יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
[חלק ראשון] רדיפת מאיר אטינגר נ"י ● הבטחת שילטון הדעה ה"נכונה" ● חילוף מלכות שאול למלכות דוד ● מקורות על המדינה מספר יחזקאל. [חלק שני] חיוב האב להשתתף במילת בנו ● מעשה עם החפץ חיים ● בירור בריתו של אברהם אבינו שהוא הבטחה לארץ ישראל ● השלכות של מצוות הכנסה לבריתו של א"א ע"י האב
תגיות: ברית מילה, מאיר אטינגר, שילטון, שאול ודוד, חפץ חיים, יחזקאל, אברהם אבינו, ארץ ישראל

מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד חלק ראשוןרדיפת מאיר אטינגר נ"ימאיר אטינגר נ"י נרדף ע"י השלטונות כבר שבע חודשים במעצר מנהלי, והיינו בלי שום הוכחה לאשמה אלא רדיפה אידיאולוגית, משום שרוצה שילטון ע"פ תורה. וכעת (כ"ו אדר ב' תשע"ו) לא נתנו לו להשתתף בברית מילה של בנו, מה שאפילו לרוצחים נותנים כעין זה כמו השתתפות בלוויות קרובי משפחה, וזה מגלה שכל המעצר הוא רדיפה לשמה. ובעקבות זה אנו מביאים כאן מאמר בענין חיוב גמור לאב להשתתף במילת בנו אם הוא יכול, וזה בכלל הכנסה לבריתו של אברהם אבינו, ולא רק הידור.ומקודם נביא כתבה בנושא מאיר אטינגר נ"י המעמיד הדברים על אמיתיתו: הבטחת שילטון הדעה ה"נכונה"אטינגר הושם במעצר מנהלי לאחר שלא היה ניתן לספק הוכחה או קצה חוט לראיות שיובילו לאישומו. טובי המוחות בישראל ובשב"כ נקראו למשימה, הם סרקו כל מילה וכל ניואנס בבלוג שלו ולא הצליחו למצוא בו חשד להסתה / קריאה לאלימות או כל ענין אחר שיוכל לעזור להם בדרך להרשעה. מה עושים? משליכים אותו למעצר מנהלי. לכמה זמן? לכמה שהם רוצים. למה? כי הוא מסוכן לציבור. במה מתבטאת הסכנה שלו? ודאי שלא באלימות פיזית - הוא הרי לא חשוד בה. בהסתה? גם בה הוא לא חשוד. נאסר עליו להגיע לברית כי דעותיו מהוות סכנה. למי? להנצחת שלטונם!ע"כ הכתבה.הבלוג שלו מופיע באתר הקול היהודי. הנה אף שאין חיוב לקבל את הדעות שלו, מ"מ אין זה סיבה לרדוף אותו. רק שצריך לדעת, שלהקים מלכות ע"פ תורה שייך בדרך הטבע רק דרך בחירות, ולא בדרך אחרת, עי' בזה במאמר מלכות בזמן הזה, תכלת, ועצורי דומא, ומי שחושב שיש עצה אחרת אינו אלא טועה.[יש לדעת שכדי להקים ממשלה ע"פ תורה צריך גם לתקן החלק הרוחני הפגום בתוך ציבור שומר תורה ומצוות, ויש הרבה לתקן בזה, חלק מזה כתבנו בהרבה מאמרים, אחד מהם ביטול הבג"צ על ידי ביעור חמץ בלי ערמה]. חילוף מלכות שאול למלכות דודכדי להבין הרדיפה נגד מאיר אטינגר נ"י, וזה כולל רדיפה כללית נגד הדת, בהכרת הרפורמים; גזירת גילוח בצבא; הסרת "תודעה יהודית" מן הצבא; רדיפות ועינויים של נוער הגבעות וחורבן יישובים ומאחזים, בזמן שהשלטון לא נוגעים בבתי ערבים, וכעת נותנים לבנות עיר שלימה לערבים על יד חברון, בו בזמן שכל צריף קטן שיהודי בונה מחריבים; שיחרור מחבלים, ובמקום זה רדיפת חייל שהרג מחבל בחברון שהיה חשש שלא היה מנוטרל; וכן כל הנהגת "טוהר הנשק" המזויף שמטרתו לרחם על אכזרים ולהתאכזר על רחמנים, וכו' וכו'. - כל זה תוצאה מפחד הממשלה הנוכחית, שהוא בחינת מלכות שאול שמתקדם למלכות דוד, כי הממשל מפחד, ובצדק, שהממשלה הזאת תעבור מן העולם ויבוא במקומו מלכות אמיתית של מלכות בית דוד, וממילא רודפים את כל אחד שחוששים שיש לו רעיון של אפשרות לקדם מלכות על פי תורה. וזה כמו שאול המלך אף שהיה צדיק מ"מ כשחשש שדוד יקח את השלטון רדף אותו.ומצאנו אצל שאול המלך, שהיה לו שני אויבים, אחד הפלישתים, ואחד דוד, והיה מצבים שלא היה ברור לשאול מי האויב היותר גדול.כמו שנאמר (שמואל א, פרק כג כו): "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם: (כז) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ: (כח) וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת". ע"כ.ופירש רש"י (שם פסוק כח): "סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת - שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד. כן תרגמו יונתן". עכ"ל. מקורות על המדינה מספר יחזקאלויש לדעת שהרב מאיר כהנא הי"ד, הסבא של מאיר אטינגר נ"י, הוא כנראה הראשון [מהספרים שראיתי] שהביא מקורות על המדינה בזמננו מספר יחזקאל, והיינו המצב שיש כאן שלטון חילוני, ומצד שני הצלת עם ישראל. וידע שמצד אחד צריך להודות להקב"ה על ישועת ה', ומצד שני ללחום נגד חלק הרע שיש במדינה. וזה שלא כמי שאינו יודע או אינו מוכן לעשות החילוק הזה, והולכים רק לכיוון אחד, היינו להצדיק ולהחניף לרשעים ולטהר הכל, או בהיפוך לפסול הכל, ולהתנגד להודות להקב"ה על הטובה של הצלת עם ישראל והבאת שש מיליון וחצי יהודים לא"י.המקור שהביא מיחזקאל (פרק לו כ): "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: ס (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲדֹנָי ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". ע"כ.ופירש רש"י (שם פסוק כ): "ויבוא - לפי שאמר בֵּית יִשְׂרָאֵל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד. ומדרש אגדה הקדוש ברוך הוא בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין, הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן. במדרש איכה רבתי."ויחללו את שם קדשי - השפילו את כבודי, ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו". עכ"ל.וזה כלל גדול, שאי אפשר להבין התקופה שלנו והמדינה, מי שלא למד מקודם ביחזקאל (פרק טז מפסוק נג ואילך; פרק כ מפסוק לג ואילך; ופרק לו מפסוק כ ואילך). ומי שלא התבונן בפסוקים אלו כדי להבין התקופה שלנו, זה כמי שרוצה לדעת הלכות תפילין אבל לא לומד שו"ע הל' תפילין, וממילא כל מי שאומר דעתו להבין את המצב שלנו במדינה ולא למד מקודם את המקורות האלה לא שייך כלל שיבין מה קורה כאן, וכן לא יכול להבין את השואה ואת התוצאות.עי' במאמר מהות המדינה ע"פ נבואת יחזקאל, שבתהליך גאולה בעתה שלא זכו, נעשה השלטון ע"י אנשים המכונים אנשי סדום. וצריך לדעת שהשלטון הנוכחי עם כל הפשעים שלהם, אינו יותר גרוע משלטון סדום, וכן הבג"ץ אינו יותר גרוע מדייני סדום.ועם כל זה אנו צריכים לצעוק על החטאים שנעשים כאן, ולהשתדל להקים ממשלה ע"פ תורה.ועי' עוד במאמרים האם אנו באתחלתא דגאולה, ואם כן, מתי זה התחיל; השואה ובני ט' מידות; גילוי יחוד ה' במלחמת ששת הימים; בראש השנה מזכירים את הקמת המדינה, ואת השואה לא. חלק שניחיוב האב להשתתף במילת בנויש ג' חלקים במצות מילה: [א] שהאב צריך למולו ולמדים מן הפסוק (בראשית כא ד) "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים". [ב] אם אין האב מל, הבי"ד צריכים למולו. [ג] אם הבי"ד לא מל, כשיגדל צריך למול את עצמו.והשאלה היא לדין מילה על האב, האם יכול למנות שליח לקיים המצוה המוטלת על האב. ואם כן, האם זה רק כשהאב נוכח בשעת הברית, או אפילו כשאינו נוכח, רק שכותב לו או באיזה צורה אחרת ממנה אותו לשליח למול.הנה אם האב נמצא שם יש בזה מחלוקת בין הש"ך והגר"א, שדעת הש"ך שהאב אינו מקיים מצוות אב והגר"א ס"ל שכן מקיים כשעכ"פ האב נמצא שם.וז"ל הש"ך (חושן משפט סימן שפב ס"ק ד) "וכדבריו מבואר בהרא"ש ס"פ כיסוי הדם שכתב מתחלה שר"ת פטר בא' שנתנו לו בן למולו וקדם אחר ומלו מטעם דאין גובין קנס בזמן הזה ועוד דה"ל לענות אמן וכתב הרא"ש אח"כ וז"ל ובלא הנך טעמי דר"ת נ"ל לפטור המוהל דאע"פ שאמר האב למוהל אחר למול את בנו לא זכה באותה המצוה לחייב אחר אם קדם ועשאה ולא דמיא לכיסוי דאמרה תורה ושפך וכיסה מי ששפך יכסה וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייב למולו ובדבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב לאחר אם קדמו. עכ"ל".ובהמשך: "ומדברי הרא"ש שהבאתי מוכח דמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן את בנו לאחר למוהלו וחייב הוא בעצמו למוהלו דומיא דכיסוי דמי ששפך הוא יכסה וכן משמע מדברי הרמב"ם ריש הל' מילה דמצות עשה זו מוטל על האב תחלה והכי משמע פשטא דש"ס פ"ק דקדושין (דף כט ע"א) דאמרי' התם האב חייב בבנו למולו מנלן דכתיב (בראשית כא ד) 'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ' והיכא דלא מהליה אבוהא מחייבי בי דינא לממהלי' כו'."וכתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים מכבדים לאחרים למול את בניהם אף שהם בעצמם יכולים למול ולדעתי הם מבטלים מצוה עשה ומצוה גדולה של מילה ויש לבי"ד לבטל הדבר הזה". עכ"ל הש"ך.אבל שיטת הגר"א (ראה להלן) שאם האב נמצא בשעת המילה, הוא כן מקיים את המצוה שמוטל על האב. אבל אם לא נמצא משמע שאינו מקיים המצוה.וז"ל השו"ע (יורה דעה סימן רסה סעיף ז): "[לד] כשהאב עצמו מוהל את בנו, הוא מברך שהחיינו. ואם המוהל הוא אחר, י"א שאין שם ברכת שהחיינו. [לה] ולהרמב"ם לעולם האב מברך שהחיינו על כל מילה ומילה, וכן נהגו בכל מלכות ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים".וכתב בביאור הגר"א (שם ס"ק לד) וז"ל: "כשהאב כו'. כמ"ש בפדיון הבן בסוף פסחים.[ליקוט] "כשהאב כו'. דלא מברך שהחיינו אלא העושה מצוה המוטלת עליו ואמרינן בפ"ק דקדושין (כ"ט א') האב חייב למול כו'. מרדכי פי"ט דשבת ע"ש בארוכה ועתוס' דסוכה מ"ו א' ד"ה העושה כו' וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' ברכות הלכה י' אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב"ו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו [ע"כ].[ס"ק לה] "ולהרמב"ם כו'. דשלוחו כמותו ועליו המצוה כנ"ל.[ליקוט] "ולהרמב"ם כו'. כ"פ בפ"ג דמילה וטעמא שאף שאחר מל הוא שלוחו ומוציאו י"ח ולכן מברך שהחיינו וכמ"ש כ"מ בפי"א מה' ברכות הלכה י' בשם הרמ"ך וכמ"ש בא"ח סי' תקפ"ה ס"ב בהג"ה ועמש"ש (הל' שופר) ואף שמוטלת על כל ישראל כמ"ש בפ"ק דקדושין מ"מ עליו מיוחדת יתר על מצות כל ישראל כמ"ש הרמב"ם שם ואבי הבן מברך אקב"ו להכניסו כו' שמצוה על האב למול את הבן יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין ברכה זו ויש מי שהורה שיברך אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן וע"ל ס"א בהג"ה ודברי הרמב"ם נכונים דודאי אף שעושה אחר הוא כאלו עשה בעצמו ממ"ש בשבת קל"ג א' ואי איכא אחר כו' דארשב"ל כו' ואם איתא הא ודאי עליו המצוה מיוחדת כמ"ש האב כו'". עכ"ל הגר"א.ובשו"ע (סימן רסה סעיף ט) מבואר כדעת הגר"א שהאב כן מקיים מצוות האב כשעומד שם, ולא כדעת הש"ך. וז"ל: "אבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו".וכתב בביאור הגר"א (שם ס"ק מ): "אבי הבן כו'. שהמילה הוא דוגמת קרבן כמ"ש במ"ר פ' אמור פכ"ז וש"מ ואמרינן בפ"ד דתענית (כ"ו א') היאך קרבנו כו'". עכ"ל.ומה שהש"ך מביא ראיה מן הרא"ש שכתב שאם האב רוצה למול את הבן ואחר תופס המצוה ממנו ומל אותו צריך לשלם לו י' זהובים, ומשמע שהאב אינו מקיים המצוה כשאחר מל, אינו ראיה, שבודאי יש הידור שהאב יעשה בעצמו, אבל הוא מקיים המצוה גם על ידי אחר וגם על ההידור הזה משלמים י' זהובים. והרי אפילו על קציצת אילן שמפריע לרבים, אם בעל האילן רוצה לקצוץ ומישהו אחר קצץ משלם לו י' זהובים כמבואר בגמרא ב"ק (דף צא ע"ב), ושם בודאי גם ע"י אחר מתקיים המצווה, שהעיקר שהסיר את הנזק, ומ"מ יש הידור שהוא בעצמו יעשה זה, ובגלל תפיסת מצוה זו משלמים עליה י' זהובים. וממילא גם במילת הבן יש הידור מצוה שהאב בעצמו ימול, אבל גם אם נותן לאחר מקיים המצוה.אולם אם אינו נמצא בשעת המילה משמע שאינו מקיים המצוה שמוטל על האב, אף שמינה אותו לשליח, רק מדין שבי"ד צריכים למול.והראייה שס"ל להגר"א שאם אין האב נמצא שם אינו מקיים המצוה שמוטל על האב, שהרי פסק הגר"א (סע' א ס"ק ב) שברכת להכניסו בבריתו של א"א אומרים רק אם האב נמצא שם, כדעת הרמב"ם ולא כדעת הי"א שהביא הרמב"ם, וסתימת הדברים שזה אף כשהאב מינה את המוהל לשליח. ולכאורה קשה, למה כשאין האב נמצא שם אבל הוא מינה למוהל למול לא יכולים לברך להכניסו, שהרי כל ברכה יכול גם השליח לברך כמבואר ברמב"ם (הל' ברכות פי"א) והובא בגר"א (כאן ס"ק לה), ובשלמא ברכת שהחיינו א"א לברך אם השליח עושה המצווה, אבל ברכת להכניסו שהוא ברכת המצות יכול גם שליח לברך, אלא משמע שאינו יכול למנות שליח אם האב לא נמצא כאן.ויוצא שאם אין האב כאן אינו מקיים מצות האב רק מדין בי"ד.וגם החולקים שס"ל שגם אם אין האב כאן מברכים להכניסו, זה מדין בי"ד כמבואר בדבריהם הובא ברמ"א (סע' א): "ואם אין אבי הבן אצל המילה, יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו, דהרי הבית דין מצווין". עכ"ל.ומשמע מסתימת הדברים שגם אם האב מינה את המוהל לשליח, ורק הוא לא נמצא שם אינו מקיים המצווה המוטלת על האב.וצריך להבין למה באמת לא מקיים המצוה אם אינו נמצא, שהרי בדרך כלל כל מצוה שניתן לקיים ע"י שליח אפשר לקיים גם אם המשלח לא נמצא כאן.גם צריך להבין למה כשהאב כן נמצא כאן, אז לא רק שמקיים המצוה דרך שליח אלא נחשב כאילו הוא בעצמו מקיימו, שהרי לדעת הרמב"ם מברך שהחיינו, והרי לא מברכים אלא כשהוא בעצמו עושה המצוה. ועוד ראיה שנחשב כעושה בעצמו המצוה, זה ממה שהאב מברך להכניסו, ולא המוהל, וזה משום שהאב מקיים בעצמו מצוות האב, וכתב הגר"א שהמוהל מוציאו, וזה צריך להבין, איך נחשב זה כמוציאו. והמקור של הגר"א הוא משופר, ולכאורה קשה שאינו דומה, ששם יש כלל של שומע כעונה, וכאן לא שייך שומע כעונה במצות מילה.ונראה לתרץ קושיה ראשונה למה כשאין האב כאן לא יכול לעשות שליח לקיים מצוות המוטלת על האב, משום שכאן הרי המוהל מחויב מדין בי"ד, וממילא מתייחס הפעולה בעיקרו למצוות בי"ד ולא למצות האב, וכל מקום שמצאנו שליחות, זה כשהשליח בעצמו אין לו חיוב לקיים מצוה זו ורק מצד מצוות המשלח עושה אבל כאן שיש על המוהל גם מצוות בי"ד, אז כשאין האב כאן מתייחס המצוה למצוות בי"ד.ועל השאלה השניה איך כשהאב כאן מקיים מצוה אף שהמוהל עושה פעולה, ונחשב כאילו האב עושה בעצמו. נראה לבאר יסוד מצוות מילה שהוא אחרת משאר המצות, שמצוות מילה היא ענין של ברית, דהיינו חיבור של הקב"ה עם זרעו של אברהם, וזה לא רק מעשה החיתוך, אלא מעשה החיתוך הוא כניסה לברית לכל החיים, לא רק משום שהמילה נשאר בכל החיים, אלא המילה היא האות שיש כאן חיבור בין הקב"ה לזרעו של אברהם. ומה שהאב נותן הבן למוהל זה נקרא שהוא מכניסו לברית, ולא משנה מי כאן עושה מעשה החיתוך. והיינו שהמוהל עושה את המעשה, והאב עושה המהות של המילה, ובענין המהות שהוא הכניסה לברית לא משנה מי עושה את המעשה.וממילא מובן גם שני הנוסחאות של הברכה, שהמוהל מברך על המילה, שהוא מעשה החיתוך, והאב מברך להכניסו בבריתו של א"א, שהוא המהות של המצוה.וזה מה שקורא הגר"א שהוא מוציאו, כמו בשופר, אף ששם יש שומע כעונה וכאן אין כאן שמיעה כלל, אלא הדמיון הוא כך, שהרי בשופר לא שייך שליחות שזה מצוה שבגופו, אלא הענין הוא, שמהות המצוה היא השמיעה, אולם צריך מישהו שיתקע כדי לעשות מעשה המצוה, וע"י שאחד תוקע והשני שומע והתוקע מוציא את השומע נחשב שהשומע עשה את הכל. אף כאן המהות הוא הכנסה לברית, והמעשה הוא החיתוך, וע"י שהמוהל חותך והאב עומד ע"ג והחותך מוציא את האב נחשב שהאב עשה הכל.ויתכן לפרש לפי"ז גם למה כשאין האב כאן אינו יכול למנות המוהל לשליח לקיים מצוות האב, כי אולי מצוות האב הוא מצוה שבגופו ולא שייך שליחות, ורק אם הוא כאן זה נחשב שהוא בעצמו מקיים המצוה. אולם אם נאמר שזה לא מצוה שבגופו ואפשר לעשות שליח, אז צריך תירוץ דלעיל למה כשאין האב כאן אינו יכול לעשות שליח, שזה משום שפעולת המוהל מתייחס בעיקרו למצוות בי"ד.ומדברי הגר"א משמע יותר כביאור הראשון, שבאמת מצוות האב הוא לא מצוה שבגופו ושייך שליחות, ורק שצריך לתרץ למה כשאינו כאן לא מהני שליחות, ובזה יש לומר כמו שכתבנו לעיל משום שעיקרו משום מצוות בי"ד כשאין האב כאן.וכן הסברה הפשוטה היא שזה לא מצוה שבגופו שלא שייך בו שליחות, כיון שעיקר התיקון הוא בבן ואם אין לו בן אין חיוב למול ואין חיוב להוליד בן כדי למולו, וממילא מסברה ששייך בו שליחות. וכל ענין של מצוה שבגופו שלא שייך שליחות, הוא כגון שופר סוכה ולולב ותפילין שאדם חייב להמציא לו תפילין וסוכה ולולב, או בציצית שנאמר (דברים פרק כב יב) 'אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ', אבל כאן שהדין הוא שצריך למול את הבן רק מפני שיש לו בן וסיבת החיוב הוא הבן, אין זה נקרא מצוה שבגופו, ואין סברה שלא יהא שייך בו שליחות אלא צ"ל כמו שכתבנו לעיל משום שהפעולה של המוהל מתיחס למצוות בי"ד. מעשה עם החפץ חייםמעשה שהיה אצל החפץ חיים שתלמידו הרב אלחנן וסרמן, שהיה אברך צעיר, קיבל מברק שנולד לו בן, ושאל הרב אלחנן את רבו אם יש לו לנסוע לברית של בנו, ושאל אותו החפץ חיים אם הוא בעצמו מוהל ואמר לו שלא, ואמר לו החפץ חיים א"כ אין לבטל תורה בשביל ללכת לברית, [ראיתי מעשה זו באיזה גליון שהביא מעשה זה להלהיב את הציבור על חשיבות מצוות תלמוד תורה].ובפשטות סברת החפץ חיים משום שס"ל כדעת הש"ך שאין שליחות במצוות מילה של האב, וממילא כשבין כך אין האב המוהל, כבר לא משנה אם האב נמצא שם או לא. אבל לדעת הגר"א שכשהאב נמצא מקיים מצות אב וכשאינו שם לא מקיים מצות אב, וא"כ זה מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים וצריך לבטל תורה משום זה [עי' מו"ק (דף ט ע"א)].ובלאו הכי קשה פסק הח"ח זצ"ל, שהרי יש חיוב לעשות מצוה בשמחה, ומשום זה עושים סעודה כמבואר בשו"ע, וזה בודאי לא נתקיים כשהאב לא נמצא שם.וז"ל השולחן ערוך (יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף יב): " [מז] נוהגים לעשות סעודה ביום המילה. הגה: ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה (פר"א דמילה ובא"ז). וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים".וכתב בביאור הגר"א (שם ס"ק מז): "נוהגים לעשות כו'. בפר"א שם ר' ישמעאל אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגישו למילה שנאמר (בראשית כא ד) 'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים', והגישו למנחה ע"ג המזבח, ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו, שנאמר (בראשית כא ח) 'וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָֽק'. וכן משמע בפ"א דכתובות (ח' א'), ועתוס' דשבת ק"ל א' ד"ה שש כו', ובב"ק פ' א' ורפ"ד דסנהדרין (ל"ב ב')". עכ"ל.חלק זה נכתב בעה"י לכבוד מילת נכדי חיים נ"י בן בני שלמה נ"י י"ד מרחשון תשע"ב בזכרון יעקב. בירור בריתו של אברהם אבינו שהוא הבטחה לא"יהנה בתורה וכתובים מפורש שעיקר הברית הוא מתנת א"י, ואילו מעשה חיתוך הערלה הוא רק הכניסה לברית, ואות ברית, וגם זה נקרא ברית, אבל עיקר ברית המילה הוא שהקב"ה נתן לנו את א"י ואנו צריכים לקבל את א"י.וזה כמו ברית נישואין, שנעשה ע"י חופה וקידושין, אבל כל זה הוא רק הכניסה לברית, אבל עיקר הברית הוא ההמשך על כל החיים, כמו שנאמר (מלאכי פרק ב) "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". וכן ברית מילה היא הכניסה לברית כמו שאומרים בנוסח הברכה, וכן אות ברית היינו שזה האות שיש כאן ברית, אבל מהות ועצם הברית היא שהקב"ה נותן א"י לעם ישראל ואנו מקבלים זה, ומאמינים בזה, ומודים להקב"ה על זה בברכת המזון.וכן פשטות הפסוקים, שמקודם דיבר הקב"ה עם אברהם על מהות הברית ואח"כ על אות ברית שהוא מילה וגם זה נקרא ברית.שנאמר (בראשית פרק יז ב): "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱ-לֹהִים לֵאמֹר: (ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים: (ט) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם".ופירש רש"י (בראשית פרק יז ב): "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי - ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו".וכן בנחמיה (פרק ט ז), פסוק שאומרים אותו בכל יום: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: (ח) וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה".כאן מדובר בברית מילה ששם ניתן לו שם "אברהם".וכן מפורש מדרש תנחומא (פרשת לך לך סימן כד): "'וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ' (בראשית יז ב), א"ל אברם ומי ימול אותי, א"ל אתה לעצמך, נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקדוש ברוך הוא כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל. כך עזרא משבח ואומר אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ו ח), 'וכרות לו הברית' אין כתיב כאן, אלא 'וכרות עמו הברית', וכתיב בסוף הפסוק, 'ותקם את דבריך כי צדיק אתה' (נחמיה ט ח)".וכן היה מנהג המוהלים לומר בקול רם מן הפסוק "וכרות עמו הברית", ואף במקום שכבר לא קיים מנהג זה, אבל בסידורים האשכנזים מתחיל כאן קטע חדש, אף שזה באמצע הפסוק, וזה מצד מנהג המוהלים.וכן אומרים בכל יום שיסוד ברית מילה הוא שהקב"ה נותן לנו את א"י, מדברי הימים (א, פרק טז טז): "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: (יז) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם".וזה מדובר בברית מילה, שהרי בברית מילה אומרים את הפסוק המקביל בתהילים בשינוי קל (תהלים פרק קה ט): "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם".רק שבברית מילה לא גומרים את המשך הפסוקים שנאמרו שם שעיקר הברית הוא לקבל את א"י, אבל עכ"פ מכל זה רואים בבירור שעיקר ברית מילה לקבל את א"י.שמות (פרק ו ד): "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ".ופי' רש"י (שם): "וגם הקמתי את בריתי וגו' - וגם כשנראיתי להם בא-ל ש-די הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם לתת להם את ארץ כנען - לאברהם בפרשת מילה נאמר (בראשית יז א) אני א-ל ש-די וגו', (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך".ברכות (דף מח עמוד ב): "תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו; נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות".ופירש רש"י (שם): "צריך שיזכור בה ברית - בברכת הארץ, שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך". השלכות של מצוות הכנסה לבריתו של א"א ע"י האב אחרי שלמדנו שני הנחות, [א] שמצוה על האב להיות בשעת הברית, משום שכאן העיקר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והוא בעצמו צריך לעשות זה. והנחה [ב], שעיקר בריתו של אברהם אבינו לכל החיים הוא שהקב"ה נתן לנו את א"י ואנו מאמינים בזה ומודים לו על זה. עפי"ז נראה לומר, שכשם שמצווה על האב להכניס את הבן בבריתו של אברהם אבינו, כך מצוה על האב להסביר לבנו שא"י ניתנה לנו בגלל בריתו של אברהם אבינו ואנו מאמינים בזה ומודים לו על זה, ואם האב לא מסביר זה, צריך כל יהודי להסביר זה.וזה כולל גם בזמננו מה שאנו נמצאים בא"י הוא בכלל בריתו של אברהם אבינו [הברית הזה נתחזק גם בהבטחה ליצחק אבינו וליעקב אבינו], ואנו מאמינים בזה ומודים לו על זה, ועי' בחלק הראשון של המאמר. ואף שנעשה ע"י חילונים, אין זה מעכב, וביארנו בכמה מאמרים על פי יחזקאל (פרקים טז, כ, ולו), שהגאולה תבוא לא בזכותינו אלא בעבור כבוד שמים שהגוים לא יגידו שהקב"ה לא יכול לעזור לעם ישראל, וע"י בריתו של אברהם אבינו. וע"ע במאמר למה על ידי מילה זוכים לארץ ישראל.

 
 

מהות ברית מילה ● ראיות מהפסוקים וחז"ל ● הקשר של מילה לכיבוש ארץ ישראל ● דעת הרמב"ם, במילה ובחיי אישות ● המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן אם זיווג הוא דבר מגונה או קדוש ● הג"ה: ביאור פסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" ● השפעה על מצות ואהבת את ה' א-לקיך ● השפעה על מצוות יחוד ה' ● ראיות על יחוד ה' ● האמונה מכח כיבוש ארץ ישראל ● הנפקא מינה למעשה בין דרך החובת הלבבות ובין דרך הכוזרי ● למה לא הוזכר בתורה סיפור שבירת הצלמים של אברהם אבינו