יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בענין אם אפשר לעשות תכלת של ציצית משאר מיני דברים כשהצבע חזק ● כל חלזון כשר ● פרטים בצבע התכלת
14:00 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בס"ד התפארת ישראל בתחילת מסכת שבת בקופת הרוכלים בענין בגדי כהונה רוצה לומר שאפשר לעשות גם מדברים חזקים אף שאינו מן החלזון, מלשון הרמב"ם שכתב שכל טעם שצריך חלזון הוא משום שהוא עמיד, כך מבואר לכאורה פ"ב הל' א' והל' ד'. וז"ל הל' א' התכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין (כך הגירסא האמיתית ולא לעין השמש, ע' רמב"ם פרנקל) בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהא צביעה ידוע שעומדת ביפיה ולא תשתנה, וכל שלא נצבע באותה הצביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו באיסטיס או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית. ובהל' ד' כתב ואע"פ שנלקחה מן המומחה אם נבדקה ונודע שנצבעה באחד משאר המשחירין שאינן עומדים פסולה. אולם כנראה ששאר המפרשים לא סבירא סברה זו, כי יש עוד טעמים למה צריך דוקא חלזון, וחז"ל אומרים סתמא בתוספתא מנחות פ"ט הל' ו' תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, הביא שלא מן החלזון פסולה, שני התולעת מן התולע שבהרים הביא שלא מן התולעת שבהרים פסולה ומי שרוצה לומר שזה כפוף לטעם מסוים עליו להביא ראיה. אולם הרמב"ם לא הביא תוספתא זו להלכה, חדא שהרי ברמב"ם מבואר שרק בתכלת של ציצית פסול קלא אילן אבל בבגדי כהונה כשר, ולכן לא הביא פסול קלא אילן בדיני בגדי כהונה (פ"ח מהל' כלי המקדש הל' י"ג), אולם המשנה למלך שם רצה לומר שסמך הרמב"ם על מה שכתב בהל' ציצית, אולם הרבה חולקים על זה בדעת הרמב"ם, שהרי מדויק מאוד בלשון הרמב"ם בהל' ציצית שרק בציצית נאמר פסול של שאר מיני צבעונים, ומשום זה חילק תכלת האמורה בתורה בכל מקום, מתכלת האמורה בציצית, שכשמדבר על תכלת האמורה בתורה בכל מקום עדיין לא הזכיר פסול שאר המשחירין, ורק כשמגיע לתכלת האמורה בציצית פוסל שאר המשחירין. אולם זה נגד התוספתא, שהרי התוספתא מדבר בבגדי כהונה, שהרי הובא שם תולעת שני וכן כל הפרק שם מדבר בעניני בית המקדש. וכן הרמב"ם לא הביא בהל' בגדי כהונה כלל שתולעת שני רק מן התולעת של ההרים, וא"כ כנראה לא ראה תוספתא זו (הרמב"ם שחלק בין תכלת של ציצית לתכלת של בגדי כהונה בלי זה צע"ג שהרי בגמרא מנחות מב: מדמין זה לענין כליל תכלת וצבע שני, ע"ש בתוס' סד"ה משום, וכן מה שפשוט שתכלת הוא צמר ולא פשתים, שמשם זה דוחה שעטנז, למדים בגמרא יבמות ד: מבגדי כהונה). וראיתי בספר לולאות תכלת שהביא דברי רבנו אברהם בן הרמב"ם (בפירושו על התורה שמות כ"ה ב') שכתב שגם בבגדי כהונה פסול שאר המשחירין, וכן רש"י בתחילת פרשת תרומה כתב שתכלת בא מן החלזון ושם לא מדובר בציצית אלא בכל הנוגע למשכן. וא"כ לפי התוספתא יש לנו כלל שצריך דוקא חלזון, וקשה לנו להכריע מעצמנו סיבת התוספתא כדי להוציא מזה הלכה שבמקרים מסוימים אף בלי חלזון יהא כשר בגלל שהחלטנו שטעם התוספתא הוא מטעם מסוים, שאולי יש טעם אחר לחיוב חלזון, שלפי טעם זה לא יהני דבר חזק שאינו חלזון. וע' רש"י חולין פט., ד"ה שהתכלת דומה לים, שהחלזון מן הים הוא עולה לשבעים שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואים שדומה לרקיע וכ'. ומשמע שבא להסביר טעם למה דוקא חלזון משום שבא מן הים, וזה לא בא למעט רק שאר צבעונים כמו אדום וירוק ושחור אלא גם קלא אילן שצבעו ג"כ כים ורקיע מ"מ פסול משום שאינו בא מן הים. וכנראה שדומה לים הוא לא רק במראה אלא גם במוצא. ואפשר לפרש שיש בזה טעם כמו שכתב רש"י במנחות מג: ד"ה דומה לים, משום שצריך להזכיר הניסים שהיו בים סוף. וע' בספר כליל תכלת של הרב אליהו טבגר שליט"א בשם הגר"א ביהל אור פ' פנחס רכו ב' שכתוב שם בזוהר בענין תכלת של ציצית 'תכלת דימא' וביאר הגר"א ביהל אור, 'שהתכלת בא מן הים והוא דומה לים', וזה ממש כמו רש"י בחולין פט., שיש סיבה מיוחדת שהתכלת צריך לבא מן הים ולא רק משום שהמראה יהא כמו הים אלא גם המקור. וע' באור החיים הקדוש סוף שלח לך ששאל למה דוקא חלזון ולא מצבע זו עצמו שבא ממקור אחר, ותירץ שם ג' תירוצים, אחד משום שצריך להזכיר את הים שדומה לרקיע, דהיינו שלא רק דמיון מן הצבע אלא גם מן המקור של הצבע, וכן צריך לרמז על ים החכמה וזה יש לו מקור ברמב"ן בשם ספר הקנה , ועוד כתב שם טעם שצריך להיות מן הדג ע"פ קבלה. הנה הדבר היה פשוט אצלו, שמה שחז"ל פסלו את הקלא אילן אין כאן סיבה משום שהוא פחות עמיד אלא יש בו עוד ענינים. ונראה להוסיף נופך לסיבה שצריך דוקא חלזון, על דרך רש"י והגר"א והאור החיים שדוקא מן הים. ע' במכילתא בפרשת שירה, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל והנביאים (הובא בקיצור ברש"י על הפסוק זה א-לי ואנוהו). הנה יחזקאל ראה את כסא הכבוד, וא"כ כל ישראל ראו על הים את כסא הכבוד. ולכאורה מה שנאמר על הים, הוא לא רק ענין מראה מקום איפה ראו, אלא שזה גם סיבה שרק על הים היה אפשרי לראות דבר גדול כזה. ויותר מבואר יסוד זה, בשמות רבה סוף פרשה כ"ג על הפסוק זה א-לי ואנוהו, א"ר ברכיה בא וראה כמה גדולים יורדי הים, משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות, שנאמר הראיני נא את כבודך, (שמות לג) א"ל הקב"ה, לא תוכל לראות פני, ובסוף הראה לו בסימן שנא' והיה בעבור כבודי. החיות הנושאות את הכסא אינן מכירים את הדמות, ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה, הן אומרים באי זה מקום הוא, אין אנו יודעות אם כאן אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא ברוך כבוד ה' ממקומו, ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו. הנה נקראו תמיד בשם יורדי הים ועולי הים, וא"כ נראה שענין הים היה גם סיבה שיכולים לומר זה א-לי דהיינו לראות כביכול את הקב"ה. וכן יחזקאל הנביא ראה את כסא הכבוד רק בגלל שהיה על נהר כבר, וכן מפורש ברד"ק בשם במכילתא תחילת בא בדיבור המתחיל בארץ מצרים וז"ל אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור על המים, שנאמר ואני הייתי על אובל אולי (דניאל ח ב') ואומר, ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חידקל (שם י' ד') ואומר היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן על נהר כבר (יחזקאל א' ג') וכ"כ שם המלבים בשם הכוזרי. וא"כ כיון שיסוד של מצות תכלת הוא לראות כביכול את הקב"ה כמו שאמרו חז"ל בספרי סוף שלח, ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו, מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו הקביל פני שכינה, שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר, ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו). וא"כ לכאורה היה מן הראוי שצריך לראות זה ע"י הים או מים, אולם התורה לא מחייבת ללכת אל הים או מים כדי לקיים מצוות ציצית, רק בכל זאת צריך להיות מקושר עם הים או המים וזה ע"י שהצבע מביאים מן הים, וזה יסוד שתכלת אינו כשר אלא מן החלזון שבא מן הים. ומה יסוד של מים שהוא כ"כ חשוב לראות פני השכינה, כתוב שם במכילתא משום שהמים הוא טהור. ונביא כאן ראיה שגם מה שבא מן המים הוא טהור, דע' משנה בכלים פי"ז משנה י"ג כל שבים טהור וכן הוא פ"י משנה א'. וז"ל הרמב"ם הל' כלים פ"א הל' ג' כלים העשוים מעצמות חיה שבים ומעורה, טהורים, וכל שבים טהור ואין מקבל טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס, אף האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה שנאמר או בגד או עור , מפי השמועה למדו מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ. ובפרק ו' מהל' טומאת מת עצמות הדג ועורו העושה מהם כלים אינן מקבלים טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. (דרך אגב , ממה שהרמב"ם כתב בהל' כלים לשון חיה שבים ובהל' טמאת מת כתב לשון דג, מבואר שהכל אחד וכל חיה שבים נקרא ג"כ דג, וממילא מה שבאו לטעון על החלזון שהרמב"ם הזכיר כמין דג, והקשו מה שייכות של חלזון לדג , התרוץ הוא שכל שבים נקרא דג , וכ"כ באליהו רבה על משנה פ"י דכלים משנה א'). וא"כ אפשר להבין שיש ענין טהרה מיוחדת בים ובמים, וממילא מובן שכל הניסים היו בים וכן ראיית פני השכינה היה על הים ועל הנהר, ולכן אפשר גם להבין שתכלת צריך לבוא ממין שבים. וכן אפשר להוסיף, שכסא הכבוד נתגלה דווקא על המים כמו שנאמר בתחילת התורה ורוח א-לקים מרחפת על פני המים, וע' רש"י כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן. וממילא כיון שיסוד תכלת הוא לראות את כסא הכבוד צריך להיות מן החלזון שבא מן המים. וכן שם הקדוש ביותר שהוא שם בן ע"ב יוצא דוקא ע"י שלשה פסוקים של ויסע ויבא ויט שנאמרו ע"י הים, וכמו שכתב רש"י בסוכה דף מה על המשנה של אני והו הושיעה נא. ואפילו אם אין אנו יכולים להצביע באופן מוחלט כאחד מן הטעמים הנ"ל שצריך דוקא מן הים, מ"מ כיון שחז"ל אמרו מפורש שתכלת אינו כשר אלא מן החלזון, כל זמן שאין לנו ראיה מה הטעם, א"א להכשיר דבר שבא ממקור אחר. וע"ע גם בכליל תכלת של הרב אליהו טבגר שכתב על דברי התפארת ישראל, שגם מן הרמב"ם אין ראיה שמכשיר שאר דברים, שאף שכתב הטעם משום שאינו עמיד, מ"מ יתכן שלהלכה מודה שיש עוד טעמים נוספים. ובאמת הדבר קשה מאוד לומר כטעם הרמב"ם שהסיבה לפסול את קלא אילן הוא משום שאינו עומד, שהרי גם קלא אילן הוא יחסית צבע עמיד כדאמרינן בבא קמא צג: קלא אילן דלא עבר, רק החלזון הוא קצת עמיד יותר, והרי זה החילוק דק שבדק, שהרי בגמרא מנחות מב: מג. אמרו שיש שני בדיקות להבדיל בין זה לזה והביאו תכלת לרב אחאי והעבירו בדיקה אחת ונתקלקל קצת ואמרו שזה קלא אילן ואח"כ העבירו הבדיקה השניה ונתחזק ואמרו א"כ זה תכלת, עד שהכריעו שצריך להעביר שני הבדיקות ואם ע"י שניהם מתקלקל רק אז זה קלא אילן. והנה בשלמא אם נאמר שכל הבדיקות האילו הם לא הסיבה לפסול של קלא אילן רק סימן שזה קלא אילן, אז מובן שגם הבדל קטן ודק כזה מראה שזה קלא אילן, אבל אם נאמר שזה הסיבה לפסול קלא אילן, הדבר קשה לומר שזה הבדל הדק כבר סיבה לפסול הקלא אילן, אלא ודאי שיש סיבות אחרות להבדל בין תכלת לקלא אילן, וכל הבדיקות האלו היו רק לדעת אם הם קלא אילן או תכלת. ויש עוד דבר תמוה בדברי התפארת ישראל , שהוא כאילו רצה להביא ראיה מן הגמרא דכל צבע כשר כל זמן שהוא עמיד, שהוא מביא שם גמרא מנחות מג. כשהביאו לפני רב אחאי תכלת ועמדו בסתירה בין שתי הבדיקות, אמר 'זה לא קלא אילן ולא תכלת' , ומדייק התפארת ישראל מזה שגם אם זה לא קלא אילן ולא חלזון הוא כשר, אולם הביאור בגמרא הוא לא כך, שרב אחאי לא אמר זה בניחותא אלא בתמיה, היינו איך יתכן דבר כזה הרי לפ"ז אין זה לא קלא אילן ולא תכלת וזה הרי לא יתכן אלא ודאי שצריך לומר שהבדיקות האלו אחד צריך את השני, וממילא הוכרע בסופו של דבר שהוא חלזון. אין הכוונה לקבוע זה להלכה רק להסביר מה שנאמר שתכלת אינו כשר אלא מן החלזון, שיתכן שזה הטעם, וממילא קלא אילן פסול אף אם לו יצויר אפשר לסדר שיהא חזק ועומד כמו החלזון. בקיצור של דברים אין לנו להכשיר, אלא דבר שבא מן החלזון, אולם אם בא מן החלזון אז צריך לקיימו בלי השתמטות. כל חלזון כשר וכל מה שכתבנו שאין לקחת משהו אחר, זה דבר שאינו חלזון אבל דבר שהוא חלזון, אין לפסול אף אם לו יצוייר זה לא אותו מין ממש שהשתמשו חז"ל. והטעם בזה, שאין אנו יכולים לפסול דבר שחז"ל לא פסלו אותו, ורק קלא אילן פסלו חז"ל וכן כל דבר שאינו חלזון נתמעט ממה שנאמר בתוספתא תכלת אינו כשר אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון כשר, אבל אם אין לנו מאמר חז"ל לפסול ורק משום שזה אחר ממה שהיה, זה לא סיבה לפסול. ואין לנו מאמר חז"ל לפסול דבר שהוא חלזון. וראיה לזה שאין פוסלין סתם, אף שהוא אחר מן המקובל, ע' גמרא שבת ק"ח. בעא מיניה מרנב"י, מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג, א"ל אם יבא אליהו ויאמר, מאי אם יבא אליהו ויאמר, (פרש"י , היתר ואיסור אין תלוי בו דלאו בשמים היא) אילימא אי דאית ליה עור אי דלית ליה עור, הא חזינן דאית ליה עור, ועוד התנן עצמות הדג ועורו מצילין באוהל המת, אלא אם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה. הנה בפשטות לא נהגו לכתוב בעור הדג, דאי הכי היה כבר מנהג להכשיר, אלא זה היתה שאלה חדשה, מה הדין בזה, ולכאורה אם יש כלל שכל דבר שהוא קצת אחרת ממה שנהגו, יש כבר לחשוש אולי יש הלכה למשה מסיני שהוא פסול, א"כ מה הגמרא מתמה מאי אם יבא אליהו ויאמר, הרי בודאי צריך כאן אליהו שיאמר לנו אם יש הלכה למשה מסיני שרק עור בהמה כשר ולא עור דג, אלא באמת זהו כוונת הגמרא בקושיתו, מאי אם יבוא אליהו, דהיינו שאין לנו לחפש פסול חדש שלא נכלל במה שכבר פסלו חז"ל, ואין פסול חדש שלא שמענו עד עכשיו מסיני, ואין לצפות מאליהו לומר דבר כזה, על כן ניסו לומר הספק אולי עור דג אינו בכלל עור, כי יש הלכה למ"מ שצריך לכתוב על עור, והביאו ראיה שזה כן בכלל עור, ואח"כ אמרו הספק בגלל הזוהמא, וזה דבר הגיוני וטבעי שיש מקום לומר שהוא פסול. ועכשיו בנד"ד, בתורה כתוב תכלת ואם לא היה דברי חז"ל בזה היינו מכשירין גם קלא אילן, ובאו חז"ל ופסלו את הקלא אילן, וכן אמרו שתכלת אינו כשר אלא מן החלזון, אולם יותר מזה אין פסול, וממילא בחלזון שנמצא לפנינו שנותן תכלת, אף אם לו יצוייר זה לא אותו חלזון שהיה פעם, בכל זאת אינו פסול, כי אין חז"ל הללמ"מ לפסול איזה חלזון, והרי זה בודאי חלזון, וממילא אין שום סיבה לפסול אותו. רק אילו היה כאן איזה פסול הגיוני כמו זוהמא, אז יש מקום לפוסלו, אולם זה לא המציאות, וממילא הוא בודאי כשר. הנה בראיה זו, חוץ ממה שיש כאן תוספת ראיה על כל מה שכתבנו, אנו מרויחים בזה שבאמת אין עוד צורך להוכיח מחכמי אומות העולם ומארכאולוגים ושאר ראיות שהחלזון שלפנינו היה בזמן חז"ל והיה צובעים ממנו תכלת, שאף אם לא תסמוך על שום ראיה ממה שכתבנו, ולו יצוייר שזה באמת חלזון אחר ממה שהיה פעם, מ"מ הוא כשר, כי לא מצאנו שחז"ל פסלו אותו, ואין לחכות לאליהו הנביא שאולי יאמר לנו שהוא פסול, כי זה לא תפקיד של אליהו הנביא ואין לו רשות לעשות זה. נכתב בעהי"ת עש"ק פ' שופטים תשס"ח ע"י יצחק ברנד בענין פרטים בצבע התכלת מצאנו בכמה מקומות בחז"ל שתכלת דומה לים, ובכמה מקומות שדומה לרקיע, דומה לים ע' גמרא בחולין פט. מנחות מג: סוטה יז. היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים, מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, וכתב רש"י ואצטרך כל הני, משום דלא אשכחן קרא אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד, הלכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע, דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה רקיע וכן הוא בספרי שלח שדומה לים. וכן הוא בפסיקתא רבתי ספ"כ וז"ל מיד שעלה משה למרום פתח הקב"ה שבע רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע צבעונים שעשה מהם משכן שנא' והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר. (שמות כו ל) אמר לפניו רבש"ע איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה שהם לובשים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה גדודים לובשים לבוש לבן, זו היא שש משזר. ואף שרש"י סוטה יז. שכתב שים אינו דומה לגמרי לרקיע רק קצת, אולם בודאי אם הוא דומה לגמרי לרקיע הוא כשר, שזה העיקר. וברמב"ם כתב פ"ב מהל' ציצית התכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע ( בספרים הרגילים היה כתוב 'לעין השמש' וברמב"ם פרנקל וקאפח מחקו זה) הנה הוא כתב רק שדומה לרקיע, ולא הזכיר כלל דומה לים, אולם נראה שמודה בזה שגם דומה לים כשר. וכן ע' בספר 'ספרי דבי רב' (שהוא פירוש על הספרי מאת רבי דוד פרדו זצ"ל בעהמ"ח חסדי דוד על התוספתא) על הפסוק (דברים לג יח) ולזבולון אמר שהביא מספר ערכי כינויים מהאר"י ז"ל שיש כמה צבעי תכלת, וז"ל הערכי כינויים, תכלת ישנו בשלש בחינות בנוקבא בדוכרא ובאימא, של הנוקבא הוא של ציצית ועלה אמרו שדומה לים ושל הזכר הוא וכו' ועליו אמרו הים דומה לרקיע, והוא סוד המשכן ויש ג"כ סוד תכלת (מא"י) [מאימא] והוא התכלת הגמור בסוד כסא הכבוד והוא של בגדי כהן גדול עכ"ל, ומפרש שם הספרי דבי רב, שיש כמה צבעים של תכלת, אחד מובחר, שדומה ממש ככסא הכבוד, ויש רק דומה לזה דהיינו כרקיע, ויש שרק כים, ובזה מתרץ הסתירה שנאמר בספרי (וזאת הברכה) שנגנז התכלת, ובין הגמ' (מנחות מב: מג. סנהדרין יב.) שהיה להם תכלת, שמה שנאמר שנגנז התכלת לצדיקים לעתיד לבא, זה רק על התכלת המובחר, אבל סתם תכלת היה מצוי. וסתם תכלת דומה לקלא אילן וצריך בדיקה להכיר אותו. וא"כ יוצא שבין דומה לרקיע ובין דומה לים כשר. ואף שאין לנו בירור גמור באיזה צבע של הים, שהים לא תמיד אותו צבע, אבל מ"מ הדבר ברור שאם הצבע אותו סוג כמו הרקיע רק יותר כהה מן הרקיע ביום כשר, שהרי תמיד הים יותר כהה מן הרקיע ביום. וכן ורש"י כתב בסוף שלח לך בשם רב משה הדרשן פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב, ומקורו במדרש אגדה במדבר פרק טו ד"ה [לח] ועשו להם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת, התכלת הי' כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא. ומבואר בגמרא שהדין בעינין כהה (בעברית) ובהיר, אין הדין קבוע ממש, שהרי מבואר ברמב"ם פ"ב הל' ה' שהתכלת יכול להיות יותר כהה ויותר בהיר והכל כשר. ועוד שמעתי ראייה מהרב אליהו טבגר שליט"א מן הגמ' מנחות מ"ב: דפליגי תנאים אם מראה שני כשר, ואמר לי שלפי אומנות הצבעים, תמיד מראה השני פחות ממראה הראשון, שכח הצבע כבר נכנס לראשון, ובכל זאת מכשיר חד מ"ד, ואף הפוסל, זה רק משום שכבר צבעו פעם צמר לפי רש"י, או לפי תוס' משום שעשו שלא לשמה, (לפי הרמב"ם פ"ב הל' ג' אינו ברור כמי סובר), אבל מה שזה לא אותו צבע ממש לא איכפת לנו. ומבואר שאף שיש כאן שני גוונין אחד יותר בהיר מן השני שניהם כשרים. וע' פרטים בסוף ספר לולאות תכלת. ובפסיקתא רבתי שהובא לעיל מבואר עוד שתכלת אין בו אדמומית, שהרי בתולעת שני כתוב שאינו לא אדום ולא ירוק והיינו שהוא בין זה לזה, ומבואר שתכלת אין בו אדמומית אפילו חלקית, וכן באמת עושים היום, שהחלזון הזה מקודם הצבע הוא ארגמן דהיינו שיש בו אדמומית וע"י שנותנים אותו לשמש יוצאים חלק האדמומית ונשאר תכלת. ויסוד זה מבואר גם בזוהר תרומה דף קמ"ט עמוד ב' (הסולם אות תכ"ט) וז"ל תכלת דא יומא תניינא, אצטבע בב' גוונין סומק ואוכם. ותכלת, סומק איהו דיליה, מיומא תניינא ממש, כעין גוון אשא, ודא איהו א-לקים, וירית גוון דדהבא, דכלא גוונא חדא. תכלתא נפיק מגו ההוא גוון סומק, וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק, ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא, אצטבע גוון תכלא. ההוא סומקא עייל גו ימא, ואתחלש גוון דיליה, ואתהדר תכלא, ודא איהו א-לקים, אבל לאו איהו תקיפא כקדמאה.