אבל מחמת עונותינו אין לנו כח להוציאם, ואז הזהירה התורה שלא לגזול מהם המצב של גבעת אולפנא שקנו היהודים קנין גמור ומיהו זה פשוט שאם היהודי כבר כבש מהם ובנה שם בתים זה נקרא קנין ולא גרע מקנין מלחמה שקונה, ע' גיטין לח. ע' תוס' ד"ה אבל בחזקה ושאר ראשונים שם, ובמצב של גבעת אולפנה יש הרבה סברות שאסור להחריב הדבר ברור שיש כאן כיבוש מלחמה בששת הימים וכן המדינה עצמה נתנה רשות לבנות הבתים וא"כ את"ל ששיך איזה בעלות של ערבי מ"מ היהודים קנו בכיבוש מלחמה, תוספות מסכת גיטין דף לח עמוד א אלא צריך לפרש דהכא בחזקה של כבוש מלחמה איירי וכן פר"ח. עמון ומואב טהרו בסיחון - וכי היכי דקנו ארצם בחזקה קנו נמי גופם בחזקה. וכ"ש בא"י שהקב"ה נתן לנו, בבא קמא דף קיג עמוד ב גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: [דברים ז'] ואכלת את כל העמים אשר ה' א-להיך נותן לך, בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך; והיינו שבשעת מלחמה קונים מן הגוים, וכאן היה מלחמת ששת הימים שקנו זה וגם החזיקו בה. וכן מבואר ברש"י ראשון של התורה, חוץ מזה גם הערבי היה לו רק מכח שנתן לו מלך ירדן והוא רק כבש זה במלחמת השחרור ועכשיו היהודים כבשו חוץ מזה מדינה יכול להפקיע קרקע, לטובת הציבור, והרבה כבישים נבנו ע"פ הכלל הזה בהפקעת קרקעות וחוץ מזה בין כך הגוי לא יבוא לשם, וחוץ מזה למה הגוי הזה לא ערער עד עכשיו רק השמאל חיפש אותו, וחוץ מזה, גוי אין לו בעלות גמורה אף פעם על א"י רק שזה בגדר ברשותו ולא ממש שלו, ע' בזה חז"א חו"מ ס' א' ס"ק כ"ז ואם כבר אינו ברשותו אין לו כלום וכן נשתקע שם הבעלים קונה אפילו בקרקע, כדאיתא בירושלמי כלאים פ"ז ה"ה ורמב"ם הל' כלאיים פ"ה הל' י'. האנס שזרע כלאים בכרם חבירו אם נשתקעו הבעלים אע"פ שלא נתייאשו הרי זה קדש מן התורה, ואם לא נשתקעו הבעלים אף על פי שנתייאשו אינו מקדש אלא מדברי סופרים. רדב"ז הלכות כלאים פרק ה הלכה י האנס שזרע כלאים וכו'. פ"ז האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפי' במועד וכו' מאימתי הוא נקרא אנס משישקע. ופירש רבינו משיתחבא בעל הכרם מפחד האנס הרוצה לאנוס אותו ואמרינן בירושלמי א"ר אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו דבר תורה נתיאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהם ויש קרקע נגזלת אמר ר' לא אעפ"כ יש יאוש לקרקע ע"כ. ואע"ג דקי"ל בתלמודא דידן דאין יאוש בקרקע שאני הכא דעשו אותו רבנן יאוש משום חומרא דכלאים אבל היכא דנשתקעו מפני אימת האנס אנן סהדי שנתיאש ממנה ואגב אונסיה הקנה אותה לאנס והוי כאילו היא שלו הילכך הוו כלאים מן התורה: וכאן כבר נתייאשו כל הגוים אחרי מלחמת ששת הימים וכ"ש אחרי שמלך ירדן הסתלק באופן רשמי מכל בעלות על יהודה ושומרון, ורק כעת אנשי השמאל מחפשים בנרות איזה ערבי שיכול לטעון בעלות על הקרקע, והוא בסופו של דבר לא יקבל שום דבר ורק השמאלנים עושים זה כדי להתקיף את היהודים האם צריך לעשות ריבונות בכל א"י באופן שא"א לגרש את כל הגוים מכאן הנה מצב כזה שיש גוים בא"י שאין להם דין של גר תושב, היה במשך כל הדורות מיהושע בן נון עד חורבן בית ראשון, וכבר בימות השופטים היו גוים כאלה בארץ ומשמעות הפסוקים, שכל מה שיש בידנו לשעבד אותם ולהכנסים תחת רשותינו צריך לעשות ויש בזה דרגות שונות שופטים פרק א (כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת ישב יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: (כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: (כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר: (ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס: (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב: (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ: (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס: (לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק: (לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס: (לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה: פ נראה מן הפסוקים האלה, שמה שיותר יש לנו בעלות כאן הוא יותר טוב, אף אם מסיבות מוצדקות או לא מוצדקות לא מקיים את הגירוש במלואו, רק שצריך להזהר שלא יהא להם זכות בחירה לנוגע ליהודים ואם הגוים עושים צרות צריך ללחום בהם אף שאילו לא היו עושים צרות לא היו לוחמים נגדם, אף שהיה חיוב מצד גירוש ז' אומות לגרשם, אבל למעשה אחרי תקופת שופטים בדרך כלל לא נהגו כן, אלא דוד המלך וירבעם בן יהואש, ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ח לתת להם, אלו באי הארץ, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם וכן הוא אומר [מ"ב יד כה] הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו' רבי אומר לתת להם, אלו עולי בבל, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו ימות המשיח אבל אם הגוים עשו צרות, נהגו כל השופטים וכל המלכים עד חזקיה המלך, שהוא היכה את עזה הכאה רצינית עד שלא יכלו עוד להרים את הראש. מלכים ב פרק יח הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר: פ ישעיהו פרק יד אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף: רש"י ישעיהו פרק יד (כט) אל תשמחי פלשת כולך - שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו': כי נשבר שבט מכך - כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (דברי הימים ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת: כי משרש נחש - משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב' יח) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר: (מכאן מוכח שגם חזקיה המלך עשה מלחמה ואף יותר מדוד המלך ולא כמו שיש דורשין מדרש שחזקיה היה יושב במטה והקב"ה עזר לו, כי שם היה מצב שהיה חולה ולא יכול לזוז אבל כשהיה לו כח היה עושה מלחמה. יש שטוענים שגוי שמטרתו ללחום אתנו מותר לגזול מהם, שכיון שע"פ דין מותר להורגו רק שאין הממשלה נותנת אבל עכו"ם מותר לגזול מדין שלא יהא ממונו חמור מגופו, כמו שיש דיעה כזו בענין מוסר (ב"ק קי"ט) ואף שלענין מוסר קיי"ל שלא הותר ממונו משום דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא אבל לענין גוי לא שייךנכתב בעה"י ע"י יצחק ברנד י"ז סיון תשע"ב עה"ק עמנואל