יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מחלוקת בין תלמידי חכמים מביא לבנין בית המקדש ● המחלוקת מונהג מן השמים במטרה לבנין בית המקדש ● מלחמות בין הגוים לפני ביאת המשיח ● התיקון בא מתוך המחלוקת הפנים־ליטאית ● ניתן לבנות את בית המקדש לפני ביאת המשיח ● העלייה היא הכנה לבית המקדש ● ההתנגדות לעלייה ● התועלת במחלוקת ● קיצור נמרץ מן הטענות נגד העליה, והפירכות ● נספח: הרב מדן חושף: השב"כ בעד עליית יהודים להר הבית
21:36 (04/09/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
תגיות: מחלוקת, בית המקדש, הר הבית, מלחמות, עלייה, המחלוקת הפנים־ליטאית, השב"כ, גוים

מחלוקת בין תלמידי חכמים מביא לבנין בית המקדש בפסוק מבואר שלפני בנין בית המקדש יהא מחלוקת גדולה, זכריה (פרק ח ט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית ה' צְבָ-אוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת: (י) כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: (יא) וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָאוֹת: (יב) כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה: (יג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם". ופירש המצודת דוד (שם פסוק י): "כי לפני הימים - עתה יפרש במה נתקיים ואמר כי לפני הימים ההם עד לא התחילו לבנות הלא לא נהיה שכר האדם כי לא מצא במה להרויח ושכר הבהמה לא נתקיימה כי הלכה למארה ומן הצר הצורר לא היה שלום בין ליוצא מן העיר בין לבא אליה: ואשלח - אני הייתי מגרה את כל בני האדם איש ברעהו להיות מריבה ביניהם ולעשות רע זה לזה". עכ"ל. ובמצודת ציון (שם): ואשלח - ענין גרוי והשסה וכן 'וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם' (דברים לב כד)". ע"כ. בגמרא (סנהדרין דף צח ע"א) מבואר שהמחלוקת הזו נמצאת בעיקר בין תלמידי חכמים, וזה אחד מסימני הגאולה: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח) 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וגו' [כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא']. "רבי אלעזר אומר: אף מזה, שנאמר (זכריה ח י) 'כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים (האלה) [הָהֵם] שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר'. "מאי 'לַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר'? רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב (תהלים קיט קסה) 'שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ' - אין שלום מפני צר". ע"כ.ופירש רש"י (שם): "מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר. ר' אליעזר אומר מזה – הפסוק, כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה, והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס, אין מעות מצויות בכיס. שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה - איננה. וליוצא ובא אין שלום - אז יבא משיח. [שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא - אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום, כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך - אפילו להנהו אין שלום. מן הצר - מרוב הצרות, לישנא אחרינא: מיצר הרע". עכ"ל רש"י. היצר הרע הזה שהוזכר כאן הוא יצר המחלוקת, כמבואר בהמשך הפסוק בזכריה (שם) 'וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ'. סימני הגאולה, שנקראים "אין לך קץ מגולה מזה", אחד, שא"י נותן פירות בשפע, שנית, שיש מחלוקת בין תלמידי חכמים. ויש כאן שאלה, בשלמא שא"י נותן פירות בשפע, זה מובן שזה סימן לגאולה משום שע"י זה יהודים באים לא"י כשיודעים שיש כאן לאכול, אבל מחלוקת בין תלמידי חכמים, מה זה קשור לגאולה. ועי' מש"כ לקמן לתרץ על זה. המחלוקת מונהג מן השמים במטרה לבנין בית המקדש מן הפסוק שכתוב 'וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ', רואים שהקב"ה הוא זה ששולח מחלוקת בין התלמידי חכמים, ויש בזה מטרה עליונה. והיינו שע"י זה יבנה בית המקדש, כמו שכתוב (זכריה ח ט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית ה' צְבָ-אוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת: (י) כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: (יא) וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָאוֹת: (יב) כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה". והיינו שלפני שמתחילים לבנות את בית המקדש הקב"ה עושה מחלוקת גדולה בין התלמידי חכמים, וכשמתחילים לבנות בית המקדש יפסיק המחלוקת. הנה הפסוק עצמו, מדבר בבית שני, שביום שהתחילה לבנות בית השני, הפסיק המחלוקת בין התלמידי חכמים, וחז"ל מפרשים, שגם לעתיד נאמרו פסוקים אלו, כמו שיש הרבה פסוקים בזכריה שנאמרו בעקרון לבית שני אבל מתייחסים גם לעתיד. וא"כ אם רואים כעת מחלוקת גדולה בין תלמידי חכמים, זה שאמור להביא בסופו של דבר לידי בנין בית המקדש, וכמו שנתינת א"י פירות בשפע מביא לידי הגאולה. אולם השאלה כאן היא למה יש לקב"ה צורך להביא בנין בית המקדש דווקא ע"י מחלוקת בין תלמידי חכמים. מלחמות בין הגוים לפני ביאת המשיח דברים מאוד דומים מצאנו בסוף ספר חגי, שלפני ביאת המשיח יביא הקב"ה מלחמות בתוך הגוים בינם לבין עצמם, חגי (פרק ב, כ): "וַיְהִי דְבַר ה' שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: (כא) אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: (כב) וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: (כג) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת". הכוונה כאן על זרובבל, שהוא מלך המשיח, אם יזכו יתקיים בזרובבל, ואם לא יזכו, ידחה הדבר לזרעו בימות המשיח שזרעו יהא משיח, עי' במצודות ומלבי"ם. וגם כאן צריך לשאול למה הוצרך הקב"ה להביא מלחמות בין הגוים כדי שיצא מכח זה מלך המשיח. התיקון בא מתוך המחלוקת הפנים־ליטאית הנה כבר כמה שנים פרצה מחלוקת גדולה בתוך תוכו של הציבור הליטאי, וכל יום מחלוקת זו מתעצמת ואין רואים כלל הסוף של דבר זה, ויש הסתה יום יומית אחד כנגד השני, ישיבות מתחלקים, חדרים מתחלקים, בתי מדרשות מתחלקים וכן מוסדות לבנות, וכן יש מחלוקת בתוך משפחות, ההשמצה של צד אחד לשני הוא יום יום, ואין לדבר סוף. וזה צריך לדעת, שמצידינו אין אנו לוקחים כלל וכלל צד בעצם המחלוקת, זה לא נושא שלנו, רק אנו מדברים כאן איך מחלוקת זו תביא לידי בנין בית המקדש, הרי כשהנביא מקשר זה לזה, יש סיבה להסביר הדבר למה הקב"ה משסה איש ברעהו כדי שבסופו של דבר יִבָּנֶה בית המקדש. כי לכאורה הדבר אמור להיות בהיפוך, שהרי אמרו חז"ל שבית שני נחרב בעקבות שנאת חינם (יומא דף ט ע"ב), ואיך יתכן שדווקא ע"י מחלוקת עצומה כזה יבנה בית המקדש, וכעת ננסה להסביר הדבר. ניתן לבנות את בית המקדש לפני ביאת המשיח עי' במאמר "זכריה הנביא - בית המקדש יבנה בידי אדם", שהארכנו להביא ראיות, שלפני ביאת המשיח ניתן לבנות בית המקדש. ואציין ג' ראיות: אחד, מן הגמרא מגילה (דף יז ע"ב) שסדר ברכות שמונה עשרה נתקן ע"פ סדר הגאולה, ושם ברכת ירושלים לפני את צמח דוד. שנית, ירושלמי מפורש (מעשר שני פ"ה ה"ב) שבית המקדש יבנה לפני מלכות בית דוד. שלישית, מדרש (פר' תולדות) שבזמן רבי יהושע בן חנניא היה הוה אמינה לבנות בית המקדש. ויש עוד ראיות, ונסתפק כעת בזה. העלייה היא הכנה לבית המקדש והנה כדי לבנות בית המקדש צריך לעשות הקדמות לזה, להכין אפשרות קרבנות, ואחד מן ההקדמות הוא עליה להר הבית, הארכנו הרבה בכמה מאמרים, להסביר למה מותר לעלות ולמה מצווה לעלות, ולדחות כל הטענות של אלו שאוסרים לעלות להר הבית, בין לאלו שטוענים מצד איסור טומאה, ובין אלו שטוענים מצד התגרות באומות. עי' במאמר על מקום המקדש, ובמאמר האם באמת אסור לעלות להר הבית, מאמר העליה להר הבית היא סיבה להצלה, או לפיגועים?, מאמר החרימו עולים להר הבית - קיבלנו רפורמים. ההתנגדות לעלייה אולם יש התנגדות עצומה בתוך חלק גדול מהציבור החרדי לכל השתדלות בזה וכולל בתוך ציבור הליטאי, ולא עוזר שום הסבר, שכל מה שמסבירים, מתקיפים. ואף שבזמן האחרון יש כבר מתוך הציבור הזה שכן עולים, אבל אלו מותקפים מן העיתונים ושאר אמצעים, ומשתמשים במילים חריפות נגד כל מי שעולה להר הבית. אולם איך במצב כזה יכולים להתקדם, הרי צריך לעשות פעילות לכיוון בנין בית המקדש, וזה כעת עליה להר הבית. התועלת במחלוקת וכעת הקב"ה סיבב מחלוקת עצומה בתוך הציבור, וכל אחד כותב וצועק במילים היותר חריפים נגד השני, וזה מחליש את כל הכח של מילים חריפים, הרי כל אחד יודע שהשני הוא באמת יהודי שומר תורה ומצוות רק בנושא מסוים לא מסכים איתו, וזה כבר נותן את הרשות לדבר נגדו במילים חריפים ביותר, וממילא כל מילים האלה הפסידו את ההשפעה ואת כח החריפות שלהם. וממילא כבר כל מה שמדברים נגד אלו שעולים להר הבית כבר אין לזה השפעה. ועוד דבר חשוב, המחלוקת הזה הביא הרבה אנשים לחשוב, והיינו שעד עכשיו היו חושבים שפטורים מלחשוב שהרי יש גדולי ישראל שהם אומרים מה שצריך לעשות, או יותר ברור שיש רק גדול אחד שהוא הוא היודע הכל וכולם כפופים לו ואין לנו כלל לחשוב ולא לחוות דעה. אולם כעת שיש כבר מחלוקת בין הרבנים וכל אחד כבר צריך לחשוב מה לעשות, וממילא צריך ללמוד הדברים מן השורש, ואז כבר הרבה מגיעים למסקנא שיש מצווה לעלות להר הבית ולקדם ענין של בנין בית המקדש. ועיקר ההתנגדות לעליה להר הבית בנוי על חסרון עיון במקורות, ועל בנין פסקי גדולי ישראל שנאמרו בזמן מסוים כשלא היה מספיק בירור הענין, היינו מתוך חסרון ידיעה ולא מתוך ידיעה, ונאמרו בתור הוראת שעה. וכן עיקר המחלוקת הפנימית בנוי על זה, שזה מוסכם בשני הצדדים שאין לחדש מצוות שלא היה אפשרות קיומו בדור הקודם, ורבים זה עם זה מה היה אמור לומר גדול פלוני בדור הקודם, אבל אין בירור מן המקורות, אלא בעיקר סיסמאות שחסר להם ראיות, או עכ"פ גם אם יש ראיות מן המקור, זה רק בגדר המסגרת של חלקי תורה שהיו נוהגים בדור הקודם, אבל אלו שעולים להר הבית, בונים הכל על מקורות מן תורה נביאים וכתובים משנה גמרא וראשונים ואחרונים, וכן בירור המציאות כפי שאנו רואים זה בדורינו, וממילא יש הרבה אנשים שכבר אין להם עוד את הסבלנות ללכת אחרי סיסמאות שנאמרו בדור הקודם אלא רוצים לבדוק את הדברים מן השורש ולדעת מה התורה אומרת לקיים התפקיד של דור הזה. בקיצור, המחלוקת הזה מטרתו שגלגלו מן השמים כדי לצמצם ההתנגדות לתהליך בנין בית המקדש והקרבת קרבנות. וכן בענין המלחמות בין הגוים במטרה להביא ביאת המשיח, זה כדי לצמצם כח הגוים שילחמו נגד משיח, ממילא הקב"ה כבר הקדים מלחמות בינם לבין עצמם וזה מחליש הרבה את הכח שלהם. קיצור נמרץ מן הטענות נגד העליה, והפירכות טענה א: העולה להר הבית חייב כרת, משום שאנו טמאי מת. תשובה: איתה במשנה כלים (פ"א מ"ח) שרק בעזרה חייב כרת ואילו בהר הבית מותר טמא מת להכנס, וכן מפורש בפסחים (דף סז ע"א), נזיר (דף מה ע"א), וסוטה (דף כ ע"ב): "טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה". ונפסק למעשה ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז הל' טו). טענה ב: אנחנו לא יודעים איפה העזרה. תשובה: כתב בתשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"א) והובא בברכי יוסף ובשערי תשובה (סי' תקסא ס"ק ה), שאין לנו שום ספק שמקום בית המקדש נמצא תחת כיפת הסלע. ועי' במאמר שלנו מקום המקדש, בביאור הרב יוסי פלאי שיש בזה מסורת רצופה מכל הדורות שאין כלל מקום לפקפק על זה. וכן הרב זלמן קורן בספרו חצרות בית ה' הוכיח מהצד הטופוגרפי של ההר שמכיון שמקום ההיכל נמצא בגובה ההר ואין שום מציאות להניח את ההיכל במקום אחר כי תחת כיפת הסלע הוא המקום הכי גבוה של הר הבית. טענה ג: מי שטומאה יצאה מגופו אסור לעלות על הר הבית, ובשלמא לענין טומאת קרי מהני מקוה וזה באמת עושים, אבל יש חשש זיבה שצריך ז' נקיים ומים חיים, והרי הציבור העולה לא עושה זה. תשובה: במשנה טהרות (פ"ז מ"ו) מבואר שזיבה לא שכיח ולא חוששין לזה, עי"ש בתוס' יו"ט, וכן מבואר בסוף נזיר שספק זב מותר. וכן מצינו בשוטה שעל אף שמטמא בזיבה (זבין פ"ב מ"א) מ"מ מהני טבילה במקוה לאכול תרומה, ולא חוששין לזיבה להצריך מים חיים, כדאיתא בנדה (דף יג ע"ב) תנו רבנן: "כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב". טענה ד: השר משה מונטיפיורי עלה להר הבית והבן של החוות דעת החרים אותו בגלל זה [הוזכר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן א) שכתב: יעוין עוד בספר שערי ירושלים שער ה' מהמסופר מה שהשר משה מונטיפיורי עשה נגד רצון כל היהודים אשר בירושלים שהתרו בו שאסור ליכנס שם, וכן בוילקט יוסף מחב' י"ג סימן קל"ד]. וכן הברון רוטשילד נכנס שם, והרא"י קוק (אגרות תרע"ז, ראה לקמן בנספח) כעס מאוד עליו בזה שמטמא המקדש. תשובה: החרם לא היה בגלל שעלה להר הבית אלא בגלל שעלה לעזרה וכעת אין עולים לעזרה, עי' במאמר האם באמת אסור לעלות להר הבית, הוכחות לזה. טענה ה: יש חשש שאולי לא יכירו את המקום ויעלו שלא בכוונה לעזרה שחייב כרת. תשובה: כל העזרה נמצא במקום גבוה כשלשה מטר מן הר הבית, ונקרא "הרמה", ומי שאינו עולה לרמה לא שייך להכנס למקום שחייב כרת. אולם במזרח יש עזרת נשים וכן יש חיל, ושם אין היכר, אבל משום זה מתרחקים עד סמוך לכותלי הר הבית, ועכ"פ אין שם חשש כרת כי עזרת נשים וחיל איסורו רק מדרבנן. טענה ו: גם מי שעולה ע"פ הדין, יש לחשוש שבגללו אחרים יעלו שלא כדין או בלי מקוה או במקום שחייב כרת. תשובה: מבואר בגמרא (שבועות דף טז ע"א) ובתוס' (שם), שאם יש צורך לחזק האחיזה היהודית במקום סמוך לירושלים, כדי שהגוים לא ישתלטו שם, אין חוששין שבעקבות זה יבואו אחרים להתנהג שלא כדת ויעברו איסורים, גם איסורי דאורייתא. וחוץ מזה יש הנהגה קבועה שלא סוגרים בית כנסת אם יבואו יהודים במכונית בשבת. טענה ז: מותר לעלות להר הבית רק לצורך מצוה, וכעת אין כאן מצוה, ואפילו להתפלל לא נותנים. תשובה: מצווה גדולה להתפלל בהר הבית, עי' רש"י (ריש פרשת ויצא) שיעקב אבינו חזר מחרן למקום המקדש כדי להתפלל שם, וכן במסכת תענית שעיקר התפילה בהר הבית, [ושם ניתן לתקוע בשופר וחצוצרות ביחד (ר"ה דף כז ע"א)]. ואם לא נותנים להתפלל בפה, אפשר להתפלל בלב כמבואר ברמ"א (סי' צד סע' ו) בשם הפסיקתא. וכן יש צורך של אחיזה במקום כדי שהערבים לא ישתלטו על כל ירושלים, (עי' לקמן כתבה מגורמי בטחון בנושא זה) וכן מבואר בגמרא (שבועות הנ"ל). וכן להסיר החילול השם הנורא שח"ו יגידו הגוים איה א-להיהם, שאם הגוים משתלטים על המקום הם אומרים איה א-להיהם, כמו שנאמר ביואל (פרק ב יז): "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם". וממילא מכיון שהקב"ה נתן לנו את המקום במלחמת ששת הימים והסיר את החילול השם הזה, צריכים אנו לשמור זה שלא יבוא לידי גוים ויחזור ח"ו טענה זו. וכן התביעה על הקרבת קרבנות ובנין בית המקדש מתחיל עם עליה להר הבית שזה מראה שעושים פעולות מעשיות ולא רק תפילות וצפיה, שאם זה רק צפיה ותפילות, יכולים לחשוב שהכל ירד מן השמים, ואין הדבר כן שאין לנו רשות לסמוך על זה. טענה ח: התגרות באומות, ומכניס סכנה לכלל ישראל. תשובה: אלו שטענו זה, טענו זה גם לכל הקמת המדינה וכן לכיבוש של מלחמת ששת המים, ועדיין רוצים להחריב חלקי א"י, אולם לא שייך כלל טענה זו, ואדרבה אנו צריכים לא להניח לגוים להשתלט במקום זה ובכל המקומות כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שכט סע' ו) שבעיר הסמוכה לספר יוצאים למלחמה בשבת אפילו על עסקי קש ותבן כדי שהגוים לא ישתלטו בכל א"י, וכן יש כלל (סוטה דף מד ע"ב) תחילת נפילה ניסה, שאם בורחים מן המקום בעקבות פיגועים, האויבים יתחזקו ויוסיפו טרור, ובזה המקום למדנו מדברי חז"ל שאסור להיכנע לטרור, ועזיבת המקום בגלל טרור מוסיף טרור ולא ממעט. וכן איסור מוסר שניתן להורגו הוא בגלל שהמוסר מסכן את הנמסר (עי' ב"ק דף קיז, וברא"ש שם), וכ"ש כאן שאם מוסרים המקום ששייך לכלל ישראל לגוים בגלל טרור, מסכנים כל כלל ישראל. וכן הטענה של התגרות באומות, איסור זה קיים רק בג' אומות, עמון ומואב ואדום, והם כבר לא קיימים, ואדרבה אסור להתגרות ביהודים, ועליה להר הבית אינו מתגרה בגוים אלא הם מתגרים בנו, וכן יש מצוות כיבוש בכל א"י, והג' שבועות שהוזכרו בסוף כתובות כבר נתבטלו כמה פעמים, עי' במאמר ביטול ג' שבועות. טענה ט: גדולי ישראל אסרו זה, במכתב משנת תשכ"ז, ובשנת תשע"ה. תשובה: הנה הרבנים בשנת תשכ"ז שכתבו לאסור העליה להר הבית היה בעיקר מצד שאין אנו יודעים מקום המקדש, ומצד שאחרים ילכו למקום שאסור ללכת או בטומאה, ואחר יותר מארבעים ושבע שנים חתמו עוד כמאה רבנים, בנוסח של "אנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן", על אותו איסור, היינו שלא הלכו כלל לבדוק אם במשך הזמן נתבררו עוד דברים, אלא זה מוחלט אצלם שלא שייך עוד בירור, שאילו חששו שיש עוד מקום לברר, איך כתבו אנן שליחותייהו עבדינן, והרי הם לא כתבו שלעולם עד ביאת המשיח לא יתבררו הדברים אלא כתבו לפי מצב שלהם שלא נתבררו הדברים, וכעת נתבררו כל הדברים האלו. וכן החשש שילכו שלא בכוונה במקום שחייב כרת, כפי שנתאר כעת בראיות חזקות שכל העזרה היה על הרמה שהיא גבוה כשלש מטר מחלק התחתון של הר הבית, ממילא מי שלא עולה על הרמה לא שייך להכשל באיסור כרת. וכן באותה שעה לא נתחברו כ"כ ספרים בביאור הלכה על דיני טומאה וטהרה שנוגע להר הבית, אבל לאט לאט הוציאו כמה תלמידי חכמים ספרים על הנושא, כמו "אל הר המור" וספר "אל גבעת הלבונה", והדברים נתבררו הרבה יותר. וכן נשתנו הרבה דברים גם מצד המצב הפוליטי, שבזמן קרוב אחרי מלחמת ששת הימים היה פחד נורא על כל הערבים ולא היה חשש שהערבים ישתלטו על הר הבית, ויהא סכנה בכיבוש של כל היישוב, אולם במשך הזמן פקע פחד הערבים והם תובעים בחזרה כל מה שנכבש בששת הימים ויש סכנה שיקחו זה בכל מיני משא ומתן, ועליה להר הבית הוא שמונע כל זה, [וכבר היה סיפור כזה בתקופת רבין] וא"כ ניתוסף כאן מצוות כיבוש של המקום הזה, והסרת איום השתלטות הערבים על כל א"י. ומצב זה גם סיבה שלא לחשוש שאולי יהיו אחרים שילכו במקום אסור ובלי טהרה, כמו שכתבנו במאמר, מכח התוס' שבועות (דף טז ע"א ד"ה אלא בבני הגולה) שבמקום שיש חשש שהגוים ישתלטו על המקום לא חוששין לחששות כאלו. וצריך לדעת שכל אלו הרבנים שחתמו בשנת תשע"ה, לא הזכירו מילה על הסכנה שיוצא מזה, אלא מצד החשש שחששו בשנת תשכ"ז, ואז בודאי לא היה סכנה. טענה י: הרבנות הראשית אסרו זה וצריך לשמוע לרבנות הראשית. תשובה: הרבנות הראשית פרסם בעצמו שמי שרבותיו מורים להתיר אנו לא אוסרים. ובעיקר ידוע שהרבנות הראשית לא מתיימר בעצמו לעשות הלכות שלא היו נהוגים מקדמת דנא. עי' בזה במאמר למה גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת, עדות של הגאון הרב מנדל שפרן שליט"א וכן עדות הגאון הרב שמואל אויערבך שליט"א בהנהגת גדולי ישראל שלא מוכנים לחדש מצוות שלא היו נהוגים עד עכשיו, וממילא זה בודאי כולל גם מצוות עליה להר הבית ובנין בית המקדש והקרבת קרבנות. טענה יא: אנחנו לא ראויים לדבר כזה, וצריך להמתין עד שכלל ישראל יהיה ראוי לזה. תשובה: אין כזה הלכה שכדי לקיים מצוה צריך להיות ראוי, וכן בית שני בנו בזמן שחלק מכלל ישראל היו מחללי שבת ונישואי תערובת, ובנים של הכהן גדול התחתנו עם גויות, וכן הבן אדם לחבירו היה ירוד כמבואר בספר נחמיה, ובכל זאת בנו את בית המקדש. מה שקובע הוא האפשרות ולא בודקים מעשה כלל ישראל. וזה שייך גם לעליה להר הבית. טענה יב: אלו שעולים להר הבית הם משולי השוליים של החברה [מדובר בציבור החרדי], ודברים כאלו צריכים להגיע מגדולי ישראל [כך הוא טענת עיתונאים]. תשובה: אין כלל בזה, יש דברים שבאים דווקא מלמטה, כעין שמצינו בבבא בתרא (דף י ע"ב) "כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד. א"ל אבוה: מאי חזית? א"ל: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. א״ל: עולם ברור ראית". וכן מצוות תכלת בא מלמטה, עי' במאמר למה גדולי ישראל לא לובשים תכלת, שגדולי ישראל בעצמם מעידים שדברים שלא היו נהוגים לא יבוא מכוחם, וכל הקמת המדינה בא מהרבה יותר מלמטה כידוע. וזה סוד של לוט ובנותיו, ועי' מלבי"ם (סוף רות), ובוודאי שזה לא מצדיק לעשות עבירות ח"ו אבל כאן מדובר במצווה גדולה, רק שזה בא מלמטה. וכן דוד המלך חשדו אותו שהוא ממזר, עי' ילקוט המכירי המובא בחיד"א (ספר יוסף תהילות, תהלים סט י), וז"ל החיד"א: "'מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי' [תהלים סט ט]. אפשר במה שמצאתי בספר קדמון תורת המנחה כ"י שהביא מרז"ל [ילקוט המכירי תהלים קיח כח], דישי תבע לשפחתו, וגילתה לאשתו ונשתנית, וחשב שהיא השפחה ובא אליה, ונתעברה מדוד. וידעו הבנים שהיה ישי פרוש מאשתו, ואמרו לו ראה אמנו הרה לזנונים, ורוצים להרגה לה ולעוברה, ואמר להם, אביהם הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הולד מאוס ועבד לכם, זהו תוכן דבריו. ומה שרצה ישי לבא על שפחתו, כבר פירש הרמ"ע ז"ל שהיה רוצה לטהר זרעו (וכמו שכתבתי במקום אחר בס"ד). וזהו שאמרו 'מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי', שחשבו שאני ממזר. 'וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי' שחשדו על אמנו שזינתה. ומצד אחר 'כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי' וגו'". עכ"ל החיד"א. וכן אמרו חז"ל (אבות ב ה) במקום שאין איש השתדל להיות איש, והיינו שאה"נ הדבר היה אמור לבוא מלמעלה, אבל מכיון שזה לא שייך לבוא מלמעלה, שהרי גדולי ישראל לא רוצים לחדש מצוות שנתאפשר קיומן כעת, ממילא זה בא מלמטה. וכעין זה למדנו שיש הלכות שבאים מלמטה, במשנה מסכת עדויות (פ"א מ"ג; הובא בשבת דף טו ע"א): "הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה, אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר תשעה קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם". ופירש רש"י (שבת שם): "שני גרדיים משער האשפות - במסכת עדיות מפרש למה הוזכר שם אומנותם ושם מקומם, לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש, שאין לך אומנות פחותה מגרדי, שאין מעמידין ממנו לא כהן גדול ולא מלך, כדאמרינן בקדושין (דף פב ע"א), ואין שער בירושלים פחות משער האשפות, והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל". וכן דוד המלך היה מן השפלים, וכן התחיל למלוך דוקא בשפלי שפלים, כמ"ש בשמואל (א, כב ב): "וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ", וא"כ טענה זו מחזק את הענין ולא מרחיק הענין. ועכ"פ אנו מצפים שהישועה תבוא בקרוב ונזכה להקריב קרבנות ולבנות בית המקדש. נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א יט אב תשע"ו נספח: הרב מדן חושף: השב"כ בעד עליית יהודים להר הביתבכנס בנושא הר הבית וזכויות היהודים לעלות למקום, חשף הרב יעקב מדן שיחה שקיים עם ראש השב"כ וראש המחלקה היהודית, בה הם טענו כי "אם לא יעלו יהודים להר, נאבד את האחיזה בהר הבית"יונתן אוריך, כיפה, י"ט תמוז תשע"גבמרכז מורשת בגין התקיים אמש (ד‘) יום עיון בנושא הר הבית וזכות היהודים לעלות להר. באירוע השתתפו הרב דוד סתיו, הרב יובל שרלו, הרב יעקב מדן ופעילים מרכזיים למען העלייה.הרב מדן חשף אמש, בדבריו בכנס, כי השב“כ עצמו בעד עליית יהודים להר הבית. ”ראש השב"כ וראש המחלקה היהודית אמרו לי שאם לא יעלו יהודים להר, אנו נאבד את האחיזה בהר הבית“, סיפר הרב מדן, ”בעבר נקראתי לראש השב"כ והוא נתן לי על הראש שאם לא נעלה להר לא נוכל לעמוד ולהיאחז בהר הבית. לפני חודשיים אמר לי ראש המחלקה היהודית שהוא מתגבר את הכוחות בהר והוא לא מבין למה יהודים לא עולים. אם בכירים מהשב"כ אומרים זאת אז מי אני שאתווכח? ערבים עושים את צרכיהם על ההר ומשחקים כדור-רגל, זהו חוסר מודעות של מנהיגי המדינה“.

 
אגרות הראי"ה: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מליונים של ישובים מעשיים"בנין בית המקדש מתוך מחלוקת