יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
אם אדם הוציא מלבוש לרשה"ר ולבשו דרך הילוכו, שלבישתו היינו הנחתו, האם חייב
05:24 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

גמ' ע"ט. אמר רבא הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב, כתיבתן זו היא הנחתן, וכעין זה איתא בתוס' קב. ד"ה והוציאו בפיו, שאדם שמוציא ככר בפיו ובלעו בשעת הילוך חייב שבליעתו הוא הנחתו וע' בתוס' דף ה: ד"ה אגוז שמדייק מזה שאם הניח אדם חפץ על אדם כשהוא מהלך לא נקרא הנחה שכאו משמע שרק בכתבן שהוא מניח באופן שישאר שם לעולם וע' בחז"א (איני זוכר כעת המקום) שכתב שאם אדם הוציא מלבוש לרשה"ר ולבשו דרך הילוכו חייב, שלבישתו היינו הנחתו, וכ"כ האגרות משה (או"ח ח"ב ס' קי"ב), ולפ"ז אין עצה לאדם ששכח והוציא בגד לרשה"ר ונזכר בשעת הילוך שילבשנו ואולם נראה שאין הדבר כן מתרי טעמים, חדא, שלבישה אינו דומה לכתיבה או בליעה ששם הדבר מונח שם לעולם משא"כ לבישה אינו לעולם שעתיד לפושטו ועוד טעם יותר חזק, שלבישה מבטל מלאכת הוצאה, שהרי אדם מותר ללכת במלבושים בשבת ואינו בגדר מלאכת הוצאה משום שזה צורת החיים, וממילא ההנחה כאן היתה במצב של לבישה שמפקיעה גדרי מלאכת הוצאה, ואינו דומה כלל לכתיבה שנחשב הנחה שאין שם דבר שיבטל ומפקיעה מלאכת הוצאה וכן אכילה אינו מבטל מלאכת הוצאה ולטעם השני גם אם אדם עומד ברה"ר ולקח מלבוש מרשה"י ולובשו בלי להניח במקום אחר ובלי הפסקת תנועה באמצע, אינו חייב שהרי ההנחה היתה בצורת לבישה ואלם במקרה זה נכסים בבעיה אם נחשב הנחה כבר לפני הלבישה שאולי נחשב כבר הנחה לפני הלבישה אף שהוא עדיין בתנועה, ותלוי בביאור הגמ' ט. הכא נח, אם הכוונה נח ממש שהפסיק קצת התנועה או שאף שלא הפסיק נחשב כהפסיק ע' בזה בחז"א ס' ס"ב ס"ק י"ג ד"ה ט' א' שהביא בשם הראב"ד פ' י"ב הל' י"ד שאינו נחשב הנחה והוא עצמו כתב שמלשון הגמ' משמע שנחשה הנחה ועכ"פ ברור שאם אדם הולך ושכח בידו או בכיסו מלבוש, והוא עדיין הולך, יכול ללבשו דרך הילוכו ומבטל עי"ז מלאכת הוצאה, ודלא כהחז"א ואג"מ