יום ה', א’ בתשרי תשע”ח
 
 
 
 
 
 
מכתב לרבנות הראשית בענין היתר מכירה יתבאר חומר האיסור למכור א"י להפקיע שביעית וכל הצרות שהגיעו בעקבות זה, ותכנון להציל מאויבים רק ע"י שמירת שביעית כהלכתו.
02:40 (21/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

שלא לקנות פירות בשביעית מערבים א) בעיה ביטחונית כעת רוב רובם של הערבים הם רוצחים, ובפרט אלו של רצועת עזה ושאר שטחים, וקניה המונית מהם מחזק אותם, ובכסף זה הם קונים נשק להרוג יהודים, והוא בבחינת לא תאכלו על הדם, שע"י אכילת הפירות מביאים לידי הריגת יהודים. ב) יש איסור לקנות פירות שביעית בא"י מגוים ועכ"פ כשהרבה שדות הם של יהודים עצם הקניה מגוים בשביעית הוא בעייתי מאוד. ויש שני הוכחות לאיסור זה. א) איתא בתוספתא שביעית פ"ו הל' י"ב אין מוכרים ואין לוקחים מן הכותים ומן הנכרי פירות שביעית. והמנחת ביכורים מפרש שם, משום שמוסר פירות שביעית לגוי, כי הדמים נתפסים בקדושת שביעית וכ"כ בשל"ה (ח"א שער האותיות דף נ"ז טור ב') וכך יוצא מביאור הגר"א דמאי פ"א הל' א' במעשה דריב"ל, דאוקים מה שקנה פירות שביעית מקרקע של נכרי, בסוריא, אבל בא"י אסור לקנות מגוי, (ודלא כהחז"א שביעית ס' ד' ס"ק ד' ד"ה ועובדא דריב"ל, ואכמ"ל.) אולם המהרי"ט (חי בדור של הב"י) (ח"א ס"ס מ"ג הובא בפאת השולחן בית ישראל ס' כ"ג (ד) סוף ס"ק כ"ט) כתב, שטעם האיסור משום שיש חשש שהגוי קונה מישראל חשוד, וכ"כ בחז"א ס' י' ס"ק י"ד ומשום זה הוסיף המהרי"ט שבזמננו (היינו זמן המהרי"ט) שרוב השדות של גוים, מותר לקנות מהם. (וע' בחידושים וביאורים של הגאון ר' חיים גריינימן שליט"א שביעית ס' ט' מה שכתב בענין זה) ולפ"ז בזמננו שרוב השדות של א"י מישראל חשודים או שסומכים על היתר מכירה שכבר נתברר שאינו שוה כלום, שאסור לקנות מגוי גם לדעת המהרי"ט. וכ"ש לפי המנחת ביכורים והשל"ה והגר"א אסור בכל גווני. (הראייה של החז"א מירושלמי דמאי פ"ב הל' א' שמותר לקנות מן הגוי צע"ג, דשם אפשר לפרש שאינו קונה מן הגוי רק שמצאן ברחוב). (המציאות הזאת שגוי קונה מיהודי ומוכר ליהודים אינו רחוק כלל, ובשביעית שעבר סיפר לי חקלאי יהודי, שהגיע אליו ערבי להציע לו, שכיון שעכשיו שנת השביעית, והחרדים קונים רק מערבים, שיזרע הוא וימכור לו והוא יחזור וימכור לחרדים, וכן ידוע מעשים רבים בכיוון זה). ב) יש ראיה מן הגמרא נדרים נ"ג. (וכן ירושלמי נדרים פ"ו הל' ח' ושביעית פ"ו הל' ו') שבזמן רבי שנהגו לשמור שביעית לא היה אספקה מפירות נכרים, אף שכמחצה מן השדות היו של גוים. וז"ל הגמ': הנודר מן הירק בשאר השבוע אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה, ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה, אמר רב אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל, לא שנא אלא במקום שאין מביאים ירק מחו"ל אבל במקום שמביאים ירק מחו"ל אסור. וכן כתוב בירושלמי שם, ומבואר שם שבמקום שהביאו ירק מחו"ל היינו אחר שהתיר רבי. ביאור הענין, שהנודר מן הירק סתמא מתכוון לירקות החשובים, שהן דרכן לזרוע, וזה נקרא ירקות גינה, אבל ירקות שדה שאין דרכן לזרוע, שהן מינים שאינן חשובים, לא התכוון בהם, ומש"ה מותרים, אבל בשביעית שאין זורעים ירקות גינה, ובדרך כלל יש רק ירקות שאינם חשובים שצומחים מעצמן, לא התכוון רק לירקות שדה, ומש"ה ירקות גינה מותרים מצד הנדר, וכ"ת הרי הם אסורים מצד שהם ספיחי שביעית, י"ל דאיירי בירקות של ד' שדות, דהיינו שדה בור ושדה ניר וכו' שלא גזרו עליהם משום ספיחים (ע' רמב"ם פ"ד הל' ד') אולם אינן שכיחים ולא נתכוון לאסור אותם, ועל זה אמר רב אבהו, שבמקום שמביאים ירק מחו"ל, שכיח גם ירקות גינה, וממילא נתכוון לאוסרם. ועכשיו, אילו היה בקלות אפשר לקנות מגוים, למה לא נתכוון לאסור ירקות גינה שקונים מגוים, ומאי עדיפות מזמן שקונים מחו"ל, אלא ודאי שיש איסור לקנות אצל גוים בא"י. וא"א לומר שלא היו שדות של גוים באותו תקופה, דע' ירושלמי דמאי פ"ב הל' א' דפליגי רבי יוחנן ורבי לעזר אם רוב שדות היו של גוים או של ישראל, ומסיק שם שלא היו בידם להכריע, ומביאים גם ברייתות לענין זה, אלמא שבין בתקופת הברייתות ובין בתקופת ראשוני האמוראים היו כמחצית שדות בא"י של גוים, ובכל זאת לא קנו מהם רק מחו"ל, אלמא שיש איזה איסור לקנות ירקות מגוים בשביעית וכמבואר בתוספתא הנ"ל. וכן אמרינן שם בירושלמי, שלא עושים שנה מעוברת בשביעית מחמת שקשה שלא לאכול ירקות, וכשרבי התיר להביא ירק מחו"ל עושים שמיטה מעוברת, ורואים מזה שלא קנו ירקות מגוים, אף שהיו לחוצים לאכול ירקות (ע"ע לקמן) וע"כ שיש איסור בזה. ג) בעיה של אמירה לנכרי לזרוע שדות כשמדובר בקניה סיטונאית, דרך כלל מדברים מפורש עם הגוים שיזרעו הרבה ויקנו מהם, וזה אסור, דהרי איתא בשביעית (פ"ד מ"ג ופ"ה מ"ט וגיטין ס"א.) מחזיקין ידי נכרים בשביעית ופליגי בירושלמי, דיעה ראשונה, שאומר לגוי יישר, והיינו כמו שכתב הרמב"ם (פ"ח הל' ח) שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח, ודיעה שניה בירושלמי שאומר לו תחרוש ואני אקנה ממך לאחר שביעית. והנה רוב ראשונים פסקו כדיעה ראשונה שרק מותר לומר לו יישר, ע' ר"ש שביעית שם, והטעם שפסקו כך, משום שבבלי גיטין ס"ב. ס"ל כדיעה זו, אבל אפילו לדיעה שניה שמתיר לומר חרוש ואקנה לאחר שביעית, (כך פסק הסמ"ג עשין קמ"ח) משמע שרק שאקנה לאחר שביעית, אבל לא שיקנה בשביעית עצמו, וא"כ אם אומרים מפורש שיזרע ויקנו ממנו בשביעת אסור לכל הדיעות. וכ"כ בחוט שני מהגאון ר' נסים קרליץ שליט"א (על הרמב"ם פ"ח הל' ח, עמוד שע"ה), אולם הוסיף שם, שאולי אם אומרים לו להביא פירות שאין בהם ספיחים ויש אפשרות להגוי להביא מששית או מחו"ל, אין זה אמירה ישירה לזרוע ע"ש. ולא הבנתי המציאות הזאת, שאם איירי שיש אפשרות להביא מששית או מחו"ל, א"כ איירי שאין משגיחים על הגוי שיביא משדיהו, וא"כ יכול להביא גם מיהודים, ואם יש אפשרות כזו, בודאי אסור לקנות ממנו, ע' לעיל שגם לדעת המהרי"ט המפרש התוספתא שאסור לקנות מגוי, שזה רק במקום שיש חשש שיקנה מיהודים, ועכ"פ במקרה כזה אסור לקנות מגוי, וא"כ כאן בודאי אסור, וכל מה שרוצים להתיר, משום שטוענים שיש השגחה שיביא משדיהו, או כפי ששמעתי שיש שסומכים במצבים שירקות של הגוי הם יותר בזול, ובמחיר זה א"א להביא מיהודים, וא"כ במקרה זה גם א"א לו במחיר זה להביא מחו"ל, וכן מששית בדרך כלל אפשר להכיר, שאם היא סחורה טריה לא בא מששית, וא"כ שוב במה שאומרים לו שיביא ירקות בשביעית, נקרא אמירה ישירה שיזרע ויקנה ממנו בשביעית, וצע"ג. (ג"כ מכאן משמע לכאורה שאסור לקנות מגוי בשביעית, שלדיעה שניה שמתיר לומר שתחרוש ואקנה ממך לאחר שביעית, למה לא הותר לומר תזרע ואקנה ממך בשביעית, ובפשטות משום שאסור לקנות מגוי בשביעית). ד) כל ההיתר שאין קדושת שביעית בפירות נכרי הוא דחוק בירושלים סומכים על הדיעה של הב"י שאין קדושת שביעית בפירות נכרים, אולם ידוע שרוב האחרונים חלקו על זה, המהרי"ט והמבי"ט והשל"ה והחרדים, ומהר"י קורקוס (הובא בכ"מ פ"ז הל' ג'.) ובדור האחרון החז"א (ס' ג' ס"ק כ"ה וס' כ' ס"ק ז') רק סמכו על המנהג, אבל זה היתר דחוק. וא"כ לדעת האוסרין צריך ליזהר מאיסור סחורה ושאר דברים שנוהגים קדושת שביעית, וידוע שאין נוהגין כן בירושלים. ועל כן אנו צריכים להשתדל להתשמש ירקות טריים רק מחו"ל או מדרום הערבה. ואם לא מוצאים, אין לאכול כלל ירקות טריים, רק מה שאפשר לשמור משישית, מבתי קירור וקופסאות קיטניות יבשים וכדו'. ומחו"ל יש היום מטוסים וחברות שמביאים סחורה טריה בסיטנאות. ה) משמעות התורה שאין הכריח גמור לאכול ירקות טריים בשביעית כך משמע פשטות הפסוקים וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ולכאורה קשה עדיין אין תירוץ לירקות טריים, שאפילו אם יש כפליים עגבניות בשישית, אין אפשרות לשמור אותם עד שנת השביעית, אלא ודאי שזה מן המסירת נפש לשמירת שביעית שלא לאכול ירקות טריים בשנת השביעית, וא"כ כפי שכתבנו שאסור לקנות פירות שביעית מגוים, אם א"א להשיג מחו"ל או דרום הערבה, לא יאכל ירקות טריים בשביעית. וכן מבואר בגמ' נדרים וירושלמי שם שהובא לעיל (ס' ב' ס"ק ב'.) ו) גבול דרומי לענין תרומות ומעשרות ושביעית גבול דרומי לא ברור כ"כ מה הגבול, אולם כנראה יותר דרומית ממצפה רמון אין להחמיר, ואין לחוש למה שהחמירו עד קו 30 ע"פ הרמב"ם פ' י"ח מהל' קידוש החודש הל' ט"ז (נמצא דרומית של יהל, וצפונית מגרופית ויטבתה) ויש סמוכים חזקים לדעת המקילים בזה. ע' משנה מכות ט. ושלשת גבול ארצך, ואמרינן שם ושלשת שיהו משולשים שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש (היינו קדש נפתלי), ומשכם לקדש כמקדש לצפון. הנה, אם מודדים המרחק מחברון לשכם, ואותו מרחק מושכים מחברון דרומה, יצא קצת דרומי משדה בוקר, שהוא הרבה יותר צפון ממצפה רמון, ואם מודדין משכם לקדש נפתלי שהוא יותר ממידה הנ"ל (מצוין במפות בשם 'תל קדש' באיזור נפתלי) ואותו מידה מודדין מחברון דרומה, יצא עד כמעט למצפה רמון, וא"כ א"צ להחמיר יותר מזה בנושא של שביעית דרבנן, ועכ"פ לא יעלה על הדעת עד קו 30, ואף שהגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א החמיר עד קו 30, אולם זה קשה מאוד, שהרי יש כאן אורך יותר מכפליים מחברון מן השיעור של משכם לחברון, וע"כ שהרמב"ם בהל' קה"ח לא דיבר לענין זה (וידוע שהגאון רש"ז אויערבך זצ"ל הקיל בענין זה) (שו"ר בדרך אמונה תרומות פ"א שהגבול הוא נחל צין, וזה קרוב למה שכתבנו). ואם תקשה על זה, הרי אם תמדוד שיעור הנ"ל מקדש נפתלי עד הצפון, לא תגיע מעולם לגבולות צפון הכתובים בפרשת מסעי (הור ההר, לבא חמת, צדדה, זפרונה, חצר עינן) ובפרט לדיעות שההר ההר ולבא חמת הם בדרום טורקיה. התירוץ בזה, שחלוקת ערי מקלט של יהושע היו רק בחלק של א"י שחילק יהושע, ויהושע לא חילק את הארץ עד צפון גבולות מסעי, שהרי בשבט שקיבל בצפון שהוא שבט אשר, לא הוזכר שום עיר המוזכר במסעי, (ע' יהושע י"ט כ"ד–ל"א,) ואילו בשבט יהודה שקיבל בדרום, הוזכר גבול הדרומי של יהודה כל עיירות שהוזכרו במסעי בגבול דרום (ע' יהושע ט"ו א-ד), והטעם בזה, שלא חילק יהושע את כל הארץ הצפוני, והוא חילק רק חלק הדרומי, ורק בזמן דוד כבשו הכל, וערי מקלט נבחרו ע"פ חלוקת יהושע. וא"כ גבולות דרום אפשר ללמוד מן המשנה במכות, משא"כ גבולות צפון אפשר לדעת רק הגבולות הזמניים של יהושע, אבל לא גבולות מסעי שנכבש בידי דוד. ואף שראיתי בחוברת 'גבול דרומי והערבה' מהרב דן שוורץ שליט"א, שמחמיר הרבה בזה, מ"מ הוא קבע שמדבר פארן הוא גבול הדרומי, משום שבני ישראל שהיו בקדש ברנע שבמדבר פארן, וקדש ברנע הוזכר בגבול דרומי של פ' מסעי, והוא ג"כ א"י ולא רק מדבר צין, ומדבר פארן נמצא מדרום למדבר צין. אולם בפשטות רק מדבר צין הוא א"י, שבגבולות סוף עקב כתוב מן המדבר, והיינו מדבר הידוע בשם א"י, ולא מצאנו שהוזכר לשון מדבר על שם א"י רק מדבר צין ממה שנאמר כששלחו המרגלים (במדבר יג כא) ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבא חמת, וכן הוזכר מדבר צין על שם א"י בגבולות בפרשת מסעי, ומשמע שמדבר פארן, שהיו בני ישראל שם כששלחו המרגלים עדיין לא נחשב כא"י, וכן כתב רש"י בתחילת יהושע א' ד' מהמדבר והלבנון הזה היינו מדבר צין, ובספרי סוף עקב מפורש שחיוב מצוות התלויות בארץ תלוי בגבולות עקב או יהושע, וקדש ברנע שהוזכר בגבולות הארץ פ' מסעי הוא לא אותו קדש ברנע שהוזכר במרגלים (במד' לב ח דבר' א כ) (דעת זקנים פ' מסעי וחזקוני והכריע כך בהעמק דבר שם מהד' חדשה) וכנראה מדבר צין אינו יותר דרומי ממצפה רמון, ששם יש רכס של הרים ומקבל שם אחר וכן בכל המפות לא נראה שמדבר צין הוא יותר דרומי. וגם מה שראיתי בחיבור של הרב משה מרדכי קרפ שליט"א (בחוברת 'וערבה לה' ' תשנ"ד) שרצה לומר שעד אילת נחשב א"י משום כיבוש שלמה ועוזיה המלך,שכבשו בגלל הבטחה בפ' משפטים ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלישתים, לא נראה, משום שבספרי סוף עקב שמדבר על חיוב מצוות התלויות בארץ, משמע שכל מה שמחויב במצוות הוא רק מה שבתוך גבולות עקב או תחילת יהושע, (גבולות אלו הם דומים זה לזה) ושם הוזכר מן המדבר, והיינו מדבר צין כמו שכתב רש"י תחילת יהושע, אלמא שיותר דרומי לא נתקדש, ולא מצאנו בשום מקום, שיותר דרומי מגבולות עקב מתחייב במצוות. ואף ששלמה המלך ועוזיה המלך כבשו, מ"מ לא מצאנו בשום מקום שזה נתחייב בשמיטה, וכנראה הטעם משום שלא נחלק לשבטים, משום שלא היה עומד לזריעה ומש"ה לא קידשו זה, והרי כל ענין חיוב של תרומות ומעשרות ושמיטה היה רק אחרי ירושה וישיבה, והיינו אחרי ז' שכבשו וז' שחילקו (ע' כתובות כ"ה. ונדה מ"ז. וב"מ פ"ט.), והטעם בזה ע' רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הל' ב' משום שנאמר (ויקרא כה ג) שש שנים תזרע שדיך ושש שנים תזמור כרמך, עד שיהא כל אחד מכיר את ארצו, וא"כ רואים שעיקר החיוב משום שנעשה לשם חקלאות, וא"כ במקום שלא כבשום לתועלת חקלאות ולא נעשה לחילוק השבטים, אינו בכלל קידוש, ודרום הערבה מה שכיבש שלמה לא היה בשביל להרחיב גבולות הארץ לחלק לשבטים לחקלאות, רק שיהא לו מקום לאניות להביא דרך ים סוף כמבואר בפסוק (מ"א ט' כ"ו) וכן עזיה שבנה אילת מסתמא עיקרו עשה לצורך זה, שהרי לא כתוב שכבש כל השטח רק שבנה אילת, (מ"ב י"ד כ"א) והיינו שרק שם היה חשיבות, משום שזה עיר נמל, וכל השטח עד שם אין לו צורך עצמי רק להגיע לאילת, וזה לא בכלל הקידוש. עוד יש משמעות בספרי סוף עקב גם בענין מצות כיבוש א"י, שלא היה שטח מדרום למדבר צין בכלל מצות כיבוש, שרק גבולות עקב יש חיוב כיבוש, וכן יהושע לא נצטוה על זה כמבואר ריש יהושע (א' ד') וכן לענין מה שנאמר שם בספרי שמה שמותר לכבוש חו"ל זה רק לאחר שכבשו כל ארץ ישראל, ומשום שדוד כבש את סוריא לפני שכבש כל א"י לא נתחייבו במצוות לגמרי כמו שאר א"י (הובא ברמב"ם הל' תרומות פ"א הל' ג') זה רק מה שכתוב בגבולות עקב ולא דרום מזה, אף שהוזכר בפ' משפטים ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלישתים, מ"מ אם כבשו כל א"י שבגבולות עקב, אף שלא כבשו גבולות משפטים כבר אפשר לכבוש חו"ל, כך יוצא מן הספרי שם. (וע' רמב"ן הוספה לסה"מ עשין ד' שלא הזכיר גבולות משפטים בחיוב כיבוש). והטעם נראה, שמדרום לזה כיון שאינו עומד לחקלאות ולחלק לשבטים, אין חיוב לכבוש, וממילא אפשר גם להבין שלא נוהג שם דיני חיוב מעשר, שזה תלוי בחיוב כיבוש, כמבואר בספרי שם, ואף אם כבשו זה לאחר שכבשו שאר א"י, אינו יותר טוב מאילו כבשו זה מקודם, שאין בו חיוב תרו"מ ושמיטה כיון שאינו לתועלת חקלאות (ואינו דומה לירושלים שבודאי מחויב בתרו"מ ושמיטה, אף שלא נתחלקה לשבטים, שכל שנכלל בכלל הכיבוש הכללי מהני גם בשביל שטח בנוי או שטח קטן שלא נתחלקה לשבטים, אבל שטח שכל הכיבוש לא נעשה בשביל זה, אינו בכלל כיבוש המחייב תרו"מ ושביעית.) ובדורינו אף שעושים שם חקלאות, בודאי אין אחד רצה לקדש מה שלא קידשו אז, והרי מחפשים כל טצדקי לפטור משביעית, וא"כ אין מי שרצה לקדש מה שלא נתקדש בזמן בית ראשון ושני, ואין לנו להוסיף יותר ממה שהיה אז, ובפשטות צריך כוונה לקדש, (ע' חז"א שביעית ס' ג' ס"ק א') ואין לנו זה. ז) ים המלח א"א לומר שנתקצר הרבה טענת העדה החרדית (ע' מנחת ירושלים ח"ב) שא"א לומר דגבול דרום שמתחיל ממזרח ים המלח היה פעם הרבה יותר דרומית, נראה נכון, שאילו היה הים הרבה יותר דרומית, היה הים מתפשט עוד הרבה יותר לצפון, מכיון שמצד הדרום הקרקע יותר טלול מבצד הצפון, ואם תגביה המים של ים המלח מצד דרום קצת, יתפשט מצד צפון הרבה וא"כ כשבני ישראל שחנו על ירדן יריחו (במדבר לג מט) היינו מול יריחו, ועברו את הירדן, היו צריכים לעבור את ים המלח, והפסוק אומר שעברו את הירדן. אולם מה שמצוייר במקצת מפות ביצות בדרום ים המלח, זה בודאי צריך לקחת בחשבון שהיה שם פעם ים המלח (במפות מצוייר כחמש קילומטר דרומית של העיר ספי). וכן מה שכתוב שם לענין עין יהב שהוא חו"ל, מסתבר טעמו, שאילו הגבול היה עובר ממזרח עין יהב ואח"כ לכיוון מערב לאיזור מצפה רמון, היה הקטע מים המלח ל'עין יהב' להיות גבול מזרח ולא גבול דרום, ובתורה כתוב שמים המלח הוא גבול דרום. ח) גבול דרומי לענין יו"ט שני ומיהו כל זה לענין חיוב תרו"מ ושביעית, אבל לענין יו"ט שני של גלויות, אינו תלוי בחילוק לשבטים לחקלאות, וכיון דקיי"ל כדעת הריטב"א (ר"ה י"ח ד"ה על, סוכה מ"ג ד"ה ופריך) דכל א"י בכלל, וכמ"ש החז"א (או"ח ס' קל"ב סוף אות ב') וכן סוגיה דעלמא ונפסק בכל הפוסקים, (ע' בספר יו"ט שני כהלכתו מהרב ירחמיאל פריד שליט"א פ' י"ח אות ד', וביאר שם שכולל גם גבול עולי מצרים) וא"כ י"ל דכל שיש לו שם א"י כמו אילת שהוזכר בפ' משפטים ונכבש ע"י שלמה ועוזיה, נחשב א"י לענין זה, שכאן אינו תלוי בחקלאות, רק בשם א"י לדור שם, וכן י"ל הכיבוש בדורינו מהני לזה כיון שבשורש זה א"י, וסגי להסיר שם גולה מזה, ולזה היה הכוונה בדורנו, שיו"ט אינו תלוי בקדושת א"י למצוות התלויות בארץ רק בשם א"י. (ולענין חלה בפשטות לגבי דין חלת א"י שוה כמו לענין שמיטה, שהרי אותו לשון ממש נאמר בענין גבולות א"י בשביעית (פ"ו מ"א) וחלה (פ"ד מ"ח) ואף דלענין חלה נתחייבו תיכף וא"צ לכיבוש וחילוק, מ"מ י"ל דעכ"פ צריך ביאה בכוונה לכיבוש וחילוק דהיינו גבולות עקב ולא גבולות משפטים.) ט) היתר גידול בחממות בצירוף מצע מנותק ומכירת עציצים לגוי צע"ג ההיתר בנוי שמחשיבים החממות כמו בית שיש ספק בירושלמי ערלה פ"א הל' ב' אם מותר לזרוע בשביעית, וסמך החז"א בשעת הדחק גדול זריעה בבית בצירוף עציץ שאינו נקוב (ס' כ"ו ס"ק ד' ד"ה ומש"כ דמפורש) אולם נראה דעת האוסרים בחממות, שאין זה בית שכיוונו חז"ל, משום שדרך לזרוע בהם, ע' חז"א ס' כ' ס"ק ו' שהוכיח מן המשנה פ"ב מ"ד, שההיתר בית הוא רק כשהוא לרועץ, ע' חוט שני עמ' נ"ה בזה, ויש רבנים שעשו צירוף כשהיו החממות בגוש קטיף, משום שהחשיבו זה כעולי מצרים ולא כעולי בבל, אולם כעת אחרי שלצערנו הרב נחרב גוש קטיף, והחממות נמצאים במקום אחר, לא שייך צירוף זה. עוד צירפו מכירת עציצים לגוי שאין בו משום לא תחנם, אולם זה מכירה פיקטיבית שאינו שוה כלום. וע' תשובת רבינו יוסף גאון המקורית, (הובא בקיצור בביה"ל ס"ס רמ"ו) לענין חומר איסור למכור בהמה וחנות לגוי לפני שבת ולחזור לקנות לאחר שבת, שנתוספו בו עוד הרבה איסורים חמורים לעשות מכירות מסוג כזה, אף כשמדובר באיסור דרבנן, בגיאוניקה ב' עמ' 196, ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות שלמקח וממכר ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת זה מנהג שלפושעי ישרא' ואסור לעשות כן מפני שני דברים וכו' אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה... ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי)[אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד ויש בו חילול השם: וע' חז"א (כלאיים ס' ה' ס"ק י"ד) במכתב דברים חריפים ביותר בענין זה. שאף במקום שלא שייך סרך של לא תחנם, אין המכירה כזו שוה כלום. וא"כ צירוף זה רק מקלקל ולא מתקן, שמוסיף כמה איסורי תורה. י) התוצאות של מכירה לגוי בצורה פיקטיבית מכירה פיקטיבית שאין בו גמירות דעת, הביא לעשיית גיור פסול ע"י קבלת גיור המוני בקבלת מצות בפה ולא בלב, וכבר התחיל התערבות גוים גמורים המונים בהכשר מזוייף, וכן הביא לחילול השבת ע"י מכונת גרמא למיניהם, שיש בהם חילול שבת דאוריי', ויביא בסוף לעקירת כל השבת. (ביארנו באריכות במ"א). יא) אוצר בית דין בענין אוצר ב"ד לפירות האילן שחנטו בשביעית או בירקות לדעת הר"ש שהתחילו לצמוח בשישית, ולי"א שרק אם הגיעו לעונת המעשרות בשישית, אין כאן מקום להאריך, וזה צריך חיבור מיוחד. בירקות שהתחילו לצמוח בשביעית לא שייך כלל לדון באוצר ב"ד, שהם אסורים לגמרי מדין ספיחים. מכתב לרבנות הראשית בענין היתר מכירה בשבט תשס"ז הפצתי מאמר בשם 'לא אשכח ולא אסלח', וקבלתי קצת תגובות על זה, ורצוני להרחיב הדיבור על הנושא ולהשיב על התגובות. לא אשכח ולא אסלח צעקת הארץ נגד היתר מכירה שמכרו אותה לגוים להפקיע שביעית בתחילת התורה כותב רש"י אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ורואים מכל זה, שהטענה היחידה שאנו יכולים לענות נגד אומות העולם, שמבוקר עד הערב לא מפסיקים לצעוק שאנו ליסטים שגזלנו ארץ ישראל מן הערבים, ומצטרפים כעת עתה גם מרשעי ישראל, כמו אנשי שלום עכשיו שר"י, זה ע"י שאנו מכריזים ואומרים שארץ ישראל שייכת להקב"ה. ובאיזה צורה אנו מכריזים יסוד זה שארץ ישראל שייכת להקב"ה, כתוב בגמרא, (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא. והיינו שהקב"ה בשעת שנתן לנו את ארץ ישראל השאיר חלק של שמיטה לעצמו כדי שע"י שמירת שביעית אנו מכריזים שהארץ שייכת להקב"ה, וזה, ודוקא זה, שנותן לנו הכח והרשות לענות לגוים שיש לנו זכות על הארץ ואנו לא ליסטים, אבל מי שעובד בשביעית, וגוזל חלק של הקב"ה מן הארץ, א"כ כאילו מכחיש שא"י שייכת להקב"ה, וכתוצאה מכך הגוים באים בטענה 'ליסטים אתם'. וכל זה אפילו מי שעובד בשביעית בלי לעשות היתר מכירה, וכ"ש מי שבידים מוכר את הארץ לגוים כדי להסיר את הארץ מרשותו של הקב"ה, הוא לא רק 'כאילו' מכחיש שהארץ שייכת להקב"ה, אלא בידים עושה מעשה לגזול הארץ מרשותו של הקב"ה, וממילא באים לתת כח לגוים לטעון ליסטים אתם, ואין לנו מה להשיב להם, וכן אמרו חז"ל (אבות פ"ה) גלות בא לעולם על ע"ז ש"ד וג"ע ושמיטת הארץ. משל למה"ד, ראש ישיבה שבנה ישיבה ועשה תקנון, והיו בחורים שטענו שקשה להם לקיים התקנון ועברו עליו, הגיע פיקח ואמר, למה לכם לעבור על התקנון, יותר טוב שתסלקו את הראש ישיבה ותיקחו גוי במקומו, והוא לא יעשה לכם תקנון, הגיע הראש ישיבה וזרק את הבחורים האלו, ואמר להם, עכשיו תדעו, מי הבעל הבית כאן. והנמשל מובן. ויסוד זה קיבל אישור בדורנו כמה פעמים, לצערנו הרב, כמו שנבאר. מלחמת יום כיפור במוצאי שביעית הנה מלחמת יום הכיפורים, התחיל ביום כיפור שנת תשל"ד, מוצאי שנת השביעית שנת תשל"ג. והיה בזה שני צרות צרורות, אחד, נפילת כשלושה אלף חיילים הי"ד, שנית, בזה התחיל החלישות של הממשלה לוותר על חלקי א"י במשך הזמן, וזכרוני שאלו שהובילו והצדיקו את הסכם אוסלו, תמיד התחילו לדבר בנפילת שלושה אלף החיילים, במלחמת יום כיפור, כדי להגיד בזה שאנו עם חלש ואין לנו כח ללחום ולנצח את האויבים וצריך לנסות ע"י ויתורים של חלקי ארץ ישראל. ובזה התחיל תהליך שהביא לבסוף לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון. והסיבה שהיה מלחמה זו דוקא ביום כיפור של מוצאי שביעית, ניתן לומר כמו שכתוב במשנה יומא פה: עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו, ובענין שמיטה נחשב עבודה בשביעית גם עבירה שבין אדם להארץ שהוא כמו בין אדם לחבירו, כי הארץ עצמה לא מוותרת, כמו שכתוב בתורה ויקרא כו (מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם, יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: והקב"ה לא רצה למחול ביו"כ זה על זעקת הארץ שחיללוה, רק ע"י קרבנות רבים. ויש לנו כאן להזכיר מה שכבר כתבנו במ"א, שבזמן מכירת הארץ להפקיע שביעית, ג' ימים לפני ר"ה של שנת השביעית תשנ"ד נעשה הסכם אוסלו (כ"ז אלול תשנ"ג 13.9.93), שהביא טרגדיה על עם ישראל כידוע לכל בר דעת, ובעקבות הסכם זה הועבר עזה ויריחו לרשות הפלסטינאי יחד עם אלפי אמל"ח ושחרור אלפי רוצחים, ואח”כ הועברו הרבה עיירות לרוצחים. וכל אלו נעשו מקור לטרור ולהפצצות אוטובוסים וקצרה היריעה מהכיל. ובערב ר"ה של שנת השביעית תשס"א התחיל אינטיפאדא אל אקצה, שכל יום היה פיגוע או נסיון פיגוע במשך קרוב לשנתיים, וכל הצרות שהגיעו בעקבות זה עד לחורבן גוש קטיף. וכל זה בזמן שמכרו את הארץ להפקיע שביעית. עוד יש להזכיר מכת הארבה בשנת השביעית תשי"ט, שהגיע עד מושב קוממיות, ושם לא פגעו כי שמרו שמיטה כהלכתה. ובזה ראו כולם בעליל שהמכה באה בגלל שמיטה. ומי ששומע טוב יכול לשמוע צעקת הארץ שזועקת לא אשכח ולא אסלח על מה שמכרו אותי לגוים ומפריעים מנוחתי בשבת שלי להיות מקושר עם הקב"ה, כמו שנא' ויקרא כה ב וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' ע' בזה באלשיך הקדוש ובעקידה על הפסוק (כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וגו' וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וההמשך וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם, שהקב"ה שומע צעקת הארץ שלא שמרו שמיטה, ומעכב בגלל זה זכירת האבות. והתיקון הוא רק ע"י שמירת שמיטה כהלכתה בשנת השביעית תשס"ח הבאה עלינו לטובה. נכתב בעהי"ת ה' שבט תשס"ז, ערב שנת השביעית תשס"ח. ויש להוסיף על זה, שעונש גלות, כולל גם שביעית כשהיה מדרבנן, שהרי לפי הדעה ששביעית הוא בזמנינו רק דרבנן, זה התחיל כבר בזמן שנתבטלו היובלות שזה היה בזמן שגלו בני גד ובני ראובן (ערכין לו: וע' ברמב"ם פי"א משמיטה ויובל הל' ח' ט' , רש"י גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה), והחשבון של שבעים שביעיות שלא שמרו שבגלל זה הוצרכו להיות ע' שנה בגולה, הוא כולל גם זמן של מנשה בן חזקיה כמבואר ברש"י פ' בחוקותי, וא"כ רואים שמיצוי הדין של עון שמיטה כולל גם שביעית דרבנן, ובזה מובן ג"כ עונש הסכם אוסלו שהיה בזמן שהרבנות הראשית עשה טכס מכירת הארץ, וכן האינטיפאדה הגדולה בדיוק שבע שנים אחרי זה. וכן הפסוק שנאמר בירמיה (י"ז ה') ארור הגבר אשר יבטח באדם, שנאמר על מי שאינו שומר שביעית ע' רש"י וז"ל אשר יבטח באדם בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל ומן ה' יסור לבבו, שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם. והרי בתקופת ירמיה הנביא שהיה אחרי גלות י' שבטים, היה שביעית מדרבנן, ובכל זאת נאמר הפסוק זה, וכן מבואר מכאן שהברכה של וצויתי את ברכתי שייך גם בשביעית מדרבנן (כדעת החז"א ס' י"ח ס"ק ד' ולא כדעת הסמ"ע חו"מ ס' ס"ז ס"ק י"ב). תגובות על המאמר והתשובה על זה היו אנשים שהקשו על מה שכתבנו, איך יתכן שאנשים שמתנהגים ע"פ פסקי רבנים יכול לצאת מזה תקלות ועונשים. הנה ביסוד טענה זו, כבר היה ויכוח גדול בדור שחידשו היתר המכירה, שהמתנגדים אמרו מקודם הטענות החזקות נגד המכירה, בין מצד איסור להפקיע מצוות המבואר בכורות ג:, ע"ז כ"א., פסחים מח. ועוד, ובין מצד שהמכירה אין בו גמירות דעת לא מצד היהודי למכור ולא מצד הגוי לשלם, וממילא כל מכירה היא חוכי וטלולי, ובין מצד שגם בקרקע של גוי אסור לעבוד לדעת כמעט כל הראשונים, עוד התרו בו על העונשים החמורים שיצאו מזה שעל ביטול שביעית חייבים גלות כמבואר בתורה ובחז"ל והקב"ה מבטל השמירה על א"י, ועל אבקה של שביעית באים עניות עד שמוכרים כל המטלטלים והבתים והשדות ומוכר עצמו לגוי כמבואר רש"י סוף פרשת בהר. והראי"ה קוק זצ"ל ענה על זה, שלא יתכן שמי שעושה על דעת חכמים יקבל עונשים, אולם גם הוא הזהיר באזהרות רבות שכל ההיתר שלו הוא רק בגדר הוראת שעה משום סכנה של ביטול הישוב, וברגע שישתנה המצב אסור לסמוך על זה. ויש להוסיף על זה אחרי שנתגלה תשובת רב יוסף גאון המקורית (שהובא בקיצור בבה"ל ס"ס רמ"ו ובסוף ספר כל בו), על חומר איסור להפקיע מצוות דרך הערמה אפילו במצוות דרבנן, הבאנו דבריו בכמה מאמרים, (הובא לעיל ח"א ס' ט') אין עוד שום ספק שכל ההוראה של היתר מכירה היה טעות גמור. וכן שאלתי בשנת תשנ"ג את הגרש"ז אויערבך זצ"ל מה אומר על היתר מכירה, ואמר שאיך שהרבנות הראשית עושה היום המכירה, הוא בודאי דברים בטלים. וע' לעיל ח"א ס' י' על התוצאות החמורות של מכירה פיקטיבי. אולם דבר זה לומר שלא שייך עונשים על מה שנעשה ע"פ הוראת היתר הוא צע"ג, כי מצאנו הרבה פעמים שנענשו הרבה על זה אף שעשו דבר שלפי דעתם היה נכון ע"פ תורה. דוד המלך מנה את ישראל ונענשו הרבה על זה, אף שבודאי דוד המלך היה לו לפי דעתו סברה שאין בזה איסור, רק שטעה בהוראה, (ע' רמב"ן במדבר א ג) והוא היה ת"ח גדול, ובכל זאת כל ישראל נענשו על זה כמבואר בפסוק שהיה מגיפה עצומה בעקבות זה. ואף שהיו עוד חטאים כמבואר בחז"ל, מ"מ הנגלה היה בגלל המנין. וכן התרה אותו יואב (דה"א כא ג) למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל. בגמרא בכורות ג: מסופר על רב מרי בר רחל שמכר חלק של הבכור שלא כדין להפקיע בכור וטעה בהוראה, ונענש על זה שכל המקנה שלו מת, וכן רב חמא ב"מ סט. שהתיר ריבית במקום מסוים ונתברר שטעה בהוראה, הפסיד כל הכסף, אף שבודאי היה להם סברות להתיר. ועכשיו שראינו שבכל ענין של היתר מכירה, לכל הפחות ג' פעמים הראונו מן השמים שבאו צרות צרורות בעקבות זה, כמו שכתבנו במכתב, אין לנו עוד להכניס הראש בחול ולהתעלם מכל מה שקרה. שני החטאים שנעשו בזמן הסכם אוסלו כ"ז אלול תשנ"ג ויש להוסיף דבר חשוב בענין זה, שאחד מן הטרגדיות היה הסכם אוסלו, שנעשה בזמן שמכרו א"י להפקיע שמיטה, ובודאי היה שם גם פשיעה עצומה בדרך הטבעית, לוותר על חלקי א"י ולשחרר רוצחים ולתת נשק לרוצחים בטענה שהם ישמרו על סדר, אולם כפי שלמדו לנו חז"ל שכל פשיעה אנושית בין אדם לחבירו, צריך להבין הדבר על שני כיוונים, אחד מצד מי שעשה הפשע שהוא אחראי על כל התוצאות, שנית מצד מה שנתגלגל עונש מן השמים, וזה למידים מן הפסוקים (דברים כב ח) כי יפול הנופל ממנו, (שמות כא יג) ואשר לא צדה והא-לקים אינה לידו, ומשנה (אבות ב ו) אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. וכאן היה מכירת א"י חלק הגשמי שהוא הסכם אוסלו, ומכירת א"י להפקיע שביעית, ושני המכירות שהיו באותו זמן היו בהכשר של רבנים, הסכם אוסלו היה בהכשר של אחד מגדולי ישראל, שטען שלמען השלום אפשר לתת שטחים ונשק ושחרור מחבלים לרוצחים, והיתר מכירה ע"י הרבנות הראשית. הנה בענין הסכם אוסלו יש לנו מכתב מהגאון הנ"ל שהתחרט על זה אחר שראה הפיגועים הכבדים שבאו בעקבות זה, ועכשיו אילו היינו אומרים שלא יתכן שדבר שנעשה ע"י רבנים יצא קילקול, א"כ איך יתכן שבאו כ"כ פיגועים בעקבות הסכם אוסלו, אלא ודאי שאין הדבר כן, אלא פסק לא נכון, גם שנעשה ע"י גדול בישראל יכול להביא לידי תוצאות חמורות, וכן אמרו חז"ל בגיטין נ"ו. ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו. וכן בחורבן גוש קטיף, (היה כאן שני סוגי צרות, אחד, מצד המגורשים שסבלו ועדיין סובלים הרבה מאוד הקב"ה ירחם עליהם, שנית, המכה הגדולה המורלית נגד ציבור של כל המתנחלים שיש מכה על האידיאולוגיה של א"י השלימה, וכאן אנו מדברים בעיקר על הנושא השני שנוגע לכל ציבור הדתי, וכן בענין היתר מכירה היו רוב הרבנים אחראים על זה או מצד שתמכו בהיתר מכירה או מצד שלא מחו נגדו) החורבן בא באופן טבעי בעקבות הסכם אוסלו ובעקבות אינטיפאדא אל אקצה ששניהם היו בזמן מכירת הארץ להפקיע שביעית, אולם היה כאן עוד דבר, שחורבן גוש קטיף וצפון השומרון היה ג"כ בהכשר רבנים משני כיוונים. מכיוון אחד, אחד מרבני מועצת גדולי התורה פסק שמותר להחריב גוש קטיף, והוא השפיע (בצירוף גורמים אחרים) למקבלי החלטה להצטרף לקואליציה, (שכל מטרת הממשלה לצרף אותם, היה כדי לאפשר חורבן גוש קטיף וצפון השומרון), וזה היה המכה בפטיש מצד החלטת הממשלה. (באותו תקופה כתבנו מאמרים רבים נגד פסק זה). מכיוון שני, קצת רבנים דתיים פסקו שלא לסרב פקודה, ובעקבות זה הצטרפו דתיים רבים מאוד למעשה הגירוש, ואילו היה פסק ברור לסרב פקודה, היו גם הרבה חילונים מסרבים פקודה, והיו יכולים על דרך הטבע לעכב הגירוש, וא"כ יוצא שהפסק של קצת הרבנים שלא לסרב פקודה היה המכה בפטיש של מעשה הגירוש. ורואים מזה שגם פסק לא נכון של רבנים יכול להביא לידי הרבה צרות .(פסק תמוה ע' רמב"ם מלכים ג ט). וכל השתלשלות הזה מעורר לנו מחשבה, שבעוון שמיטה יש גלות, כמו שכתוב בתורה, וזה דבר מוחלט, אולם בכל זאת יש הבדל, שאם מבטלים שמיטה בלי הכשר רבנים אז יש גלות בלי הכשר רבנים, אבל כשמבטלים שמיטה ע"י הכשר רבנים, יש גלות ע"י הכשר רבנים, והקב"ה מתנהג בצורה כזו, שלא יאמרו שלא יתכן קילקול ע"י מה שנעשה בהכשר רבנים אף אם הפסק לא נכון. וכאילו הקב"ה זועק כאן, א"י השלמה, כולל שבע שנים ולא רק שש, ובלי השביעית אינו שלם, ואיך מכרתם שנת השביעית. המצב עכשיו כעת האויבים מתגברים עלינו, בעזה כבר הכינו נשק עצום וממשיכים להביא בסיטונאות, בדרום לבנון מכינים נשק עצום ועוד ממשיכים בזה, איראן מכין הפצצת אטום, וכאן הצבא הוא מבולבל לגמרי, ועל מה יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, וגם אם עושים השתדלות הנכון, אין אנו יכולים להתקיים רק ע"י עזרה מן השמים, והקב"ה הבטיח שישמור עלינו אם נשמור שביעית, כמו שנאמר (ויקרא כה יח) וישבתם על הארץ לבטח (וע' רש"י שם) אולם אם ח"ו ימשיכו בהיתר מכירה, משמעות הדבר לסלק בעלות של הקב"ה מכאן ולתת זה לערבי אחד, בטענה שבעלות הקב"ה על א"י שמתבטא בשמירת שביעית, מפריע לנו, שהוא מצווה לנו שלא לעבוד, ואילו בעלות של הגוי נוח לנו שאינו אומר לנו שום דבר, ובמילים של זמננו, לומר להקב"ה כביכול להתפטר, ובזה מה אנו מצפים מהקב"ה, אולי יגיד לנו, אם אתם בוחרים את הערבי במקומי הוא ישמור עליכם, אוי לנו מזה. והאחריות על כל הצרות שיצאו ח"ו מזה הוא על הרבנות הראשית. עוד טוענים הרבנים הראשיים, שעושים זה רק בשביל אלו שבין כך לא שומרים שביעית, אולם המציאות אינו כן, שיש רבים שרק בשביל שהרבנות הראשית מוכר סומכים על זה, ועוד יש רבנים שיש להם אידיאולוגיה שאסור לחלוק על רבנות הראשית, וא"כ מי שמוכר, הוא אחראי מלא על כל התוצאות. חוץ מזה, שבין כך הכל חוכי וטלולי ואין שום חלות, וא"כ לא הצילו כלום מאיסור, רק הכשילו. (וכן אין סמך לתלות ברבנים של דור הקודם, כיון שגם לשיטתם, התנו במפורש שההיתר היה רק הוראת שעה, והרבנים בכל דור צריכים לדון בכל שמיטה מחדש, וא"כ האחריות המלאה על רבני דורינו, וכל מי שסומך על זה הוא אך ורק על הרבנים המתירים של עכשיו ולא יכול לטעון שסומך על רב יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל או על הראי"ה קוק זצ"ל, או הבא אחריהם, שהם התירו רק לדורם בתור הוראת שעה.) סיכום אין לנו רק עצה לשמור שביעית כהלכתו ולא לעשות שום טצדקי להפקיעה בעלות של הקב"ה מא"י אלא להכריז כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וזה כולל כל השבע שנים שנתן לנו והשאיר שנת שביעית לעצמו לגלות שהוא הבעלים על כל העולם. נכתב בעה"י, ה' סיון תשס"ז