יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
תפקידנו לעשות השתדלות גם בעניני הגאולה וארץ הקודש, וכמבואר בדברי הגר"א מווילנא זיע"א
02:16 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

ראיתי בכמה ספרים וגליונות של חכמי דורנו שרוצים לחבר ימות המשיח עם תחיית המתים, דהיינו שכשיבא משיח ממילא יהא גם תחיית המתים, וממילא כותבים ואומרים שכל שאלה שנשאלת בנוגע לבנין בית המקדש ולהקריב קרבנות, אין זה מתפקידנו לענות, שהרי כשיבא משיח ממילא יבא ג"כ משה רבינו ואהרן עמו והם כבר יענו על כל השאלות. הנה גישה המוטעית הזאת לתלות ימות המשיח בתחיית המתים, יש לזה השלכות רבות בכל מהלך החיים שלנו, שהרי מי שתולה זה בזה, הוא בא עי"ז לידי טענה, שכשם שתחיית המתים אין לנו שום גישה להשתדלות טבעית להחיות המתים, כי זה ענין נסי לגמרי, כן כל ענין של ימות המשיח והכנתו אין לנו שום גישה להשתדלות טבעית, וכל מה שצריך לעשות הוא תורה ותפילה ומעשים טובים, אבל אין לעשות השתדלות להקים מלכות על פי תורה, והקב"ה כבר יסדר זה. אולם הדבר הוא טעות גמור כי משיח לחוד ותחיית המתים לחוד, שאף שתחיית המתים לא שייך להכין בהשתדלות טבעית, אבל מלכות ע"פ תורה יש אפשרות בענין טבעי וצריך להכין הכל. וע' גם במאמר תחיית המתים של הרמב"ם (עמוד שס"ט) שכתב באופן ברור שהם שני ענינים נפרדים וז"ל וכבר ספקו ג"כ אנשים בדברינו בסוף החיבור במקום שאמרנו דבר, זה לשוני, (מלכים יא ג) אל יעלה על דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או יחיה מתים וכיוצא בדברים וכו', והבאנו ראייה על זה כמו שביארנוהו, וחשבו קצת חלושי העיון שזאת הכחשה לתחית המתים, והוא סותר מה שביארנוהו בפירוש המשנה (פרק חלק) שתחית המתים פנה מפנת התורה וזה כולו אין ספק בו ולא סתירה, והוא שאנחנו אמרנו שהמשיח לא יבוקש ממנו שיעשה מופת שיבקע הים או יחיה המת על צד המופת, שאין מבוקש ממנו מופת אחר שיעידו בו הנביאים אשר התאמתה נבואתם, ולא יתחייב מזה המאמר שהשם לא יחיה המתים ברצונו כשירצה ולמי שירצה אם בימי המשיח או לפניו או אחר מותו. ומבואר מכאן שימות המשיח אינו מחייב שיהא תחיית המתים באותו שעה, וממילא כל שאלה ששייך בימות המשיח, אם יש לנו אפשרות להכריע צריך להכריע, רק מי שאינו יודע יכול לומר שאינו יודע ולא עסק בסוגיה זו כי יש לו ללמוד מקודם סוגיות אחרות, אבל לענות באופן עקרוני שאין זה כלל תפקידנו ללמוד, כיון שבין כך משה רבינו יחיה אז והוא כבר יכריע, זה טעות גדול, כי מאן יימר שיחיה אז משה רבנו. ולכן הרמב"ם הביא כל הלכות הנוגעים לימות המשיח. אולם לכאורה אלו הטוענים לתלות שאלות העתיד בתחיית משה רבינו, יש להם ביסוס על שני גמרות, אחד. נדה ע: בשאלות ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניא מתים לעתיד לבא צריכים הזאה שלישי ושביעי או אין צריכים אמר להן לכשיחיו נחכם להם, איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהן, ועוד גמ' יומא ה: כיצד הלבישן (היינו איך הלביש משה את אהרן ובניו, האם אהרן מקודם כל בגדיו ואח"כ בניו או ביחד) ושואלת הגמ' מאי דהוה הוה, אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא, ושואלת הגמ' לעתיד לבא נמי לכשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהם. אבל באמת יש בזה טעות יסודי, שהגמ' שם לא מדבר בביאת המשיח אלא בתחיית המתים, וכיון שכבר ביארנו שהם שני ענינים נפרדים, אי אפשר ללמוד משם על ימות משיח, וע' בזה גם בחזון איש או"ח, יומא ס' קכ"ו ס"ק ג' ד"ה שם כיצד, שגם מצד אחר א"א לפרש גמרא ביומא לימות המשיח אלא בתחיית המתים וז"ל כיצד מלבישן לעתיד לבא, אין לפרש לכשיבנה בית המקדש לענין מילואים, דהא ענין מילואים לא היתה אלא הוראת שעה כשנבחר אהרן לכהונה, וכיון שנתקדש אהרן כל זרעו הם בקדושת כהונה עד עולם, ואע"ג דהקריבו מילואים בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה כדאמר מנחות מ"ט א', היינו קרבנות כדרך שהקריבו בח' ימי מילואים וכמו שהקריבו הנשיאים, אבל חינוך כהנים לא שייך דקדשי וקיימי, אלא כיצד מלבישן כשיחיו המתים, ויתכבד משה להלביש אהרן ובניו כדרך שהלבישן במילואים והוא ענין חביבות ותגמול למשה ולאהרן ועכ"פ א"א ללמוד מן הגמ' ביומא ובנדה שום פטור לעיון הלכה לימות המשיח, שהרי לא מדובר שם כלל על ימות המשיח אלא על תחיית המתים. ובודאי גם השיר הידוע "מה יהיה כשיבוא משיח, נשתה יין המשומר ונאכל סעודת לויתן ויהא שם משה ואהרן ודוד" הוא שיר המבלבל ומטעה וצריך לבטל שיר זה. ימות המשיח אם הוא בדרך נס או בטבע יש שני אופנים בפסוקים ובחז"ל ע' בזה באריכות ברמב"ם פי"א מהל' מלכים הל' ג' שהביא ראיה מבר כוזיבא שהיה הוה אמינא שהוא משיח ולמד מזה הרמב"ם ששייך משיח בהקמה טבעית, ואף שיש מאמרים בחז"ל גם על משיח שיקום בצורה ניסית, אבל זה לא מחייב. וחוץ מזה מלכות ע"פ תורה אין צריך דוקא ע"י משיח, וכן מבואר ברמב"ם שם שהמלך שיקום לא יקום בתור משיח רק בתור מלך ע"פ תורה, וכשיצליח אז זה ראייה שהוא משיח, אבל עצם הקימה הוא מצד שיש חיוב להקים מלכות ע"פ תורה ואין זה דין מיוחד של משיח. וז"ל שם הל' ד' ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת י"י, הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחה ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאין זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. והסתירה שיש מקומות בחז"ל שמשיח יופיע בדרך ניסי, ומקומות שמופיע בדרך טבעי ע' בזה באור החיים הקדוש פ' בלק על הפסוק דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל שמישב הסתירה וז"ל וכפל הענין ושינוי הלשון יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל, יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט. וח"ג רי"ב:) מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה, תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת 'אחישנה', שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזהר (שם) וכנגד גאולת 'בעתה' שרמז במאמר אשורינו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פרוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד יד) ושפל אנשים יקים עליה, שיבוא עני רוכב על חמור וימלך ויעשה מה שנאמר בסמוך. ובאמת המקור של האור החיים הוא בגמרא (סנהדרין דף צח.) אמר רבי אלכסדריא רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש (דניאל ז), וכתיב עני ורוכב על חמור (זכריה ט ט), זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורכב על חמור, ועל זה ביאר האור החיים שענני שמיא היינו דרך ניסי ועני רוכב על חמור היינו דרך טבעי. וידוע מן הגר"א שאמר שבודאי יהא גאולת 'בעתה' ולא זכו, רק ביקש שיתקיים הפסוק בעתה אחישנה כפשוטו שגם גאולת בעיתה יתקדם, ועל כן ציווה לקדם באופן טבעי כל הכנות הגאולה כמבואר בספר קול התור מתלמידו רבי הלל משקלוב, וכן מבואר בהקדמה בספר פאת השולחן מרבי ישראל משקלוב, איך בציווי הגר"א באו ובנו א"י במסירות נפש ממש. חיוב להתנהג בכיוון של משיח ע"פ הטבע הארכנו בזה בחיבור "לא תנסו את ה' – תורה לאו בשמים היא" ע"פ הרמב"ן פ' ואתחנן, (ו טז) שכל גישה זו לתלות חיובי תורה כפוף לנסים, הוא איסור תורה של לא תנסו את ה' וע' בירושלמי יומא פ"א הל' ד' שהקשה למה הוצרכו לעשות כל מיני השתדלות שהכהן גדול לא יגיע לידי קרי, הרי אחד מעשרה נסים היה שלא יראה כה"ג קרי ביוה"כ, ותירץ משום שלא תנסו את ה', היינו שאין לנו לעשות תנאי בקיום עבודת יום כיפורים שיכול להתקיים רק אם יקרה נס אלא צריך לעשות השתדלות טבעי, וכן כנראה גם התירוץ שני שם (שמחלק בין מקדש ראשון לשני) אינו חולק על עצם היסוד רק שם שהיה הבטחה גמורה לנס, וע"ע תרגום ירושלמי על הפסוק לא בשמים היא, לא בשמים היא אורייתא למימר אלווי מן אין הוה לן חד כמשה נביא די יסוק לשמיא וייתי לן וישמע ית פיקודיא ונעביד יתהון, ולא מעבר ימא רבא היא אורייתא למימר אלווי הוה לן חד כיונה נביא דייחות לעומקי ימא רבא וייתי יתה לן וישמע ית פיקודיא ונעבד יתהון. והכוונה שלא יאמרו שצריך כדי לקיים התורה נביא כמשה או כיונה אלא צריך לקיים כל מה שאפשר גם בלי נביאים.וממילא גם לענין ימות המשיח שהרבה מצוות תלויים בזה, אינו כפוף לנסים, ורק אם באמת אי אפשר לקיים רק אם יקרה נס, אז תקוות הנס נותן תקווה שהדברים יתקיימו, ובאופן זה גם לענין ימות המשיח שהרבה מצוות תלויים בה, הזכרה של גאולה רק בצורה נסית היא מוצדקת, אבל כשנתאפשר לקיים ע"פ טבע, אסור לפטור עצמו בטענה שכשהקב"ה יעשה נס אז נקיים מצוה זו או אחרת. ורק אפשר לסמוך על נסים המלובשים בטבע המסייעים להשתדלות כמבואר בספר קול התור. וזה מה שנא' בתורה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ולא נא' כי הוא העושה לך חיל (ע' דרשות הר"ן ס' י'). וממילא בתקופה שלא ראו גדולי ישראל שום אפשרות לגאולה בהשתדלות טבעית, דהיינו שהנסים מלובשים בטבע, דברו רק על גאולה נסית שאין לו שייכות עם השתדלות, אבל כשיש אפשרות לקדם ע"פ טבע, יש חיוב לשנות העמדה, רק שזה דבר קשה מאד לשנות גרסא דינקותא. ולכן כבר עכשיו יש השלכות בגישה לתלות ימות המשיח בתחית משה רבינו או בגאולה נסית, לא מיבעי למי שכל ענין של א"י מיחס למשיח נסי, וכל הזמן שחושב שאין נסים אין לנו עסק בזה, גורם לו שלא לתמוך בחלק א"י שנכבש, ויש שאפילו מוכן לתתו לגוים, אלא אף למי שכן מחזיק בא"י, מ"מ כיון שמחליט שמשיח יופיע בצורה נסית, מחליט ג"כ שבית המקדש ירד מן השמים, וכתוצאה מכך גם כשיש איזה שאלה אם כדאי לעשות השתדלות מסוימת בנוגע להקמת מלכות ע"פ תורה, הוא ממילא עונה שיש רק ללמוד תורה ולהתפלל ולא לעשות השתדלות, וממילא א"א לסמוך עליו, כיון שחושב שזה כפוף לתחיית משה רבנו או משיח נסי שאין לנו להתעסק בזה. וכן הרי גם שיטת רש"י בסוכה מא. ד"ה אי נמי, שבית המקדש יתגלה ויבא מן השמים, לא כתב זה בתור מוכרח שהרי יש כמה פעמים ברש"י, שבית המקדש יבנה בידי אדם, (יחזקאל מג יא, כתובות ה. בראשית מט יא,) רק כתב זה בתור אפשרות. מסקנא להנהגת ציבור שצריך פסק על פי תורה לקדם להקים מלכות ע"פ תורה, שייך רק מי שאינו מחבר תחיית משה רבינו למשיח לפטור מחיובי בירור הלכה הנוגעים לימות המשיח, וכן אינו מחליט על גאולה נסית הפוטר מהשתדלות לקדם להקים מלכות ע"פ תורה, אלא צריכים להיות תלמידי חכמים שמודעים ליסוד, שזה מתפקידנו להקים מלכות ע"פ תורה בצירוף הסעייתא דשמיא בנסים המלובשים בטבע, ואין לזה קשר עם תחיית המתים ושאר נסים המובאים בתנ"ך ובחז"ל בזמן משיח, שהנסים האלו אינם מתנאי הקמת מלכות ע"פ תורה, ואם הקב"ה רוצה לעשות נסים יעשה, אבל אין זה לעיכובא, ואסור לעשות תנאי שהמשיח מוכרח לבא דרך נס. נכתב בעהי"ת ראש חדש אלול תשס"ה כאן עה"ק עמנואל ת"ו תיקונים בו' תשרי תשס"ח