יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בענין בל תוסיף בכל מצוות התורה, והשאלות בזה ● אם מהני תנאי שלא לקיים המצוה כדי להסיר דין בל תוסיף ● בענין מחלוקת בין תפילין של רש"י ור"ת ● בענין הכרעה של רש"י ור"ת ● בדברי ספר המזויף בשמים ראש
12:52 (24/08/11) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בענין בל תוסיף מצאנו הרבה סתירות, והשאלות הם א) מי שמוסיף חוטי ציצית יותר מד', ב) מי שמוסיף יותר מח' חוטין מאותו סוג חוט ג) מי שמוסיף חוט אחד שלא מאותו מין ד) מי שמוסיף ציצית שלם על הציציות (ציצית היינו חיבור של ד' חוטין כפולים) ה) בד' מינים, מי שמוסיף לולב או אתרוג ו) מי שמוסיף הדס או ערבה ז) מי שמוסיף מין אחר שלא מארבע מינים ח) מי שמוסיף יותר מארבע פרשיות בתפילין חוץ לתפילין ט) מי שמוסיף פרשה נוספת בתוך הבית י) מי שמניח שני תפילין כשרין יא) מי שמניח אחד תפילין כשר ואחד תפילין פסול יב) כהן שמברך ברכה נוספת עובר על בל תוסיף, האם כשמברך אחרי פדיון הבן את הילד ומוסיף עוד ברכה האם הוא עובר על בל תוסיף יג) האם הכוונה שלא לצאת בהנוסף מהני להסיר איסור בל תוסיף יד) מה ביאור הגמרא סנהדרין האי לחודיה קאי האי לחודיה קאי אם זה מסיר איסור בל תוסיף, או רק חיוב זקן ממרא טו) האם איסר בל תוסיף פוסל לגמרי המצוה או שנשאר המצוה רק שעובר על בל תוסיף טז) יש גם בל תוסיף על הב"ד, להוסיף מצוה מדעתו ולומר שזה מן התורה, מה הדין כשיש מחלוקת אם מצוה מן התורה או לא האם מי שסובר שזה מן התורה עובר על בל תוסיף לדיעה שס"ל שזה רק מדרבנן בגמרא סוכה לא: אמרינן שאם הוסיף מין אחד לד' מינים עובר משום בל תוסיף, בין לרבנן שלולב א"צ אגד ובין לרבי יהודה שלולב צריך אגד ומאידך בגמרא שם לא. אמרינן שאם כרך ד' מינים בחוט אחר מן הד' מינים אז לרבי יהודה שלולב צריך אגד עובר משום בל תוסיף ולרבנן שא"צ אגד אינו עובר משום בל תוסיף. ותירצו תוס' שם שרק בכרך שלא כדרך גדילה תלוי במחלוקת רבי יהודה ורבנן אבל כשהוסיף כדרך גדילתן, עובר גם לרבנן על בל תוסיף אולם הקשו מן הגמרא סנהדרין פח: לענין אם לולב א"צ אגד אז האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ולכאורה הגמרא מדבר גם לענין בל תוסיף, שסברה זו מסיר איסור בל תוסיף ועל זה תירוצו תוס' בסוכה שהגמרא בסנהדרין לא מדבר כלל על בל תוסיף אלא על ענין של זקן ממרא שאינו בכלל ואם הוסיף גורע, אבל בודאי עובר משום בל תוסיף. אולם שיטת רש"י בסנהדרין שסברת האי לחודי קאי פוטר גם משום בל תוסיף, ולפי שיטה זו ביאר הגר"א בש"ע ס' תרנ"א סע' י"ד, שלהוסיף מין אחר הוא רק איסור דרבנן, וזה דעת התוס' בסנהדרין והר"ן והמ"מ הל' לולב פ"ז הל' ו' שהובא במ"א ס' תרנ"א ס"ק כ"ז ולכן בסוכה לא: דאמרינן שאין מוסיפים על ד' מינים, אף שהאי לחודיה קאי, היינו איסור דרבנן, אבל בגמרא סנהדרין שאומרים שאין איסור בל תוסיף, היינו שאין בו איסור תורה, ובאמת לשון הגמרא בסוכה לא כתוב איסור של בל תוסיף אלא אין מוסיפים וניתן לפרש שזה איסור דרבנן. אולם אם לוקח שני לולבים או שני אתרוגים, משמע ברמב"ם הל' לולב ז' ז', שעובר מדאורייתא על בל תוסיף, וא"כ צריכים לחלק, שאם לוקח מין אחר, אז יש רק איסור דרבנן, ואם לוקח יותר מדאי מאותו מין עובר מן התורה וכ"כ המ"א ס' ל"ד ס"ק ג' הובא בבה"ל ס' ל"ד סע' ב' ד"ה ויכון, לענין תפילין, שאם מניח פרשה נוספת שאינו מפרשיות התורה של התפילין, אז עובר רק מדרבנן, ומהני תנאי אבל אם שם שני סוגי תפילין כשרים או פרשה מן הפרשיות של התפילין אז עובר משום בל תוסיף ולא מהני סברת האי לחדיה קאי ובענין תפילין אמרינן בגמרא ערובין בהמציא תפילין שלמ"ד ששבת זמן תפילין, אז מי שהולך עם שני זוגי תפילין עובר משם בל תוסיף, ומשמע שזה דארייתא, ואילו בגמרא סנהדרין פ"ח: אמרינן לענין תפילין האי לחודי קאי והאי לחודי קאי, ואם נאמר שכוונת הגמרא גם שזה מציל מאיסור בל תוסיף, א"כ קשין הגמרא בהמוציא תפילין על הגמרא בסנהדרין, ובשלמא לדעת התוס' סוכה לא: שהגמרא בסנהדרין הוא רק לענין זקן ממרא אבל לענין בל תוסיף לא מהני סברה האי לחודא קאי להסיר בל תוסיף ניחא, אבל לדעת תוס' בסנהדרין רש"י והמ"מ והגר"א שהאי לחודי קאי מהני גם להסיר איסור בל תוסיף, קשה וצ"ל כמו שכתב המ"מ לענין לולב, שאם זה שנים מאותו דבר אז יש בל תוסיף ולא מהני סברה האי לחודי קאי להסיר איסור בל תוסיף, אבל אם זה מין אחר, אז מהני להסיר איסור בל תוסיף ולכן בגמרא בהמוציא תפילין שזה שני תפילין כשרים יש בו משום בל תוסיף אבל בסנהדרין מדובר שהביא פרשה אחרת , ואז מהני סברת האי לחודיה קאי להסיר איסור בל תוסיף, וזה מה שכתב המ"א בס' ל"ד שהובא בבה"ל שם, ובבה"ל שם הקשה, למה אם שם תפילין אחרים וכן פרשה אחרת שהוא פרשה של תפילין עובר מן התורה, וא"כ למה כששם תפילין של ר"ת בבת אחת אם רש"י אינו עובר מן התורה על בל תוסיף הרי בתפילין של ר"ת יש עכ"פ שתי פרשיות שהם מן הפרשיות של התורה מסודר וא"כ על אלו לבד יעבור על בל תוסיף, ותירץ, שאם נותן רק פרשה אחת מן פרשיות התפילין אין על שם פסול, ומש"ה עובר מן התורה על בל תוסיף אבל אם שם תפילין שלימים בצורה הלא נכונה לדעת רש"י, וא"כ יש על זה שם פסול ואינו עובר משום בל תוסיף מדאורייתא ומהני תנאי. ויש עוד שיטת רב עמרם גאון והעיטור והריטב"א בסוכה לא, (יש דפוסים ישנים שנדפס בחידושי הרשב"א אבל ידוע שחידושי הרשב"א על סוכה הוא מן הריטב"א) שלא שייך כלל בל תוסיף בהוספת לולב ואתרוג, משום שהכלל לולב אין לו שיעור למעלה ויש לו שיעור למטה נאמר גם לענין מספר, ומשום זה כתבו שבהוספת חוטי ציצית אין בו משום בל תוסיף, וכ"פ בביאור הגר"א ס' י"א סע' י"ב, עכ"פ לענין חוטי ציצית, ומה שנאמר בגמרא סנהדרין לענין ציצית שאם קשר עליון דאורייתא גרוע ועומד והיינו שלא שייך שם סברה האי לחודי קאי, ומשמע שיש בו משום בל תוסיף, צ"ל שחיבר חוט ממין אחר, : (והשיטה מקובצת מנחות לח.למטה כתב זה לענין הוספת חוטי ציצית שאין בו משום בל תוסיף, אלא בחוטי ממין אחר) ולפי דבריהם כתב הריטב"א למה בתפילין יש בו משום בל תוסיף, משום ששם הקפידה התורה רק תפילין אחד משא"כ לענין חוטי ציצית לא הקפידה תורה כמה. וכעת צריך לעיין איך מתרץ שיטה זו הסתירה בתפילין, שבסנהדרין אמרינן כיון שכל אחד לחודי קאי לית בו משום בל תוסיף ואילו בהמוציא תפילין אומרין שיש בל תוסיף כשמניח שני תפילין. ואילו הם היו סוברים סברת תוס' בסוכה לא: שכל הגמרא בסנהדרין שסברת האי לחודי קאי מדבר רק לענין זקן ממרא אבל לענין בל תוסיף לא מהני סברה זו להסיר איסור בל תוסיף, א"כ ניחא, שבהוספת תפילן יש בו משם בל תוסיף, והאי לחדיה קאי הוא רק הסרת זקן ממרא, אבל אם נאמר שס"ל כרש"י שסברת האי לחודי קאי מהני גם להסיר סברת בל תוסיף, (הריטב"א שם הביא שני הסברות בענין זה, וק"ק למה לא הקשה שם מהמוציא תפילין) וא"כ צריך לתרץ החילוק שאמר המ"מ והמ"א, שסברת האי לחדיה קאי הוא רק במין אחר, אבל שני פעמים אותו מין יש בו משום בל תוסיף, וממילא הגמרא בסנהדרין שאין בו משום בל תוסיף, מדבר במין אחר היינו פרשה אחרת, ואז מהני סברת האי לחודיה קאי להסיר בל תוסיף, והגמרא בהמוציא תפילין מדבר באותו תפילין שני פעמים, ואז לא מהני סברת האי לחודי קאי להסיר בל תוסיף. ולפי זה יוצא, שחוטי ציצית ותפילין הם בשני סברות הפוכות, שבענין חוטי ציצית ששם לא שייך סברת האי לחודי קאי כיון שקשר עליון דאורייתא, אז אם מוסיף מאותו מין, אין בו משם בל תוסיף כיון שהתורה לא קבעה שיעור למעלה, ואילו כשמוסיף מין אחר , יש בו משום בל תוסיף, כיון שלא שייך כאן סברת האי לחודי קאי , ואילו לענים תפילין כשמוסיף מחוץ להתפילין, אז אם מוסיף אותו תפילין שני פעמים יש בו משום בל תוסיף, משום ששם התורה הקפידה רק על אחד ולא שנים, ואז לא מהני סברת האי לחודי קאי להסיר איסור בל תוסיף, ואילו הוסיף פרשה אחרת , אז אינו עובר משום בל תוסיף ששם יש הסברה של האי לחודיה קאי . ולענין לולב לפי מאי דקיי"ל שא"צ אגד, אז אם מוסיף מין אחר , אינו עובר משום בל תוסיף, משום הסברה האי לחודיה קאי, ומ"מ אסור מדרבנן כמבואר סוכה ל"א שנראה כמוסיף, ואם מוסיף שני לולבים , אז לדיעה זו אין בו כלל איסור משום שאין בו שיעור למעלה עוד בענין ציצית דעת רב עמרם גאון מה שדעת רע"ג והעיטור שאין בל תוסיף בהוספת חוטין, זה רק בתוך אותו ציצית , אבל אם הוסיף ציצית נוספת יש בו משום בל תוסיף כך מפורש בגמרא מנחות לט: בסוגיה שהטיל על מוטלת, והטעם , משום שמה שנאמר ציצית אין בו שיעור למ עלה זה נאמר רק כלפי מספר חוטין שבתוך הציצית אבל כללות הציצית יש בו רק אחד בכל כנף, ואם עשה ציצית נוסף בכנף או שהוסיף ציצית בכנף חמישי עובר משום בל תוסיף. אם מהני תנאי שלא לקיים המצוה כדי להסיר דין בל תוסיף בענין מי שמניח שתי תפילין של רש"י ור"ת, כתוב בש"ע שצריך לכוון שהתפילין שהם שלא כדין הם כרצועות בעלמא ואז אינו עובר משום בל תוסיף והקשה הבה"ל ס' ל"ד סע' ב' סד"ה ויכון ובד"ה בעלמא, למה מי שרוצה לצאת שני הדיעות של רש"י ור"ת, צריך לעשות שני תפילין, הרי יכול לעשות רק תפילין אחד וישים בתוך בית השלישי שני פרשיות שמע והיה אם שמע, וכן בבית רביעי, ויתנה שאינו רוצה לצאת רק בפרשה הכשרה והשאר יהא נייר בעלמא, והוכיח הבה"ל מכח זה, שכל מה שנאמר שאפשר לעשות תנאי , זה רק כשאינו מחוברים זה לזה , אבל כשמחוברים זה לזה לא מהני תנאי. וכ"פ במ"ב ס"ק ח'. בענין מחלוקת בין תפילין של רש"י ור"ת לכאורה כל הדין של סידור הפרשיות שייך בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, אין שייך סידור, שהרי בגמרא אמרינן קדש והיה כי יביאך בימין ושמע והיה אם שמע משמאל , ויש בהיפוך, והגמרא מתרצת אחד מימין המניח ואחד מימין הקורא וזה שייך בראש , אבל ביד אין ימין ואין שמאל והכל מונח בתוך בית אחד, וכ"ש כשמניח כל פרשה בקלף מיוחד, והרי קיי"ל כדעת רבי יוסי שא"צ לדבק, וא"כ לא שייך כלל מחלוקת בין רש"י ור"ת ביד, שהרי סדר הכתיבה הוא בין כך שוה כמו שכתבו הראשונים מן המכילתא אבל גם כשכותב הכל על קלף אחד, לא מצאנו שיש קפידה ביד איפה כתובים העיקר שיהא כתוב כסדרן מבחינת הזמן אבל לא מצאנו שיהא מונח לפי הסדר , שהרי הגמרא מקפיד בענין הסידור שאלו יהיו מבחוץ ואלו מפנים, אלו רואים האויר, ואלו צריכים לא לראות את האויר וכן הוסיף רבא, שאלו צריכם לראות האויר של ימין ואלו האויר של שמאל, וביד אין כאן לא מבחוץ ולא מבפנים, אלא הכל מגולגל, ובגלגול, קדש מבחוץ וכל השאר מפנים אם תקרא זה מבחוץ ומבפנים, אבל אין שייכות למה שנאמר בגמרא, ובנוסח אחר, הגמרא לא קאמר שיש קפידה שקדש הוא הראשון והיה כי יביאך השני שמע השלישי והא"ש הרביעי, ואם הפך הסדר פסול משום שאז מה שאמור להיות הראשון נעשה השני וכו' אלא קפידת הגמרא שכל פרשה יש לו המקום שלו, ואם שינה הסדר, הפרשה מונחת שלא במקומו, וכל זה שייך בשל ראש, שכל פרשה יש לו המקום שלו, אבל בשל יד שאין כלל חילוק מקום אלא הכל מונח באותו מקום, וא"כ כל מה שאתה רוצה לפסול משום ששינה את הסדר, והרי לא מצאנו בגמרא פסול כזה של שינוי סדר גם בתפילין של ראש , ושם פסול רק משום שהפרשה מונחת שלא במקומו, ובדברי אביי הדבר ברור כך, שאילו היה דין שצריך להניח לפי הסדר, אז מאי נפ"מ בין החליף חיצון לפנימי ובין החליף חיצון לחיצון, ורבא אינו חולק עליו בענין זה, רק שס"ל שגם יש קפידה בין ימין לשמאל, אבל לכו"ע אין קפידה בזה שהראשון נעשה שני וכו' בקיצור, אין הפסול שלא כסירן משום פרשה אחת כלפי השני, אלא משום הפרשה כלפי הבית, שכל פרשה יש לו הבית משלו ואסור לשנות, וביד שיש רק בית אחד לא שייך כלל פסול בענין זה (ואפילו אם נותן בארבע בתים של ראש וציפה הכל בעור, והחליף הפרשיות, כשר, כי כעת שזה משתמש בשל יד, אין לו דינים איפה להניח הפרשיות, ונחשב על יד ציפוי העור הכל כבית אחד) וזה באמת טענת הסמ"ק שכתב שלא חולקים ביד ורק בראש ומשום זה כתב שמי שרוצה לצאת כל הדיעות יעשה שני ראש אבל א"צ שני יד. (כעת ראיתי שגם בשיטה מקובצת מנחות ל"ד: אות ו' שכתב כמו הסמ"ק) אולם הרא"ש והסמ"ג והטור כתבו שיעשה, גם שני יד ולא הבנתי למה. והם ס"ל שגם ביד יש סדר הנחתן, וצ"ע גדול, ואם לא חיברן יחד נראה פשוט שאז א"צ להניח מסודר שאין שם כלל בתים. ובדברי הבה"ל ס' ל"ד ד"ה סדר הנחתן, יש לו צד לומר שאם נתן כל הד' קלפים בפנים צריך ג"כ לדקדק בסדר הנחתן, ויש לו צד לומר שגם להסמ"ק הדין כך, אולם זה צ"ע שבודאי להסמ"ק אין כלל דין של סדר הנחתן ביד כמו שמבואר פשטות הסוגיה. ועוד שהרי הסמ"ק שכתב שביד אין מחלוקת, הכוונה בפשטות כשכותב הכל בקלף אחד וא"כ שם לפי דבר הקלף אם עושה כסדר של רש"י הוא לא כסדר לדעת ר"ת ובכל זאת ס"ל שכשר גם לדעת ר"ת, אלא ודאי שלדעתו אין דין כלל סדר בשל יד, ובאמת גם להרא"ש ודעימיה לא שייך כל זה אם נותן כל הד' קלפים בנפרד. ספר מצוות קטן מצוה קנג וסדר כתיבתן כאשר הם כתובים בתורה, (כל הסוגיא בתוס' פ' הקומץ ל"ד ובה"ק הל' תפילין ד') קדש והיה כי יבאך, שמע והיה אם שמוע, ובסדר הנחתן בבתים של ראש נחלקו אבות העולם כי רש"י ושמוש' רבה וה"ר משה כתבו הנחתן ככתיבתן (ש"ע סי' ל"ד ונהגו העולם כרש"י והר"ם) אבל רב שרירא גאון ורבינו האי גאון ורבי' תם פירשו קדש והיה כי יביאך מימין הקורא וחוזר הקורא ומתחיל בשמאל שמע והיה אם שמוע נמצאו השיני"ן מבחוץ והויות זה אצל זה ומ"מ בתפילין ש"י לא נחלקו, וא"כ טוב לברך בשל יד ולשום של ראש בלא ברכה כי גם רש"י פירש כי בשלא שח אין מברכין אלא בשל יד כך קבלתי ממורי השר מא"יברא וע' בב"י שכתב דברים מאוד לא מובנים בנושא הסמ"ק וז"ל בית יוסף אורח חיים סימן לד ומה שכתב רבינו ומיהו גם לר"ת צריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה וכו'. כן כתבו התוספות (שם) והרא"ש (שם) והמרדכי (שם) וכן כתוב בסמ"ג (עשין כב קד ע"ד) והתרומה (סי' רו) אבל סמ"ק (סי' קנג) כתב ומיהו בשל יד לא נחלקו ובהגהה (אות ז) תמה עליו (ומשדכתא) [ומפרש] ר"ל דאין קפידא בדיעבד דהא דתניא (מנחות לד:) החליף פרשיותיה פסולה על של ראש קאי כדמשמע בגמרא ע"כ ואין כן דעת הפוסקים אלא בין בשל יד בין בשל ראש אם כתב שלא כסדר שכתובות בתורה פסולים וכבר כתבתי בזה בסימן ל"ב (לה. ד"ה כתב בהגהת סמ"ק): ולא הבנתי מה מקשה הב"י על הסמ"ק מן הדין שאם כתב שלא כסדרן פסולין, מה זה קשור עם דברי הסמ"ק, הרי סדר כתיבה אין בזה מחלוקת ולכ"ע צריך לכתוב הכל כסדר הכתוב בתורה, כ"כ מפורש הסמ"ק, ורק בהגה' הסמ"ק שהוא רבנו פרץ בשם רבנו ברוך כתב שבראש אין קפידה בסדר כתביתן אבל הסמ"ק בעצמו כתב שיש קפידה גם בראש, והסמ"ק הוסיף שבהנחה יש קפידה רק בראש ולא ביד , וא"כ מה הקשה הב"י ממה שהפוסקים כתבו שצריך לכתוב כסדרן על מה שכתב הסמ"ק שביד אין מחלוקת, הרי הסמ"ק מדבר על סדר הנחתן, והפוסקים מדברים על סדר כתיבתן שצריך להיות כסדר הכתוב בתורה, ואין כאן שום סתירה בין זה לזה, ומה רוצה כאן הב"י וצע"ג, וגם בהגה' הסמ"ק אות ז' מסכים עם הסמ"ק ואיני יודע כלל לפרש כאן דברי הב"י ואילו הב"י היה מקשה על הסמ"ק ממה שכתבו הראשונים שצריך שני תפילין גם ביד ניחא, אבל מה שהקשה מדין כתיבה סדרן, אינו שייך כלל למה שכתב הסמ"ק. הנה יש באמת הגהות הסמ"ק אות ו' (לפני הגהות שהובא כאן בב"י) שכתב שבראש אין להקפיד על סדר כתביתן, ועל זה צודק הב"י שבפוסקים לא כתוב כך, אבל מה שכתב הסמ"ק שביד אין מחלוקת בסדר הנחתן, זה א"א להפריך מכח מה שכתבו הפוסקים שסדר הכתיבה מעכב, כי זה לגמרי נושא אחר. ונראה שיש כאן איזה בלבול בתוך הב"י וכעת אני שואל על מה שנהגו לצאת דעת ר"ת ע"י שעושים שני זוגי תפילין , בין של יד ובין של ראש, והרי כתב המ"א שהובא במ"ב ס' ל"ד ס"ק ח' ובבה"ל ד"ה ויכון ובד"ה בעלמא, שכל מה דמהני תנאי לחשוב שמה שאינו כשר יהא כרצועות בעלמא, כדי שלא יעבור על בל תוסיף, זה רק כשאחד מהן פסול, אבל כששניהם כשרים, לא מהני תנאי שלא יעבור על בל תוסיף, וא"כ, לפי הסמ"ק שס"ל שביד אין מחלוקת, וא"כ כל מה שעושה, בין אלו תפילין שמסדר על הקלף לפי רש"י ובין אלו תפילין שמדבר על הקלף כר"ת, כשר בין לרש"י ובין לר"ת כיון שאין דין סידור בשל יד, וא"כ יש לו כאן שני תפילין של יד כשרים, וא"כ יש כאן בל תוסיף ולא מהני תנאי כיון ששניהם כשרים, וצ"ע. אולם בבה"ל שם ד"ה בעלמא כתב שלדעת הב"ח אינו עובר משום בל תוסיף רק כשמכוון לצאת בשניהם, ניחא, אבל המ"ב שם הביא בשם הא"ר שגם כשלא מכון לצאת בשניהם עובר משום בל תוסיף אולי אפשר לתרץ דלא שייך בל תוסיף רק אם יודע שיש לו שני תפילין כשרים ובכל זאת מניח שניהם אף שמכוון לצאת רק באחד, אבל כאן שסומך על שיטת הרא"ש ודעימיה שגם בשל יד פסול לדעת ר"ת אם עושה כרש"י וכן להיפוך, והוא מתכוון שאם הלכה כרש"י יהיו אלו של ר"ת כרצועות, אז אף אם האמת ששניהם כשרים, אבל הוא חושב שאינו רוצה באלו שלפי דעת הרא"ש פסולים לדעת רש"י, ממילא אין כאן בל תוסיף, שאינו עושה כדי להוסיף אלא כדי להוציא נפשו מספק. הנוהגים ע"פ כתבי האר"י ז"ל לצאת בשני תפילין ולכוון לצאת בשניהם הם טוענים שבאר"י ז"ל כתוב שצריך ללכת בשני סוגי תפילין בבת אחת, ושניהן כשרים (ע' בזה במחזיק ברכה ס' ל"ד ובמאסף לכל המחנות ס' ל"ד ס"ב ובבן איש חי וירא אות כ"א) ובבן איש חי הוסיף שכל הדורות הלכות כך עד תקופת הגאונים ויש שהוסיפו בשם כגן הירק, שמי שאינו מניח שני תפילין כאילו לא הנחי תפילין מימיו. ותמה תמה אקרא הרי כתוב מפורש בגמרא זכרון אחד ולא שני זכרונות, ע' מנחות דף לד עמוד ב יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות? ת"ל: +שמות י"ג+ ולזכרון בין עיניך, זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות, הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד, וכן בשל יד ע"ש כיצד כותבן? תפלה של יד כותבה על עור אחד, ואם כתבה בארבע עורות והניחה בבית אחד - יצא; וצריך לדבק, שנאמר: +שמות י"ג+ והיה לך לאות על ידך, כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים, דברי ר' יהודה; ר' יוסי אומר: אינו צריך. א"ר יוסי: ומודה לי ר' יהודה ברבי, שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש, שטולה עור על אחת מהן ומניחה. מודה, היינו פלוגתייהו! אמר רבא: מדבריו של ר' יוסי, חזר בו ר' יהודה ומבואר מכל זה שמבחוץ בודאי צריך רק אות אחת ורק פליגא אם גם במפנים צריך רק אות אחת, וא"כ איך יתכן דבר כזה שיש חיוב לעשות שני תפילין, אדרבה, הוא עובר על בל תוסיף, כמבואר בגמרא בהמוציא תפילין, וביד שלדעת הסמ"ק יוצא באמת בשני תפילין וגם הוא מכוון לצאת בשניהם, בודאי עובר משום בל תוסיף מדאורייתא וצע"ג. וכל מה שכתבנו לעיל שיש סברה לומר שאינו עובר משום בל תוסיף גם לדעת הסמ"ק בתפילין של יד, זה רק כשמכוון שרק אחד יהא לשם מצוה והשני יהא לרצועות בעלמא, אבל כאן שבאמת רוצה לצאת בשניהם, זה עיקר הבל תוסיף שהוזכר בגמרא. וא"כ כל הנהגה הזאת לומר שצריך שני תפילין, חולק על חז"ל שאמרו מפורש זכרון אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה זכרונות, וזה בתפילין של ראש, ובתפילין של יד חולק על שאמרו חז"ל אות אחת מבחוץ, ופליגא אם צריך גם אות אחת בפנים ונפסק שבפנים א"צ אות אחת, אבל מבחוץ מודים שרק אות אחת, וא"כ אם נותן שני תפילין לשם מצוה יש כאן שני אותות, ועובר משום בת תוסיף. וע' ביביע אומר ח"א ס' ג' שחלק בתוקף על ההנהגה הזאת לכוון בשני תפילין לשם מצוה, וכתב שעובר משום בל תוסיף. ומה שטוענים שהאר"י ז"ל היה לו גילוי אליהו, הנה מקור הדבר הוא משומר האמונים הקדמון להגר"י אירגס שכתב על האר"י ז"ל (ויכוח א' ס' י"ז) שמרוב חכמתו וקדושתו נתגלה אליו אליהו הנביא ז"ל בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים והאמוראים כדאיתא גמרא בדוכתא טובא וא"כ רואים שלא היה יותר גדול מן התנאים והאמוראים, ולא שייך לומר שאנו נמשך אחרי האר"י ז"ל בזמן שמתנגד למה שכתוב בגמרא, וא"כ לא שייך לומר שאף שבגמרא כתוב זכרון אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה זכרונות, שאנו עוזבים את הגמרא ועושים שני זכרונות מדין ודאי (ומי שעושה מחמת ספק, אין זה סותר הגמרא אבל מי שעשה מדין ודאי ואומר שהקב"ה ציוה לשים שני זוגי תפילין, זה ממש נגד הגמרא וגם עובר משום בל תוסיף) בענין הכרעה של רש"י ור"ת הסמ"ג הביא וז"ל עשין סימן כב [ו]מכל מקום נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש"י ז"ל: ובדרישה כתב שאין ראיה משם, שאדרבה, כיון שהיה פסול גנזו, ובב"ח דחה דחיה זו שהרי אילו היה פסול היה אפשר להחליף הפרשה ולא הוצרכו לגנוז ולא הבנתי כלל דחית הדרישה , שהרי יש כלל תולין במצוי, והרי כל תפילין כשרים מתבלים באיזה שלב, וא"כ יש באמת מיליונים של תפילים כשרים במשך הדורות שנגנזו, אולם דבר כזה שאדם כותב תפילין כשיטת רש"י ואח"כ גונז אותו משום שסובר כר"ת, דבר כזה הוא לגמרי לא מצוי כלל וכלל , שאם ס"ל כרש"י אז למה גונז אותו ואם ס"ל כר"ת למה כותב מתחילה כרש"י, אלא מאי, שבדיוק אחר הכתיבה נתעורר שהלכה כר"ת וגונז, וזה יתכן אולי אחד ממיליון, ואילו כל המיליון האחרים הם נכתבנו כמו שצריך וגנזום משום שבלו, וא"כ למה תפילין שנמצאים גנוזים יחשבו שהם מזה שיש מזה רק אחד ממיליון ולא נחשוב שהם מאלו שיש בהם מיליון, אלא ודאי שיש ראיה שהלכה כרש"י. וא"כ נוכל לומר שתפילין אלו שנמצאו על קבר יחזקאל הכריע הספק כדעת רש"י אולם כעת ראיתי בהגהות על שו"ת מן השמים תשובה ג' (מן הרב ראובן מרגלית) שכתוב שם בימים האחרונים נתגלו במערות א"י שרידים עתיקים מתקופת בית שני וסמוך לה ומהם נמצאו תפלין מפלוגת לוחמים של חיל בר כוכבא והפרשיות מסודרות כשיטת הרבינו תם, הרי לנו עדות נאמנה שעוד בתקופה קדומה זו היתה נהוגה שיטה זו, כלומר לא הרבינו תם חידש שיטה שלא היתה ידועה מקודם כי אם הרבינו תם חיזק מנהג אלו שסדרו הויות באמצע, וכבר הזכירו קדמונינו שרב האי גאון הניח שתי זוגות תפלין ראה פירוש טהרות המיוחס לו בכלים פי"ח מ"ח. וא"כ יש כאן סתירה בממצאים וא"א לבנות על זה. בדברי ספר המזויף בשמים ראש ראיתי מביאים ספר בשמים ראש שכתב שכוונת הגמרא אחרי דברי רבא אלא לא שנא, שהכוונה לא שנא והכל כשר דהיינו החליף פרשיותיה כשר לגמרא הנה ידוע שספר בשמים ראש הוא ספר מזויף, וא"א לבנות עליו כלום, וגם כאן מוכרח בגמרא שהכוונה לא שנא היינו ששניהם פסולים, שהרי מקודם אמר רב חננאל בשם רב שהחליף פרשיותיה פסול, ובא אביי לצמצם הפסול בהחליף ברייתא לגוויתא אבל ברייתא לברייתא לא פסל וחלק עליו רבא ואמר שגם ברייתא לברייתא פסול משום שהחליף ימין ושמאל, ועל זה אמרינן אלא לא שנא, והיינו מה שאמרנו מקודם שהכל פסול ולא שהכל כשר, וכן הרי לא באו לחלוק על רב חננאל בשם רב אלא לפרש דבריו ואילו לפי הבשמים ראש באו כאן לחלוק על רב חננאל , וזה ממש נגד הגמרא, ובאמת גם מזה ניתן להוכיח שספר בשמים ראש הוא מזויף, ורק בתקופת רבי עקיבא איגר עדיין לא היה ידוע שספר זה מזויף על כן השתמשו בזה אבל לאט לאט נתגלה זיופו יותר ויותר וא"א ללמוד ממנו כלום ותמוה שעדיין מביאים ספר זה כשיטה. והתועלת היחידה שיש בספר הזה לבדוק כמה מנהגי כלל ישראל שבנוים על פי הספר הזה כדי לעקור מן השורש כל מה שנעשה ע"פ ספר הזה ואכמ"ל