יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ביאור הקשר בין היתר מכירה ומצעים מנותקים לבין מכירת א"י והתנתקות ● להיות גר ותושב עם הקב"ה או עם הגוי
18:14 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

(מהדורה שניה עם תיקונים) בעקבות תביעת כל הגוים והערב רב אשר בקרבנו שני מדינות לשני עמים, אנו מפרסמים מאמר, שכתבנו בשנת השמיטה, שאין ליהודי אפשרות להיות לבד בא"י, אלא יש רק שני אופציות, אחד, להיות עם הקב"ה, שנית, להיות עם הגוי, האופצייה הראשונה מחייב שלא למכור את א"י בכל צורה שהיא, כולל שלא לעשות היתר מכירה, וכן שאר התירים שאין בהם ממש, ואם לא בוחרים באופציה זו, אז ח"ו 'לא עלינו' יתקיים האופציה השניה. בשנה ראשונה של שביעית כעת, עלינו לקבל לקיים מצות שבעית בשנת תשע"ה בשלמות, ואז יתבטלו כל הגזרות של שני מדינות לשני העמים ר"ל. מעשה שנסעתי באוטובוס, וישבו מולי שני בחורים, אחד שאל את חברו, 'איפה אתה גר?' השיב לו 'אני לא גר, אני תושב', נתערבתי בשיחה ואמרתי לו, 'הרי כתוב באברהם אבינו ויגר בגרר', השיב לי 'זה היה בתקופת האבות, אבל עכשיו אנחנו תושבים קבועים'. השבתי לו 'הרי נאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי' וזה מדובר אחרי כניסת ישראל לא"י', ואז הודה לי על זה. ובעקבות זה נכתב מאמר זה. ע' בנצי"ב בהעמק דבר על הפסוק וישב יצחק בגרר (בראשית כו ו), וז"ל ביקש לישב בשלוה, ולא בגרות, כדבר ה' גור [בארץ הזאת], משום הכי נגרש מאבימלך, וע' במדרש רבה ר"פ וישב יעקב. הנה אנחנו לא יודעים בדיוק מהי ההגדרה של ההבדל בין לשבת ובין לגור בתקופת האבות, מתי זה נקרא דירת קבע שזה ישיבה ומתי דירת ארעי שפירושו לגור, מ"מ מה שברור, שיצחק אבינו עבר את הגבול הדק הזה, והתנהג בבחינת ישיבה ולא בבחינת לגור, ומשום זה נענש, שגרשו אותו משם. וההבדל הזה בין 'ישיבה' ובין 'לגור', קובע את יסוד גאולת ישראל, כמבואר ברש"י פ' לך לך על פסוק (טו יג) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, שביאר רש"י, משום מה נתקצר גלות מצרים מ400 שנה ל210 שנה, בגלל שמלידת יצחק התנהגו האבות בצורת גרות ולא בצורת ישיבה, ואילו התנהגו בצורת ישיבה, היה עם ישראל צריך להשאר בגלות מצרים עוד 190 שנה. הנה על אברהם אבינו מצאנו כמה מקומות שנכתב לשון גרות, כמו (כ א) ויגר בגרר, (כב לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (כג ד) גר ותושב אנכי עמכם, (לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק. ולכאורה כל רצון ה' להתנהג כגר, היה רק בתקופת האבות, אבל כשישראל יבואו על אדמתן ויכבשו ארץ ישראל, כבר אין רצון ה' בכך אלא אפשר להיות תושב קבוע, אולם אין הדבר כך, שכן גם אז נאמר (ויקרא כ"ה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי, וביאר הנצי"ב שם, מה גדר של גרות שנאמר שם, וז"ל היה עולה על הדעת למכור השדה בשביעית ויובל לעכו"ם והוא אינו מוזהר, על זה הזהירה תורה שלא למכור ולמסור לעכו"ם, או אם ימכור לגוי לחלוטין וממילא יעבוד הגוי השדה בשביעית, כי לי הארץ, ואין לכם רשות למכור לעבוד אותה יותר משאתם זכאים בה, כי גרים ותושבים אתם עמדי, לענין פרנסת הארץ אתם תושבים, אבל לענין מכירת הארץ לעכו"ם אתם גרים, שאין הארץ שלכם למכור בזמן שאין רצוני לעבודתה. ולמדים מזה שני דברים, אחד שאסור למכור את ארץ ישראל לגוי כדי להתיר עבודת שביעית, וכלול בזה שלא לעשות היתר מכירה, ע"ש בנצי"ב שכתב באופן מפורש שבפסוק זה כלול שאסור לעשות 'היתר מכירה' (וע' חז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק ד' ד"ה ולפיכך, בשם המשיב דבר ס' נ', שזה הנצי"ב). שנית, שרואים רצון ה' שאין לומר לגוי לעבוד בשביעית, וכן מבואר במשנה שביעית (פ"ד מ"ג ופ"ה מ"ט וגיטין ס"א.) מחזיקין ידי נכרים בשביעית ופליגי בירושלמי, דעה ראשונה, שאומר לגוי יישר, והיינו כמו שכתב הרמב"ם (פ"ח ח') שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח, ודעה שניה בירושלמי שאומר לו תחרוש ואני אקנה ממך לאחר שביעית. והנה רוב ראשונים פסקו כדעה ראשונה שרק מותר לומר לו יישר, ע' ר"ש שביעית שם, והטעם שפסקו כך, משום שבבלי גיטין ס"ב. ס"ל כדעה זו, אבל אפילו לדעה שניה שמתיר לומר חרוש ואקנה לאחר שביעית, (כך פסק הסמ"ג עשין קמ"ח) משמע שרק שאקנה לאחר שביעית, אבל לא שיקנה בשביעית עצמו, וא"כ אם אומרים מפורש שיזרע ויקנו ממנו בשביעית אסור לכל הדיעות. וכ"כ בחוט שני מהגאון ר' נסים קרליץ שליט"א (על הרמב"ם פ"ח הל' ח, עמוד שע"ה) ולכן פסק הוא והרבה רבנים, שכעת בגלל שנתפשט אמירה לנכרי, והסכמים עם הגוים, אין לקנות יבול נכרי. אולם מן הפוסקים שהובא אין ראיה שזה איסור תורה ויתכן שזה איסור דרבנן ומ"מ נשמע שאסור. ולמדים מזה, שרצון ה' הוא שישראל ידור בא"י עכ"פ חלקית בצורת גרות ולא תושב מוחלט, מתבטה בזה ששומרים שביעית כהלכתו ואינם עושים תחבולה של היתר מכירה או תחבולה אחרת.וא"כ יש לנו דמיון בצורה מסוימת בין תקופת האבות ובין תקופת בני ישראל על אדמתן, שבשניהם יש רצון ה' להתנהג רק בצורת גרות עכ"פ חלקית, ולא כתושב מוחלט, אולם בכל זאת יש הבדל, שבאבות כתוב גר ותושב אנכי עמכם, היינו עם הגויים, וכשבני ישראל על אדמתן, נאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי, דהיינו עם הקב"ה. וא"כ רואים שאין מציאות כזו שישראל יכולים לשבת כתושב מוחלט בא"י, ובתקופת האבות, כשיצחק אבינו ניסה לשבת כתושב מוחלט, גרשו אותו משם, וכשיעקב אבינו ניסה לשבת כתושב מוחלט, קפצה עליו רוגזו של יוסף ובעקבות זה נמכר יוסף ושוב הלכו כולם לגלות, וכשישראל אינן שומרים שביעית, בין בלי היתר מכירה בין עם היתר מכירה, והיינו שמנסים לשבת בא"י כתושב מוחלט, אז הולכים לגלות, כמבואר בתורה, וכך נתקיים בעוה"ר ע' שנה גלות בבל. (והחשבון של ע' שביעיות שלא שמרו, הוא כולל גם זמן של מנשה בן חזקיה ברש"י פ' בחוקותי, ואז היה שביעית מדרבנן) הנה שני הצרות שהיו בימי האבות שבאו בעקבות ישיבת קבע, דהיינו גירוש יצחק אבינו מגרר ומכירת יוסף, נתקיים בעה"ר בדורנו, מכירת יוסף בדורנו היינו שמסרו קבר יוסף בערב ראש השנה שנת השביעית תשס"א לערבים (היו שני שלבים, בער"ה גרשו את הישיבה ובשבת שובה גרשו את הצבא משם), ואז התחיל האינטיפאדא אל אקצה. וגירוש יצחק אבינו מגרר, וזה שטח שנקרא היום גוש קטיף, (ובפשטות גרר הוא דרומית מעזה, כך משמעות הפסוק בראשית כ א ע' העמק דבר שם) היו בדורנו גירוש האכזרי של יהודי גוש קטיף. הנה הנהגת אנשי גוש קטיף, מצד אחד עשו מסירת נפש כמו יצחק אבינו שקיים מאמר ה' שכון בארץ, ואמרו חז"ל במדרש עשה שכונת ארץ זרע ונטע והם ג"כ קיימו זה, וכן מסרו נפשם להציל עם ישראל ע"י התיישבות במקום זה לעכב השתלטות הגוים שם, וכל זה בכלל מצוות ישוב א"י, שמצוה ליישב כל א"י כולל עולי מצרים, גם בזמננו, ע' רמב"ן (הוספה על ספר המצוות מצוה ד' וחז"א (שביעית ס' כ"ד ס"ק א'). ומצד שני, הטעות של יצחק אבינו, שבמקום 'לגור', 'ישב' שם, ג"כ נהגו כך בנושא חקלאות. שיש לזכור שהחקלאות בגוש קטיף היה שבע שנים רצוף בלי שום הפסק, וכל ההיתרים שהיו שם, מצע מנותק ועציץ שאינו נקוב בצירוף היתר בית, וצירוף מכירת העציצים לגוי, כולם צע"ג, כמו שכתבנו בכמה מאמרים (בשנת תשנ"ג מאמר 'חממות גוש קטיף' ובשנת תשס"ז מאמר 'שמירת שביעית מקורית') ונחזור על זה בקיצור. א) עציץ שאינו נקוב מבואר בגמ' (מנחות ע.) שבכל דבר גזרו עציץ שאינו נקוב אטו נקוב, וממילא אסור עכ"פ מדרבנן, (ע' חז"א ס' כ' ס"ק א', חוט שני ח"א עמ' פ"ו, וע' חידושים וביאורים מהגאון ר' חיים גריינימן שליט"א דמאי ס' ט' ס"ק י', ושבט הלוי ח"ו ס' קס"ז שהוכיחו זה בראייות חזקות, וע' סוף ספר משפטי ארץ באריכות, וגם ברדב"ז פ"א משמיטה הל' ו'). ויותר מזה מסתבר, שהיום שדרך זריעה בחממות וזורעים שטחים עצומים במצעים מנותקים, דין אינו נקוב כנקוב, שפטור 'אינו נקוב' זה משום שאין זה דרך זריעה (כמבואר במ"ב ס' של"ו ס"ק ל"ה ובתש' הרא"ש כלל ב' ד'), מה שאין כן כשדרך זריעה בכך, וכמו לענין ערלה, שהנוטע בגג חייב כמ"ש בתש' הרא"ש שם משום שדרך זריעה בכך, ומה שאינו מחובר לקרקע עולם אינו פוטר ולא נחשב כעציץ שאינו נקוב, (הובא בש"ע יו"ד ס' רצ"ד סע' כ"ו ובתוספתא ערלה א ג, ובגר"א ס' רצ"ד ס"ק נ"ח וס"ג, וחז"א שביעית ס' כ' ס"ק ו') ומה שעושים המצעים, זה לא רק בשביל שמיטה אלא כל שבע שנים עושים כך, כדי למנוע מחלות וכדו' שבאים מן הקרקע, וכן לאזן צריכות המים ועוד מעלות, ויוצא, שמצע מנותק הוא סיבה להחמיר ולא להקל. ב) היתר 'בית' לא נאמר כשדרך זריעה בכך, (ע' חז"א ס' כ' ס"ק ו') שחממות עושים כ5 פעמים יותר משדה רגילה (וכבר הסביר זה היטב בספר חוט שני מהרב נסים קרליץ שליט"א, וכל מה שנאמר בזה להחשיב 'בית' לא מתקבל על הדעת) ג) מכירת עציצים לא שווה כלום, כי לא מכרו אותם באמת והכל פיקטיבי, (וכן אחריות אונסא וזולא על הישראל ע' יבמות סו: שזה דינו כבעלות ישראל וע"ע חז"א כלאיים ס' ה' סס"ק י"ד) וכן מאן לימא לך שמותר לעבוד בעציץ שאינו נקוב של גוי, אפילו בקרקע של גוי, שהרי כמו שלישראל אסור לעבוד בקרקע של גוי (ע' גיטין סב.) אין עודרין עם הנכרי בשביעית, ואפילו עידור שהוא רק מלאכה דרבנן, (מו"ק ג.) כן אסור בעציץ של גוי אפילו בקרקע של גוי וכ"ש בקרקע של ישראל. וכ"ש אם יש להם דין של נקוב כנ"ל. בקיצור, הנהגת אנשי גוש קטיף היה בנושא עבודת הארץ כתושבים גמורים, ולא היה שייך לומר עליהם 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' בבחינה זו, וכ"ש שכמעט כל אנשי גוש קטיף, ובפרט הרבנים של 'מכון התורה והארץ' שהיו בכפר דרום, וכל הציבור השייך עליהם והנלוה עימהם והמנהיגים אותם, הם ע"פ רוב התומכים המלהיבים של 'היתר מכירה' בכל א"י, וסוברים שכעת צריכים אנו להתנהג כתושבים בא"י ולמצוא תחבולות שבשנת השביעית תעבד הארץ כמו בכל שש שנים. הגירוש הזה פגע קשות במורל וברוח של כל המתנחלים, וזה בגלל שרוח ההתנחלות לא היה בצורה הנכונה, כי יש חיוב של גרים ותושבים אתם עמדי. ומה שמזכירים מעלת זקיפת קומתן של ישראל, ע' רש"י ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו יג), זה כלפי הגוים, אבל כלפי הקב"ה צריך להיות בכפיפת קומה. אולם כתוצאה ממה שאינן רוצים להיות בגדר כי גרים ותושבים אתם עמדי, היינו עם הקב"ה, עלול להתקיים ח"ו מה שנאמר גר ותושב אנכי עמכם, היינו עם הגוים, וכעת מדברים להמשיך להחריב ישובים ולחלק את ירושלים לגוים, ולא ידוע מה מצפה לנו מזה, ה' ירחם, הממשלה ממשיכה להתקיים, ובינתיים העגלה ממשיכה לנסוע לכיוון התהום. הנה, כל הגזירות האלו, הם לפ"ז כשממשיכים לתמוך בהיתר מכירה או מצעים מנותקים, אבל אם הציבור המתנחלים, אשר מוסרים נפשם למען א"י, ובזה בודאי שכרם גדול מאוד, ויחד עם זה מזהירים שההתנחלות תהא בגדר כי גרים ותושבים אתם עמדי - עם הקב"ה, והכוונה שלא לעשות שום תחבולה לעקור את השביעית, אז אין שום צורך להיות גרים עם הגוים, כי ממילא כבר נתקיים גרות עם הקב"ה, וממילא בעה"י יתבטלו אז כל השיחות לתת א"י לגוים, ונזכה לכבוש כל א"י. ירקות יש להשתדל להביא מחו"ל, וכן אפשר להביא מן הערבה, וביארנו בענין הגבולות במאמר 'שמירת שביעית מקורית' שאפשר להקל באופן עקרוני כדעת העדה חרדית בענין זה, ובודאי דרומית ממצפה רמון (ע' מכות ט:) (ואולי גם דרומית לנחל צין, כמו שכתוב בדרך אמונה מהרב חיים קניבסקי שליט"א, (הל' תרומות א ז, ולא כהמחמירים עד קו 30,) ואם אין אפשרות, אין חיוב לאכול ירקות טריים בשמיטה, ואפשר לאכול דברים הנשמרים משישית, וכך נהגו בתקופת חז"ל כמבואר בנדרים נג.:, שכשלא היה אפשר להביא ירקות בשביעית מחו"ל לא אכלו ירקות הצריכים זריעה, (ולא היה שם לא היתר מכירה ולא מצעים מנותקים ולא קנו מיבול נכרי, אף שהיה אז יבול נכרי, והטעם ע' תוספתא פ"ו הל' י"ב) וכך משמעות התורה של וצויתי את ברכתי בשנה השישית, שזה חוזר רק על דברים הנשמרים משנת השישית. נכתב בעה"י מוש"ק פ' שמות תשס"ח, כאן עה"ק עמנואל ת"ו