יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ערכין במשנה: המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד, וגואל כל שנים עשר חדש, הרי זה כמין ריבית ואינו ריבית. ובגמרא, והתניא הרי זה ריבית גמורא אלא שהתורה התירתו, ואמרינן הא רבנן והא רבי יהודה ופליגא אי צד אחד בריבית אסור או לא, והמשנה ס"ל כרבי יהודה והברייתא כרבנן...
06:34 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

ע' ערכין לא. במשנה, המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד, וגואל כל שנים עשר חדש, הרי זה כמין ריבית ואינו ריבית. ובגמרא, והתניא הרי זה ריבית גמורא אלא שהתורה התירתו, ואמרינן הא רבנן והא רבי יהודה ופליגא אי צד אחד בריבית אסור או לא, והמשנה ס"ל כרבי יהודה והברייתא כרבנן ואנן קיי"ל כרבנן דצד אחד בריבית הוא אסור וא"כ יוצא שבתי ערי חומה הוא בעצם ריבית דאורייתא רק התורה התירתו. ויש להקשות על זה, דלכאורה היתר התורה שייך רק כשבתי ערי חומה נוהג מדאורייתא, אבל כשנוהג רק מדרבנן לא שייך שהתורה התיר. ועכשיו , הרי קיי"ל שבתי ערי חומה נוהג רק כשהיובל נוהג, ע' ערכין כט. ואילו בבית שני לא נהג יובל , דכשגלו עשרת השבטים בטלו יובלות ע' ערכין לב: שמנו יובל לקדש שמיטין, ואילו בתי ערי חומה נהג גם בבית שני, כדאמרינן גיטין ע"ד: ערכין לא:, וכתב הרמב"ן בספר הזכות גיטין דף י"ח מדפי הרי"ף, שנהגו בתי ערי חומה מדרבנן, וא"כ קשה איך התירו ריבית דאורייתא בזמן שנהג בע"ח רק מדרבנן. ובשלמה לפי שיטת התוס' גיטין לו. ד"ה בזמן, שס"ל שבבית שני נהג יובל מדאורייתא, ניחא, אולם כל הראשונים חולקים, ע' רמב"ם פ"י מהל' שמיטה, וכן דעת כל הראשנים, וא"כ קשה איך התירו ריבית דאורייתא ומיהו י"א שצד אחד בריבית הוא רק מדרבנן ע' בב"י ס' קע"ד בשם רבנו ירוחם שכתב וכל אלו של מכר הם צד אחד בריבית ויש מן הגדולים שכתבו שהם אבק ריבית והרוב הסכימו שהם ריבית קצוצה וכ"כ הרמב"ם עכ"ל רבנו ירוחם, וכ"כ הריב"ש ס' ת"ה שהובא בב"י שם שהוא ריבית דאורייתא ולאלו שס"ל שצד אחד בריבית הוא רק דרבנן צ"ל דמאי דאמרינן בערכין שבע"ח הוא ריבית גמורה אלא שהתורה התירתה, דלאו דוקא קאמר, וכן יש דיעה בתוס' שם של"ד קאמר מסיבה אחרת, אולם לדעת רוב הראשונים שס"ל שהוא ריבית דאורייתא, והגמרא אמר ריבית גמורה כפשוטה, קשה איך התירו בע"ח בבית שני. והיה נראה לתרץ, דמה דאמרינן הרי זה ריבית גמורה אלא שהתורה התירתה , היינו שהתורה מגלה לנו סברה שאם חיוב חזרה לא בא מכח שהסכימה ביניהם אלא שהתורה מחייב אותה להחזיר, אז אין זה נחשב כביטול המכירה אלא כמכירה חדשה, והיינו שאף שמה שהתורה מחייבת אותו להחזיר נעשה זאת מעין ביטול מקח, ונעשה ריבית דאורייתא, באותו זמן ג"כ התירה תורה כיון שביטול מקח לא בא בהסכמת הלוקח, והחשיבה התורה כמכירה חדשה וממילא סברה זו שייך ג"כ כשכל בתי ערי חומה הוא רק מדרבנן, כיון שהרי ג"כ כאן מה שמתבטל המקח וחוזר הבית הוא לא מצד רצון והסכמה מעיקרי של המוכר והקונה רק מגזירת חז"ל, ואז מחשיבים זה כמכירה חדשה. שו"ר מעין סברה זו בחו"ב ערכין לא.