יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
כל מי שבא לומר שהפורפורא אין זה התכלת עליו להביא ראיה, אף בלי כל הוכחות שלא היה משהו אחר, אלא עצם העובדא שמיליונים ומיליארדים של קונכיות הנמצאים בצור וצידון, במקום שחז"ל אמרו שעשו התכלת, ואפשר לעשות מזה תכלת, מספיק לחייב שזה תכלת וכל מי שעושה כאן עצבים מיותרים אין זה כלל מה שהתורה אומרת כי לא כך בנוי התורה לעשות חששות רחוקות, אפילו להתיר אשת איש.
13:12 (24/08/11) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

חוף הים של עיה"ק צור ארץ ישראל [כעת תחת שליטת לבנון] המיליונים והמילירדים של קונכיות הנמצאים בצור וצידון במקום שחז"ל אמרו שעשו התכלת ושבורים במקום בלוטת התכלת ורואים שאפשר לעשות מזה תכלת הם מצוים ואין כלל משהו אחר שנמצא וזה ק"ו מתולין במצוי ששם שיש משהו אחר לתלות רק שאינו מצוי בית יוסף יורה דעה סימן נז ראה לי דדוקא כשיש לפנינו כלב וחתול או חתול וקנה שיש בפנינו דבר שאפשר לתלות בו להקל אבל כשבא לפנינו ולא ידענו במה תולין במצוי בין להקל בין להחמיר וסעד מצאתי לדברי בדברי קצת מגדולי המורים הראשונים עכ"ל שולחן ערוך יורה דעה הלכות טריפות סימן נז ודוקא כשיש לפנינו כלב וארי או ארי וקנה, אבל כשבא לפנינו מבעבע דם ולא ידענו במה, (יב) לב] תולין במצוי <כ> בין להקל בין להחמיר חלקת מחוקק סימן יז וכן מ"ש הטור בשם הרי"ף דאפילו הוחזקו שני' בעיר א' משיאין אשת האחד צריך ג"כ לפרש דמיירי שהאחד בודאי הלך לאותו מקום שנמצא ההרוג והשני לא ידענו מה היה לו תלינן במצוי דמסתמא שזה שהלך מביתו אדעת לילך לקורטבא הוא בודאי מת בקורטבא והשני שלא ידענו להיכן הלך אזל לעלמא אבל אם א' הלך מאתנו זה שנה והשני הלך מקרוב ובא כתב אלינו ממקום אחר תושב עירכם ששמו כך מת אצלינו אין זה הוכחה שזה שהלך מקרוב מת שם יותר מן האח' שהלך כבר מגן אברהם סימן עו ספק - וה"ה אם היה ספק אם הוא צואת אדם או צואת כלבים בבית שרי באשפה אסור (ש"ג ריא"ז) ולי נראה דאזלינן בתר המצוי כמ"ש ביו"ד סי' נ"ז סעיף י"ג דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר הכי נמי אם מצוים תינוקות יותר מכלבים אפי' בבית אסור וה"ה איפכ' אם באשפה מצוים כלבים יותר תלינן בכלבים: מגן אברהם סימן תסז טז כאן נמצא כאן היתה - פירוש דאמרינן עתה נפלה לתוך המצה הזאת ולא היתה בעיסה מעולם וא"כ אם החטה היא מלאה מים ומלוחלחת מעבר אל עבר א"כ נראה שהיתה במים ובעיסה א"כ יש לאסור כל העיסה ומ"מ י"ל שמא הית' במקום אחר בלועה ממים ונפלה עתה לתוך המצה: ונ"ל דהכל לפי הענין דאם יש במה לתלו' תולין דלעולם תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ולא מקרי ספק אלא כשיש לתלות בזה כמו בזה כמ"ש בי"ד סי' נ"ה מגן אברהם סימן תסז יח אסור' התרנגולת - דאמרי' שמא היתה החטה במים בשעת מליגא דלא אמרינן כאן נמצא כאן היתה אלא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה כמ"ש סי"א אבל במקום א' כגון במליג' דיש לספק בזמן ולו' שמא היתה החטה במים קודם לכן לא אמרינן השתא נפלה דהכי אשכחן פ"ק דחולין ופ"ק דנדה דלא אמרי' השתא הוא דאיתרע היכא דליכא חזקה, אך מ"ש הרב"י בשם המרדכי דאם נמצא גרגיר חטה בקערה אצל התרנגולת דשרי מטעם ס"ס (כמ"ש רמ"א בהג"ה) ולא שרי מטעם כאן נמצאת כאן הית' וי"ל כיון דשכיח למצוא חטים בתרנגולים שאוכלים חטים אמרינן שמא הי' בתרנגולת כמ"ש בי"ד סי' נ"ז שתולין במצוי לכן לא שרי' אלא מטעם ס"ס עכ"ל מ"ב סי' ס"ט וקשה דא"כ אפי' ס"ס לא הוי דדבר המצוי לא הוי ספק כלל דהא אפי' לקולא תולין בו כמ"ש בי"ד סי' נ"ז וכ"כ האו"ה משנה ברורה סימן תסז ס"ק מ"ט ומ"מ אי איכא למיתלי שהיתה בלועה ממקום אחר ממים ונפלה לתוך המצה הכל לפי הענין כי תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ולא מקרי ספק כלל. יחיד ורבים הלכה כרבים דין זה הוא מוסכם והחרימו את רבי אליעזר על שלא נכנע לכלל של יחיד ורבים הלכה כרבים, וכ"ש במקום שיש רבים ואין כלל יחיד נגדו, וכאן יש הרבה פוסקים שאומרים שפורפורא הוא תכלת השלטי גבורים והחוות יאיר והמוסף הערוך וכו' ואין מי שאומר משהו אחר, וכל מה שאמר האדמו"ר מרדזין הרי היה טעות גמור שאין זה חלזון והצבע הוא סינטיטי וכן מה שחשבו שזה הינטינה, הרי גם זה מופרך לגמרי שא"א כלל לצבוע מזה, ואין זה בא בחשבון, והרי גדולי ישראל אלו שאמרו שהפורפורה הוא תכלת אמרו זה כשעדיין לא הצליחו לצבוע , כי נעלם אופן הצביעה כי יש לציין בענין של תהליך הצביעה שמבואר בפליניוס בספר 9 פרק 62 בהערות באנגלית מס' 2 , שכתב שם שאחד מן החוקרים ניסה לעשות בפועל צביעה אחרי תיאור הצביעה שמתואר בפליניוס, ולא הצליח, וכתב שם שנאבדה לנו את ידיעת הצביעה, וכתב שם שאינו ברור איך זה נעשה ע"פ תיאור של פליניוס. וכ"ש אחרי שכעת נתברר שאפשר לצבוע מזה נתאמת חיזוק גדול מה שהם אמרו אז רוב וקרוב רוב וקרוב הולכים אחרי הרוב וכ"ש כשזה גם רוב וגם קרוב וכ"ש כשאין כלל נמצא משהוא אחר, וכאן שנמצאו מיליונים של קוניכיות בצידון במקום שחז"ל אמרו שעשו התכלת, וזה יותר מקרוב אלא ממש באותו מקום, וכן יש כאן רוב , דהיינו לא רק שנים נגד אחד אלא מילירדים נגד אפס, וא"כ יש כאן גם רוב וגם קרוב ואין כלל משהו אחר, מהיכי תיתי סתם לחוש למשהו אחר, משנה מסכת שקלים פרק ז משנה א [א] מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים לנדבה יפלו לנדבה מחצה למחצה יפלו לנדבה בין עצים ללבונה קרוב לעצים יפלו לעצים ללבונה יפלו ללבונה מחצה למחצה יפלו ללבונה בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה בין חולין למעשר שני קרוב לחולין יפלו לחולין למעשר שני יפלו למעשר שני מחצה למחצה יפלו למעשר שני זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל מחצה למחצה להחמיר: תלמוד בבלי מסכת ביצה דף י עמוד ב דאמר רבי חנינא: רוב וקרוב - הלך אחר הרוב. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כג עמוד ב מ'. אמר רבי חנינא: רוב וקרוב - הולכין אחר הרוב, ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא, אפילו הכי רובא עדיף. כאן נמצא כאן היה בצידון אמרו חז"ל שעשו תכלת כמו שנאמר על זבולון וירכתו על צידון, ובצידון מצאו מילירדים של קונכיות שפתוח במקום בלוטת התכלת, וא"כ יש כאן הכלל של כאן נמצא כאן היה תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עה עמוד ב רבא אמר: רישא כאן נמצאו וכאן היו, סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו. חידושי הרשב"א מסכת יבמות דף קטו עמוד ב ואביי ורבא בהא פליגי אי חיישינן שמא אותו יצחק ריש גלותא דנפיק מהכא אי הוא הוא דמיית או דלמא חיישינן שמא אותו אזל ליה לעלמא והאי אחרינא הוא דאביי סבר חוששין משום דשיירות מצויות היו וקי"ל במקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו שני שוירי ושני יוסף בן שמעון חוששין לשני שוירי ולשני יוסף בן שמעון כמו שפסק רבי' אלפסי בגטין פרק כל הגט ולפיכך יבדק כל העולם שמא יצחק ריש גלותא אחר יש בסוף העולם, ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת העידו שהוא אותו שיצא עמהם מקורטובא לאספמיא הוא והוא שראו אותו כאן בקורטובא לא חיישינן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה ואין חוששין שמא זה ממקום אחר בא לכאן בקורטובא, ולא אמרו בגטין לחוש לשני שוירי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחר ובמקום שהשיירות מצויות שאי אפשר לומר כאן נמצא וכאן היה הא נאבד באותו מקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצויות לא חיישינן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה אלא אם כן הוחזקו שם שני יוסף בן שמעון, ולגבי יצחק ריש גלותא אין לחוש לכלום בקורטובא עצמה דידוע היה להם ועוד שאין ממנין ב' ראשי גליות במקום אחד והו"ל כשני תלמידי חכמים אליבא דרב חסדא דאמר לא אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו. דין של רבא נפסק בש"ע ומדובר גם להתיר אשת איש שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יז סעיף יח עב] בא אחד ואמר לנו: אמרו ב"ד או אנשים: כשתלך למקום פלוני, אמור להם שמת יצחק בן מיכאל, ובא השליח ואמר לנו, והשליח אינו יודע מי הוא, הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה, הרי אשתו מותרת, וא"א שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת. והוא שלא הוחזקו שם ב' יצחק בן מיכאל, או כשהוחזקו שנים וידוע שאחד קיים. הגה: וי"א דכל זה דוקא שהזכיר העד שם עירו, אבל אם לא הזכיר שם עירו, אע"פ שיודעין שנאבד אחד, לא מהני אע"פ שהזכיר שמו (תשובת הריב"ש ותשובת הר"ן מהרי"ק שורש קפ"ה /קפ"ד/). ויש מקילין. וי"א דבמקום שמזכיר שמו לבד, בעינן שיזכיר עירו. אבל אם מזכיר שמו ושם אביו, לא בעינן שיזכיר שם עירו (הרא"ש כלל נ"א וכ"כ מהרי"ק שורש קע"ו). ובמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא, יש להקל ולסמוך אמאן דאמר דלא בעינן שיזכיר שם עירו (מהרי"ק שורש קפ"ה /קפ"ד/ ותשובת הרא"ש). סיכום כל מי שבא לומר שהפורפורא אין זה התכלת עליו להביא ראיה, אף בלי כל הוכחות שלא היה משהו אחר, אלא עצם העובדא שזה נמצא בצור וצידון ואפשר לעשות מזה תכלת , מספיק לחייב שזה תכלת וכל מי שעושה כאן עצבים מיותרים אין זה כלל מה שהתורה אומרת כי לא כך בנוי התורה לעשות חששות רחוקות, אפילו להתיר אשת איש. וכ"ש שחכמי אומות העולם בדור של בית המקדש לא הזכירו שום בעל חי אחר שנותן צבע חוץ מן הפורפורא והרי גם אומות העולם השתמשו בתכלת כמבואר במגילת אסתר ועוד הרבה מקומות ביחזקאל וירמיה והם השתמשו באותו חלזון של תכלת של מצוה ע' רש"י שבת כו. בענין נבוזראדן ולמה לא הזכירו עוד חלזון חוץ מן הפורפורא , וכן חכמי אומות של דורינו שבדקו כבר מאות שנים את הימים ולא מצאו שום בעל חי אחר שנותן תכלת חוץ מן הפורפורא וכן בדברי חז"ל כמה ראיות שלא היה חלזון פסול בזמן חז"ל כמבואר בפנים מן התוספתא ומן הגמרא מנחות מג. של רב אחאי שהיה אז רק או חלזון כשר או קלא אילן וא"כ כל אלו המפקפקים, הם מטעם שלא רוצים דברים חדשים, ויש שאומרים זה מפורש, ואומרים שצריך לחכות למשיח ולאליהו הנביא, והרי זה כנגד כל הראשונים כמו הרי"ף והרא"ש שמביאים כל דיני תכלת אף שלא מביאים דיני קרבנות, וכן מבואר ברמב"ם שכתב שאין מצוי בכל פעם אבל אם הוא מצוי יש תכלת ואין מי שחולק על הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בזה, או שמביאים כתבי האר"י ז"ל שאחרי חורבן הבית אין לנו כח לשים תכלת, והרי אילו היה האר"י ז"ל קובע כאן הלכה א"כ הוא נגד גמרות מפורשות שהיה תכלת עד סוף זמן האמוראים, אלא ע"כ שאין כאן הלכה בתוך כתבי האר"י ז"ל אולם הרבה מהם שרוצים לבטל מכח טענות אלו שזה טענות עקרונים נגד חידוש התכלת יודעים, שבאמת הטענות האלו אין בזה ממש, והם בעצמם לא שלימים עם הטענה האלו, ועל כן מחפשים פסול על התכלת, וכל מיני טענות משונות ורחוקות שבכל התורה כולה לא היו מעלים על הדעת טענות כאילו, ואילו היו עובדים בצורה כזו בשאר חלקי תורה, נתבטל כל פסק וכל מצוה, אין לנו לא תפילין ולא אתרוג ולא בשר כשר ולא דגים כשרים, ולא עדים כשרים ולא גט כשר ולא קידושים כשרים וא"א כלל להתחתן , כולם בחשש ממזרים וגוים וכל הגרושות בחשש אשת איש, אין כהנים ואין פדיון הבן ואין ברכת כהנים, לא מצה ולא מרור, והרבה פירות בחשש ערלה, בקיצור אפשר לסגור את כל הש"ע וכל התורה כולה, אין שום פסק ואין רבנים ולא מורה הוראה. וכעין שאמרו חז"ל תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מח עמוד א אמר ליה: אי דייקינן כולא האי לא הוי תנינן. ועל אלו אשר רואים שמחפשים לפסול את התכלת בטענות מתחת הקרקע, דברים שלא היו חוששים בשאר חלקי התורה, על אלו אין אפשרות לומר תירוץ על קושיותיהם, כי ידוע הכלל שעל קושיות אפשר לומר תירוץ אבל על תירוץ אי אפשר לומר תירוץ, והיינו שהקושיות והעירעורים שבאו על התכלת הם לא מפני שבדקו באמת שזה קושיה, אלה שרוצים להשקיט מצפונם שלא הולכים בתכלת, על כן מחפשים פסול על התכלת, והיינו שהקושיות הם תירוץ על עצמם שלא הולכים עם תכלת, וממילא א"א לתרץ הקושיות כיון שברגע זו שתאמר תירוץ על קושיה, אז הוא נשאר בקושיה למה אינו הולך עם תכלת והרי הוא לא רוצה, וממילא יחפש קושיה אחרת כדי לתרץ את עצמו. והסיבה למה אין רוצים דברים חדשים, אין להאריך כעת, אבל הדבר אמת, והרי רב אליהו טבגר שליט"א ביקש מרבו הגאון ר' שמואל אויערבך שליט"א שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים כדי שיציע הראיות שלו על התכלת לגדולי ישראל, ואמר לו הרב שמואל אויערבך שאין לו כלל ענין ללכת לגדולי ישראל כי לא רוצים כלל לשמוע אותו שכולם לא רוצים לשמוע דברים חדשים והוא צריך לעבוד מלמטה. נכתב בעהי"ת כ"ח אלול תש"ע כאן עה"ק עמנואל יצחק ברנד