יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בענין בל תגרע בכל מצוות התורה, והמסתעף מזה לענין תכלת (לא מוגה ורק טיוטה)
22:28 (23/07/11) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הקשה בטורי אבן ר"ה כח:, למה כתוב בגמרא סוכה לא. שאם אין לו אתרוג לא יקח פרוש ורימון משום שמא בפעם אחרת ישתמשו בזה, הרי הוא עובר משום בל תגרע, ומנסה לתרץ משום שהיה אפשרות לכוון שלא לצאת, ואז אינו עובר משום בל תגרע, אולם שואל א"כ שאם כן מכוון לצאת היה עובר א"כ למה ליה לגמרא לומר גזירה משום פעם הבא דאתו למסרך, לגזור משום גזירה של עכשיו שמא כן יכוון לשם מצוה. ומנסה לתרץ שבל תגרע שייך רק אם מקיים המצוה גם בהמעט שעושה כמו לענין מתן דמים ד' ועושה א' (זבחים פ: ר"ה כח:) אבל במקום שלא מקיים כלל המצוה כגון בג' מינים שבלולב, אינו עובר משום בל תגרע, ושוב הקשה מן הספרי ראה שכתוב שם שאם לוקח ה' מינים בלולב עובר משום בל תוסיף ואם מגרע עובר משום בל תגרע, וא"כ יוצא שאף כשאינו מקיים שום מצוה בג' מינים עובר משום בל תגרע, ובגלל זה הורס היסוד שבנה ונכנע לספרי שאף שאינו מקיים שום מצוה בג' מינים עובר משום בל תגרע, אולם לא מתרץ כלל הקושיה ששאל למה הזכירו שלא יקח פריש משום גזירה ולא הזכירו משום בל תגרע. וכל דבריו אלו הובאו במנחת חינוך מצוה תנ"ה. אולם הרי לא תירץ הקושיה מן הגמרא סוכה שמשמע שאינו עובר משום בל תגרע כשלוקח רק ג מינים. ונראה לומר, שלא שייך בל תגרע אלא אם אדם יש לו את האפשרות לקיים הכל בשלימות והוא אינו רוצה לקיים רק חלקית כגון מי שיש לו ד' מינים לפניו ואינו רוצה לקחת רק ג', אבל אם אין לו רק ג' אינו עובר משום בל תגרע, וכמו שכתב השפת אמת ר"ה כח: שבל תגרע הוא מה שאינו מקיים השאר ולא מה שמקיים מה שיש לו. וכ"כ מפורש השפת אמת בסוכה דף לא. לתרץ קושית הטורי אבן (שוב מצאתי סברה זו בט"ז ס' תרנ"א ס"ק י"ז ע"ש בדיוק לשונו) וממילא מיושב, שבגמרא סוכה מדובר שאין לו אתרוג ומשום זה אינו עובר משום בל תגרע, וצריך לחפש סברה אחרת למה לא יקח פריש ורימון, אבל בספרי מדובר שיש לו כל הד' מינים והוא אינו לוקח רק ג'. וזה דלא כמו שכתוב בבה"ל ס' תרנ"א סע' י"ב על הש"ע שאם אין לו רק ג' מינים שיקח לזכר הג' והוסיף הבה"ל שצריך לכוון שלא לצאת בזה שאם מכוון לצאת עובר משום בל תגרע, והביא דברי הספרי הנ"ל, ולפי מה שכתבנו אינו ענין להספרי, שהספרי מדבר שיש לו ואינו רוצה לקחת. וכן הקשה הטורי אבן בר"ה כ"ח: , למה כשנתערבו דם בכור בדם עולה זורק זריקה אחת, וסומך על זה שאינו עובר רק בשב ואל תעשה, הרי יש לו עצה שלא יזרוק כלום, ולא יעבור על בל תגרע, וכתב שיש ליישב בדוחק. אולם לא הזכיר מה יישוב הדוחק הזה. אולם לפמש"כ לא קשה כיון שאינו יכול לזרוק יותר משום חשש בל תוסיף (גם כשנתערבו כוסות) אז זה נחשב שאינו יכול להוסיף וממילא אינו עובר משום בל תגרע. וכ"כ בשפת אמת זבחים פ: . וזה הכל נכלל בכלל רבי יהושע שאמר אין בו משום בל תגרע אלא כשהוא לבד, והיינו כשהוא לבד היינו שיש לו רק דם עולה ויש לו את האפשרות לזרוק ד' זריקות והוא זורק רק זריקה אחד או ב' או ג', אז עובר משום בל תגרע אבל כאן שיש לו תערובת בכור ועולה, ויש כוס אחד שהוא בכור ואסור לו לזרוק ד' זריקות, וא"כ מה שנמנע מלזרוק ד' זריקות אינו משום שאינו רוצה אלא משום שאין לו את האפשרות בגלל הספק, אז אינו עובר משום בל תגרע. ובזה מישוב קושיה גדולה, למה בכל מקום שאדם שיש לו רק לולב ספק כשר, שכתבו הפוסקים שיקח אותו בלי ברכה, למה אף אחד לא הזהיר שיכוון שעל הצד שפסול לא יכוון כלל לשם מצוה, שאם יכוון לשם מצוה עובר משום בל תגרע שהרי יש לו רק ג' מינים, ולפמש"כ ניחא, שכיון שאין לו רק זה אינו עובר משום בל תגרע, אף על הצד שהוא פסול. והבה"ל הנ"ל שהזהיר בג' מינים שלא יכוון לשם מצוה כדי שלא יעבור על בל תגרע, וכתב שכ"כ בט"ז ס"ק י"ז, וראיתי שם בפנים ואדרבה שם מבואר שאינו עובר משום בל תגרע אלא כשיש לו את כל הד' מינים והוא לוקח רק ג', אבל אם יש לו רק ג' מינים כתב מפורש שאינו עובר משום בל תגרע, ולא הזכיר שם שרק אם מכוון שלא לצאת, ורק הט"ז הוסיף שכשכבר יצא ולוקח אח"כ ג' מינים ויש לו ד' מינים אז עובר, והזכיר זה מפורש שיש לו ד' מינים אבל אם אין לו ד' מינים אינו עובר אם לוקח ג', ודברי הבה"ל צע"ג והמ"ב מביא אחרונים שחולקים על הט"ז במה שכתב שאם לוקח ג' מינים אחרי שיצא שעובר משום בל תגרע וסבירה להו שאינו עובר משום בל תגרע אחרי שכבר יצא, ועכ"פ אם אין לו רק ג' לא מצאנו מי שיאמר שעובר משום בל תגרע אם מכוון לשם מצוה, ולפ"ז נראה ג"כ שלא כמו שכתב הבה"ל ס' ל"ד סע' ב' שהמניח תפילין דר"ת צריך לכוון שאם אין הלכה כר"ת לא יהא כלל לשם מצוה, ואם אינו מכוון לזה עובר משום בל תגרע לדעת רש"י, והאריך שם, ועיקר הראיה מן הסמ"ג שכתב שמי שעושה ג' טוטפות עובר משום בל תגרע, וממילא כאן שעשה כדעת ר"ת יש לו לדעת רש"י רק ב' פרשיות ועובר משום בל תגרע לדעת רש"י. ונראה שאין מן הסמ"ג ראיה, ששם הרי יש לו את האפשרות לעשות ד' טוטפות והוא אינו עושה רק ג', אבל בתפילין דר"ת הרי עכשיו כשרוצה לקיים שיטת ר"ת בגלל הספק אולי הלכה כר"ת, אז אינו יכול לעשות ד' בתים כדעת רש"י, שהרי אז אינו יוצא לדעת ר"ת, וא"כ זה נחשב שאינו יכול כעת וא"כ אינו עובר על בל תגרע אף אם הלכה כדעת רש"י, וזה כמו מי שיש לו ספק אולי זה דם בכור אינו עובר משום בל תגרע אם נותן רק נתינה אחת אף על הצד שזה עולה. והמ"ב מביא ראיה מדין מתן דמים במקום שצריך לתת ד' ונותן אחד שעובר משום בל תגרע, וצ"ע ראיה זו, ואדרבה, שם באמת מסקינן שאינו עובר אם יש לו ספק שאולי זה בכור, משום שאז הוא מעוכב לתת ד' ואז אינו עובר משום בל תגרע, ורק כשיש לו את האפשרות לתת ד' ואינו נותן רק אחד עובר, אבל כשהוא מעוכב, אף אם העיכוב הוא לא מחמת המציאות שאין לו דם אלא מחמת ספק דין שאין יכול לתת ד', אין כאן בל תגרע. וכן נראה ברור מדברי הש"ע שם דלא כהבה"ל, שהשו"ע הזכיר שם שני אפשרויות לעשות כרש"י וגם כר"ת, עצה אחת שיניח שניהם בבת אחת, עצה שניה שיניח בזה אחר זה, ובעצה הראשונה שיניח בבת אחת כתב אזהרה שיכון לצאת רק במה שהוא כשר והשני יהא כרצועה בעלמא, ויש בזה דיעות שזה משום כדי שלא יעבור על בל תוסיף, ע' במ"ב ס"ק ז', אולם בעצה השניה כשמניח בזה אחר זה לא הזכיר שום אזהרה שיכוון שיצא רק במה שהוא כשר, אלמא שבזה לא שייך כלל בל תגרע, ורק כשמניח בבת אחת שיש בעיה של בל תוסיף הזכיר אזהרה זו. וכן קשה לדעת המ"ב דלית ליה סברה זו, אלא ס"ל שכל שעושה מצוה לדיעה אחת עובר משום בל תגרע לדעה האחרת, א"כ כל מי שמניח תפילין של רש"י עובר לדעת ר"ת משום בל תגרע, ורק מה שאנו עושים מעיקר הדין רק כדעת רש"י זה משם שסוברים שעיקר הלכה כדעת רש"י וסומכים על זה גם שלא לעבור על בל תגרע, אף שע"פ אמת לדעת ר"ת כל מי שמניח כרש"י עובר משום בל תגרע, וא"כ מי שכן רוצה לחשוש לדעת ר"ת ומניח אח"כ תפילין של ר"ת, והזהיר המ"ב שיכוון לשם מצוה רק אם הלכה כר"ת ולא סתמא לשם מצוה, וא"כ למה בשעת שמניח תפילין של רש"י לא התנה שיכוון רק על הצד שהלכה כרש"י אבל אם הלכה כר"ת יהא כרצועות בעלמא, שהרי כמו שחושש לדעת ר"ת לענין מצות עשה של תפילין, ומניח עוד הפעם תפילין של ר"ת כ"ש שצריך לחוש לדעת ר"ת על לאו דאורייתא של בל תגרע. ויתנה בשעת הנחת תפילין של רש"י שזה רק על תנאי, אלא ודאי שלא שייך כאן לא תגרע כלל אם מניח תפילין של רש"י, גם לדעת ר"ת, כיון שבשעת שמקיים לדיעה זו אין לו את האפשרות לקיים לדיעה השניה, וזה נחשב שאין לו כעת כל הד' פרשיות, לדיעה השניה, וממילא אין כאן בל תגרע גם לדיעה האחרת שכעת אינו מקיים, וממילא גם כשמניח תפילין של ר"ת אינו מחויב לעשות תנאי שמכוון רק על הספק, כיון שגם אם מכוון במוחלט לשם תפילין אינו עובר משום בל תגרע כיון שכעת עוסק בתפילין של ר"ת ובזה אין לו את האפשרות לעשות כמו רש"י וממילא גם לדעת רש"י אינו עובר משום בל תגרע. ואולי כוונת המ"ב רק כאן שעיקר קיי"ל כדעת רש"י וממילא נחשב כאליו דעת ר"ת לא קיים ועובר משום בל תגרע כשמניח תפילין של ר"ת, אולם זה דוחק גדול. ובודאי סתימת הש"ע לעשות כר"ת לחומרא אחרי שקיים תפילין של רש"י ולא התנה תנאי שיעשה רק מספק, מבואר שלא חוששין כלל לבל תגרע. ובזה ניחא לן למי שבא לטעון בענין תכלת, שפליגא בזה כמה חוטין נותן, אם אחד שלם או חצי חוט או שני חוטין שלימים, שאם למשל עשה כדעת הראב"ד חוט אחד שלם עובר משום בל תגרע לדעת התוס' , או אם עשה שני חוטין תכלת שלימים עובר משום בל תוסיף לדעת הראב"ד , זה אינו, שהרי בל תוסיף בודאי אינו עובר דלא גרע מאילו עשה הכל תכלת דמבואר בריש התכלת שיוצא לדעת רבנן דקיי"ל כוותייהו, וגם משום בל תגרע לא שייך, אף אם עשה רק חוט אחד, גם לדעת התוס', שכיון שכעת רוצה לצאת לדעת הראב"ד, אז אינו יכול לתת פחות מג' חוטין לבנים, וממילא אינו עובר משום בל תגרע גם לדעת התוס', וכן אם עושה כדעת התוס' אינו עובר משום בל תגרע על הלבן לדעת הראב"ד, שכיון שעוסק לתת שני חוטי תכלת לדעת התוס' אינו יוכל לתת יותר משני חוטי לבן , וממילא אינו עובר משום בל תגרע גם לדעת הראב"ד . ובקיצור, כל מי שעושה כאיזה דיעה אף אם אינו מקיים מצוות שני מינים לדיעה השניה, אבל עכ"פ לא גרע מעושה כולו לבן או כולו תכלת ויוצא עכ"פ מצוות ציצית בכללות ואין כאן לא משום בל תוסיף ולא משום בל תגרע. אולם מבואר בשפת אמת ר"ה כ"ח: בהג"ה, שמי שיש לו תכלת ואינו שם רק לבן שעובר משום בל תגרע, ורק בזמן שאין לו תכלת אז מותר לשים רק לבן שאז לא שייך כלל בל תגרע כיון שאין לו. וזה אינו דומה למי שאינו מקיים כלל מצוה שאינו עובר משום בל תגרע, ששם אינו מקיים כלל מצוה משא"כ כשמקיים לבן בלי תכלת, אז מקיים חצי מצוה ועובר משום בל תגרע אם אינו מקיים הכל כשיש לו אפשרות לקיים. וזה שייך עכ"פ לדעת הרמב"ם שתכלת ולבן הוא מצוה אחת, וא"כ יש כאן חצי מצוה, אולם יש לדון לדעת הרא"ש בסוגיה דגרדומין שמשמע ס"ל שתכלת ולבן הם שתי מצוות וא"כ יתכן שאינו עובר משום בל תגרע כשמבטל מצוות תכלת.