יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בשנת תשנ"ה הוצאתי חיבור בשם יבום או חליצה, להוכיח, שמה שנהגו בגלילות אשכנז לבטל לגמרי מצות יבום, הוא כנגד ההלכה. והרבנות הראשית בישראל תיקנו בתאריך כ"א שבט תש"י, לבטל מצות יבום גם מן הספרדים כדי שלא יהא התורה כשתי תורות (ע' יביע אומר שצועק הרבה על זה) וזה עוד חמור ביותר.
05:39 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בשנת תשנ"ה הוצאתי חיבור בשם יבום או חליצה, להוכיח, שמה שנהגו בגלילות אשכנז לבטל לגמרי מצות יבום, הוא כנגד ההלכה, ורבנות הראשית בישראל תיקן כ"א שבט תש"י, לבטל מצות יבום גם מן הספרדים כדי שלא יהא התורה כשתי תורות (ע' יביע אומר ח"ו ס' י"ד שצועק הרבה על זה) וזה עוד חמור ביותר. וביאור הענין, שיש מחלוקת בין רבנן לאבא שאול בזמן שאין מכוונים לשם מצוה רק לשם נוי וממון, שדעת רבנן שמצות יבום קודמת ודעת אבא שאול שמצות חליצה קודמת, (יבמות לט:) והמחלוקת זו עברה בין האמוראים ובין הגאונים ובין הראשונים, ופסק המחבר (ס' קס"ה סע' א') כרבנן והרמ"א כאבא שאול. והוכחנו בראיות חזקות, שגם לדעת א"ש אין איסור ליבם, ורק מצות חליצה קודמת, כלשון המשנה (בכורות יג. ע' יבמות לט: שס"ל כא"ש) מצות יבום קודמת למצות חליצה. בראשונה שהיו מכוונים לשם מצוה ועכשיו שאין מכוונים לשם מצוה, אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום, אלמא שגם שלא לשם מצוה יש מצוה ביבום (וע' רמב"ם בכורים פי"ב א' ורדב"ז שם) שכל מה שאמר א"ש שהמיבם לשם נוי וממון כאילו בא על הערוה (שם) הוא לא איסור רק שמצות חליצה קודמת, וכ"כ הרמ"א (ס' קס"ה סע' א') שאין חשש איסור ביבומו, (ומה שהביא שם הט"ז ס"ק ב' מפירוש סדר חליצה סע' מו (ש"ע דף פט:) שעכשיו יש איסור, שם איירי כשיש ליבם אשה.) ועוד ראיות, ע' בזה ריש החולץ שעבריין שיבם תוך ג' חדשים והפילה אומרים לו שיבעול אח"כ אף לר"ל שיבום של מעוברת אינו קונה וכל היבום הוא אחרי ההפלה. וכן מוכח דף קו. דביבם שאינו הגון לא מטעין רק משום טענה דידה, ולא משום מצות חליצה קודם וכמו שהביא החז"א (ס' קכ"ב א' ע"ש עוד), וכן ע' בירו' (פי"ג הל' י"ד), למשנה אחרונה שמענו שמותר לחלוץ, שמענו שכופין (בתמיה) וכן יבם קטן אפשר לקחת יבמתו (יבמ' קי"א:) אף שכעת אינו מקיים מצוה (לדעת תוס' קידושין י"ט. ד"ה מדאו') בכל זאת אין כאן איסור ערוה, וע' תוס' (יבמות לה: ד"ה תגלי) שהוכיח מכאן שהבא על יבמה באופן שאין בו מצוה אין בו איסור אשת אח, וכן משנה לח. דשומרת יבם שמתה יש ליבם חלק בירושה משום שאולי הוא היה מיבם, אלמא שמותר ליבם, ומובא זה ברמ"א (ס' ק"ס סע' י"א), רק כתב דבמקום שכופין תמיד לחלוץ אין ליבם כלל בירושה, אלמא שמצד דינא דמשנה מותר ליבם, (וכן קט. מיאון דמצוה שאני ופסק שמואל כך קי. אף שפסק כא"ש כתובות סד. ואכמ"ל) ובהסבר הדבר, שאין בו איסור, שהרי בעצם גם בחליצה יש פגם כמבואר בקרא, ודעת א"ש שביבום שלא לשם שמים יש בו יותר פגם מבפגם של חליצה, ונשאר מצות חליצה קודמת אבל לא יותר מזה. והב"ד צריך לשאול אם רוצה יבום או חליצה שלא יהא כפיה (יבמות לט:), וכ"ש אם מכוון לשם שמים, אז גם לדעת א"ש מצות יבום קודמת, ורק במקום שהוא זקן והיא צעירה או הפוך, יכול הב"ד ליעץ לו שלא ליבם (שם קא:) אבל ההכרעה הוא להיבם. ואם היא אינה רוצה, אז לדעת אבא שאול אין כותבים אגרת מרד עליה ולרבנן כותבים (כתובות סד.), אבל אם שניהם רוצים, צריך להניח ליבם אף לדעת א"ש, וכמש"כ רש"י (יבמות דף לט:) וכן דעת כל אלו הגאונים שפסקו כא"ש (ע' אוצר הגאונים יבמות עמ' 77), ויש רק דעת ר"ת שכופים בדברים לחלוץ אבל לא אוסרים, והמהרי"ק (שורש צ"א וק"ב הובא ברמ"א ס' ק"ס סע' ז') כתב שהמנהג שכופין, וזה היה מנהג שלא כהגמ', והרמ"א עצמו לא ס"ל כך בס' קס"ה, אלא אם מתעקש נותנים לו ליבם. וע' גם רמ"א (ס' א' סע' י') שבמקום שאין ליבם אשה שייך יבום. בגלילות אשכנז נהגו מכמה דורות (אחרי הרמ"א) לאסור לגמרי יבום אף שאין לו אשה (ע' ט"ז ס' ק"ס ס"ק ו), ושואלים אם רוצה יבום או חליצה (ע' סדר חליצה ס' כט וגר"א שם ס"ק נח, ופ"ת אות י') אבל למעשה לא נתנו ליבם, וזה הנהגה של סתירה. ולפי מנהג ספרד שנהגו תמיד ליבם כשרוצה, אסרו כעת בא"י לגמרי, וזה תמוה ביותר, שאם רוצים שלא לעשות כשתי תורות (שהרעיון עצמו צודק), צריך להכריע מי יותר צודק, המחבר או הרמ"א, ובמקרה דידן דעת רוב ראשונים כהמחבר כמו שכתב הגר"א (ס' קס"ה ס"ק י"ג) ומצות יבום קודמת, וכ"ש שהמנהג לאסור ליבם הוא גם שלא כדעת הרמ"א, שמה שבדורות האחרונים אסרו במוחלט, זה שלא כדינא דגמ'. וכן החז"א (ס' קכ"ב ס"ק א) כתב שאם היבם מתעקש מניחים ליבם, וכ"ש כשבא לשם שמים, וכ"כ בערוך השלחן ס' קס"ה י"ד, אולם אם יש לו אשה שיש חרם דר' גרשון, צריך לחלוץ, (שם ס"ק י"ב. והגר"א ס' א' ס"ק כ"ח מקור בגמ') וכעת נדבר על חלק ההשקפה של הדבר, דהנהגה זו לבטל מצות יבום היא מעכבת הגאולה, דצריך להתבונן בפרשת יהודה ותמר, וברמב"ן שם, שכל הפרשה בנויה על מצות יבום, ואונן היה חייב מיתה על מה שביטל מצות יבום, וזה היה עיקר האיסור, כמבואר בקרא, ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו: וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו: וע' באור החיים הקדוש (פ' פנחס כו יט) ועון אונן הוא עון שגרם חורבן בית שני שהיה להם שנאת חינם (יומא ט:) וכמו כן אונן דכתיב בו לבלתי נתן זרע לאחיו. וע' רמב"ן שם והנה נחשב אכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם, וקוראים אותו בית חלוץ הנעל כי עתה חלוץ הוא מהם. ולמידים מזה ששורש ביטול מצות יבום הוא אכזריות, ואף שהתורה התירה חליצה, זה רק ליבם שאינו מחויב לקחת אשה שאינו רוצה בה שזה גורם קטטה, ולא שהב"ד יכריע לו לחלוץ אם הוא רוצה יבום, שזה אכזריות בלי היתר. וחוץ מזה בהתבוננות בפרשה זו, רואים שתמר הצדקת עשתה דברים אשר לא יעשו, והציגה עצמה כזונה וקדשה בדרך לפתות אדם לדבר כזה, וכן הכניסה עצמה בסכנת שריפה, כמבואר בקרא, ובודאי אילו היה כאן מצוה אחרת אפילו מן התורה, לא היתה רשאה לעשות דבר כזה, ודבר כזה שייך לעשות רק במצוה גדולה מאוד, וכאן משום גודל מצות יבום, שהוא שורש קיום נשמת ישראל, היא עשתה זאת, ורואים מזה שמצות יבום הוא מצוה למעלה מהרבה מצות התורה, והתורה כתבה (דברים כה ו) ולא ימחה שמו מישראל. ומבואר מלשון מישראל, שפגם חסרון נשמה אחת פוגם בכל ישראל, ונא' להקים לאחיו שם בישראל, ונקרא שמו בישראל. ויש ללמוד גם ממה שצריך שהדיינים המקרים לא אבא יבמי (יבמות ק"א.) יהיו מיוחסים משני צדדים מישראל (שם קב. הגר"א ס' קס"ט ס"ק ח) ולמה בשביל להקרות צריך מיוחסים, אלא משום שהאשה קובלת בשביל נשמת בעלה, והב"ד קובלים בשביל כל ישראל שיחסור מהם נשמה, ולכן צריך מיוחסים להקרות לה שהקובלנא שלה תיצג צעקת כל ישראל. וע' ברמב"ן (פ' וישב לח ח) שכתב שחכמי ישראל קראו למצוה זו גאולה כמו שראינו בפרשת רות, וכן בפסוק כו צדקה ממני צדקה במעשיה יותר ממני, כי היא הצדקת ואני החוטא אליה שלא נתתיה לשלה בני, והטעם כי שלה הוא היבם ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו, אביו הוא הגואל אחריו כאשר פירשתי למעלה בדין היבום (יבום אב שייך רק לפני מתן תורה) וע' גם במדרש רבה (פ' וישב פ"ה א), הקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח, ורואים מזה שנשמת משיח נולד ע"י מצות יבום. וכן בועז ורות הוא שורש מצות יבום ע' רמב"ן, ורואים בזה החשיבות העצומה של מצות יבום. וכן מה שמצות יבום דוחה חיוב כרת של אשת אח מראה על גדלות חשיבות מצות יבום, כמבואר ברמב"ן שם. וע' מה שכתבנו בחיבור יבום או חליצה במדור השקפה, ע"פ הזוהר (פ' וישב דף קפ"ז וסולם אות קס"ח) שכל אדם שלא זכה לגמור תיקונו, צריך הבן שלו להמשיך התיקון, אבל מי שלא זכה לבנים ואין מי שיעשה בשבילו יבום, אין לו כעת תיקון, ולכן מי שאין לו מי שמיבם אשתו כגון שאין לו אשה או אין לו אח או שאשתו חולצת, צריך נשמתו ללכת למקום שנקרא עיר מקלט, עד שנפטר צדיק בלי בנים ואשתו מתיבמת, ואז כיון שהצדיק הזה אין צריך התיקון בשביל עצמו, מהני יבום זה לכל אלו שמתו בלי בנים ולא זכו לתיקון. וזה בגדר כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול. הנה כל זה שייך בזמן שהב"ד אינו אוסר מצות יבום, ובתוך הציבור יש מי שמיבם ויש מי שחולץ, אז יש אפשרות תיקון לכל האנשים שלא קיבלו תיקון שמתו בלי בנים, ע"י מי שכן מיבם אשת צדיק, אבל כשב"ד גוזר לבטל מצות יבום, א"כ אין מי שיעשה התיקון בשביל כל האנשים שמתו בלי בנים ולא קיבלו תיקון. וא"כ יש כאן זעקה גדולה של כל מיליוני נשמות שהלכו בלי בנים ולא קבלו תיקון. וחטא ביטול יבום שהוא שורש חטא שנאת חינם גורם לכל זה ומעכב הגאולה. ובזמן שהוצאתי הספר יבום או חליצה, הלכתי לכמה מנהיגי עדה לטעון שיבטלו התקנה לאסור מצות יבום, והראה לי הגאון ר' אברהם שפירא שליט"א את דברי מהרי"ץ חיות (בסוף ש"ס וילנא יבמות כב:), מי שיש לו בן מ"מ פוטר, נ"ב שמעתי בשם הגאון מהר"ץ ז"ל אבד"ק ברלין, דמזה הטעם בטלו היום מצות יבום, אע"ג דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא (יבמ' כ"א.) בכ"ז בזמן אחרון דלאו אכשר דרא, ואולי יש להאח המת בן מכל מקום, ובכה"ג פוגע באיסור אשת אח, וטעם זה אמת וראוי לפרסמו. הנה סברה זו שייך טוב לחילונים שמוחזקים בזנות, (ושם יש עוד טעם שלא לעשות יבום משום שהאשה חשודה לזנות, ויש דין שסוטה וספק סוטה אינה מתיבמת, (ש"ע אה"ע ס' קנ"ג סע' י"א) וכן לפעמים יש לחוש לחומרא בדאו' לדעת קצת מהגאונים (ס' קנ"ז ס' ד') שמומר אינו אח, והחז"א יו"ד ס"ס ב' שכתב דין תינוק שנשבה, הוא מדין ספק.) אולם כשהזוג והיבם הם שומרי תו"מ, ושואלים את הקרובים וכל הנלוים עליהם אם אין ידוע לו זרע, הרי הוא בחזקת שאין לו בן ואין לחוש יותר מזה, וע' יבמות קי"ט. האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, ואמרינן בגמרא להא צרה הוא דחיישינן אבל לצרה אחריתא לא חיישינן. אלמא שאפילו בזמן שהבעל מותר לקחת אשה נוספת, לא חיישינן לזה ולא חיישינן שיש לו בן, ורק כשיש לו כבר אשה חיישינן שהיא נתעברה, וצריך לבדוק אחר זה ולא יותר. (גם הרבנות או משרד הפנים יודעים אם יש לו בן, שמי שמזנה עם אשה והרתה, או שהיא מפילתו בעה"ר או שהיא תובעת ממנו מזונות, וקשה להסתיר זה, ועכ"פ מהני לשומר תו"מ שהוא בחזקת שאין לו בנים) ואם תחוש לכל דבר, א"כ א"א להתקיים כלל, שא"א להתחתן עם גרושה, דילמא העדים פסולים, וא"א לאכול בשר, דילמא יש טריפה שאין מכירים, וא"א לברך על ארבע מינים דילמא האתרוג מורכב, וכו', ובדרך זה אפשר לבטל כמעט כל התורה כולה, ולמה דוקא מצות יבום הלכו לבטל. אולם כנראה שחשבו שזה לא נורא כ"כ, שהרי אפשר בחליצה, אולם הדבר צע"ג, שמצות חליצה לא ניתן להכרעה רק ליבם לא לב"ד, ואין רשות לב"ד לעקור מצוה מן התורה, וכל עולם הנשמות של הנפטרים מחכים ליבום של אשת צדיק. וכן יסוד הגאולה תלויה בקיום מצות יבום. על כן כל מי שיש יכולת בידו יתקן הדבר, ויבטל תקנת הרבנות הראשית לאסור מצות יבום, אם זוג של המת וכן היבם שומרי תו"מ, ואחר דרישה וחקירה שאין לו זרע, והיבם אין לו אשה, ושניהם רוצים ביבום, וזה מקרב את הגאולה. (וע"ע בהקדמה לחידושי ריטב"א יבמות מוסד הרב קוק מהרב יפה'ן זצ"ל על גדלות מצות יבום) נכתב בעהי"ת נר ד' של חנוכה תשס"ו, כאן עה"ק עמנואל ת"ו

 
 

01:29 (25/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
חיזוק לחיוב קישוט לאשה בבית ולמעט ברחוב, והתנגדות לפאה נכרית ברחוב, כ"ש להפאות החדשות של זמנינו, וכן ראיות חזקות ששוק באשה ערוה היינו חלק שלמטה מן הברך (PDF)
23:47 (28/11/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
סי' א בדין אבא שאול ● סי' ב בענין חליצה מעושית ● מדור השקפה ודרוש: סי' ג מאמרי הזוהר ● סי' ד התורה והמנהג ● סי' ה דרוש בפרשת אורו של משיח (יהודה ותמר) (PDF)