יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מכתב בענין: לימוד ממכירת בכורות ומכירת חמץ ● פשיעה כלפי הארץ ע"י היתר מכירה ● ערך של גילוים מן השמים ● סתימת אזניים מלשמוע ● קניה מערבים ● בענין אוצר ב"ד כשמתנהג כבעלים
14:57 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בס"ד, עש"ק פ' כי תשא , ט"ז אדר א' תשס"ח כאן עה"ק עמנואל ת"ו לכבוד הרב מאיר בראלי נ"י אחדשה"ט קבלתי מכתבכם בשמחה, ואני רוצה להשיב על הטענות של הרב יעקב אפשטיין שליט"א אי"ה ויש כאן שני נידונים, אחד בענין מה שהרב הגאון ר' אביגדור נבנצל שליט"א רבה של עיר העתיקה כתב, שהסכם אוסלו וההתנתקות בא בעקבות היתר מכירה, מידה כנגד מידה, וטען הרב יעקב אפשטיין (ממגורשי גוש קטיף) שאיך אפשר לכתוב שבאו עונשים בגלל היתר מכירה, כיון שיש רבנים שהתירו זה. ובקשת ממני לענות להרב אפשטיין כיון שג"כ כתבנו בכיוון של הרב נבנצל שליט"א. שנית בענין אוצר ב"ד שבעל השדה לוקח הכל לעצמו, שכתב הרב אפשטיין שזה מרמה, ומכח זה חושב שזה יכריח לסמוך על היתר מכירה. הנה לפני שנבוא לעצם הענין, יש להבהיר שהתוכחה של הרב אביגדור נבנצל שליט"א בא מאדם שאוהב המתנחלים ותמך בהם, הרי הוא זה שהתחנן לפני הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א שלא יתמוך בהתנתקות והזהירו על גודל החורבן שיצא ח"ו מזה, וא"כ תוכחה זו בא מאוהב ולא משונא, ונתקיים מה שנאמר (משלי יג כד) ואוהבו שחרו מוסר, וכעת נבוא לגופא של ענין. ובאמת הטענה הראשונה, כבר טענו זה עלי וכבר השבתי על זה, ע' במאמר שמירת שביעית מקורית עמוד 7 , ועיקר הענין הוא שכל מה שכתבנו הוא שבאו עונשים על היתר מכירה, הוא אחרי שבתורה ובמשנה כתוב שיש חיוב גלות על שביעית, וגם על שביעית דרבנן, כמבואר ברש"י פ' בחוקותי, שחשבון ע' שנה שחטאו כולל תקופת מנשה בן חזקיה, ואחרי שכבר נתברר בראיות ברורות שהכל איסור גמור, ולא רק מצד לא תחנם אלא מהרבה טעמים אחרים ועיקר הענין שאסור להפקיע מצוה כמפורש בגמרא ע"ז כא. שיש שני טעמים על איסור מכירת ושכירות שדות לגוי, אחד משום לא תחנם, ושנית משום שאסור להפקיע מעשרות, ומי שחושב שמצא היתר על איסור לא תחנם עדיין לא מצא היתר להפקיע משביעית, וכן שהכל פיקטיבי, שאין גמירות דעת לא לישראל ליתן השדה לגוי ולא לגוי לשלם ולהתחייב באונסין וזולא, ואין על זה תשובה, ומה שהראי"ה קוק זצ"ל כתב על זה ('שבת הארץ' במבוא פרק י"ג) שאינו מוכר לו רק לענין הפקעה ולא את עצם השדה לענין שהגוי יכול לקחתו ולהשתמש בו, ולא לענין לחייב הגוי, הוא תמוה ביותר, ע' במכתב שכתבתי להרב יהודה מלמד עמוד 3 (וע"ע מ"ב ס' רמ"ו ס"ק י"ח בשם הט"ז ושע"צ ס"ק כ' ותשו' רע"א ח"א ס' קמ"ה). וע"ש עוד בנושא של לא תחנם שאחד מצירופי היתר הראי"ה (משפט כהן ס' ס"ג) הוא משום שלא שייך לא תחנם אצל ישמעאלים, וזה בא בעקבות התערבות הצנזורא בב"ח חו"מ ס' רמ"ט, וכעת שנתגלה הגרסא המקורית, זה מפורש שאסור. וע"ש עוד מה שכתבנו בענין לא תחנם ואכמ"ל. לימוד ממכירת בכורות ומכירת חמץ ומה שרצו ללמוד ממכירת בכורות, אין לזה שום שייכות לכאן, וא"א ללמוד משם, לא שמותר להפקיע מצות ולא שמכירה סימלית חל, שמה ששם מותר להפקיע מצות בכורה, זה רק בבכור בהמה טהורה, משום שהיעוד העיקרי הוא להקריב לבית המקדש והיום אין בית המקדש, ויש חשש של גיזה ועבודה, ובאמת בבהמה טמאה אסור להפקיע מבכור כמבואר בש"ע יו"ד ס' שכ"א כ', ולכן בענין שביעית שאינו צריך בית המקדש דומה למכירת בהמה טמאה שאסור להפקיע מבכורה, וגם מצוה דרבנן אסור להפקיע כמו חלת חו"ל, ולענין החלות הקנין כבר כתבנו במאמר אין לבוא עמוד 3, שאינו דומה כלל, ששם מספיק קנין הריאה או קנה וושט, ואין הגוי משלם רק פרוטה ולא צריך לשלם יותר ואם רוצה לקחת הריאה, הישראל נותן לו, משא"כ בא"י שצריך למכור לו כל הקרקע הראוי לזריעה ואינו מוכן לתת לו, וכ"ש בחילונים, וכן הגוי אנן סהדא שאינו מוכן לקבל על עצמו אונסא וזולא, כיון שאינו צריך לקרקע, ורק הישראל יש לו אחריות אונסא וזולא וזה מעכב בבעלות הגוי כמבואר יבמות סו: לענין אכילת תרומה של בהמה ועבד של כהן. (וע"ע שו"ע או"ח ס' רמ"ו סע' ד' ובביאור הגר"א שם) ומאידך בבכורות אינו מעכב מה שלישראל יש לו אחריות אונסא וזולא כמבואר ב"מ ע: ששם יש קולא מיוחדת של יד גוי באמצע פטור מן הבכורה, וכמו ששם יש קולא מיוחדת שמספיק בעלות של הגוי על כל שהוא. ומה שבאים ללמוד ממכירת חמץ הנהוגה, הנה למכור חמץ לגוי במכירה המקורית אין לזה שום בעיה וזה משנה מפורשת בפסחים ריש כל שעה שמוכרים לנכרי, משא"כ בענין מכירת ארץ ישראל יש משנה מפורשת שאסור למכור שדות לגוי וגם להשכיר אסור (ע"ז כ"א.) וממילא כשבאים לדון לענין עונש, אין נפ"מ אם חל המכירה או לא, שהרי ממה נפשך עובר על איסור מכירה ושכירות, (בענין אי מספיק מכירה לזמן להפקיע, ע' חז"א ס' כ"א ס"ק ח' שצריך מכירה לעולם, וגם מי שטוען שמספיק מכירה לזמן להפקעה, מ"מ עובר על איסור מכירה או שכירות ע' בחז"א שם). ואם באים לטעון שמכירת חמץ הנהוגה נתרחק הרבה מן המכירה המקורית וכעת אין גמירות דעת, ובכל זאת עושים, (היינו לאלו שסוברים עדיין שיש ממשות במכירת חמץ הנהוגה) ע' בזה באריכות בחיבור כי אין לבא ואיני רוצה להאריך כאן, רק תמצית הדברים, שאם מחלקים בין גמירות דעת של מכירת חמץ לגמ"ד של היתר מכירה, א"כ א"א להביא ראיה ממכירת חמץ, ואם אין מחלקים, זה כבר ראיה שגם במכירת חמץ לא חל, כי אין קנין בלי גמ"ד. ועוד הרבה טעמים שכתבנו במאמר אריכות גלות בגלל מכירת יוסף, שאף אם לו יצוייר המכירה חל, אסור לזרוע לכמעט כל הראשונים, ויש איסור ספיחים, וכן חומר איסור אף אם המכירה חל. וכן אחרי שנתגלה תשובת רבנו יוסף גאון שהבאתי בכמה מאמרים, כמו ארץ ישראל לא למכירה, בעמוד שני, על חומר איסור למכור חנות לשבת ולחזור ולקנות אחרי שבת שהוא בגדר גונב דעת עליון וחילול ה' אצל גוים וישראל וחילול שבת ואיסור שבת, וזה אף בדבר ששורש האיסור הוא דרבנן, וא"כ כל הפילפול של הרבנים שהתירו, נתבטל לגמרי, כי אין מי שהוא בעל דבר לחלוק על הגאונים, וגם הם בעצמם לא היו מתירים אילו ראו תשובה זו, וכאן עוד יותר חמור מן המעשה של רבנו יוסף גאון כמבואר שם, וכן יש כאן חילול ה' וגנבת דעת עליון, ולא רק איסור דרבנן, וכמבואר בתשובת ר' יוסף גאון. ובזה יורד לגמרי טענת הרב אפשטיין שהביא דברי ה'אם הבנים שמחה' בנושא אחר, שאי אפשר בפטומי מילא בעלמא להפריך טענת גדולים, הרי כאן באים מכח גאונים (גאונים ממש מתקופת הגאונים). וכן הטענה שהביא הרב אפשטיין מן השו"ת 'ישועות מלכו' (יו"ד ס' נג), שכתב שהיה ויכוח בין גדולי ספרד שהתירו המכירה ובין גדולי אשכנז שאסרו את המכירה, וטען ה'ישועות מלכו' שציפורנם של גדולי ספרד עבה מכריסם של גדולי אשכנז, והנה לא מדדתי לא עובי ציפרנם ולא עובי כריסם לא של אלו ולא של אלו, אבל מה שברור, שעובי ציפרנם של הגאונים הם עבים מכריסם של גדולי רבני ספרד ואשכנז ביחד. וע"ע במאמר אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שמבואר בתשובת רבנו יוסף גאון שכל אדם אפילו הכי פשוט יכול להבין שיש כאן איסור גמור וחילול ה'. פשיעה כלפי הארץ ע"י היתר מכירה וכן ע' במאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, ששם מבואר שכל יסוד קיומינו בא"י וכל יסוד הבריאה מיוסד על זה שא"י שייכת לעם ישראל לדורי דורות ולא רק לשש שנים ובשביעית מוכרים לגוי, ולכן אף אילו המכירה היה חל, יש כאן כביכול סילוק של הקב"ה מכאן והקב"ה מפסיק לשמור, הסברתי זה הדק היטב במאמר הנ"ל, וכן במאמר דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה, (נמצא במאמר ארץ ישראל לא למכירה עמוד 3) וכן יש כאן פגיעה אנושות לארץ הקודש, שמנתקים אותה מהקב"ה, וכל מה שיש זכות לעם ישראל להיות בא"י משום שהוא ארץ הקודש שמחוברת להקב"ה בעיקרו דרך שמירת שביעית וע"י שמוכרים לגוי בשנת השביעית מנתקים אותה מעם ישראל ומהקב"ה, ואף אילו המכירה היה חל יש כאן עכ"פ הניתוק, ונתקיים לארץ ישראל מה שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, שכעת משעבדים וכופים את הארץ לעבוד שבע שנים רצופות, וזה בגידה לארץ ישראל המקודשת, ע' בזה עוד במאמר לא אשכח ולא אסלח, בעמוד 6 של המאמר שמירת שביעית מקורית. והארץ זועקת עד לשמים על שמכרו אותה לגוים, ע"פ הפסוק והארץ אזכור, והארץ תעזב מהם, וע"פ פירוש האלשיך הקדוש שזעקת הארץ דוחה זכירת האבות, רק המתירים היתר מכירה סותמים אזניהם מלשמוע צעקת הארץ, וכן מתעכב בנין בית המקדש בעקבות זה, כמו בבית שני, ע' במאמר ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שיטנה. וכן ע' במאמר וישב יצחק בגרר שכתבנו ע"פ ההעמק דבר, על הנושא של גירוש גוש קטיף, שמאותו שורש הסיבה שגרשו יצחק אבינו מגוש קטיף (בגלל שישב במקום לגור) גרשו גם המתנחלים מגוש קטיף. ערך של גילוים מן השמים וחוץ מזה, יש לנו גילוים גדולים מן השמים שהצרות מגיעים מכח היתר מכירה, שכבר הרבה פעמים דווקא בזמן היתר מכירה היו צרות צרורות, ביארתי זה גם במאמר שמירת שביעית מקורית עמוד 6 ועמוד 7. וע' בנצי"ב בהעמק דבר על הפסוק ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה' (בראשית כ"ד נ"א) שמה שהורה ע"י השגחה פרטית הוא דבר ה', וכאן כל מה שקרה, שדוקא בכ"ז אלול תשנ"ג בזמן היתר מכירה, היה הסכם אוסלו, וכן בדיוק שבע שנים אח"כ בער"ה תשס"א פרץ אינטיפאדא אל אקצה בצורה נוראה שזה היה בזמן היתר מכירה, זה כבר מעורר לנו שאחד קשור עם השני. וכן מבואר שם ראיה מדוד המלך שבעקבות טעות שלו בענין ספירת ישראל נענשו כל ישראל, (סוף ספר שמואל ודה"א פ' כא ע"ש פסוק ג) ולכן מה שטען הרב אפשטיין בלשון ואלו הצאן מה עשו, שהזכיר דוד המלך, אדרבה הרי זה היה לימוד זכות של דוד המלך, אולם בכל זאת נענשו מקודם עם ישראל. וגם מה שדוד המלך אמר, זה היה אחרי שכבר חזר בתשובה וקיבל על עצמו העונש. ועוד יותר מזה מצאנו בגמ' בכורות ג: שאחרי שרב מרי בר רחל הפקיעה הבכורה, מתו כל הבהמות שלו והוכיחה הגמ' מכח זה שההפקעה היתה שלא בצדק, אלמא שממה שקורה עונשים, מראה על חיוב בדיקה, וגם רואים משם עונשים חמורים על הפקעה ממצות אף אם ההפקעה היתה חלה. (וע"ש בתוס' למה היום כן מפקיעים) אולם כמובן שצריך גם להסביר ע"פ הלכה למה היתה ההנהגה שלא כדין. (וע"ע ב"מ ס"ט: דברים דומים בעונש ריבית שכלו זוזי דרב חמא, שמכח העונש שקיבל נתעוררו שנהג שלא כדין). ומה עושים היום, הרבנים המשיכו ההיתר, ואף שהתרו בהם וחוזרים והתרו בהם שאם תמשיכו ההיתר תלכו לגלות, (וגם המתירים פעם, לא היו מתירים היום) אולם לא שמעו למוכיחים, וטענו כיון שאנו הרבנים מתירים לא יתכן שילכו הציבור לגלות בעקבות זה, ואח"כ כן הלכו לגלות, ושוב טוענים שלא יתכן שבגלל זה הלכו לגלות, ומחפשים סיבות אחרות לעונש הגלות, וממשיכים ההיתר, וכעת הגלות הבא כבר בהכנה גדולה בעיצומו של שנת השמיטה הזה כידוע, ושוב ממשיכים להתרות, שאם תמשיכו בהיתר זה תלכו לגלות, ושוב אומרים, שכיון שאנו מתירים לא יתכן שילכו לגלות בעקבות זה, ואם בכל זאת ילכו, אנו תמיד נמצא סיבות אחרות. ואנו שואלים, עד מתי עקשנות הזה? והתירוץ הוא מה שנאמר בגמ' קידושין כ. בענין עונש שביעית עבר אדם עבירה ושנה נעשה לו כהיתר, שאף שבעקבות שעבר על אבקה של שביעית נענש כמה פעמים, בכל זאת ממשיך הדבר עד שמוכר עצמו לע"ז, ע' רש"י לא לע"ז ממש אלא לחטוב עצים. (ההתנתקות היא ע"ז של זמננו, ע' במאמר פינוי מאחזים - גזירת שמד, והרבה ראשי ישיבות של הסדר ומכינות, שתמכו בהיתר מכירה, מכרו עצמם ותלמידיהם תמורת כסף לישיבה, לשתף פעולה עם כוחות הגירוש במעגל שני, שזה בגדר לחטוב עצים לע"ז). יש להוסיף כאן, שהגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א שעשה בשביעית זו טכס מכירת הארץ דרך בנו הרב אברהם (ולא רבנות הראשית), בכוונה להוציא א"י מרשות הקב"ה וישראל לרשות גוי ערל וטמא, הוא הוא זה שתומך ומקיים ומציל דרך מפלגת ש"ס את ממשלת השמד של אולמרט שר"י, שמתכנן חורבן מאחזים ויישובים ומסירתן לאויב, והקמת מדינת טרור שמטרתה להחריב כל א"י, וחלוקת ירושלים. אולם עיקר הענין שמדברים על עונשים, זה משום שההלכה כבר ברורה, ואנו כתבנו מאמרים נגד היתר מכירה כבר לפני הסכם אוסלו. וזה כלל לא נוגע למה שקרה באוסלו. ואילו הסומכים עכשיו להתיר, לא רוצים בכלל לשמוע טענות האוסרין, ורק אומרים שיש גדולים שהתירו ואין לנו רשות להרהר אחריהם אף שהם עצמם רק התירו להוראת שעה, וע' בספר שמיטה כמצוותה שביאר שהיום לא שייך כלל ההיתר גם לדעת המתירים אז, (ואפשר להשיג הספר מי שבאמת רוצה לדעת טל.029992279). סתימת אזניים מלשמוע אולם רוב של הציבור הסומך על היתר מכירה אינו רוצה לשמוע שלא שייך כלל ההיתר, אלא סותמים אזניהם, וכתבתי מכתב באריכות להרב יהודה מלמד, שאלו דומים לתלמידי הרב שך זצ"ל שאינן מוכנים לשמוע כלל שאסור להפקיר חלקי א"י, וכן אלו המתירים היתר מכירה לא מעונינים כלל לשמוע שלא שייך כלל היתר, כי השכל שלהם הוא סגור מחמת דעת המתירים שהם רבם. וע"ע במאמר לכל מי שחשוב בעיניו עליה להר הבית. ואינו דומה כלל למחלוקת בית הלל ובית שמאי, ששם כל אחד היה מוכן לשמוע טענות השני, ובכל זאת נשארו ולא היה ראיות לא לכאן ולא לכאן משא"כ כאן. ובעיקר כל המתנחלים שכל הזמן טוענים בצדק שא"י שייך ליהודים ולא לגוים, לא מרגישים כלל שכל הפסוקים שמביאים שכתוב בהם שא"י שייך רק לישראל, זה מתנגד גם להיתר מכירה, ויש להם סתירה עצומה בענין זה, והם מרגישים את א"י רק בחלק הגשמי ולא בחלק הרוחני שלה, וכמו אלו שאוסרים היתר מכירה מכח לא תחנם ומאידך מוכנים לוותר על חלקי א"י יש להם סתירה, שבאותו ס' של החז"א שביעית ס' כ"ד ס"ק א' שמאריך באיסור לא תחנם, כתוב שאסור לוותר על חלקי א"י, ושיש חיוב התנחלות בכל חלקי א"י שזה יסוד מצוות ביעור ע"ז. קניה מערבים ומה שטוענים שבגלל שלא עושים היתר מכירה קונים מערבים, הנה אנו מן המתנגדים הגדולים לקנות יבול נכרי, ע' במאמר שמירת שביעית מקורית חלק ראשון. ואין זה סיבה להתיר היתר מכירה, וכן יש הרבה מן הציבור החרדי שלא קונים מיבול נכרי, ובכל זאת לא עושים היתר מכירה. וחוץ מזה, מה שטוענים שמוכרחים למכור את הארץ לגוי כדי שלא יצטרך לקנות מן הערבים, וטוענים זה נגד אלו שקונים מן הערבים הרוצחים ומפרנסים אותם, הנה אף שחלק של טענתם יש בה צדק מבחינה שאין לקנות מערבים הרוצחים, אולם מ"מ יטענו זה גם לעצמם, שהרבה מן הציבור הזה מפעילים ערבים לבנות בתיהם ולעבוד בשדותיהם, וגם בזה מפרנסים הערבים, ויותר מזה, שמסכנים את הציבור. וכן בכל משך שש שנים ע"פ רוב בכלל לא מדברים על מצוה לקנות רק מיהודים, ויש רק מיעוט אנשים שמרעישים עולמות על זה, ורק כשע"י טענה זו רוצים להגיע להיתר מכירה, אז מנצלים טענה זו כדי להתיר היתר מכירה, וזה מראה שהם עצמם לא נתכוונו בטענה זו באמת רק מנצלים זה להצדיק היתר מכירה. וכן גם אלו שעושים היתר מכירה, הרי לא התירו לעשות מלאכות דאורייתא ע"י יהודי ואז דרך כלל ג"כ לוקחים ערבים כמו שלוקחים ערבים בבנין בתים ושאר פעולות. ואם עושים ע"י יהודים החטא עוד יותר חמור. ובאמת כדי שלא לקנות מערבים, זה לא סיבה למכור הארץ כדי לאכול ירקות טריים, ואין זה חיוב לאכול ירקות טריים בשביעית, ויש ראיות מן הבבלי (נדרים נג.) והירושלמי (שם פ"ו הל' ח'), שבזמן המשנה ששמרו שביעית לא אכלו באופן כללי ירקות מסודרות בשביעית, ורק מירקות שהמין עצמו צומח בצורה פראית או מן השדות שאין דרך לזרוע אותם כמו שדה ניר ושדה בור, או כשהיה אפשרות לקנות מחו"ל, ולא קנו מן הגוים, אף שכמחצית שדות היו של גוים (ע' ירו' דמאי פ"ב הל' א'). וכך משמע פשטות הפסוקים וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ולכאורה קשה עדיין אין תירוץ לירקות טריים, שאפילו אם יש כפליים עגבניות בשישית, אין אפשרות לשמור אותם עד שנת השביעית, אלא ודאי שזה מן המסירת נפש לשמירת שביעית שלא לאכול ירקות בשנת השביעית, וא"כ מי שבאמת רוצה לדקדק שלא לקנות מן הערבים, אז לא יאכל ירקות טריים בשביעית ולא ימכור א"י לגוים. וע"ע במאמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, על הטענה זו שצריך לעשות היתר מכירה כדי לאכול ירקות טריים, שזה ממש מעשה עשו, ומי שבאמת כואב לו שלא לקנות מערבים, לא יאכל ירקות טריים, (וכן נהגנו בשני שביעיות שעברו) ואם אפשר, יכול להביא מחו"ל או מן הערבה שדינו כחו"ל לענין מצוות, (ע' מה שכתבנו במאמר שמירת שביעית מקורית עמוד 3 בענין גבולות דרום) וזה לא סיבה להתיר למכור את א"י. בטענה שניה, בענין אוצר ב"ד כשמתנהג כבעלים בענין אוצר ב"ד, הנה, אם כל מה שמכין אינו מניח לב"ד לחלק לציבור אלא לוקח לעצמו, זה בודאי אין אף אחד שהתיר לעשות כן, כי כל מטרת אוצר ב"ד הוא כדי שיהא לציבור, ובעל השדה אינו יותר טוב וכן לא יותר גרוע מכל מי שהוא אחר. וכן כל מי שעושה אוצר ב"ד מחויב להסכים, שמן המחובר יכול גם אדם אחר לזכות כמבואר בחוט שני של הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א עמ' ש"נ, (וע"ע תוספתא שביעית פ"ח א', שב"ד יכול למנוע לקחת יותר מג' סעודות אבל ג' סעודות אסור למנוע, ע' משפטי ארץ פ"י הערה 10) אולם כתב שם שיכול בעל הבית לבקש שהוא יעזור להם בקטיפה כדי שלא יקלקלו האילנות. ואם מי שנוהג בעלות גמורה באמתלא של אוצר ב"ד, באמת עושה איסור ונוהג שלא כדין, וא"א מכח זה לומר שממילא מותר לעשות היתר מכירה, כי זה וזה אסור, וכי בגלל שאחד אוכל גמל הותר לשני לאכול ארנבת? ומה שצריך להאכיל לבהמות, זהו משנה שישית (וכן יש אוכל לבהמות מזריעת ששית, שקוצרים אותה בשביעית לפני שהביא שליש ואין בזה איסור ספיחים, ע' משפטי ארץ פט"ז סע' ו', ואם יש על זה קדושת שביעית, ע' משפטי ארץ פט"ו אות 3 שהביא דברי החז"א ס' כ' ס"ק ב' שיש בזה דעות, וצריך לעשות אוצר ב"ד בצורה הנכונה שיהא מחולק לכולם ולא רק למי שזרע אותם). וע"ע בחוט שני עמוד שנ"ג שהביא מכתב מן החז"א, קובץ אגרות ח"ב מכתב ע"ג מה שכתבתי לחשוב כפי הטורח [היינו לחשוב את המחיר לפירות שביעית] כמובן שאינו בשביל לחסוך כסף, רק חובותינו שיהיו מעשינו מכריזים על קיום התורה ולפרסם קיומנו מצוותיה, וכאשר חושב את המחיר כבכל שנים משכח את ענין מצוות שביעית, אחת היא אם הטורח מרובה או פחות, ובלבד שיהא ניכר עכ"ל. אקוה שעיניתי על דברים שביקשתם ממני. ואסיים בברכה שתצליחו להרבות תורה ולשמור שביעית כהלכתו ונזכה לגאולה שלמה יצחק ברנד, עה"ק עמנואל ת"ו (ממגורשי קבר יוסף, לומד כעת בהמ"ד תעה בשדה בפאתי שכם) הגירוש מקבר יוסף היה בער"ה תשס"א, בזמן היתר מכירה, ואנחנו מקווים לחזור ע"י השתדלות לביטול כל סוגי מכירת יוסף, כולל ביטול מכירת הארץ של היתר מכירה ומכירת הארץ של התנתקות וחורבן מאחזים ויישובים.