יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
אמונה מחייב מעשים ● גם בשש שנים יש לעם ישראל בעלות מוגבלת ● הסכם אוסלו והאינטיפאדא אל - אקצא בזמן מכירת הארץ ● חטא מרגלים וחטא שביעית ● המשבר הכלכלי ● המשבר הביטחוני - התנתקות ● קניה מן הערבים ● תליה בגדולי ישראל
16:51 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

אמונה מחייב מעשים הנה אחד מיסודי התורה הוא האמונה בהקב"ה ובתורתו, ובכלל האמונה הוא שכל מה שאנו צריכים להאמין, צריך להיות גם מוגן על ידי מעשים באופן שהם כתובים בתורה. א) האמונה שהקב"ה ברא את העולם, מחייב לשמור שבת, וע' במשנה ברורה בהקדמה לח"ג שהביא דברי חז"ל כל המחלל שבת כופר במעשה בראשית, והיינו שהאמונה שהקב"ה ברא את העולם צריך להיות מוגן ע"י שמירת שבת ובלי זה גם האמונה אינה אמיתית ב) האמונה ביציאת מצרים מחייב לשמור חג הפסח ולאכול מצה ומרור וכמו שאומרים בהגדה, לא אמרתי לך אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וכן לא לאכול חמץ ולהשבית החמץ מן הבית. ג) האמונה במכת בכורות מחייב קדושת בכור בהמה טהורה פדיון הבן ופדיון פטר חמור. ד) האמונה שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד, מחייב מצות ואהבת וגו' קריאת שמע בבוקר ובערב וכן כתיבה בתפילין ומזוזה. ה) האמונה שארץ שניתן לנו הוא מתנת ה' שהקב"ה נתן לנו, צריך להיות בהכרה שאנחנו לא הבעלים הגמורים, אלא הקב"ה השאיר חלקו בו, והכרה זו מחייב שמירת שביעית, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. גם בשש שנים יש לעם ישראל בעלות מוגבלת ויש כאן להוסיף, שמצות שביעית מחייב שגם בשש השנים, הארץ לא ניתן לגמרי לעם ישראל אלא נשאר חלק של הקב"ה בארץ, וכמו שמבאר האור החיים הקדוש על הפסוק (ריש בהר) כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה': שש שנים תזרע שדיך, וגו' וכאן הקושיה דמשמע שכבר כשנכנסים לארץ יש שביעית ורק אח"כ מתחילין השש שנים, אבל הרי הדין לא נכון אלא מקודם סופרים שש שנים ורק אח"כ יש שביעית, ומתרץ האור החיים הקדוש, שעצם נתינת הארץ הוא כבר מהתחלה משוייר שיש לך רק לשש שנים, וכתוצאה מזה יש חיוב להשאיר בבעלות הקב"ה את שנת השביעית, וממילא בשש שנים הוא רק חלקית בבעלות ישראל, שהרי כבר אז יש להקב"ה הבעלות על שנת השביעית, הנה אחד מיסודי האמונה הוא שא"י נתנה מהקב"ה, וזה הטענה העיקרית נגד הציונות החילוני שאינו מכיר בזה, ולכן הם מוכנים להפקיר חלקי א"י. אולם כדי שיהא ישוב א"י אמיתי בנויה על האמונה, צריך לקיים ג"כ המעשים אשר התורה מחייבת להאמונה זו, וממילא בנוגע לא"י, מחייב האמונה לשמור שביעית כהלכתה ולא מספיק פעולה אחרת כדי להצדיק האמונה, אלא רק הפעולה שהתורה וחז"ל קבעו, ומי שטוען שהקב"ה הוא זה שנתן לנו את הארץ והשאיר חלק שנת השביעית לעצמו, ובשעת מעשה מוכר חלק הקב"ה לגוי, הוא סתירה מיניה וביה. הסכם אוסלו והאינטיפאדא אל- אקצא בזמן מכירת הארץ ויש להוסיף כאן, שיש בענין זה תופעה מאוד מענינת, שהסכם אוסלו שהוא הבסיס של הקילקול של ציונות החילוני והבסיס של כל הצרות, נחתם דוקא כמה ימים לפני ראש השנה של שנת השביעית תשנ"ד, בו בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י להפקיע שביעית, ושבע שנים בדיוק אח"כ בערב ראש השנה שנת השביעית תשס"א התחיל האינטיפאדא הגדולה, שנקרא אינטיפאדא אל אקצא, וזה שוב בו בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י להפקיע משביעית, וכן אמרו חז"ל (אבות פ"ה) גלות בא לעולם על ע"ז ש"ד וג"ע ושמיטת הארץ, וממילא מי שמאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ, וזה ממילא כולל שבשנת השביעית השאיר הקב"ה את הארץ לעצמו, זה שייך רק אם מבטלים מכירת הארץ בשביעית. חטא מרגלים וחטא שביעית ובזה יש להעיר, שכמו שחטא מרגלים לא ויתר הקב"ה כלום, רק הרג כל הדור ולא נכנסו לארץ, רק למען כבוד שמו לא הרג אותם בפעם אחת רק במשך ארבעים שנה, יש ג"כ בדיוק אותו טענה על מכירת הארץ, שהרי בגלל עוון שמיטה נשארו בגלות בבל שבעים שנה כמבואר מפורש בפסוקים בפ' בחוקותי (כו לד-לה- מג) ובסוף דברי הימים (דה"ב לו כב) למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה: ולא ויתר הקב"ה כלום, אלא מיצה את העונש, ואף שהחורבן בית ראשון נעשה ג"כ בגלל ע"ז ש"ד וג"ע, מ"מ בזה מספיק קצת גלות, אבל שבעים שנה הוא בגלל שביעית. וזה כולל גם שביעית כשהיה מדרבנן, שהרי לפי הדעה ששביעית הוא בזמנינו רק דרבנן, זה התחיל כבר בזמן שנתבטלו היובלות שזה היה בזמן שגלו בני גד ובני ראובן (ערכין לו: וע' ברמב"ם פי"א משמיטה ויובל הל' ח' ט' , רש"י גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה), והחשבון של שבעים שביעיות שלא שמרו שבגלל זה הוצרכו להיות ע' שנה בגולה, הוא כולל גם זמן של מנשה בן חזקיה כמבואר ברש"י פ' בחוקותי, וא"כ רואים שמיצוי הדין של עון שמיטה כולל גם שביעית דרבנן, ובזה מובן ג"כ עונש הסכם אוסלו שהיה בזמן שהרבנות הראשית עשה טכס מכירת הארץ, וכן האינטיפאדה הגדולה בדיוק שבע שנים אחרי זה, בזמן הטכס הזה. המשבר הכלכלי וכן המשבר העצום הכלכלי שבא באופן טבעי בעקבות האינטיפאדה הגדולה שהתחיל בער"ה שנת השביעית, יש ליחס לא רק כתוצאה של הסכם אוסלו, אלא גם להסכם מכירת א"י להפקיע שביעית שהיה באותו זמן, שהרי בעקבות אבקה של שביעית יש עניות גדולה כמבואר ברש"י סוף פרשת בהר (כו א) ואף פרשיות הללו נאמרו על הסדר, בתחילה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית, סופו למכור מטלטליו, לכן סמך לה, וכי תמכרו ממכר, לא חזר בה סוף מוכר אחוזתו, לא חזר בו סוף מוכר את ביתו, לא חזר בו סוף לוה בריבית, כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות, לא חזר בו סוף מוכר את עצמו, לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי. המשבר הביטחוני - התנתקות וכן נאמר בשכר שמירת שביעית וישבתם על הארץ לבטח, ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם אין שומרים שביעית אין הארץ בטח, ועל כן בשעה זו שמכרו את א"י להפקיע שביעית, התחיל האינטיפאדה הגדולה שלא היה יום שלא היה פיגוע או נסיון פיגוע במשך כל השנה וגם השנה שאחרי כן. וכן בגלל האינטיפאדה נתיאשו עד שהחריבו עיירות שלמות ומסרום לערבים, והגלו היהודים בצורה אכזרית (זה אחד מן הסיבות לתמיכה הרחבה לתוכנית ההתנתקות) ועדיין ידם נטויה, הקב"ה יבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות. (הג"ה, אין אנו מדברים ח"ו בטענה על האנשים הצדיקים שגלו, אלא הם כפרה על חטאת עם ישראל, וכן כל מי שנתן יד לפשע הנוראה של ההתנתקות יתן את הדין, ומגלגלין חוב על ידי חייב, (ע' רש"י דברים כ"ב ח') ) וניתן גם להסביר שהחלק של הקב"ה שיש לו בכל השנים בגלל חלקו של שנת השביעית, הוא הוא שנותן השמירה להארץ, כיון שהיהודי מגלה בדעתו ע"י שמירת שביעית שיש להקב"ה כל הזמן חלק בזה. וממילא אם באמת משאירים להקב"ה חלקו בארץ, הוא ישמור עליה, ואם מוכרים לגוים, הם ישמרו עליה .... קניה מן הערבים מה שטוענים שמוכרחים למכור את הארץ לגוי כדי שלא יצטרך לקנות מן הערבים, וטוענים זה נגד אלו שקונים מן הערבים הרוצחים ומפרנסים אותם, הנה יטענו זה גם לעצמם, שהרבה מן הציבור מפעילים ערבים לבנות בתיהם ולעבוד בשדותיהם, וגם בזה מפרנסים הערבים, ויותר מזה, שמסכנים את הציבור. ובאמת שזה לא סיבה למכור הארץ כדי לאכול ירקות טריים, וא"צ לאכול ירקות טריים בשביעית, ויש ראיות מן הבבלי (נדרים נג.) והירושלמי (שם פ"ו הל' ח'), שבזמן המשנה ששמרו שביעית לא אכלו באופן כללי ירקות מסודרות בשביעית, ורק מירקות שהמין עצמו צומח בצורה פראית או מן השדות שאין דרך לזרוע אותם כמו שדה ניר ושדה בור, או כשהיה אפשרות לקנות מחו"ל, ולא קנו מן הגוים, אף שכמחצית שדות היו של גוים (ע' ירו' דמאי פ"ב' הל' א'). וכך משמע פשטות הפסוקים וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ולכאורה קשה עדיין אין תירוץ לירקות טריים, שאפילו אם יש כפליים עגבניות בשישית, אין אפשרות לשמור אותם עד שנת השביעית, אלא ודאי שזה מן המסירת נפש לשמירת שביעית שלא לאכול ירקות בשנת השביעית, וא"כ מי שבאמת רוצה לדקדק שלא לקנות מן הערבים, אז לא יאכל ירקות טריים בשביעית ולא ימכור א"י לגוים. תליה בגדולי ישראל ויודע אני מה משיבים אלו שסומכים על היתר מכירה, שאנחנו עשינו הכל ע"פ מקצת מגדולי ישראל שהתירו המכירה. אולם באמת אפילו אלו שהתירו אמרו זה רק בהוראת שעה, מחמת סכנת ביטול היישוב ומחויבים לבדוק בכל שביעית אם עדיין קיים ההיתר, והמצב כעת בודאי אינו יותר חמור מבזמן עזרא שהנהיגו שביעית אף שהמצב היה קשה מאוד כמבואר בנחמיה סוף פ' ט' ופ' י'. (חוץ מזה שההיתר צע"ג מכל הבחינות, שהמכירה בכלל לא חל ואין כן גמירות דעת לא ליהודי לתת לגוי בפועל ולא לגוי להתחייב הכסף שהתחייב) (הערה, שאלתי בשנת תשנ"ג את הגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל מה אומר על היתר מכירה, והשיב שאיך שהרבנות הראשית עושה היום את המכירה הוא בודאי דברים בטלים,) נכתב בעהי"ת כ"ח מרחשון תשס"ו. כאן עה"ק עמנואל ת"ו