יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
חז"ל תקנו שכל ירק או תבואה או קטניות שצמח מעצמו בשנת השביעית, אסור לאכול, ואף שמדין תורה היה מותר לאוכלם רק שיזהרו בקדושת שביעית, דהיינו שלא לעשות סחורה בהם ולא יפסידו אותו...
16:12 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

חז"ל תקנו שכל ירק או תבואה או קטניות שצמח מעצמו בשנת השביעית, אסור לאכול, ואף שמדין תורה היה מותר לאוכלם רק שיזהרו בקדושת שביעית, דהיינו שלא לעשות סחורה בהם ולא יפסידו אותם ולא יאכלו אותם לאחר זמן הביעור, ועוד כמה דברים, מ"מ לאכול אותם עד זמן הביעור היה מותר, ובאו חז"ל ותקנו לאסור אותם לגמרי, כדי שלא יבואו לזרוע אותם ולומר שהם צמחו מעצמם, ועל כן גזרו שלא לאוכלם אף אם באמת צמחו מעצמם. (ע' רמב"ם פ"ד מהל' שמיטה ויובל הל' א' וב') האיסור הזה אינו כולל ירק זול ואינו חשוב שאין דרך אדם לזרוע אותם, שבאלו אין חשש שיבואו לזרוע אותם, ועל כן מותר לאוכלם אם צמחו מעצמם. ואם אנו באים לדון מה הדין בספיחים של עבר הירדן, האם הם בכלל הגזירה של איסור ספיחים או לא, צריך מקודם שני הקדמות. הקדמה ראשונה, שיש הבדל בארץ ישראל בין מה שנכבש ע"י עולי מצרים דהיינו בתקופת יהושע בן נון ובהמשך של בית ראשון, ונקרא בלשון חז"ל "שהחזיקו עולי מצרים" ובין מה שנתישב בבית שני ע"י זרובבל ועזרא, ונקרא בלשון חז"ל "שהחזיקו עולי בבל", והיינו שיש שטח גדול שנכבש ע"י עולי מצרים, וקידשו אותו, וע"י חורבן בית ראשון נתבטלה קדושה זו, ואחר שבעים שנה כשעלו עולי בבל, החזיקו שטח יותר קטן וקדשו אותו, וכן שוב קידשו גם את מה שהחזיקו רק עולי מצרים. אבל בכל זאת את השטח הקטן שהחזיקו עולי בבל קידשו בקדושה יותר חמורה ממה שקדשו השטח שהחזיקו רק עולי מצרים, ועל כן הדינים של מצוות התלויות בארץ הוא יותר חמור במה שהחזיקו עולי בבל ויותר קל בשטח שהחזיקו רק עולי מצרים. ואחד מן ההבדלים הוא שהשטח של עולי בבל גזרו על איסור ספיחים ובשטח של עולי מצרים לא גזרו על איסור ספיחים, שאף דלענין עבודה בשדה בשנת השביעית אין הבדל בדרך כלל בין עולי מצרים ובין עולי בבל, שבשניהם אסור לעבוד את האדמה בשביעית, מכל מקום לענין לאסור ספיחים יש הבדל, שבעולי בבל גזרו לאסור ובעולי מצרים לא גזרו. הקדמה השניה, שיש מחלוקת ראשונים האם עבר הירדן נתישב בזמן בית שני ע"י עזרא או לא, והנפקא מינה לכאורה בשאלה זו, שאם עבר הירדן הוא בכלל עולי בבל, אז ממילא יש בהם איסור ספיחים ואם הוא בכלל עולי מצרים אז ממילא אין בהם איסור ספיחים. הנה הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כ"ח כתב שלא גזרו על ספיחי עבר הירדן, והפשטות הוא משום שסובר שלא נכבש ע"י עולי בבל, וזה לשונו, עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם. וספיחי עבר הירדן וספיחי סוריא מותרים באכילה, לא יהיו ארצות אלו חמורים מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים. והשיג עליו הראב"ד וז"ל עבר הירדן שביעית נוהגת בה. אמר אברהם, עבר הירדן מה היה צריך להביאו מק"ו הרי לא החזיקו עולי בבל וכן סוריא. וכתבו המהר"י קורקוס, וכן הרדב"ז בתירוץ שני, שבאמת גם הרמב"ם סובר שעבר הירדן לא החזיקו עולה בבל, ומה שהוצרך הקל וחומר, משום שהיינו חושבים, שבעיני בני אדם לא חמור כל כך עבר הירדן ויבואו לזרוע בה, ועל כן היה ראוי לגזור בהם איסור ספיחים אף שהם רק מעולי מצרים, ונגד טענה זו כתב הרמב"ם שיש קל וחומר, שלא יגזרו בהם ספיחים, שלא חמור עבר הירדן יותר משאר מקומות שהחזיקו רק עולי מצרים. אולם הכסף משנה כתב שהרמב"ם כתב היתר ספיחים בעבר הירדן אף אם החזיקו בה עולי בבל, בכל זאת יש ק"ו ממקומות שלא החזיקו עולי בבל, אבל דבריו קשין מאוד, דמה שייך לעשות ק"ו ממה שהתירו ספיחים בעולי מצרים, ללמוד מזה על עבר הירדן אילו כן כבשו עולי בבל, הרי יש חילוק ברור ביניהם, אלא משמע כדעת המהר"י קורקוס שהרמב"ם סובר שלא החזיקו עולי בבל את עבר הירדן. ונמצאנו למדים שבין הרמב"ם ובין הראב"ד סוברים שעבר הירדן לא החזיקו עולי בבל. וזה הסיבה שלא גזרו עליהם איסור ספיחים. אולם נגד זה מצאנו דברי התוספות ביבמות דף ט"ז עמוד א' שכתבו שעבר הירדן כן החזיקו עולי בבל, והביא ראיה מן המשנה פרק ט' דשביעית , שכתוב שם ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל, וכונת המשנה הוא, שיש דין שכל פירות שיש בהם קדושת שביעית ואין בהם איסור ספיחים, כמו פירות אילן, מותר לאכול מהם רק עד זמן הביעור, דהיינו עד זמן שיש עוד פירות בשדות לחיות השדה, אבל כשכבר אין עוד פירות השדה שהחיות יכולים לאכול, צריך כל אחד שלקט פירות שביעית, להפקיר אותם. ועכשיו בא המשנה להסביר, שארץ ישראל מחולקת לשלוש איזורים, אחד יהודה ואחד עבר הירדן ואחד גליל, והיינו, שאם כבר אין פירות ממין זה מצוי לחיות בשדות של ארץ יהודה, צריך לבער כל אחד מין זה מן הבית בארץ יהודה, ואף שעדיין מצוי בשדות בעבר הירדן או בגליל, וכן אם כבר לא נמצא ממין זה בעבר הירדן, צריך לבער כל הפירות מן הבית בעבר הירדן, אף שנמצא עוד ממין זה ביהודה או בגליל. ועכשיו באו תוספות ללמוד ממשנה זו, שעבר הירדן החזיקו עולי בבל, שאילו לא החזיקו עולי בבל, סוברים התוס' שלא היה נוהג בו כלל דין ביעור שביעית. כי לדעת תוס', אחד מן הדברים שמקומות שהחזיקו עולי מצרים יותר קל ממקום שהחזיקו עולי בבל, הוא שבעולי מצרים לא נוהג דין ביעור. ולכאורה יוצא לפי זה, שלדעת התוספות שסובר שעבר הידרן כן החזיקו עולי בבל, אז גם הספיחים אסורים, שהרי כל מה שכתבו הרמב"ם והראב"ד שלא נוהג איסור ספיחים בעבר הירדן, זה משום שסוברים שבעבר הירדן לא החזיקו עולי בבל, וכן באמת סובר הסמ"ג, שספיחי עבר הירדן אסורים. וזה הולך כפי שיטת התוס', (הובא בהגהות על הרמב"ם דפוס פרנקל) ועכשיו צריך לתרץ המשנה שכתוב שבעבר הירדן נוהג ביעור פירות שביעית, שלא תקשה על הרמב"ם והראב"ד שסוברים של החזיקו עולי בבל את עבר הירדן. ויש על זה שני תירוצים, תירוץ ראשון, שהרמב"ם סובר שגם במה שהחזיקו עולי מצרים נוהג דין ביעור, וכל מה שעולי מצרים יותר קל, זה רק לענין איסור ספיחים, וממילא ממה שנוהג דין ביעור בעבר הירדן, אין להוכיח מזה שהחזיקו עולי בבל. תירוץ שני, שהרמב"ם בפ"ז הלכה ט' מפרש המשנה של ג' ארצות לביעור ואחד מהם הוא עבר הירדן, שאין הכונה עבר הירדן המזרחי, שזה עבר הירדן של התורה, אלא הכוונה עבר הירדן של א"י במערב הירדן, ושם נוהג כל דיני שמיטה, ומה שכתב הרמב"ם שבעבר הירדן לא נוהג ספיחים, זה עבר הירדן המזרחי, שהוא עבר הירדן של התורה, ובזה סובר הרמב"ם שלא החזיקו עולי בבל. וא"כ מבחינה זו לא היה קושיה על הרמב"ם והראב"ד. אולם מה שכן קשה מאוד על הרמב"ם והראב"ד הוא, שמפורש בירושלמי פ' ו' של שביעית רשימה של עיירות שהחזיקו עולי בבל וכמעט אותו רשימה נמצא גם בתוספתא שביעית פ"ד הלכה ה', ובתוך הרשימה הארוכה זו יש הרבה עיירות שכתובים בתורה שנמצאים בעבר הירדן ובהם חשבון ויבקא ונחלא דזרד ויגר שהדותא, והרי חשבון נמצא בעבר הירדן כמו שכתוב בפ' חוקת, וכן יגר שהדותא הוא במקום שהיה ברית בין יעקב ולבן, וזה היה בהר גלעד כמו שכתוב בתורה בפרשת ויצא, והר הגלעד היה מנחלת גד וראובן וחצי שבט מנשה כמו שכתוב בתורה בסוף פרשת דברים שחילקו הר הגלעד, בין גד וראובן ובין וחצי שבט מנשה. וכן יבוק נמצא בעבר הירדן, כמבואר בפרשת חוקת שזה מן ארץ סיחון שהיכה משה רבינו וכבשו, וא"כ מפורש כאן שעולי בבל החזיקו גם בעבר הירדן, וכן מה שכתב הרמב"ם שהמשנה של ג' ארצות לביעור ואחד מן הארצות הוא עבר הירדן, שכאן הכוונה לא עבר הירדן המזרחי אלא בתוך חלק א"י שהוא ממערב הירדן, הוא ג"כ קשה מאוד מן התוספתא פ"ז הל' י"א, ששם כתוב רשימה של עבר הידרן שנוהג בה ביעור וכולל שם חשבון וכל עריה שבמישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון, בית נמרה, וכל אלה עיירות (חוץ מבמות בעל) נמצאים בנחלת ראובן וגד שנכבש ע"י משה רבינו מסיחון, כמבואר בסוף פרשת מטות, ובמות בעל כתוב בפרשת בלק, שהיה מקום שעמד שם בלעם כשבירך את ישראל, וזה גם היה בעבר הירדן, וא"כ רואים שעבר הירדן שנוהג בה מצות ביעור הוא עבר הירדן המזרחי שנקרא סתם עבר הירדן של התורה, (כך הקשה התפארת ישראל) וא"כ אחר כל זאת, שרואים מן הירושלמי והתוספתא שעולי בבל החזיקו עבר הירדן, זה ראיה גדולה לדעת התוספות שסוברים שכן החזיקו עולי בבל את עבר הירדן, וא"כ צריך לפסוק כדעת הסמ"ג שיש איסור ספיחים בעבר הירדן ולא כהרמב"ם והראב"ד, שהרי כל מה שסוברים הרמב"ם והראב"ד שלא נוהג איסור ספיחים בעבר הירדן, זה משום שסוברים שלא החזיקו עולי בבל את עבר הירדן, אבל כפי שמבואר בירושלמי ותוספתא שכן החזיקו עולי בבל את עבר הירדן, צריך להיות שהספיחים אסורים. וכמובן כל זה רק קרקע של יהודי אבל קרקע של גוי אין בו איסור ספיחים כמבואר ברמב"ם.