יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בחומר איסור לגלח במכונת גילוח שהוא ודאי איסור תורה או ספק איסור תורה
02:57 (21/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

כבר זמן רב נתפשט בתוך חלק של עם ישראל שמגלחים במכונת גילוח.וכדי לטעון שזה אינו בגדר גילוח, שמעתי שני סוגי סברות.הרי מבואר במשנה ובגמרא (מכות דף כא ע"א) שבמספריים אינו חייב בגילוח.(לא מבואר בגמרא אם זה באמת מותר, או שאסור מדרבנן ורק אינו חייב, אולם סומכים על השו"ע (יו"ד סי' קפ"א) שפסק שמותר, אף שדעת החינוך והיראים שאסור מדרבנן. ועי' גם בריטב"א (מכות שם) שמעיקר הדין מותר וראוי להחמיר).אולם אם נניח שבמספריים מותר, צריך לעיין באיזה גדר נכנס המכונת גילוח, האם זה בגדר תער שחייב, או בגדר מספריים שפטור.סברא ראשונה שרוצים להתיר, שאינו חותך לגמרי אלא נשאר כל שהוא שבכל שהוא, דהיינו שבודקים הדבר ע"י שצובעים היד בצבע ואח"כ מעבירים המכונה על היד, ורואים אם הצבע יורד - סימן שחותך לגמרי, ואם אין הצבע יורד - סימן שאינו חותך לגמרי.סברא שניה שמנסים להתיר, אף באופן שחותך עד כדי שהצבע יורד, מ"מ עושים עצה כזו שהחיתוך נעשה ע"י שני סכינים כעין מספריים ולא ע"י סכין אחד בלבד, וטוענים שאף שהתוצאה הוא כמו סכין, מ"מ הפעולה כמו מספריים, והתורה לא אוסרת את זה.הנה כדי לדון על היתר השני צריך לדון מה סיבת היתר מספריים, ומה חילוק בין תער למספרים, האם הוא משום שהאופן איך הוא עושה הוא משונה אף שהתוצאות הם שווין, או משום שהתוצאות של הגילוח משתנים, ובאופן כללי סכין יש לו תוצאה של השחתה ומספריים לא, אבל אם עושה סכין באופן שהתוצאה תהא כמו מספריים לא יהא חייב ואם עושה מספריים שהתוצאה כמו סכין יהא חייב.ונראה להוכיח כהצד השני, שהעיקר הוא התוצאה, דאיתא בגמ' (מכות כא דף ע"א): "ת"ר 'וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ' (ויקרא כא ה), יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב? ת"ל (ויקרא יט כז) 'לֹא תַשְׁחִית', אי לא תשחית יכול אם לקטן במלקט ורהיטני יהא חייב? ת"ל (ויקרא כא ה) 'לֹא יְגַלֵּחוּ'. הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זו תער".וכתב רש"י (ד"ה ת"ל לא תשחית): "ומספרים אינן משחיתים, שאין חותכין שיעור בצד עיקר כתער". וכ"כ בתוס' (נזיר דף מ ע"ב ד"ה דתניא ופאת זקנם לא יגלחו) וז"ל: "יכול אפילו במספרים יהא חייב ת"ל ולא תשחית, פאת זקניך בישראל כתיב, ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער מעיקרו ושרשו". ולשון הרא"ש (שם בגליון): "ובמספרים לא מיקרי השחתה דאין השער ניטל מעיקרו". וכ"כ בנמוקי יוסף (על הרי"ף סוף מכות) בעוד תוספת ביאור: "עד שיטלנו בתער, דכתיב ולא תשחית, אבל במספרים מותר דלית בהו השחתה, שהרי ניכר שם השער כדמפרש בגמ'". וכ"כ ברבינו בחיי (תלמיד הרשב"א, פר' קדושים יט כז): "אבל הותר הגילוח במספריים להשאיר קצת השער, ואין זה קרוי השחתה".ורואים בין מן הגמרא; רש"י; תוס'; רא"ש; וביותר ביאור בנמוקי יוסף ורבינו בחיי, שסיבת ההיתר של מספרים הוא מצד שאינו חותך לגמרי, ולא מצד שצורת החיתוך הוא שונה אף שחותך לגמרי. והראיה מן הגמ' הוא, שאם מצד שצורת החיתוך הוא שונה אף שחותך לגמרי, איך ממעטים זה מ'לא תשחית', האם בתורה כתוב תער כמו שהוזכר אצל לויים, הרי בתורה כתוב רק 'לא תשחית', וכולל בזה כל סוגי השחתה.ועוד ראיה שאין הצורה איך עושים מחייב או פוטר אלא התוצאה, שהרי מצד לא תשחית היינו מחייבים גם במלקט, והיינו כלי שתולש השער (כך ביאר הרמב"ם בפה"מ), ובאמת רבי אליעזר מחייב במלקט כדאיתא במשנה, והטעם שרבנן פטרו, זה משום שאין דרך גילוח בכך כדאיתא בגמרא, ורבי אליעזר ס"ל שזה כן דרך גילוח, אבל במספריים מודה שפטור כדאיתא בגמ', אבל לו יצויר שיהא דרך גילוח בתלישה, יהא חייב אף שאינו בצורת סכין, וא"כ אפשר ללמוד מזה שה"ה אם חותך במספרים באופן שחותך הכל כמו סכין שחייב, אף שהצורה איך שהוא עושה אינו דומה לסכין, ויש כאן איסור תורה ודאי שחייבים עליו מלקות אם זה במזיד.עוד מצאנו חילוק בין מספריים ובין תער לענין איסור של "לא תלבש גבר שמלת אשה", בגמ' נזיר (דף נח ע"ב) שיש ציור שבתער אסור ובמספריים כעין תער מותר, ויש שם מחלוקת ראשונים, יש אומרים, שההבדל הוא בשאר מקומות בגוף, אבל בבית השחי ובבית הערוה אסור אף במספריים, עי' תוס' שם והרי"ף, ויש אומרים (עי' נמוקי יוסף) שאין נפ"מ אלא בכל מקום אסור בתער ומותר במספריים, רק בשאר מקומות הוא איסור דרבנן ובית השחי וכו' הוא איסור תורה.הנה לענין לא תלבש גבר, כדי להתיר מספריים צריך להיות ניכר קצת, שאם אינו ניכר, מאי נפקא מינה בין זה לזה, וא"כ רואים שכשבאים להתיר במספריים, היינו משום שהשערות עדיין ניכרים וא"כ סתימת הגמרא לעניין איסור גילוח צריך להיות ג"כ ניכר, שזהו ההיתר של מספריים.לשון התוס' הנ"ל (דף מ ע"ב) שהיתר מספריים הוא מפני שאינו עוקר השער מעיקרו, בא להדגיש שכאן זה אחרת ממה שכתבו שם (דף מ עמוד א סוף ד"ה ובתער) בעניין כעין תער שחייב לעניין נזיר שכתבו שם "אלא אימא כעין תער שעוקר השער מעיקרו". ויש שרצו ללמוד מן התוס' עמוד א' שכתבו כעין תער היינו שעוקרו מעיקרו ומכיון דיש ראשונים שכתבו שמספריים אפילו כעין תער מותר לעניין השחתת זקן, וא"כ דייקו מן התוס' עמוד א' שגם אם משחית הכל מותר כל זמן שזה מספריים, (עי' אנציקלופדיה תלמודית ערך השחתת זקן, 128).אולם דבר זה טעות גמור, שהרי תוס' עמוד ב' הנ"ל כתבו מפורש וברור שהיתר מספריים משום שאינו חותך מעיקרו, ובעל כרחך מה שכתבו שם לעניין נזיר בעניין מעין תער דהיינו שחותך מעיקרו, אז סוג כזה של מעין תער באמת לא הותרה בהשחתת זקן, ואלו ראשונים שכתבו שגם מעין תער מותר, היינו לא ממש הכל, וכמו מעין תער שהוזכר לענין לא תלבש נזיר (דף נח ע"ב) עי' לעיל, ששם הכוונה שאינו חותך הכל.ואם יש לשונות של אחרונים להתיר יותר מזה, שאפילו אם חותך הכל מותר משום שזה ע"י מספריים (עי' בזה לשון הפרישה יו"ד סי' קפ"א) זה נגד גמרא מפורשת, ונגד כל הראשונים. וכבר כתוב כל זה במנחת יצחק (ח"ד ס' קי"ג). ועצם ביאור התוס' בענין תער לענין נזיר דעת הרמב"ם (פ"ה הל' יא הלכות נזירות אחרת). וע"ע בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' י"ט עמ' נ"ח) שתוס' (דף מ ע"א סוף ד"ה ובתער) שכתבו שעוקר השער מעיקרו, הוא לאו דוקא. אולם יש עוד תנאי, שצריך להיות דרך גילוח בכך, אבל אם אינו דרך גילוח בכך אינו חייב. וזה משתמע מן הפסוק 'לא יגלחו' כמפורש בגמרא, ולכן לדעת רבנן פטור במלקט ורהיטני.ועכשיו נדון על מה שבאים להתיר אם אינו חותך הכל, מה זה המעט שנשאר, האם שיעור צבע מספיק או שזה עדיין בגדר השחתת הכל.ולכאורה מה שהיה סתם מספריים בזמן חז"ל פטור, ומה שהיה סתם תער בזמן חז"ל חייב.ואם נאמר שבזמן חז"ל הסכין גילוח לא היה כ"כ דק כמו בזמנינו, אז דרגא של השארת שער שנשאר עדיין כמו תער של זמן חז"ל הוא עדיין בדרגא של איסור תורה של השחתה, וכן הרי אמרינן בגמרא (נזיר דף מא ע"ב) שמצורע שמצוה בגילוח הוא רק באופן שעוברים על איסור לא תשחית של הזקן, ומשום זה פרט התורה שמצורע צריך לגלח הזקן כדי ללמוד שיש כאן איסור הנדחה מפני מצות גילוח מצורע ועי"ז לומדים שמצות גילוח הוא דוקא בתער, וא"כ בזמן התורה ובזמן חז"ל שקיימו מצות גילוח במצורע, הרי זה בתער שהיה אז, ועל זה עוברים אם מגלחים הזקן בתער מי שאינו מצורע, וממילא הו"ה אם יעשה מספריים היום שמגלח טוב כמו שיעור תער בזמן חז"ל, זהו מה שנקרא השחתה.הנה כל זמן שאין לנו בירור אם נשאר שערות כמו סתם מספריים של זמן חז"ל, יש לנו ספק דאורייתא אם הוא בכלל ההיתר או לא.וזה נראה ג"כ מדברי החפץ חיים זצ"ל (בספרו ליקוטי הלכות סוף מכות בגליון למטה), הובא במנחת יצחק (ח"ד ס' קי"ג בשולי התשובה) שכתב וז"ל: "פרש"י דרך לגלח בו ומשחית והיינו תער אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, וה"ה לפ"ז המשינקע [המכונה] החדשה שמספרים בם היינו מה שקורים אָל [אפס] וכ"ש חצי אָל [חצי אפס] שמגלחים כתער ממש ותולש השער לגמרי ולא נשאר מאומה, המספר בם את זקנו לכאורה עובר על מה שכתוב בתורה "ופאת זקנם לא יגלחו" ושומר נפשו ירחק מזה מאוד". עכ"ל. וכ"כ בקול מבשר (ח"א סי' י"ט).וידוע הוא שהמשינקעס (שהם מכונה ידנית בזמנו) לא הגיעו לדרגת יופיו של גילוח לכל מכונות גלוח של ימינו, כ"כ במנחת יצחק שם, ובכל זאת כתב הח"ח זצ"ל, שיש בזה איסור תורה לכאורה, וא"כ כ"ש כל מכונות של זמנינו, שהם יותר טובים מבחינת איכות הגילוח.וכן מבואר מדבריו, שהרי דן שם על שני דרגות של מכונות, אחד 'אָל' ואחד 'חצי אָל', ומבואר שהמכונה של 'חצי אָל' חותך יותר מזה של 'אָל', ובכל זאת גם על זה של 'אָל' היה אוסר עכ"פ מספק, ומבואר מזה שעניין של חותך לגמרי, אין הכוונה הכל הכל ממש, אלא גם אם נשאר קצת מן הקצת, עדיין זה בכלל השחתה, רק שאין לנו ידיעה מה השיעור של השיור, וכל מה שנראה לנו בספק אם הוא בגדר סכין של זמן חז"ל ועדיין לא הגיע לדרגת מספריים של זמן חז"ל (או מספריים רגילים של היום, לאפוקי בחינת מספריים מתוחכמים של מכונת גילוח), הרי הוא בכלל ספק איסור עד שיצא הספק מליבו.וגילוח מצורע בכל גופו שאינו יוצא ידי חובתו אלא בתער, קשה להאמין שבתקופת התורה בסכינים של אז, שהיה צריך לגלח עד שלא ישאר אפילו כעובי צבע, כמו שבודקים היום, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ומשמעות הדברים שאף אם ישאר כעובי צבע יוצא ידי חובתו, וא"כ גם בזה עובר על לא תשחית.וע"ש במנחת יצחק שמביא כל הגדולים שאסרו ובתוכם החזו"א והחפץ חיים, ועוד הרבה פוסקים, ורק מביא דעת הרב צבי פסח פרנק מן המתירים, וגם הוא כתב שרק אם נשאר עכ"פ קצת מן הקצת התיר.ועי' מה שכתב בשו"ת מנחת יצחק (שם) שהביא עד נאמן ששמע מפי הגאון חזון איש זצ"ל ששאל בעצמו מפי החזו"א זצ"ל "אם נכון השמועה שהוא פסק שירא שמים יש לו להיזהר שלא לגלח במכונה אלקטרוני, והשיב שלא נכון, רק זהו איסור לכל אחד, ולא לירא שמים לבד. ועל זה שאל עוד אולי יש לחלק, ובמכונה "שיק" לבד יש לאסור, והשיב שכבר עשה נסיונות במכונות גילוח שלכלך היד בדיו וגילח במכונה {באותו מקום} ונעשה נקי במקומות שונים, וע"כ מוכח שנוגע בבשר והוה כתער ויש לאסור בכולהו". עכ"ל.וכעת בדורינו ראיתי שיש רבנים שרצונם להתיר גם אם מודים שזה אותו דרגא של איכות גילוח כמו סכין, ורק משום שנעשה ע"י מספריים מותר, וזה דבר תמוה ביותר. וזה נעשה ע"י פירצה לאט לאט שהמכונות נשתכללו יותר ויותר עד שכבר לא יכלו לומר שאינו חותך הכל, ואז כיון שהציבור המשיך להתיר, חיפשו לומר שאף שהוא בדרגת איכות של סכין ג"כ ממציאים היתר, שכיון שכבר נהגו, מוכרחים למצוא היתר. אבל זה תמוה ביותר, שהתירו כאן לא רק ספק איסור דאורייתא אלא גם ודאי איסור דאורייתא. ויש הרבה דברים כאילו בתוך עם ישראל שהמציאות קובע עובדה בשטח וכבר נעשה מנהג ואז ממציאים להתיר הדבר.וכן ידוע שהחפץ חיים זצ"ל כתב קונטרס תפארת אדם נגד גילוח הזקן (נדפס בגמר ספר נדחי ישראל), וכן היה אח"כ תמיד מתנגד לגילוח הזקן, אף שבתוך הישיבה שלו בראדין רוב או כל הבחורים גילחו, והוא כעס מאוד על זה, רק המציאות היה שלא היה יכול למחות, וכך היה בכל הישיבות בליטא, וכן היה בישיבת פוניביז' בראשית דרכו שכל הבחורים גילחו, והחזו"א מחה במקורבים אצלו בתוקף ושלא להיכנע לא ללחץ חברתי ולא ללחץ של ראשי הישיבה, ורואים מכל זה שלא שייך מנהג בעניינים אלו, שבעניין זה היה התגברות היצר מאוד חזק גם נגד גדולי הפוסקים.וראיתי מי שכתב, שכיון שכך נהגו רוב ישראל ע"כ זה מנהג נכון, וממילא מחפשים התירים מתחת הקרקע. וזה אינו ראייה של כלום, שהרי חזינן שהציבור עשה נגד הפוסקים והגדולים ורבותם. וא"כ המנהג היה שלא לקבל דברי הפוסקים והגדולים, וא"א לבנות להלכה על זה.הנה בקונטרס תפארת אדם כתב החפץ חיים להיזהר במדינות אלו גם שלא לגלח במספריים, משום שכולם נהגו מעולם שלא לגלח כלל אפילו במספריים, וכן משום שחששו לדעת המקובלים שעוקרים צינורות, רק שבדורו הגיעו פריצים וחיללוהו.ובהערות למטה כתב וז"ל: "ומה שנהגו אבותינו ואבות אבותינו במדינותינו להחמיר בזה מפני שראו שאם ננהג כולנו להעביר מספרים ואין שיעור לדבר, שזה יקטינו מעט וזה הרבה, עד שלא ישאר לו כי אם שרשי השער, מצוי מאד שבהמשך הזמן יבואו הרבה אנשים לידי גילוח, ע"כ הנהיגו שלא להניף ברזל על הזקן כלל, וגם אפשר שחששו לדברי המקובלים". עכ"ל.[1]הנה ראה כבר אז מה שקורא היום, שבאמת ע"י שיכלול המכונות נעשה הדבר שקוצצים הכל, עד שיש גם רבנים שמחטטין למצוא היתר אף שחותך כמו סכין.וע"ש שכתב (בהל' ז') וז"ל: "הנה לעיל ס"א כתבנו שבמדינותינו יש להיזהר מלהקטינו אפילו במספרים ומ"מ אם אינו יכול לכוף את יצרו בשלימות או במקום הדחק שנזדמן בין רקים ופוחזים שעושים לו כמה נגישות עבור זה וכה"ג, טוב יותר להקטינו במספרים שבזה ע"פ אינו עובר בלאו וכנ"ל, אבל לא לגלח ע"י תער אפילו ע"י עכו"ם". עכ"ל.וכן מבואר מדבריו שכתב 'להקטינו במספרים' דהיינו מספריים הוא רק גדר 'להקטין' אבל נשאר עוד שערות.ספר נדחי ישראל וקונטרס תפארת אדם כתב בצעירותו יחסית (שנת תרנ"ד), שעדיין לא נתפשט ההיתר רק ע"י ריקים ופוחזים, וכן עדיין לא היה המשינקעס שדיבר עליו בספר ליקוטי הלכות. וליקוטי הלכות על מכות כתב לאחר מלחמת העולם הראשונה (עי' לקוטי אמרים של הח"ח פ"ז), ואז צעק על המשינקעס. דעת מרן החזון אישולסיום אעתיק שני מכתבים מן החזו"א זצ"ל באגרותיו (ח"א קצ"ז קצ"ח), שיש בעיה רצינית מבחינה אחרת לגילוח. השאלה הייתה בעניין סם המשיר שערות הזקןוז"ל: "ע"ד הסם, אם אינו סם…. אינו גם סם חיים, ומאוד קשה עלי הדבר שאינו ממידת הצניעות ואין זה לבוש ישראל רק למדו מהגויים בגולה, ושוללים בזה קדושה, אבל כשישארו שערות קצרות אין קפידה וזה דרך הישרה. ולכן קשה לי להשיב בדין זה.ואחתום בברכת השנים לשנת חיים שיש בהם אהבת תורה וי"ש ולעלות מעלה מעלה, הדוש"ת, אי"ש". עכ"ל. השאלה הייתה בעניין מכונת גילוח מסוימתוז"ל: "מעולם אין דעתי נוחה מגילוח זקן כעין תער, בהיותי מורגל באיסורו בדור הקודם, והיה הדבר חמור מאוד כמו גילו ראש בחוצות, והיה הדבר נחשב כשינוי מלבושיהם לבוש הישראלי (עי' רמב"ם פי"א מהל' ע"ז הל' א) ואף שפשטה המחלה גם בין התורנים יחיו, לא נשתנה הדבר בשביל זהו לכן נפשי סולדת בעניין זה….והדרך הישרה שיבור לו האדם הוא לשייר שערות קצרות ניכרות היטב עד שנקרא זקנו מגודל וילעיגו עליו ולא יחוש מפני המלעיגים ואז יעיד ששלחנו גדול משלחנם. ואחתום שלו' דו"ש, אי"ש" עכ"ל.נראה כוונתו שדימה לאיסור חוקות הגוי וחיוב מלבוש ישראל, אף שנתפשט בין התורנים, משום שעדיין עיקר סיבת הגילוח הוא שרוצים להידמות לגויים, ואף אם בתוך כותלי הישיבה אלו שמתגלחים אין רצונם לדמות לגויים רק לדמות לשאר הבחורים ולהיות כמו 'כולם', מ"מ עצם היסוד של 'כולם' הוא בגלל שרוצים להידמות לגויים, והפרט אינו מתבונן מה יסוד הנהגת ה'כולם'. כעת ראיתי בספר "איש חמודות" על הרב מיכאל דוב וייסמנדל זצ"ל (עמוד ל') בשם הרב יהושע געלדצעהלער ששמע מפי הרב מ"ד וייסמנדל שהיה לו שיחה עם החפץ חיים זצ"ל, שהח"ח אמר על ההשתבשות היהדות בישיבות, שהמצב של היהדות היה גרוע כ"כ עד שהיו מתביישים לצאת בפיאות וזקן ומלבושים ארוכים כמו מקודם וכתוצאה מכך היו הבחורים נמנעים מללמוד בישיבות, והיה גדול אחד שהתקין למען עת לעשות לה' שינהיגו בישיבות להניח לבוא בגילוח זקן ובגידול בלורית ומלבושים קצרים וכו' ומתוך כך לא ימנעו לבוא ללמוד בישיבות עכ"ל. [1] מה שכתב "שרשי השער", אין הכוונה מה שטמון בתוך הגוף, אלא הכוונה תחילת השער מה שבולט, שלשון שורש הוא מילה נרדפת לעיקר, עי' לשון תוס' שהובא לעיל 'מעיקרו ושרשו', וכן הוא בכל מקום, עי' לשון הפסוק (ויקרא כה מז) "לעקר משפחת גר" באבן עזרא ורמב"ן שם, והוא מלשון הפסוק (דניאל ד' יב-כ) "עקר שרשוהי", וכן בכל מקום לעקור הוא כמו לשרש. ובעניין עקרי השערות מפורש בראשונים (נזיר דף לט ע"ב) שהכוונה לתחילת השערות שבולטים מן הגוף ולא זה שטמון בתוך הגוף, ע"ש שכתוב לענין זקנים שצובעים השער וכשצומח השער אז עיקרי השערות נראים לבנים (ע"ש ברש"י ורא"ש), ורואים מזה שלשון עיקרי השערות היינו תחילת השערות מה שבולט, וא"כ ה"ה שורש השער היינו תחילת השער שבולט לחוץ. וכן הרי הוא קורא זה להקטין דהיינו שנשאר עדיין קצת בחוץ, שאם לא נשאר שום דבר בחוץ אין זה נקרא להקטין אלא להשחית כי מה שנשאר בפנים מאן דכר שמיה, והרי כתוב בתורה "לא תשחית" וזה רק מה שבחוץ ולא מה שבפנים, וכן לא שייך לשון 'לא ישאר כי אם', כי הרי לא נשאר כלום. ואילו כונתו שחותך הכל כל מה שיש בחוץ, היה צריך לומר שחותך הכל, ואנן יודעים שלא חותך מה שיש בפנים שהרי לא במי שוקלף העור עסקינן ח"ו, אלא ודאי דהכוונה דנשאר גם קצת ממה שיש בחוץ, וזה מה שקורא שנשאר שורש השערות. ולא הוצרכתי להאריך בזה כי כל זה פשוט ושלא לצורך, רק בגלל מי שטעה בזה ורצה לדייק שאם חותך הכל ונשאר רק מה יש בפנים עדיין זה לא אסור מעיקר הדין, כי ח"ו לא זה כוונתו כנ"ל.