יום ה', יג’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מכתב בענין המוכר ארץ ישראל רק לענין הפקעה ● דברתם בטלפון להביא ראיה שבעינין דרבנן שייך למכור את א"י רק לגבי להפקיע קדושת שביעית אבל לא לעינין שהגוי יכול לקחת אותו, והבאתם ראיה ממה שמותר להערים במעשר שני להפקיע חומש...
14:50 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

לכבוד הרב דוד כוכב שליט"א דברתם בטלפון להביא ראיה שבעינין דרבנן שייך למכור את א"י רק לגבי להפקיע קדושת שביעית אבל לא לעינין שהגוי יכול לקחת אותו, והבאתם ראיה ממה שמותר להערים במעשר שני להפקיע חומש (מעשר שני פ"ד מ"ד) לתת הכסף לבנו והוא יפדה, וטענתם ששם אינו נותן לבנו המעות לגמרי באופן שאם רוצה הבן לקחת לעצמו יכול, אלא הוא באמת אינו נותן לו רק לענין שיכול לפדות, אלמא שבדרבנן יש קנין רק לענין הפקעה. ומכח זה טענתם ששם איירי רק לענין דרבנן אולם כל מהלך הזה צע"ג, שהרי מפורש בגמרא גיטין ס"ה. דהערמה במ"ש הוא גם בדאורייתא, שהרי לא אוקים שם בעציץ שאינו נקוב רק בגלל חלק של המשנה שנותן לאמה העבריה, שהיא קטנה, אבל שאר המשנה איירי גם במ"ש דאורייתא, וכן הוא מפורש ברמב"ם פ"ב הל' ט'. ועל כרחך שם המתנה היא מתנה גמורה שאם ירצה הבן לקחת לעצמו יכול, וע' בט"ז (ס' רמ"ו ס"ק ה' ובמ"ב שם ס"ק י"ח ובשעה"צ ס"ק כ', בשם כל האחרונים), שדחה לגמרי דברי המ"א (ס"ק י"א) שרצה לפרש בענין הפקר בהמה לשבת לפטור משביתת בהמתו שגם בשבת עצמו אינו אדם יכול לזכות, וכולם דחו זה מכח הגמרא נדרים מד. וראיתי גם במקור המ"א (רבינו פרץ שנמצא בהגה' הסמ"ק שהובא בטור), שהכל מפורש כדברי הט"ז, וכן כתב הט"ז שם שבמכירת חמץ לא שייך כלל מכירה רק להפקיע איסור, וזה מוכח ממקור של מכירת חמץ בתוספתא פסחים ב' ו' שמוכרים לגוי ואומרים לו 'אולי אקנה ממך לאחר פסח' ואילו יש אפשרות למכור רק להפקעה, יש עצה יותר פשוטה שימכור לגוי רק לענין שלא יעבור על ב"י וב"י. וכן מפורש בחזון איש מעשרות ס' ז' ס"ק כ"ג בענין הערמה במעשר שני שאם חברו רוצה לקחת לעצמו הכסף הרשות בידו, רק הוא סומך עליו שלא יעשה זה, וכך מבואר ברש"י ב"מ מה: ד"ה האומר לחבירו שכתב רש"י שהוא אוהבו, שיודע שאינו עושה אלא לפטור מן החומש, ומשמע שאילו רצה, יכול לזכות, שאם באמת חלות המתנה הוא רק לגבי פדיון אבל אינו יכול לקחת לעצמו, א"כ אין צורך באוהבו, אלא יאמר לכל אדם תזכה כסף זה לגבי פדיון, אלא ודאי שזה אינו כלום. וכל זה שהתירו לעשות באופן זה, הוא משום שנאמר בו 'ברכה' כמבואר בירושלמי, שבלי פסוק זה היינו אוסרים להפקיעה מצווה אף שאם היה מפקיעה היה חל. אבל במקום שאינו נותן רק לענין הפקעה, אז ההפקעה לא חל כלל ולא מהני כאן פסוק של ברכה, שהרי אינו עושה כלום. וגם בדרבנן לא מצאנו דבר כזה, ורק במקום שחז"ל אמרו מעיקרי שאין צורך בקנין ממש רק סימלי אז מהני כי כך תיקנו חז"ל כמו לענין שכירות רשות מגוי להתיר עירוב ששם אינן כאן קנין של ממש, שהרי א"א ע"פ דין לשכור משכירו ולקיטו, אבל כך היתה תקנת חכמים מעיקרי וכל מושג של עירוב הוא רק ענין סימלי, אבל במקום ששורש הענין הוא עיקר הדין לא שייך לעשות קנין סימלי שאין בו שום חלות, ומה יש לו לגוי מקרקע שיש לו רק לענין זה שהישראל מופקע ממצות. אולם באמת על היתר מכירה יש מספיק טעמים נוספים לבטל אותו, אף אם באמת הקרקע שייך לגוי, שהרי אסור לעבוד גם בקרקע של גוי כמבואר גיטין ס"ב. אמר רב אין עודרין עם הנכרי בשביעית, וגם מלאכה דרבנן אסור שהרי לעדור הוא רק מלאכה דרבנן כמבואר מו"ק ג. וגם כל זה מיירי גם בזמה"ז, שהרי זו מימרא של אמורא, וזה ברור שאמורא שאומר מימרא הוא מדבר בזמן שהוא חי, ולא בזמן הקדום, (חוץ אם המימרא בעצמו מוכרח שלא מדבר בזמן שהוא חי,) ובזמן רב היה שביעית מדרבנן למ"ד ששביעית בזה"ז דרבנן. וכן המחלוקת (גיטין מז.) אם יש קנין לגוי להפקיע מתרומות ומעשרות, וקיי"ל דאין קנין, ואיירי בזמה"ז, שהרי שם מקשינן על מ"ד דאין קנין מברייתא שנשנית בזמן רבי ורשב"ג, ומשנינן דאיירי בסוריה, אלמא דבא"י אין קנין אף בזמה"ז, שהרי בזמן רשב"ג כבר היה אחרי החורבן ואז מעשרות מדרבנן למ"ד שמעשרות בזה"ז דרבנן (כדאיתא יבמות פב:) (וספק של בעל התרומות הוא צע"ג ע' חז"א שביעית ג ח, ו ב) וכן אסור לומר לגוי לעשות מלאכה אפילו בקרקע של גוי, דהרי איתא בשביעית (פ"ד מ"ג ופ"ה מ"ט וגיטין ס"א.) מחזיקין ידי נכרים בשביעית ופליגי בירושלמי, דעה ראשונה, שאומר לגוי יישר, והיינו כמו שכתב הרמב"ם (פ"ח הל' ח) שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח, ודעה שניה בירושלמי שאומר לו תחרוש ואני אקנה ממך לאחר שביעית. והנה רוב ראשונים פסקו כדעה ראשונה שרק מותר לומר לו יישר, ע' ר"ש שביעית שם, והטעם שפסקו כך, משום שבבלי גיטין ס"ב. ס"ל כדיעה זו, אבל אפילו לדעה שניה שמתיר לומר חרוש ואקנה לאחר שביעית, (כך פסק הסמ"ג עשין קמ"ח) משמע שרק שאקנה לאחר שביעית, אבל לא שיקנה בשביעית עצמו, וא"כ אם אומרים מפורש שיזרע ויקנו ממנו בשביעת אסור לכל הדעות. וכ"כ בחוט שני מהגאון ר' נסים קרליץ שליט"א (על הרמב"ם פ"ח הל' ח, עמוד שע"ה), וכ"ש כשהשדה בעצמו תחת רשותו של ישראל ולוקח פועל גוי לעבוד שם, וא"כ תמוהין ביותר המתירים היתר מכירה אף אם לו יצוייר המכירה היה חל, והם התירו מלאכה דאורייתא ע"י גוי ומלאכה דרבנן ע"י יהודי, והרי כאן אוסרים גם זה וגם זה. וכן לענין איסור ספיחים שכתב הרמב"ם (שמו"י ד כט) שלא גזרו על קרקע בבעלות הגוי משום שהגוי אינו מצווה על השביעית, וכל איסור ספיחים הוא גזירה שמא הישראל יזרע בשביעית, אולם כל זה בזמן שבאמת הגוי שולט בפועל על הקרקע, אבל בזמן שהישראל שולט על הקרקע, הרי הוא חשוד לעבוד שם ואין סיבה שלא יהא בו איסור ספיחים וכמו שכתב החז"א (שביעית ס' י' ס"ק ו' ד"ה ואם עבר.) וכן יש איסור להפקיע גם מצוה מדרבנן במקום שחז"ל לא התירו מפורש, וכמו שהבאנו במאמר 'ארץ ישראל לא למכירה' מרבנו יוסף גאון המקורי (שהובא בקיצור בבה"ל ס"ס רמ"ו), והאחרונים שהתירו מעין זה לא ראו דברי רבנו יוסף גאון בפנים. וכן כתבו הראשונים שאין למדים הערמות זו מזו, ע' ברא"ש (שבת כ' ה', הובא בב"י ס' של"ט) וכ"כ הרשב"א (ביצה יא:) והיינו שחז"ל התירו רק במקום שראו שאינו פוגע ביסודי המצוה, או כל מיני סיבות אחרות, אבל אין כאן כלל וא"א ללמוד זה מזה. ועל אחת כמה וכמה שאסור לעשות שום פעולה והערמה למכור א"י לגוי, שהרי יסודי הדת הוא שא"י שייכת לעם ישראל ולא לגוים, כמבואר ברש"י ריש התורה וכל ספר בראשית נכתב בשביל זה, וזה יסוד שהקב"ה נתן א"י לאברהם אבינו, משום שהוא שומר התורה כמו שהקב"ה גילה זה ליצחק אבינו ואמר לו שיתן לו את א"י עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורתי, וזה כולל ג"כ מצוות דרבנן כמו שאמרו חז"ל ששמר אאע"ה גם עירוב תבשילין. והדברים מובנים, שעיקרו קשור לשמירת שביעית, שהרי למה הקב"ה נתן א"י לישראל ולא לגוים, והתיר להם גם לכבוש את א"י מן הגוים, אם משום שישראל בונים בתים וזורעים ונוטעים ומישבים אותה, הרי זה יכולים גם גוים לעשות, ואם משום שישראל בונים בתי כנסיות ובתי מדרשות ושומרים שבת, הרי זה אפשר לעשות גם בחו"ל ויכול לתת להם ארץ באוגנדה, אלא הסיבה העיקרית משום שישראל שומרים שמיטה ומקיימים מצוות התלויות בארץ, וזה שייך רק בא"י, וממילא מתקדש גם הפעולות לבנות בתים ולזרוע ולנטוע, כי עי"ז מתקדש שם שמים ומכריזים שהקב"ה הוא באמת בעלים על כל א"י וממילא שולט על כל העולם, אולם כשיש כאן רוח התנחלות שמצטמצם בבנין בתים ולזרוע זרעים ולנטוע אילנות בלי לקיים מצוות שביעית, דהיינו שחלק עיקרי זה מפקיעים ע"י שנותנים זה לגוים או הפקעה אחרת, אין עוד זכות לישראל יותר מן הגוי. ולכן בזכות מצוות שביעית יושבים ישראל על אדמתן, והקב"ה שומר עלינו כמבואר בתורה, וזה תכלית כל הבריאה העולם הזה והעולם הבא כמבואר ברמב"ן (פ' בהר כה ב), ואם עוברים על זה הולכים לגלות, וזה כולל גם שביעית מדרבנן כמו שהבאנו מרש"י בחוקותי שחשב בכלל ע' שנה תקופת מנשה בן חזקיה שהיה אז שביעית רק מדרבנן, ובודאי אין שום היתר לעשות פעולות להפקיע שביעית. ומה שטוענין שקשה לחקלאים, הרי טענה זו לא נתחדש היום ואדעתיה דהכי ניתנה שביעית והרי גם בזמן עזרא היה מאוד קשה כמפורש במקרא נחמיה (ט לו) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה: ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאותינו ועל גויתינו מושלים ובבהמתינו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו: ובכל זאת דוקא אז תיקנו שביעית כמו שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים וגו' (י ל"ב) ונטוש את השנה השביעית וגו' כי הם ידעו שבלי שביעית אין לנו שום קיום בארץ. ואני תמה על עקשנות של הרבה מתנחלים כעת, עד מתי זה קיימת, והרי ע' שנה היינו בגלות בבל בגלל חטא זה, ובדורנו התרו וחזרו והתרו שאם לא ישמרו שביעית ילכו בגלות, וכך נתקיים בעוה"ר חורבן גוש קטיף שפגע קשה בכל המתנחלים, והבאנו כמה ראיית גם מן המציאות שהכל בעיקרו בגלל חטא ביטול שביעית ע"י היתר מכירה, שכמעט כל המתנחלים תמכו בזה וממשיכים לתמוך ע' בעיתון 'בשבע'. וכן ההיתר של מצע מנותק לא שווה כלום, הארכנו בחיבור 'חממות גוש קטיף' ובזמן האחרון חזרנו על זה בקיצור במאמר 'שמירת שביעית מקורית' ובמאמר 'וישב יצחק בגרר' וע' ילקוט שמעוני (תהילים ס' פ"ה) על הפסוק רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב: נשאת עון עמך, שא"י מכפרת על עוון החיים והמתים רק בתנאי שישמרו שביעית ויפרישו מעשרות, ובלי זה אין א"י מכפרת לא על החיים ולא על המתים, ובזה מובן למה לצערנו הרב גלו מגוש קטיף החיים והמתים. ואף שכל אחד מחויב למחות על חורבן יישובים ובודאי שאסור להיות שותף בו, והרבה זמן לפני החורבן כתבתי מאמרים רבים לרבנים חרדים שלא ישתתפו בחורבן וימחו על זה, וכן כתבתי כמה מאמרים לרבנים דתיים על חייוב גמור לסרב פקודה, וכן חיברתי בעהי"ת תפילה מיוחדת לביטול הגזירה של גוש קטיף והתפלל זה הרב חכם ישועה בן שושן שליט"א בין בתפילות בציבור קטן ובין בתפילה הגדולה בכותל, אולם כל זה לא עזר, והענין הוא שלא השתדלות טבעי ולא תפילות עוזרים כשיש ביטול שביעית, שהרי דניאל ניסה להתפלל על בנין ירושלים והקב"ה אמר לו שכל זמן שלא עברו ע' שנה לכפר עוון שביעית אין מקום להתפלל על כך (ע' דניאל ט) וכעת אנו מתרים וחוזרים ומתרים, שאם ח"ו ימשיכו בהיתר מכירה שוב ילכו לגלות ח"ו, וכעת בעצומו של שנת השביעית שוב מדברים על חורבן ישובים ועדיין תומכים בהיתר מכירה, ועד מתי ימשיך כל זה, וכמה גלויות צריך עוד לעבור ח"ו בעקבות חטא זה, ורוח ההתנחלות שבנוי על יסוד שהקב"ה נתן א"י לעם ישראל, שיסודו הוא נכון מאוד, וכך מפורש בתורה בכל ספר בראשית והרבה פעמים בתורה, שא"י שייכת לעם ישראל ולא לגוים, הרי בכל אלו הפסוקים ג"כ מפורש שאסור לעשות היתר מכירה ואסור לתת א"י לגוים. וכן בספר 'קול התור', מפורש כמה פעמים שעיקר הישוב הוא מצות התלויות בארץ. וז"ל (עמ' 29) ורבנו כותב מפורש שקיבוץ גלויות תלוי בזכות קיום מצות התלויות בארץ. (עמ' 145) המלחמה בשממה זו היא רק ע"י בנין אהלי יעקב ומשכנות ישראל למקומה להנטיע אדמתה וקיום מצוותיה התלויות בה, וכלול בזה בודאי מצוות שביעית בשלמות. אסיים בברכה שתצליחו בהרבצת התורה וחיזוק א"י בכל הענינים נכתב בעהי"ת כ"ד כסלו תשס"ח כאן עה"ק עמנואל