יום ה', יג’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
החילול השם שיש ב'היתר מכירה' ● ההתעוררות שהיה בדור הקודם ● תשובת רבנו יוסף גאון ● עונש חילול השם
16:27 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

כבר בדור שדנו על ההיתר מכירה נתעוררו שיש בהיתר מכירה להפקיע שביעית (חוץ משאר בעיות) חילול השם ואיסור לעשות ערמה גלויה (ע' שבת קל"ט: הכא מוכחא מילתא), ודחו טענה זו בלי נתינת הסבר, אולם אחרי שנתגלה תשובת רבנו יוסף גאון שמבואר שמכירה מסוג זה יש בו חילול השם וכן גנבת דעת עליון ועוד איסורים חמורים, נתברר ביתר שאת וביתר עז שהמעוררים אז שיש חילול השם ואיסור הערמה ב'היתר מכירה', היו צודקים. ההתעוררות שהיה בדור הקודם שיש בהיתר מכירה חילול השם, ותשובת רבנו יוסף גאון העתק של תשובת הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (העתקתי מספר 'השמיטה'): אף שהמכירה נראית כהערמה ... אין לחוש בכך … וכל שכן בשביעית בזמה"ז דרבנן, וכתב הרב נפתלי הרץ הלוי במכתבו לאדר"ת להשיב על הטענה … כי המכירה היא הערמה גלויה. מה שכתב כי הוא דבר זר מאוד וערמה ברורה וכחוכא וטלולא וחילול השם – הנה כבר עשינו בפני הגאון הרב יהושע ליב דיסקין זצ"ל וכבר דברנו הרבה בענין זה יותר מכל הדברים, ולא שמענו ממנו שיחוש לזה. (ידוע שהמהרי"ל דיסקין היה מן המתנגדים הגדולים להיתר מכירה מטעם לא תחנם וטעמים נוספים, וכן יותר מארבעים רבנים התנגדו בזמנם על היתר מכירה ואכמ"ל, וכאן אנו דנים בעיקר בנוגע לחילול השם). הנה נתעוררו מתוך כל הבעיות האחרות גם על הבעיה החמורה של חוכא וטלולא וחילול השם ואיסור לעשות הערמה גלויה, ודחו טענה זו, אבל לא הסבירו למה. אולם אחרי כן בשנת תשנ"ב מצאנו תשובת רבנו יוסף גאון (בגיאוניקה ב' עמ' 196) שטענות המעוררין מטעם חילול השם וכו', היו צודקים ביתר שאת וביתר עז. התשובה הוזכרה בקיצור (בבה"ל ס"ס רמ"ו, רק שאלו שמביאים אותו לא ראו מקור התשובה רק הקיצור שהובא ב'הלכות פסוקות' מן הגאונים (ס' קכ"ז) ובסוף ספר 'כל בו'), ושם העתיקו רק שאסור, אבל במקור התשובה רואים שהאיסור הרבה יותר חמור, ואיסור שבשורש דרבנן, נתהפך לדאורייתא, שיש חילול השם וגנבת דעת עליון וכן יש איסור הערמה. (התשובה נתפרסם בספרנו 'ביום הראשון תשביתו' שנת תשנ"ב ובחיבור 'חממות גוש קטיף בענין שביעית' שנת תשנ"ג). ונעתיק כאן התשובה המקורית: ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות של מקח וממכר, ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת, זה מנהג של פושעי ישרא' ואסור לעשות כן מפני שני דברים (כאן מתחילים ג' דרגות בדרך לא זו אף זו). א) ואין צריך לומר אם לא לקח ישראל דמי שורים וחנות ומה שבתוכה מן הגוי אילא בדברים בעולם שמכר לו, שאין שוה כלום ואין בו מכירה כלל ואסור לעשות כן. ב) ואפלו לקח ממנו דמים ומכר לו מכירה גמורה והעיד עליו עדים שמכרת לי שורים אילו וחנות זו, אף על פי כן, כיון שמתנה עמו על מנת שתחזירם לי לאחר שבת אסור, מפני שעשה ערמה להשתכר בשבת ולעשות מלאכה בשבת בכונה ואיסור גמור הוא: ג) אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור, כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה ...ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי) [אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד, ויש בו חילול השם: הנה בנוגע למכירת א"י בשביעית, הוא בודאי כולל כל האיסורים שאמורים כאן, מנהג פושעי ישראל, הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים, והרי כולל גם איסור דרבנן, שהרי בחנות בודאי אין בו רק איסור דרבנן של אמירה לנכרי ושכר שבת, וא"כ כל זה שייך בודאי בשביעית בזמה"ז אף למי שסובר שהוא רק מדרבנן. וכאן זה עוד יותר חמור, ששם עכ"פ בשבת היה החנות תחת פיקודו של הגוי, אבל כאן, בשביעית עצמו, הישראל נוהג בעלות גמורה על הקרקע, ואין כלל זכר לגוי שקנה את השדה, ודומה באופן מוחלט למה שנאמר (בחו"מ ס' ס' צ"ט סע' ז') לענין מי שנותן מתנה לחברו כדי להפקיע מבעל חוב שילוה ממנו אחר כך, והנותן ממשיך להשתמש בו, שהמתנה בטלה, כי כל אחד יודע שלא היתה כאן מתנה אמיתית, והבעל חוב גובה ממנו. ומי שלא חשש לחילול השם, זה אחד משני אופנים, או שהיה לפני שנתגלה תשובה זו, או מי שאינו מוכן עוד לבדוק הדברים מחדש, אבל בודאי שכל אלו גדולי ישראל שהתירו בדור הקודם, לא היו מוכנים לזה, אילו היו רואים בעיניהם תשובת גאון (ע' בכללי הפסק שו"ע חו"מ ס' כ"ה סע' ב' בהג"ה וש"ך ס"ק כ"א) שעל הגאונים נאמר שכל דבריהם דברי קבלה, שאומר על מכירה כזו שיש בו איסור חמור להתערם במצות והוא מנהג פושעי ישראל ושיש בו חילול השם וגנבת דעת עליון. וכ"ש כשמפרסמים זה בפומבי לעיני כל ישראל. ובין כך יש הרבה שינוים שנשתנו מתחילת ההיתר, באופן שגם אלו שהתירו אז לא שייך להתיר עכשיו, כמבואר באריכות בספר שמיטה כמצותה, וא"כ מי שמתיר עכשיו, זה רק מי שאינו בודק הדברים מן היסוד. עונש חילול השם ע' גמרא יומא פ"ו. שמביא שם ד' דרגות של כפרה, דרגא א' 'עשה', יותר חמור 'לאו', יותר חמור 'כריתות ומיתות ב"ד', יותר חמור 'חילול השם', שעל זה נאמר אבל מי שיש חילול השם בידו, אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורים למרק אלא כולם תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, (ישעיה כ"ב י"ד). ומבואר שם בגמרא, שכל שאדם יותר גדול ויותר תלמיד חכם, העוון חילול השם יותר חמור, ובזה תראה, שכל מה שאומרים ש'היתר מכירה' נעשה ע"י אדם גדול פלוני ועוד יותר גדול וכו', לא ממעטים את האיסור בזה, אלא אדרבה מרבים האיסור בזה, שחילול השם מתגדל ע"י גדולת האדם שעשה זה. וממילא כל מה שמבואר לדעת רוב ראשונים, ששביעית בזמן הזה דרבנן, וממילא מי שעבד בשביעית עובר רק על איסור דרבנן, (היינו איסור דרבנן חמור שחייבים עליה גלות) כל זה נאמר בזמן שלא עשו היתר מכירה, אבל כשעשו היתר מכירה, אז נתוסף עליו איסור חמור של חילול השם שהוא יותר חמור מכל עבירות שבתורה, (חוץ מהאיסור המקורי של חילול שביעית שלא נפקע ע"י המכירה כמבואר כל זה בתשובת ר' יוסף גאון שהאיסור חילול שבת נשאר כיון שהמכירה אינו כלום). (הערה, שאלתי בשנת תשנ"ג (ערב שביעית) את הגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל מה אומר על היתר מכירה, והשיב, שאיך שהרבנות הראשית עושה היום את המכירה הוא בודאי דברים בטלים. (ועשה בידו תנועה של ביטול) וכן הרב יצחק ירוחם בורדיאנסקי שליט"א (ירושלים) חתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל מעיד ומספר מה שחותנו דיבר בחוג המשפחה אודות ההיתר מכירה בזמנינו (פירסמו בהספד שהספיד את חותנו) וז"ל,– שתגידו להרבנים שזה כלום וכלום, זה פשוט ליצנות – כי אין להם דעת למכור ולא מתכוונים למכור (ועשה בידו תנועה של ביטול) עכ"ל, וכן הרב אביגדור נבנצאל שליט"א מעיד בשמו של הרה"ג ר' ש"ז אויערבאך זצ"ל שאפילו לתלמיד 'מרכז הרב' לא התיר לאכול יבול מה'היתר מכירה' משום איסור ספיחין). נכתב בעהי"ת ח' אייר תשס"ח, כאן עה"ק עמנואל ובית המדרש תעה בשדה בפאתי שכם (מטרת בית המדרש למחות על החילול השם של מסירת קבר יוסף לצוררי ישראל ימ"ש)