יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הקדמה ● פרק א' לענין חילוק בין ישיבת הארץ לבין מצוות התלויות הארץ ● פרק ב' לענין גבול דרומי לגבי קדושת מצוות ● קושיה מן הספרי שיש מי שטוען שיש להוסיף בדרום את המדבר ● סיכום לענין מצוות התלויות בארץ ולענין יישוב א"י ● לענין יו"ט שני

נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א || הוספות כ"א תמוז תשע"דהקדמה בענין גבולות דרום יש כמה שיטות, הכי צפוני הוא דעת תבואת הארץ. וזה הולך באופן כללי בערך כמו שכתב הג"ר חיים קניבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה, שהוא בנחל צין.יותר מדרים, הוא דעת האדמת קודש. שמוריד גבול דרום עד קרוב לעין יהב.יותר מדרים, הוא בתשובת משנת יוסף מהגאון ר' יוסף ליברמן שליט"א (ס' מ"ד), עד עין יהב (אולם כתב זה רק לחומרא, ומעיקר הדין דעתו כדעת התבואת הארץ, רק באמצע בין מזרח למערב מציע שיטה קצת יותר דרום כעין פשרה בין התבואת הארץ והאדמת קודש, אבל זה לא נוגע לגבי המזרח ששם מעיקר הדין קובע לקולא כדעת התבואת הארץ רק חושש לחומרא כדעת האדמת קודש ועוד קצת יותר מזה) יש לעיין במפה של המשנת יוסף [ראה בסוף המאמר].הרבה יותר מדרים הוא הגרי"ש אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] שחושש להרמב"ם בהל' קידוש החדש עד קו 30 וזה הרבה יותר דרום, וזה מגיע קרוב ליישוב יטבתה ועד ולא עד בכלל.עוד יותר מדרים הוא הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל שכתב שעקיבה הוא מעלה עקרבים, וממילא לפי דעתו הוא עד אילת (שיטה תמוהה ביותר).כל השיטות מובאים במשנת יוסף (חוץ משיטת הרב אלישיב (שליט"א) [זצ"ל]).הנה נראה העיקר כדעת המצפינים או קרוב לזה, ואי"ה נבאר הדבר (ע' לקמן פ"ב).אולם נראה להוסיף כאן שכל זה לענין מצוות התלויות בארץ, שזה תלוי בגבולות של פרשת מסעי, אולם לגבי יציאה מחוץ לארץ או לגבי לקבוע יישוב ורצון לגור בא"י, נראה שזה תלוי בגבולות פרשת משפטים שנאמר ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלישתים, וזה כולל עד אילת. פרק א' לענין חילוק בין ישיבת הארץ לבין מצוות התלויות הארץכיון שבדורנו נכבשה ארץ ישראל עד אילת ונתקיים הבטחת הפסוק בפרשת משפטים, הרי זה בכלל רצון הקב"ה ליישב עד שם. וכיבוש של היום הוא חלק מכיבוש ההבטחה אף שנעשה ע"י חילונים, ע' בזה במאמר ושבתי את שביתהן את שבית סדום ובנותיה. וכמו שגם שלמה המלך הלך לשם, ועוזיה המלך (הוא עזריה המלך) קבע יישוב יהודי שם, כמו שנאמר (מלכים א פרק ט כו): וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם: (כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: (כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.בדברי הימים (ב, פרק ח יז): אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.מלכים (ב, פרק יד כא): וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֲזַרְיָה וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ: (כב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו.וזה היה קיים עד נכדו המלך אחז כמו שנאמר (מלכים ב, פרק טז ה): אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם: (ו) בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.אולם ענין זה הוא כלפי המצווה לשבת שם, אבל לענין מצוות התלויות בארץ זה קשור עם גבולות מסעי או עם גבולות פר' עקב ששם אינו יורד עד הים סוף, כמו שנאמר (דברים פרק יא כד): כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם.ולשון פסוק זה הוא דומה מאוד לתחילת יהושע (פרק א ג): כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: (ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם.וענין מן המדבר כתב רש"י (שם ד): מן הלבנון והמדבר - הוא מדבר קדש מדבר צין שעל ידי אדום שהיה במקצוע דרומית מזרחית ודרך שם נכנסו לארץ שנאמר והנה אנחנו בקדש וגומר, ומניין שהיה בדרומית מזרחית שנא' והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום.ומשמעות רש"י שזה כדרום גבולות מסעי.והטעם שמצוות תלויות בארץ הולך עד גבול פרשת עקב, מבואר בספרי שמצוות התלויות בארץ הם כגבולות עקב, וא"כ בדרום אין לנו יותר רק מה שנאמר בגבולות מסעי, ע' לשון ספרי (דברים פרשת עקב פיסקא נא כד): כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם, ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה.ורואים מזה שמה שנאמר בפרשת עקב, הוא שמחייב מצוות התלויות בארץ, ולא מה שנאמר בפרשת משפטים. והסיבה נראה משום שאף ששלמה המלך הלך לשם וכן עוזיה המלך קבע יישוב שם, לא היה הארץ מחולק לישראל לזרוע שם ועיקר המטרה היה בשביל הנמל באילת שיהא מקום גישה לים סוף ולא קידש זה להיות נוהג מצוות תלויות הארץ, כי לא היה עומד לזריעה.ואף שגם עד נהר פרת לא נמצא בגבולות מסעי אבל מ"מ נמצאים בגבולות עקב, ונתחייב במצוות, ובאמת עד הפרת ראוי לזריעה, ושבט ראובן שהלך לשם בגלל המקנה והמרעה טוב שיש שם כמבואר בדברי הימים (א פרק ה ט): וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד.משא"כ באילת לא היתה ההליכה וההתיישבות לשם זריעה אלא לשם גישה לנמל.וגם כעת שבדורנו כבשו את המקום עד אילת, וגם ראוי לזריעה בחלקם, מ"מ אף אחד לא קידש זה, כי בפשטות צריך לכוון לקדש, (עי' חז"א (שביעית ס' ג' ס"ק א')) ואין לנו זה. וכן מבואר ברדב"ז (הל' תרומות פ"א הל' ה'): ונראה לדעתו לפי שלא קדשוה בפה אלא בימי עזרא קדשוה בפה, וכן כתב המאירי (שבועות טז.) שצריך קידוש במאמר, וכן הוא בר"ש (פ"ו דשביעית משנה א') שבבית שני לא היו מחוייבים לקדש כל א"י רק מה שהיו רוצים, רק למעשה קידשו הכל חוץ מבית שאן. וכן כתבו תוס' (יבמות פב. ד"ה ירושה), וכן הוא בשנות אליהו (שביעית פ"ו) הובא בחזו"א (שביעית ג' ט').והיום אין מי שיכול לקדש, ואין מי שרוצה לקדש, ואין מי שמותר לו לקדש.אין מי שיכול לקדש, כי אין לנו סמוכים, וכן אין שום ב"ד שממונה על כלל ישראל.ואין מי שרוצה לקדש, כי הרי עושים כל טצדקי לפטור משביעית, וא"כ אין כלל רצון להוסיף מקומות לקדש.ואין מי שמותר לקדש, כיון שהרי לא מקיימים היום מצוות נתינת תרומה מפני הטומאה וכן למעשה אין נותנים מעשר ראשון מפני חסרון ייחוס וכן אין אוכלים מעשר שני רק פודים בפרוטה, ובודאי אין ענין לקדש הארץ באופן של קיום מצוות אלו בצורה של בדיעבד שבדיעבד, ורק מה שכבר נתקדש, מצווים אנו לשמור גם באופן כזה, אבל אין ענין להוסיף מקומות לקדש כל זמן שלא מקיימים המצוות כפשוטן, לקיים עיקר המטרה, היינו לתת תרומה לכהן ומעשר ללוי ולאכול מעשר שני בירושלים.וקידוש של יהושע מצד דין כיבוש, לא שייך אצלנו, כיון שצריך כיבוש וחילוק, שהרי נתחייבו רק לאחר י"ד שנים של כיבוש וחילוק, לענין תרומות ומעשרות ולענין שמיטה, וכעת לא היה כלל חילוק, ולענין חלה צריך שכל ישראל יבואו (כתובות (כה ע"א) שנאמר בבואכם, ביאת כולכם או רוב יגיעו, ע' חזו"א (שביעית ס' ג' ס"ק ו' ד"ה ומטעם)), וזה אין כעת. ואולם לענין ערלה שבא"י ספק ערלה אסור ובחו"ל מותר מה הדין לגבי גבולות משפטים צריך לדון.ולענין ערלה בעולי מצרים, ע' חזו"א (שביעית ס' ג' ס"ק יב) שמסיק שלענין ערלה גם מה שנכבש ע"י עולי מצרים נתחייב מדאורייתא כיון שנתחייב בתחילת הכיבוש, בשעה שנכנסו לארץ, ע' ריש מסכת ערלה, ויתכן לפי זה שגם הכיבוש של דורנו בגבולות משפטים עד אילת מהני לעשות ערלה מדאורייתא, כיון שא"צ כיבוש וחילוק. וכן א"צ ביאת כולכם, שלא כתוב שם בבואכם. וצ"ע בדבר זה ולא עיינתי בזה כעת).וא"כ עכ"פ לגבי מצוות התלויות בארץ תרומה ומעשר ושביעית וחלה אין לנו רק מה שהיה בזמן עזרא, ובזמן חז"ל, אבל לענין מצוות ישוב הארץ שייך עד אילת שהם בגבולות משפטים, שכיון שהתורה הבטיח לתת, והקב"ה קיים הבטחה זו ממילא רצון הקב"ה שנתיישב שם.וזה דלא כדעת המשנת יוסף (ס' מ"ה) שדן אם לקבוע יישוב יהודי במצפה רימון על הצד שזה מחוץ לגבולות מסעי, וכתב שם רק להתיר מדין שגם מותר לקבוע יישוב בחו"ל כשנוגע לקיום לימוד התורה ופרנסה, וכיון שקשה לקנות דירה בא"י ולחתן ילדים ובמצפה רימון היה תכנית לקנות בזול יש מקום להקל בזה ודחק עצמו הרבה בזה, אולם למה שכתבנו ההיתר מרווח, כיון שזה בכלל א"י בגבולות משפטים.וכעין שקבעו דירה בבית שאן אף שאין בה כל חיובי מצוות התלויות בארץ והחשיבו זה כא"י עי' כתובות (דף קיב עמוד א): תנו רבנן! בברכותיה של ארץ ישראל - בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען - בית סאה עושה שבעים כורין; דתניא, אמר רבי מאיר: אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורין.וכן עוזיה המלך עשה יישוב באילת, והוא היה מלך צדיק באופן עקרוני כמו שנאמר ויעש הישר בעיני ה' (מלכים ב' ט"ו ג', דה"ב כ"ו ד') רק אח"כ חטא בענין הקטרה, וא"כ רואים שמותר להתיישב שם, וא"כ ה"ה בזמננו. פרק ב' לענין גבול דרומי לגבי קדושת מצוות הנה גבולות מסעי כתובים בתורה (במדבר פרק לד ג): וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה: (ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה: (ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.הנה ענין של גבול דרומי, הכוונה שהולך ממזרח למערב, ולא שהולך מצפון לדרום כי כשהולך מצפון לדרום זה גבול מזרחי ולא גבול דרומי.אולם בודאי אין להסיק מכאן שצריך ישר ממזרח למערב, שיתכן שהולך קצת לכיוון דרום, אולם לא יותר מדאי, וענין גדר יותר מדאי, הפשטות הוא שאם זה זווית יותר מ45 מעלות, דהיינו יותר מן החצי, אז זה כבר גבול מזרח, וא"כ כשכתבה התורה שמסוף ים המלח מתחיל גבול דרום, היינו שאינו הולך יותר מ45 מעלות לכיוון דרום.זה הפשטות, ואם מי שרוצה לומר אחרת, עליו להביא ראיה.ראיתי כעין סברה זו בחוברת מנחת ירושלים (ח"ב עמוד נ') ע"י הרב בצלאל חיים בלוי שליט"א מן העדה החרדית שמצדד גבול דרומי יותר צפון.וע"ש שהביא גם מלשון ביאור הגר"א (ספר יהושע ט"ו ג'): שמור זה ההנחה, כל מקום שנאמר ויצא פירוש שהגבול היה יוצא מקו המישור לקו השיפוע קצת, ובמקום שכלה השיפוע, שם התחיל להלוך במישור ונמצא נתרחב, וכל מקום שנאמר ועבר פירושו שיעבור הגבול באמצע העיר, וכל מקום שנאמר ונסב פירושו שקו הגבול היה מתרחב רק כנגד אותו במקום ומסבב אותה עד שבא במישור כנגד קו שהתחיל להתרחב, וכל מקום שנאמר ותאר פי' שקו הגבול הולך במישור ואינו סר לא לימין ולא לשמאל עכ"ל.וא"כ לענין מעלה עקרבים שבתורה נאמר ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, וביהושע נאמר ויצא אל נגב מעלה עקרבים, צריך ללכת מקצה מזרח דרום של ים המלח באלכסון בעיקרו ממזרח למערב וקצת בשיפוע לדרום ואחר מעלה עקרבים ממשיכים ישר.(ויש להוסיף כאן, שמה שכתב התבואת הארץ שמעלה עקרבים נמצא באזור ג'בל אל חסה שהוא מזרחי הרבה מים המלח הוא דבר תמוה, שהרי אילו זה היה כך היה זה נחשב לגבול מזרחי ולא לגבול דרומי, והרי מעלה עקרבים בתורה נחשב אחרי הים המלח לגבול דרומי, אלא צריך לומר שמעלה עקרבים נמצא במקום שמצוייר במפות דרום מערב למכתש הקטן ע"י נחל צין).וממילא מי שרואה במפה של האדמת קודש שהגבול הולך עד קרוב לעין יהב, וכ"ש מי שהולך בגבול דרומי עוד יותר דרום, אין שום הגיון לומר שהתורה מייחסת קטע זה לגבול דרום, הרי מן הראוי לייחס זה לגבול מזרח, אלא ודאי שהגבול הדרומי הולך ממזרח לים המלך לכיוון מערב לא יותר מ45 מעלות דרומי.אולם יש להקשות על הנחה זו, ממה שבסוף גבול דרום נאמר וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה. הנה לפי דעת רב סעדיה גאון ועוד הרבה, 'נחל מצרים' הוא ואדי אל עריש, ולפי מה שנראה במפה, הקטע האחרון של ואדי אל עריש, הולך יותר מ45 מעלות לכיוון צפון דרום, וא"כ לפי הכלל שאמרנו היה אמור להיות זה גבול מערב ולא גבול דרום.אולם נראה לומר בזה, שלפי מפת האדמת קודש, הקטע שואדי אל עריש הוא עושה גבול דרום, מתחיל בשעת שהוא עדיין יותר לכיוון מזרח מערב מלהיות כיוון דרום צפון, ורק בקטע האחרון עולה באופן ששייך לומר שעולה מדרום לצפון, וממילא כיון שהתורה מייחסת סוף גבול דרום לואדי אל עריש, מייחסת הכל לגבול דרום ולא אומרת שבמקום שמתחיל להתעקם הרבה לכיוון צפון נחשב לגבול מערב, שמדין טפילה אפשר להחשיב הכל לגבול דרום. דהיינו שבסך הכל ואדי אל עריש הוא עיקרו לגבול דרום.אולם בצד גבול מזרח דרום, אילו קטע גדול היה הולך הרבה לכיוון דרום לא היה שייך לייחס זה לגבול דרום אלא לגבול מזרח.ולפי מה שכתבנו שגבול דרום הקטע האחרון של נחל מצרים (ואדי אל עריש) נוטה יותר לכיוון צפון ומן הראוי היה לחשוב אותו לגבול מערב רק מדין נטפל נחשב לגבול דרום, נתיישב קושיה אחת בתורה, שהרי בשאר גבולות נותנת התורה בסוף ציור הגבול את הסיכום, עי' במדבר (פרק לד): וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם: וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב.ואילו בדרום אין סיכום, (שם ה): וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.אולם לפי מה שכתבנו מיושב, שהרי סוף גבול דרום באמת אינו שייך ממש לדרום, רק מדין נטפל לשאר חלקי נחל מצרים מחשיבים זה לגבול דרום, וממילא התורה לא כותבת בסוף סיכום בלשון 'זה יהיה לך גבול נגב', כיון שבאמת סוף הגבול אינו שייך בעצם לגבול דרום.(אולם בספר יהושע (פרק טו ד) כן כתוב סיכום בגבול דרומי: וְעָבַר עַצְמוֹנָה וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב. וצ"ל שבספר יהושע אינו חושש שסוף הגבול הוא לא ממש דרומי כיון שהוא רק בגדר נטפל).הנה צריך לדעת מה עלה בדעת האדמת קודש להדרים כל כך את סוף גבול הדרומי.ואין הספר אדמת קודש ת"י רק אני מביא ממה שכתב המשנת יוסף (ס' מ"ד) בשם האדמת קודש.והנה הוא כתב שהמקור של האדמת קודש הוא מכח הפסוק ביחזקאל (פרק מז פסוק יט) וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה.וא"כ גבול של דרום הוא עד מי מריבת קדש, ומי מריבת קדש הוא במקום שיש שם מעין, כמו שכתב רש"י על הפסוק (בראשית פרק יד) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ, לשון רש"י עין משפט הוא קדש - על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה.ומשום איזה סיבה, הדרימה וחיפשו מעין והגיע למסקנה שהמעין הוא בעין רחל, וממילא עד שם הוא גבול א"י.הנה כל זה צע"ג, דהפשטות של הפסוק של יחזקאל לא מדבר בענין גבול מסעי אלא זה גבול לעתיד לבא. וכמו שהאריך בזה המלבי"ם (שם): ופאת נגב תימנה. הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א"י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז"ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה' לאברהם אבינו ע"ה שכולם הם בדרומה של א"י, ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ"ז א"א לפרש שמ"ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ"ש מי מריבת קדש הוא מ"ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, רק מ"ש מתמר הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ"ש על מי מריבת קדש הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ"ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו' וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל. וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז"א ואת כל תימנה נגבה, רצה לומר שיתרחב הכל לצד דרום.וא"כ אי אפשר ללמוד שום דבר מן הפסוק של יחזקאל לבאר גבולי מסעי כי שם לא מדובר על גבולות מסעי אלא על גבולות לעתיד שמחלקים לבני ישראל לעתיד לבוא ואין זה קשור למה שכעת אנו דנים, ואין לנו סיבה להוציא משמעות הפסוקים במסעי בגלל הפסוק ביחזקאל.וכן האדמת קודש כתב שמי שמריבת קדש הוא מה שנקרא היום פטרה, (וכן ראיתי בחומש דעת מקרא (ביחזקאל שם) שמביא זה מספר יוסיפון ועוד ספרים) וזה נמצא הרבה מזרח בתוך הר שעיר, וא"כ לפי זה בלתי אפשרי כלל לומר שהגבול הולך עד שם שהרי אם כן היה הגבול הולך ישר לדרום ועוד קצת לכיוון מזרח, וזה בלתי אפשרי כלל לומר שזה נקרא גבול דרום, וא"כ בע"כ שמי מריבת קדש הוא לא גבול של מסעי.ועוד הביא המשנת יוסף קצת סמוכים שמי מריבת קדש הוא הגבול של א"י, שבמשנה (ריש גיטין) כתוב מרקם למזרח ורקם כמזרח, והרי קדש מתרגמין רקם, וא"כ כיום ששם הוא רקם וא"כ זה א"י.אולם דבר זה קשה לומר, שהרי יש הרבה קדש בתנ"ך כמו שכתב החזו"א (שביעית ס' ג' ס"ק כ"ז ד"ה גיטין ב'), וכתב שם שרקם של המשנה אינו קדש של מי מריבה.אולם יש להעיר שהנצי"ב (דברים ל"ד ג') כתב שקצת דרום מים המלח עדיין חייב במצות עד צוער, בגלל מה שראה משה רבנו כמו שנאמר (דברים פרק לד) וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. ואמרינן בגמרא (ב"ב נו ע"א) שכל מה שראה משה רבינו מחויב במצוות, אולם זה ניתוסף רק קצת, ובמפות מצויר צוער קצת דרומי מים המלח.הנה בכל מערכת זו כבר מופרך מכל שכן שיטת הגרי"ש אלישיב (שליט"א) [זצ"ל], שמדרים גבול הדרומי עד קו 30, בגלל הרמב"ם בהל' קידוש החודש (פ' יח הל' ט"ז), ובאמת שהרמב"ם כלל לא כתב זה לענין גבולות לגבי מצוות והוא כתב שם שא"י הוא מקו 30 עד קו 35 אולם א"א ללמוד מזה לגבי דיני מצוות.ויש להוסיף קושיה חזקה על שיטת הרב אלישיב מן המשנה (מכות ט ע"א) ושלשת גבול ארצך, ואמרינן שם ושלשת שיהו משולשים שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש (היינו קדש נפתלי), ומשכם לקדש כמקדש לצפון.הנה, אם מודדים המרחק מחברון לשכם, ואותו מרחק מושכים מחברון דרומה, יצא קצת דרומי משדה בוקר, שהוא הרבה יותר צפון ממצפה רמון, ואם מודדין משכם לקדש נפתלי שהוא יותר ממידה הנ"ל (מצוין במפות בשם 'תל קדש' באיזור נפתלי) ואותו מידה מודדין מחברון דרומה, יצא עד כמעט למצפה רמון, וא"כ א"צ להחמיר יותר מזה בנושא של שביעית דרבנן, ויש מקום להחמיר באמצע רוחב מזרח מערב עד מצפה רימון, ועכ"פ לא יעלה על הדעת עד קו 30, ואף שהגאון ר' יוסף שלום אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] החמיר עד קו 30, אולם זה קשה מאוד, שהרי יש כאן אורך יותר מכפליים מחברון מן השיעור של משכם לחברון, וע"כ שהרמב"ם בהל' קה"ח לא דיבר לענין זה (וידוע שהגאון רש"ז אויערבך זצ"ל הקיל בענין זה). (שו"ר בדרך אמונה (תרומות פ"א) שהגבול הוא נחל צין, וזה קרוב למה שכתבנו).ועכ"פ אין להחמיר באזור חציבה ועין יהב, שאילו היה הגבול הולך עד שם היה קרוב לכיוון צפון דרום ואין זה כלל משמעות של גבול דרום, (ואף המשנת יוסף שכתב שמסקנת העדה חרדית שלא לקחת מעין יהב, גם הוא כתב זה רק לחומרא בעלמא ולא מעיקר הדין, (וכמדומני שבשנת תשס"ח כן לקחו משם רק היו קצת תלמידי חכמים מעררין על זה).ולענין מצפה רמון, הדבר לא ברור והמשנת יוסף (ס' מ"ה) נוטה לומר שזה חוץ לגבול, רק שדחק בגלל זה איך אפשר למצוא היתר לקבוע שם יישוב חרדי, אולם ע' לעיל דלענין זה נחשב א"י עד אילת.עי' בספר חוט השני (שביעית) שכתב שירוחם נוטה לומר שהוא בתוך הגבול ומצפה רימון נוטה לומר שהוא חוץ לגבול, וכנראה שזה ע"פ המשנת יוסף.ויש לומר בכל ענינים אלו שאין לנו להחמיר לחפש גבולות רחוקות, שהרי מאידך מחפשים כל מיני טצדקי לפטור משביעית דברים שאין בהם ממש כגון היתר מכירה וכן מצעים מנותקים וכבר הארכנו בביטול התרים האלו, עי' במאמר וישב יצחק בגרר, ועכ"פ לא ראוי להחמיר בדבר שאין בהם צורך, אלא מה שהוא א"י צריך לקיים כל מה שצריך בלי פטנטים, אבל אין להוסיף על גבולות הארץ מפני חשש רחוק.שו"ר שכבר האריך בענין גבולות דרום לענין מצוות הרב זלמן קורן שליט"א (הובא בקובץ בעניני שמיטה על שם הרב יוסף בוקסבוים, מכון ירושלים, מעמוד תרמ"ז ואילך, הובא באוצר החכמה) והביא את הראיות שכתבנו שאין להדרים יותר מ45 מעלות לכיון דרום מערב מקצה ים המלך מזרח דרום, ועל כן חצבה ועין יהב הם מחוץ לגבול א"י לעניני מצוות, וכן הביא הראיה מן הגמרא במכות לענין שכם וחברון. קושיה מן הספרי שיש מי שטוען שיש להוסיף בדרום את המדבר ראיתי בחיבור של הרב שמואל אריאל (ר"מ בישיבת עתניאל, בנו של הרב ישראל אריאל מכון המקדש), שמביא ראייה שעד אילת נחשב א"י מן הספרי (סוף עקב פיסקא נ"א), והוא המשך של הספרי שהעתקתי לעיל: הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם תלמוד לומר מן המדבר והלבנון מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם, מן הנהר, נהר פרת, מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והנהר גבולכם, ועד הים גבולכם ואין הים גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם וכן הוא אומר (במדבר לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם והים גבולכם, נמצית אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד אילך ואילך נאכל ונעבד.והוא מפרש, שכאן נאמר שאם כבשו את א"י עד המדבר ממילא גם המדבר נתקדש, וכן לענין נהר פרת שאם כבשו עד הנהר ממילא גם הנהר נתקדש, וכן אם כבשו הים גם הים נתקדש, והוא מוסיף ואומר, שמה שנתקדש מן המדבר זה עד אילת כי אין לנו מקום להפסיק.וזה נתקדש כבר בזמן יהושע, שכבשו את הדרום אף שלא כבשו כלל עד אילת.ולפ"ז הוא טוען, שאין לנו ללמוד כלום מגבולות מסעי מה גבול הדרומי, כי אין שום נפקא מינה מזה, כי בין כך יש תוספת עד אילת.אולם באמת שאין זה כלל הפירוש בספרי, כמבואר בעמק הנצי"ב (בפירושו על הספרי), שהרי הספרי לא מביא כלל שום פסוק להוסיף על גבולות מדבר ונהר פרת אלא על הים, וכן כל השאלה היתה מנין שכנגדו בים הוא שלהם, ולא שואל מנין שכנגדו במדבר הוא שלהם.אלא הפירוש הוא כמו שביאר הנצי"ב, שזה המשך של הספרי לענין שאם כבשו חו"ל לאחר שנכבש כל א"י שנאמר הפסוק של כל מקום אשר תדרוך, והיה מקום לומר שרק ביבשה שייך זה ולא בים שלא שייך דריכה בזה, ועל זה אמר הספרי, שכמו שאם כבשו מעבר לגבול במדבר הרי היא שלכם, בתנאים שכבשו כל א"י מתחילה, ה"ה אם כבשו בים אף שלא שייך ממש אשר תדרוך, ועל זה יש היקש מן המדבר והפרת לים, וכן הביא עוד פסוק בפרשת מסעי ששם יש מילה מיותר "וגבול" ושם נעשה ג"כ א"י אם כבשו את השטח, ויתכן ששם מכיון שזה נמצא בגבולות מסעי, אז מהני הכיבוש גם אם לא כבשו מקודם כל א"י.וכן מבואר בגמרא (גיטין דף ח עמוד א): דתניא: איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים - ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ - חוצה לארץ. הנסין שבים, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים - א"י, מן החוט ולחוץ - חו"ל; רבי יהודה אומר: כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י, שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים - א"י, מן החוט ולחוץ - חו"ל. ורבנן האי וגבול מאי עבדי ליה? מיבעי ליה לנסין. ורבי יהודה? נסין לא צריכי קרא. עי' רש"י (שם): ר' יהודה אומר - כל הים שכנגד אויר של ארץ ישראל ואפי' עד אוקיינוס למערב שהוא בסוף העולם הרי הוא כא"י שנאמר (במדבר ל"ד) ים הגדול וגבול האי וגבול קרא יתירא הוא למימר דאף רוחב הים בכלל התחום.שם בגמרא: ורבנן האי וגבול מאי עבדי ליה? מיבעי ליה לנסין. ורבי יהודה? נסין לא צריכי קרא.רש"י: מיבעי להו לנסין - דמן החוט ולפנים לצד מזרחי דלא תימא שפת הים הוא הגבול ואפי' במקום שהוא מתפשט ונכנס לתוך בין שני מקצועות התחומין.לא צריכי קרא - כיון שבתוך התחומין הם.מכל זה רואים שאילולא פסוק "וגבול" לא היה שום תוספת בים, וממילא במדבר ובנהר שאין מילה "וגבול" אין בו שום תוספת.ויש להסביר את דברי הספרי למה בנהר פרת היה שייך לשון אשר תדרוך, ואילו בים לא שייך, משום שבנהר שייך ספינה גוששת או דרך המים מדין יניקה (כגיטין ז ע"ב) משא"כ בים שהוא מלוח לא שייך זה.וניתן עוד להסביר, שעל הנהר שייך לעשות גשר וממילא שייך לשון תדרוך משא"כ בים, או משום שבנהר שייך לכבוש מעבר לים וממילא הים נעשה נטפל, ושייך לשון תדרוך גם על הים משא"כ בים לא שייך לעשות נטפל אף אם יכבשו חלק שאחורי הים, וממילא צריך שם לימוד מיוחד או מצד ההיקש או מצד מילה יתירה של "וגבול", כך או כך הביאור פשוט כמו הנצי"ב.וכן דין תוספת מדבר ונהר, לא הוזכר דבר זה ברמב"ם. סיכום לענין מצוות התלויות בארץ ולענין יישוב א"י לפי מה שכתבנו יוצא, שלענין שמיטה ותרומות ומעשרות אפשר לסמוך על גבול של עדה החרדית, שאם קובעים שזה יבול חו"ל, אפשר לאכול ואף אם בא ממקום שלדעת הרב אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] הוא בגדר א"י.וממילא עין יהב וחציבה הם למעשה ברור שהם מחוץ לא"י, כמו שהוכיח הרב זלמן קורן וכמו שהוכחנו זה, שלא שייך יותר מקו 45 מעלות בעיקום, אולם לענין נאות הככר דן שם שאולי ים המלח היה יותר רחוק במזמן הקודם ונשאר בצ"ע אבל יותר דרומי מזה אין כלל מקום להסתפק.אולם לענין לדור ולקיים מצוות יישוב א"י, אפשר לדור עד אילת, שזה בכלל גבולות א"י של פרשת משפטים, וכהיום נכבש זה, ופקע דין גולה, לענין זה, משא"כ לענין קידוש לקדשות הארץ אין מי שיכול לקדש המקום וגם אין רצון לקדש לענין מצוות, וגם אין רשות לקדש בזמננו שבין אנו לא מקיימים את המצוות במקוריות שהיא נתינה לכהן וללוי ולאכול מעשר שני בירושלים, וכ"ש מי שמחפש היתר מכירה אין ענין לקדש כדי למכור לגוי אח"כ, ורק מה שכבר נתקדש בזמן עולי מצרים ועולי בבל, אנו ממשיכים אף בצורה שאין נותנים בפועל לכהן וללוי ואין אוכלים מעשר שני בירושלים. לענין יו"ט שנילענין יו"ט שני, ע' ספר יו"ט שני כהלכתה (להרב ירחמיאל דוד פריד, פי"ח ד') שהביא ג' שיטות: [א] רק יום אחד, [ב] ספק, [ג] ודאי שני ימים. ונראה לעיקר הדין רק יום אחד, שהרי פוסקים כדעת הריטב"א שהעיקר תלוי בא"י ולא במה שהלכו השלוחים ודלא כהרמב"ם, (ע' חזו"א (ס' קל"ב סס"ק ב')). וכן שטח עולי מצרים בכלל זה, וא"כ אילת של היום הוא בכלל א"י כיון שהוא בגבולות משפטים, וכעת נכבש, וכיבוש של היום מספיק להסיר דין גולה, אף שאין כאן רצון לקדש לענין קדושת מצוות, ובענין זה אין צורך לקידוש ב"ד לקדושת מצוות אלא להפקיע דין גולה וזה שייך גם היום, ע"י שנכבש היום כיון שזה בכלל גבולות הבטחה וכעת נתקיים ההבטחה בשטח זה. (ע"ש בשם הציץ אליעזר שאמר לו החזו"א לעשות יום אחד באילת). וכן ע"ש (באות ב' ובאות י"א) סברה בשם הגרש"ז אויערבך שכל שהוא תחת שלטון אחד של עולה מצרים אין לעשות יו"ט שני אף שלענין מצוות נחשב כחו"ל, וזה כעין סברה שלנו שמכיון שכעת נכבש, נחשב א"י לענין זה ובפרט שכתובים בתורה בפרשת משפטים. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א. הוספות כ"א תמוז תשע"ד

 
 

11:22 (21/08/12) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
בענין הר ההר ולבוא חמת ● א"י בחיוב מצוות מגיע עד הפרת ● בעניין דמשק ● יש סתירה גדולה בגבול צפון בין מה שנאמר בתורה ובין מה שנאמר ביהושע, שהרי בגבולי דרום, כל מה שנאמר בתורה גבול דרום, נאמר ביהושע בנחלת שבט יהודה בתור גבול דרום, משא"כ בגבול צפון, כל מה שנאמר בתורה, לא הוזכר אפילו עיר או גבול אחר בשבטי צפון כמו אשר או דן, והיינו לבוא חמת והר ההר.