יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בענין תנועת מנהיגות יהודית שהשמיטו את מעלת הציבור החרדי
01:55 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בס"ד מש"ק פ' יתרו תשס"ד פה עה”ק עמנואל ת"ו לכבוד ידידינו מרדכי קרפל נ"י ומשה פייגלין נ"י קראתי הספר "המהפכה האמונית" מרישא לסיפא, ולמדתי מזה הרבה דברים ובעיקר הגישה המקורית בכל נושא הציונות, והמשבר, והמחשבה שיש צורך במנהיגות יהודית אמונית. ובשורש הענין בודאי זה מה צריך לשאוף ולהשתדל להגיע אליה. אולם אף שיש הרבה ללמוד מזה, בכל זאת יש על זה ג"כ ביקורת שמחויבים לעמוד עליהם. ובעיקר מה שנוגע לשכחת ציבור החרדי וכן בענין מהות האמונה שיש כאן חסרון גדול בהבנות האמונה. בענין ציבור החרדי בתוך הספר יש בדיקה יסודית בהרבה מחלקי שיטות כולל ימין ושמאל החילונים, ויש על כל אלו הצדקה מסוימת לתחילת דרכם, ואח"כ הכישלון, ועכשיו לחייב שינויים, וכן הציבור הדתי-לאומי, המעלות והחסרונות, אבל השינויים שצריך לעשות בה בנויים על גבי המהלך הראשון של הציונות, ולא לעקור לגמרי מה שכבר נעשה, כך מבואר בכל מהלך הספר. אולם יש כאן ציבור אחד שהמחבר לא מצא לנכון להדגיש ולהסביר בכל מערכה זאת רק מעט מעט, ורק באופן שלילי וביקורתי, וזה ציבור החרדי (חוץ מהחזרה בתשובה בתנועת ש"ס שהזכיר המחבר לטובה. בעמוד 95). וכנראה שלפי דעת המחבר אין לציבור החרדי חלק בהתפתחות הציבור האמוני, וכל מה שיונק הציבור האמוני, הוא רק מתורת הרב קוק זצ"ל. אולם מקודם רצוני להעתיק דברי הראי"ה קוק זצ"ל בנושא החרדים ע' אגרות הראי"ה (כרך ג' דף קנ"ו) אותם החרדים תמימי הלב, אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל הציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדריגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תזרה כולה מרוח בית ישראל. הצד החיצונה שבבנין האומה, כמו הצד החיצון שבבנין יצירת האדם, וכל חי, בא בהתגלות כחות כאלה, אשר עליו יתיצב כשתופיע כל סגולתו, וכשיחשבו הפועלים החיצונים הללו, שהם הנם הבונים את נשמת החיים, יוצאה ע"י זה כמין מחאה מכאב לב של החשים את האור הגדול של הנשמה, ואת זוהר תפארתה, ובכל זאת אותם הכחות בעצמם (=של החילונים) יהיו לבסיסים חזקים להעמיד עליהם את הבנין של החיים המגמתיים, החיים הפנימים (=של החרדים) שכל נפש טהורה אליהם שוקקת. (ושם בעמוד קנ"ז) הציונות בתור תנועה, מרקלמת (=מפרסמת) את היסוד הלאומי של ישראל, היא טובה ונכונה , ויש לה אחרית ותקוה , אבל בתור משגב של האומה כולה, לעולם לא תקום ולא תהיה, מפני שביסודה אינה משגת את אור הקודש של חיי העולם אשר לנשמת האומה, את רוח א-ל אמת אשר בקרבה, על כן תעסוק יפה בהשטחים החיצונים של בנין האומה, ומעולם לא תגיע עד החיים הפנימים, שבנינם עומד הוא הכן בעד עובדים אחרים, שהם לגמרי מסוג אחר, והם יצמחו דוקא מתוך אותה "ארץ ציה" של החרדים אשר התנגדו להציונות באמת ואמונה, מפני חרדתם על רוח ה' על עמו על יסוד חייו. ובשטח צריך להזכיר כאן כמה נקודות עיקרים שבא מתוך הציבור החרדי. ישיבות - כוללים עולם הישיבות והכוללים והבית יעקב הם אחד מן הבסיסים שממנו הורכבו הישיבות הגבוהות של ציבור הדתי-לאומי, והכוללים, והאולפנות, ובלי זה כמעט לא היו הבחורים הדתים הולכים רק לישיבות תיכוניות ולאוניברסיטאות וכן הבנות היו הולכות לאוניברסיטאות ולא היה קיים אולפנות ומדרשות כמו היום. וכן שיפור של החדרים כמו נועם ועוד, אשר יותר טובים הרבה מבתי ספר של הממלכתי דתי, ועוד כאילו עוד יותר טובים, הכל בא בעיקבות החרדים. צניעות וכן עצם ההפרדה בין בנים לבנות בבתי ספר הוא בא מכוח החרדים, וכן אלו הנוער הגבעות אשר מובדלים מן הבנות ושומרים הרבה על צניעות וכן הוא ביישובים כמו יצהר, הכל בא בעקבות הציבור החרדי, וכן נח"ל החרדי אשר כעת משתמשים בעיקר מן הציבור הדתי הטובים אשר אינם רוצים לשרת בצבא עם בנות, בא בעיקבות החרדים ואף שהחרדים כמעט לא הולכים לשם. וכן מלבושי צניעות נשתפר הרבה בחלק של הציבור הדתי כמו בענין שרוולים ארוכים, וזה בא בעיקבות השפעה מציבור החרדים שנזהרו יותר בנוגע לצניעות, עד שהצנועות שבתוך הציבור הדתי יש הרבה שהולכות יותר בצניעות מהרבה מן החרדיות, ולא גורסים שם הצניעות המזויפת של פאה נכרית, וכן הולכות בבגדים ארוכים. וכן בענין הטלוויזיה, כידוע שבציבור החרדי מרעישים עולמות נגד זה משא"כ אצל ציבור הדתי, עד שהמצב הוא שכל בית חרדי הוא בחזקת שאין בה טלוויזיה ובבית של הדתי הוא בחזקת שיש בה טלוויזיה, אולם בהשפעת החרדים יש הרבה מן הרבנים שמרעישים נגד הטלוויזיה כמו הרב שמואל אליהו שליט"א רבה של צפת, והרב שלמה אבינר רבה של בית א-ל והרב שמואל טל שליט"א ראש ישיבת תורת חיים בנוה דקלים והרב שמעון כהן ר"ם בית מוריה ב"ש, ועוד, וזה השפיע שהרבה הסירו את הטלויזיה. וכן כעת יש שיפור בכשרות בהרבה מקומות גם אצל הציבור הדתי לאומי, וזה בא בעקבות החרדים. שמיטה והאמונה התלויה בה וכאן נזכיר דבר יסודי בנוגע ישירות לענין המהפכה האמונית, והוא ענין של שמיטה, אשר כעת שמירתה מתנהלת בעיקר בתוך הציבור החרדי, אשר מאידך בציבור הדתי סומכים על היתר מכירה, ואלו אשר לא סומכים על זה, הוא אך ורק מכח הציבור החרדי. אמונה מחייב מעשים הנה אחד מיסודי התורה הוא שכל מה שאנו צריכים להאמין, צריך להיות גם מוגן על ידי מעשים באופן שהם כתובים בתורה א) האמונה שהקב"ה ברא את העולם, מחייב לשמור שבת, וע' במשנה ברורה בהקדמה לח"ג שהביא דברי חז"ל כל המחלל שבת כופר במעשה בראשית, והיינו האמונה שהקב"ה ברא את העולם צריך להיות מוגן ע"י שמירת שבת ובל"ז גם האמונה אינה אמיתית ב) האמונה ביציאת מצרים מחייב לשמור חג הפסח ולאכול מצה ומרור וכמו שאומרים בהגדה יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא אי מיום ההוא יכול מבעוד תלמוד לומר בעבור זה, לא אמרתי לך אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וכן לא לאכול חמץ ולהשבית החמץ מן הבית, וכן כתיבה בתפילין. ג) האמונה במכת בכורות מחייב קדושת בכור בהמה טהורה פדיון הבן ופדיון פטר חמור, וכן כתיבה בתפילין. ד) האמונה שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד, מחייב מצות ואהבת וגו' קריאת שמע בבוקר ובערב וכן כתיבה בתפילין ומזוזה. ה) האמונה שארץ שניתן לנו הוא לא רק מקלט בטוח אלא הוא מתנת ה' שהקב"ה נתן לנו, צריך להיות בהכרה שאנחנו לא הבעלים הגמורים על זה, אלא הקב"ה השאיר חלקו בו, והכרה זו מחייב שמירת שביעית, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. גם בשש שנים יש לעם ישראל בעלות מוגבלת ויש כאן להוסיף, שמצות שביעית מחייב שגם בשש השנים, הארץ לא ניתן לגמרי לעם ישראל אלא נשאר חלק של הקב"ה בארץ, וכמו שמבאר האור החיים הקדוש על הפסוק (ריש בהר) כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה': שש שנים תזרע שדיך, וגו' וכאן הקושיה דמשמע שכבר כשנכנסים לארץ יש שביעית ורק אח"כ מתחילין השש שנים, אבל הרי הדין לא נכון אלא מקודם סופרים שש שנים ורק אח"כ יש שביעית, ומתרץ האה"ח, שעצם נתינת הארץ הוא כבר מהתחלה משוייר שיש לך רק לשש שנים, וכתוצאה מזה שהחיוב הזה להשאיר להקב"ה את שנת השביעית וכן שבשש שנים הוא רק בצורת זמנית לבני ישראל, שגם אז יש להקב"ה כבר מעכשיו את שנת השביעית, אז החלק של הקב"ה שיש ע"י שמירת שביעית בכל השנים הוא הוא שנותן השמירה להארץ כיון שהישראל מגלה בדעתו שיש להקב"ה כל הזמן חלק בזה. הנה אחד מיסודי כל הספר של המהפכה האמונית הוא שא"י נתנה מהקב"ה, וזה הטענה העיקרית על הציונות החילוני שאינו מכיר בזה ולכן הם מוכנים להפקיר חלקי א"י, וכדי שלא יקרה דבר זה מחויבים להפוך המנהיגות למנהיגת אמוני. אולם כדי שיהא באמת מנהיגות אמוני אמיתי, צריך לקיים ג"כ המעשים אשר התורה מחייבת להאמונה זו, וממילא בנוגע לא"י, מחייב האמונה לשמור שביעית כהלכתה ולא מספיק פעולה אחרת כדי להצדיק האמונה, אלא רק הפעולה שהתורה וחז"ל קבעו, כמו שלא מספיק לעשות זכר למעשה בראשית ע"י שאדם עושה מסיבות לזכור מעשה בראשית אלא מחויב לשמור שבת, וכן יציאת מצרים צריך לזכור ע"י המצות שהתורה מחייבת ולא מספיק זכירה בצורה אחרת, וכן גם בענין א"י, לא מספיק דברים אחרים לזכור שהארץ שייכת להקב"ה ושרק עי"ז אנו יושבים פה, אלא צריך לזכור זה ע"י מעשה שהקב"ה קבע וזה ע"י שאנו שומרים שביעית. וממילא מי שמוכר את א"י לפני שמיטה כדי להוריד את חלק של הקב"ה בשנת השביעית, כאילו מסיר ממילא גם את האמונה שהקב"ה נתן לנו את הארץ, שהרי הקב"ה נתן לנו את הארץ רק בצורה שהשאיר חלק של שביעית לעצמו, ואף שצועק שהקב"ה נתן לנו את הארץ, זה עדיין לא אמיתי. ויותר שזה מה שטוען שהקב"ה נתן לנו את הארץ ובשעת מעשה אומר שמכרתי זה לגוי, הוא מעין סתירה מיניה וביה. אולם מי ששייך לציבור הדתי לאומי בצורה מוחלטת, קשה לדבר אתו על זה, כי הוא סומך על הרבנים שמתירים וכבר כתבנו הרבה על זה ע' בחבור זעקת שנת השביעית. הסכם אוסלו בזמן היתר מכירה ויש להוסיף כאן, שיש בענין זה תופעה מאוד מענינת, שהסכם אוסלו שהוא הבסיס של הקילקול של ציונות החילוני והבסיס של כל הצרות, נחתם דוקא כמה ימים לפני ראש השנה של שנת השביעית תשנ"ד, בו בזמן שהרבנות הראשות מכרה את א"י להפקיע שביעית, ושבע שנים בדיוק אח"כ בערב ראש השנה שנת השביעית תשס"א התחיל האינטיפאדה הגדולה, וזה שוב בו בזמן שהרבנות הראשית מכרה את א"י להפקיע משביעית, וממילא מי שטוען שהקב"ה נתן לנו את הארץ, וזה היה ראוי לכלול שבשנת השביעית השאיר הקב"ה את הארץ לעצמו, וזה מגלה לנו שהארץ שייך להקב"ה ולנו הוא רק זמני, בו ביום מוכרים זה לגוי ואומרים שהארץ שייכת לא להקב"ה ולא לנו אלא לגוי. היחידים שלא מסכימים עם המכירה הזאת הם דוקא החרדים, והם שנותנים קדושת הארץ והאמונה האמיתית לענין א"י, שזה שייך להקב"ה ולנו ניתנה לנו רק כדי שנשמור מצותיו. וא"כ יש ליהדות החרדי לא פחות חלק בא"י מן הדתיים, כי א"י מורכבת מששה שנים ומשנת השביעית, ולדתיים יש חלק בעיקר בשש שנים לענין הליכה לצבא ומסירות נפש בענין ההתישבות, ולחרדים בעיקר בשנת השביעית, או בנסח אחר, א"י מורכבת מגשם ורוח, וחלק הגשמי יש לדתי לאומי, אבל חלק הרוחני שהוא מתבטא בשביעית יש לחרדים, שרק הם לא מוכנים למכור משא"כ הדתיים מוכרים זה לגוי כדי להפקיע חלק הקדושה. וממילא אם רוצים לטעון שיש מושג של ציבור האמוני, אין זה אמיתי רק אם מצרפים גם חלק של הציבור החרדי. חטא מרגלים וחטא שביעית ובזה יש גם להשיג על אחד מן הטענות גדולות של הציבור הדתי נגד הציבור החרדי אשר טוענים שהרי כתוב בתורה שחטא מרגלים יותר חמור מחטא העגל , שחטא העגל ע"י תפילות של משה רבינו הקב"ה מחל להם וצימצם מאוד את העונש ודלדל אותו ופיזר אותו על כל הדורות, אבל הדור עצמו היה ראוי לכנס לארץ, אולם בחטא המרגלים הקב"ה לא ויתר כלום רק הרג את כל הדור ולא נכנסו לארץ, רק למען כבוד שמו לא הרג אותם בפעם אחת רק במשך ארבעים שנה, וא"כ טוענים שהציבור החרדי שלא מוכן למסור נפש למען א"י, וכ"ש אלו שתמכו בהסכם אוסלו, נכשלו בחטא מרגלים. הנה טענה זו, אף שהיא צודקת מצד עצמו, מ"מ יש בדיוק ג"כ אותו סוג טענה על הציבור הדתי, שהרי בגלל עון שמיטה נשארו בגלות בבל שבעים שנה כמבואר מפורש בפסוקים בפ' בחוקותי (כו לד-לה- מג) ובסוף דברי הימים (דה"ב לו כא) ויגל השארית מן החרב אל בבל, ויהיו לו ולבניו ועבדים עד מלך מלכות פרס: למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה: ולא ויתר הקב"ה כלום, אלא מיצה את העונש, ואף שהחורבן בית ראשון נעשה ג"כ בגלל ע"ז ש"ד וג"ע, מ"מ בזה מספיק חורבן וקצת גלות אבל שבעים שנה הוא אך ורק בגלל שביעית. וזה כולל גם שביעית כשהיה מדרבנן, שהרי לפי הדיעה ששביעית הוא בזמנינו רק דרבנן, זה התחיל כבר בזמן שנתבטלו היובלות שזה היה בזמן שגלו בני גד ובני ראובן (ערכין לו: וע' ברמב"ם פי"א משמיטה ויובל הל' ח' ט', רש"י גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה), והחשבון של שבעים שביעיות שלא שמרו שבגלל זה הוצרכו להיות ע' שנה בגולה, הוא כולל גם זמן של מנשה בן חזקיה כמבואר ברש"י פ' בחוקותי וסוף דברי הימים והוא מלך אחרי גלות עשרת השבטים, וא"כ רואים שמיצוי הדין של עון שמיטה כולל גם שביעית דרבנן, ובזה מובן ג"כ עונש הסכם אוסלו שהיה בדיוק בזמן שהרבנות עשה טכס מכירת הארץ להפקיע שביעית וכן האינטיפאדה הגדולה בדיוק שבע שנים אחרי זה, בזמן הטכס האומלל הזה. המשבר הכלכלי - התנתקות וכן המשבר העצום הכלכלי שבא באופן טבעי בעיקבות האינטיפאדה הגדולה שהתחיל בער"ה שנת השביעית, יש ליחס לא רק לעצם חטא הגדול של הסכם אוסלו, אלא גם להסכם מכירת א"י להפקיע שביעית שהיה באותו זמן, שהרי בעיקבות אבקה של שביעית יש עניות גדולה כמבואר ברש"י סוף פרשת בהר (כו א) ואף פרשיות הללו נאמרו על הסדר, בתחילה הזהיר על השביעית , ואם חמד ממון ונחשד על השביעית, סופו למכור מטלטליו, לכן סמך לה, וכי תמכרו ממכר, לא חזר בה סוף מוכר אחוזתו, לא חזר בו סוף מוכר את ביתו, לא חזר בו סוף לוה בריבית, כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות, לא חזר בו סוף מוכר את עצמו, לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי. ואף שפסוקים אלו מדברים בצורה פרטית, נתקיים כעת בצורה לאומית, שבגלל המשבר הכלכלי מוכרים את העם לאמריקנים להיות כפופים להם בכל דבר, וכן בגלל האינטיפאדה נתיאשו ורוצים כעת למכור או ליתן מאחוזתינו ומבתינו לרוצחים ערבים הל"ת. הקב"ה יבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות. המשבר הביטחוני וכן נאמר בשכר שמירת שביעית וישבתם על הארץ לבטח, ומכלל הן אתה שומע לאו שאם אין שומרים שביעית אין הארץ בטח ועל כן בשעה זו שמכרו את א"י להפקיע שביעית התחיל האינטיפאדה הגדולה שלא היה יום שלא היה פיגוע או נסיון פיגוע במשך כל השנה וגם השנה שאחרי כן. במילים אחרות, חסרון האמונה שיש לממשלה בהכרת הבעלות על הארץ שבא מהקב"ה, שיצאה לפועל בהסכם אוסלו, התבטה ג"כ בהסכם מכירת הארץ להפקיע שביעית שעי"ז מגלים שאין להקב"ה חלק בארץ, ויש כאן חסרון בפעילות שאנו צריכים לעשות לגלות האמונה שהקב"ה נתן לנו הארץ. קניה מן הערבים מה שטוענים שמוכרחים למכור את הארץ לגוי כדי שלא יצטרך לקנות מן הערבים, וטוענים זה נגד הציבור החרדי שקונים מן הערבים הרוצחים ומפרנסים אותם, הנה מי שטוען טענה זו לאחרים יטעון זה גם לעצמו, שהרבה מן הציבור הזה מפעילים ערבים לבנות בתיהם ולעבוד בשדותיהם ובחממות וגם בזה מפרנסים הערבים ויותר מזה מסכנים את הציבור. ובאמת שזה לא סיבה למכור הארץ כדי לאכול ירקות טריים, ואצלינו בכלל לא אוכלים ירקות טריים בשביעית, ויש ראיות מן הבבלי (נדרים נג.) והירושלמי, שבזמן ששמרו שביעית לא אכלו באופן כללי ירקות מסודרות בשביעית, ורק מירקות שהמין עצמו צומח בצורה פראית או מן השדות שאין דרך לזרוע אותם כמו שדה ניר ושדה בור, או כשהיה אפשרות לקנות מחו"ל, וכך משמע פשטות הפסוקים וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו, וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ולכאורה קשה עדיין אין תירוץ לירקות טריים, שאפילו אם יש כפליים עגבניות בשישית אין אפשרות לשמור אותם עד שנת השביעית, אלא ודאי שזה מן המסירת נפש לשמירת שביעית שלא לאכול ירקות בשנת השביעית, וא"כ מי שבאמת רוצה לדקדק שלא לקנות מן הערבים, אז לא יאכל ירקות טריים בשביעית ולא ימכור א"י לגוים. וא"כ יש כל ציבור הענין משלו, ולא שייך לומר שהציבור הזה מיצג את א"י וזה לא, אלא כל אחד מיצג את החלק משלו, ואם יש מתוך ציבור אחד ששומר על שני הענינים, זה רק מכח השפעת הציבור השני. תליה בגדולים ויודע אני מה משיבים הדתים-לאומים שסומכים על היתר מכירה, שאנחנו עשינו הכל ע"פ גדולים שאנו מחשיבים אותם כגדולי ישראל, אולם טענה זו יש ג"כ על החרדים בנוגע לשאר ענינים של א"י, שאנו עושים הכל על פי הגדולים כידוע, וכן הסכם אוסלו היה ע"פ פסק של הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, (הערה, שאלתי בשנת תשנ"ג את הגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל מה אומר על היתר מכירה והשיב שאיך שהרבנות הראשית עושה היום את המכירה הוא בודאי דברים בטלים, וכן אלו שהתירו היה בהוראת שעה מחמת סכנת ביטול היישוב והמצב כעת בודאי אינו יותר חמור מבזמן עזרא שהנהיגו שביעית אף שהמצב היה קשה מאוד כמבואר בנחמיה סוף פ' ט' ופ' י'. וכעין זה איתא במדרש רבה פ' ויצא שיעקב אבינו בא בטענות חזקות על לאה אמנו ואמר איך כששאלתי אותך אם את רחל אמרת כן, ואף שהיית לאה, השיבה, א"כ איך כשאביך שאל אותך אם אתה עשו אמרת אני עשו בכוריך, אמר לה אני עשיתי הכל ע"פ הוראת האימא, השיבה לאה, אני עשיתי הכל ע"פ הוראת האבא. (כמובן שאין כאן שום השוואה לאישיות המיוחדת ללבן רק הדמיון על הדו שיח המענין הזה), וכן ידוע שהרעשתי עולמות וכתיבת חוברות ומכתבים נגד הסכם אוסלו ודעימיה וכן הרעשתי עולמות נגד היתר מכירה). חורבן השבת ע"י מכשירי גרמא בעיקבות היתר מכירה ויש להוסיף כאן, שמכח היתר של מכירת א"י להפקיע שביעת בא הרב ישראל רוזן ממכון צומת ובונה מכשירי גרמא או סברות מעין זה כגון על בסיס של המשך מצב (דהינו על בסיס הזה מגלגל הדבר עד שעושה מלאכה לכתחילה) או דברים הדומים, שע"ז כבר התחיל תהליכי עקירת השבת, שבעוד דור לא ישאר כמעט מאומה מן השבת בתוך הציבור הדתי לאומי (ע' בחיבור גרמא כמעשה ורשפיה רשפי אש. על גודל הטעות של ההיתר בין מבחינת ההלכה שמכשיר מתוכנן לכך אינו בלל גרמא אלא בכלל מעשה בידים, ובין מבחינת התוצאות) וההצלה של השבת יכול להיות רק בהצטרפות של הציבור החרדי, שעיקרי רבני וגדולי החרדים מתנגדים בתוקף לזה כמו הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א והרב שמואל ווזנר והרב נסים קרליץ שליט"א וכן דייני העדה החרדית, כמבואר בחיבורינו, והם פסקו שאף במקום פיקוח אין להשתמש בזה אלא יחללו ישיר. ומלבד שביארנו בראיות חותכות שכל מכשירים שלו הם איסור תורה וחייבים עליהם חטאת שכל מכשיר מתוכנן לכך לא שיך להיתר גרמא אלא חייבים על זה, ומלבד שבא לעקור את השבת , הוא מגלה עי"ז שמה שהתירו אלו למכור את א"י להפקיע שביעית לא מצמצמים את ההיתר על שביעית דרבנן אלא מרחיבים גם על שביעית דאוריתא, שהרי הוא למד משם שגם שבת שהוא דאורייתא אפשר למצא תחבולות תמוהות לעוקרו. ואף שאלו שהתירו התנו במפורש שרק בגלל ששביעית בזה"ז דרבנן התירו. ובאמת נתברר לי בשעת המסעות מלחמה נגד מכשירי גרמא, שהרבה מרבני הציבור הדתי לאומי מתנגדים למכשירי גרמא (כך אמר לי הרב נחום רבינוביץ' ממעלה אדומים וכך שמעתי מתלמידי הרב אהרן ליכטנשטיין מאלון שבות שמתנגד לזה, וכן הרב יצחק ליפשיץ מפסגת זאב בספרו רזא דשבת. וכן שמעתי שהרב שבתי רפפורט ר"ם באפרתה מתגנד בתוקף לההיתר שאין זה גרמא, וכן הרב ראם הכהן מעותניאל מתלוצץ על מכשירי גרמא, וכן הרב שחר ממעלה לבונה הסביר שאין זה גרמא, וכן הרב דוד חיים הלוי זצ"ל התנגד בזמנו למכשירי גרמא עד שאמר שגם במקום פיקח נפש אין להשתמש בזה רק יחללו ישיר, וכן שמעתי מהרב משה הררי ר"ם בישיבת מרכז הרב שמתנגד בתוקף לזה, וכן אמר כעת הרב מיכה הלוי, רב ור"ם בתל אביב, והרב שמעון כהן ר"מ בית מוריה ב"ש, שמסכימים עם הטענה שמכשיר מתוכנן אינו בכלל גרמא) רק שמפחדים לצאת בפומבי נגד ההיתר עד שיש חשש רציני שיתפשט, משא"כ בציבור החרדי יוצאים בפומבי נגד ההיתר, וא"כ יוצא שאם נצליח אי"ה לבטל ההיתר של מכשירי גרמא זה רק בעקבות החרדים. חשמל בשבת הנה ידוע הוא שהרבה מגדולי ישראל אמרו שחשמל בשבת הוא איסור תורה אף שאין בו חוט לוהטת, ואחד מהם הראי"ה קוק זצ"ל שכתב שזה איסור תורה של מבעיר לדבר ברמקול, (אורח משפט ס' ע"א), וכן דעת הרב מטשיבין זצ"ל, וכ"כ בשו"ת קול מבשר שמדבר ברמקול חייב (ח"ב ס' כ"ה) והחז"א כתב בס' נ' שחשמל חייב משום בונה, והגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל חלק על כולם, והחשיב מעיקר הדין רק איסור דרבנן, וע' בחיבורינו רשפיה רשפי אש שביארנו, ששורש כל אלו הגדולים שחשבו שזה מלאכה מן התורה באו ממקור אחד שהרגישו שיש כאן מלאכה דאורייתא רק חלקו בזה לאיזה מן המלאכה לצרפו ויש לזה מקור בירושלמי פ' כלל גדול, ובגמ' חגיגה י., והבאנו סמוכים חזקים לשיטת הראי"ה, ואכ"מ להאריך, וכן ביארתי שם שהגרש"ז אויערבך היה לו שיטה שלא מחדשים שום דבר חדש בזמנינו רק כל השבת כפוף למה שהיה פעם ורק אם זה בצורה מאוד מאוד מדוייקית כמו פעם הוא בכלל מלאכה וע"ש הצע"ג על שיטה זו. (והסתבך מאוד בענין מיקרו-גל ברש"י שבת לט. ד"ה דשרי, ובודאי הלכה כדעת האגרת משה ח"ב ס' נ"ב שמחיב ולא כדעת הגרשז"א, בקובץ מאמרים בענין חשמל בשבת ע' 85 הערה 4 שפוטר) אולם אין כאן המקום להאריך בהל' שבת אלא בנוגע לעניני חילוק בין הציבור הדתי להציבור החרדי. הנה באופן כללי בספרים של הציבור החרדי הובא שיטת החז"א להלכה למעשה בין אם זה מדין ודאי ובין אם זה מדין ספק, אולם בספרים של הציבור הדתי לאומי כבר דוחין מעיקרי שיטת החז"א, ומאידך שיטת הראי"ה שס"ל שכל חשמל אף שאין בו חוט לוהטת כמו מיקרופון חייב משום מבעיר, לא מביאים כלל וכותבים סתם שלכ"ע אין בו חיוב מבעיר, וזה פלא, איך מי שמחשיב עצמו כתלמיד מובהק של הראי"ה זצ"ל עד שאם כותבים סתם הרב זצ"ל, כל אחד מבין שהכוונה על הראי"ה, לא מביא אפילו בתור י"א את שיטתו לענין חשמל, ע' בזה לדוגמה בספר פניני הלכה מהרב אליעזר מלמד שליט"א, ומלומדי מלחמה מהרב נחום רבינוביץ' שליט"א, (וכן בספר מערכי לב מהרב זאב לב, שהביא כל השיטות בענין חשמל ושכח לגמרי שיטת הראי"ה אף שהוא לא יחידאי בזה) ויש כאן הרגשה שאם הוא מחמיר אין לנו שום צורך להביא דבריו ורק בענין היתר מכירה מביאים דבריו על אף שיש שם קושיות עד אין סוף. וגם הוא התיר רק בתור הוראת שעה. הנה הויכוח העז שהיה בין החז"א והגרשז"א בצעירותו לענין מזלג חשמלי מסוימת אם חייב עליו משום בישול או לא (הובא במנחת שלמה ס' יב בשוליים אות 3) אם אנו כפופים לענין חיוב בשבת לצורה המדויקת למה שהיה פעם וכל שיש איזה שינוי קטן ממה שהיה פעם אין לנו רשות לחדש כי לזה צריך רשב"א והרשב"א כבר נפטר ואין לנו רשב"א היום וממילא נשאר הדין שמתנהגים באלו הדברים כאיסור דרבנן, כך סבר הגרשז"א, והחז"א סבר שכל דור ודור לפי דורשיו ויפתח בדורו כשמואל בדורו ואם רואים שמה שנתחדש בטכנולוגיה דומה במהותו ובשורשו למה שהיה בזמן חז"ל, אפשר להרחיב החיוב ואנו צריכים להתנהג כאיסור תורה, בזה נראה ברור שדעת הראי"ה (בתש' הנ"ל) כדעת החז"א, בהשקפה כללית, ויש לזה השלכות בלי סוף, ויתרבו עוד ככל שיתפתח הטכנולוגיה עד שבמשך הזמן יהיו הבדלים עמוקים בין שתי הגישות, שבמקום מסוים ישמרו שבת ומקום אחר יהא כמעט נשכח השבת, כי מכל דאורייתא יעשו דרבנן ע"י שינוי קטן ומכל דרבנן כבר יעקרו בקלות בגרמא ודעימיה, וזה ממהר ומאיץ הרבה תהליך עקירת השבת, עד שלא יהא עוד שבת. (שהרי מה שדעת הגרשז"א סובר שמחמת קטנותינו אין לנו רשות להרחיב מלאכות ואנו מצומצמים למה שהיה בזמן חז"ל, זה אמר רק כשנוגע לחומרא, אבל כשנוגע לקולא יש לנו רשות והחיוב להרחיב איזה קולא שהוזכר בחז"ל כמו גרמא עד קצה האחרון עד שבונים מכשירי גרמא שכבר מופרכים מהרבה מקומות ואף שאינו דומה כלל וכלל למקום שהוזכר גרמא לקולא בחז"ל, וממילא החוגים שאדוקים בגישה זו, בעוד דור לא יהא להם שבת. וכעת אנו רואים המגמה של חלק של ציבור הדתי נמשך אחר זה ובציבור החרדי מתרחקים מגישה זו כמו שראינו מהגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א. (הארכתי בכל זה בחיבור רשפיה רשפי אש). חיי נפש – הריגת עובר יש נטיה לומר שבתוך הציבור הדתי דואגים יותר בענין חיי נפש שמוכנים למסור נפש בשביל עם ישראל בהליכה לצבא משא"כ בציבור החרדי, ובענין זה הדבר נכון, אולם לא בכל ענינים שנוגע לחיי נפש, ואחד מן הדברים שבררתי שיש היתר קשה מאוד, בנגע להריגת עובר שמחשיבים אותו לאדם שאין בו איסור רציחה ליהודים, וחושבים שהאיסור לא תרצח שנאמר בעשרת הדברות לעם ישראל בא למעט מש"ד שגוי עושה, ולמדו ממה שהדין הוא שגוי נהרג על הריגת עובר וישראל לא, הוא מצד שש"ד שישראל עושה, הוא פחות חמור ממה שהגוי עושה, וטעו בזה טעות חמורה, שאין האיסור לישראל יותר קל מגוי רק שאת הישראל מחמת חשיבותו אין הורגין אותו על רצח עובר, משא"כ גוי שנשמתו אינו חמור כ"כ, אפשר להורגו גם על רצח עובר. והם סומכים על סברות תמוהות ביותר, ובגלל זה מתירים להרוג עובר בתסמונת דאון, ושומעים רק צעקת האם ולא שומעים צעקת העובר כי הוא מכוסה וטמון בתוך הבטן, ובציבור החרדי נזהרים הרבה בזה ולא מתירים להרוג עובר כל זמן שאין בו סכנה להאם. כידוע מהגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א וכל הפוסקים של החרדים בדורינו, וכבר כתבתי חיבור על זה בשם הריגת עובר ואקווה שהדברים יהיו מתוקנים, כי להרוג עובר הוא ממש שפיכת דמים ורצח, רק הוא בדרגא פחות מאדם שלם והותר להורגו בסכנת האם לפני שנולד. תרבות הבית השלישי - סבלנות? עוד באותו גישה יש להשיג על מה שכתב על פרק ד' (עמוד 73) שחיפש שם התרבות הבית השלישי, וכתב שם דברים חמורים ביותר, בעמוד 80 כותב אגב יכול מאוד להיות שיהיו גם יהודים שמסקנתם האישית תהיה שאין צורך למלא מצות כלל, גם עמדה זו תהיה לגיטימית, וכנראה שאם נבין משפט זה כמו שכתוב, זה כפירה ממש בכל התורה (חוץ אם נאמר שלא הבנתי משפט זה על נכון) ואם הוא טוען שיש לו דין של יהודי לענין שקדושיו קידושין נכון אבל לומר שעצם העמדה לגיטימית, זה פסול לגמרי, וכל מה שבא ללמד זכות מכוח מאמרי חז"ל אף שחטא ישראל הוא, וכאילו בא כן להכשיר מעשיו, זה פסול, והרי אפשר לקרות מאמר חז"ל הזה גם בצורה הפוכה, אף שישראל הוא החטא הוא חטא, ואף שיש הרבה מצבים שיש להם דין של תינוק שנשבה, אבל זה לא מכשיר מעשיו, והוא מערב כאן שני דברים. ורק אם הוא טוען שבאופן טקטית א"א להחזיר בתשובה כל עם ישראל בבת אחת, זה צודק, אבל לומר שבעצם הדעה שלו הוא לגיטימית, ח"ו לומר כך. וכן כל הסיכום של הפרק הזה שגם לעתיד לא יהא שום כפיה רק כל אחד עושה מה שנראה בעניו נכון, הוא ממש נגד מה שכתב ברמב"ם, (בהל' מלכים פי"א הל' ד') על מלך המשיח, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ואם טוען שיש זמנים שאין לנו את האפשרות לקיים את זה, יש בזה צדק, אבל לטעון בתור מסקנת הדבר הסופי המבוקש שאף פעם לא יהא כפיה רק תמיד יהא הכל כרצון איש ואיש, זה ממש נגד מה שמבואר ברמב"ם כאן, אשר הוא יסוד הגאולה אשר המחבר כאן רוצה ללכת בדרכו ובעיקבותיו. הנה מה שגרם לו לכתוב פרק הזה, הוא מאותו סיבה שכתבנו בכל המכתב הזה, שלא נתן שום ערך חיובי לציבור החרדי, ובשעת שהציבור החרדי צועק נגד החילונים, אז המחבר לא מצא כאן להדגיש רק הנקודה איך להצדיק את החילונים אבל להצדיק את צעקת החרדים לא ידע, וזה גרם לו בלבול גדול על כל הספר. (אף אחד לא טוען שאינם יהודים ואין קדושיהם קידושין, וכן מוכנים להכיר שחלקם הגדול הם תינוק שנשבה רק מה שצועקים הוא על המעשים הגרועים). וז"ל הראי"ה אגרות ח"ג עמוד קנ"ו: אמנם הרבה מאוד צריכים עיבוד שני הצדדים החיצונים והפנימים, הסבלנות מקור חיים היא, אבל במה דברים אמורים בזמן שהיא באה מתוך הטוהר של הדעת והמוסר, שאי אפשר לו להתברר כ"א מתוך ההכרה הבהירה בהמהות של חיי האומה ונשמתה התולדתית, אבל בזמן שהיא באה מתוך רכרוכית הלב, ורפיון הרוח, הרי היא נעשית לסם ממית ומכלה, שסופו להביא קנאה מרה וקשה כשאול, שמחזיקיה יהיו דוקא הדוגלים בשם הסבלנות, כשאנו מבחינים יפה את הערך העצמי שיש לתורת ישראל לדבר ה' אשר עמו עם רוחו ומהותו, וכל מפעלות חייו הארוכים והנפלאים, נדע ונכיר מיד, כי הסבלנות הבאה לחסום את הדרך של עז החיים לעמוד על ידו נגד כל מהרס עד היסוד את נשמת האומה, ומכניס רוח תוהו במערכת חייו, היא דומה לאותו הסבלנות של האיש הרואה שכבוד ביתו ומשפחתו נתון הוא למרמס כל פריץ והולל, והוא ברפיונו מעמעם ומחשה. הפרטים מהו הקו, והיכן הוא הגבול, ודאי צריכים הם להתבאר ביאור למודי, אבל הכלל, נשאר כלל אמת וקיים לעד. ויש לי כאן הרגשה שבפרק הנ"ל עבר המחבר את הקו בגדול והפריז על זה יותר מכל הפרזה, והכל גרם לו חסרון במעלת החרדים. סיכום הנה יש הרבה להאריך בזה רק בינתיים נקצר ונעשה סיכום המתבקשת מתוך ההערות. בתור מנהיג אמוני אמיתי לא מספיק שיאמר כל מה שכתב בספר זה, המהפכה האמונית, אלא מחויב להוסיף ולצרף כל המעלות שנמצא גם בתוך הציבור החרדי כולל חסידי ליטאי ספרדי תימני, וכן מה שנמצא בכל החסידות וכל חלקי הליטאים וכל חלקי הספרדים והתימנים ואף אם יש לו ג"כ ביקורת חריפה, מ"מ זה לא סיבה לפסול את הכוחות שנמצאים בתוך הציבורים האלו, וזה מחויבים להצריך ולצרף בתוך תרבות הבית השלישי, וכמבואר מפורש וברור בכל מה שהבאנו בשם הראי"ה, וכן צריך להוריד את סיגים שנמצאו בתוך הספר ולהעמיד את סוף היעוד על כללות הגאולה כל מה שכתוב ברמב"ם ספ"ד מהל' מלכים ולא רק לצמצם על מה שנראה טוב לפי השקפותיו של מחבר זה. והוא מה שכתוב ברמב"ם ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וזה צריך להוסיף על חלק הרמב"ם שהמחבר אכן כן מסכים דהיינו וילחום מלחמת ה' אם עשה והצליח ונצח כל האומות סביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחה ישראל וכו'. אסיים בברכה שתצליחו בכל דרכיכם בגשמיות וברוחניות יצחק ברנד