יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
פירות אילן שנחנטו אחרי ראש השנה של שמינית [המציאות הזה מצוי בלימונים] ● בדין אם פטור שנת שביעית ממעשר הוא מדין הפקר, או דין כללי אף בלי דין הפקר ● ראיה ששביעית פטור מן המעשר אף כשאינו הפקר ● צריך שני פסוקים לפטור פירות שביעית ממעשר, אחד מדין הפקר ואחד בלי דין הפקר ● פרי שחנט אחרי ראש השנה של שמינית לענין מעשרות ● שלשה שיטות באתרוג שנחנט בשישית ונלקט בשביעית לענין מעשר ● סיכום, אילן שחנט אחרי ראש השנה של שמינית ולפני ט"ו בשבט לענין מעשר
תגיות: שביעית, שמיטה, ארץ ישראל, מעשר, לימון, הפקר

בריתי יצחק || נכתב בחורף תשס"ח, יו"ל מחדש עם הוספות ח' כסלו תשע"ו פירות אילן שנחנטו אחרי ראש השנה של שמיניתיש בזה בעיה לענין מעשר, מכיון שאין בו קדושת שביעית, שלענין שביעית הולכים אחרי א' תשרי, ועדיין לא הגיע ט"ו בשבט, שזה ראש השנה לענין מעשרות, וא"כ תקופה זו לענין מעשר היא שנת השביעית, אולם לענין קדושת שביעית זה שנת השמינית, וא"כ לכאורה אין כאן לא קדושת שביעית ולא חיוב מעשר, ששביעית פטור מן המעשר.אולם אם נאמר שמה ששביעית פטור מן המעשר הוא רק מצד שיש עליו קדושת שביעית, אבל כשאין עליו קדושת שביעית וממילא זה לא הפקר, חייב במעשר, אז כאן חייב במעשר. רק צריך לדעת איזה מעשר לתת, האם מעשר שני או מעשר עני, וזה תלוי בשאלה איזה מעשר יש לפירות שביעית בא"י במקום שאינו הפקר [אם נאמר שחייב במעשר] אם זה מעשר שני או עני, [במשנה ידים פ"ד מ"ג דנו על עמון ומואב בשביעית וכאן השאלה על א"י עצמו כשזה אינו הפקר].או שיש סברה אחרת למה חייב במעשר, על אף שבאופן כללי שביעית פטור מן המעשר גם בלי דין הפקר, כאן מצרפין זה לשנה ראשונה גם לפני ט"ו בשבט.לכאורה כיון שבכל השנים ראש השנה לאילנות לענין מעשרות הוא ט"ו בשבט, אין סיבה שבשביעית יהא אחרת, וממילא אין סיבה לחייב מדין שנה ראשונה.אולם לענין קדושת שביעית, קיי"ל שראש השנה הוא א' בתשרי, ודלא כאלו שגרסו בתורת כהנים שהוא ט"ו בשבט, וממילא אין עליהם קדושת שביעית.ועי' חזו"א (שביעית ס' ז ס"ק יג) שהביא ראייה שלענין שביעית הולכים אחרי א' תשרי גם באילן ובאתרוג, והוא מן הגמ' סוכה (דף מ ע"א) שראש השנה לאתרוג לענין שביעית הוא א' תשרי [לפי הדעה שהולכים אחר לקיטה, היינו רבותינו שבאושא (מסכת ראש השנה דף טו ע"א)]. אף דלענין מעשר הוא בט"ו בשבט, כדאמרינן בראש השנה (דף טו ע"א) "אמר רבה בר רב הונא, אף על גב דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטה כירק - ראש השנה שלו שבט". ומאידך בסוכה מבואר שאתרוג לענין שביעית בתשרי, שהרי בגמרא סוכה שם אמרינן שאתרוג של ששית שנכנס לשביעית לפי הדעה שאתרוג הולך אחר לקיטה לענין שביעית, אז אתרוג בסוכות יש בו קדושת שביעית, אף שזה לפני ט"ו בשבט. וממילא אף שלפי דעת רוב התנאים וכן דעת רוב ראשונים שאתרוג לענין שביעית קובע חנטה, (חזו"א שביעית ס' ז' ס"ק י'), עכ"פ למדים שראש השנה שלו לענין שביעית הוא תשרי ולא ט"ו בשבט.אולם כל זה לענין דיני קדושת שביעית, אבל לענין מעשרות של שנה שביעית בודאי הולכים אחרי ט"ו בשבט, דהיינו פירות שחנטו בשמינית לפני ט"ו בשבט, יש להם דין מעשרות של שנה שביעית. רק שצריך לדון מה הדין של מעשרות אלו, אם הם פטורים לגמרי ממעשרות כיון שבשנה שביעית אין כלל מעשרות, או שמחויב במעשרות, כיון שאין להם קדושת שביעית. דהיינו שהשאלה היא אם מה ששביעית פטור ממעשרות הוא משום ששנת שביעית יש בו פטור עצמי אף שאין בו קדושת שביעית, או משום שזה הפקר שיש עליו קדושת שביעית, וכשאינו הפקר חייב במעשר, ורק צריך לדון אם מעשר שני או עני.ושמעתי שיש מי שרוצה להביא ראייה מן החזו"א (שביעית סי' ט ס"ק יח סד"ה יו"ד) שפרי שחנט בשנת השמינית בין א' בתשרי לט"ו בשבט, שנמדדים לפי ראש השנה של א' תשרי, דמשום זה כתב שיש לו דין של מעשר שני ולא מעשר עני, אלמא שהשנה הראשונה מתחיל לענין מעשר מא' תשרי, [ועכ"פ למדים ממנו שחייב במעשר]. ויש שרוצים ללמוד מזה שגם לענין שנת המעשר מתחיל מא' תשרי. אולם לא יתכן דבר כזה, וראיתי שם וכוונת החז"א, דוודאי מא' תשרי עד ט"ו בשבט יש לו דין שביעית לענין מעשר. אולם לאיזה מעשר אנו נותנים, האם מעשר שני או עני, על זה כתב שמדמים לשנה ראשונה שיש לו דין של מעשר שני, ואין שייך לתת דין מעשר עני, ואולי הסברה כיון שכבר מזמן עבר שנה שישית. והסיבה שחייב במעשר משום שקשה לומר שלא לתת כלל מעשר.וז"ל החזו"א: "ועוד אילן שחנט אחר ר"ה של שמינית שאין בו שביעית וכמש"כ לעיל סי' ז' וחייב במעשר ולענין מעשר אזלינן בתר חנטה עד ט"ו בשבט וא"כ צריך לדעת איזה מעשר [ומיהו אפשר דהתם מפרישין מ"ש כדין שנה ראשונה דאל"כ נפטרי' לגמרי, וצריך לחלק מאתרוג של ששית שנלקט בשביעית דפטור מן המעשר]". עכ"ל.אולם סברתו צ"ע, שאם ננקוט ששנת שביעית כשאינו הפקר חייב במעשר עני, כדעת הב"י והרמ"א, (יו"ד סי' שלא סוף סעי' יט ברמ"א) למה כאן לא לחייב מעשר עני, ועי' לקמן דברי הגרש"ז אויערבך שחלק על הב"י והרמ"א מכח ראשונים, וס"ל ששביעית שאינו הפקר חייב במעשר שני.[מה שכתב החזו"א שאתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעת פטור מן המעשר צ"ע, הרי הוא בעצמו כתב (סי' ז ס"ט) שחייב במעשר, ועי' לקמן באריכות בענין זה].אולם פשוט שאי אפשר להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט. כיון שזה דין שנה שביעית וזה דין שנה ראשונה. בדין אם פטור שנת שביעית ממעשר הוא מדין הפקר, או דין כללי אף בלי דין הפקרשו"ר ראיה ששנת השביעית פטור מעיקר הדין ממעשר, אף במקום שאין עליו קדושת שביעית, ומ"מ לפעמים חז"ל נותנים דין מדרבנן לחייבו במעשר.איתא בירושלמי (מסכת ביכורים פרק ב הלכה ד) שאתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית, שדעה אחת ס"ל שכיון שבאתרוג הולכים אחרי לקיטה כירק לענין מעשר, ולענין שביעית אחר חנטה, וממילא אין בו קדושת שביעית, פטור לגמרי ממעשר, שלענין מעשר זה שביעית, וס"ל ששביעית פטור מן המעשר גם כשאין לו קדושת שביעית, [או משום הסברה שהוזכר בבבלי (ר"ה טו) בדעת רבה שהכל ממשמשין בה]. ודעה שניה שהיא שיטת רב המנונא, ס"ל שבשביעית כיון שאין שם מעשרות הולכים אחרי חנטה גם לענין מעשר, וחייב במעשר עני. הירושלמי הזה הובא גם במהר"י קורקוס (הל' מעשר שני פ"א הל' ה), ובאור שמח (פ"א מהל' מעשר שני הל' ה).וז"ל הירושלמי (הנ"ל): "מתני' אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית. ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל. רבי ליעזר אומר שוה לאילן לכל דבר: גמ' אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן. תמן אמרי נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלין כאילן ופטור ממעשרות כירק. אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הבקר כאילן וחייב במעשרות כירק. והבקר חייב במעשרות. אמר רבי יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן. היאך עבידא מחמישית לששית ששית. מששית לשביעית ששית. נכנס מחמישית לששית ולשביעית לקטן בשביעית (ששית) [גרסת הגר"א חמישית] לקטן מששית (חמישית) [גרסת הגר"א שישית]. נכנס מששית לשביעית לשמינית לקטן [גרסת הגר"א בשביעית שישית] בשמינית שמינית. רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט". ע"כ.[בבבלי ראש השנה (דף טו ע"ב) פסקו לא כרבותינו, אלא רבי יוחנן ור"ל שס"ל שלענין שביעית אחר חנטה, ולענין מעשר אחרי לקיטה).עוד הפעם לשון הירושלמי: "אמר רבי יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק [היינו לענין מעשר] ובשביעית את מהלך בו כאילן. היאך עבידא מחמישית לששית ששית. מששית לשביעית ששית".ויש שם המשך, רק שצריך לתקן ע"פ הגר"א. הגרסא הלא מתוקנת: "נכנס מחמישית לששית ולשביעית לקטן בשביעית ששית לקטן מששית חמישית. נכנס מששית לשביעית לשמינית לקטן בשמינית שמינית".והגר"א תיקן: "נכנס מחמישית לששית ולשביעית, לקטן בששית ששית בשביעית חמישית, נכנס מששית לשביעית ולשמינית, לקטן בשביעית ששית בשמינית שמינית". והיינו שאם נכנס מששית לשביעית תיקנו משעת חנטה שהוא שישית אבל אם נכנס מחמשית עד השביעית, אז אם לקטן בשישית שמעיקר הדין אחרי לקיטה ויש לו דין של מעשר עני, אבל אם לקטן בשביעית מכיון שא"א לתת דין שביעית שאין שם מעשרות, הולכים לפי חנטה וזה חמישית, ומפריש מעשר שני.וזה הפשטות בביאור הירושלמי שס"ל ששביעית פטור לגמרי מן המעשר אף בלי קדושת שביעית, ורק במקום שיכולים לתת דין מעשר ע"י שנלך בתר חנטה, עושים כך כדי לחייב במעשר, [אולם עי' לקמן שהאור שמח נותן הסבר אחר בדברי הירושלמי].ומבואר שדעת רב המנונא שהולכים באתרוג לענין מעשר אחרי לקיטה כדעת רבן גמליאל ואבטולמוס משום חמישה זקנים, ולענין שביעית אחר חנטה, ולא כרבי אליעזר שס"ל שגם לענין מעשר הלכים אחרי חנטה, ולא כרבותינו באושא שנמנו שגם לענין שביעית בתר לקיטה, ובכל זאת אתרוג שנכנס משישית לשביעית חייב במעשר, שכיון שא"א לתת דין מעשר כשעת לקיטה שזה שביעית נותנים כשעת חנטה. וזה לא כדברי התוס' (ר"ה דף טו ע"א ד"ה יד) שיוצא ממנו שלדעת רבן גמליאל ואבטולמוס משום חמשה זקנים שס"ל שאתרוג אחרי לקיטה לענין מעשר, במקרה כזה פטור לגמרי מן המעשר. אלא רב המנונא ס"ל כר"ג שהולכים לענין מעשר אחר לקיטה באופן כללי, ובכל זאת חייב במעשר במקרה הזה שהולכים כאן יוצא מן הכלל בתר חנטה.וכן מבואר שם שהראש השנה לענין מעשרות זה ט"ו בשבט, רק דלענין אתרוג של שישית שנכנס לשביעית אין נפ"מ כיון שבטלה אז דין לקיטה לענין מעשרות והולכים אחרי חנטה. [אולם יש נפ"מ, שאם נחנט בחמישית ונלקט בשביעית, שאם נלקט לפני ט"ו בשבט, חייב מעשר עני, שזה עדיין דין שישית לענין מעשר, ואם נלקט אחרי ט"ו בשבט שזה שביעית לענין מעשר, אז מכיון ששביעית אין בו מעשר, נותנים דין חמישית וחייב מעשר שני].ולפי"ז אפשר לפרש היטב הבבלי (ר"ה דף טו ע"א) בדעת רב המנונא, שס"ל שאתרוג של שישית שנכנס לשביעית מחויב במעשרות, וכן בפשטות גם דעת ר' יוחנן ור"ל (בעמוד ב) שאתרוג של שישית ונכנס לשביעית שהיה בשישית כזית ונעשה ככיכר חייב במעשרות. ולכאורה קשה דבפשטות ס"ל לפי דעת ר"ג במשנה של ביכורים (הובא בר"ה דף יד ע"ב, וקידושין דף ב ע"ב) שאתרוג אחרי חנטה לענין שביעית ואחרי לקיטה לענין מעשר, וא"כ למה חייב כאן במעשרות. ואי נאמר ששביעית פטור לגמרי מן המעשרות אף בלי דין של הפקר, וכמו שהקשו תוס' (ד"ה יד הכל) [עי' בב"ח שם משום שס"ל לתוס' שפטור שביעית הוא גם בלי דין הפקר], ותוס' תירצו שזה הולך לפי רבי אליעזר שאתרוג אחר חנטה גם לענין מעשר. אולם זה קשה מאוד שהרי לא קיי"ל כר"א דשמותי הוא, וכך הקשה מהר"י קורקוס (מ"ש פ"א הל' ה), וכן מפורש בביאור הגר"א (סי' שלא ס"ק קצא) שדעה זו ס"ל כר"ג שאחרי חנטה לשביעית ואחרי לקיטה למעשר כירק, וכן דעת ר' יוסי אבטולמוס משום חמישה זקנים (ר"ה טו), וא"כ אם שביעית פטור לגמרי מן המעשרות, למה חייב במעשר. ובאמת רש"י כתב (עמוד א ד"ה אמר ליה אביי, וכן בעמוד ב סד"ה חסורי מחסרא) ששביעית חייב במעשר בזמן שאין עליו קדושת שביעית.אולם לפי הירושלמי ניחא, אף אם נאמר ששביעית פטור לגמרי ממעשר אף במקום שאין עליו קדושת שביעית, שס"ל שבשנת השביעית הולך האתרוג אחרי חנטה גם לענין מעשרות אף שבשאר שנים הולכים אחרי לקיטה לענין מעשרות, שכיון שבשנת השביעית אין מעשרות כלל אף בלי סיבה של הפקר, ממילא חייבו חז"ל ללכת אחרי חנטה כדי לחייבו במעשרות.והיינו שס"ל לירושלמי שבאופן עקרוני שביעית פטור מן המעשר אף שאינו הפקר, אבל חז"ל חייבו במעשר במקום שניתן ללכת אחרי החנטה שזה לא היה בשביעית ונתנו דין של השנה שהיה בו החנטה. [ונראה שכך גם כוונת החזו"א (שביעית סי' ז ס"ק ט סד"ה ופריך), שיש כאן חומרא מדרבנן ללכת אחרי חנטה, אף שלא ראה דברי הירושלמי הנ"ל].ומיהו רש"י וכן הריטב"א ס"ל שמה ששביעית פטור מן המעשר הוא רק מטעם הפקר, וממילא שישית שנכנס לשביעית כיון דהולכים אחרי חנטה לענין שביעית אינו הפקר וממילא מחויב במעשר, אף אם לענין מעשר נחשב שנת השביעית, שבמקרה זה גם שנת שביעית חייב במעשרות. ובזה ביאר דעת רבה שהוצרך להסביר למה בששית שנכנס לשביעית פטור משום יד הכל ממשמשין, דבלי זה היה מחויב במעשר. וכן ביאר מכח זה דעת רב המנונא שמחייב במעשר את אתרוג של שישית שנכנס לשביעית, וזה דלא כהירושלמי, שס"ל דבמקרה כזה נותנים דין אתרוג אחרי חנטה גם לענין מעשרות.ולפי רש"י והריטב"א צריך לעיין איזה מעשר נותנים בדבר ששנת המעשר הוא שביעית האם מעשר שני או מעשר עני. הרחבה בדין פטור שנת שביעית ממעשר, אם הוא מדין הפקר, או דין כללי אף בלי דין הפקרבענין זה אם שביעית פטור בעצם אף כשאינו הפקר או רק כשזה הפקר עי' תשובת מהרי"ט [(סי' מב) שהביא תשובת מהר"י קרא שהוא מרן הב"י], ומ"ג [שהוא תשובת המהרי"ט עצמו] במחלוקת שלו עם הב"י.דהמהרי"ט ס"ל ששביעית פטור מן המעשר אף כשאינו הפקר, וכ"ש כשזה הפקר מן הדין רק הוא סוגר כרמו. והב"י ס"ל שרק משום הפקר, וחידש שאף אם סגר כרמו ולא הפקיר חייב במעשר.ומדברי הירושלמי נשמע בוודאי כמו המהרי"ט, ששביעית מצד עצמו פטור, ורק במקום ששייך לתת דין מעשר על ידי שהולכים אחרי חנטה אז זה מחייב במעשר. וגם לפי רש"י וריטב"א שהפטור הוא משום הפקר, עדיין חידוש לומר שאם סגר כרמו חייב במעשר. שיתכן שיש כלל שכל מה שיש בשביעית קדושת שביעית פטור מן המעשר ממה שלמד רש"י מן המכילתא עי' רש"י (מסכת ראש השנה דף טו עמוד א) וז"ל "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר - אף אדם פטור".[בענין קדושת שביעית בפירות נכרים עי' גם במבי"ט (ח"א ס"ק כא) שדעתו כדעת בנו המהרי"ט שיש קדושת שביעית בפירות נכרים. ועי' לקמן הראיה החזקה של הפרי יצחק (ח"א ס' טו) ששביעית פטור אף כשאינו הפקר מן הספרי (שלח). ועי' במנחת שלמה (ח"א סי' לז) שכתב בדעת המהרי"ט שס"ל שאינו פטור לגמרי אלא במקום שיש בו קדושת שביעית רק שאינו הפקר, אבל לא בזמן שאין בו ק"ש כלל, וצריך לעיין בזה]. ראיה ששביעית פטור מן המעשר אף כשאינו הפקרראיית המהרי"ט והמבי"ט מן הספרי (דברים פרשת כי תבוא פיסקא שב) וז"ל: "בשנה השלישית, יכול אף שנת שבוע תהא חייבת במעשר, תלמוד לומר בשנה השלישית שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאת שנת שבוע שאינה חייבת במעשר". ע"כ. ומשמע שעצם שנת שביעית אין בו מעשר גם כשאינו הפקר.ראיה חזקה של הפרי יצחק (מאת רבי איצל'ה בלזר, תלמיד רבי ישראל מסלנט, ח"א סי' לו) ששביעית פטור מן המעשר גם כשאינו הפקר [כדעת המהרי"ט, ולא כדעת הב"י] מן הספרי (במדבר פרשת שלח פיסקא קי) וז"ל: "לדורותיכם, להביא את עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה שהיה בדין מה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שתהא פטורה מן החלה, והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו שפטורים מן המעשר וחייבים בחלה והן יוכיחו לעיסת שביעית שאע"פ שפטורה מן המעשר שתהיה חייבת בחלה, לא אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חייבים במעשרות לפיכך חייבים בחלה תאמר בעיסת שביעית שמינה פטור מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהא חייבת בחלה מיכן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה". ע"כ לשון הספרי.[בענין לקט שכחה ופאה שפטור מטעם הפקר כלול גם פירות הפקר כמבואר במשנה חלה (פרק א משנה ג) אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות הלקט והשכחה והפאה וההפקר].ואם אתה אומר ששביעית שפטור מן המעשר הוא רק מצד הפקר, זה ממש דומה ללקט שכחה ופאה שפטור מצד הפקר וחייב בחלה, וא"כ פשוט שגם שביעית חייב בחלה, ואין צורך בלימוד של "לדורותיכם" לחייב שביעית בחלה. אלא ודאי ששביעית פטור מן המעשר בכל גווני, וממילא הייתי לומד שפטור מן החלה, ולכן צריך פסוק של "לדורותיכם" ששביעית חייב בחלה. וזה שנאמר ששביעית מינם פטור מן המעשר היינו אף כשאינו הפקר. וזה ראיה חזקה.[יישר כח להרב שובאל בן שלמה שליט"א בעל ביאור הירושלמי "ברכת שובאל" (הוצאת "בהמ"ד להלכה להתיישבות", ביכורים פ"ב הל' ו, בהערות אות יא) שהאיר עיני על דברי הפרי יצחק הזה].ומאידך רש"י בראש השנה (דף טו עמוד א) טוען ששביעית פטור מן המעשר רק בגלל הפקר, וז"ל: "דאי לאו דשביעית נהגא בה - לא הוה מפטרא, דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר, כדתניא במכילתא: ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר - אף אדם פטור". ע"כ.ונראה שכל הראשונים שכתבו ששביעית פטור רק משום הפקר, היינו רש"י וריטב"א (ר"ה טו) וכן הרי"ד (שם) כמו שהביא המנחת שלמה, לא ראו את הספרי (פר' שלח לך) ששם מבואר בהדיא ששביעית פטור גם בלי דין הפקר. צריך שני פסוקים לפטור פירות שביעית ממעשר, אחד מדין הפקר ואחד בלי דין הפקרונראה לומר שאלו שס"ל ששביעית פטור ממעשר גם כשאינו הפקר, לא תקשה למה צריך שני פסוקים לפטור, אחד בפרשת משפטים "וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה", כמו שהביא רש"י, ואחד בפרשת כי תבוא "שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר" כמו שהביא המהרי"ט. כי באמת צריך שני פסוקים, אחד בגלל הפקר ואחד גם בלי הפקר.אחד בגלל הפקר, למשל אתרוג שנחנט בשביעית ונלקט בשמינית, לדעת רבן גמליאל ודעימיה שאתרוג אחר חנטה לשביעית ואחר לקיטה למעשר, כאן א"א לפטור מדין פירות שביעית עצמו בלי דין הפקר, שהרי הם לענין מעשר כשנת שמינית וכאן זה פטור רק בגלל הפקר, וכן מצאנו זה כשחיוב המעשר הוא מדאורייתא כגון ענבים שחנטו אחרי ראש השנה של שביעית לפני ט"ו בשבט, שיש להם קדושת שביעית, וכאן א"א לפטור מדין שנת השביעית בלי דין הפקר שהרי השנה זו כעת הוא שישית לענין מעשר אלא כאן הפטור רק מצד הפקר.[יש מציאות כזה של ענבים שחונטים אחרי ראש שנה, כמו שמצינו בשביעית (פרק ט משנה ד) "אוכלין על הטפיחין ועל הדופרא אבל לא על הסתווניות רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ", וע' במפרשים שם].וכן צריך פסוק ששביעית פטור בלי דין הפקר, כגון אתרוג שנחנט בשישית ונלקט בשביעית לדעת ר"ג שאתרוג אחר חנטה לשביעית ואחר לקיטה למעשר, כאן משורש הדין פטור ממעשר משום שזה שנת שביעית אף שאינו הפקר (רק חז"ל הצריכו לעשר משום שהסיבו זה אחר חנטה), וכן משכחת זה בדאורייתא בענבים שחנטו אחרי ראש השנה של שמינית לפני ט"ו בשבט, שאין בו קדושת שביעית וכאן פטור רק משום שזה שנת השביעית. עוד מקורות ששביעת פטור גם בלי דין הפקרעי' בחזו"א (שביעית סי' ט ס"ק יח) שהביא כמה מקורות ששביעית פטור מן המעשר אף כשאינו הפקר. מן הירושלמי (מעשר שני פ"ה הל' ב). וכן הביא ראיה בשם המהרי"ט (ח"א סי' מג) למה חז"ל במסכת ידים (פ"ד מ"ג) דנו איזה מעשר חייב בעמון ומואב, וניסו לדמות ממצרים ומבבל, נלמוד ממקום שיש שנת השביעית בא"י ואינו בקדושת שביעית, אלא ודאי שאין שם כלל חיוב שביעית. רק שנתקשה א"כ למ"ד ששביעית בזה"ז דרבנן בגלל ביטול יובל ומעשר דאורייתא, ע"כ ששנת שביעית מחויב במעשר אף שאינו הפקר מן התורה ולמה לא נלמד משם איזה מעשר יתנו. ובסוף כתב שאולי התורה לא חייבה מעשר בזמן שביטול השביעית הוא בגלל חטא.ובאמת מצאנו עוד מקום שאין כלל חיוב שביעית ובכל זאת זה בגדר שנת שביעית, והיינו יובל אחר שגלו בני גד ובני ראובן שבטלה יובל אבל ספירת יובל לא בטלה, כמבואר ברש"י ערכין (דף לב עמוד ב), לדעת רבנן דרבי יהודה. וז"ל רש"י: "מנו יובלות לקדש שמיטין - ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז' שמיטות היו מניחין שנת נ' שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן". עכ"ל.וכן היה בכל תקופת בית שני שספרו יובל אבל לא נהגו דיני איסור יובל, כמבואר בתוס' (גיטין דף לו עמוד ב) וז"ל: "ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית - והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות".וא"כ לכאורה נלמד משם איזה מעשר נתנו אז.ואולי שבכל הזמנים האלה באמת אין חיוב מעשר כלל, או שמדרבנן תיקנו מעשר וזה היה בזמן הבית וכשדנו בבית המדרש באותו יום שנתמנה רבי אלעזר בן עזריה לראש ישיבה, על מעשר עמון ומואב בשביעית, שכחו איזה מעשר נתנו אז, כי לא היה כבר נהוג אחרי החורבן ספירת יובל כמו דעת הגאונים שאחרי החורבן כבר לא היה נהוג ספירת יובל, במבואר ברמב"ם (הל' שמיטה ויובל פרק י). פרי שחנט אחרי ראש השנה של שמינית לענין מעשרותכעת שבררנו דעת הירושלמי ועוד ראיות שפטור מעשר בשביעית הוא גם בלי דין הפקר, צריך לעיין בכל פירות האילן שחנטו בשמינית בין א' תשרי לט"ו בשבט, האם חייבים במעשרות, אחרי שכעת אין להם קדושת שביעית, דלענין שביעית ר"ה הוא א' תשרי, ואין בו קדושת שביעית, ולענין מעשרות עדיין זה שנת השביעית, וא"כ לפי הירושלמי וכל שאר הראיות שהבאנו, אין מה לחייב במעשרות, שהרי ס"ל ששביעית פטור לגמרי מן המעשרות אף שאינו הפקר, ורק במקום שבעקבות זה אפשר לומר שהולכים אחרי חנטה ממילא חייב במעשרות וכאן זה לא סיבה לחייב במעשרות. אולם באור שמח הנ"ל כשמסביר דברי הירושלמי הנ"ל מסביר שבאמת הירושלמי ס"ל ששביעית אינו פוטר ממעשר כשאין עליו קדושת שביעית, אלא שאין בשביעית איזה שנה של מעשר והיינו שאין כאן מה שהוא קובע אם זה מעשר שני או עני ולכן צריך לחפש איזה שנה, וממילא אם ניתן לתת דין לפי חנטה הולכים לפי חנטה.אולם סברתו תמוה, שטען שמכיון שאין מעשר של שביעית קבוע, ומשום זה עשו חכמים כשעת החנטה, מה הפירוש בזה, אם באמת חייב במעשר בוודאי חז"ל ידעו איזה מעשר לתת אם זה מעשר שני או עני, ולמה יש כאן סיבה להסב להקדים את המעשר לפי השנה שנחנט אלא ודאי שדעת הירושלמי ששביעית פטור לגמרי ממעשר ולכן תיקנו שבמקרה הזה שנחנט בשישית או בחמישית שהולכים לפי החנטה כדי לחייבו במעשר.וממילא לכאורה יוצא שפרי שחנט אחרי ראש השנה של שמינית לפני ט"ו בשבט פטור ממעשר. [מלבד אתרוג שהולכים אחרי לקיטה לענין ירק, ממילא כשחנט אחרי ראש השנה נלקט אחרי ט"ו בשבט של שמינית וחייב במעשר מדין שמינית].אולם האחרונים לא נקטו כך לדינא אלא חייבו במעשר.והרמ"א (סי' שלא סוף סע' יט) ס"ל שיבול נכרי בשביעית חייב במעשר עני, והחזו"א (שביעית סי' כ קרוב לסוף ד"ה ואמנם הב"י והמבי"ט) כתב שיש מקום לחייב במעשר אף אי אין נכרי מפקיע מידי מעשר, כיון שאינו הפקר מצד עצמו, והיינו שחושש לשיטות ששביעית פטור רק מצד הפקר, אולם בירושלמי כאן מבואר ששביעת פטור לגמרי במעשר אף בלי הפקר ורק במקום שאם נותנים לו דין שהולכים אחרי חנטה יש לו שנת מעשר, במקרה כזה חייב במעשר. אולם האור שמח סובר קצת אחרת כנ"ל, אבל עדיין השאלה עומדת כאן אם יש חיוב מעשר.ועי' במנחת שלמה (ח"א סי' לז) שנקט בפשטות ששביעית אם אינו הפקר חייב במעשר, וס"ל שחייב במעשר שני משום שכך הוא סדר השנים, והביא לזה דברי תוס' הרי"ד (ר"ה). וחלק על הב"י והרמ"א שכתבו שפירות גוים בשביעית (למ"ד שאין בהם קדושת שביעית) מפרישים מעשר עני, אלא צריך להפריש מעשר שני. ולכן כתב שפרי שנחנט אחר ראש השנה של שמינית לפני ט"ו בשבט חייב במעשר שני מעיקר הדין משום שיש לו דין פירות שביעית שאין בו קדושת שביעית וחייב במעשר שני מעיקר הדין.והוא הביא גם דברי התוס' רי"ד (ראש השנה דף טו), שכתב ביאור בדעת רב המנונא שאתרוג של שישית שנכנס לשביעית שחייב היינו משום שזה דין שביעית שחייב במעשר כשאין שם קדושה וממילא חייב במעשר שני, וזה דלא כהירושלמי שס"ל בדעת רב המנונא שחייב במעשר עני כדין שישית וס"ל לירושלמי ששביעית מצד עצמו אינו חייב כלל במעשר אף כשאין לו קדושת שביעית (לא מצאתי ספר תוס' רי"ד על ר"ה, ולא נמצא באוצר החכמה).והגרש"ז הביא בסוף התשובה שלו דברי הירושלמי אלו, ולפי"ז לכאורה יוצא שהוא אמור לחזור מן הפסק שלו שכתב שחייב מעשר שני בפרי שנחנט אחר ראש השנה של שמינית לפני ט"ו בשבט אלא פטור לגמרי.ועי' לעיל בפרי יצחק (ח"א סי' לו) שהביא ראיה חזקה ששביעית פטור מן המעשר גם כשאינו הפקר.והחזו"א (שביעית סי' ט ס"ק יח) כתב שחייב מדרבנן במעשר מדין שהחמירו בו כמו שנה ראשונה, וכתבנו לעיל שזה צ"ע דמהיכא תיתי לתת לזה דין של שנה ראשונה, הרי זה עדיין לפני ט"ו בשבט. שלשה שיטות באתרוג שנחנט בשישית ונלקט בשביעית לענין מעשרויצא לנו לענין ביאור שיטת רב המנונא וזה דעת רבי יוחנן ור"ל שאתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית, שחייב במעשר, שלושה דיעות:שיטת רש"י והריטב"א שחייב במעשר, משום שעל אף שהולכים אחר שנת השביעית לענין מעשר אבל מכיון שאין כאן קדושת שביעית חייב במעשר, שכל הפטור של שביעית מן המעשר הוא כשזה הפקר, אבל כאן שאינו הפקר חייב במעשר. אולם אינו ידוע איזה מעשר האם מעשר שני או עני, ולפי הרמ"א חייב במעשר עני ולפי מה שהעלה הגרשז"א חייב במעשר שני.שיטת התוס' שדעת רב המנונא כדעת רבי אליעזר שאתרוג גם לענין שביעית הולכים אחר חנטה וממילא חייב במעשר, (ודעת רבה שפוטר משום שיד כל אדם ממשמשין ויש הפקר במציאות על אף שאין הפקר מצד הדין). ולפי"ז אינו ברור אם קיי"ל כרב המנונא ורבי יוחנן ור"ל מכיון שהולכים לפי רבי אליעזר שאין הלכה כמותו.שיטת הירושלמי ע"פ גרסת הגר"א, שדעת רב המנונא ורבי יוחנן ור"ל שהלכה כרבן גמליאל ואבטולמוס בשם חמשה זקנים שאתרוג אחר חנטה לשביעית ואחר לקיטה כירק, וכאן על אף שאמור להיות פטור ממעשר משום ששביעית פטור גם כשאינו הפקר, אלא מכיון שאמור להיות פטור תקנו חז"ל שהולכים אחרי החנטה וחייב במעשר כשנת החנטה, וממילא אם נחנט בשישית חייב במעשר עני ואם נחנט בחמישית חייב במעשר שני. סיכום, אילן שחנט אחרי ראש השנה של שמינית ולפני ט"ו בשבט לענין מעשר[מציאות הזה מצוי בלימונים]אחרי שלמדנו שלכאורה פרי שנחנט אחרי ראש השנה של שמינית ולפני ט"ו בשבט שהוא פטור מן המעשר.אולם החזו"א כתב שחייב במעשר וכתב שחייב במעשר שני משום שכאילו שמתחיל כאן שנה ראשונה, אף שזה לא מעיקר הדין, והיינו אף אם נאמר כדעת הב"י והרמ"א ששנת השביעית כשחייב במעשר חייב במעשר עני כאן חייב במעשר שני.ודעת המנחת שלמה ג"כ שחייב במעשר שני אבל לא מדין שנה ראשונה אלא מדין שס"ל שפירות שביעית כשאין עליהם קדושה חייבים במעשר וס"ל שחייבים במעשר שני דלא כהב"י והרמ"א.[ולפי מה שכתב המנחת שלמה ששביעית אינו פטור רק משום הפקר כתב שכאן חייב במעשר שני משום שס"ל ששביעית חייב משום מעשר שני, אולם לכאורה לפי מה שמסיק בסוף שדעת הירושלמי בביכורים ששביעית פטור לגמרי א"כ ג"כ כאן פטור לגמרי].כעת שמעתי שהרב בן ציון אבא שאול זצ"ל פסק שמפריש מעשר עני, וכנראה שס"ל שיש על זה דין שנת השביעית וס"ל כדעת הב"י והרמ"א ששנת שביעת חייב במעשר כשאינו הפקר וס"ל כדעת הב"י והרמ"א ששנת שביעית כשאינו הפקר חייב במעשר עני.אפילו לדברי החזו"א שחייב במעשר זה רק מעין חומרא, אבל פשוט שא"א להפריש ממה שנחנט לפני ט"ו בשבט על מה שנחנט אחרי ט"ו בשבט, וזה שייך באמת בכל השנים שא"א להפריש ממה שנחנט לפי ט"ו בשבט על מה שנחנט אחרי ט"ו בשבט, משום שאין מפרישים משנה לחברתה, וכאן רק כתבנו שגם לדעת החזו"א שמחשיב אחרי ראש השנה כמו שנה ראשונה אין כוונתו שיש זה באמת דין של שנה ראשונה וכאילו התחיל דין שנה ראשונה מראש השנה, אלא הכוונה שמצד החומרא נותנים לו דין של שנה ראשונה אבל באמת זה דין שביעית רק שהחמירו לתת לה דין מעשר כאילו היא שנה ראשונה אבל בודאי אין מעשרים מזה על מה שנחנט אחרי ט"ו בשבט.ולמעשה, מכיון שהאחרונים החמירו בזה לעשר, יש לעשר מספק מעשר שני ומעשר עני, אבל הכל בלי ברכה, שיש צד גדול לומר שפטור לגמרי. לענין לימון יש סיבה נוספת לעשר מעשר שני כשחנט אחרי ראש השנה של שמינית, משום שהחזון איש (שביעית סי' ז ס"ק טז ד"ה תפו"ז ולימון) מסתפק שכל פרי הדר יש להם דין של אתרוג לענין שהמעשר הולך אחרי הלקיטה, וממילא כשחנט אחרי ראש השנה, הרי נלקט אחרי ט"ו בשבט וממילא צריך מספק לעשר מעשר שני מדין שנה ראשונה.