יום ה', יג’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הסבר למה אסור לעשות היתר מכירה ולמה לא חל
03:57 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

נתבקשתי לפרסם לכל החקלאים, ולכל הציבור, שמכירת קרקעות להפקיע שביעית שנקרא 'היתר מכירה', היא דברים בטלים ומבוטלים ולא חלים כלל, והכל פיקטיבי ועורבא פרח, ואין בו חלות מכירה לא לכתחילה ולא בדיעבד, וכן יש איסור גמור לעשות דבר כזה, ובקשוני להסביר זה במילים פשוטות, לציבור הרחב. והריני מסביר זה, שיש כלל במכירה, שעיקרו גמירות דעת, זאת אומרת שהמוכר אחר המכירה מוכן לתת החפץ למי שקנה אותו, אבל אם כל אחד יודע שהמוכר אינו מוכן לתת החפץ למי שקנה אותו, אינו מכירה, ולא נוהג כאן הכלל שדברים שבלב אינן דברים, שהכלל הזה נוהג רק במקום שלא יודעים כוונתו, אבל במקום שכל אחד יודע כוונתו, ואומדנא דמוכח שאין בלבו להקנות או להתחייב, זה נחשב כאילו התנה מפורש, כמו שכתוב ברמ"א (חו"מ ס' ר"ז סע' ד'), וכן בש"ע (ס' צ"ט סע' ז'). ובמכירת הארץ שכל אדם יודע שאילו הגוי היה אומר ליהודי תן לי הקרקע שמכרת לי, לא היה נותן לו, אפילו לא לשנת השביעית, שהרי כל מה שעושה הוא כדי שישאר אצל היהודי ולא כדי שיקח הגוי, וממילא זה מכירה פיקטיבית ולא חל כלל. וחוץ מזה גם אסור לתת לגוי משום לא תחנם, וגם מי שסובר שאם זה לתועלת ישראל אין בו איסור לא תחנם, אבל אם באמת הגוי היה לוקח הקרקע היה עובר הישראל על איסור לא תחנם, וא"כ כל מה שמוכר לגוי משום שלא רוצה לתת לו, וממילא אין כאן גמירות דעת והכל דברים בטלים, וזה אחד מן הטעמים שמכירת הארץ יותר גרוע ממכירת חמץ, שהרי במכירת חמץ אין אדם עובר על לא תחנם, ואילו היה הגוי תובע החמץ וישלם לו מה שהתחייב, היה הישראל נותן לו, שאין איסור למכור חמץ לגוי, מה שאין כן במכירת א"י, אולם גם אם מוכרים לגר תושב שאין בו איסור לא תחנם, מ"מ מכח שאר הטעמים המכירה לא חל. וכן חמץ אדם מוכן לתת לגוי אם משלם לו, אבל שדה שלו אין אדם מוכן באמת לתת לגוי, אף בלי איסור לא תחנם, וכל מי שעושה היום היתר מכירה משום שיודע בודאי שהגוי לא יקח הקרקע. וכן אילו היו תובעים הגוי לשלם את הקרקע שקנה לא היה מוכן לשלם כי הוא יאמר שכל אדם יודע שהמכירה היא פיקטיבית, שלא היה כאן דעת הישראל לתת קרקעו לגוי, ואינו מחייב אותו בשום דבר. וכן אין הגוי מקבל על עצמו שאם הוזל או הופסד ישלם, וזה דבר מעכב בקנין להפקיע איסור כמו שמי שמוכר בהמתו לגוי אינו מפקיע מאיסור שביתת בהמתו אלא אם הגוי מקבל אונס וזולא כמבואר בשו"ע (או"ח ס' רמ"ו סע' ד'). ויש להוסיף, שגם אלו שעושים המכירה, מפרסמים ברבים שהמכירה היא פיקטיבית, עי' כתבה בגליון שבת בשבתו (פ' נצבים וילך שנה זו) מההיסטוריון זאב ולק שכתבעל ההסטוריה של המכירה: והם הוציאו היתר מכירה בתנאים אלו, א, האדמה תימכר לגוי במכירה פיקטיבית. הנה הבין בפשטות שהמכירה היא רק פיקטיבית, וממילא אף אחד, לא החקלאי ולא הגוי, חושב שהמכירה מחייב אותו למעשה באיזה דבר. וחוץ מזה בשמירת שביעית נאמר (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. והנותן א"י לגוי להסיר שביעית, יש כאן חטא ופשע, שמכחיש ח"ו שא"י שייכת להקב"ה. ובשביל מי שחושב שאפשר לסמוך על רבנים שהתירו, הריני מפרסם תשובת רבנו יוסף גאון (מתקופת הגאונים) ולהודיע על חומר איסור להפקיע מצוה ולעשות מכירה פיקטיבית, גם במקום שהאיסור הוא רק מדרבנן. הנה בענין למכור ולחזור ולקנות להפקיע איסור, מצאנו בעה"י תשובת רבינו יוסף גאון מקורית, ונתוספו בו עוד הרבה איסורים חמורים לעשות מכירות מסוג כזה. התשובה הוזכרה בקיצור בבה"ל (ס"ס רמ"ו), רק שאלו שמביאים אותו לא ראו מקור התשובה רק הקיצור שהובא ב'הלכות פסוקות' מן הגאונים (ס' קכ"ז) ובסוף ספר 'כל בו', ושם העתיקו רק שאסור, אבל במקור התשובה רואים שהאיסור הרבה יותר חמור, ואיסור שבשורש דרבנן, נתהפך ע"י מכירה לדאורייתא, שיש חילול ה' וגניבת דעת עליון. מקור התשובה בגיאוניקה (ב' עמ' 196): ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות של מקח וממכר, ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת זה מנהג של פושעי ישרא' ואסור לעשות כן מפני שני דברים (כאן מתחילים ג' דרגות בדרך לא זו אף זו), (א) ואין צריך לומר אם לא לקח ישראל דמי שורים וחנות ומה שבתוכה מן הגוי אילא בדברים בעולם שמכר לו, שאין שוה כלום ואין בו מכירה כלל ואסור לעשות כן. (ב) ואפלו לקח ממנו דמים ומכר לו מכירה גמורה והעיד עליו עדים שמכרת לי שורים אילו וחנות זו, אף על פי כן, כיון שמתנה עמו על מנת שתחזירם לי לאחר שבת אסור, מפני שעשה ערמה להשתכר בשבת ולעשות מלאכה בשבת בכונה ואיסור גמור הוא: (ג) אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור, כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה ...ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי) [אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד, ויש בו חילול השם. הנה בנוגע למכירת א"י בשביעית, הוא בודאי כולל כל האיסורים שאמורים כאן, מנהג פושעי ישראל, הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים, והרי כולל גם איסור דרבנן, שהרי בחנות בודאי אין בו רק איסור דרבנן של אמירה לנכרי ושכר שבת, וא"כ כל זה שייך בודאי בשביעית בזמה"ז אף למי שסובר שהוא רק מדרבנן. וכאן זה עוד יותר חמור, ששם עכ"פ בשבת היה החנות תחת פיקודו של הגוי, אבל כאן, בשביעית עצמו, הישראל נוהג בעלות גמורה על הקרקע, ואין כלל זכר לגוי שקנה את השדה, ודומה באופן מוחלט למה שנאמר (בחו"מ ס' ס' צ"ט סע' ז') לענין מי שנותן מתנה לחבירו כדי להפקיע מבעל חוב שילוה ממנו אחר כך, והנותן ממשיך להשתמש בו, שהמתנה בטלה, כי כל אחד יודע שלא היתה כאן מתנה אמיתית, והבעל חוב גובה ממנו. ומי שמתיר היום, זה מי שאינו מוכן עוד לבדוק הדברים מחדש, אבל בודאי שכל אלו גדולי ישראל שהתירו, לא היו מוכנים לזה, אילו היו רואים בעיניהם תשובת גאון (ע' בכללי הפסק (שו"ע חו"מ ס' כ"ה סע' ב') בהג"ה וש"ך (ס"ק כ"א)) שעל הגאונים נאמר שכל דבריהם דברי קבלה, שאומר על מכירה כזו שיש בו איסור חמור להתערם במצות והוא מנהג פושעי ישראל ושיש בו חילול ה' וגנבת דעת עליון. וכ"ש כשמפרסמים זה בפומבי לעיני כל ישראל. נכתב בעי"ת ג' מרחשון תשס"ח, כאן עה"ק עמנואל ת"ו

 
 

19:44 (09/05/10) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
כל המתירים של היתר מכירה הזהירו, שכל ההיתר הוא רק הוראת שעה, וצריך לבדוק כל פעם מחדש, ולא כמו שרבים חושבים שכל הזמן ששביעית מדרבנן, נוהג ההיתר, וכאן נבאר שכבר מהרבה טעמים לא שייכים עוד ההיתרים ● שמירת שביעית = וצויתי את ברכתי. היתר מכירה = הסכם אוסלו
13:05 (25/06/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
חטיפת הנערים ע"פ דרך הטבע הוא המשך ישיר של הסכם אוסלו ● קרבה שנת השבע ● מה צריך לעשות כעת ● סיכום של כל המאמר